קשקוש נ' ביאטרה ואח'

תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע, לטענתו, כתוצאה מפגיעת רכב הנתבעים בתאונת דרכים שאירעה ביום 13.7.16.

התובע טען בכתב תביעתו כי בעת שרכבו עצר בעצירה מוחלטת בחסות האור האדום ברמזור, פגע בו רכב הנתבעים, משאית הנהוגה על ידי הנתבע 2, מאחור והסב לו נזקים. לכתב התביעה צירף התובע חוות דעת שמאי ממנה עולה כי הרכב ניזוק בחלקו האחורי והנזקים הוערכו בסך של 2,830 ₪ לא כולל מע"מ.

מנגד, נטען בכתב ההגנה כי רכב הנתבעים לא פגע ברכב התובע וכי הנזק הנטען נגרם מפגיעה קודמת.

בדיון בפני העידו שני הנהגים.

שני הנהגים חזרו בעדותם על גרסתם כפי שעלתה בכתבי הטענות. התובע העיד כי משאית הנתבעים פגעה ברכו מאחור והדפה אותו קדימה. עוד העיד כי תיקן את הרכב.

הנתבע 2 העיד כי המשאית עמדה מאחורי רכב התובע ברמזור ואולם, לא פגעה כלל ברכב התובע. לטענתו, לו היתה פוגעת המשאית ברכב התובע "הייתי מרסק לו את הרכב כי אני משאית". עוד העיד כי לו היתה פגיעה מאחור הרי שטמבון הרכב של התובע, הבולט מהרכב, היה נפגע ואילו בתמונות הנזק אין פגיעה בטמבון.

מאחר והתובע העיד כי תיקן את הרכב אך לא צירף את חשבונית התיקון, ניתנה החלטתי בסיום הדיון לפיה טרם מתן פסק הדין ימציא התובע את חשבונית התיקון.

התובע הגיש את חשבונית התיקון ממנה עולה כי בוצע תיקון ברכב, בסך של 2,691 ₪ כולל מע"מ, סכום הנמוך מהערכת השמאי בחוות דעתו.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובראיות שהוצגו, ולאחר ששמעתי העדויות בפני, החלטתי לקבל את התביעה.

עדותו של התובע כי משאית הנתבעים פגעה ברכבו מאחור היתה עדות ברורה ומהימנה עלי. גרסתו של התובע לפיה המשאית פגעה בו מאחור סבירה יותר מגרסת הנתבע 2 לפיה בלא היה כל מגע בין הרכבים וטענת התובע הינה "פרי דמיונו העשיר".