ת"ק 10393-12-14 בכשי נ' גבריאלוב ואח'

מונחת לפני תביעתה של התובעת לפיצויה בגין נזקי פח שאירעו לרכבה בתאונת דרכים מיום 8.12.2007.

התביעה כשלעצמה הוגשה בשיהוי ניכר- כ- 4 ימים לפני מועד ההתיישנות ואת לטענת התובעת "יצאתי מנקודת הנחה שזה משהו שמגיע לי וכל פעם זה הוזנח הצידה..."

לדברי התובעת היא עמדה באור אדום ברמזור, וכשהאור התחלף לירוק החלה בנסיעה איטית עד למעבר חציה שהיתה לפניה, ושם בלמה עקב העובדה כי זקן עם כלב עמדו לרדת מהמדרכה לכביש. לטענתה היא חשה לפתע מכה באחורי רכבה כאשר הנתבע הגיח לפתע מאחוריה, לא שמר מרחק ולא בלם בזמן. הרכב הוכרז כאובדן מוחלט והתביעה נתמכת בחוות דעת שמאי שנתנה סמוך לאחר קרות האירוע. התביעה הוגשה כאמור, 4 ימים בלבד לפני תום 7 שנות ההתיישנות.

לטענת הנתבע 1 התאונה ארעה כתוצאה מכך שהתובעת סטתה לתוך נתיב נסיעתו, וכתוצאה מכך ארעה התאונה. עוד לדבריו הרכב לא היתה שלו, אלא של מעבידו בשם עופר והיה לו ביטוח מתאים, והרכב אינו ברשותו כבר 5 שנים. לטענתו הוא כבר שכח מכל הענין עוד טען בכתב הגנתו כי "לצערי חברת הביטוח (מועדונוע) פשטה את הרגל נסיצי להגיע אליהם... להשיג מסמכים וראיות לצערי אני מילאתי דו"ח תאונה נתתי את כל הפרטים ליביטוח וגם תמונות שמראים את התאונה. שהתובעת נמצאת בתוך הנתיב שלי כשהיא בולמת בלימת פתע וסוטה לתוך הנתיב שלי בכדי לא לפגוע בהוך הרגל ובכלב" וממילא כיום 8 שנים לאחר קרות התאונה אינו יכול מעבר לעדותו לספק ראיות נוספות.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ונספחיהם ושמעתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להדחות ואלה נימוקי:

1. ישנה מחלוקת עובדתית בין הצדדים באם הפגיעה ארעה מאחור עקב אי שמירת מרחק מצד הנתבע 1, או שהתובעת היא שסטתה לפתע לתוך נתיב נסיעתו של הנתבע 1 ולכן ארעה התאונה.

2. לא מצאתי כי יש להעדיף את גרסת התבועת על פני גרסתו של הנתבע 1.

3. עדותו של הנתבע 1 נתמכת בעדות התובעת עצמה שאמרה כי "יתכן וסטתה" או כדבריה "גם אם סטיתי הוא לא שמר מרחק". [ע' 2 שורה 9 לפרוטוקול].

4. עוד עדותו נתמכת מצורת הפגיעה שבין הרכבים. ראיתי את תמונות הפגיעה ברכב התובעת ועולה מהן כי הפגיעה העיקרית ברכב התובעת היתה מאחור, בעיקר בצד הימיני, דבר מתיישב יותר עם גרסת הנתבע 1 כי התובעת סטתה מהנתיב השמאלי בו היא היתה לתוך הנתיב הימיני בו הוא נסע.