שיפמן נ' בנק אגוד לישראל בע"מ

בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית (להלן - הבקשה לאישור הסדר הפשרה), על פי חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו - 2006 (להלן - חוק תובענות ייצוגיות).

המבקש הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית על סך של 7 מיליון ₪ (להלן - בקשת האישור) נגד המשיב – בנק אגוד לישראל בע"מ, תאגיד בנקאי, המספק שירותים בנקאיים ובכלל זה שירות ניהול חשבונות (להלן - המשיב או בנק אגוד).

עניינה של בקשת האישור בטענה, שבעת סגירת חשבונות של לקוחותיו, נהג הבנק לנכס לעצמו יתרת זכות בשיעורים נמוכים שנותרה בחשבון, ללא שיידע את הלקוחות בכך. נטען, שהמשיב הפר את הוראות הדין ובכלל זה את כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (עמלות), תשס"ח – 2008.

בהתאם להסכמות הצדדים ועל רקע מגעים לפשרה שהחלו להתנהל בין הצדדים סמוך לאחר הגשת בקשת האישור, המשיב לא הגיש תשובה לבקשת האישור. עמדתו הוצגה בתמצית במסגרת הבקשה לאישור הסדר הפשרה.

לטענת המשיב, עד ליום 27.8.2014 נקט במדיניות לפיה, כאשר במועד סגירת חשבון הבנק נותרה יתרה בסכום נמוך או שווה ערך לסך של 5$, בין אם מדובר ביתרת זכות בין אם מדובר ביתרת חובה, אופסה היתרה על מנת להשלים את פעולת סגירת החשבון. המשיב ציין, שמאחר שמדובר בסכומים נמוכים יחסית עלות הטיפול בהעברתם ללקוח כמו גם עלות הטיפול בגבייתם (ככל שמדובר ביתרת חובה), אינה כלכלית ואינה מצדיקה את העלויות התפעוליות הכרוכות בכך.

עוד הוסיף המשיב, שמיום 27.8.2014, קודם להגשת בקשת האישור, חדל מלנקוט במדיניות האמורה. החל ממועד זה, איפוס יתרות בחשבון נעשה רק במקרים של יתרות חובה. לפיכך, הטענות העולות בבקשת האישור אינן רלוונטיות לתקופה שממועד זה ואילך.

מבדיקה שערך המשיב לגבי תקופה של 7 השנים שקדמו להגשת בקשת האישור, הסתכמו כל יתרות הזכות עבור חברי הקבוצה בסכום נומינאלי של 147,195.14 ₪ (להלן – סך יתרות הזכות). סך יתרות הזכות אינו כולל קיזוז של יתרות החובה, שאופסו בעת סגירת חשבונות אחרים. כך, שיתרות החובה (אותם ספג הבנק), לא נלקחו בחשבון לצורך חישוב סך יתרת הזכות.

להלן עיקרי ההסכמות, שהושגו בין הצדדים:

חברי הקבוצה המיוצגת הם כל לקוח שניהל חשבון בנק אצל בנק אגוד לישראל בע"מ, נתן לבנק ב- 7 השנים שקדמו למועד הגשת הבקשה לאישור, קרי מיום 11.2.2009, הוראת סגירה לאותו חשבון וכל לקוח שהבנק סגר את חשבונו ביוזמתו, ערב הגשתה של התובענה הייצוגית בתיק זה, ובמועד הסגירה של אותו חשבון הבנק, נותרה בו יתרת זכות, שנכללה בחשבון רווח והפסד של הבנק, חלף הותרתה של יתרת הזכות בחשבון של הלקוח, העברתה ללקוח, לפי הוראות הלקוח.

לצורכי הגדרת הקבוצה, "חשבון בנק" – קרי אחד או יותר מסוגי חשבונות עובר ושב, נאמנות, פק"מ, מט"ח, ניירות ערך וכיו"ב. סוגי חשבונות שמתנהלת בהם פעילות כלשהי של הלקוח ובעת סגירת החשבון נותרה בו יתרת זכות בש"ח או במט"ח, בין אם חל על החשבון תעריפון "ללקוח יחיד/ עסק קטן" ובין את תעריפון "ללקוח עסק גדול".

המשיב ישלם פיצוי בצורה של סעד לטובת הציבור בסך כולל של 129,257.92 ₪ (להלן – סכום הפשרה), שיועבר בהתאם להוראות סעיף 20(ג) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו – 2006, ל"קרן לניהול ולחלוקת כספים הנפסקים כסעד מכוח סעיף 20(א)(3) ו-(ג)(2)" (להלן – קרן לחלוקת כספי תובענות ייצוגיות).

סכום הפשרה חושב באופן הבא: לסך יתרות הזכות נוספו הפרשי הצמדה וכן תוספת של 50% מהפרשי הריבית. הפרשי ההצמדה והתוספת של הפרשי הריבית חושבו על ידי המשיב באופן לינארי, כשלכל אחת מהשנים הרלוונטיות לתקופת התובענה, מיוחס חלק יחסי בסך הגביה, וזאת ביחס לתקופה שעד למועד השלום בפועל של מלוא סכום הפשרה. מסך יתרות הזכות בתוספת הפרשי ההצמדה והריבית, הופחת סך של 30,000 ₪ (ללא הצמדה וריבית), המשקף את סך יתרות החובה שאופסו. הפחתה זו נועדה לשקף את סך יתרות החובה רק באותם מקרים שבהם ללקוח מסוים אופסה יתרת זכות בחשבון אחד, ולאותו לקוח הייתה יתרת חובה בחשבון אחר שנסגר, ושהבנק לכאורה ספג.

הצדדים הסכימו, שהגמול למבקש יעמוד על סך של 3,877.74 ₪ בתוספת מע"מ, המהווה 3% מסכום הפשרה הנומינלי, ושכר טרחה לבא כוחו יעמוד על סך של 21,973.85 ₪ בתוספת מע"מ, המהווה 17% מסכום הפשרה. הגמול ושכר הטרחה ישולמו תוך 30 ימים ממועד מתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה.

על מנת לסיים את הליכי התובענה והבקשה באופן יעיל ומהיר וללא הוצאות מיותרות, הוסכם בין הצדדים, שאין צורך במינוי בודק חיצוני מטעם בית המשפט.

בהתאם להחלטה מיום 5.12.2016 פורסמה מודעה בעיתונים בדבר הסדר הפשרה. לא הוגשו התנגדויות.

נוסח הסדר הפשרה נשלח ליועץ המשפטי לממשלה.

ב"כ היועץ המשפטי לממשלה הגיש את עמדתו ביחס להסדר הפשרה, לא התנגד להסדר הפשרה, אך ביקש להעיר בכל הנוגע להסדר הפיצוי, שקיים קושי לבחון את סבירות הפיצוי המוצע ואת טענת המשיב לפיה, עלויות איתור הלקוחות גבוהות מהסכום שיושב לכל לקוח, ולכן פיצוי כספי ישיר לחברי הקבוצה אינו מעשי.