עמירה ואח' נ' הראל חב' לביטוח בע"מ ואח'

לפניי בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה הייצוגית שבכותרת בין התובעים לבין חברות הביטוח הנתבעות. עניינה של התובענה, בתמצית, בטענה כי הנתבעות נוהגות לשלם תגמולי ביטוח בערכים נומינאליים (ללא ריבית והפרשי הצמדה) במקרים שבהם התשלום עוכב מחמת עיקול או מניעה אחרת (כגון צו כינוס) שנוצרה על ידי נושי המבוטח. לטענת התובעים, נוהגן זה של הנתבעות מעשיר אותן שלא כדין, ומנוגד להלכה הפסוקה. מהטעמים שיפורטו להלן סברתי כי יש מקום לאשר את הבקשה, ולתת להסדר הפשרה תוקף של פסק דין.

א. רקע – טענות הצדדים והשתלשלות ההליכים

1. ביום 1.6.2011 הגישו התובעים, באמצעות באי כוחם, תביעה ובקשה לאישורה כתובענה ייצוגית (להלן: "בקשת האישור") נגד תשע חברות ביטוח: המגן חברה לביטוח בע"מ (אשר מאז חוסלה ועל כן אינה עוד בגדר נתבעת); הראל חברה לביטוח בע"מ (הנתבעת 2, להלן: "הראל"), כלל חברה לביטוח בע"מ (הנתבעת 3, להלן: "כלל"); מגדל חברה לביטוח בע"מ (הנתבעת 4, להלן: "מגדל"); אילון חברה לביטוח בע"מ (הנתבעת 5, להלן: "איילון"); הפניקס חברה לביטוח בע"מ (הנתבעת 6, להלן: "הפניקס"); אריה חברה לביטוח בע"מ (הנתבעת 7, להלן: "אריה"); הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ (הנתבעת 8, להלן: "הכשרת היישוב"); מנורה חברה לביטוח בע"מ (הנתבעת 9, להלן: "מנורה"). כלל הנתבעות (למעט הנתבעת 1) יכונו להלן ביחד: "הנתבעות".

2. בקשת האישור הוגשה לפי פרט 2 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו – 2006, שעניינו: "תביעה נגד מבטח, סוכן ביטוח או חברה מנהלת, בקשר לעניין, לרבות חוזה ביטוח או תקנון קופת גמל, שבינם לבין לקוח, לרבות מבוטח או עמית, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו".

3. עניינה של התובענה, בתמצית, בטענה כי הנתבעות נוהגות לשלם תגמולי ביטוח בערכים נומינאליים (ללא ריבית והצמדה) במקרים שבהם התשלום עוכב מחמת עיקול שהוטל על ידי נושי המבוטח או מחמת מניעה אחרת שנוצרה מסיבה אחרת התלויה במבוטח, כגון הוצאת צו כינוס נגדו. לטענת התובעים, נוהגן זה של הנתבעות מעשיר אותן שלא כדין, ומנוגד להלכה הפסוקה – כפי שנקבעה בע"א 6574/99 מדינת ישראל, משרד השיכון נ' עו"ד בנימין קרייתי, מפרק חברת ביתרומעץ (פסק דין מיום 16.2.2004. להלן: "הלכת ביתרומעץ").

4. ביום 1.1.2012 הוגשו תגובות הנתבעות, שטענו כי דין בקשת האישור דחייה ממספר רב של טעמים. מאחר שהחלטת האישור (ראה להלן) מתייחסת בהרחבה לטענות הצדדים, יצוינו אלה כאן בתמצית: (1) הנתבעות אינן מתעשרות עקב עיכוב תגמולי הביטוח כנטען, שכן נגרמות להן הוצאות רבות בגין תפעול העיקולים והטיפול בכספים המעוקלים; (2) באשר למקרים של מבוטח שאירע לו מקרה ביטוחי, בגינו הוגשה על ידו תביעה שהתקבלה על ידי ערכאה שיפוטית (קרי, מבוטח האוחז בידו פסק דין כנגד חברת הביטוח) - לא מתקיימת עילת תביעה אישית, שכן בית המשפט נעדר סמכות לברר תביעה זו ועל המבוטח לפנות לשם כך ללשכת ההוצאה לפועל; (3) באשר למקרים של מבוטח שאירע לו מקרה ביטוחי, בגינו הוגשה על ידו תביעה כנגד חברת הביטוח בה היה מבוטח ולאחר הגשת התביעה הצדדים ניהלו מו"מ אשר בסיומו נחתם הסכם פשרה – אין עילת תביעה אישית, ככל שבהסכמי הפשרה אין הוראות שיערוך, ואין לקרוא הוראה כזו לתוך ההסכם; (4) באשר למקרים בהם חותם המבוטח על כתב ויתור – הרי הוא מנוע להעלות כנגד הנתבעות את הטענות שבבסיס בקשת האישור; (5) התביעה אינה מתאימה להתברר כתובענה ייצוגית.

5. ביום 1.2.2012 הוגשה תשובת התובעים הדוחה טענות אלה, בין היתר, מהנימוקים הבאים (כאמור, החלטת האישור מנתחת טענות אלה בהרחבה, ועל כן הפירוט המובא להלן הוא תמציתי מאד): (1) השאלה שמעלה בקשת האישור אינה מתאימה לדיון בלשכת ההוצאה לפועל; (2) היעדר הוראת שערוך בהסכם פשרה בין חברת הביטוח למבוטח אין משמעו שהמבוטח אינו זכאי להפרשי הצמדה וריבית, בין לפי הוראת סעיף 28 לחוק חוזה ביטוח, תשמ"א -1981 (להלן: "חוק חוזה ביטוח"), ובין לפי הלכת ביתרומעץ; (3) באשר למבוטחים שחתמו על כתב ויתור - אין לפרש את הוויתור כאילו הוא כולל ויתור גם על תשלום הפירות שמפיקה המבטחת מהחזקת כספו של המבוטח.

6. בהחלטה מיום 12.12.2012 אישרתי את ניהול התובענה כייצוגית (לעיל ולהלן: "החלטת האישור"). בחודש אוגוסט 2013 פנו הצדדים להליך גישור בפני עו"ד ד"ר ליפא מאיר. ביום 14.10.2016 הוגשה הבקשה שלפניי, לאישור הסדר פשרה שכרתו הצדדים (להלן: "הבקשה" ו-"הסדר הפשרה", בהתאמה). ביום 2.11.2016 הוריתי לפעול לגבי הבקשה בהתאם להוראת סעיף 18(ג) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו- 2006 ותקנה 12(ד) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010. דהיינו, על פרסום הסדר הפשרה והבקשה לאישורו להתייחסויות הציבור ועל העברתו לעיון היועץ המשפטי לממשלה, המפקחת על הביטוח והממונה על הגנת הצרכן.