חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

פס"ד הפוסל בצוואה בשל השפעה בלתי הוגנת

תאריך פרסום : 14/08/2025 | גרסת הדפסה
ת"ע
בית משפט לעניני משפחה קריית גת
58422-06-22
06/04/2025
בפני השופט:
בן שלו

- נגד -
המתנגד:
ס' ת"ז XXX
עו"ד אבי טויזר; עו"ד שמוליק רוזן ואח'
המשיבים:
1. א' ת"ז XXX - מבקשת קיום הצוואה
2. האפוטרופוס הכללי במחוז דרום

עו"ד שמואל זולדן - בשם המשיבה 1
פסק דין
 

 

התנגדות לבקשה למתן צו לקיום צוואה בעדים שערכה גב' ג.מ. ז"ל ביום 5.12.18, בפני העדים עו"ד ג' ועו"ד ר'(להלן: "הבקשה", "הצוואה" ו"המנוחה").

לנוחות הקריאה יכונו בעלי הדין בשמותיהם הפרטיים.

 

רקע כללי ודיוני

  1. בעלי הדין שלפני הם שני אחים, ילדיה של המנוחה, אשר הלכה לבית עולמה ביום 13.5.21. אין מחלוקת כי במועד עריכת הצוואה היתה המנוחה אלמנה (אבי הצדדים נפטר בשנת 2015) וכי א' וילדיה התגוררו עימה לכל הפחות מאז שנת 2018.

     

  2. בצוואתה, שנערכה על ידי עו"ד ג', הדירה המנוחה למעשה את ס' מעזבונה עת ציוותה את כולו לא' ובמידה שזו לא תהא בחיים בעת פטירתה, לנכדיה בחלקים שווים. בצוואה עצמה, שנעשתה על ידי המנוחה בפני העדים בביתה, לא צוין כל הסבר לעצם הורשת עזבונה של המנוחה אך ורק לא'.

     

    לצוואה ניתן תוקף על ידי כב' הרשם לענייני ירושה ביום 28.7.21.

     

    משהגיש ס' בקשה לביטול צו קיום הצוואה, ההליך הועבר לבית משפט זה (ת"ע 4804-11-21). בדיון ביום 2.6.22 הסכימו הצדדים על ביטול צו הקיום ומתן אפשרות להגשת התנגדות לבקשה לקיים את הצוואה. לצד זאת חוייב ס' בהוצאותיה של א'.

     

     

     

     

    התנגדות לבקשה הוגשה לכב' הרשם לענייני ירושה והועברה לבית משפט זה. במוקד עתירת ס' מצויות טענות מתחום היעדר כשרות המנוחה לצוות הואיל וסבלה מדמנציה; מעורבות פסולה בעריכת הצוואה ; והשפעה בלתי הוגנת מצד אחותו א', שהיתה שקועה בחובות, ניהלה הליכי פשיטת רגל ואף הורשעה בעבירות של גניבה ופגיעה ברכוש.

     

  3. ביום 2.11.22 מונה פרופ' פ' כמומחה מטעם בית המשפט להערכת כשרותה של המנוחה לערוך צוואה (להלן: "המומחה").

     

    לבקשת המומחה, ניתן ביום 23.1.23 צו לגילוי מידע רפואי על אודות המנוחה, שאמנם הומצא.

     

    חוות דעת המומחה כשלצידה גם תשובות לשאלות הבהרה הוגשו לתיק ביום 2.4.23 (להלן: "חוות הדעת" ו"התשובות").

     

  4. ביום 22.6.23 נקבע ההליך לשמיעת ראיות, תוך שבין היתר הבהרתי כי העדים מתחום הטיפול שביקש המתנגד לזמן למתן עדות יוזמנו להעיד על אודות הטיפול הרפואי שניתן למנוחה, במובחן מזימונם כעדים מומחים, שעה שבתיק מונה מומחה רפואי.

     

    הראיות נשמעו בשני מועדים – 11.1.24 ו – 17.1.24. במסגרת זאת העידו בעלי הדין; ד"ר ז' – רופאה גריאטרית שבדקה את המנוחה בסמוך לעריכת הצוואה; עדי הצוואה עוה"ד ר' וג' (שכאמור גם ערך את הצוואה); קרובת משפחתם של הצדדים גב' נ' (מטעם המתנגד); חברו של המתנגד מר ד'; אחותה של המנוחה גב' ל' (מטעם המבקשת (להלן: "האחות"); חברתה של המנוחה גב' ש' (מטעם המבקשת); והמומחה עצמו, פרופ' פ'.

     

    סיכומי הצדדים הוגשו בכתב.

     

    חוות הדעת

  5. לצורך עריכת חוות הדעת הסתמך המומחה על תיעוד רפואי מתוך הגליון הרפואי בקופת החולים והגליון הרפואי של בית החולים X, שם בין היתר אושפזה המנוחה בימים שלפני עריכת הצוואה. בין היתר, בחן המומחה את סיכום האשפוז של המנוחה בבית החולים X בין הימים 22.11.18 – 2.12.18 – שם אושפזה עקב חולשה כללית, נפילות, הקאות ובחילות ; מסמך ביקור אחות מיום 11.12.18 לצורך מעקב אחרי אשפוז כמו גם ביקור מיום 2.1.18, בו גם צוין כי המנוחה נוטלת תרופות על פי ההנחיות ואף מבצעת ניטור עצמי על פי ההנחיות. כן בדק המומחה את סיכום הביקור אצל ד"ר ז' מיום 10.3.19, בו בין היתר נערך למנוחה מבחן "מיני מנטל" שתוצאתו היתה 18 מתוך 30 ; ניטלה אנמנזה מפי א' לפיה מזה כשישה חודשים (קרי עוד קודם לעריכת הצוואה) החלה החמרה בזיכרון דוגמת ליקויים בהתמצאות ובזמן, והובהר מפיה של א', כי היא עברה להתגורר אצל המנוחה לאחר שגילתה קשיים בניהול משק בית המנוחה.

     

    לאחר פירוט נרחב של התיעוד הרפואי שעל אודותיו הסתמך המומחה וניתוח התיעוד בסמוך לעריכת הצוואה, הגיע המומחה לכלל מסקנה שהמנוחה לקתה בדמנציה מסוג מעורב שכללה ירידה קוגניטיבית הדרגתית במהלך השנה שקדמה לעריכת הצוואה. בעת עריכת הצוואה היתה להערכתו חומרת הדמנציה של המנוחה קלה עד בינונית.

     

    המומחה הדגיש כי לא נחשף לתוכן הצוואה אולם השערתו היא כי מדובר בצוואה "סטנדרטית" שאיננה דורשת כישורים קוגניטיביים גבוהים.

     

    לאור אלה, העריך המומחה כי "... למרות הלקויות הקוגניטיביות בשלב זה הסבירות שהייתה כשירה לעריכת צוואה גבוהה מהסבירות שלא היתה כשירה...." (עמ' 15 לחוות הדעת).

     

    תמצית טענות ס'

  6. ס' טוען, כי לאחר מות אביהם של הצדדים בשנת 2015, דאג לסייע למנוחה (בין היתר בשיפוץ שביצע בדירה עם חברו ד' ובניהול מו"מ עם חברת "פלאפון" בהפחתת חובה) ומאז שנת 2017 החל מצבה הרפואי להידרדר, היא סבלה מדיכאון, בלבול ואף דמנציה. כפועל יוצא עברו א' וילדיה להתגורר עימה. מאז עלו יחסי ס' וא' על שרטון באופן שהקשה עליו לבקרה באותה התדירות, עת א' ניצלה את מצבה של האם להחתימה על צוואה לטובתה.

     

    ס' מדגיש את סמיכות הזמנים המתמיהה בין אשפוזה של האם למשך עשרה ימים בבית חולים ובין מועד עריכת הצוואה עצמו, שלושה ימים בלבד מאז שוחררה מאשפוז.

     

    ס' טוען כי המנוחה לא היתה כשירה להבין את טיבה של הצוואה. חודשים רבים קודם לכן סבלה המנוחה מדמנציה וקיים ספק רב האם הבינה באמת ובתמים מהו המסמך שהוחתמה, בדגש על הדרתו מעזבונה. כך יש ללמוד בין היתר מסיכום הביקור שערכה ד"ר ז'; מן ההחמרה במצבה; וכך ניתן ללמוד גם מעדותו של המומחה בבית המשפט ומחוות הדעת עצמה הגם שמסקנתה ההסתברותית איננה ברמת וודאות ונחרצות גבוהות. ס' מדגיש כי המומחה עצמו הסתייג במסקנותיו ממשקלן וציין שיש להביא בחשבון את מכלול העובדות והראיות שתישמענה לשם כך.

     

     

    ס' מוסיף וטוען כי עדות עוה"ד ר' וג' תומכת במסקנה כי א' ניצלה את מצבה הקוגניטיבי של המנוחה, והדגיש את הסתירות והפירכות בעדויותיהם, הן באשר למעמד עריכת הצוואה והן באשר להיעדר כל תיעוד על אודות נסיבות עריכתה והסבריהם המוקשים לכך. בין היתר הפנה ס' להרשעתו של עו"ד ג' בעבירות משמעתיות לתמיכה בטענותיו.

     

    עוד טוען ס' כי א' היתה מעורבת באופן ממשי בעריכת הצוואה. הדבר נלמד לדבריו מהצנעת היכרותה המוקדמת עם עורכי הדין, אשר ייצגו אותה ואת בנה בהליך נזיקי קודם לכן ; מכך שעו"ד ג' אישר כי ככל הנראה א' היא שמסרה את הפרטים לעריכת הצוואה ; מגרסתה הכבושה של א' שעלתה רק בעדותה ולפיה בעקבות שיחה של המנוחה עם אחותה ל', הפנתה אותה לעו"ד ג', שלא עלתה בקנה אחד עם עדותה של של האחות עצמה ; מהתלות שפיתחה המנוחה בא', שהתגוררה עימה וסייעה לה בחיי היום-יום.

     

    עוד טוען ס' כי עריכת הצוואה היתה נגועה בהשפעה בלתי הוגנת מצד א'. גרסתה של א' קרסה בחקירתה הנגדית והוכח כי הוא לא היה מנוכר מן המנוחה ; העדות מטעמה – האחות וגב' ש' – כשלו בעדויותיהן תוך שהוכח כי לאחות היה גם מניע למסור עדות מגמתית כנגדו נוכח סכסוך עמו; מצבה הרפואי של המנוחה היה רעוע ושימש נדבך משמעותי להשפעתה הבלתי הוגנת של א' ; המנוחה היתה תלויה באופן מוחלט בא'.

     

    לאור מכלול טיעונים אלה, כמו גם הלכת החוטים השזורים, עתר ס' לקבל את ההתנגדות וליתן צו ירושה על פי דין.

     

    תמצית טיעוני א'

  7. א' טוענת כי מאז שנת 2018, עת עברה להתגורר בבית המנוחה, היא שימשה כמטפלת היחידה באימה. א' עוד טוענת כי ס' היה מכור לסמים קשים ולמעשה ניתק קשר עם המנוחה ועם אביהם.

     

    א' מדגישה את הסתירות בעדותו של ס', שטען בתצהירו כי הוא ששילם את החוב לחברת "פלאפון" אולם בעדותו חזר בו וטען שהתשלום היה מכספי המנוחה, הוא הדבר גם בכל הקשור עם השיפוצים בביתה. עוד טוענת א' לסתירות בעדותו של ס' בכל הקשור עם הנסיבות בהן החלה לטפל במנוחה. א' מדגישה שיחסיהם היו רעועים כשנתיים לפני פטירת האם ואת היעדר האכפתיות של ס' באשר למצבה של המנוחה.

     

    לשיטתה, המנוחה הבינה היטב את טיבה של הצוואה וס' הודר מעזבונה הואיל ולא התעניין בשלומה, כפי שהעידו גם האחות והגב' ש'. חוות הדעת ועדותו של המומחה מלמדות כי לא היתה כל פגיעה בכשרות המנוחה לצוות, גם אם סבלה מדמנציה בדרגה קלה- בינונית בעת עריכת הצוואה, עדות המתיישבת גם עם עדותו של עו"ד ר'.

     

    א' מדגישה כי האחות העידה כי היא זו שהפנתה את המנוחה למספר הטלפון של עו"ד והיא נכחה בעת עשיית הצוואה.

     

    א' עותרת לדחות את הטענה לפיה היתה לה מעורבות פסולה בעריכת הצוואה, עובדה הנלמדת גם מעדויות עוה"ד ר' וג'.

     

    הוא הדבר בכל הקשור עם הטענה להשפעה בלתי הוגנת. לדבריה של א', היתה המנוחה עצמאית וצלולה, ולא היתה תלויה בא' באופן מוחלט. המנוחה לא הודרה מקשר עם אחרים ; א' לא נכחה בבית בעת שהצוואה נחתמה בפני עדים והיא כלל לא ידעה על אודות קיומה. כפועל יוצא, עותרת א' לדחיית ההתנגדות ולכבד את רצון המנוחה.

     

    דיון והכרעה

  8. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במכלול המצוי בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין ההתנגדות להתקבל, ובהתאם דין הבקשה לקיום צוואה להידחות.

     

    גם אם, כפי שיפורט להלן, אין מקום לקבוע באופן גורף כי המנוחה לא היתה כשירה לערוך צוואה; וגם אם יכול שלא לא הונחה לפני תשתית מספקת לקבוע כי הליך עריכת הצוואה היה נגוע במעורבות פסולה של ממש מטעמה של א', כמשמעות סעיף 35 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה"), הרי שהתצרף הראייתי שהונח לפני הביאני לכלל מסקנה כי דין הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת להתקבל.

     

    זאת, גם בהביאי בחשבון את עקרון העל בדיני הירושה והוא כיבוד רצונו של המוריש.

     

  9. ככלל, יש לומר בתמצית כבר עתה, כי הליך עשיית הצוואה ונסיבותיו לוו לאורך ניהולו של ההליך במעטה של ערפל, וסימני השאלה שליוו את ההליך בהקשר זה אף התעצמו לאחר שמיעת הראיות – בכלל זה לאחר שמיעת העדים לצוואה. דברי העדים במהלך העדות אך הרחיבו את היקף סימני השאלה , בבחינת תוספת לתמרורי האזהרה שריחפו בחלל האוויר עוד קודם בהקשרים אחרים. שמיעת הראיות אף הוסיפה תהיות שבעובדה על אודות חלקן של א' או מי מטעמה - לצידה, במהלך עשיית הצוואה.

     

    זאת, בין היתר נוכח סתירות היורדות לשורש העניין בגרסותיהן של א' והאחות (ל'), שינויים וכבישות גרסה לפרקים בנוגע למהלך הדברים העובדתי סביב עשיית הצוואה, ומטען שלילי ניכר מצד האחות (קרי דודתם של המתדיינים) כלפי ס', שבמהלך שמיעת הראיות התברר שמקורה בסכסוך ביניהם. כאשר לכלל אלה מוסיפים גם את מצבה הרפואי – הפיזי והקוגניטיבי הרעוע – של המנוחה (שאך שוחררה מאשפוז לא קצר ימים ספורים קודם לעשיית הצוואה עד כדי שהיה צורך לעשותה בביתה), אין מנוס מן המסקנה כי עלה בידי ס' להרים את הנטל לשכנע שהליך עשיית הצוואה אמנם היה נגוע בהשפעה בלתי הוגנת.

     

    לאור האמור, אדרש אך בקצרה ליתר טיעוניו של ס', בדבר היעדר כשרות לצוות ומעורבות פסולה על פי סעיף 35 לחוק הירושה.

     

    על הכשרות לצוות והגבלתה

  10. בפסק הדין בת"ע (באר שבע) 38016-07-14 י.ז נ' שמ.ז (מצוי במאגרים המשפטיים ; 25.3.18) נדרשתי בהרחבה לכללי היסוד בקשר עם הכשרות לצוות והשאלה אימתי תיפסל צוואה מחמת היעדר כשרות לצוות. אינני רואה מקום לשוב ולהרחיב באמור, למעט המפורט להלן.

     

    שני כללי יסוד מנחים את בחינת השאלה שלפני. האחד – שכל אדם כשר לביצוע פעולות משפטיות לרבות עריכת צוואה, בהיעדר הגבלה או שלילה של כשרות זו. השני – כיבוד רצונו של מוריש.

     

    על פי הפסיקה, על מנת שייקבע כי מצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה (כאמור בסעיף 26 לחוק הירושה), יש לבחון שלושה פרמטרים מרכזיים: מודעות המצווה לעריכתה של צוואה ; ידיעתו בדבר היקף רכושו ; ומודעות המצווה לתוצאות עשיית הצוואה ביחס ליורשיו (ראו למשל, ע"א 851/79 בנדל נ' בנדל פ"ד לה (3) 101, 105).

     

  11. במקרה שלפני לא התעלם המומחה ממצבה הרפואי הלא פשוט של המנוחה בעת עשיית הצוואה, ואף קבע בחוות הדעת כי "... בשלב עריכת הצוואה הייתה חומרת הדמנציה קלה – בינונית...".

     

    על יסוד התיעוד הרפואי שהונח לפניו – אשר כפי שהמומחה עצמו הבהיר בחוות הדעת ובתשובות לשאלות ההבהרה הוא אך חלקו של התצרף הראייתי שיש להידרש לו בעניין נסיבות עריכת הצוואה – הגיע המומחה למסקנה זהירה לפיה סביר יותר שבעת עריכת הצוואה, חרף מצבה הרפואי של המנוחה, היתה המנוחה כשירה לערוך צוואה.

     

    אליבא דהמומחה, מסקנה זו היתה זהירה ולא קונקלוסיבית, תולדת תהליך דדוקטיבי במבט על באשר למכלול התיעוד הרפואי. כך למשל, לעניין סימן השאלה באשר מודעות המנוחה לעניין זהות יורשיה הפוטנציאליים לא ידע המומחה לקבוע מסקנה חד משמעית (עמ' 83 לפרוטוקול והשוו לדבריו בעמ' 90 לפרוטוקול שורות 10 – 16 ).

     

  12. כפי שניכר גם מחוות הדעת, מן התשובות לשאלות ההבהרה ואף מעדותו של המומחה בבית המשפט, מסקנה זו היתה מסקנה רפואית גרידא. קרי – הניחה מענה לשאלה האם מבחינה רפואית, יכולה היתה המנוחה לבצע מהלך של עריכת צוואה, אשר כולל גם הבנה של המעמד, גם אבחנה ופירוט של היקף רכושה, וגם להסביר מהן התוצאות של עריכת הצוואה – לענייננו, הדרתו של ס' באופן מלא מעזבונה.

     

    המומחה התייחס גם בתשובותיו לשאלות ההבהרה למידרג ולשלבים השונים של התהליך הדמנטי (ראו למשל בתשובה 7 לשאלות ההבהרה). לצד זאת, אחת המסקנות הנלמדות מעדותו של המומחה היא כי נוכח מצבה הרפואי של המנוחה, היה מקום להתאים את עריכת מעמד עריכת הצוואה לכשריה אותה העת.

     

    לעניין זה למשל, כאשר נדרש המומחה לשאלה בדבר תפקודי הזכרון של המנוחה והשפעתם על מעמד עשיית הצוואה, הבהיר כי הגם שתפקודי הזכרון המידי שלה היו תקינים, זכרון העבודה בהמשך לא היה תקין: "... הזכרון המידי שלה וגם אותה רופאה מצאה הוא 3 על 3. נותנים לה 3 פריטים שאין להם שום משמעות. דגל, כדור, עץ. עכשיו, את הדברים האלה היא צריכה לזכור אחרי 5 דקות, 4 דקות, אבל מידית לחזור עליהם היא חוזרת. עכשיו, אומרים לה את את הפריטים של הצוואה, את הדירה ברחוב זה וזה, היא אומרת כן. זה היא זוכרת. הזכרון המידי שלה הוא תקין. היא זוכרת, זה לא שזה מיד נעלם. עכשיו, אם ישאלו אותה בסוף עריכת הצוואה, את זוכרת שאמרת לפני כמה דקות שאת הדירה את לא, אז היא לא תזכור..." (עמ' 93 לפרוטוקול שורות 4 – 10).

     

    כלומר – גם אם מבחינה רפואית היתה המנוחה כשירה לערוך צוואה, עדיין נדרשה רמה מסוימת של מודעות למצב רפואי זה, על מנת שמהלך עשיית הצוואה עצמו יהא מותאם לכשריה של המנוחה אותה העת.

     

  13. יש לזכור, כי כלל אחד מכללי היסוד שנזכרו לעיל, הוא חזקת הכשרות לביצוע פעולות, לרבות ציווי. במובן זה, יש להיזהר מלהניח בדיעבד – ללא יכולת לבדוק את המצווה – על יסוד תיעוד רפואי ולפרקים סוציאלי, לבדו, כי אדם לא היה כשיר לבצע פעולות משפטיות (בהקשר זה ראו בהרחבה בפסק דיני בעניין י.ז נ' שמ.ז שנזכר לעיל).

     

     

  14. הדין הישראלי הכיר במהלך השנים בחשיבות הרבה שיש להקנות לאנשים על מנת להגשים את זכויותיהם לבצע פעולות ולהשתתף בהליכים הנוגעים לגורלם, וזאת באופן תלוי ומותאם לכשריהם השונים.

     

  15. כך, למשל, ניתן ללמוד מהוראותיו ומתכליתו של תיקון מס' 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב – 1962 (ס"ח תשע"ו 2550, 798 ; להלן: חוק הכשרות). בעניין זה הסביר המחוקק את הרקע לתיקון החקיקה המשמעותי בחוק הכשרות באופן הבא:

     

    "... מאז נחקק החוק חלו שינויים מרחיקי לכת בתפיסות החברתיות בארץ ובעולם, הן בנוגע לאנשים עם מוגבלויות והן בנוגע לאנשים בגילאים מבוגרים.... במסגרת שינויים חברתיים אלה , הוחלפה הגישה הפטרנליסטית כלפי קבוצות אוכלוסייה אלה, אשר ראתה בהן קבוצות חלשות הזקוקות לסעד ולהתערבות מטעם המדינה באופן חד-צדדי ובמקומה צמחה גישה השמה דגש על כבודם ועל זכויותיהם של אנשים מקבוצות אלה, הן זכויות אזרח שמהן נהנה כל אדם והן זכויות הנובעות ממצבם הייחודי. גישה זו מבקשת להעצים ולהגביר את עצמאותם של אותם אנשים. הגישה האמורה שם שמה דגש על שונותו ונבדלותו של כל אדם ואדם, על קיומו של מגוון מוגבלויות אשר אין להתיחס אליהן כמקשה אחת וכן על הצורך בכיבוד רצונו של האדם המסוים, עד כמה שאפשר, ושיתופו בהחלטות הנוגעות אליו... " (ה"ח הממשלה תשע"ה 890, 2).

     

    תפיסה זו, אשר בין היתר נותנת ביטוי לעקרון ההחלטה העצמאית של אדם, לעקרון ההשתתפות שלו בעניינים הקשורים לו, ולשמירת האוטונומיה שלו, איננה אך נחלת חוק הכשרות.

     

  16. ביטוי נוסף לכך אנו מוצאים בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח – 1998, שמלמדנו בין היתר כי מטרתו היא "... להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות, ולעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, וכן לתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתו..." (סעיף 2 לחוק הנ"ל).

     

  17. גם חוק אומנה לילדים, תשע"ו – 2016, אשר שואב לתוכו חלק לא מבוטל1 מן העקרונות שהוכרו בדין הבינלאומי בכל הנוגע לזכויות ילדים, מורנו כי מקום בו יש לקבוע את טובתו של ילד, יש לשקול את "מכלול האינטרסים, הצרכים והזכויות של הילד..." ובין מארג של שיקולים מונה גם את "גילו וכשריו המתפתחים" ואת "רצונו, רגשותיו, דעותיו ועמדתו בעניין הנדון" (סעיף 4 לחוק הנ"ל).

     

  18. בדומה, פרק כ'2 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 קבע מנגנון מותאם להשתתפותם של ילדים בהליכים משפטיים הנוגעים לגורלם ; והוא הדבר גם עתה, בהסדר הקבוע בפרק ב' לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א – 2020.

     

  19. נמצאנו למדים, אפוא, כי ראיה הוליסטית והרמונית של הוראות הדין - העוסק בכשרותו של אדם להשתתף בעניינים הקשורים לו ולהביא לידי ביטוי את האוטונומיה שלו - מעדיפה ככלל גיבושם של פתרונות מותאמים לאדם הספציפי ; פתרונות אשר יאפשרו להביא לידי ביטוי את כשריו הספציפיים. זאת, גם אם מוגבלים הם, בין אם מחמת מצב רפואי או אף מחמת גיל צעיר, באופן אשר יאפשר להגשים באופן ישיר את צרכיו, את זכויותיו ואת האינטרסים שלו.

     

    בהתאם, קביעה לפיה אדם לא היה כשיר רפואית לבצע פעולה הנוגעת לו במישרין, דוגמת עשיית צוואה, צריכה להישמר למקרים, בהם מובהקות הממצאים העובדתיים איננה מאפשרת להגיע לכל מסקנה אחרת.

     

    שכן לטעמי, מהלך של עשיית צוואה איננו שונה למצער רבות מכל פעולה מהותית שהדין מורנו כיצד ניתן לסייע ולאפשר לאדם, ככל הניתן, להגשים את זכותו ואת האוטונומיה שלו לבצעה.

     

  20. בענייננו, כפי שהראה המומחה הן בחוות הדעת הן בתשובותיו לשאלות ההבהרה והן בעדותו, המקרה שלפנינו איננו נמנה עם המקרים המובהקים בהם ניתן לקבוע ברמת וודאות גבוהה כי מצבה הרפואי של המנוחה מנע הימנה לערוך צוואה. זאת, גם אם אין ניתן להתעלם מן המגבלות והלקויות הפיזיות והקוגניטיביות מהן סבלה המנוחה בעת עריכת הצוואה.

     

    במצב דברים שכזה, אכן אין מקום לקבוע, שהמנוחה לא היתה כשירה רפואית לערוך צוואה. תחת זאת, השאלה שעלינו יהא לשאול ותישאל עוד להלן, היא כיצד השפיע מצבה הרפואי על הליך עשיית הצוואה, כאשר נידרש למבחני העזר הנקובים בפסיקה (דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה פ"ד נב 2, 813).

     

    לפיכך, לא מצאתי שנפלה טעות במסקנתו הרפואית ובחוות דעתו של המומחה.

     

  21. כאמור, בכך לא סגי. שכן גם אם אדם כשיר מבחינה רפואית לצוות, עדיין מלמדנו הדין, כי לעצם המצב הרפואי יש נפקות בבואנו לבחון מה מעמדה של הצוואה. כידוע, מצבו הרפואי של אדם הוא אחד ממבחני העזר שעלינו לבחון, עת נשאלת השאלה האם היה מהלך עשייתה של צוואה נגוע בהשפעה בלתי הוגנת. לכך אדרש דלהלן.

     

    השפעה בלתי הוגנת

  22. ההלכה הפסוקה קבעה, בין היתר, ארבעה מבחני עזר להכרעה בשאלה האם דינה של צוואה בטלות עקב השפעה בלתי הוגנת. האחד - עצמאותו הגופנית והשכלית של המצווה ; השני - מבחן התלות והסיוע שבין הזוכה על פי הצוואה ובין המצווה ; השלישי – קשרי המצווה עם אחרים זולת הזוכה על פי הצוואה ; הרביעי – נסיבות עריכת הצוואה ומידת מעורבותו של הזוכה על פי הצוואה בעריכתה (דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה פ"ד נב 2, 813).

     

    נוכח הדיון בשאלת מצבה הרפואי של המנוחה לעיל, אדרש תחילה לנסיבות עריכת הצוואה, לסימני השאלה העולים מן המעמד, כמו גם לשאלה האם ומי היה מעורב בעריכתה, ובאיזו מידה. לאחר שייקבעו ממצאים ויוסר ככל האפשר הערפל מעל הליך עשיית הצוואה, ניתן יהא לבחון את השפעת מצבה הרפואי של המנוחה על ההליך עצמו, כמו גם על מידת התאמתו למצבה.

     

    הצוואה ונסיבות עשייתה

  23. עסקינן בצוואה קצרה, כתובה בשפה העברית. אין מחלוקת כי הצוואה נערכה במשרדו של עו"ד ג' וכי הוא ועו"ד ר' נסעו לביתה של המנוחה עם הצוואה המודפסת, שם חתמה המנוחה על הצוואה.

     

    אף אין מחלוקת כי המנוחה היתה דוברת XXX והעברית לא היתה שגורה בפיה (ראו בין היתר סעיף 22 לכתב ההגנה מטעם א').

     

    מבין עדי הצוואה, אין מחלוקת כי עו"ד ג' אינו דובר XXX ואילו עו"ד ר' דוברXXX .

     

    בצוואה, כאמור לעיל, הורישה המנוחה את כל רכושה לא'. עוד הובהר כי לאף אדם לבד מא' לא יהא כל חלק בעזבונה. כן הוסיפה וציינה המנוחה בצוואה כי במידה שא' לא תהיה בחיים בעת פטירתה, הורישה המנוחה את רכושה לשלושת ילדיה של א'. עדי הצוואה אישרו בכתב, בין היתר, כי "... צוואה זאת הוקראה ותורגמה על ידי עו"ד ר' למצווה מעברית לXXX , בנוכחותנו, והמצווה אישרה כי הבינה את התרגום ואת משמעותה של צוואה זו..." (שם).

     

    הצוואה נקבה במספרי הזיהוי של א' ושל שלושת ילדיה.

     

    בצוואה לא נזכר שמו של ס' בכל דרך (גם לא על דרך ההדרה המפורשת). בצוואה לא פורט היקף נכסיה של המנוחה, ולו בחלקו. בצוואה לא הסבירה המנוחה מה היתה הסיבה להדרתו בפועל של ס' מעזבונה.

     

    ההסבר שניתן על ידי א' בתשובתה להתנגדות להדרתו של ס' היה ככלל הנתק שכפה על עצמו ועל ילדיו מן המנוחה, לרבות בתקופת אשפוזה בחודש נובמבר 2011 ; נתק שהתחיל לאחר שהכיר את בת זוגו וכן נוכח התמכרותו הקשה לסמים.

     

    לדברי א' בתשובתה להתנגדות, המנוחה ציינה לאחות את דבר רצונה לערוך צוואה. באשר לאופן יצירת הקשר עם עורך הצוואה ציינה א' כי ".. התקשרה המנוחה למשרד עו"ד ר' ושות' אשר ככל הנראה היה ידוע לה כי הם דוברי XXX ולהם סניף ב XXX ובקשה לערוך צוואה, המנוחה מסרה פרטים בעניין הורשת נכסיה מפיה לעו"ד ובעקבות כך נקבעה פגישה בין עוה"ד לבין המנוחה בביתה ונערכה הצוואה...." (סעיף 22 לתשובה להתנגדות).

     

  24. סימן השאלה בכל הנוגע לאופן ולנסיבות עריכת הצוואה, אשר מצופה היה כי יוסר ולו בחלקו במסגרת עדותם של עדיה לא הוסר, כי אם התעצם. עדותם של עוה"ד ר' וג' התאפיינה בראש ובראשונה בטענות בדבר היעדר זכרון של האירוע, והעדים ניסו להסביר ככלל את נסיבות עריכת הצוואה בתשובות אשר נעוצות יותר בשיטת העבודה הנטענת שלהם, ופחות בגוף המעמד עצמו. זאת, שעה שבמהלך עדותם של העדים התברר כי לדבריהם אין ברשותם כל תיק משפטי או מסמך בקשר עם הצוואה (ראו למשל בעמ' 11-12 לפרוטוקול בעדותו של עו"ד ר' ועמ' 24 – 26 לפרוטוקול בעדותו של עו"ד ג').

     

  25. מצב דברים זה איננו שגרתי כל עיקר. הסבריהם של שני העדים לכך לא היו קוהרנטיים דיים למצער. עו"ד ר', עובדו של עו"ד ג', ציין כי איננו יודע כל עיקר האם נשמרו מסמכים כלשהם במסגרת הטיפול המשפטי (עמ' 12 לפרוטוקול שורות 4 – 8) ולשאלת בית המשפט אף השיב כי איננו חושב שנערכה "תרשומת רצינית על הנושא אבל..." (עמ' 20 שורה 9 לפרוטוקול). לשאלת בית המשפט אף השיב עו"ד ר' כי הוא השתתף בעשיית עשרות צוואות עד עתה וגם בעת עריכת הצוואה שבמוקד, לא היה מדובר בצוואה הראשונה שנטל בה חלק ולו כעד (עמ' 19 שורות 23 – 26 לפרוטוקול).

     

    מנגד, עו"ד ג' טען שערך תרשומת בדבר הפנייה לעריכת הצוואה ולדבריו "... היה איזה רישום במחשב..." (עמ' 25 שורות 16 – 18).

     

     

     

  26. האם נשמרו מסמכי הזיהוי של המנוחה במשרד עוה"ד? האם וכיצד נמסרו ונשמרו במשרד פרטי הזוכה המיועדים על פי הצוואה? עו"ד ר' טען כי איננו זוכר האם שמרו את תעודת הזיהוי של המנוחה וטען כי יתכן שיש ברשותם צילום תעודת זהות, וביכר ככלל להיתלות בשיטת העבודה שלהם במקום במקרה הקונקרטי: "... עו"ד שמוליק רוזן: מה לגבי צילום תעודת זהות של המנוחה? לזהות אותה. קיבלתם צילום תעודת זהות של המנוחה? עד, עו"ד ר': לא זוכר. בדרך כלל פשוט מציגים לנו, הרי כשעורכים את הצוואה אנחנו כמובן דורשים הצגת תעודה מזהה כדי לדעת שהמצווה הוא אכן המצווה. אף פעם לא קרה שאישרנו צוואה מבלי שהמצווה זיהה את עצמו. עו"ד שמולק רוזן: הבנתי. ומה לגבי צילום תעודת זהות של הבת של המנוחה שמוזכרת בצוואה, קיבלתם צילום תעודת זהות שכזו? עד, עו"ד ר': יכול להיות שיש לנו. עו"ד שמוליק רוזן: איך קיבלתם? איך צילמתם? הרי אם הכל היה אצלה בבית אז איך צילמת? עו"ד ר': לא יודע.... (עמ' 13 לפרוטוקול).

     

    לעניין זה טען עו"ד ג', כי הגם שאינו זוכר את האירוע, יתכן שא' היא שמסרה לו פרטי הצוואה, לרבות את תעודות הזיהוי שלה ושל ילדיה: "... עוד שמוליק רוזן: המנוחה הגיעה פיזית ל XXX כדי למסור את המסמכים, זה מה שאתה אומר? עד, עו"ד ג': אני מניח שכן. המנוחה, אולי עם היורשת אני לא יודע, לא זוכר. לא אני נפגשתי איתה שם..." (עמ' 26 לפרוטוקול שורות 16 – 19 לפרוטוקול).

     

    וכן: "...עו"ד שמוליק רוזן: הבנתי. אתה יודע לומר מי מסר בעצם את הפרטים את כל הפרטים שנדרשים מתוך הצוואה שכתבת. אתה כותב צוואה, מי מסר לך את, עד: עו"ד ג': מאד יכול להיות, עו"ד שמוליק רוזן: מי מסר לך את כל ה, ע, עו"ד ג': מאד יכול להיות שהבת, עו"ד שמוליק רוזן: מי מסר לך את כל הפרטים (מדברים ביחד) בצוואה? עד, עו"ד ג': יכול להיות של הבת. עו"ד שמוליק רוזן: יכול להיות שהבת. עד, עו"ד ג', אוקי זה הגיוני. עו"ד שמוליק רוזן: והאם היא זאת שהביאה לך את צילומי תעודות זהות, פרטי תעודות זהות שלה, של הילדים שלה, עד, עו"ד ג': לא לי אישית, לנציגה ב XXX, אז אני מניח שהיא באה או שהיא באה עם אמא שלה, את זה אני לא יודע. לא יכול לזכור. לא ראיתי שום בעיה תראה, אם הייתי רואה בעיה לא הייתי מחתים על הצוואה בכלל..." (עמ' 29 לפרוטוקול שורות 8 – 21 ; הדגשות לא במקור – ב.ש).

     

  27. מה, אפוא, היא הגרסה ולו באשר לשיטת העבודה הנוהגת? האם רק במעמד חתימת הצוואה מבוצע זיהוי המצווה על פי תעודת זיהוי או שמא כבר בהכנה המטרימה נמסרים הפרטים והעתקי מסמכי הזיהוי? במידה שכן, האם מסמכים אלה נשמרים ומי ככלל במקרה ספציפי שלפניי מסר את הפרטים והמסמכים הללו לעורך הצוואה – שאין מחלוקת כי הכינה מבעוד מועד עוד בטרם נפגש עם המנוחה בביתה? גם לשאלות אלה לא נמצאה לפניי תשובה.

     

    ואם אמנם היתה מעורבות של א' בעצם מסירת המסמכים ו/או הפרטים הדרושים לשם עריכת הצוואה, האם חצתה מעורבות זו את הקו פרשת המים שבין סיוע וציפיה לגיטימיים ובין השפעה בלתי הוגנת?

     

  28. לכאורה, ניתן היה לגשר על פערים, תהיות וסימני שאלה אלה, אילו המצוי במשרד עורכי הדין היה מומצא לבית המשפט.

     

    ואמנם, במהלך ניהול ההליכים בעניין עזבון המנוחה, נדרש בית המשפט בשתי הזדמנויות שונות ליתן צווים מפורשים אשר הורו לעדי הצוואה - עוה"ד ר' וג' - להמציא לבית המשפט את מכלול המצוי בידם באשר לתיק הטיפול המשפטי בנוגע לעריכת הצוואה (ראו צו מיום 28.12.21 בת"ע 4804-11-21 וצו מיום 28.11.22 בתיק שבכותרת ; להלן: "הצווים"). אלא שלא נמסר כל מענה מפי עורכי הדין לצווים אלה, אף לא בדרך השלילה.

     

    עו"ד ר' טען כי איננו יודע מדוע לא פעל בהתאם לצווים (עמ' 11 לפרוטוקול) ועו"ד ג' טען כי איננו זוכר, יתכן כי היה עמוס ו"...התעסקות בתיק ששכחתי ממנו מזמן זה לא אטרקטיבי בשבילי...." (עמ' 24 לפרוטוקול).

     

    תשובות אלה מוקשות הן במידה רבה. לא נטען כל עיקר שהצווים לא נמסרו לעדי הצוואה והעדים ככלל לא הכחישו את טענת בא כוחו של ס' בחקירתם, כי אלה אמנם נמסרו להם. במצב דברים שכזה מצופה היה שהעדים – עורכי דין במקצועם, ששימשו כעדים אגב מילוי תפקידו של עורך הצוואה – לכל הפחות ייתנו מענה בכתב לבאי כח הצדדים אם לא לבית המשפט ויבהירו כי אין ברשותם דבר למעט הצוואה.

     

  29. בעוד שכאמור לעיל, עו"ד ר' לא היה משוכנע שכשיטת עבודה נוהגים במשרד לשמור תיעוד על אודות תהליך עשיית הצוואה, עו"ד ג' ביכר להסביר את העובדה שלא נשמרה כל אסמכתא באשר לטיפול המשפטי בעניינה של המנוחה נוכח חלוף הזמן ואירועים טכניים שהתרחשו: "... תשמע, מדובר מלפני 5 שנים אולי טיפה יותר. לא ניתן לאתר מסמכים כבר. היו לי שתי בעיות גם במשרד. 3 בעיות אחת האקרים בין היתר תפסו לי את המסמכים במחשב שאי אפשר להוציא. ב' היה לי שטפון במשרד הקודם וג' עברנו משרד. אז יש בעיה עם איתור מסמכים...." (עמ' 26 לפרוטוקול).

     

    הסברים אלה ראוי היה לספק ולו כמענה בכתב לצווים, ולא במעמד העדות גרידא. אלא שגם לו אניח שלא היתה כל כוונת מכוון באי מילוי הוראות הצווים ונוכח נסיבות שאינן בשליטת עורך הצוואה נמחקו או בוערו מסמכי תיק המנוחה, מוקשה בעיני כי לכל הפחות התיעוד הכלכלי על אודות תשלום שבוצע, ככל שבוצע, לטובת השירות המשפטי שהוענק, לא הוצג לבית המשפט. זאת, גם בראי השנים שחלפו שכן חזקה כי ניתן היה לנסות ולאתר ראיה כלשהיא בהקשר זה סביב הזמן שחלף.

     

  30. הדברים יפים במיוחד שעה שמעדותם של עורכי הדין התברר, כי למעשה הפנייה למשרד עו"ד ג' לא היתה אקראית, כי אם פועל יוצא של שירות משפטי שהעניקו בעבר לא' ולבנה, סביב תביעות נזקי גוף (ראו בעדותו של עו"ד ר' בעמ' 14 לפרוטוקול וכן בעמ' 28 לפרוטוקול בעדותו של עו"ד ג'). כדבריו של עו"ד ג', "... פה היה לי ברור בעצם שזה הגיע דרך א' ..." (עמ' 28 שורה 18).

     

    כפי שאראה להלן, הסבר של ממש לשאלה מדוע סוגיה זו לא הוסברה בתשובתה של א' להתנגדות לא מצאתי והדברים אומרים דרשני.

     

  31. סימני שאלה ממשיכים גם בכל הקשור לאופן ולמהות השיח המטרים עם המנוחה, ככל שהתקיים. לדברי עו"ד ג', אשר כאמור ערך את הצוואה, איננו זוכר האם שוחח עם המנוחה בטרם עריכת הצוואה: "... עו"ד שמוליק רוזן: אתה זוכר בכלל שדיברת עם המנוחה בכלל לפני שערכת את הצוואה? עד, עו"ד ג': אז עוד פעם, אני לא יודע XXX, עורך דין ר' שהעיד כאן יודע XXX. יש לי מספיק ניסיון לדעת כמה דברים. דיברתי על הקבלה, וגם בצוואה עצמה שיהיה עוד שלב, למרות שאולי מישהו שיזם את הפגישה, הוא דיבר איתנו, אני רוצה עוד שיחת אחת להבין מהמצווה מי היא רוצה שיהיה רשום. אני מניח שגם שיחה כזו התקיימה..." (עמ' 26 שורות 24 – 29 וראו גם בהמשך, בעמ' 27 לפרוטוקול).

     

    אלא שגם עו"ד ר', שלפי הצוואה תרגם במעמדה את תוכנה למנוחה ל XXX וטען שהוא סבור כי המנוחה עצמה היא שפנתה למשרדם, לא מסר תשובה קונקלוסיבית באשר לשאלה האם ובאיזה הקשר שוחח עם המנוחה קודם לאישור הצוואה בXXX:

     

    "... ע ו " ד ש מ ו ל י ק ר ו ז ן : אתה יודע לומר לנו מי בדיוק היה זה שפנה למשרד שלכם וביקש לערוך צוואה עבור המנוחה. עד, עו"ד ר': אני מניח שהמנוחה, לפי מה שאני זוכר המנוחה ביקשה. ע ו " ד ש מ ו ל י ק ר ו ז ן : המנוחה ביקשה, ובאיזה אופן היא פנתה אליכם?  היא הגיעה למשרד אמרת לפגישות ב XXX, היא הגיעה ל XXX, היא דיברה בטלפון? באיזה אופן זה נעשה? עד, עו"ד ר': אנחנו דיברנו איתה בטלפון בטוח זה קרה. ע ו " ד ש מ ו ל י ק ר ו ז ן : כשאתה אומר אנחנו למה אתה מתכוון? עד, עו"ד ר':לא זוכר את הבקיאות שלה בעברית, אז יכול להיות שגם אני הייתי מעורב בלדבר, אבל בסך הכל בוודאי שדיברנו איתה. דיברנו שהיא אכן מעוניינת לפני שפגשנו אותה..." (עמ' 14 לפרוטוקול).

     

  32. סימני השאלה מתעצמים לכדי תמרורי אזהרה, עת נדרשים אנו לבחון את גרסותיהן של א' ושל האחות בראי דברי עדיי הצוואה. גרסות אלה מגלות בקיעים של ממש, היורדים לשורש העניין.

     

  33. באשר לנסיבות פנייתה של המנוחה למשרד עו"ד ג', ציינה א' בכתב התשובה להתנגדות כי "..המנוחה התקשרה למשרד עו"ד ר' ושות' אשר ככל הנראה היה ידוע לה כי הם דוברי XXX ולהם סניף ב XXX ובקשה לערוך צוואה, המנוחה מסרה פרטים בעניין הורשת נכסיה מפיה לעו"ד ובעקבות כך נקבעה פגישה בין עוה"ד לבין המנוחה בביתה ונערכה הצוואה..." (סעיף 22 לכתב התשובה להתנגדות).

     

    מדוע, אפוא, לא ציינה א' בתשובתה כי היא עצמה ו/או בנה יוצגו על ידי עדי הצוואה? לכאורה ניתן היה להסביר בכך את מודעותה של המנוחה לכך שעדי הצוואה (או מי מהם) אכן דוברים XXX? לא מצאתי לכך תשובה טובה דיה בחקירתה הנגדית של א' עת עומתה עם האמור (עמ' 62 לפרוטוקול שורות 6 – 13).

     

  34. האם אמנם המנוחה פנתה מיוזמתה למשרד עו"ד ג' רק משום ששמו של עו"ד ר' היה מוכר לה, אף מבלי שהופנתה למשרדו באופן אקטיבי על ידי מאן דהוא (שהרי זו לכאורה הגרסה שהוצגה בתשובה לכתב ההתנגדות)?

     

    בשאלה זו נתגלעה סתירה של ממש בתשובותיהן של א' ושל האחות, ל'. שכן בעוד שא' ציינה שהיא זו שנתנה למנוחה את משפר הטלפון של משרד עורך הצוואה לאחר ששמעה שיחה בין המנוחה ובין האחות, האחות עצמה שללה נוכחות של א' באזור השיחה שלכאורה היתה מאפשרת היתכנות לגרסתה של א'.

     

    כך, לדבריה של א': ".. אני שמעתי שיחה בין אמא שלי ל' דודה. הן ישבו ודיברו ואמא אמרה ביטוי כזה, צריך לחפש עורך דין. ואז אני שמאתי את זה ואמרתי לאמא, אם אתם מחפשים עורך דין, יש לי עורך דין טוב שאני השתמשתי בעבודה שלו בשביל עניינים של הבן שלי וזה הכל. ואני לא שאלתי איזה עורך דין לאיזה נושא. עו"ד שמוליק רוזן: אבל מה שאת מספרת פה עכשיו לראשונה. את אומרת לא שאלת אבל מה שאת טוענת באותה שיחה בקיץ את אמרת לאמא שלך את שם העורך דין שאת ממליצה עליו? גב' א': לא אמרתי שם, אלא הבאתי מספר טלפון ואמרתי שהוא עזר לבן שלי אחרי תאונה. עו"ד שמוליק רוזן: הבנתי. ולצורך העניין אם אמא שלך היא זו שלכאורה פנתה לעורך דין לטענתך, איך היא ידעה איזה פרטים למסור לו? את השמות, תעודת זהות שלך, את השמות של הילדים שלך, מספרי תעודות הזהות, מאיפה היו לה כל הדברים האלה? גב' א': היא דיברה בטלפון ואני לא נכנסתי לפרטים האלה. אני לא ידעתי מזה אפילו..." (עמ' 61 לפרוטוקול שורות 18 – 32 ; הדגשות לא במקור – ב.ש).

     

  35. כשלעצמם, מעוררים דבריה של א' קושי נוסף, אשר דומה כי מובילים למסקנה כי חלקי תשובותיה אינם יכולים לדור בכפיפה אחת אלה עם אלה. מניין נודע לא' כי המנוחה אמנם דיברה עם מי ממשרדו של עו"ד ג' בטלפון דווקא? ואם אמנם א' כלל לא ידעה מכך, כפי שציינה בהמשך דבריה, כיצד ידעה לומר שהמנוחה שוחחה עם משרד עו"ד ג' בטלפון על מנת למסור את הפרטים המבוקשים? שאלות אלה מגלות סתירה פנימית שלא ראיתי כי א' הצליחה ליישבה כל עיקר, אף לא בהמשך עדותה.

     

  36. אולם בכך לא סגי. שכן בעוד מדבריה של א' ניתן להסיק במישרין למצער כי היא נכחה פיזית במקום באופן שאיפשר לה לשמוע את שיחתן של המנוחה ושל האחות, ל', הרי שהאחות (שככלל עדותה היתה מוקשית וניכר במהלכה המטען שנשאה כנגד ס') שללה זאת בעדותה:

     

    "... עו"ד שמוליק רוזן: בתצהיר שאת לא זוכרת שחתמת עליו, שאת לא מכירה אותו, כתוב שבזמן שגרת אצלה היא סיפרה לך שהיא רוצה לעשות צוואה זה נכון? זה מה שהיה? גב' ל': אנחנו דיברנו על זה. עו"ד שמוליק רוזן: הבנתי. גב' ל': למה לא? אני אחות, אנחנו דיברנו. אני לא מסתירה את זה, אנחנו דיברנו. עו"ד שמוליק רוזן: ובזמן שדיברתן על זה גם א' הייתה בשיחה הזאת? גב' ל': לא. אף פעם. רק אנחנו דיברנו. אחותי ואני. עו"ד שמוליק רוזן: ומה היא אמרה לך בשיחה הזאת, מה היא רצתה בעצם? גב' ל': תמיד הייתה אומרת לי, אני מאד מאד כועסת על ס' ואני רוצה להשאיר את הכל לא' והילדים שלה. ואני עניתי לה זה ענין שלך, לא שייך אלי, תעשי מה שאת רואה לנכון. עו"ד שמוליק רוזן: הבנתי. נתת לה שמות של עורכי דין אולי, הפנית אותה לעורכי דין שתעשה את הצוואה? דיברתן על עורכי דין בכלל? גב' ל': אני לא. א' שמעה את השיחה ונתנה את השם של העורך דין, אבל אני לא מכירה אותם. עו"ד שמוליק רוזן: אבל לפני רגע אמרת שא' לא הייתה בכלל בשיחה הזאת, שהיא לא היתה שם, אז איך היא שמעה את השיחה? הרגע אמרת אחרת. גב' ל': אה, היא לא הייתה שם זה נכון. ואני אחר כך אמרתי לא' שאמא מחפשת עורך דין..." (עמ' 68 לפרוטוקול הנכון שורות 14 – 32 ; הדגשות לא במקור – ב.ש).

     

    מה, אפוא, היא הגרסה הנכונה? האם דבריה הראשונים של האחות או אלה האחרונים? האם א' נכחה באותו מעמד אם לאו? לסוגיה זו, היורדת לשורש העניין, לא מצאתי פתרונים ומשמעות הדברים ברורה.

     

  37. לדברי האחות, המנוחה עצמה היא שמסרה באמצעות הטלפון פרטים באשר לצוואה עצמה ולתוכנה (עמ' 69 לפרוטוקול). אלא שגם לו אניח כי זה היה אמנם מצב הדברים בפועל (וכפי שאבהיר עוד בהמשך מהימנות חלק נכבד מהדברים שמסרה האחות בעדותה מוקשית היא), עדיין אין בכך כדי להבהיר את תהליך זיהוייה הפיסי של המנוחה במעמד חתימת הצוואה.

     

  38. גם בכל הקשור למעמד עשיית הצוואה וחתימתה, התבררו סימני שאלה ותמרורי אזהרה לא מבוטלים.

     

    תמרור אזהרה של ממש נעוץ בגרסות שנשמעו באשר לזהות הנוכחים במעמד חתימת הצוואה. לגרסת עו"ד ר' נכחה במעמד אך ורק המנוחה: "... עו"ד שמוליק רוזן: אוקי, ושאלה אחרונה תגיד לי, מי בפועל היה נוכח במעמד החתימה על הצוואה, מי בפועל היה נוכח? עד, עו"ד ר': רק המצווה. עו"ד שמוליק רוזן: ומי עוד? עד, עו"ד ר': רק היא. בוודאי זה דבר ש, עו"ד שמוליק רוזן: אתם עורכי הדין אני מניח. עד, עו"ד ר': כן כן. עו"ד שמוליק רוזן: אוקי בסדר הבנתי. תראה, אתה בטוח שלא היה אף אדם אחר בדירה באותו זמן? עד, עו"ד ר': אנחנו תמיד מקפידים שאך ורק בנוכחות המצווה. עו"ד שמוליק רוזן: אני שואל אותך כי כותבת הבת, זו הגרסה שלה בכתב ההגנה שלה, שהאחות של המנוחה, הטענה היא שהמנוחה הזמינה את אחותה להיות נוכחת במעמד הזה, זה מה שהבת מעידה. אז זכור לך שהיה עוד אדם, עוד גברת, עוד מישהי בדירה? עד, עו"ד ר': לא. לא זכור לי הדבר הזה. ... (עמ' 21 לפרוטוקול שורות 2 – 16 ; הדגשות לא במקור – ב.ש).

     

  39. מנגד, טען עו"ד ג' כי איננו זוכר מי עוד היה נוכח במעמד החתימה על הצוואה, לא שלל אפשרות כי האחות אמנם נכחה, אולם לדבריו הוא נוהג להקפיד שבמעמד החתימה הוא דואג שרק המצווה יישאר בחדר: "... עו"ד שמוליק רוזן: הבנתי. מי עוד היה נוכח בזמן שהחתמת את המנוחה, עד עו"ד ג': אני לא זוכר. עו"ד שמוליק רוזן: הבת טוענת שזה היה בדירה. עד, עו"ד ג', יכול להיות. עו"ד שמוליק רוזן: הבת טוענת שזה היה בדירה של המנוחה. עד, עו"ד ג': יכול להיות. עו"ד שמוליק רוזן: מי היה נוכח במעמד החתימה? עד, עו"ד ג': עוד פעם, אני יכול להגיד לך איך אני נוהג ובאמת שומר על זה. נניח שזה היה בבית שלה כמו שהיא אומרת והיא הייתה בחדר השני. אני דואג שבחתימה עצמה היא אומרת גבירתי תצא, אדוני תצא. יש שלב שחייבים להחתים שרק המצווה תהיה בחדר. עו"ד שמוליק רוזן: הבנתי, אבל אתה זוכר אם היו עוד אנשים בבית, במקום בזמן שהחתמת אותה? עד, עו"ד ג': לא זוכר. אני לא זוכר. עו"ד שמוליק רוזן: לא זוכר כלום. עד, עו"ד ג': לא. אבל אני אומר לך שאני מקפיד שבחתימה עצמה, אני פשוט מגרש את הבן אדם מהחדר..." (עמ' 32 לפרוטוקול שורות 1 – 17).

     

  40. גרסתה של האחות היתה שונה. לשיטתה, היא הופנתה לשבת במטבח בעת שהמנוחה ישבה עם עורך הצוואה ועם עו"ד ר' בסלון, אלא שהמטבח והסלון היו צמודים ללא הפרדה פיסית כלל והיו בבחינת חלקים שונים של אותו אגף בדירה: "... גב' ל': אני הייתי שם אבל לא הצטרפתי אבל שמעתי שהיא עשתה את הכל לבד. עו"ד שמוליק רוזן: אני רוצה להבין כשאת אומרת הייתי שם, מתי את היית שם, כשעורכי הדין היו פיזית? את פגשת את עורכי הדין? גב' ל': אז ג' התקשרה אלי ואמרה שעורכי דין צריכים להגיע, היא ביקשה ממני לבוא, אני באתי והם הפנו אותי למטבח וישבו איתה לבד ושאלו שאלות והיא ענתה. עו"ד שמוליק רוזן: איך את יודעת שהם שאלו שאלות אם לא היית בחדר? גב' ל': אני הייתי במטבח, עמדתי ליד הכיור ושמעתי את הכל, כי סלון ומטבח ביחד...." (עמ' 69 לפרוטוקול שורות 24 – 31 ; הדגשות לא במקור – ב.ש).

     

  41. מה, אפוא, הגרסה הנכונה? האם עשיית צוואה במעמד המצווה בלבד כפי שאולי הניח עו"ד ר'? האם עשיית צוואה בחדר נפרד של ממש בנוכחות המצווה לבד, כשם שטען או הניח עו"ד ג'? או שמא עשיית צוואה עת נוכחותה של האחות, אשר היתה במטבח מקום בו "..סלון ומטבח ביחד..." (כאמור לעיל), מרחפת בחלל האוויר?

     

    לא מצאתי מענה מבורר לשאלה מה היא הגרסה העובדתית הנכונה. ברי, כי לכך השלכה של ממש על שאלת תוקף הצוואה. שכן נוכח פערי גרסה אלה, נשאלת השאלה מהי נפקות מעמד אימות הצוואה על ידי העדים עצמם? או מנגד, שעה שכפי שהובהר כבר לעיל ועוד יובהר להלן כלל לא מן הנמנע שהאחות עצמה לא היתה נטולת פניות כלפי ס', האם יש בכך כדי להשליך על רצונה המשוער של המנוחה, אשר עשתה את צוואתה לכל הפחות בנוכחות אחותה?

     

    זהו נדבך נוסף, משמעותי, בתמרורי האזהרה הלא מעטים שהתבררו במעמד שמיעת הראיות בכל הנוגע לנסיבות ולמעמד עשיית הצוואה.

     

  42. מן המעמד עצמו עלו סימני שאלה לא פשוטים נוספים.

     

    כך אין מחלוקת שלמנוחה לא הוצג תרגום כתוב לשפה ה XXX של הצוואה עליה חתמה. לדבריו של עו"ד ג', כך הוא נוהג בכל עת שנדרש לערוך צוואה בנסיבות דומות (עמ' 31 שורות 28 – 32 לפרוטוקול). לכל הפחות יש בכך כדי להטיל נטל מוגבר על מי שטוען, כי אמנם וידא ואימת שהמצווה הבין את משמעות המסמך שעליו חתם. הסבר מספק לא נמצא לי בהקשר זה (לעניין זה ראו דבריו של עו"ד ג' לשאלתי בעמ' 28 שורות 22 – 31 לפרוטוקול). זאת, במיוחד נוכח מגבלותיה הקוגניטיביות של המנוחה, שכאמור לעיל כללו גם פגיעה בתפקודי זכרון.

     

  43. בנוסף, לא זו בלבד שהצוואה עצמה לא פירטה כל עיקר את היקף רכושה של המנוחה ואת הטעם להדרתו של ס' הימנה, אזי מעדותו של עו"ד ג' עולה כי תהליך העבודה שלו איננו ככלל כולל שלבים שכאלה ולו בבחינת בירור עם המצווה של סוגיות אלה ; זאת גם אם אין נהוגה חובה של ממש לפרט הדברים בצוואה עצמה (עמ' 29 – 30 למשל לדבריו של עו"ד ג' בפרוטוקול).

     

    אלא ששלבים אלה טעונים בירור של ממש, ולו על מנת לוודא, כי המצווה – למצער פורמלית – כשיר מבחינה רפואית – קוגניטיבית לצוות את רכושו. עת עורך הצוואה לא ידע לספק את המידע האמור ואף הבהיר כי ככלל איננו נוהג לעשות כן, נמצאים אנו בפני חלל נסיבתי של ממש המעיב כשלעצמו בנסיבות המקרה שלפניי על מעמד עשיית הצוואה.

     

  44. לכך יש נפקות כאשר אנו נדרשים לבחון גם את הטעם המשוער להדרתו של ס' מעזבונה של המנוחה. כזכור, התמה המרכזית שהעלתה א' היא כי המנוחה למעשה נטרה לס' על כך שבחר שלא לעמוד עמה בקשר ועל הצער ועוגמת הנפש הרבים שגרם לה עת היה מכור לסמים והיא ובעלה המנוח ניסו לסייע לה, בעודו מבייש אותם (ראו למשל סעיפים 27 – 28 לכתב התשובה להתנגדות).

     

    דברים דומים מסרה חברתה של המנוחה, גב' ש', שהובא למתן עדות מטעם א' (עמ' 74 – 75 ו – 77 לפרוטוקול).

     

    על תמה זו עמדה גם האחות, גב' ל', הן בתצהיר שתמך בתגובתה של א' לבקשה לביטול צו קיום הצוואה בהליך הקודם והן בעדותה (ראו למשל בעמ' 68 לפרוטוקול).

     

    מנגד, טען כזכור ס' שלא הכחיש בעדותו התמכרות עבר לסמים, כי הגם שנוכח סכסוך שהתגלע בינו ובין א' הוא צמצם את הקשר הפיזי בבית אמו בשנים מאוחרות, הקשר ביניהם כלל לא נותק. במסגרת זאת אף ערך עם חברו ד' בשנת 2016 עבודות שיפוץ בדירת האם וכן סייע בהסדר פשרה למול פלאפון בגין חובו של האב המנוח. לעניין זה, הגם שבתצהיר ציין ס' כי ההסדר אמנם כלל תשלום מכספו, הרי שבעדותו תיקן מיוזמתו האמור וציין כי האם המנוחה היא זו שהעבירה לו את התשלום והוא זה שניהל את המגעים למול החברה (עמ' 43 לפרוטוקול שורת 21 – 28).

     

  45. לשיטתה של א', עסקינן בשינוי גרסה המלמד היעדר מהימנות לדבריו של ס'. אלא שאינני מקבל טיעון זה, מקום בו לכאורה היה בבחירתו של ס' להעמיד דברים על דיוקם שלא לעלות בקנה אחד עם האינטרס שלו עצמו. באותה המידה, אין מקום לבוא חשבון עם א' עצמה, אשר בעדותה מצאה לצמצם באופן ניכר את טענותיה לעומת הטענות בתשובה – טענות משחירות במידה רבה – על אודות הנתק הנטען בין ס' ובין האם.

     

  46. מעדותה של א' עצמה נמצאנו למדים כי גרסתו של ס' מתחזקת דווקא מדבריה. כך למשל ציינה כי בניגוד לטענה בכתב התשובה (או לדבריהן של האחות ושל ש'), "... אני רוצה להגיד שבאמת היו יחסים ואני אף פעם לא משקרת. אבל יחסים שהיו אז לא היו כמו או יחסים שהיו לפני החתונה שלו, אפילו כשהיה אז עם סמים..." (עמ' 57 שורות 9 -11 לפרוטוקול).

     

    עוד אישרה א' כי ס' פעל אף הוא להקטנת החוב למול חברת פלאפון (עמ' 57 שורות 26- 28).

     

    א' גם אישרה כי אמנם ס' ביצע ביחד עם חברו ד' את השיפוצים בדירת המנוחה (במימונה של המנוחה), סייע מעט בליווי המנוחה לבדיקות רפואיות וגם ערך לדבריה מעט קניות עבור המנוחה (עמ' 58 - 59 לפרוטוקול).

     

    נמצאנו למדים מדבריה של א' עצמה, כי זוהרה של גרסת הנתק בין האם והבן כמניע להדרה המשתמעת מצוואתה של המנוחה, הועם במידה רבה.

     

  47. די בכך, אף מבלי להסתייע בעדויותיהם של ד' ונ', העדים מטעם ס' (שלמעשה דבריהם תומכים בגרסת ס' ולא קרסו בחקירתם), כדי להובילני למסקנה שהטעם שהוצג להדרתו של ס' מן הצוואה איננו משכנע דיו.

     

  48. יותר מכך, רגשותיה הלא פשוטים של האחות, ל', כנגד ס', בלטו במעמד עדותה, שבה בין היתר ביקשה לאיין כל נדבך של קשר תקין בין המנוחה ובינו. כך, טענה כי לא ס' וד' הם שביצעו את השיפוצים בבית המנוחה, "... כי מה שכן נכון, השכן נתן מתנה ואחר כך ת' בן של א' ביחד עם חבר שלו סל' ביצעו את העבודה החליפו ארונות..." (עמ' 65 שורות 12 – 13 לפרוטוקול). אלא שכאמור, א' עצמה אישרה את גרסתו של ס'.

     

    כך, למשל, שללה האחות נחרצות את התזה שהעלה ס' לפיה גם הוא סייע למנוחה וליווה אותה לבדיקות ולטיפולים, עד כדי התכחשות לאסמכתא רפואית שהוצגה לפניה (עמ' 65 שורות 14 – 30 ועמ' 66 שורות 1 – 7 לפרוטוקול). אלא שראינו, כאמור, כי גם א' אישרה את דברי ס', ולו במידת מה.

     

    האחות גם שללה את עצם הרשעתה של א' בפלילים, שלא היתה שנויה במחלוקת, וכינתה האמור בגדר "רכילות" (עמ' 67 לפרוטוקול).

     

    עוד אישרה האחות כי עמדה בקשר עם אמה של הגב' נ' שהעידה מטעמו של ס' על אודות ההליך שבכותרת, וההסבר שסיפקה לטעם לכך לא היה משכנע דיו (עמ' 72 שורות 1 – 8 לפרוטוקול).

     

    המרצע יכול ויצא מן השק, עת עומתה האחות עם תזה עובדתית לפיה התגלע סכסוך בינה ובין ס', מקום בו ס' תמך בבתה של העדה, עתה פרץ ביניהן סכסוך. לא זו בלבד שהאחות סירבה ליתן התייחסות קונקרטית לשאלה (עמ' 73 שורות 19 לפרוטוקול) כי אם בתגובה בחרה להעלות טענות נגד ס' עצמו (עמ' 73 לפרוטוקול).

     

    כפועל יוצא, יקשה לייחס מהימנות לדבריה של האחות כעדה תומכת ומסייעת לגרסתה של א'. בנוסף הקרבה שאיננה שנויה במחלוקת בין המנוחה ובין האחות, שבאה לידי ביטוי גם בשהייתה הנטענת למצער של האחות בבית המנוחה במעמד עשיית הצוואה בסמוך למקום חתימתה, מחזקת את סימני השאלה הכלליים בדבר ההשפעה הבלתי הוגנת בקשר עם עשיית הצוואה.

     

  49. מכלול הסוגיות שפורטו מציב תמרורי אזהרה משמעותיים בכל הנוגע לנסיבות עריכת הצוואה כמו גם לעצם המעמד, שיש בהם כשלעצמם להטיל בסימן שאלה של ממש את תקינות עשיית הצוואה ; זאת בדגש על השאלה האם אמנם זו שיקפה את רצונה האמיתי של המנוחה.

     

    סימני שאלה אלה מתחזקים, בהכירנו עתה את מצבה הרפואי של המנוחה – הן הפיסי והן הקוגניטיבי.

     

    עצמאותה הגופנית והקוגניטיבית של המנוחה

  50. מחוות הדעת ומעדותו של המומחה למדנו, כי גם אם מבחינה רפואית היתה המנוחה כשירה לערוך צוואה, היא היתה זקוקה לסיוע ולתיווך על מנת לממש את הרצון לערוך צוואה בהתאם לכשריה ; כשרים שנוכח מצבה הרפואי היו גבוליים גם אליבא דהמומחה.

     

  51. ראייה נסיבתית מחזקת בכל הקשור עם מצבה הרפואי ניתן ללמוד מעצם העובדה שהצוואה עצמה נעשתה ונחתמה בביתה של המנוחה. ההנחה המסתברת ביותר היא שכך נעשה נוכח מצבה של המצווה, וכך או אחרת לא ראיתי שניתן לדרך פעולה זו, שאיננה שגרתית כל עיקר, הסבר אחר.

     

  52. באשר למצבה הפיזי, לשאלת בא כוחו של ס' הבהיר המומחה את היקפו הנרחב של התלות של המנוחה בא' בעת עריכת הצוואה: "...עו"ד שמוליק רוזן: מכך בעצם תסכים איתי שהעובדה שהצוואה נערכה למעשה רק יומיים אחרי שהמנוחה סיימה אשפוז של שבועיים לא פשוטים בבית חולים, מלמדת על פי התשובה הזאת שאתה נתת לנו שהמנוחה הייתה חשופה למעשה לסיכון משמעותי מאד להשפעה בלתי הוגנת וללחצים באפן עריכת הצוואה אם היא במצב כזה רפואי שהיא כבר אחרי אשפוז כזה לא פשוט. פרופ' פ': לא הוגנת. אני אמרתי השפעה, ברור לי שהיתה השפעה, ברור לי שהבת גרה אצלה והמצב הגופני שלה הוא על הפנים, זאת אומרת מצב לא טוב, למרות שהיא יוצאת מהבית מידי פעם היא נופלת, המצב הגופני שלה אני מתאר לעצמי היא קצת בחרדה ולא בטוחה, ומי שנמצא לידה זו אותה בת, נכדה אני מבין, אז ברור שהאנשים האלה יש להם יכולת להשפיע עליה הרבה יותר ממישהו רחוק, ולא עוזר ביום יום. האישה הזאת הייתה צריכה עזרה בכל פעולות ה... זאת אומרת כל פעולות אינסטרומנטליות להפעיל טלויזיה, להפעיל מכשירים, היא הייתה מסוגלת לאכול לבד, אבל להתרחץ לבד היא לא יכלה, היא קיבלה נדמה לי באותו זמן 15 שעות עזרה, 10 שעות עזרה, אבל מי שנמצא איתה ביום יום שעוזר לה ללכת לשירותים ומי שעוזר לה להכין את הכול וכולי זו הבת שנמצאת איתה ...." (עמ' 88 – 89 לפרוטוקול) .

     

  53. כזכור, מחוות הדעת למדנו כי מצבה הקוגניטיבי של המנוחה בעת שנערכה הצוואה לא היה תקין, והיא סבלה מדמנציה ברמה קלה עד בינונית אשר בין היתר גם הוביל לכך שספק מתעורר אם בעת שחתמה המנוחה על צוואתה, אמנם זכרה את שהקריאו ותרגמו לה עדי הצוואה בתחילת ההקראה (לעניין זה ראו לעיל בדבריו של המומחה על אודות משמעות פגם הזכרון של המנוחה, בעמ' 93 לפרוטוקול שורות 4 – 10 כפי שהובאו לעיל).

     

  54. אם, למשל, עסקינן במי שתפקודי הזכרון שלו פגומים באופן שהזכיר המומחה כמפורט לעיל, נשאלת השאלה איזו התאמה היה צורך לבצע מראש על מנת לאפשר למנוחה להגשים את זכותה לצוות כהלכה. אם מדובר במי שדיברה, קראה וכתבה ברוסית, האם לא נכון היה למשל להניח לפניה צוואה מתורגמת לשפתה – כך שתוכל לרענן את זכרונה גם בסוף תהליך הציווי מה היה המעמד שבו נטלה חלק ומה היה ציוויה הקונקרטי? ואם מצב זה לא הוברר לעורך הצוואה מבעוד מועד, מה הנפקות שיש לייחס לכך באשר לשאלה האם אמנם הבינה המנוחה את אשר עשתה? לטעמי התשובות לכך ברורות.

     

  55. משמעות מצבה הקוגניטיבי לענייננו, בין היתר, כפי שהבהיר המומחה בעדותו, באה לידי ביטוי לא רק ביכולתה להתייחס אך על יסוד הזכרון (שכן הצוואה לא נכתבה בשפתה, XXX) למרכיבי היסוד של הצוואה ולמכלול הרכיבים שמצופה היה שתזכור (דוגמת היקף רכושה או משמעויות הציווי עצמו) ; כי אם גם במידת האסרטיביות הנחזית שלה ביחס לאפשרות עשיית צוואה ככלל.

     

    גם לעניין זה התייחס המומחה בעדותו, במענה לשאלת בית המשפט:

    "... כב' הש' בן שלו: עד כמה אדם כזה אדוני במצב כזה בזמן עריכת הצוואה, להערכתו יכול להיות אקטיבי בעריכת צוואה לעומת פסיבי? זאת אומרת אקטיבי במובן של לקום בבוקר להגיד אני רוצה לעשות כך וכך וכך, ליזום את המהלך, להניע אותו, או שהוא צריך להעזר במישהו אחר, גם אם הוא רוצה להעזר במישהו אחר. פרופ' פ': הוא צריך להעזר במישהו אחר, היא לא תפנה, תחפש כתובות של עורכי דין, או תחפש אפילו איך להגיע היא תבקש אני מעריך עזרה. התהליך הדמנטי הוא לא רק בתפקוד הקוגניטיבי, הוא גם, זה נקרה, יש כאלה שקורים לזה גם קהיון, לא רק3 שיטיון, קהות רגשית, גם האפטיה. כב' הש' בן שלו: תפקודית. פרופ פ': גם תפקודית וגם מוטיבציונית אז בהחלט, אבל היא יכולה להגיד אני לא רוצה או כן רוצה. יש דברים מסוימים שהיא אומרת, שהיא מחליטה שהיא, אני לא זוכר בדיוק פה מהתיעוד הרפואי שהיא אומרת את זה אני לא רוצה לקחת או את זה אני לא עושה, אז נשאר אבל זה הכל עניין באמת של טווח...." (עמ' 93 שורות 11- 23 לפרוטוקול).

     

  56. כאשר מביאים בחשבון את משמעויות מצבה הרפואי והשכלי של המנוחה, המסקנה הישירה היא כי בעת שנערכה הצוואה תלותה של המנוחה בזולת – הן תפקודית והן קוגניטיבית – היתה ניכרת.

     

  57. אלא שראינו כי מקום בו היתה המנוחה זקוקה לסיוע לגיטימי לשם הגשמת הרצון הנטען לערוך צוואה, תהא הסיבה לכך אשר תהא, היא לא זכתה לו – היא לא זכתה לתרגום הצוואה לשפתה ; היא לא זכתה להסביר מפורשות מהם הנכסים הספציפיים שהיא מבקשת להוריש או לכל הפחות מדוע היא חפצה שלא להוריש לבנה ס' דבר.

     

  58. מנגד – נוכח הדברים שמסר המומחה בעדותו, המסקנה המסתברת היא שבמצבה הרפואי והקוגניטיבי כאחד, זקוקה היתה המנוחה לסיוע של ממש כדי להוציא לפועל את ההתקשרות עם עורך הצוואה במלוא היבטיה, סיוע אשר יכול וחלקו חצה את רף הלגיטימיות. שכן נוכח מצבה הרפואי והקוגניטיבי של המנוחה, ספק רב בעיני אם סיוע זה יכול היה להצטמצם אך לכדי מסירת פרטי התקשרות על ידי א' או לכדי הותרת המנוחה לשיח עצמאי ושלם עם מי ממשרדו של עורך הצוואה.

     

  59. יש להביא בחשבון, שעל פי סיכום הביקור שערכה ד"ר ז' ביום 10.3.19, האנמנזה שנרשמה מפיה של א' עצמה מלמדת על ירידה קוגניטיבית בת 6 חודשים בדמות החמרה בזכרון וליקויים בהתמצאות בזמן, למשל. קרי גם בעת עריכת הצוואה נמצאנו למדים שא' היתה מודעת למצבה של המנוחה ומסופקני אם האחות לא היתה מצויה אף היא בתמונת מצבה הרפואי.

     

    בהתאם, טענתה של א' לפיה המנוחה התמודדה עם עריכת הצוואה לבדה, ללא כל סיוע מצד איזה מבני משפחתה למעט סיוע מינורי כפי שסופר על ידי א' והאחות, סבירה בעיני פחות מהמסקנה כי מאן דהוא פעל באופן אסרטיבי הרבה יותר מהמתואר על מנת לאפשר למנוחה לקיים את ההתקשרות לעריכת הצוואה (ראו בסיכום הביקור שצורף למשל בהתנגדות וכן בעדותה של ד"ר ז' למשל בעמ' 9 – 10 לפרוטוקול).

     

    בממצאים ובמסקנות אלה יש לשמש נדבך משמעותי נוסף לתמיכה במסקנה כי הליך עריכת הצוואה לא היה חף מהשפעה בלתי הוגנת.

     

     

     

    התלות והסיוע שבין המנוחה ובין א'

  60. בהקשר זה ככלל לא היתה מחלוקת באשר לתלות של המנוחה בא', שהתגוררה עימה בעת עריכת הצוואה. הדבר נלמד בראש ובראשונה מתשובתה של א' להתנגדות בה וככלל איננו שנוי במחלוקת (ראו גם בדבריה למשל בעמ' 59 – 60 לפרוטוקול). כפי שהובא לעיל גם לעניין מצבה הרפואי של המנוחה, דומה שתלות זו לא היתה מינורית כל עיקר. אלא שהנסיבות שפורטו לעיל, הממצאים שנקבעו וסימני השאלה שהתעוררו, אינם מאפשרים קביעה לפיה אותה התלות נותרה בגדר סיוע לגיטימי גרידא.

     

    הקשר של המנוחה עם אחרים

  61. לעניין זה דומני שהמנוחה לא הודרה מקשר עם אחרים, וגם ס' איננו טוען זאת, שכן לדבריו נוכח הסכסוך בינו ובין א' הוא שהחל להימנע מלהגיע לבית המנוחה. אלא שכאמור, המבחנים שנקבעו בפרשת מרום אינם מבחנים מצטברים כי אם מבחני עזר שנועדו לסייע לבית המשפט לזהות באלו מצבים אמנם הליך עשיית צוואה היה נגוע בהשפעה בלתי הוגנת.

     

    לפיכך, עצם העובדה שלא הוכחה הדרה של המנוחה מקיום קשרים עם אחרים, איננה מאיינת את האפשרות שבזמן שהמנוחה היתה בדלת אמותיה (וכזכור היא לא התגוררה לבד בבית), במיוחד תקופה כה קצרה לאחר ששוחררה מאשפוז, הושפעה שלא כדין לערוך צוואה אך ורק לטובתה של א'.

     

  62. סיכום אופרטיבי של מכלול האמור לעיל, בכלל זה נסיבותיה העלומות של עריכת הצוואה ותמרורי האזהרה הרבים שהתעוררו במהלך שמיעת הראיות בהקשר זה ; החסרים שבתוכנה של הצוואה ; נוכחותה של האחות בעת הקראת וחתימת הצוואה ; מצבה הרפואי והקוגניטיבי של המנוחה בעת עריכת הצוואה ומשמעותו כפי שהובהרה על ידי המומחה ; כמו גם הנוכחות הקרובה של א' למנוחה והתלות של המנוחה בבתה ; כל אלה ומכלול המפורט לעיל מובילים לכלל מסקנה כי דין הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת להתקבל.

     

  63. בפי ס' היתה גם טענה בדבר מעורבות פסולה של א' בעריכת הצוואה. נוכח המסקנה לה הגעתי אינני רואה לדון בכך בהרחבה. אולם נוכח החסר הראייתי הניכר שהוא גם פועל יוצא של העדות הלאקונית שנשמעה מפי עדי הצוואה; כמו גם דרישות הסף המכבידות שלאורן על פי הפסיקה יש לפרש את תנאיו ויסודותיו של סעיף 35 לחוק הירושה (לרבות פרשנות מרחיבה של הדיבור "...לקח באופן אחר..." חלק בעריכת הצוואה); ספק בעיני אם ההשפעה הבלתי הוגנת חצתה את הסף גם לעבר מעורבות פסולה של א' בעריכתה של הצוואה. לכל הפחות, לא מצאתי שהנטל לשכנע בכך הורם.

     

     

     

    סיכום אופרטיבי

  64. מכלול האמור לעיל מוביל למסקנה, כי דין ההתנגדות לבקשה לקיום צוואה להתקבל, ובהתאם, דין הבקשה עצמה להידחות.

     

    יחד עם זאת, אין בכך כדי להוביל על אתר למתן צו ירושה באופן שיפסח הלכה למעשה על הצורך בהגשת בקשה שכזו לערכאה המוסמכת ולמלא את כל הדרוש על פי דין לשם כך.

     

  65. באשר לשאלת ההוצאות. ככלל, הצדדים ניהלו את ההליך ביעילות ולא הכבידו עליו שלא לצורך. בהתאם, ומנגד בהתחשב בדין המורנו כי יש לפסוק הוצאות שתהיינה ריאליות אולם גם מידתיות, תישא א' בהוצאותיו של ס' בסך כולל של 15,000 ₪ וכן תשפה אותו כפי חלקו בתשלום שכר טרחת המומחה, כערכו דהיום.

     

    פסק הדין מותר בפרסום בהשמטת מלוא פרטיהם המזהים של הצדדים ובני משפחתם.

     

    המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

    ניתן היום, ח' ניסן תשפ"ה, 06 אפריל 2025, בהעדר הצדדים.

     

    Picture 1

     

     

     

הורד קובץ

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


כתבות קשורות


שאל את המשפטן יעוץ אישי, שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
*
*
*
*

חיפוש עורך דין לפי עיר

המידע המשפטי שחשוב לדעת – ישירות למייל שלכם!
הצטרפו לניוזלטר וקבלו את כל מה שחם בעולם המשפט
עדכונים, פסקי דין חשובים וניתוחים מקצועיים, לפני כולם.
זה הזמן להצטרף לרשימת התפוצה
במשלוח הטופס אני מסכים לקבל לכתובת המייל שלי פרסומות ועדכונים מאתר פסק דין
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ