פס"ד בשאלה אם צוואתו האחרונה של המנוח לטובת אחותו תקפה

המנוח, ש.ש ז"ל, אלמן ללא ילדים, הלך לעולמו ביום 23.3.2022 והוא בן 80 שנה. המנוח חתם בחייו על שתי צוואות: האחת, מיום 30.6.2004 ולפיה ציווה המנוח את מרבית רכושו למעסיקו לשעבר (הנתבע 5) ולארבעת ילדיו (הנתבעים 1-4) כאשר לאחותו היחידה (התובעת) ציווה המנוח מקרר (להלן: צוואת 2004); השנייה, מיום 25.2.2022 ולפיה ציווה המנוח את כל רכושו לאחותו (להלן: צוואת 2022).

שלוש שאלות מרכזיות עומדות בבסיס המחלוקת שבין הצדדים:

האחת, האם המנוח היה כשיר לחתום על צוואת 2022 והאם ידע להבחין בטיבה של הצוואה?

השנייה, האם העובדה שהתובעת יצרה את הקשר עם הפסיכוגריאטר שבדק את המנוח, שילמה את שכרו, יצרה קשר עם עורך הדין שערך את הצוואה ושוחחה עם המנוח על הצוואה, עולה כדי "מעורבות בצוואה" המביאה לבטלותה?

השלישית, האם התובעת השפיעה באופן בלתי הוגן על המנוח לחתום על צוואת 2022, דבר אשר יביא לבטלות הצוואה?

מונחות לפניי שלוש תובענות בעניין עיזבון המנוח: האחת, בקשה לצו קיום צוואת 2004 שהוגשה על ידי הנתבעים (ת"ע 21847-11-22); השנייה, בקשה לצו קיום צוואת 2022 שהוגשה על ידי התובעת (ת"ע 33558-02-23); השלישית, התנגדות שהגישו הנתבעים לבקשה לצו קיום צוואת 2022 (ת"ע 21839-11-22).

התובעת לא הגישה התנגדות לצוואת 2004, ולא טענה לפגם באחד ממרכיבי היסוד של צוואת 2004, ומשכך לא היתה על הנתבעים חובה להעיד את עדי קיום הצוואה. יחד עם זאת, כאשר עומדת למבחן יותר מצוואה אחת, כמו במקרה דנן, יש לדון תחילה בתוקפה של הצוואה האחרונה – היא צוואת 2022, שהרי רואים צוואה חדשה כמבטלת את קודמתה, ככל שהוראותיה סותרות את הוראות קודמתה.

רקע כללי

1. המנוח הלך לעולמו ביום 23.3.2022, כשהוא בן 80 שנה, אלמן ללא ילדים.