המנוחה, ... ז"ל (להלן: "המנוחה") הלכה לעולמה ביום 20.1.2018 כשהיא כבת 90. המנוחה השאירה אחריה שתי בנות, ... ו... ובן, .... בן נוסף, ... ז"ל הלך לעולמו טרם פטירת המנוחה.
בפני בקשה לקיום צוואת המנוחה מיום 27.4.2009 ("צוואת 2009" או "הצוואה האחרונה") אשר הוגשה לאחר פטירת המנוחה על ידי בתה, ... (להלן: "התובעת" או "...") ושתי התנגדויות לבקשה זו.
האחת, שהוגשה על ידי בתה הנוספת של המנוחה, הגב' ... (להלן: "..." או "המתנגדת 1") במסגרת התנגדות זו מבוקש לקיים צוואה אחרת של המנוחה משנת 2006 (להלן: "צוואת 2006").
התנגדות שנייה, שהוגשה על ידי כלתה של המנוחה ( אשת בנה XXX ז"ל, להלן: "XXX") הגב' ... (להלן: "המתנגדת 2" או "YYY") יחד עם ילדיה ובמסגרת התנגדות זו מבוקש לקיים צוואה מוקדמת שנערכה על ידי המנוחה ביום 9.10.1991 (להלן: "צוואת 1991").
לאחר שמיעת ראיות הצדדים, חקירת המומחה הרפואי שמונה והגשת סיכומים להלן פסק דיני.
כבר כעת מצאתי לציין, כפי שיפורט וינומק במסגרת פסק הדין, כי לא מצאתי לקבל את ההתנגדויות והן נדחות ומשכך אני נקבע כי יש לקיים את הצוואה האחרונה משנת 2009.
-
כאמור נפתחו שלושה הליכים בעניין צוואת המנוחה מיום 2009- בקשת קיום ושתי התנגדויות:
תיק עז' 62692-11-18 - בקשה לקיום צוואה שהוגשה על ידי ...
תיק עז' 62864-11-18 - התנגדות לצוואה שהגישה ...
תיק עז' 62809-11-18 - התנגדות לצוואה שהגישו YYYוילדיה
-
במסגרת ההליכים מונו שני מומחים, מומחית לכתבי יד לבחון את חתימת המנוחה על הצוואה ומומחה רפואי לבחון את מצבה הרפואי של המנוחה וכשרותה לערוך צוואה עובר לעריכת צוואת 2009. חוות דעת המומחים הוגשו ומצויות בתיק. הצדדים לא מצאו לחקור את המומחית לכתבי יד ואילו המומחה הרפואי נחקר בחודש ינואר 2024.
-
ההליכים נשמעו בפני במסגרת 6 דיונים, במסגרתם הופנו הצדדים לגישור בפני כב' השופטת בדימוס טליה פרדו, גישור אשר לא צלח.
-
המנוחה ובעלה המנוח, מר ... (להלן: "המנוח") התגוררו במושב שיתופי ... (משק 39) והביאו לעולם 4 ילדים: ..., XXX ז"ל, ... ו....
-
כפי שעלה מחומר הראיות שהונח בפני, מערכת היחסים בין כלל בני המשפחה הייתה מורכבת מאד, הן בין המנוחים בינם לבין עצמם והן בינם לבין ילדיהם ובין הילדים בינם לבין עצמם. בני המשפחה היו מסוכסכים ואף התנהלו בין חלקם לא מעט הליכים משפטיים.
-
ביום 9.10.1991 נערכה על ידי כל אחד מהמנוחים צוואה בעדים על ידי עוה"ד .... הצוואות שנערכו על ידי המנוחים דומות מאד, ובהתאם להן, מוריש כל אחד מהם את כל עיזבונו לבן הזוג, כאשר נרשם בכל אחת מהצוואות, כי ככל שבן הזוג לא יהיה בחיים יירשו את המצווה ארבעת ילדיהם המשותפים. כמו כן ניתנו בצוואות אלו הוראות ביחס לבית שבנה XXX בנחלה. נרשם בכל אחת מהצוואות כי המצווה רשאי לשנות ולבטל את צוואתו בכל דרך ובכל עת.
-
ביום 21.2.1994 הלך המנוח לעולמו וצו לקיום צוואתו משנת 1991 ניתן ביום 24.4.1994.
-
לאחר שניתן הצו לקיום צוואת המנוח ערכה המנוחה מספר צוואות מאוחרות, כולן מוקדמות לצוואת 2009 וכולן נערכו בפני עוה"ד .... חלק מהצוואות פורטו וחלקן אף צורפו על ידי הצדדים והן מצויות בכתבי הטענות. עם זאת, כעולה מפירוט ההליכים המצויים בפני, רק צוואת 2009 הוגשה לקיום ורק ביחס אליה הוגשו שתי ההתנגדויות.
-
בנוסף למנוחים שהתגוררו בנחלה, בנו XXX ז"ל וYYYאת ביתם בנחלה ועניין זה היווה סלע מחלוקת לאורך שנים בין המנוחים לXXX ו..., ואף התנהלו בין המנוחים (ולאחר פטירת המנוח רק המנוחה) לבין XXX ז"ל וYYY(ולאחר פטירת XXX, YYYבלבד) הליכים, אשר תקצר היריעה מלפרט, מה גם שאין להליכים אלו לטעמי, השפעה מהותית, אם בכלל, על ההליך שבפני. עובדתית יצוין כי YYYמתגוררת בבית שנבנה על ידה ועל ידי XXX ז"ל בנחלה.
-
לאחר פטירת המנוח המשיכה המנוחה להתגורר בבית המנוחים בנחלה. בשלב כלשהו, ככל הנראה בשנת 1999 עברה ... להתגורר (יחד עם משפחתה) עם המנוחה בבית המנוחים ולאחר מכן, בסוף שנת 2009 (לאחר עריכת הצוואה) עברה המנוחה להתגורר עם ... ומשפחתה, ביחידת דיור שנבנתה עבור המנוחה בבית שבנתה ... בהרחבה במושב. ככל הנראה בשנת 2016 לאחר שהידרדר מאוד מצבה הרפואי של המנוחה עברה המנוחה להתגורר במסגרת מוסדית.
-
לבני המשפחה טענות מטענות שונות ביחס לשאלה מה וכמה קיבל כל אחד מהילדים מהמנוחים בימי חייהם, לא מצאתי להידרש לטענות אלו שכן אין להן השפעה על הכרעתי.
-
כאמור, המנוחה ערכה את צוואתה האחרונה, צוואה בעדים, בחודש אפריל בשנת 2009 בפני עוה"ד ..., במשרדה של עו"הד .... עדות לצוואה היו עוה"ד ... שערכה את הצוואה והגב' ..., מזכירתה של עו"ד .... הגב'... לא זומנה להעיד.
טענות הצדדים
טענות התנגדות YYYוילדיה (נתבעים 2-6)
-
צוואות המנוחים משנת 1991 מהוות "צוואות הדדיות" כמשמעותן על פי דין ומשניתן צו קיום לצוואת המנוח, לא יכולה הייתה המנוחה עוד לשנות את צוואתה משנת 1991 וכל צוואה שנעשתה לאחר מכן דינה להתבטל.
-
דין כל צוואה המאוחרת לצוואה ההדדית להתבטל וזאת בהתבסס על תנאי מפורש בצוואת המנוח לפיו המנוח הסתמך על ההתניה ההדדית המפורשת של המנוחים כל אחד בצוואתו שלאחר פטירת השני(ה) יירשו את העיזבון ארבעת ילדי המנוחים. נטען כי שני המנוחים הסתמכו זה על זו ופעלו במשותף ובאופן בלתי נפרד זה מזו. למנוח קיים אינטרס הסתמכות ראוי להגנה אשר סטייה ממנו מנוגדת לדין וחסרת תום לב.
כמו כן, יש לראות בהוראת צוואת המנוח קביעה של "יורש אחר יורש" ובהתאם, המנוח הוריש למנוחה ולאחר מכן הוריש לנהנים האחרים המפורטים בצוואה (ילדי המנוחים).
-
ההתניה המפורשת בצוואות ההדדיות המעידה על רצונם וכוונתם המשותפת בעת עריכת הצוואה ההדדית מ-1991 להחיל על עצמם דין שונה מהדין שהיה חל אז (טרם תיקון 12 לחוק הירושה בשנת 2005) ונועדה להגביל את יכולתו של כל אחד מהם לשנות את צוואתו.
-
במסגרת ההוראות שניתנו בדין "יורש אחר יורש" נקבעו הוראות ספציפיות ביחס לחלקו של XXX (וYYY) והבית שבנו, תוך שנקבע בצוואות ההדדיות כי הבית וחלקה של 500 מטר סביבו יפוצלו ויימסרו לXXX (וYYY) ושאר המשק יחולק בין הילדים בחלקים שווים.
למצער, נטען כי היה על המנוחה לוותר על זכייתה בעיזבון על פי צוואת המנוח טרם תערוך כל צוואה אחרת תחתיה.
-
לחלופין, ומבלי לפגוע בטענות לצוואה הדדית ו"יורש אחר יורש" כמפורט לעיל נטען כי המנוחה לא הייתה בעלות כשרות לערוך צוואה ולא הבינה טיבה של צוואה, וכן כי הייתה נתונה להשפעה בלתי הוגנת וכן נטען כי הייתה לנהנית, ..., הייתה מעורבות בעריכת הצוואה ולפיכך דין הצוואה להתבטל.
-
לטענת המתנגדים, ... השתלטה על חייה של המנוחה בשנת 2009 תוך ניצול מצבה הסיעודי המורכב והמתדרדר של המנוחה ותוך ניצול תלותה של המנוחה ב... אשר פעלה ממניעים כלכליים. המתנגדים מפנים את בית המשפט להליכים משפטיים שהתנהלו בין המנוחה למתנגדת 2 החל משנת 2009 (תמ"ש 31420-09) ומפנים להחלטות כב' המותב בהליכים שם לפיהן המנוחה נתונה לחלוטין להשפעתה של ... (החלטה מיום 19, יולי 2011) כמו כן מפנים לתסקירים שהוגשו בתיק זה ובתיק האפוטרופסות שנפתח בעניינה של המנוחה בחודש ספטמבר 2014 (אפ' 31546-09-14) מהן ניתן לראות את השתלטותה של ... על המנוחה ואת הניצול הכספי שניצלה אותה.
-
התנהגות זו של ... כלפי המנוחה מהווה לטענת המתנגדים השפעה בלתי הוגנת לרבות מעורבות בעריכת הצוואה.
-
כמו כן, נטען כי לנוכח מצבה הסיעודי והנפשי (דמנטי) של המנוחה עובר לעריכת הצוואה לא הייתה המנוחה כשירה לערוך צוואה. כך גם, המתנגדים מפנים לחתימתה של המנוחה על הצוואה, שהיא לטענתם שונה מחתימתה בעבר ומצביעה על מצבה הנפשי הקשה ולפיכך גם על חוסר כשירותה.
-
בנוסף, נטען כי לא צוין על הצוואה כי הצוואה הוקראה והוסברה למנוחה.
-
עוד נטען כי הצוואה היא בלתי מוסרית שכן מדירה את כלל ילדי המנוחה ורק התובעת זוכה וכן נטען כי הצוואה בלתי חוקית.
-
לנוכח כל האמור נטען כי על בית המשפט לקבוע כי דין הצוואה להיות מבוטלת ויש לקבוע כי יש לקיים את צוואת 1991 הנוטלת בחשבון את כלל ילדי המנוחה ומי שבא בנעליהם.
-
בסיכומיהם חזרו המתנגדים על טענותיהם והוסיפו כי יש לאמץ את חוות דעתו החד משמעית של המומחה הרפואי שמינה בית המשפט אשר קבע כי המנוחה לא הייתה כשירה לערוך את צוואת 2009 וכן נטען כי המבקשת לא הביאה כל ראייה לסתור את חוות הדעת. עוד נטען כי המסמך הרפואי "ששלפה" המבקשת במהלך הדיון מלמד על כך שהיו בידיה עוד מסמכים אותם בחרה שלא להציג שכן היו פועלים לרעתה ומחזקים את גרסת המתנגדים.
-
עוד נטען כי בנוסף לחוסר הכשרות הוכח כי ... השפיעה על המנוחה השפעה בלתי הוגנת.
-
כמו כן, נטען כי מעדותה של עו"ד ... שהעידה ש... החתימה את המנוחה על ייפוי כוח נוטריוני, ניתן ללמוד על שליטתה של ... במנוחה באותה עת. כך גם נטען כי וודאי ש... היא זו ששילמה לעו"ד ... עבור הכנת הצוואה ועו"ד ... לא עשתה די על מנת להשיב באופן מלא לשאלות שנשאלה בעניין זה.
-
אשר לעדותה של עו"ד ... נטען שעדות זו הייתה מוטה מתוך רצון להגן על התנהלותה המקצועית של עורכת הדין וכן בשל יחסיה עם ... ונטען שעוה"ד ... "בחרה צד" מראש.
-
אשר לעדות ... נטען שזו לא הייתה מהימנה וזאת בלשון המעטה. לא הייתה עקבית והסתירה במכוון את האמת. ראיות נוספות שהוגשו לתיק (תסקירי העו"ס, חוו"ד גריאטרית). עוד נטען כי ... שיקרה במצח נחושה ועדותה הייתה בלתי אמינה בעליל.
-
... נמנעה מלהביא עדים שיכלו לסייע לה להוכיח את טענותיה, כך לא העידה את בעלה, את המטפלת שהייתה למנוחה ואת רופא המשפחה וכד'. וכן נמנעה מהבאת ראיות שיכלו לחזק את גרסתה ולתמוך אותה בראיות.
-
המתנגדים הפנו בסיכומיהם להחלטות כב' השופטת יוכבד גרינוולד-רנד בהליכים הקודמים רכושיים ובעניין אפוטרופסות (בעניין המנוחה) מהן לטענתם ניתן ללמוד על התנהלותה של ... (ניצול כלכלי, השפעה בלתי הוגנת ומעורבות).
-
אשר לעדות האח אורי, עדות זו הייתה לא אמינה לטענת המתנגדים, ואף .. הונע ומונע משיקוליו הכלכליים והתועלתניים.
-
עוד לטענת המתנגדים בסיכומיהם מכלול הראיות שהובאו ומשקלן המצטבר מקימים את החזקה של השפעה בלתי הוגנת ולפיכך יש להפוך את נטל הראיה ועל מבקשת הקיום להוכיח כי לא הייתה לה השפעה בלתי הוגנת ומעורבות בהכנת הצוואה. המתנגדים מפנים לפסיקה בעניין זה וכן לעניין טענתם שלנוכח מעורבות ... בהכנת הצוואה קיימת חזקה חלוטה שדן הצוואה להיות מבוטלת.
טענות התנגדות ...
-
צוואת 2009 מזויפת ויש בה פגמים פרוצדוראליים ודינה לפיכך להתבטל. המנוחה כלל לא חתמה על הצוואה ומועד "חתימתה" על גבי הצוואה הוא 29.4.2009, יומיים לאחר חתימת העדים ביום 27.4.25. ככל שכן מדובר בחתימת המנוחה על גבי הצוואה הרי שהחתימה רועדת וזאת לנוכח מצבה הנפשי הקשה של המנוחה בעת החתימה על הצוואה דבר המצביע גם הוא על אי כשרותה באותה עת.
-
דין הצוואה להתבטל שכן הצוואה נעשתה תחת השפעתה הבלתי הוגנת של ..., תוך כדי מעורבותה בהכנת הצוואה וכאשר המנוחה כלל אינה כשירה לערוך צוואה וזאת לנוכח מצבה הנפשי.
-
בעת החתימה על הצוואה הייתה המנוחה בלתי כשירה בשל מחלת האלצהיימר/דמנציה בהן לקתה ובשל גידול במוחה.
-
... מפנה להחלטות של כב' השופטת יוכבד גרינוולד- רנד משנת 2011 בתמ"ש 31240-09 ובתיק האפוטרופסות שנפתח בעניין המנוחה מהן ניתן לטעמה ללמוד על חוסר כשרותה של המנוחה ועל התנהגותה הפסולה של ....
-
החל משנת 1999 עברה ... יחד עם משפחתה להתגורר עם המנוחה והשתלטה על רכוש המנוחה יחד עם …, בעלה (של ...).
-
בשנת 2009 תוך ניצול מצבה וחוסר כשרותה, העבירה ... את המנוחה להתגורר עמה בבית שבנתה ... בהרחבה והשכירה את בית המנוחה ושלשלה לכיסה את דמי השכירות ונטלה לעצמה את כל הכנסות המנוחה.
-
... ניתקה את המנוחה מבני משפחתה ומנעה מ... להיפגש עם המנוחה כל עוד המנוחה שוהה בביתה של ....
-
... החתימה את המנוחה על שלל מסמכים לצורך השתלטות על כספה ונתנה לה תרופות על מנת לטשטשה כדי שתוכל לשלוט בה. כתוצאה מכך רבה ... עם ..., תוך ש... מנסה לעזור למנוחה.
-
הצוואה אינה תקפה לאור צוואה קודמת משנת 2006 שנערכה לטובת ... אשר היא הצוואה הנכונה ואותה יש לקיים. בעת עריכת צואת 2006 הייתה המנוחה כשירה לצוות וזאת בהתאם לתעודה רפואית שהוגשה לתיק. בצוואה זו מ- 2006 מציינת המנוחה ש... חייבת לה חוב בסך של 100,000 ₪. ... מציינת בהתנגדותה כי בכוונתה להגיש בקשה לקיים את צוואת 2006. כך גם מייד עם חתימת צוואת 2006 חתמה המנוחה על ייפוי כוח נוטריוני לטובת ....
-
... חכתה לשעת כושר, שתיחלש המנוחה ותהיה חסרת כשרות ואז החתימה אותה על צוואת 2009 ועל ייפוי כוח לטבת ... וביטלה את ייפוי הכוח שניתן לטובת ....
-
לנוכח כל האמור יש לקבל את ההתנגדות לצוואת 2009.
-
בסיכומיה חוזרת ... על טענותיה תוך הפניה לחוות דעתו של המומחה הרפואי אותה לטענתה יש לקבל תוך קביעה כי המנוחה לא הייתה כשירה בעת עריכת הצוואה ולפיכך יש לפסול את הצוואה ומכאן סלולה הדרך לקיום צוואת 2006.
-
... שבה ומפנה את בית המשפט לתסקירי העו"ס מהליכים קודמים ומתייחסת לאופייה והתנהלותה של ... כמפורט שם ובהתאמה לטענות בדבר חוסר היושר שלה כפי שבא לידי ביטוי גם, כך נטען, בתקרית באנגליה, שם לטענת ... נתפסה בעת גניבה מחנות.
-
כמו כן מצביעה ... על הימנעותה של ... מלהעיד את בעלה (…) אשר היה שותף פעיל להתנהלות הכלכלית. דבר זה יש בו לטענת ... כדי להצביע על כך ש... לא רצתה לחשוף את … לחקירה נגדית כדי שלא יתגלו מעשי הניצול הכלכלי והגזל שלהם את המנוחה.
-
אשר לעדותו של … נטען כי … פועל ופעל בהתאם לאינטרסים שלו וכי במהלך השנים היה מסוכסך ובנתק עם ... ואף שקל בעצמו להגיש התנגדות לבקשת הקיום של צוואת 2009. לטענת ... … "החליף את עורו" שכן "עשה עסקה" עם ... ולכן תמך בעדותו בבקשתה.
-
... חוזרת על טיעוניה בדבר חוסר הכשירות של המנוחה בעת עריכת הצוואה, חוסר כשירות אותה ניתן גם ללמוד מהחתימה הרועדת על הצוואה. וכן חוזרת על טענותיה בדבר הגזל הכלכלי שביצעה ... ברכוש המנוחה עליו השתלטה עוד בעוד הייתה המנוחה בחיים.
-
אשר ליתר עדי ..., בנוסף לטענות בדבר אי העדתו של גדי ועדותו המניפולטיבית של ..., טוענת כי תצהירו של ... צריך להיפסל, שכן נחתם בפקס וביחס לשתי חברותיה של ... שהעידו נטען כי הן עדות "מטעם" ולפיכך אין להאמין להן ו/או לתת משקל לעדותן.
-
אשר לעורכת הדין ..., טוענת ... כי היא בקשרי חברות עם ... ולפיכך העידה לטובתה כמו גם ניסתה לתאם עמה עדויות בעת הפסקה במהלך עדותה של עוה"ד .... לטענת ... עדותה של עוה"ד ... הייתה מגמתית והיא הרבתה לא לזכור את אשר נוח היה לה לשכוח.
-
לסיכום ... עומדת על כל טענותיה כי יש לפסול את הצוואה מכל הנימוקים שהובאו על ידה.
טענות התובעת בסיכומיה
-
במהלך השנים ערכה המנוחה מספר צוואות, המכנה המשותף של רובן הוא ש... יורשת בהן.
-
... כלל לא ידעה על דבר קיום צוואת 2009, זאת עד לניהול ההליך המשפטי שהגישה המנוחה לפינוי YYYמהנחלה בתמ"ש 31420-09 . על יתר הצוואות לטובתה נודע לה לראשונה מעדותה של עוה"ד ... בהליך זה.
-
המתנגדים התנגדו לצוואת 2009 בשלל עילות אולם במהלך ניהול ההליך צומצמה התנגדותם לעילה אחת בלבד, שאלת כשרותה של המנוחה לערוך צוואה ורק בעניין זה על בית המשפט להכריע.
-
לטענת ..., הוכח כי המנוחה הייתה כשירה לערוך את הצוואה ולפיכך יש לקיימה.
-
המנוחה התגוררה בבית ... וטופלה במסירות ואהבה על ידה משך 7 שנים. החל משנת 2009 ועד למעברה למוסד סיעודי בשנת 2016. המנוחה רק ישנה ביחידת הדיור ואת ימיה בילתה בבית ... מוקפת ועטופה במשפחתה. חרף שנקבעו "הסדרי ראיה" עבור המתנגדים בהם יכלו לבלות עם המנוחה, המתנגדים לא באו לבקרה ואף לא שהו עמה במסגרת ההסדרים שנקבעו. ... לא מנעה מהמתנגדים לשהות עם המנוחה וזאת יכלו לעשות הן בעת שהותה של המנוחה במרכז היום לקשישים והן בהסדרי השהות שנקבעו על ידי העו"ס בתיק האפוטרופסות.
-
כל שיש בטענות המתנגדים הינו בגדר הכפשות של .... טענותיהם לקיום צוואת אחרות, מ-1991 או 2006 אינן נתמכות בבקשת קיום ולפיכך קיום הצוואות כלל לא נבחן ולא נטענו טענות ביחס לצוואות אלו ולפיכך אין לטענות אלו (לקיום צוואות אחרות) על מה לעמוד.
-
כל המונח בפני בית המשפט הוא בקשה לקיום צוואת 2009 ושתי התנגדויות.
-
התנגדות ..., רצופה כולה הכפשות ונטענו בה כל הטענות האפשריות. טענות אשר רובן אינן יכולות לדור בכפיפה אחת (זיוף יחד עם היעדר כשרות...) כמו כן, בהתייחס לבקשה להיפוך נטל הראייה, לא הוגשה כל בקשה כזו לאורך ניהול ההליך ולפיכך אין להידרש כלל לטענה זו.
-
אשר להתנגדות YYYוילדיה, בה נטען שיש לקיים את צוואת 1991, הרי שלא הוגשה בקשה לקיום צוואה זו ואף לא הוגשה בקשה להיפוך נטל הראיה.
-
הגם שלתובעת טענות טובות כנגד שתי הצוואות שנטען שיש לקיים, הרי שהתייחסות לכך ומתן תגובה ייראו כאילו "מכשירה" התובעת את טענות המתנגדים לקיום צוואות אלו, דבר שאין בכוונתה לעשות. התובעת מדגישה כי קיומן של צוואות אלו לא נבחן על ידי בית המשפט.
-
אשר לנטל הראיה, מאחר ולא הוחלט על היפוך הנטל היה על המתנגדים לזמן לעדות מי שסבורים היו שיסייע להם להוכיח טענותיהם. כך לגבי בעלה של ... (...) או כל עד אחר. נטל זה אינו מוטל על התובעת. שעה שלא התבקש ואף לא הוחלט על היפוך הנטל הרי שהנטל ניצב לפתחן של המתנגדים וככל שהיו סבורים שיש לזמן עדים נוספים (... למשל) היה עליהם לעשות זאת, דבר שלא נעשה על ידן.
-
אשר לטענת המתנגדת YYYכי יש לקיים את צוואת 1991 בשל אינטרס ההסתמכות של המנוח. טוענת התובעת כי: ראשית לא הוגשה בקשה לקיום צוואה זו, שנית התובעת מפנה להלכת זמיר ביחס לצוואות הדדיות שנערכו לפני תיקון 12 לחוק הירושה ומפנה לכך שבצוואות שערכו המנוחים בשנת 1991 נרשם במפורש כי המנוחה רשאית לבטל או לשנות את צוואתה בכל עת ובכל צורה שתמצא לנכון.
-
זאת ועוד, אשר לטענת בדבר "יורש אחר יורש" מפנה התובעת להלכה ולדין כמו גם לפסק דינה של כב' השופטת שטופמן אשר ניתן בהליך מההליכים שהתנהלו בין בני המשפחה. מכל אלו עולה ובירור וכך גם ידוע כי משXXX ז"ל לא היה בן ממשיך, הרי שעם פטירת המנוח עבר המשק לבת הזוג, המנוחה, ואינו חלק מעיזבונו. רק לאחר פטירת המנוחה יחולו הוראות צוואתה על המשק (בכפוף להסכם המשבצת הרלבנטי) ולחוק הירושה.
-
אשר למתנגדים 4-6 דינם להימחק מההליך וזאת בשל אי התייצבות לדיונים.
-
אשר לטענות המתנגדות לעניין כשירותה של המנוחה. לטענת התובעת המנוחה הייתה כשירה לצוות ולערוך צוואה במועד עריכת הצוואה.
-
המתנגדות מסתמכות על מסמכים רפואיים מועטים מאד וכך גם המומחה. המומחה העיד בחקירתו כי בדיקתו היא רטרוספקטיבית וכל קביעתו נסמכת על מסמך בודד אחד, משנת 2011 שבו נרשם שבחודש מרץ 2009 (חודש בלבד לפני עריכת הצוואה) נקבע כי המנוחה סובלת מדמנציה. עם זאת ככל שאכן יש לקבל רשומה זו כמשקפת נכונה את מצבה הרפואי של המנוחה נכון לאותה עת, דבר המוכחש על ידי התובעת, הרי שלא נרשם ולא נקבע מה חומרת הדמנציה והאם הייתה במידת חומרה כזו שהביאה לחוסר כשרות משפטית.
-
המומחה אישר שאין רשומה משנת 2009 המעידה כי המנוחה סבלה מדמנציה וכן אישר כי לא ראה מסמך רפואי משנת 2009 הקובע דמנציה ולפיכך אף לא בחן אותו ואינו יכול לקבוע את חומרת מצבה. כמו כן התובעת מצביעה על כך שהמומחה קיבל לידיו בסך הכל 5 מסמכים רפואיים מתיקה הרפואי של המנוחה.
-
בנוסף לכך, ידוע, והמומחה אף אישר, כי יש מסמך הקובע שבחודש דצמבר 2009, שמונה חודשים לאחר עריכת הצוואה נערך למנוחה מבחן מינימנטל והציון היה 22/30. לטענת התובעת ציון מיני מנטל כזה אינו שולל כשרות לערוך צוואה ומדובר בדמנציה קלה בלבד, וגם זאת 8 חודשים לאחר עריכת הצוואה. התובעת מפנה לחוות דעת מומחה שהוגשה בתיק אחר בו ניתן פסק דין של כב' השופט ארז שני שם נקבע על ידי המומחה כי במצב של ציון מינימנטל של 22/30 אין לשלול כשרות מצווה לערוך צוואה.
-
כמו כן המומחה עומת עם עדותה של עוה"ד ... שהעידה כי המנוחה הגיעה אליה לבדה באוטובוס לצורך עריכת הצוואה וציין כי התיאור שתואר בפניו ביחס למנוחה כפי שעלה מעדותה של עו"ד ... הוא תיאור של אדם כשיר.
-
אשר לטענת הזיוף של חתימת המנוחה התובעת מפנה לחוו"ד המומחית לכתבי יד הקובעת כי הצוואה נחתמה על ידי המנוחה. המומחית לא זומנה להעיד ויש לקבוע כי כפי שאכן היה שהצוואה נחתמה על ידי המנוחה.
-
אשר לטענות המתנגדים בדבר השפעה בלתי הוגנת, התובעת מכחישה טענות אלו ויש לדחותן. התובעת מפנה לכך שגם בחקירתה של עורכת הדין ... לא נשאלה עוה"ד על ידי המתנגדים האם המנוחה עצמה נתנה את הוראות הצוואה, ומכך שידעו שהתשובה לשאלה זו היא חיובית.
-
מעדותה של עו"ד ... עולה בבירור שהמנוחה עצמה היא שנתנה את ההוראות הן ביחס לצוואה והן ביחס לייפוי הכוח וכך גם ביחס להגשת התביעה כנגד אלמנת הבן XXX ז"ל, YYY. לטענת התובעת YYYלא כיבדה את המנוחה ואף לא רשמה את שמה על מצבתו של XXX ז"ל.
-
כך גם העידה YYYכי המנוחים היו תלויים בה ובבעלה המנוח, אך לא ראתה בכך כל טעם לפגם, אותו פגם בגינו היא מבקשת לפסות את הצוואה לטובת התובעת.
-
עוד טוענת התובעת כי מהתכתבויות שונות בינה לבין האפוטרופוס החיצוני שמונה למנוחה, עו"ד רונן דליהו עולה מסירותה למנוחה אחרי עריכת הצוואה וכל שנטען כלפיה מהווה השחרת פניה ללא הצדקה כלשהי.
-
התובעת מכחישה את כלל טענות המתנגדים להשפעה בלתי הוגנת או לניצול של המנוחה וטוענת כי טיפלה במסירות במנוחה וכי המנוחה, עובר להגשת התביעה לפינוי YYYוכן עובר לעריכת הצוואה הייתה כשירה לחלוטין, מיושבת בדעתה ובעלת רצונות ברורים וניהלה את ענייניה באופן עצמאי לחלוטין.
-
אשר לטענה כי התובעת מנעה מהמתנגדים לבקר את המנוחה ולשהות עמה, טענות אלו מוכחשות. להפך, התובעת שיתפה פעולה עם כל ניסיון של שמירת הקשר בין המנוחה למתנגדים.
-
לסיכום טוענת התובעת כי יש לדחות את כל טעמי ההתנגדות ולקיים את צוואתה האחרונה לש המנוחה משנת 2009.
דין והכרעה
-
עיקרון העל בדיני הצוואות הוא כי מצווה לקיים את רצון המת (עא 869/75 רבקה בריל נ' היועץ המשפטי לממשלה האפוטרופוס הכללי, פ"ד לב(1) 098, 102 (1977). לפיכך בהתאם להלכה הפסוקה יש להעדיף קיום צוואה על ביטולה, זאת כאשר הצוואה משקפת את רצונו החופשי של המצווה (עא 724/87 ורדה כלפה (גולד) נ' תמר גולד, פ"ד מח(1) 022, 29 (1993); עא 7506/95 שוורץ נ' בית אולפנא בית א. ישראל, פ"ד נד(2) 215 (2000).
"המחוקק העניק משקל רב לזכות המצווה להחליט מה ייעשה בנכסיו לאחר פטירתו אפילו תוך הדרת יורשיו על פי דין מצוואתו (ע"א 7506-95 מיכל שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון ישראל, פ"ד נד(2) 215 (פורסם במקורות, 30/04/00))
נראה אדם כיודע להבחין בטיבה של צוואה, אם בעת עריכתה של הצוואה הוא הבין שהוא חותם על צוואה, הבין כי הוא נותן את רכושו ולמי הוא נותן, ידע את ההיקף רכושו והיה מודע לציפיות של אלה שהוא מיטיב עמהם, ושל אלה שהוא מדיר מצוואתו (ע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' רינה מרום, מט(1) 318 (1995)).
(תע (ק"ש) 34561-12-20 מ' ש' נ' האפוטרופוס הכללי מחוז חיפה והצפון - מאגר נבו 21.03.2022)
-
עם זאת, ככל שיוכח כי התקיימו העילות שבדין בגינן יש לבטל צוואה והמתנגדים ירימו את הנטל הנדרש להוכחת עילה מעילות אלו הרי שדין הצוואה להתבטל.
ולעניינינו -
-
שני כתבי ההתנגדות לצוואת 2009 מבוססים על חמש עילות אשר התקיימותה של כל אחת מהן תביא לבטלותה של הצוואה: חוסר אפשרות לעריכת הצוואה בשל קיומה של צוואה הדדית קודמת, טענה לזיוף חתימת המנוחה ופגמים צורניים, אי כשרותה של המנוחה, השפעה בלתי הוגנת ומעורבות בעשיית הצוואה.
אדון בעילות אלו אחת לאחת.
חוסר אפשרות לעריכת הצוואה בשל קיומה של צוואה הדדית קודמת
-
אשר לטענת המתנגדת 2 וילדיה כי לא ניתן לבטל או לשנות את הצוואה ההדדית –
תיקון 12 לחוק הירושה התשכ"ה-1965 ("החוק") במסגרתו נקבע בסעיף 8א הסדר ביחס לצוואות הדדיות נחקק בשנת 2005 כ-14 שנה לאחר עריכת הצוואות ההדדיות משנת 1991, ולפיכך אינו חל על צוואות אלו. משכך הוראות הסעיף, המגבילות את יכולתו של מצווה שערך צוואה הדדית לשנות את צוואתו (או לערוך צוואה אחרת תחתיה) אינן חלות על צוואה זו וטענות המתנגדים בהקשר זה נדחות.
יתירה מכך, המנוחים שניהם, קבעו במפורש במסגרת צוואותיהם ההדדיות משנת 1991 (סעיף 5 לצוואה) כי כל אחד מהם רשאי לשנות ולבטל את צוואתו בכל עת וללא כל מגבלה מפורשת או התניה נוספת על ביטול/שינוי כזה:
משכך, בבחינת למעלה מן הצורך יוער כי גם לו היה סעיף 8א לחוק חל על צוואת המנוחה משנת 1991, הרי שבהתאם לסעיף 8א (ג) ההוראות המגבילות את יכולתו של מצווה לבטל צוואה הדדית יחולו אך ורק "אם אין בצוואות ההדדיות הוראה אחרת".
לנוכח הימצאותו של סעיף 5 בצוואת המנוחה כמובא לעיל, הרי שבצוואתה קבעה במפורש שהיא רשאית בכל עת לשנות ולבטל את צוואתה בכל צורה שתמצא לנכון ולא נקבעה כל מגבלה או התניה על יכולת זאת. משכך ברי כי בצוואתה קיימת "הוראה אחרת" המאפשרת את ביטול/שינוי הצוואה ולפיכך לא חלה עליה כל מגבלה גם בהתאם לחוק.
לעניין זה ראו דברי כב' השופטת (כתוארה אז) מרים נאור בפסק הדין המנחה לעניין זה, בעם 10807/03 אליקום זמיר נ' רות גמליאל פ"ד סב(1) 601 (להלן: "פס"ד זמיר"), בעמ' 16, סעיף 15 לפסק הדין:
"לאחרונה, תוקן חוק הירושה, והוספה לו הוראה בדבר צוואות הדדיות (סעיף 8א, חוק הירושה (תיקון מס' 12), התשס"ה-2005, ס"ח 714; וראו את דברי ההסבר והשינויים בין הצעת בחוק לבין החוק שחוקק ב-ה"ח התשס"ה 130). הוראת החוק מגדירה צוואות הדדיות כצוואות הנערכות "מתוך הסתמכות של בן הזוג האחד על צוואת בן הזוג האחר". הוראת החוק קובעת כי "לביטול צוואה הדדית לא יהיה תוקף", אלא בתנאים המפורטים בחוק: מסירת הודעה בכתב למצווה השני (שאז מתבטלות שתי הצוואות ההדדיות) או, אם נפטר אחד מבני הזוג, הסתלקות מהעזבון והשבת הירושה. עוד נקבע, כי הוראות התיקון לחוק "לא יפגעו בתוקפן של צוואות שנעשו לפניו" (שם, סעיף 2 לתיקון החוק); ועל כן - התיקון לחוק לא חל על ענייננו.
הוראות החוק האמורות, נקבע בסעיף 8א(ב)(2)(ג), יחולו "אם אין בצוואות ההדדיות הוראה אחרת". על כן, בצוואות הדדיות בהן לא נקבע כל הסדר - לא במפורש, ולא במשתמע - באשר לכוחו של בן הזוג שנותר בחיים לשנות מצוואתו, יחול על צוואות שנערכו לאחר החוק ההסדר הקבוע בתיקון החוק, המגביל את הכוח לשנות את הצוואה. על בני זוג אשר מבקשים לשחרר זה את רעהו ממגבלות החוק - לדאוג לכתוב "הוראה אחרת".
[ההדגשה לא במקור א.ו]
מהאמור עולה לפיכך, שאף אילו היה תיקון 12 לחוק חל על צוואת המנוחה, רשאית הייתה לשנות ואף לבטל את צוואתה וזאת לנוכח הוראת סעיף 5 בצוואתה, היא ה"הוראה האחרת" הנדרשת על פי תיקון 12.
-
טוענים המתנגדים כי בצוואת 1991 קבעו המנוחים בסעיף 3 לצוואה, כל אחד בצוואתו, תנאי מפורש לפיו הורשת העיזבון לאחר מותנית בכך שהאחר (במקרה זה המנוחה) תעביר את יתרת עיזבונו של האחר (במקרה זה המנוח) לארבעת ילדי המנוחים לאחר פטירתה:
המתנגדים טוענים שתי טענות ביחס לסעיף 3.
-
הראשונה - כי סעיף זה מלמד על אינטרס ההסתמכות שהיה למנוח את הוריש את כל עיזבונו למנוחה. נטען שהמנוח הסתמך על כך שהמנוחה תוריש את חלקה בעיזבונו לארבעת ילדי המנוחים ולפיכך יש לתת משקל מכריע לאינטרס הסתמכות זה ולא לאפשר את קיומה של הצוואה שאינה מקיימת אינטרס זה. המתנגדים מפנים לעניין זה לפסק דין זמיר וכן לפסיקה המוקדמת לו, ובפרט לדבריו של כב' השופט (כתוארו אז) אהרון ברק, בדעת מיעוט. בפסיקה זו המתייחסת לאינטרס הסתמכות של המוריש "הראשון" לכך שעיזבונו לא יגיע בסופו של יום ליורשים אחרים מאלו אליהם התכוון. ואכן כב' הנשיא ברק התייחס, בדעת מיעוט בע"א 4402/98 מלמד נ. סולומון פ"ד נג(5) 703 (להלן: "עניין מלמד") לאינטרס ההסתמכות של המצווה שהולך לעולמו ראשון כאשר נערכות צוואות הדדיות ובאמרת אגב אמר:
"על ענין זה עמד הנשיא ברק בעניין מלמד בהערת אגב:
"כלל היסוד בדיני צוואות הוא שהמצווה רשאי לשנות את צוואתו בכל עת שירצה (ראה סעיף 27 לחוק הירושה). הוראה (בצוואה או מחוצה לה) השוללת את כוחו של המצווה לשנות את הצוואה או מגבילה אותו - בטלה. כמו כן, כל הסכם בדבר ירושתו של אדם - בטל (סעיף 8 לחוק הירושה). החלתו של דין זה בצוואה המשותפת וההדדית מעוררת קושי ניכר. בצוואה משותפת והדדית קיים אינטרס הסתמכות שעליו ראוי לכאורה להגן. בכך שונה צוואה משותפת והדדית מצוואה "רגילה". בצוואה רגילה אין אינטרס הסתמכות ראוי להגנה (ראו: ע"א 245/85 אנגלמן נ' קליין; ע"א 119/89 טורנר נ' טורנר; ע"א 1212/91 קרן לב"י נ' בינשטוק; ע"א 1900/96 טלמצ'יו נ' האפוטרופוס הכללי). גם בצוואה המשותפת וההדדית אין אינטרס הסתמכות ראוי להגנה של היורשים. עם זאת, לכאורה קיים אינטרס הסתמכות ראוי להגנה של המוריש האחר. מבחינה זו דומה צוואה משותפת והדדית לחוזה. בצוואה משותפת והדדית עניין לנו בגמירת-דעת של שני מצווים הפועלים במשותף ובאופן הדדי. האין זה ראוי לקבוע כי עם מותו של מצווה אחד בצוואה משותפת והדדית אין המצווה השני יכול לחזור בו מצוואתו המשותפת וההדדית? ... באימרת אגב ציין השופט קיסטר, ביחס לצוואה משותפת כי 'כל אחד מן המצווים חופשי לשנות את צוואתו עד ליום פטירתו, ואין דין מיוחד למקרה ששני אנשים עורכים צוואות, האחד לטובת רעהו' (ע"א 576/72 הנ"ל, בעמ' 380). תוצאה זו קשה היא. במשפט המקובל האנגלי התגברו על קושי זה בעזרת מוסד הנאמנות: עם מותו של מצווה אחד מבין שני מצווים משותפים והדדיים, הופך המצווה השני לנאמן. ייתכן גם שניתן לקבוע בישראל, כי לאור אינטרס ההסתמכות, ביטול הצוואה השניה הינו פעולה שלא בתום-לב, בניגוד להוראת סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, החלה גם על פעולה משפטית (כמו צוואה) שאינה בבחינת חוזה (סעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי)" (ההדגשות הוספו, שם, בע' 710)."
[ראו פס"ד זמיר בסעיף 14, בעמ' 14-15 ]
לא מצאתי לקבל את טענת המתנגדים בדבר הסתמכותו של המנוח על כך שהמנוחה לא תשנה את צוואתה בעתיד וזאת משני טעמים.
הראשון, קיומו של סעיף 5 בצוואת המנוחה (וגם בצוואת המנוח) מלמד על כך ששניהם הסכימו שלכל אחד מהם זכות לשנות ולבטל את צוואתו בכל עת. משמע, גם לאחר פטירתו של השני, שאחרת צריכים היו להגביל זכות זו. הימצאותו של סעיף זה בצוואת המנוחה (וכן בצוואת המנוח) שומטת את הקרקע תחת רגלי טענת ההסתמכות, שכן הסעיף מלמד על כך ששני המנוחים לקחו בחשבון את האפשרות שהשני ישנה או יבטל את צוואתו בכל עת. לפיכך, אני קובעת כי הסתמכות לא הייתה כאן.
הטעם השני, עיון בצוואת המנוח מעלה כי נרשם שם במפורש בסעיף 3 לצוואת המנוח כי הוא מוריש למנוחה את כל הכספים והזכויות לרבות כספים שיתקבלו מפוליסת הביטוח של ..
עם זאת, מעדותה של עוה"ד ... עלה כי המנוח, לאחר עריכת הצוואות ביקש לשנות את המוטב בפוליסת הביטוח שלו מ... באופן שבמקום המנוחה יופיע כמוטב הבן XXX. מכך עולה אכן כי אף המנוח לא סבור היה שניתן להסתמך של צוואתו שכן פעל לשנות התחייבותו (בצוואה) שפוליסת הביטוח של ... תעבור לידי המנוחה. לעניין זה ראו דברי עוה"ד ... בפרוטוקול מיום 15.6.22 עמ' 18-19 ועמ' 21:
"עו"ד בן אסולי:אני מנסח את השאלה קצת שונה.
כב' הש' ונקרט:רק רגע, בבקשה.
העדה גב' ...:כן.
עו"ד בן אסולי:סעיף 3, בעיקר (לא ברור) שלו על הצוואה, תראי, הנה פה,
העדה גב' ...:כן,
ש:את, האם תוכלי לומר לי, כשהם אמרו לך להכניס את התנאי הזה, הסברת להם מה הוא אומר?
ת:בוודאי, אנחנו דיברנו על הצוואות והם ידעו כל אחד מה (לא ברור), מה הם רוצים.
ש:וזה נכון שאני יכול להגיד שמאחר והם ביקשו ממך לרשום את הסעיף הזה, אז הם הסתמכו זה על זה על התנאי הזה שבתנאי שכל אחד יחזיק, אגב כתוב, אם המשק לא יימכר, אבל הוא לא נמכר, זה אנחנו כבר יודעים.
ת:הוא לא נמכר, נכון.
ש:ולכן, התנאי הזה הוא היה תנאי מפורש שבני הזוג אמרו לך שהם רוצים להסתמך עליו, נכון?
ת:הם לא אמרו לי את זה,
ש:את אמרת להם?
ת:אתה, לא, אני לא אמרתי להם.
כב' הש' ונקרט:אדוני, אני רוצה לשמוע את התשובה שלה. בואי גברתי,
העדה גב' ...:אני,
כב' הש' ונקרט:את מבינה את השאלה?
העדה גב' ...:אני מבינה את השאלה,
ש:תודה, גברתי תענה,
ת:ולאן ה, זה מוביל. יש פה סעיף שאומר, אני קובעת במפורש כי הנני רשאית בכל עת לשנות ולבטל את צוואתי בכל צורה שאמצא לנכון, וזה ישנו גם אצל ... וגם אצל .... יתרה מזאת, ... אחרי שעשה את הצוואה מבלי להגיד לי, סליחה, אני, אחרי שעשינו את הצוואות, אני פניתי ל... בבקשה להחליף מוטב, אני לא ידעתי מי המוטב שם עד אותו יום, פניתי ל... בשביל שיחליפו את המוטב למוטבת הזאת, ל....
ש:לא הבנתי מה גברתי אומרת.
עו"ד בן אסולי:מה? בביטוחי חיים?
העדה גב' ...:בקרן, בביטוח החיים,
כב' הש' ונקרט:הבנתי.
העדה גב' ...:כי בביטוח החיים,
דובר:איך אפשר?
העדה גב' ...:מה זאת אומרת איך אפשר?
עו"ד בן אסולי:לא, מותר, זה לא, זה הרי לא חלק מהעיזבון.
העדה גב' ...:מותר,
כב' הש' ונקרט:אני יכולה לשמוע את העדות?
עו"ד בן אסולי:כן.
כב' הש' ונקרט:תודה רבה. כן, פנית ל...,
העדה גב' ...:פניתי ל... לקרן הפנסיה שלהם על מנת שירשמו שהמוטבת החדשה זו .... למה חדשה? אני לא ידעתי את מי הוא שמו מוטבת עד אז או מוטב, אבל אני יודעת שהם רבו כל השנים, אז פניתי אליהם, הם הסכימו אבל אחרי כמה חודשים מהצוואה הזאת, הסתבר שהוא שינה שוב את המוטב לXXX. זאת אומרת, הוא לא בדיוק התייחס לצוואה הזאת (לא ברור) שלו, הוא הסתמך שלה, הסתמכות שלה ולא שלו."
.....
ש:כן, ואת רואה שבמשך שנים רבות, שניהם או אחד מהם, לא חשוב, בעיקר המנוחה, כל 3, 4 שנים משנה צוואה.
ת:כן, נכון.
ש:זה לא מעורר אצלך חשד? האם (לא ברור) או לא?
ת:אני הכרתי אותה וידעתי שהם רבים זה עם זו והם רבים עם הילדים ופעם אחת, ... הולך עם ... ופעם ... הולך עם XXX ואחרי זה הם מתחלפים, אחת עם ... ואחת עם העדה גב' ...:, אז כל פעם הן שינו לא בגלל שהסתמכו אחד על השני, אלא דווקא בגלל שלא הסתמכו אחד על השני.
[ההדגשות לא במקור א.ו]
מהאמור עולה כי המנוחים לא הסתמכו האחד על צוואת השני ואף עולה באופן ספציפי כי המנוח פעל לשנות התחייבויות בצוואתו ההדדית עם המנוחה. משכך, שעה שהמנוח עצמו לא סבר שהוא מחויב כלפי המנוחה מכוח הסתמכותה על צוואתו לא ניתן לקבל את הטענה שהמנוחה הייתה מחויבת כלפי המנוח מכוח הסתמכותו על צוואתה. חרף טענות המתנגדים לא מצאתי לפקפק או להטיל ספק בעדותה של עוה"ד עורכת הצוואה ועדותה מהימנה בעיני.
לנוכח האמור טענת המתנגדת 2 בדבר אינטרס ההסתמכות של המנוח באופן המונע את האפשרות לשינוי או ביטול על ידי המנוחה של צוואתה משנת 1991, נדחית.
-
הטענה השנייה בגינה נטען שקיומה של צוואת 1991 אינו מאפשר קיומה של צוואת 2009, היא טענת יורש אחר יורש בצוואה ההדדית. גם דין טענה זו להידחות, ואנמק.
ראשית, המתנגדים תומכים טענת "יורש אחר יורש" בהסתמכות שהייתה למנוח על כך שהמנוחה לא תשנה או תבטל את צוואתה. כפי שמציתי לעיל, בנסיבות צוואותיהם ההדדיות של המנוחים והתנהגות שניהם בפועל לאחר עריכת הצוואות, כפי שעלה מעדותה של עו"ד ... והובא לעיל, לא ניתן לטעון כי התבסס ביניהם אינטרס הסתמכות.
שנית, כפי שפורט לעיל, המנוחים הורו במפורש בסעיף 5 לצוואת כל אחד מהם כי עומדת לכל אחד מהם הזכות לשנות את צוואתו, לפיכך לא ניתן לומר שקיים ציווי של "יורש אחר יורש" כאשר המנוח הסכים שהמנוחה רשאית לשנות צוואתה ללא כל הגבלה.
שלישית, בבחינת למעלה מן הצורך, אף לו הייתי מקבלת טענה זו, ואינני מקבלת אותה, הרי שהטענה תקפה רק לאותו חלק מעיזבונה של המנוחה בו זכתה המנוחה מצוואתו של המנוח.
אין מחלוקת כי עיזבונו של המנוח לא כלל את הנחלה שכן בהתאם להוראות הסכם המשבצת עם רמ"י, הנחלה אינה חלק מעיזבונו של בן הזוג שנפטר ראשון אלא עוברת בהתאם להסכם המשבצת לבן הזוג שנותר בחיים, דהיינו המנוחה. מכאן שהמנוחה לא זכתה בחלקו של המנוח בנחלה במסגרת ירושת עיזבונו אלא בהתאם להסכם שנחתם בזמנו בין המנוחים לבין רמ"י. מכאן שביחס לזכויותיה של המנוחה בנחלה (100%) ממילא לא חל העיקרון של "יורש אחר יורש" שכן המנוח לא הוריש לה את זכויותיו בנחלה.
אשר להיקף עיזבונו של המנוח, לא ידוע ולא ברור מה כלל עיזבונו של המנוח וככל שרצו המתנגדת 2 וילדיה להסתמך על הוראת "יורש אחר יורש" היה עליהם לפעול להוכחת היקף עיזבונו של המנוח על מנת שיוכלו לטעון כי יש להעביר לידיהם את חלקם (1/4) מעיזבונו של המנוח. כזאת לא עשו ואף מטעם זה, לא ניתן לתת להם סעד כלשהו.
לנוכח כל האמור טענות המתנגדת 2 וילדיה כי עקב קיומן של הצוואות ההדדיות שערכו המנוחים בשנת 1991 לא ניתן לקיים את צוואתה המאוחרת של המנוחה נדחות כולן.
טענה לזיוף חתימת המנוחה ופגמים צורניים
-
טענה ... בהתנגדותה כי חתימתה של המנוחה זויפה. לנוכח טענה זו מונתה מומחית לכתבי יד הגב' קרן רווה, אשר הגישה ביום 3.11.22 חוות דעת מומחה לתיק. מסקנת חוות הדעת כפי שמובא להלן הינה כי חתימת המנוחה על הצוואה אותנטית ונכתבה על ידה.
המומחית לא זומנה להעיד והמתנגדים לא בקשו לסתור את חוות דעתה, משכך מצאתי לקבל במלואן את מסקנות חוות הדעת וניתן להן בזאת תוקף ואני קובעת כי המנוחה חתמה על צוואת 2009.
-
אשר לטענה כי חתימות העדות מוקדמות ביומיים למועד החתימה על הצוואה, עניין זה לא הועלה כלל על ידי המתנגדים במהלך הבאת הראיות ולא התבקש ליתן חוות דעת לעניין זה. יתירה מכך עיון של בית המשפט בצוואה ובתאריכים שנרשמו ליד חתימת המנוחה (בכתב ידה) וליד חתימות העדים בכתב יד אחת מהן כפי המובא להלן מעלה לטעמי בבירור כי מדובר באותו תאריך, 27.4.2009 ואין כל פער.
אכן התאריך שנרשם ככל הנראה על ידי המנוחה בסמיכות לחתימתה כתוב באופן רועד ומעט פחות ברור, אולם סבורני כי אף בעין בלתי מזויינת ניתן לראות כי מדובר ב- 27.4.09 ולא מצאתי כל סיבה לפקפק בכך. משכך נדחית גם טענה זו של המתנגדת ... ואני קובעת כי לא נפל בצוואת 2009 כל פגם פרוצדוראלי.
כשרות המנוחה לצוות
-
הכלל הוא כי כל אדם כשר לזכויות וחובות מגמר לידתו ועד מותו וכל אדם כשר לפעולות משפטיות ועריכת צוואה בכללם, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין (סעיפים 1-2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב – 1982 (להלן - חוק הכשרות).
סעיף 26 לחוק הירושה קובע:
"כשרות לצוות
צוואה שנעשתה על –ידי קטין או על- ידי מי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה –בטלה."
-
מהותה של הטענה בדבר אי כשרות המצווה לפי סעיף זה היא במצבה הנפשי, המנטלי והגופני של המצווה בעת עריכת הצוואה.
-
נטל ההוכחה לקיומה של הגבלה או שלילת כשרותה של המצווה לצוות, מוטל על מי שרוצה להיבנות ממנה, דהיינו על הטוען לחוסר כושר אבחנה של המצווה. העלאת ספק בכושרו של אדם אינה עניין של מה בכך, קל וחומר בדיעבד. הנטל לסתור את חזקת הכשרות הבסיסית, לאחר מותו של אדם, הינו כבד ביותר. לשם הרמת נטל ההוכחה על הטוען להציג ראיות משמעותיות בבית המשפט ונקודת הזמן הרלוונטית הינה מועד החתימה על הצוואה (ע"א 7019/94לפיבסקי נ' עמליה דן,פורסם בנבו, ניתן ביום 6.1.1997(.
-
על מנת להוכיח טענות בעניין מצב נפשי וגופני יש להסתייע בעדות רפואית או אחרת, להוכיח שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה, עם זאת ניתן להסתמך גם על עדויות של מי שהכיר את המנוחה במועד הרלוונטי ויכול להאיר את עיני בית המשפט. אשר למשקל שיינתן לכל מקור, כל מקרה ונסיבותיו:
"שני מקורות עיקריים עומדים בפני בית המשפט בבואו להכריע בנדרש. המקור האחד, עניינו בעדויות של מי שהכירו את המנוח במועדים הרלוונטיים ואשר יכולים להאיר את עיני בית המשפט בדבר מצבו ותפקודו של המנוח, לרבות רופאים שטיפלו בו במישרין במועדים הרלוונטיים.
המקור השני, הינו חוות דעת מומחים אשר יחוו דעתם בשאלה האמורה, לרבות תוך הסתמכות על מסמכים רפואיים שונים וייתכן אף תוך הסתמכות על אותן ראיות, נשוא המקור הראשון....
אין לקבוע מסמרות מהו המקור בעל המשקל הרב יותר. כל מקרה ייבחן בהתאם לנסיבותיו ובהתאם יגיע בית המשפט להכרעתו..."
(בר"ע (ת"א) 1677/05פלונית נ' י' ש' מנהל העיזבון הזמני, ניתן ביום 14.8.06)
-
בנוסף רשאי בית המשפט להסתייע בעדויות של מי שערך את הצוואה או מי ששימש כעד לה ואף להעדיפן על חוות דעת המומחה(ע"א 7506/95שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון ישראל, פ"ד נד2000 (2) 215;)
-
כלל המתנגדים טוענים כי יש לקבוע שהמנוחה לא הייתה כשירה לערוך צוואה בעת שערכה את הצוואה ביום 27.4.2009. לטענת המתנגדים יש לקבל את חוות דעתו של מומחה בית המשפט אשר בחוות דעתו קבע כי המנוחה דמנטית ולא הייתה כשירה לערוך צוואה. חוות דעת זו לא נסתרה לטענתם ויש לתת לה תוקף, זו דרך המלך ורק במקרים חריגים לא יאמץ בית המשפט את חוות דעת המומחה אשר מינה.
-
בנוסף, המתנגדים מסתמכים על הליכים נוספים שהתקיימו ולהם הייתה המנוחה צד ואשר במסגרתם, כך נטען, התרשם בית המשפט כי המנוחה אינה כשירה ולפיכך אף יש למנות לה אפוטרופוס.
-
לאחר שעיינתי בכל שהונח בפני לא מצאתי לקבל את מסקנות חוות דעתו של המומחה ובהתאם מצאתי כי המתנגדים לא הרימו את הנטל הנדרש לצורך הוכחת אי כשרותה של המנוחה לערוך צוואה ולפיכך טענה זו נדחית. אפרט טעמי.
חוות דעת המומחה
-
המומחה שמונה על ידי בית המשפט קבע כי :
-
הערכתו של המומחה כי המנוחה סבלה מדמנציה באפריל 2009 נסמכת על שני אדנים.
האחד, תיעוד רופא המשפחה מיום 22.6.2011 לפיו צוינה אבחנה של דמנציה במרץ 2009 (חודש לפני עריכת הצוואה) והשני, תמיכה למידע זה ברישומים של נוירולוג מאוקטובר 2009, אז צוין אי שקט וטיפול בקלופיקסול, תרופה אנטי פסיכוטית אשר לעיתים ניתנת לחולים דמנטיים הסובלים מאי שקט.
הדיון ביום 9.1.24 יוחד לחקירת המומחה בלבד ומצאתי להביא חלקים מעדותו:
" ש.מה המבחן מיני מנטל שהיא קיבלה באפריל 2009 ומה המבחן שיצא מהתוצאות שיצא במרץ
2009?
ת.אין ציון מיני מנטל בשנת 2009, יש רק רישום אצל רופא המשפחה בתיעוד רופא המשפחה
ש.מאיזה שנה?
ת.ממרץ 2009
ש.מאיזה שנה המסמך שאתה מציג?
ת.זה מסמך שכתוב על סמך בדיקה באוקטובר 2009. כתוב מרץ 2009, דמנציה מסמך של רופא
משפחה, המסמך עצמו מ 22.6.2011.
ש.בדצמבר 2009 ציינת שתוצאת המבחן המיני מנטל של המנוחה עמד על 22 מתוך 30. וחצי
שנה לאחר מכן הייתה איזושהי ירידה חדה והציון שהיא קיבלה היה 17 מתוך 30. יכול
להיות מצב כזה שבחודש מרץ 2009 היה למנוחה ציון של 25 מתוך 30 במבחן המיני מנטל?
יש אפשרות כזאת?
ת.המסמך שאת ציינת כרגע הוא מיוני 2010 . 9.6.2010 המסמך כותב שמיני מנטל עכשיו הוא
17 ולפני חצי שנה 22.
ש.נכון.
ת.זה מסמך מ-2010.
ש.נכון. האם סביר בעיניך שבאפריל 2009 זה בערך 8 חודשים לפניכן יש אפשרות כזו שלמנוחה
היה מיני מנטל של יותר מ-25 מתוך 30
ת.כן זה יכול להיות
....
ש.חוץ מהמסך מ2011 שמצטט את אותה דמנציה ממרץ 2009, תראה לי מסמך אחר רק מ-
2009 שבו מציין שלמנוחה הייתה דמנציה במרץ או אפריל 2009.
ת.אין כזה מסמך, הסתמכתי על המסמך מאוקטובר 2009 בו צוין הטיפול בקלופיקסול, אי
שקט, חוסר סובלנות ותפקוד ירוד. לא הוצג מסמך יותר קרוב ממועד חתימת הצוואה.
ש.אוקי. אז התרופה הזו היא תרופה מרגיעה?
ת.יש לו גם אפקט מרגיעה אבל לא מדובר בבנזודיאזפין כמו ווליום שהוא רק מרגיע, מדובר
בתרופה יותר חזקה אשר בנוסף להשפעה של ההרגעה, יש לו גם מורידה אי שקט ויכולה
לשפר פסיכוזה.
ש.אז זה למעשה תרופה שמאזנת את המצב הנפשי של הבן אדם?
ת.איזון זה ביטוי שלא הייתי משתמש בו אלא מוריד את האי שקט וקשיי השינה וחוסר
הסבלנות שמתואר ברישום מאוקטובר 2009.
ש.אם זה לשיטתך זה תרופה שטענת שהיא ניתנת לחולים דימנטיים, אז זה לא היה צריך
להופיע במסמכים הרפואיים?
ת.זה מופיע, מצוין שהיא מקבלת קלופיקסול.
ש.אתה ציינת בחוות הדעת שזה לעיתים ניתן גם לחולים בדמנציה במינונים יורת נמוכים, אז
אם באמת הייתה דמנציה לא היה סביר שהיה כתוב במסמכים הרפואיים? שהיא חולה בדמנציה. ב2009. ב-2009 היא קיבלה קלופיקסול ואמר המומחה שזו תרופה שלעיתים ניתנת במינונים נמוכים גם לסובלי דמנציה, האם זה ניתן למנוחה כי היא סבלה מדמנציה, האם זה לא היה צריך להיות מופיע במסמכים הרפואיים שהיא סובלת מדמנציה?
ת.כן, היה רצוי, המסמך משובש בחלקו, אני מניח שגם מה שיש לכם משובש.....
.....
ש.אנחנו כבר יודעים שהרשומה כמו שהקראת מ-2011 שמתייחס למרץ 2009 הותקנה אחרי
מרץ 2009. ב-2009 אין תיעוד שהמנוחה הייתה דמנטית, לא רשום שהיא סבלה מדמנציה
ת. אין. נכון שאין תיעוד על כך שהיא סבלה מדמנציה ב-2009
ש.אז אנו מבינים שהמסמך מ-2011 שמצוין בו דמנציה ממרץ 2009 זו רשומה שהותקנה בשלב
מאוחר יותר
ת.לא, סביר שלא, המסמכים האלו אני אמנם לא רופא של קופת חולים אבל אני קורא לא מעט
מסמכים, איפה שכתוב דמנציה, זה מתבסס על מתי ברשומה של קופת החולים נקבעה אבחנה,
למשל יש כאן סכרת, פגיעת עיניים, מ 08.2008, מזה אני מבין שהיא אובחנה כסובלת פגיעת
עיניים עקב סכרת, לגבי הדמנציה כתוב 03.2009 , זה היה התאריך שבו רופא המשפחה הכניס
את האבחנה למחשב בקופת החולים.
ש.יש לי מסמך מאוגוסט יחיד, שמצאנו מאוגוסט 2009 שהרשומה היחידה שמופיעה במסמך
ממרץ 2009 זה.
.....
ש.אין מחלוקת שמומחה שמונה מטעם בית המשפט הוא למעשה עורך את הבדיקה בדיעבד, לא פגשת את המנוחה?
ת.מעולם לא.
ש.אם אני אומרת לך שעו"ד העידה פה בפני השופטת ואמרה לה שהמנוחה התקשרה אליה, אמרה לה תבטלי לי את זה, תעשי לי את זה, נתנה הנחיות ברורות, באה וחזרה באוטובוס, ככה היא העידה. האם יכול להיות שהיא כן הייתה כשירה? אני מפנה לפרוטוקול מיום 14.6.23.
ת.התיאור שבן אדם שיודע להתנהל לבד בתחבורה ציבורית אינה מבולבלת, מבינה מה היא עושה, והתיאור כפי שהקראת אותו על בן אדם שהוא כשיר, כפי שאת הקראת
......
ש.למען הסדר הטוב, התחילו לשאול אותך פה לגבי איזה עו"ד ... שאמרה שאולי ב-2009 המנוחה נסעה לבד אליה או לא נסעה, אין לך ידיעה אישית אם היא נסעה או לא נסעה?
ת.לא, אין לי ידיעה אישית."
[ההדגשות לא במקור – א.ו]
-
מעדות המומחה עולים הדברים הבאים:
-
בחודש דצמבר 2009 היה ציון המינימנטל של המנוחה 22/30.
-
חצי שנה לאחר מכן היה ציון המינימנטל של המנוחה 17/30.
-
לדברי המומחה, לנוכח האמור, קיימת סבירות שבאפריל 2009 עמד ציון מבחן המינימנטל של המנוחה על 25/30
-
למעט מסמך רופא המשפחה משנת 2011 המציין דמנציה מחודש מרץ 2009, אין כל מסמך או רשומה רפואית המצביעים על כך שהמנוחה סבלה מדמנציה בשנת 2009.
-
במסקנתו כי המנוחה סבלה מדמנציה בחודש מרץ 2009 מסתמך המומחה גם על כך שקיים מסמך מאוקטובר 2009 המתייחס למתן תרופה פסיכוטית בשם קלופיקסול הניתנת לעיתים לחולי דמנציה הסובלים מאי שקט.
-
תיאור של אדם המתנייד לבדו בתחבורה ציבורית ונותן הוראות ענייניות מצביע על אדם שהוא כשיר.
-
עיון בחוות דעתו של דר' אילן ניסל, פסיכיאטר ופסיכוגריאטר מומחה, שצורף להתנגדות המתנגדת 2 העלה כי דר' ניסל מונה על ידי כב' השופטת יוכבד גרינוולד רנד במסגרת תמ"ש 31420/09 לבחון את הצורך במינוי אפוטרופוס למנוחה והוא בדק את המנוחה ביום 15.6.2011.
בעמ' 3 לחוות דעתו של דר' ניסל נרשם:
מהאמור עולה כי מאז 2006 המנוחה טופלה במרפאה הפסיכו-גריאטרית במרכז לבריאות הנפש "שלוותא" עקב מחשבות שווא של רדיפה והזיות ראיה, הפכה לחסרת שקט וקיבלה טיפול אנטי פסיכוטי ע"י קלופיקסול.
מכאן שמסקנת המומחה שמונה בתיק זה, דר' וויזר, שהמנוחה קיבלה את הקלופיקסול עקב חוסר שקט שנבע מדמנציה, אינה נכונה, שכן בהתאם לאמור בחוות דעתו של דר' ניסל הייתה המנוחה מטופלת במרכז לבריאות הנפש "שלוותא" מאז 2006, וקיבלה את הקלופיקסול כתרופה אנטי פסיכוטית ולא עקב דמנציה.
יתירה מכך, בהתאם למסמכים שצורפו להתנגדות ..., בשנת 2006, טרם עריכת צוואת 2006, נבדקה המנוחה על ידי דר' אברמוביץ' מנהלת המרפאה בשלוותא ונמצאה כשירה. מכך עולה כי בתקופה בה ככל הנראה כבר קיבלה קלופיקסול, נמצאה כשירה ולא דמנטית.
דר' וויזר תמך את מסקנתו כי המנוחה סבלה מדמנציה כבר בחודש מרץ 2009 על הרשומה האחת הבודדה משנת 2011 של רופא המשפחה בה צוינה דמנציה ממרץ 2009 ועל העובדה שקיבלה קלופיקסול.
עיננו הרואות כי העובדה שהמנוחה נטלה קלופיקסול, אינה יכולה לשמש עוד תימוכין לכך שסבלה מדמנציה שכן תרופה זו ניתנה לה כתרופה אנטי פסיכוטית בשל מחשבות השווא והחזיונות שהיו לה והיא נטלה את התרופה ככל הנראה עוד משנת 2006 (שאז לכאורה אין מחלוקת שהייתה כשירה).
נותרנו אם כך אך ורק עם הרשומה הרפואית משנת 2011 בה נרשם שהמנוחה אובחנה עם דמנציה במרץ 2009.
סבורני כי מסמך יחיד זה, אין בו די כדי לבסס אבחנה כי המנוחה סבלה מדמנציה בעת עריכת הצוואה, וודאי לא ברמה כזו שתישלל כשרותה המשפטית לצוות.
ראשית, מעבר למסמך זה, אין ולו בדל של מסמך רפואי נוסף המעיד כי המנוחה סבלה מדמנציה לא בשנת 2009 ואף לא בשנת 2010. לא סביר הדבר בעיני שככל שהמנוחה סבלה מדמנציה עוד ממרץ 2009, לא נרשם מעולם ביחס למנוחה שסבלה משלל בעיות רפואיות מתועדות במסמכים הרפואיים וטופלה על ידי יותר מרופא אחד, לרבות במרפאה פסיכו-גריאטרית בשלוותא, כי המנוחה סובלת מדמנציה.
שנית, גם אם אכן סבלה המנוחה מדמנציה במרץ 2009, דבר שאיני משוכנעת כלל שהיה נכון, אין די בעצם האבחנה כי המנוחה סבלה מדמנציה כדי לשלול את כשרותה לצוות. ייתכן שמדובר היה בדמנציה קלה בלבד, בשלביה ההתחלתיים (שהרי אין מחלוקת שלא נמצאה כל אינדיקציה לדמנציה מוקדם יותר) והמנוחה עדיין הייתה בעלת כשרות משפטית לערוך צוואה חרף אותה דמנציה, ככל שלקתה בה כבר אז.
שלישית, מהירידה החדה בתוצאות מבחן המינימנטל של המנוחה (כפי שעולה מעדותו של המומחה דר' וויזר ומחוות הדעת של דר' ניסל): 22/30 בדצמבר 2009 , 17/30 חצי שנה לאחר מכן ביוני 2010 ו-12/30 ב- 15.6.2011 שנה וחצי מאוחר יותר, נראה כי ההידרדרות במצבה הקוגניטיבי הייתה חדה ומהירה, כפי שאף נרשם במפורש בחוות דעתו של דר' ניסל. לעניין זה התייחס אף דר' ניסל בחוות דעתו (עמ' 5 לחוות הדעת) כדלקמן:
מכאן שאם בדצמבר 2009 היה ציון המינימנטל 22/30 ניתן באופן סביר להניח (כפי שאף סבר המומחה דר' וויזר) שחצי שנה קודם לכן (במועד עריכת הצוואה) היה הציון גבוה יותר באופן משמעותי, וכפי שהסכים אף המומחה בחקירתו, יש סבירות שהציון עמד על 25/30. ציון אשר יש להניח כי מעיד על יכולות שמורות ויחסית גבוהות.
-
על כל אלו יש להוסיף את עדותה של עוה"ד ..., אשר העידה כי הכירה את המנוחה למעלה מ-40 שנה שכן המנוחה הייתה חברה קרובה של אמה, ביחס להתנהלותה של המשיבה במועד עריכת הצוואה. עוה"ד ... שהכירה את המנוחה שנים רבות וערכה את כל צוואותיה העידה כי המנוחה הגיעה אליה לבדה בתחבורה ציבורית וידעה להביע את רצונותיה ולתת הוראות, לרבות בעניין ייפוי הכוח. לעניין זה ראו עדות עו"ד ... מיום 15.6.22 עמ' 25-26 ועמ' 28 בפרוטוקול.
"העדה גב' ...:כן, לא, כי היא באה אליי כל כך הרבה פעמים כשהיו כל מיני הזדמנויות אחרות. למשל, היא הייתה באה באוטובוס ומתחנה, לתחנה מרכזית ב...ומשם לקחה מונית, הרבה פעמים זה קרה. כשעשיתי את הצוואה של ..., ... הביאה אותה.
ש:וכשעשית את הצוואה של ..., האחרונה,
ת:כשעשיתי את הצוואה של ..., לא ... הביאה אותה אלא היא, היא באה, היא, כן, כי הרבה פעמים היא באה אליי בלעדיה. אני לא אומרת ש... לא הייתה אצלי במשרד באירועים אחרים, אבל בזה, אז מה אתה עושה לי ככה כאילו אני משקר?
ש:לא, כן? אז בואי תראי לי בבקשה את החשבונית מי שילם לך.
ת:היא,
ש:על הצוואה,
ת:...,
ש:היא שילמה לך?
ת:..., רק ....
.......
עו"ד בן אסולי:אבל היית מודעת למצבה הרפואי, נכון?
העדה גב' ...:לאיזה מצב רפואי? הייתה סוכרת,
ש:לאיזה מצב?
ת:היה לה לחץ דם, היה לה,
ש:למשל, אני קורא ב- 03, 2009, מסמך רפואי, דמנציה,
ת:זה לא ידוע לי.
ש:(לא ברור) לא ידעת?
ת:לא, לא.
ש:לא ראית שהיא מבולבלת?
ת:לא, אני לא (לא ברור) להסתכל בזה, היא לא הייתה מבולבלת.
ש:היא לא הייתה מבולבלת?
ת:לא, היא לא הייתה מבולבלת.
ש:טוב. אז המסמכים,
ת:אם הייתי רואה שהיא מבולבלת, אני לא הייתי מחתימה אותה על צוואה. ראיתי בפירוש שהיא,
ש:באיזה עניינים,
ת:בסדר גמור.
.....
כב' הש' ונקרט:היא נכנסה לחדר של גברתי עם הליכון?
העדה גב' ...:לא.
ש:לא.
ת:לא, על רגליה. היא הייתה שמנה מאוד והייתה חולת סוכרת, את זה אני ידעתי, ולחץ דם וזה, ידעתי כל מיני מחלות. לא ידעתי בשום פנים ואופן על איזושהי דמנציה,
עו"ד בן אסולי:והיא נראתה לך,
העדה גב' ...:היא נראתה בסדר גמור.
ש:והיא נראתה באותו יום רגיל לגמרי.
ת:רגיל ולא רק באותו יום,
-
מצאתי את עדותה של עוה"ד ... מהימנה ולא מצאתי כל סיבה לפקפק בה. ערה אני לטענות המתנגדים בדבר היחסים בין עוה"ד ... לבין ... וכן לטענות בדבר חוסר אמינותה והיותה מוטה לטובת ..., אך לא מצאתי לקבלן.
-
מכל שהונח בפני השתכנעתי כי לעוה"ד ... הייתה נאמנות דווקא כלפי המנוחה עצמה, אותה הכירה שנים רבות. לא מצאתי כי יש לעוה"ד ... כל סיבה לסטות מאמירת האמת ומצאתי את עדותה עניינית מהימנה ולא מתחמקת כטענת המתנגדים.
-
אכן, הייתה לעיני העובדה כי בעת הפסקה בעדותה שוחחה עוה"ד ... עם ... מחוץ לאולם, ואולם מצאתי לקבל את ההסבר שנתנה כי מאחר ונשאלה אודות עניין המשכנתא, אותו לא זכרה, פנתה באופן ספונטני ל... על מנת לרענן את זיכרונה. מוטב היה לו לא כך הייתה נוהגת, על אחת כמה וכמה משמדובר בעורכת דין וותיקה. עם זאת, לא מצאתי שיש בכך כדי להכתים את עדותה או לפגום במהימנותה.
-
לנוכח כל האמור מצאתי כי במקרה זה יש מקום לסטות מחוות דעתו של מומחה בית המשפט, אשר סבורני כי יש במכלול הראיות אשר נפרשו כדי לסתור את מסקנת חוות דעתו. המקרה שבפני הינו אחד מאותם מקרים חריגים בהם על בית המשפט שלא לסמוך ידיו על מסקנות חוות הדעת של המומחה ולהעדיף מסקנה אחרת אשר בית המשפט, בהסתמך על כלל הראיות שהונחו בפניו, מקבל כסבירה יותר.
כידוע בית המשפט אינו "חותמת גומי" ומקום שבהתאם לראיות שהונחו בפני בית המשפט נמצא כי יש להעדיף מסקנה שונה ממסקנת חוות דעת מומחה, יש לסטות מחוות דעת מומחה בית המשפט. כזה הוא המקרה שבפני.
-
על כל אלו יש להוסיף, כפי שנרשם לעיל, שכשרותו של אדם היא הנחת המוצא ונטל ההוכחה לשלילת כשרותו של המצווה לצוות, מוטל על הטוען לחוסר כשרותו של המצווה. העלאת ספק בכושרו של אדם אינה עניין של מה בכך, קל וחומר בדיעבד והנטל לסתור את חזקת הכשרות הבסיסית, לאחר מותו של אדם, הינו כבד ביותר. המתנגדים לא הרימו נטל זה וטענתם לחוסר כשרות של המנוחה נדחית.
-
למעלה מן הצורך אציין כי לא מצאתי לקבל את טענת המתנגדים, שנטענות בסיכומיהם, כי בנסיבותיו של מקרה זה יש מקום להיפוך נטל הראיה. ומשהנטל להוכיח את טענת אי הכשרות מוטל עליהם, אני קובעת שלא עמדו בו.
מעורבות בעריכת הצוואה והשפעה בלתי הוגנת
-
טוענים המתנגדים כי המנוחה הייתה נתונה להשפעתה הבלתי הוגנת של ... וכן נטען למעורבותה של ... בעריכת הצוואה.
לעניין מעורבות בעריכת הצוואה
סע' 35 לחוק הירושה קובע:
"הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה — בטלה."
למעשה קובע הסעיף שני תנאים מצטברים, שבהתקיימם יש לבטל את ההוראות הרלוונטיות בצוואה:
-
מדובר באדם שערך את הצוואה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה.
ב. הצוואה מזכה את אותו אדם או בן זוגו.
כב' השופט ורדי בפס"ד א.י. נ' עזבון המנוחה ש.י. ז"ל סוקר את הרציונל של סעיף 35 לחוק הירושה:
"סעיף 35 לחוק הירושה קובע חזקה שבדין, חזקה חלוטה שאינה ניתנת לסתירה, בדבר בטלות הוראת צוואה, אשר נערכה בנסיבות המתוארות בסעיף זה, לטובתו של מי שנגוע באחת העילות שבסעיף (ע"א 5869/03 חרמון נ' גולוב פ"ד נט(3) 1 (להלן: "פס"ד חרמון").
משמעות הוראה זו היא, שאם מוכח בפני בית המשפט, כי אחד מהנהנים על-פי הצוואה או בן זוגו היה מעורב בדרך כלשהי בעריכת הצוואה, אותה הוראה מזכה תבוטל, וזאת מבלי שיש צורך להוכיח כי הופעלה השפעה פסולה ומבלי שתינתן האפשרות לנהנה לשכנע את בית המשפט כי לא הייתה השפעה כזו (ראה: שאול שוחט, פגמים בצוואות, מהדורה שנייה, התשס"א-2001, עמ' 331).
הרציונל העומד בבסיס הוראה זו הוא הרתעתי, למנוע השפעה חיצונית אינטרסנטית של הנהנה המעורב בעריכת הצוואה על המצווה... לאור חומרתה של הוראת סעיף 35 לחוק הירושה והשלכותיה הקשות, שעשויות להביא לבטלות הוראה בצוואה, מבלי שהוכח קיומה של השפעה בלתי הוגנת, אימצה הפסיקה פרשנות מצמצמת לסעיף זה, הן לגבי התנאי הראשון העוסק במעורבות הזוכה בעריכת הצוואה, והן לגבי התנאי השני העוסק בזכייתו של המעורב בעריכת הצוואה.
גישת בית המשפט בפסיקה היא כי אין להרחיב את תחולתו של סעיף 35 לחוק הירושה על אנשים שהוא לא דן בהם במישרין, וכי אין לראות כזכייה אלא טובת הנאה ישירה שמקבל המעורב בעריכת הצוואה, ואין להרחיב את המעגל של אלה אשר פעולתם בקשר לצוואה פוסלת את תוקפה (ע"א 183/85 אלבוים נ' קרייזלר, פ"ד מב(3) 397, ע"א 631/69 ישיבת מדרש פורת יוסף בישראל נ' חומי, פ"ד כד(2) 105, ע"א 99/86 זיידה נ' זיידה פ"ד מ(3) 105).
(עמ (ת"א) 1108/06 א. י נ' עזבון המנוחה ש. י. ז"ל - מאגר נבו 11.06.2008)
ובענייננו-
-
לא הובאה בפני כל ראיה המרמזת על מעורבותה של ... בעריכת הצוואה. נהפוך הוא, מעדותה של עורכת הדין ..., שערכה את הצוואה עלה כי המנוחה הגיעה אליה למשרד באופן עצמאי, בתחבורה ציבורית כשהיא נעזרת במקל בלבד ו... אף לא ליוותה אותה. זאת למשל בניגוד לצוואת 2006 שאז העידה עוה"ד ש... הגיעה יחד עם המנוחה למשרדה של עורכת הדין. כמו כן העידה עורכת הצוואה כי המנוחה היא ששילמה לה עובר עריכת הצוואה. לעניין זה ראו עדותה של עוה"ד ... בפרוטוקול הדיון מיום 15.6.22 בעמ' 25 ו- 28
ש:וכשעשית את הצוואה של ..., האחרונה,
ת:כשעשיתי את הצוואה של ..., לא ... הביאה אותה אלא היא, היא באה, היא, כן, כי הרבה פעמים היא באה אליי בלעדיה. אני לא אומרת ש... לא הייתה אצלי במשרד באירועים אחרים, אבל בזה, אז מה אתה עושה לי ככה כאילו אני משקר?
ש:לא, כן? אז בואי תראי לי בבקשה את החשבונית מי שילם לך.
ת:היא,
ש:על הצוואה,
ת:..,
ש:היא שילמה לך?
ת:..., רק ....
......
ש:ואת רוצה לספר לי שבגיל 81 היא הגיעה אלייך עם ההליכון, היא לא יכלה ללכת, מקל והליכה באוטובוס לערוך את הצוואה?
ת:רגע, אני לא, אני לא אומרת שזה היה האירוע שאליו היא באה אליי,
ש:לא, אני מדבר לא האירוע,
ת:עם האוטובוס, היו, היו כל מיני אירועים ו,
ש:אה, לא, בצוואה, אני מדבר רק על הצוואה כי זה מה שמעניין.
ת:הצוואה, הצוואה, היא הייתה לבד, לא, גם בצוואה של ... היא הייתה לבד בחדר שלי,
ש:לא, דווקא זכרת,
ת:אני לא הכנסתי,
ש:לא, זה משהו אחר, אבל שאלתי מי,
ת:..., ... הביאה אותה, אבל ... לא הביאה אותה.
ש:לא הביאה אותה,
ת:לא,
ש:אז מי הביא אותה?
ת:היא.
ש:היא הביאה את עצמה?
ת:היא יכולה לבוא עם,
ש:עם ההליכון ועם האוטובוס.
ת:היא יכולה לבוא,
ש:אני, אני, אני לא מאמין,
ת:מי אמר שהיא הייתה עם הליכון אז?
ש:אני, סלחי לי, אני לא מאמין.
ת:כן, אוקי, אל תאמין.
ש:לא מאמין.
ת:אל תאמין.
ש:בטח שלא כשבן אדם סובל מדמנציה.
כב' הש' ונקרט:היא נכנסה לחדר של גברתי עם הליכון?
העדה גב' ...:לא.
ש:לא.
ת:לא, על רגליה. היא הייתה שמנה מאוד והייתה חולת סוכרת, את זה אני ידעתי, ולחץ דם וזה, ידעתי כל מיני מחלות. לא ידעתי בשום פנים ואופן על איזושהי דמנציה,
עו"ד בן אסולי:והיא נראתה לך,
העדה גב' ...:היא נראתה בסדר גמור.
ש:והיא נראתה באותו יום רגיל לגמרי.
-
לא הובאה בפני כל ראיה הסותרת עדות זו של עורכת הצוואה. כאמור לעיל מצאתי את עדותה של עוה"ד ... מהימנה ולא מצאתי כל סיבה לפקפק בה. משכך טענת המתנגדים למעורבות של ... בעריכת הצוואה, נדחית.
לעניין השפעה בלתי הוגנת
-
אשר לטענת המתנגדים בדבר השפעה בלתי הוגנת של ... על המנוחה שהביאה לעריכת הצוואה באופן בו נערכה, אף טענה זו מצאתי לדחות, ואנמק.
-
סעיף 30 (א) לחוק הירושה קובע:
"הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית - בטלה".
השפעה בלתי הוגנת היא אותה השפעה אשר יש בה כדי לשנות או להסיט את רצונו החופשי של המצווה. אין זה משנה אם המשפיע נהנה משיבוש זה ברצונו של המצווה אם לאו (ע"א 4902/91 גודמן נ' מוסאייף פ"ד מט(2) 441, 448-450).
כך יש להבחין בין דברים שנאמרים למצווה ומתקבלים על דעתו, לבין השפעה בלתי הוגנת שמשמעה הוא שהמוריש ביטל דעתו ורצונו ועשה כרצון המשפיע.
-
הנטל להוכיח השפעה בלתי הוגנת מונח לפתחו של הטוען לקיומה של השפעה כזו:
"על המתנגד לקיום הצוואה להוכיח קיומן של נסיבות מיוחדות היוצרות חזקה עובדתית בדבר השפעה בלתי הוגנת, או אז עובר אל המבקש את קיום הצוואה נטל השכנוע לסתור את החזקה העובדתית כי הייתה השפעה בלתי הוגנת שפעלה לעריכת הצוואה, ואם אין הוא מרים נטל זה כי אז נותרת החזקה העובדתית בעינה, והכף מוכרעת לטובת המתנגד".
(כב' השופט שאול שוחט פגמים בצוואות (מהדורה שלישית -2016)
-
בדנ"א 95/1516 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב (2) (1998) פרט כב' השופט מצא את מבחני המשנה שבהם יש כדי לסייע לבית המשפט לקבוע אם בעת כתיבת הצוואה היה המצווה נתון להשפעה בלתי הוגנת. המבחנים העיקריים אותם יש לבחון הינם מבחן התלות והעצמאות, מבחן התלות והסיוע, מבחן קשרי המצווה עם אחרים ומבחן נסיבות עריכת הצוואה. בהתקיים המאפיינים של המבחנים האמורים במקרה נתון, קמה חזקה לכאורה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת.
עם זאת, אין הכרח כי יתקיימו כל המבחנים לעיל ודי בקיומם של חלק מהמבחנים כדי להצביע על קיומה של השפעה בלתי הוגנת.
-
עיקר טענות המתנגדים להשפעה הבלתי הוגנת הנטענת מתבססות על תסקירים שהוגשו בתמ"ש 3140-09 ובתיק האפוטרופסות שנפתח בעניינה של המנוחה אפ' 31546-09-14 ועל תסקירי העו"ס, דווחי האפוטרופוס החיצוני שמונה, עוה"ד דליהו וכן על החלטת כב' השופטת יוכבד גרינוולד רנד בתמ"ש 3140-09 (תביעת הפינוי שהגישה המנוחה כנגד YYY).
-
אלא מאי, הצוואה נערכה בחודש אפריל 2009 ואילו החלטת כב' השופטת גרינוולד רנד ממנה אכן עולה כי המנוחה מושפעת מ... ניתנה ביום 19.7.2011, למעלה משנתיים לאחר עריכת הצוואה, זאת הן לנוכח התרשמותה של כב' השופטת גרינוולד רנד מהמנוחה בדיון לפניה והן כעולה מתסקיר מיום 28.6.2011 שהונח בפני כב' השופטת גרינוולד רנד דהיינו למעלה משנתיים לאחר עריכת הצוואה. (החלטת כב' השופטת גרינוולד רנד והתסקיר צורפו להתנגדות YYY)
-
השפעה בלתי הוגנת אשר בגינה יש מקום לבטל צוואה, צריכה להתקיים עובר לעריכת הצוואה ולא שנתיים ואף למעלה מכך לאחר עריכת הצוואה. לא הוכח בפני כי עובר לעריכת הצוואה הייתה המנוחה נתונה להשפעתה הבלתי הוגנת של ..., או להשפעתה כלל. אף אם אניח, בהתבסס על המפורט בהחלטת כב' השופטת גרינוולד רנד כי באמצע שנת 2011 הייתה המנוחה נתונה להשפעתה (הבלתי הוגנת) של ... אין בכך כדי להצביע כי הייתה השפעה כזו שנתיים לפני כן, באפריל 2009, חודש עריכת הצוואה.
-
לא הובאה בפני כל ראיה לכך כי עובר לעריכת הצוואה הייתה המנוחה נתונה להשפעתה של ... קל וחומר להשפעתה הבלתי הוגנת. להפך, עדותה של עוה"ד ... בדבר התנהלותה של המנוחה עובר לעריכת הצוואה מעידה על כך שבעת עריכת הצוואה הייתה המנוחה עצמאית ובלתי תלויה: המנוחה הגיעה לבדה באוטובוס למשרדה של עורכת הדין לצורך עריכת הצוואה, המנוחה אמרה לעוה"ד את רצונה, יתירה מכך בחודש אוגוסט 2009- 4 חודשים לאחר עריכת הצוואה, הגיעה המנוחה באופן עצמאי למשרדה של עוה"ד ... לצורך שינוי ייפוי הכוח שנחתם לטובת ... בשנת 2006 וחתמה על ייפוי כוח לטובת ... (ר' עמ' 63 לפרוטוקול הדיון מיום 15.6.22)
"העדה גב' ...:עכשיו, ב- 2009, באוגוסט 2009, ... הייתה אצלי שוב והיא ביטלה את ייפוי הכוח שהיא נתנה ל...."
[ההדגשה לא במקור א.ו]
-
מהאמור עולה כי עובר לעריכת הצוואה המנוחה הייתה עצמאית ולא הייתה תלויה ב.... כאמור מצאתי לקבל את עדותה של עו"ד ... ביחס להתנהלותה של המנוחה עובר לעריכת הצוואה ולאחר מכן תוך הבעת רצונה הברור באופן חופשי.
-
לנוכח האמור בהתאם למבחני פסק דין מרום לעיל, מבחן התלות והעצמאות ומבחן התלות והסיוע עולה כי המנוחה לא הייתה תלויה ב.... אשר לנסיבות עריכת הצוואה אלו לא מלמדות על השפעה בלתי הוגנת והדברים פורטו כבר באריכות. כך גם עולה כי המנוחה לא הייתה מבודדת ולא נמנעו ממנה קשרים עם אחרים שכן ראשית, התניידה לבדה ויצאה לבדה מהבית. שנית, גם בשלבים מאוחרים יותר, בשנת 2011 לא בודדה ... את המנוחה שכן נקבעו למנוחה "זמני שהות" עם ילדיה האחרים ובעיקר ... בהתאם להמלצות עו"ס לסדרי דין והאפוטרופוס
החיצוני. כמו כן, אין חולק, והדברים אף עלו מעדותה של ..., כי המנוחה פקדה את מרכז היום לקשישים ו... יכלה לבוא לבקרה שם ולדבריה אכן עשתה זאת מעת לעת.
-
ויודגש שוב, גם אם בשנת 2011 הייתה המנוחה נתונה להשפעתה של ..., כפי שהתרשמה כב' השופטת גרינוולד רנד, הרי שאף מתסקיר העו"ס עולה כי היא נתונה להשפעה זו שכן בשלב זה כבר נחלשה – משמע קודם לכן הייתה חזקה יותר ועמדה על דעתה. אין מחלוקת גם כי בשנת 2011 כבר סבלה מדמנציה חמורה (ראו חוו"ד דר' ניסל והתסקיר שצורפו להתנגדות YYY).
-
מכל המקובץ עולה כי לא הונחה בפני כל תשתית ראייתית לכך כי עובר לעריכת הצוואה, בחודש אפריל 2009, הייתה המנוחה נתונה להשפעתה הבלתי הוגנת של ... או להשפעתה כלל. יתירה מכך, מעדותה של עוה"ד ... כמו גם מתסקיר העו"ס (שצורף להתנגדות YYY) ואף מעדכוני האפוטרופוס החיצוני (שצורפו אף הם להתנגדות YYY), עולה כי ... טיפלה במנוחה במסירות רבה והיחסים ביניהן באותה תקופה ועד לפטירתה של המנוחה היו טובים וקרובים.
-
עוד עולה כי טיפול מסור זה של ... במנוחה נמשך עד לפטירתה של המנוחה ו... הייתה זו שהגיעה מידי יום לבקר את המנוחה בבית האבות אליו עברה בסופו של דבר לאחר ההידרדרות במצבה בשנת 2016. מדובר במסירות וטיפול שנמשכו שנים רבות לאחר עריכת הצוואה ואפשר להניח כי טיפול מסור זה התקיים גם קודם לכן וקודם לעריכת הצוואה.
הגם שאיני נדרשת לשיקוליה של המנוחה בעריכת צוואתה, יש בכך כדי להסביר את תוצאת צוואתה האחרונה, אשר המתנגדים מבקשים להסביר אך ורק בבצע הכסף והניצול של ..., כמו גם בכלל טיעוניהם האחרים בהתנגדויות שהוגשו, טעונים שמצאתי לדחות אחד לאחד.
אחרון - טענות בדבר העדים
-
כפי שמציתי לעיל, מצאתי את עדותה של עוה"ד ... מהימנה ומשמעותית ונתתי לה משקל רב ואף מכריע בהחלטתי. מצאתיה נאמנה למנוחה, ולה בלבד.
-
אשר לעדות התובעת ואחיה .. ועדות המתנגדות מצאתי כי אין צורך בקביעות ביחס לעדויות אלו שכן לא נדרשתי להסתמך על עדויות אלו בקביעות הצריכות להכרעה. עם זאת, מסכימה אני כי עדותו של ... הייתה מגמתית ויש לי ספק בדבר מהימנותה ולפיכך לא ניתן לה משקל כלשהו. אשר לעדות ..., לא מצאתי את עדותה בלתי מהימנה ביחס לטיפול המסור באמה המנוחה (עדות הנתמכת גם בראיות חיצוניות) עם זאת, ברור היה ש... מבקשת להרחיק עצמה מכל חישוב כלכלי, ומבקשת לצייר את יחסיה עם המנוחה לאורך החיים כיחסים טובים, הגם שככל הנראה, יחסיהן ידעו עליות ומורדות. מגמה זו ניכרה מעדותה. אשר לעדויות YYYו... לא מצאתי כי היה דבר בעדויותיהן שיכול היה להטות את הכף לטובת טיעוניהן, ולעיתים אף להפך. כך היה הדבר כאשר YYYציירה את יחסיה עם המנוחה כטובים ומכבדים, דבר שסבורה אני שיש לפקפק בו (ראו למשל עניין הכיתוב על מצבתו של XXX ז"ל) וכן העובדה שהתנהלו הליכים יותר מפעם אחת בין YYYוהמנוחה. כך הדבר לגבי ... אשר ציירה את יחסיה עם המנוחה כדואגים ואוהבים ועם זאת לא מצאה כמעט לבקרה בשנותיה האחרונות, כך כעולה מכל שהונח בפני.
-
אשר לטענות המתנגדות להימנעות ... מהבאת עדים (בעלה, רופא המשפחה, המטפלת וכד'). משנטל ההוכחה מוטל לפתחן של המתנגדות, ככל שסברו המתנגדות שיש בעדות עדים אלו כדי לשפוך אור על העובדות לחיזוק טענותיהן, היה עליהן להזמין עדים אלו מטעמן. כזאת לא עשו ולפיכך, אין להן אלא להלין על עצמן. משהנטל לא מוטל לפתחה של התובעת לא היה עליה להוכיח דבר, אלא רק לסתור את טענות המתנגדות, וזאת הצליחה לעשות.
סוף דבר
-
ההתנגדויות לצוואתה האחרונה של המנוחה מיום 27.4.2009 נדחות שתיהן ויש לקיים את הצוואה שנחתמה על ידי המנוחה ביום 27.4.2009. התובעת תגיש פסיקתא עם צו קיום לחתימתי.
-
הוצאות - משנדחו שתי ההתנגדויות כל אחת מהמתנגדות, YYY(יחד עם מתנגדים 3-6) ו... תשלמנה לתובעת (...) הוצאות משפט בסך של 40,000 ₪ כל אחת. ההוצאות ישולמו בתוך 60 יום.
פסק הדין ניתן לפרסום בהיעדר פרטים מזהים.
פסק הדין יישלח לצדדים וכלל התיקים הקשורים ייסגרו.
ניתן היום, כ"ב סיוון תשפ"ה, 18 יוני 2025, בהעדר הצדדים.
