ת"ק 10361-01-14 פרץ ואח' נ' איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ

בפניי תביעה לקבלת תגמולי ביטוח בסכום של 21,800.34 ₪.

עיקרי העובדות וטענות הצדדים

1.ביום 2.10.13 פגע רכבו של התובע ברכב חונה בשכונת פסגת זאב בירושלים (להלן: התאונה). בתאונה נגרמו נזקים הן לרכבו של התובע והן לרכב החונה, המבוטח על שמו של אחד, עוז מנחם.

2.לטענת התובע, בעת התאונה נהג הוא ברכב ועל כן פנה בתביעה לנתבעת ממנה רכש פוליסת ביטוח מקיף. האחרונה טענה כי במועד התאונה נהג בנו של התובע ברכב. בהיות הבן נהג צעיר, טענה הנתבעת להעדר כיסוי ביטוחי ודחתה את התביעה. ומכאן תביעתו.

3.לטענת הנתבעת, המסקנה כי בנו של התובע נהג ברכב מתבקשת. בטופס פרטי האירוע, תחת "שם הנהג" נרשם שמו של בן התובע "דוד פרץ" (נ/2) ואילו הפוליסה מכסה רק את התובע ובת זוגתו. לאחר שהתקבל טופס זה, הזמינה הנתבעת את שירותיה של חברת חקירות, ומהחקירה עלתה המסקנה כי לא יתכן שהתובע ובנו היו יחדיו בזמן התאונה. לכתב ההגנה צורף דו"ח החקירה, ועורכו, אסף יגן (להלן: החוקר), התייצב לדיון ביום 17.11.15 ואישר את תוכנו.

מדו"ח החקירה עולה כי התובע התקשר לנתבעת למחר התאונה, ביום 3.10.13 בשעות הבוקר ודיווח על התאונה. לדבריו התאונה ארעה סמוך לשעה 21:30 סטה עם רכבו ימינה ופגע ברכב חונה. בשיחה זו טען התובע כי היה הנהג.

בשיחה שקיים החוקר עם עוז מנחם, אשר רכבו נפגע מרכב התובע בעת התאונה, מסר כי בסביבות השעה 22:00-23:30 קיבל שיחת טלפון ממשטרת ישראל שרכבו חוסם את התנועה עקב התאונה. בהגיעו למקום האירוע פגש בשני בחורים צעירים בגילאי 20-22 להערכתו. לטענת מר מנחם, הורי הנהג לא היו במקום האירוע ואילו הוא והנהג, דוד פרץ, החליפו פרטים. לנתבעת נמסר מחברת הגרירה כי ביום 2.10.13 בשעה 22:50 התקבלה קריאה לגרירת רכב התובע מפסגת זאב, במהלך השיחה נמסר מספר הטלפון של בן התובע לצורך יצירת קשר. מהאזנה לשיחת הטלפון עולה, כי בן התובע מדבר בגוף ראשון על עצמו כמי שגרם לתאונה.

בשיחה עם החוקר מסר התובע, כי בעת נסיעה ברכבו נשמט ההגה מידיו ובשל כך פגע ברכב חונה. לטענת התובע, בנו שנכח בקרבת מקום נשאר במקום האירוע לטפל בתאונה ואילו לאחר מכן שינה התובע את גרסתו וטען כי בנו היה עמו בקרות התאונה, לאחר שכבר אסף את בנו מחבריו. לטענת התובע, לאחר קרות התאונה נסע במונית, שעברה במקום ונהגה הציע עזרה, לאסוף את אשתו ממקום עבודתה.

4.במהלך השיחה עם חוקר הנתבעת, הבהיר התובע כי הרכב בבעלות בנו וכן שאל האם בנו לא מורשה לנהוג ברכב, בהיותו הבעלים. חוקר הנתבעת הבהיר לו כי מורשי הנהיגה נקבעים בהתאם לפוליסת הביטוח וללא קשר לבעלי הרכב. לאור כך, נמלך התובע בדעתו על הגשת התביעה ובהמשך אותו היום התקשר לנתבעת ומסר כי הוא עומד על גרסתו ותביעתו, זאת לאחר בירור הפרטים אותם מסר בנו לחברת הביטוח והגרירה לאחר שעזב אותו במקום התאונה. בנוסף, טען התובע, כי לאחר שעזב את מקום התאונה, שב יחד עם אשתו למקום והעלה את רכב לגרר.

5.התובע העביר לנתבעת את פירוט שיחותיו שלו מיום התאונה. מניתוחם עולה כי בשעות עובר לתאונה התקשר התובע מספר פעמים לבנו, מה שמחזק את החשש כי השניים לא היו יחדיו בקרות התאונה. הנתבעת טענה, כי התובע מסתיר את האמת בכך שאינו מעביר את פירוט שיחותיו של בנו בטענה כי מדובר במנוי מסוג "טוקמן", דהיינו באמצעות כרטיס ששולם מראש.