מדינת ישראל נ' פלוני

כתב האישום המתוקן

1. ביום 4.2.25 הורשע הנאשם, על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בשתי עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: החוק), וכן עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש – לפי סעיף 380 לחוק, ותקיפה סתם – לפי סעיף 379 לחוק – במסגרת האישום הראשון; כמו כן, הורשע הנאשם בעבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק – במסגרת האישום השלישי.

    

2. הנאשם מתגורר בקומת הקרקע של בניין מגורים. ברקע כתב האישום סכסוך בין הנאשם לבין כלל שכני הבניין על רקע טענת הנאשם כי השכנים גורמים לרעש בביתו.

    

   לפי האישום הראשון, ביום 22.10.24 הגיע הנאשם לדירת השכנים המתגוררים מעל דירתו ודפק על הדלת; משפתחה שכנתו ל' את הדלת, צעק עליה הנאשם אודות הסכסוך האמור, והיא השיבה לו כי ייכנס לדירתם וישמע כי אין רעש בדירה; בתגובה איים עליה הנאשם באמרו לה "אל תעבדי עלי אני אראה לך מה זה אני ארצח אתכם". בהמשך צעק הנאשם על בתה של שכנתו, א', אשר יצאה מחדרה ואיים באמרו לה "אני אראה לכם, אני אהרוג אתכם". הנאשם הכה את שכנתו במכת אגרוף לפניה, וכשנחלצה בתה לעזרתה ונעמדה ביניהם, הכה הנאשם את הבת א' במכת אגרוף לפניה וגרם לשריטות מדממות בפניה. למשמע הצעקות הגיע זוג שכנים נוסף לדירה; השכן משך את הנאשם מחוץ לדירה, והאחרון איים בפניו באמרו "חכה אני עוד אהרוג אותם אתה תראה מה אני אעשה להם, אני אביא גרזן".

    

   לפי האישום השלישי, כשנה לפני האירוע נושא האישום הראשון שהו מספר שכנים בלובי הבניין; לאחר דין ודברים בין הנאשם לבין שכנו - אבי המשפחה המתגוררת מעליו כאמור באישום הראשון – איים הנאשם באמרו "אם בגללכם אני אשב בכלא זה הסוף שלכם, אני טוב עד שאני מתהפך, ואני אשחט אתכם".

    

   ראיות לעונש

3. המאשימה הגישה הצהרת נפגעת עבירה מטעם המתלוננת א' (טל/1); ב"כ הנאשם הגיש מסמכים רפואיים בעניינו של מרשו (טל/2 וטל/3).

    

   טיעוני הצדדים לעונש

4. ב"כ המאשימה עמדה על חומרת המעשים המיוחסים לנאשם, אשר בעת ששכניו יושבים בביתם דפק על דלתם, איים עליהם ותקף אותם. מדובר באירוע מפחיד ומבהיל, ולעניין זה הפנתה ב"כ המאשימה לתצהיר נפגעת העבירה (טל/1). גם באירוע נוסף, שנה לפני כן, השמיע הנאשם איומים קשים. במעשיו פגע הנאשם בשלוות נפשם ובבטחונם של המתלוננים, בתוך ביתם. תוך שהפנתה לפסיקה, עתרה המאשימה לקביעת מתחם ענישה הנע בין 8 חודשי מאסר ל- 18 חודשי מאסר. במה שנוגע לגזירת העונש בתוך המתחם, אכן מדובר בנאשם בן 70 נעדר עבר פלילי אשר הודה ונטל אחריות על מעשיו, אולם לא עבר הליך טיפולי או הצביע על אינדיקציה להפחתת המסוכנות הנשקפת ממנו, כאשר הסכסוך עם המתלוננים לא נפתר; על כן, עותרת המאשימה לגזירת עונש בן 9 חודשי מאסר שיכול וירוצה בעבודות שירות, וכן מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננים.

    

5. ב"כ הנאשם איבחן לחומרה את הפסיקה אליה הפנתה המאשימה מעניינו של הנאשם, והגיש פסיקה מטעמו. לדברי ב"כ הנאשם, ברקע הדברים טענותיו של הנאשם כי שכניו המתגוררים מעליו גורמים לרעש בלתי נסבל בביתו. מבלי להקל ראש, ובשונה מן הפסיקה אליה הפנתה המאשימה, לא מדובר באלימות ברף גבוה אשר הביאה לתוצאות חמורות. עוד טענה ההגנה כי מדובר בנאשם מבוגר הסובל מתחלואים (טל/2, טל/3), בעל משפחה, נעדר עבר פלילי, אשר מעולם לא הוגש נגדו כתב אישום. הנאשם הודה, נטל אחריות על מעשיו, הביא לחסכון בזמן שיפוטי וכן חסך את הצורך בהעדת המתלוננים. בעקבות האירוע שהה הנאשם מספר ימים במעצר, לראשונה בחייו, ובמשך כשלושה חודשים היה נתון בתנאים מגבילים בלא פיקוח, אותם לא הפר, עד שהוסרו למעט הרחקה מביתו – מחיר שנאלץ לשלם בעקבות המעשים. במכלול נסיבות אלה, סבור ב"כ הנאשם כי יש לגזור על הנאשם ענישה צופה פני עתיד לצד צו של"צ, אשר תאפשר לנאשם להמשיך בשגרת חייו הרצופה טיפולים רפואיים. אף אם ייקבע מתחם אשר מתחיל בעבודות שירות, הרי שיש מקום לסטות ממנו לקולא מנימוקים רפואיים, בהתאם להלכת לופוליאנסקי.

    

6. הנאשם, בדבריו לעונש, התנצל על מה שאירע. הנאשם עמד על נסיבותיו הרפואיות המצריכות בדיקות וטיפולים רפואיים תכופים. כמו כן, טען כי מדירת שכניו נשמעו רעשים חריגים, וכי אינו נמצא איתם בכל קשר, וכך גם יהיה בעתיד.

    

7. בהמשך להחלטה שניתנה ביום 6.3.25 בלא שנקבעו כל מסמרות לעניין טיב העונש שיושת על הנאשם, הוגשה ביום 3.6.25 חוות דעת המוצאת את הנאשם מתאים לבצע עבודות שירות במגבלות.

    

   דיון והכרעה

   מתחם העונש ההולם

8. קביעת מתחם העונש ההולם נעשית בהתאם לעקרון ההלימה - קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו, בהתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40ג לחוק העונשין).

    

9. על רקע סכסוך שכנים שמקורו בטענת הנאשם לרעש המגיע מדירת המתלוננים המתגוררים מעליו, הגיע הנאשם לדירת שכניו בבוקרו של אחד מימי חול המועד סוכות; לאחר שצעק הנאשם ואיים על אם המשפחה ובתה ברצח, הכה כל אחת מהן במכת אגרוף לפניה תוך שהוא גורם לבת חבלה בדמות שריטות מדממות בפניה. בהמשך, לאחר שהוצא מן הדירה על ידי שכן שהוזעק למקום, איים בפניו כי יהרוג את המתלוננים באמצעות גרזן. באירוע שהתרחש כשנה לפני כן, איים הנאשם על אבי המשפחה כי ישחט אותם.

    

10. במעשיו – השמעת איומים קשים כלפי שכניו בשני מקרים שונים, וכן תקיפת שתי שכנותיו תוך גרימת חבלה לאחת מהן - פגע הנאשם בשלוות נפשם, בטחונם ושלמות גופם של המתלוננים. מקובלת עלי עמדת המאשימה כי נופך של חומרה מתווסף למעשים על רקע העובדה שבאירוע האחרון, והחמור מבין השניים, פגע הנאשם בשתי שכנותיו בתוך ביתן. לעניין זה אפנה להצהרת נפגעת העבירה א' (טל/1), בה תיארה את הפגיעה שחוותה מן הנאשם בעקבות האירוע שהתרחש בביתה, המקום שאמור להיות מוגן ובטוח עבורה; מלבד הנזק הפיזי למתלוננת, חוו היא ומשפחתה תחושות חרדה ופחד בהתנהלותם היומיומית בעקבות המקרה.

     

11. בתי המשפט עמדו בהחלטות רבות על חומרתן של עבירות האלימות, ועל החשיבות במתן מענה ראוי לביטוייה השונים; כך בעפ"ג (ב"ש) 22342-02-23 ועקנין נ' מדינת ישראל (19.4.23):

     

    "האלימות היא רעה חולה, הבאה לביטוי במישורי החיים השונים, בתוך המשפחה, בין שכנים, על הכביש, ובאינטראקציות שונות בין זרים. היא פוגעת בקרבנות הישירים שלה ובחברה בכללה. משפיעה על תחושת הביטחון ויוצרת אווירה ציבורית עכורה. המלחמה בה היא מלחמה על מראית פני החברה ואיכות חייה. ובהתאם לכך ההתייחסות העקרונית אליה היא של רצינות וחומרה, המבטאות שאט נפש והוקעה של החברה כלפי התופעה".

     

12. הגם שמדובר במספר עבירות ובשני מקרים נפרדים בזמן, דומה שאין מחלוקת בין הצדדים כי ניתן לראותם כאירוע אחד, ולקבוע מתחם עונש הולם לאירוע כולו בהתאם לסעיף 40יג(א) לחוק.

     

13. מנעד הענישה בעבירות אלימות הינו רחב, ומותנה בטיב המעשים, חומרת האלימות ותוצאותיה, מספר הנפגעים, ומכלול נסיבות העניין; כך גם במה שנוגע למנעד הענישה בעבירות האיומים, הנגזר בין היתר מחומרת האיום, תוכנו, והאופן בו בוצע. עיון בפסיקה שעסקה במקרים הדומים בחומרתם לעניין הנדון, לרבות בפסיקה אשר הוגשה על ידי ב"כ הצדדים (אשר לרובה אתייחס להלן), מלמד על ענישה בדמות מאסרים קצרים, בדרך כלל לתקופה המאפשרת ריצוי בדרך של עבודות שירות:

     

    1. ת״פ (נת') 29278-06-21 מדינת ישראל נ׳ עזר (6.10.22): לאחר שמיעת הוכחות הורשע הנאשם בתקיפת שכנו ובהשמעת איומים בוטים וקשים כלפיו. התקיפה התבטאה במכה יחידה בחזהו של השכן, ללא חבלה פיזית. נקבע מתחם ענישה הנע בין מאסר קצר שניתן לרצות בעבודות שירות לבין שנת מאסר בפועל. על הנאשם נגזרו 4 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה ופיצוי.

        

    2. עפ"ג (ב"ש) 64561-12-21 גילקרוב נ' מדינת ישראל (15.6.22): הנאשם הורשע לפי הודאתו בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לאחר שתקף אדם על רקע ויכוח במרכול, כאשר נגח בראשו ובעט בגופו מספר פעמים; למתלונן נגרמה חבלה בדמות פצע פתוח עמוק במצח. נקבע מתחם ענישה הנע בין מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות לבין 12 חודשי מאסר בפועל. נגזר עונש של 5 חודשי מאסר בפועל, מאסרים מותנים ופיצוי למתלונן. במסגרת הערעור הומר העונש במאסר למשך 9 חודשים שירוצה בדרך של עבודות שירות.

        

    3. ת"פ (נת') 10477-01-23 מדינת ישראל נ' יאנקו (3.7.24), אליו הפנתה המאשימה: הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש. הנאשם תקף את שכנו, על רקע סכסוך ביניהם, כאשר דחף אותו, ולאחר שהאחרון נפל על מכסה המנוע של מכוניתו, נתן הנאשם מכת אגרוף בפניו של המתלונן והפילו ארצה. למתלונן נגרמו בין היתר המטומות סביב ארובת העין, שברים בעצמות האף וחבלה בצלע. בית המשפט קבע מתחם ענישה הנע בין 6 ל- 16 חודשי מאסר בפועל, וגזר על הנאשם עונש של 8 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, מאסר מותנה ופיצוי.

        

    4. ת"פ (ראשל"צ) 5586-01-22 מדינת ישראל נ' אוחיון (13.7.23), אליו הפנתה המאשימה: הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש ואיומים. על רקע סכסוך ארוך בין הנאשם למתלונן, משהבחין הנאשם במתלונן מצלם את רכבו, החל לצעוק לעברו, לאיים עליו ולקללו, הכה בידו שהחזיקה בטלפון, היכה באגרופים בפניו ובהמשך רדף אחריו, היכה באגרופים בראשו ובגופו והפילו ארצה תוך שהוא ממשיך להכותו באגרופים, לבעוט בפניו ולאיים עליו ש"יפחד ממנו כל החיים". למתלונן נגרמו חבלות בדמות דימום מהאף ונפיחות משמעותית בכף ידו השמאלית שנחבשה. בית המשפט קבע מתחם ענישה הנע בין מספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות, לבין 14 חודשי מאסר בפועל, והטיל על הנאשם עונש של 9 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, מאסר מותנה ופיצוי.

        

    5. ת"פ (ראשל"צ) 12857-04-21 מדינת ישראל נ' דפן (23.5.23) – אליו הפנה ב"כ הנאשם: הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים, ותקיפה סתם. על רקע סכסוך שכנים במסגרתו טענו המתלוננים כי מדירת הנאשם והוריו בוקע רעש, איים הנאשם על המתלוננים, ובהמשך הכה את המתלונן בקרש בראשו, ודחף את המתלוננת. למתלונן נגרמו המטומה נרחבת בראשו והוא נזקק לטיפול רפואי. בית המשפט קבע מתחם הנע בין חודשי מאסר ספורים לריצוי בעבודות שירות לבין 9 חודשי מאסר בפועל, וגזר על הנאשם – על רקע הליך טיפולי מוצלח שעבר - עונש של 60 ימי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר מותנה, קנס ופיצוי. ערעור שהגיש הנאשם לבית המשפט המחוזי (עפ"ג 10876-07-23) - נדחה.

        

    6. ת"פ (ראשל"צ) 11585-08-22 מדינת ישראל נ' פלוני (13.11.24) – אליו הפנה ב"כ הנאשם: הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש. על רקע סכסוך כספי בין הנאשם לבין המתלונן, בהיותם שותפים עסקיים, הגיע הנאשם למשרדו של המתלונן, שלף אלה והחל להכות את המתלונן ברגלו מספר פעמים עד שהאלה נשברה. כתוצאה מכך נגרמו למתלונן סימנים ושטפי דם ברגלו. בית המשפט קבע מתחם ענישה הנע בין מספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות לבין 15 חודשי מאסר בפועל. תוך סטייה ממתחם הענישה מטעמי שיקום, הוטלו על הנאשם צו של"צ בהיקף של 200 שעות, צו מבחן, מאסר מותנה וקנס.

        

14. מטבע הדברים, לא ניתן למצוא מקרה זהה לחלוטין בנתוניו לעניינו של הנאשם. כך, למשל, מקובלת עלי טענת ב"כ הנאשם כי חלק מן הפסיקה אליה הפנתה המאשימה עסקה במקרים בהם הופעלה אלימות אשר הביאה לחבלות קשות יותר מבענייננו; עם זאת, יש לבחון את האירוע על רקע מלוא נסיבותיו, בהן העובדה כי מדובר בשני אישומים, שתי נפגעות עבירה באישום העיקרי, העובדה כי התקיפה בוצעה בביתן, וכן האיומים שהושמעו על ידי הנאשם וטיבם.

     

15. סיכומו של דבר, על רקע הפסיקה הנוהגת, הערכים החברתיים בהם פגע הנאשם ונסיבות ביצוע העבירות, אני קובע כי מתחם העונש ההולם נע בין 5 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות, לבין מאסר בן 12 חודשים.

     

    סטייה ממתחם העונש ההולם

16. ב"כ הנאשם טען כי ככל שייקבע מתחם ענישה שתחתיתו מאסר לריצוי בעבודות שירות, הרי שיש לסטות ממתחם העונש ההולם על רקע מצבו הרפואי של הנאשם, וזאת לנוכח ההלכה שנקבעה בפסק הדין בעניין לופוליאנסקי (ע"פ 5669/14).

     

17. עיינתי במסמכים הרפואיים שהגיש הנאשם (טל/2 וטל/3) אשר תוכנם לא יפורט מטעמים שבצנעת הפרט; בלא למעט מקשייו הרפואיים של הנאשם, לא שוכנעתי כי מדובר במצב רפואי המצדיק חריגה ממתחם העונש ההולם, פתח צר אשר נקבע כי ניתן לעשות בו שימוש במקרים חריגים בלבד.

     

    גזירת העונש

18. במסגרת בחינת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה נתתי דעתי לכך שמדובר בנאשם בן 70, נעדר עבר פלילי, אשר מדובר בפעם הראשונה בה חווה מעצר והועמד לדין. במסגרת דבריו לעונש מסר הנאשם כי הוא "מתנצל על מה שקרה", והתמקד בנסיבותיו הרפואיות ובהתנהלות המתלוננים, וכן התחייב כי לא יצור עמם קשר. מכל מקום, בהודאת הנאשם במיוחס לו ניתן לראות משום נטילת אחריות על מעשיו, וכי בכך גם מנע את הצורך בהעדת המתלוננים והביא לחסכון בזמן שיפוטי. כמו כן, יש גם במצבו הרפואי של הנאשם כדי להצדיק הקלה בעונשו, אף אם נדחתה טענתו לסטייה ממתחם הענישה בשל כך.

     

    במכלול הנסיבות שפורטו, מצאתי לקבוע את עונשו של הנאשם בתחתית מתחם הענישה, וכן להטיל עליו עונשי מאסר מותנים ופיצוי כספי לנפגעות העבירה.

     

     

    מכל המקובץ לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 

     

    1. מאסר בפועל למשך 5 חודשים אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות במשקם חולון, בכתובת רח' המלאכה 26 חולון, בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות שירות מיום 3.6.25. הנאשם יתייצב ביום 30.7.25 בשעה 8:00 במשרדי הממונה במפקדת מחוז מרכז של שב"ס.

        

       תוך שנתתי דעתי לנתוניו וצרכיו הרפואיים של הנאשם ולאמור בחוות הדעת בעניין זה, מצאתי להורות כי הנאשם ירצה עבודות שירות בהיקף של 6 שעות עבודה ביום, והכל בהתאם למגבלותיו הרפואיות.

        

       הנאשם מוזהר כי עליו לעמוד בתנאי ההעסקה ובדרישות הממונה, וכי כל חריגה מהכללים עלולה להביא להפסקת עבודות השירות וריצוי יתרת עונש המאסר מאחורי סורג ובריח.

        

    2. 3 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור תוך 3 שנים מהיום עבירת איומים או עבירת אלימות מסוג עוון.

        

    3. 6 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור תוך 3 שנים מהיום עבירת אלימות מסוג פשע.

        

    4. פיצוי בסך 2,000 ₪ לכל אחת מנפגעות העבירה באישום הראשון (סה"כ פיצוי: 4,000 ₪).

        

       הפיצויים לנפגעות העבירה יועברו בהתאם לפרטים שיימסרו תוך 14 יום ע"י המאשימה על גבי טופס "פרטי ניזוק".

        

       לבקשת הנאשם, הסכום שהופקד על ידו בבשה"ת 51737-10-24 יועבר לטובת הפיצוי. יתרת הפיצוי תשולם בשלושה תשלומים שווים, הראשון עד ליום 1.8.25 והשני עד ליום 1.9.25 והשלישי עד ליום 1.10.25.

        

       צו כללי לטיפול מוצגים, על פי כל דין.

        

        

        

        

        

        

       זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים מהיום.

       המזכירות תעביר עותק מגזר הדין לממונה על עבודות השירות.

        

       ניתן היום, י"ד סיוון תשפ"ה, 10 יוני 2025, במעמד הצדדים.