ח'ליף ואח' נ' קידר פיזם ואח'

לפניי תביעה ותביעה שכנגד לנזק ישיר, שנגרם לרכבי הצדדים בתאונת דרכים קלה בצומת הרחובות אלנבי והמגינים-צהיון בחיפה.

לאחר ששמעתי את הנהגים המעורבים, אני קובעת כי גרסת הנתבע לאירועים מסתברת יותר ממכלול הראיות, אך גם לו אשם תורם.

אני קובעת כי התאונה ארעה בצומת, עת התובע פנה ימינה והנתבע הגיע בדרך החוצה, תוך שהוא מבקש להשתלב מהנתיב השמאלי ברח' חד סטרי לנתיב הימני ברח' דו סטרי, וכך נכנס למסלול הנגדי ברח' צהיון. במקביל פנה באותה עת התובע ימינה, בפניה חדה יחסית, ועקב מהירות או חוסר זהירות בלטה הפינה הקדמית שמאלי של רכבו לנתיב הנגדי.

בכיוון נסיעתו של התובע הוצב תמרור האט, ובהתחשב בדרך, שעבר הנתבע בצומת, לא היה רשאי התובע להיכנס לצומת.

אני דוחה את גרסת התובע כי התאונה ארעה עת הנתבע ביקש לעבור לנתיב הימני מהמסלול הנגדי, בו נסע. לו כך היה לא ניתן היה לצלם את תמונת כלי הרכב מקבילים, כפי שהוצג על ידי שני הנהגים. המכה ברכב התובע גם אינה נחזית כמכה, שנוצרה בנסיבות כאלה. הנזק לרכב הנתבע בחלק האחורי של דלת קדמית ימנית ובדלת האחורית ימנית, מלמד כי הוא עבר את מקום יציאת התובע, ולא היה נפגע אלמלא הגיח רכב התובע עם חלקו הקדמי ימני.

גם הטענה בכתב התביעה לפיה התובע לא הבחין בגובה הנזק בבדיקה ראשונית (סעיף 9 לכתב התביעה) אינה סבירה. רכבו חדיש ובצבע שחור ותמונות רכבו, שצורפו רק לכתב ההגנה, מעידות כי הנזק בולט לעין. טענת הנתבע כי התובע הגיש את התביעה רק בעקבות מכתב ההתראה, שהנתבע שלח לו, מסתברת מהראיות.

אני מקבלת את הצעת המחיר בסך 2,106 ₪, אף שהתובע לא הוכיח שתיקן את רכבו, באשר גובה הנזק אינו מצדיק עריכת חוות דעת שמאי, ואני מחייבת את הנתבע לשלם לו 30% בסך 632 ₪. מתוך הסכום, בו נשא הנתבע לתיקון רכבו, 1,404 ₪, אני מחייבת את התובע לשלם לו 70%, בסך 983 ₪. התוצאה הינה כי לסילוק שתי התביעות ישלם התובע (הנתבע שכנגד) לנתבע (התובע שכנגד) את הסכום 351 ₪.

אני דוחה את תביעות הצדדים לנזק עקיף, שלא הוכח, והוצאות לא סבירות, ולאור התוצאה, מחייבת את התובע לשלם לתובע שכנגד גם אגרת משפט בסך 50 ₪ והוצאות משפט בסך 150 ₪.

סך הכל ישלם התובע לנתבע לסילוק שתי התביעות את הסכום 551 ₪, תוך 30 יום ממסירת פסק הדין.