מדינת ישראל נ' יעקב

אני מזכה את הנאשם מעבירות המס שיוחסו לו, אך מרשיע אותו בעבירה של הפרת הוראה חוקית ועבירה של שיבוש הליכי משפט שיוחסו לו.

כתב האישום ותשובת הנאשם

1.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום הכולל שני אישומים.

באישום הראשון, מיוחסות לנאשם חמש עבירות של מרמה, ערמה או תחבולה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"); חמש עבירות של אי קיום דרישות, לפי סעיף 216(5) לפקודה; חמש עבירות של קיום פנקסי חשבונות כוזבים, לפי סעיף 117(ב)(6) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "חוק המע"מ"); שלושים וחמש עבירות של אי הוצאת חשבונית מס לפי סעיף 117(א)(13) לחוק המע"מ; חמש עבירות של שימוש במרמה או תחבולה במטרה להתחמק מתשלום מס, לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק המע"מ, עבירה של אי רישום לפי סעיף 117(א)(4) לחוק המע"מ, וכן עבירה של אי הודעה על תחילת התעסקות לפי סעיף 215א(א) לפקודה.

האישום השני מייחס לנאשם עבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), ועבירה של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

2.לפי המתואר באישום הראשון, בין השנים 2011-2008 עבד הנאשם כשכיר תחת יעקב תמייב (להלן: "יעקב"), בעסק לבניית תוספות בנייה, מרפסות ועבודות שיפוצים. החל משנת 2011, הפך הנאשם לשותף בעסק והחל לקבל לידיו חלק מתקבולי העסק לצד יעקב. למרות זאת, החל משנת 2014 הוציא יעקב תלוש משכורת כוזב לנאשם על סכום של 6,000 ₪ בלבד.

3.לפי הנטען, במהלך השנים 2015-2011, ביצעו יעקב והנאשם עבודות שיפוץ ובניית מרפסות בהיקף כולל של 2,900,000 ₪, מבלי לדווח עליהן לרשויות המס, או תוך דיווח חלקי בלבד, מקום בו ביקשו לקוחותיהם לקבל לידיהם חשבונית. עוד נטען, כי בשתי הזדמנויות שונות ולאחר שהתבקשו על ידי הלקוחות להוציא חשבונית, מסרו הנאשם ויעקב חשבוניות כוזבות, וגם בגין תקבולים אלה נמנעו מלדווח לרשויות המס.

4.בשנים 2015-2011 ביצעו השניים עסקאות לא מדווחות כמפורט להלן: בשנת 2011, עסקאות בשווי של 287,000 ₪; בשנת 2012, עסקאות בשווי של 1,067,000 ₪; בשנת 2013, עסקאות בשווי של 658,000 ₪; בשנת 2014, עסקאות בשווי של 585,000 ₪; ובשנת 2015, עסקאות בשווי של 303,000 ₪.

5.עוד נטען, כי במהלך תקופה זו לא ניהלו הנאשם ויעקב ספרים כפי שהיה עליהם לעשות בהתאם להוראות הפקודה, וכי לא שמרו מסמכים בנוגע להכנסותיהם, הוצאותיהם והחשבוניות אותן הוציאו, וכן לא הוציאו חשבוניות או קבלות אותן היה עליהם להוציא.

6.על פי המתואר באישום השני, ביום 11.03.15 נחקרו יעקב והנאשם במשרדי רשות המיסים, בנוגע לעבירות שבאישום הראשון. באותו היום, שוחררו השניים תחת תנאי הקובע כי עליהם להימנע מלשוחח עם כל עד הקשור לחקירה עד ליום 11.04.15. במהלך תקופה זו, פנתה אשתו של יעקב, אולגה, אל הנאשם, בבקשה להיפגש עמו. ביום 14.03.15 נפגשו אולגה ויעקב עם הנאשם, והפצירו בו למסור בחקירתו גרסה לפיה הוא קיבל את כלל ההכנסות מהעבודה, ואילו יעקב קיבל רק עמלת תיווך בסך של 800-500 ₪ לעסקה. תמורת זאת, הבטיח יעקב לנאשם כי יפצה אותו על כך בהעברת כספים או בעבודות בנייה נוספות. בעקבות הסיכום בין השניים, מסר הנאשם בחקירתו במשרדי רשות המיסים ביום 15.03.15 את הגרסה השקרית, עליה סיכם עם יעקב ואולגה.