-
המנוח והנתבעת 1 היו בני זוג והורים לשלושה ילדים – התובע והנתבעות 2,3.
-
ביום 22.8.14 חתמו השניים על צוואה הדדית.
-
בשנת 2020 מונתה הנתבעת 1, ביחד עם אחיה, מר ל', כאפוטרופסים לגופו ולרכושו של המנוח, לאחר שזה איבד את כשירותו המשפטית והפך להיות אשל"א (אדם שמונה לו אפוטרופוס).
-
ביום 9.11.23 מסרה הנתבעת 1 הודעה על ביטול הצוואה ההדדית, למר ל', בהיותו האפוטרופוס הנוסף של המנוח וכן שלחה העתק לב"כ האפוטרופוס הכללי.
-
המנוח הלך לבית עולמו ביום 24.=== ולאחר פטירתו הגיש בנו, התובע, בקשה לקיום הצוואה ההדדית.
-
הנתבעת, אם התובע, הגישה התנגדות וטענה כי הצוואה בוטלה, כאמור.
בהתנגדותה פרטה הנתבעת את הסיבות שהצדיקו, לטעמה, את ביטול הצוואה ההדדית מבחינתה, אולם סיבות אלו אינן רלוונטיות לשאלה המשפטית שלפניי.
תמצית טענות הצדדים
-
התובע טען שלא ניתן לראות בהודעות הביטול שנשלחו לשני האפוטרופסים של המנוח (הנתבעת בעצמה ומר ל') ולב"כ האפו' הכללי, כהודעת ביטול, כמתחייב בחוק.
-
הנתבעת טענה כי היות והצוואה בוטלה עת המנוח היה עדיין בחיים, כל שהיה עליה לעשות, בהתאם להוראות החוק, היה למסור לו הודעה על ביטול הצוואה. לטענתה, היות והוא היה באותה עת אדם שמונה לו אפוטרופוס, היא מסרה את ההודעה לאפוטרופוס הנוסף ולשם הזהירות, אף לאפוטרופוס הכללי ובכך קיימה את הוראות החוק.
הנתבעת פרטה שוב את הטעמים שהצדיקו, לטענתה, את ביטול הצוואה ההדדית (ההוצאות הגבוהות שהיו לה בגין הטיפול במנוח, בין היתר בשל סירובו של התובע לחתום על מסמכים שהיה בהם כדי לאפשר קבלת קוד אשפוז למנוח, כך שהדבר גרם לה להוצאות נכבדות. לטענתה, היות ורק אחת מבנותיה נשאה באותן הוצאות, היא ראתה בסכומים שקבלה משום הלוואה שתוכל להחזיר לאחר אחרית ימיה ולכן היה מבחינתה צורך לשנות את הצוואה).
-
לאחר שאפשרתי לצדדים להעלות טענותיהם בכתב, ניתנת הכרעתי בעניין המחלוקת.
דיון
מקובלת עליי עמדת התובע כי לא ניתן להורות על ביטול צוואה הדדית שנחתמה על ידי אדם שמונה לו אפוטרופוס, באמצעות מסירת ההודעה על כך לאפוטרופוס שמונה לו.
להלן אבהיר נימוקיי:
-
ככלל, צוואה הינה מסמך אישי שבו נותן אדם הוראות באשר לאופן בו יחולק עיזבונו, לאחר אחרית ימיו ושנותיו.
-
בשנת 2005 במסגרת תיקון מס' 12 לחוק הירושה, הוסיף המחוקק אפשרות לשני בני זוג לחתום על צוואה הדדית, תוך שכל אחד מהם מסתמך על צוואת האחר.
תיקון זה נועד למלא צורך שהתעורר, לאחר ששני בני זוג שיתפו האחד את האחר בצוואתו והתעוררו מקרים בהם, לאחר השיתוף ולאחר שכל אחד מהם הסתמך על הדברים שנקבעו בצוואת האחר, אחד מבני הזוג שינה את צוואתו, מבלי ליידע את האחר.
-
התיקון מהווה חריג לעקרון הבסיסי שלפיו הצוואה מהווה מסמך אישי, שנעשה על ידי המצווה בעצמו (סעיף 28 לחוק הירושה) ולאיסור כי מי שהיה עד לעריכתה יהיה זוכה על פיה (סעיף 35 לחוק).
במסגרת צוואה הדדית כל אחד מבני הזוג רואה מה כתב האחר בצוואתו ומסתמך על כך בבואו לתת הוראות בצוואתו, כך בלשון המחוקק:
סעיף 8א(א) לחוק הירושה: " בני זוג רשאים לערוך צוואות מתוך הסתמכות של בן הזוג האחד על צוואת בן הזוג האחר..." ;
המחוקק ביקש לשלב בין הזכות לשנות צוואה בכל עת, לבין החשש שתפגענה זכויות של אותו צד שהסתמך על האמור בצוואת בן או בת הזוג, עת חתם על צוואתו.
על מנת להגן על אינטרס ההסתמכות, נקבעו הוראות לביטול הצוואה ההדדית, הן המהלך החיים ואף לאחר המוות.
-
נקבע כי אם אחד מבני הזוג מחליט לבטל את צוואתו, עליו ליידע את האחר ואז תבוטל גם צוואת האחר, אשר יוכל לתת הוראות חדשות מתאימות, לפי ראות עיניו.
ובלשון המחוקק:
סעיף 8א(ב): "לביטול צוואה הדדית לא יהיה תוקף, אלא אם יתקיים אחד מאלה:
(1) בחייהם של שני בני הזוג – המצווה המבקש לבטל את צוואתו ימסור הודעה בכתב על ביטול הצוואה... ".
-
כך גם נקבע מנגנון שמאפשר את ביטול הצוואה, לאחר אחרית ימיו של אחד מבני הזוג, על ידי הסתלקות מהזכות לרשת, או על ידי השבה של מה שכבר קיבל מהאחר, כמפורט בסעיף 8א(ב)(2) לחוק הירושה.
-
בכל הנוגע לביטול הצוואה כאשר בני הזוג עודם בחיים, התנאי הוא למעשה פשוט וכל שנדרש המבקש לבטל את צוואתו הוא למסור על כך הודעה בכתב לאחר.
-
עצם בחירת המילה "ימסור" מחזקת את מסקנתי כי המחוקק ביקש לוודא שההודעה תימסר באופן מפורש לצד השני, כך שניתן יהיה לייחס למקבל ההודעה ידיעה קונסטרוקטיבית על השינוי, כדי שיוכל לכלכל את צעדיו, לאחר שגם צוואתו בוטלה.
-
לו ביקש המחוקק להסתפק בכך שההודעה תשלח, יכול היה לעשות שימוש במילים כמו "ישלח" או "ישגר", כפי שעשה למשל בחוק ברית הזוגיות לחסרי דת, תש"ע -2010 (בסעיף 10(ה) שם נקבע כי על הרשם לשלוח הודעה על המחיקה, לאחר שפעולת המחיקה כבר בוצעה) או בחוק התקשורת (בזק ושידורים) תשמ"ב – 1982 (בסעיף 30א(ב), שם התייחס המחוקק לאיסור המוטל על מפרסם לשגר דבר פרסומת, בלי קשר לשאלה אם דבר הפרסום נמסר).
-
לטעמי, מסירת ההודעה לבן הזוג האחר על השינוי בצוואה ההדדית, היא מהותית ונועדה ליידע את אותו בן זוג שגם צוואתו בטלה, כך שאם יבחר, יוכל לערוך צוואה חדשה מטעמו.
-
אם זו המטרה במסירת ההודעה, הרי שאין די בכך שהיא "נמסרה" לאדם שכבר איבד את כשירותו המשפטית ואשר מונה לו אפוטרופוס.
במצב דברים זה, ברור כי אותו אדם לא מודע למשמעות ההודעה;
ברור כי אינו יכול לערוך צוואה חדשה;
במסירת ההודעה, הצד שמעוניין בביטול, כופה על בן זוגו גם את ביטול צוואתו של האחרון ומחיל על עיזבונו, צוואה קודמת שאותו אדם לא רצה שתחול (ולראיה ערך צוואה חדשה), או שעיזבונו יחולק בחלוקה על פי דין, שגם היא בניגוד לדעתו, כפי שהביע, עת ערך צוואה.
-
אין די בכך שההודעה נמסרה לאפוטרופוס של אותו אדם, שהרי אין חולק כי האפוטרופוס (לא לגוף ולא לרכוש) אינו רשאי לערוך צוואה, במקום האדם שאיבד את כשירותו.
-
חיזוק נוסף למסקנתי מצאתי בדברי ההסבר לתיקון מס' 12 לחוק הירושה, שדן בנושא הצוואה ההדדית.
שם הובהר כי העיקרון שבבסיס הצוואה ההדדית הוא הסתמכות ההדדית בין המצווים ועל מנת להגן על עקרון זה, לא ניתן יהיה לבטל באופן חד צדדי את הצוואה.
בדברי ההסבר צוין כך: "העיקרון שבבסיס הצוואה ההדדית הוא ההסתמכות ההדדית בין המצווים, שלפיו אין לבטל חד צדדית את הצוואה. עיקרון זה עומד בניגוד לעיקרון הבסיסי המוגן בחוק הירושה – הוא החופש לצוות, שבשלו ניתן, עד רגע המוות, לשנות את הצוואה.
בניסיון לאזן בין שני העקרונות, מוצע לקבוע הוראות שונות לעניין ביטול הצוואה, בחייהם של שני בני הזוג, שכן אז יכולים שני הצדדים לשנות את הצוואה...", דברי ההסבר, התפרסמו בהצעת חוק הירושה (תיקון מס' 12), תשס"ה - 2005, הצ"ח הכנסת 74 , בעמ' 130, (ההדגשה שלי, נ.ג.).
-
טענת הנתבעת כי אם יש אפשרות לבטל צוואה הדדית לאחר אחרית ימיו של אחד מבני הזוג, מכח קל וחומר יש ללמוד שניתן לבטלה גם בחייו, גם אם איבד את צלילות דעתו, היא טענה שיש בה טעם ואולם לא אוכל לקבלה-
ראשית, משום שכדי לבטל צוואה לאחר אחרית הימים, קיים מנגנון מיוחד שמאפשר זאת ונועד למנוע פגיעה בנהנים אחרים (אם על פי הצוואה ואם על פי דין) ומנגנון כזה אינו קיים כשאחד מבני הזוג איבד את כשירותו.
ושנית, משום שביטול צוואתו של אדם, כשהוא אינו מודע לכך, פוגע באופן מהותי בזכותו לצוות ובעקרון ההסתמכות שעל בסיסו ערך את צוואתו.
-
לפני סיום אבהיר כי טענות הנתבעת כי קיימת אי בהירות בהוראות הצוואה או כי אלו לא הוסברו לה ולמנוח (כפי שטענה בסעיף 8 לתצהירה), לא יכולות להכשיר את ביטול הצוואה באופן בו בקשה לעשות זאת.
ממכלול הנימוקים האמורים, אני קובעת שכאשר אחד מבני הזוג איבד את צלילות דעתו, לא יכול האחר לשנות את הצוואה ההדדית, באמצעות מסירת הודעה לאדם שמונה לו אפוטרופוס או לאפוטרופוס שלו.
במצב דברים זה, אין תוקף לביטול הצוואה ההדדית באמצעות ההודעה שמסרה הנתבעת לאפוטרופוס שמונה למנוח.
בטרם יינתן צו קיום צוואה אאפשר לנתבעת לשקול אם לפעול לביטול הצוואה ההדדית, בדרך הקבועה בחוק, לאחר פטירת המנוח.
ככל שלא אקבל הודעה כי כך פעלה, בתוך 20 יום, יינתן צו קיום צוואה.
ת"פ 25.10.25
ניתנה היום, ג' תשרי תשפ"ו, 25 ספטמבר 2025, בהעדר הצדדים.
