פס"ד בהתנגדות בנות לצוואת אביהן שהוריש הכל לאחיו ואשתו

לפניי ארבע תביעות בעניין עיזבונו של המנוח, אביהן של המתנגדות (להלן: 'הבנות' ו/או 'המתנגדות') ואחיו של המשיב 1 (להלן: 'האח' ו/או 'המשיב').

המבקשות הגישו בקשה למתן צו ירושה לעיזבון המנוח והתנגדות לצוואתו מיום 24/10/2010 ואילו המשיבים, האח ואשתו, הגישו בקשה לקיום צוואתו כאמור והתנגדות לבקשת בנותיו למתן צו ירושה לעיזבונו.

1.רקע ועובדות שאינן במחלוקת

א. המנוח נפטר ביום 20/02/2024 כשהוא גרוש ולו שלוש בנות.

לטובת הבנת ההליך, יש להידרש להליכים קודמים שהתנהלו בעניינו.

ב. ביום 17/06/2019 הגישו הבנות בקשה במסגרת תיק א"פ 35913-06-19 להתמנות כאפוטרופסיות לאביהן מהטעם, שלשיטתן, לאחרונה חלה הדרדרות במצבו הגופני והנפשי ומאחר ואינו יכול לטפל בענייניו הכספיים והרפואיים. ביום 22/12/2019 נסגר התיק לאחר שחלק מהבנות חזרו בהן מהבקשה בטענה כי אינן רוצות להיכנס לעימותים עם בני משפחתן ולאחר שהיועמ"ש הודיע כי מעיון בתעודה הרפואית עולה כי המנוח אינו נזקק לאפוטרופוס.

ג. ביום 02/04/2020 הוגשה בקשה נוספת על ידי הבנות להתמנות כאפוטרופסיות על המנוח בתיק 2372-04-20 וביום 02/04/2020 מונו המתנגדות 2-3 כאפוטרופסיות זמניות על ענייניו האישיים והרפואיים ועל ענייני רכושו ביום 13/04/2020. ביום 07/04/2021 מונו שלוש הבנות כאפוטרופסיות של קבע על ענייניו הרפואיים והאישיים של המנוח והבת ק' המתנגדת 1, מונתה כאפוטרופה של קבע על ענייניו הרכושיים ביום 19/01/2022.

ד. ביום 19/07/2021 הגישה הבת ק' , בשם האב המנוח, תביעה לביטול הסכם והשבה כנגד המשיבים בתיק 39747-07-21 בטענה כי יש להורות על ביטול עסקת מכר דירת המנוח למשיבים בטענה של פגמים בכריתת ההסכם, עושק המנוח, עשיית עושר ולא במשפט ועוד.

ה. במסגרת ההליך, התברר כי המנוח חתם בחייו, ביום 24/10/10, על הסכם עם המשיבים (להלן: 'ההסכם'), במסגרתו צוין כי המנוח רכש את דירתו מחב' 'עמיגור' (להלן: "הדירה") וכי מלוא התמורה ששולמה לחב' 'עמיגור' בעבור רכישת הדירה ניתנה לו על ידי המשיבים. מעיון בהסכם עולה כי הוסכם בין הצדדים להסכם כי חרף רישום הדירה על שם המנוח, היא שייכת למשיבים (סעיף 3 להסכם); כי המנוח מתחייב להעביר הדירה על שם האח ואשתו מיד לאחר ש'עמיגור' תאפשר לעשות כן (סעיף 4 להסכם); כי המנוח יוכל לגור כל חייו בדירה והיא תימסר למשיבים לאחר אריכות ימיו (סעיף 5 להסכם); כי ככל שלא תבוצע העברת הזכויות למשיבים או שלא יוכלו לממש זכויותיהם בדירה יהיה על המנוח להשיב להם את הסך של 270,000 ₪ בצירוף הצמדה וריבית שנתית של 6% לשנה.

עוד התברר כי בו ביום חתם המנוח על צוואה בעדים, במסגרתה הוריש את כל עזבונו למשיבים, האח וגיסתו.

ו. ביום 08/12/2015 נחתמו תצהיר העברה ללא תמורה של הזכויות בדירה מהמנוח לאחייניתו, בתם של המשיבים ובכפוף לכך שהאחיינית לא תוכל לבצע כל פעולה בדירה עד לאריכות חיי המנוח וכל עוד הוא מתגורר בדירה.

ז. במסגרת ההליך הוריתי על מינוי מומחה, ד"ר אדם דרנל לצורך בחינת כשרות המנוח ומצבו הקוגניטיבי הן במועד ההסכם 24/10/2010 והן במועד העברת הזכויות בדירה ביום 08/12/2015.

ח. בחוות דעתו מיום 07/12/2022 קבע המומחה כי בשני המועדים לעיל היה המנוח כשיר מבחינה קוגניטיבית.

ט. במסגרת ההליך הוגשו שאלות ותשובות לשאלות הבהרה והמומחה אף נחקר על חוות דעתו. כן נחקר עורך הדין עורך ההסכם, תצהירי ההעברה וצוואת המנוח.

י. ביום 20/02/2024 נפטר המנוח ונוכח המחלוקת בין הצדדים בדבר זהות יורשי המנוח ושעה שפקע צו אפוטרופסות, נמחק ההליך.

יא. ביום 04/03/24 הגישו הבנות בקשה למתן צו ירושה לעיזבון המנוח, כנגדה הוגשה התנגדות המשיבים, האח ואשתו, גיסת המנוח (להלן: 'הגיסה' ו/או 'המשיבה 2').

ביום 07/05/2024 הוגשה בקשת האח והגיסה למתן צו קיום לצוואת המנוח מיום 24/10/2010 כנגדה הוגשה התנגדות הבנות ואלו ההליכים נשוא התיקים שלפניי.

יב. במסגרת ההליכים דנן הוסכם כי כלל הראיות מתיק 39747-07-21 לרבות חוות דעת, פרוטוקולים וחקירות העדים ישמשו כראיות בתיקים שלפניי.

2.טענות המתנגדות

א. הצוואה שהוגשה לקיום לא נחתמה על ידי המנוח, אלא הוחתמה חותמת אגודלו השמאלית, שכן היה תשוש נפש, בעל צרכים מיוחדים, סבל מבעיות רפואיות סבוכות ומורכבות מזה כ- 37 שנים, היה מטופל על ידי מטפלת סיעודית ועוד ולא היה כשיר לחתום על המסמכים עליהם הוחתם.

ב. מצבו הרפואי של המנוח הלא יציב החל שנים רבות לפני עריכת הצוואה, הוא לא היה כשיר לעשותה ויש להורות על פסלותה. בעניין זה טענו כי תמוה שהאח הצהיר שלא ידע על צוואת אחיו המנוח, אולם אץ להחתימו על חוות דעת בדבר כשרותו כחודש לאחר עריכת הצוואה.

ג. האח מעורב בעריכת הצוואה מיום 24/10/2010 וזאת בניגוד להוראות סעיף 35 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: חוק הירושה), שכן הצוואה נערכה לטובתו באופן קיצוני.

ד. האח השפיע באופן בלתי הוגן על המנוח וזאת בניגוד להוראות סעיף 30(א) לחוק הירושהובמיוחד כשהגיסה הוכנסה כזוכה לצוואתו.

ה. בהתייחס לבקשה לצו ירושה, טענו בתשובה להתנגדות לה, כי האח כבר בדיון הראשון שהתקיים הודה כי הלווה לאחיו כסף לטובת רכישת הדירה ומדובר בהלוואה אותה עליהן להחזיר לאח ואין כל הצדקה ליתן לאח דירה שלמה לבעלותו.

ו. בסיכומיהן הוסיפו וטענו כי היעדר כשרותו של המנוח לצוות ברורה כשמש מחוות דעת המומחה. בעניין זה טענו כי חוות דעת המומחה לוקה בחסר בכל הנדרש לצורך בחינת כשרות המנוח ספציפית לפעולה משפטית של עריכת צוואה, שכן חוות הדעת נערכה לבדיקת כשרות המנוח לחתום על הסכם להעברה ללא תמורה של דירתו, המהווה רכוש יחיד, לאחייניתו.

ז. עוד הוסיפו וטענו כי אין היגיון שהמנוח יסכים להעביר שווי זכויותיו בדירה בעד תשלום של 20% משוויה לאדם אחר. המנוח הצהיר בתצהירי העברת הדירה כי לא קיבל כל תמורה בגין העברת הזכויות בדירה בניגוד להצהרתו בהסכם. המנוח לא היה מיוצג שעה שעו"ד בוסקילה ייצג את המשיבים, לא ידע על מה חתם, לא ידע על מה מוותר, לטובת מי ואת מי מנשל מצוואתו.

ח. המנוח לא ידע קרוא וכתוב, היה נכה על כיסא גלגלים, בעל כושר שיפוט לקוי, חסר התמצאות בזמן ולא יכול היה להבחין בטיבה של הצוואה.

ט. המנוח לא היה יכול למסור הוראות הצוואה ואין חולק כי אלו נמסרו על ידי המשיבים ובניגוד להוראות סעיף 27 לחוק הירושה. למנוח היתה מטפלת צמודה בכל שעות היממה, הוא לקה בעיוורון חלקי, סבל ממחשבות שווא ורדיפה והיה מאושפז מרבית שנות חייו.

י. בהתייחס לחקירת עו"ד ב', עורך הצוואה, טענו כי התגלו סתירות בעדותו עת טען מחד, כי המנוח הוא שמסר לו לבדו את הוראות הצוואה. מאידך, כששמע את הקלטתו, העיד כי קשה לו להתמודד עם אמירות המנוח כשלא ניתן להבינו. בנסיבות אלו ומאחר ועורך הדין לא ראה את בעיותיו הרפואיות של המנוח, הרי שעדותו לא היתה אמינה; הוא דרש אישור רפואי מהמנוח רק כאשר הבין שמצבו הרפואי של המנוח מחייב אישור שכזה ועוד. המשיבים הם אלו שפנו לעו"ד בוסקילה והם מקבלים את מלוא העיזבון.

יא. הצוואה לא היתה נערכת לולא עיסקת המתנה, נסיבות עריכתה מתכתבות עם ההסכם ולכן, יש להורות על פסלותה.

יב. מעורבות המשיבים בצוואה זועקת לשמיים, המנוח לא היה כשיר לערוך הצוואה והיא תולדה של השפעה בלתי הוגנת וניצול תלותו של המנוח ובנסיבות אלו כאמור, יש להורות על פסילתה.

3.טענות המשיבים

א. המשיבים טענו כי הבת ק' הגישה בקשה לצו ירושה תוך הצהרת כזב לפיה המנוח לא הותיר צוואה על אף שידעה על קיום הצוואה שהמנוח ערך לטובת המשיבים ביום 24/10/2010.

ב. המשיבים טענו כי ביום 06/01/2016 צורף אישור רפואי של ד"ר צ'יטרקוב מיום 06/01/2016, כחמש שנים לאחר עריכת הצוואה ותקופה קצרה לאחר העברת הזכויות בדירה לבתם.

ג. בתיק מונה מומחה, ד"ר דרנל כמומחה לקביעת כושרו של המנוח ומצבו הקוגניטיבי הן במועד עריכת הצוואה 24/10/2010 ומועד חתימת ההסכם והן ביום 08/12/2015, מועד חתימת תצהירי ההעברה ללא תמורה של הדירה לבתם של המשיבים. המומחה קבע כי המנוח היה כשיר מבחינה קוגניטיבית לעריכת הצוואה ותצהירי ההעברה ללא תמורה בשני המועדים.

ד. בסיכומיהם טענו המשיבים שהיקף עיזבון המנוח אינו כולל רכוש כלל. אין כספים בחשבון הבנק של המנוח; הדירה אינה דירת המנוח אלא שייכת למשיבים, שכן לא נרכשה מכספי המנוח ולא הועברה על שם בתם במרמה.

ה. המתנגדות מעלות בסיכומיהן טיעונים חסרי בסיס לגבי פעולת ההעברה של הדירה לבתם בשנת 2015 על אף שהצוואה נערכה חמש שנים קודם לכן, שכן המועד הרלוונטי בלבד הינו מועד עריכת הצוואה 24/10/2010.

ו. מומחה בית המשפט קבע כי המנוח כשיר לצוות במועד עריכת הצוואה ולרוב בית משפט ייטה לאמץ חוות דעתו והמתנגדות מושתקות מלטעון בעניין שעה שבהליך קודם לא חלקו על כשרותו.

ז. ניסיונות המתנגדות לפסול חוות דעתו של ד"ר דרנל נכשלו. כך גם ניסיונותיהן להביא למינוי מומחה נוסף ואף בר"ע שהוגשה בעניין, נדחתה.

ח. בניגוד לנטען על ידי המתנגדות, מלוא התמורה לדירה שולמה על ידי המשיבים ולא רק 80% ממנה. המשיבים תמכו במנוח לאורך כל הדרך ושילמו תמורת הדירה, כאשר למנוח לא היה כל רכוש והמהלך שבוצע היה הגיוני.

ט. גרסת המתנגדות לא נתמכה בכל עדויות חיצוניות. לא זומנו למשל הרופאים שטיפלו במנוח ו/או שכנים. הבנות ויתרו על עדות המטפלת ואף ביקשו למנוע זימון עדים אחרים.

י. רק ביום 07/04/2021 מונה למנוח אפוטרופוס, למעלה מעשר שנים ממועד עריכת הצוואה ואף תכתובות המתנגדות תומכות בכך שהמנוח היה כשיר לצוות.

יא. עדותו של עו"ד בוסקילה, עורך הצוואה, תומכת בחוות דעת המומחה והסרטונים וההקלטות שהוגשו על ידי המתנגדות, הוגשו בניגוד לכללים. לא ברור מי הקליטם והאם נערכו ועצם העובדה שרואים את המנוח יושב בכיסא גלגלים, אין בה בכדי להעיד שאינו כשיר לצוות.

יב. דין הטענה לפיה המנוח לא ידע קרוא וכתוב להידחות ואינה תומכת בעובדה שחתם על הסכם רכישת הדירה מ'עמיגור' כחודשיים לפני מועד עריכת הצוואה.

יג. בניגוד לנטען, האח לא היה מעורב בעריכת הצוואה וכך גם עולה מעדותו של עו"ד בוסקילה. לא פורטה ההשפעה הבלתי הוגנת והנטל להוכיח האמור מוטל על הבנות שלא הצליחו להרימו ולפיכך, יש לדחות התנגדותן.

4.דיון והכרעה

על החופש לצוות ניתן ללמוד מסעיפים 2 ו-27 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה") ומחופש זה נגזרת החובה למלא אחר הציווי.

 יפים לעניין זה דברי כב' השופט חיים כהן בע"א 869/75 בריל נ' היועמ"ש, פ"ד לב(1) 98, 102, כדלקמן: "קו היסוד' של המחוקק בדיני צוואות אינו אלא מצווה לקיים דברי המת".

קו יסוד זה מעוגן כיום בסעיפים 1, 2 ו-3 חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כחלק מזכות הקניין של האדם וכזכותו לכבוד בחייו ובמותו.

היטיב לבטא עניין זה כב' השופט יעקב מלץ, בע"א 724/87 כלפה (גולד) נ' גולד, פ"ד מח (1) 22, 28-29 כדלקמן:

"כל מאבק סביב צוואתו של אדם מעלה בצידו את שאלת 'כבוד המת', השלוב בעיקרון הכללי של 'כבוד האדם', אשר היה לעקרון-על במשפטנו עם קבלת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בפסיקת בית המשפט זה לכל אורכה, לפני קבלת חוק היסוד ולאחריה, שזורה כחוט השני העמדה, שלפיה בכל הנוגע לצוואות מוענקת חשיבות מיוחדת לרצונו של הנפטר. זאת על פי הכלל הגדול הנקוט בידינו כי 'מצווה לקיים דברי המת' ".

5.בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי על היושב בדין להימנע ככל האפשר מלפגוע בחופש הציווי תוך שמירה על האיזון העדין שבין כבוד המת לבין כבודם של החיים. על האיזון האמור יש לשמור מקום בו מתקיים מאבק בין המבקשים לקיים את דברי המת, כפי שבוטאו בצוואתו, לבין אלה המתנגדים לקיומה של הצוואה בנימוק כי איננה משקפת את רצונו האמיתי של המת (דברי כב' השופט מלץ, שם בעמ' 28-29).

6.כעת אדרש לצוואה לגופה. עיון בצוואה מלמד כי זו הוכתרה בכותרתה כצוואה בעדים. על אף האמור, טענו המתנגדות בסיכומיהן כי עסקינן בצוואה ברשות מכח הוראות סעיף 22 לחוק הירושה. המדובר בטענה שעלתה לראשונה בסיכומים ודי בכך בכדי לדחותה. לא זו אף זו, אין כל תימוכין לטענתן זו ועל הצוואה מיום 24/10/2010 חתומים שני עדים, כאמור בסעיף 20 לחוק הירושה, עו"ד בוסקילה ועורכת דין נוספת ממשרדו. משכך, עסקינן בצוואה בעדים.

בצוואה מהסוג האמור ישנה דרישה כי הצוואה תהא ערוכה בכתב; תישא את מועד עריכתה; את חתימת המצווה וחתימת העדים לה. הצוואה שלפניי הוגשה בהתאם להוראות החוק ומהבחינה הצורנית לא נפל בה כל פגם. אומנם הצוואה נחתמה בסימן אגודלו של המנוח ולא בחתימתו. עם זאת, סעיף 20 לחוק הירושה אינו דורש שהמצווה ישתמש דווקא בצורת חתימתו הרגילה בבואו לחתום על צוואה. הדרישה הינה לחתימה ביד המצווה וצורת החתימה אינה נימנית על דרישות החוק. משכך, חתימה בטביעת ידו של המצווה אין בה כדי לשלול מהחתימה את ערכה (ראו, ספרו של ש. שוחט, פגמים בצוואות, מהדורה שנייה, עמוד83). משכך, לא מצאתי פגם בעובדה שהמנוח חתם באמצעות טביעת אצבע שעה שלא עלה בידי בנותיו של המנוח להציג לפניי מסמכים הכוללים חתימות אחרות שונות של המנוח ושעה שלא נסתרה הטענה לפיה הוחתם על הצוואה על ידי עו"ס בוסקילה.

עוד נתתי דעתי בעניין זה לטענת המתנגדות לפיה המנוח לא ידע קרוא וכתוב. הוראות תקנה 6 לתוספת השנייה לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971 קובעות בעניין תצהיר ביחס לחתימת המצהיר כי 'המצהיר יחתום על התצהיר במעמד השבועה, ואם אינו יכול לכתוב, יטבע בו חותמו במעמד המשביע'. אם כן, שעה שנטען כי המנוח אינו יודע קרוא וכתוב, אך סביר שיחתום על צוואתו בחותמת אצבעו ואין כל פגם בכך.

7. כשרותו של המנוח לצוות וניצול מצבו הרפואי

במסגרת ההתנגדות טענו המתנגדות כי המנוח לא היה כשיר לעשות הצוואה ביום בו נעשתה ואף שנים רבות קודם לכן לאור מצבו הלא יציב. עוד טענו כי המשיבים ניצלו מצבו הרפואי של המנוח עת פעלו להעביר מלוא הזכויות בדירה שעה שדאגו להחתימו על הסכם לפיו מתחייב כי בחלוף חמש שנים ממועד רכישת דירתו, היא תועבר לבתם של המשיבים.

בהתאם להוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב- 1962, (להלן: 'חוק הכשרות') סעיף 1: "כל אדם כשר לזכויות ולחובות מגמר לידתו ועד מותו".

סעיף 2 לחוק הכשרות קובע כי: "כל אדם כשר לפעולות משפטיות, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית משפט".

זאת ועוד, הוראות סעיף 26 לחוק הירושה קובעות כי צוואה שנעשתה כאשר המצווה לא ידע להבחין בטיבה, בטלה.

כאמור לעיל, במסגרת הליך קודם הוגשה חוות דעתו של ד"ר דרנל אשר קבע כי המנוח היה כשיר מבחינה קוגניטיבית ביום 24/10/2010, מועד עריכת הצוואה וביום 08/12/2015 מועד חתימתו על תצהירי ההעברה.

8.בעניין זה טענו המתנגדות שאין די בכך שבוצעה למנוח בדיקת כשרות בהליך קודם לטובת בחינת כשרותו לחתום על הסכם העברה ביום 24/10/2010 . לטענתן, היה על המומחה לבחון אם היתה למנוח הכשירות לביצוע פעולת הצוואה ויכול שכשירותו לטובת עריכת ההסכם, באותו מועד, אינה מספקת לטובת עריכת הצוואה. עוד הוסיפו כי הואיל וחוות דעתו של ד"ר דרנל לוקה בחסר לצורך בחינת כשרותו הספציפית של המנוח לביצוע פעולה משפטית של עריכת צוואה, ניתן להסיק כי המנוח אינו כשיר לערוך צוואה.

9.כידוע, הנטל להוכיח כי קיים פגם בכשרותו של המצווה מוטל על המתנגד לצוואה. על רקע הוראות חוק יסוד האדם וחירותו, הרי ששלילת כשרותו של אדם לאחר מותו, כאשר כושרו לא נשלל במהלך חייו, אינה עניין של מה בכך ועל מנת לעמוד בנטל השכנוע, אין די בספקות ויש להביא ראיות ברורות לאמור. ראו ספרו של כב' השופט שאול שוחט "פגמים בצוואת", מהדורה שלישית מורחבת ומעודכנת התשע"ו- 2016, עמוד 162-163. כן ראו ע"א 851/79, 160/80 בנדל ואח' נ' בנדל, פ"ד לה (3) 101, שם נקבע כי הנטל להוכיח האמור, מוטל על מי שטוען לכך.

אם כן, הנטל להוכיח כי קיים פגם בכשרות מוטל על המתנגדות. המתנגדות לא ביקשו להרחיב את מינויו של מומחה בית משפט לצורך בדיקת כשרותו של המנוח במועד עריכת הצוואה, אלא ביקשו לצרף לתיק חוות דעת גריאטרית מטעמן שנדחתה במסגרת הליך קודם, לאחר שהוגשה שלא כדין.

10.לא זו אף זו, מעיון בהליכים קודמים בעניינו של המנוח, מתברר כי על אף שהמנוח היה מוגבל פיזית שנים רבות, הוגשה לראשונה בקשה להתמנות כאפוטרופוס בענייניו על ידי המתנגדות בתיק 35914-06-19 רק ביום 17/06/2019, כתשע שנים לאחר מועד עריכת הצוואה. תמוה בעיני כיצד המנוח לא היה כשיר לשיטתן של המתנגדות ועל אף האמור, לא עתרו למנות לו אפוטרופוס קודם לשנת 2019 וגם במועד זה בסופו של יום, ביקשו לחזור בהן מבקשתן זו וכמפורט לעיל.

11.בבקשה שהוגשה על ידי המתנגדות לבית המשפט למינוין כאפוטרופסיות של המנוח מיום 17/06/2019, ציינו הבנות ס' ו-ל' כי המנוח נכה מזה 30 שנה, לאחר שעבר אירוע מוחי. עוד הוסיפו כי "לאחרונה חלה הידרדרות במצבו הגופני והנפשי ולפני מספר חודשים עבר שני ניתוחי ראש . . . מאז הוא נזקק לטיפול ועזרה . . .".

לבקשתן צרפו תעודת רופא של ד"ר צ'טבריקוב מיום 17/06/2019 שם ציינה כי בזמן האחרוןקיימת התדרדרות במצב המנוח.

זאת ועוד , המנוח נבדק על ידי אותה רופאה, ד"ר צטרביקוב כבר ביום 06/01/2016, עת קבעה בתעודת רופא זו כי המנוח בהכרה מלאה, אחראי על מעשיו וכשיר לעשיית פעולה בפני נוטריון ואף הוסיפה בכתב ידה 'כל פעילות מקרקעין לרבות העברת (כנראה המילה 'זכויות'- כתב לא ברור, הערה שלי - ע.ג) בדירה . . .'.

12.במסגרת ההליך, המתנגדות בחרו שלא לזמן את ד"ר צ'טרביקוב באופן תמוה ביותר. בעניין זה אציין כי תחילה עתרו לזמנה במסגרת ההליך הקודם שהתנהל והופסק ולא נעתרתי לבקשה. המתנגדות שלא השלימו עם החלטה זו, הגישו בר"ע בתיק רמ"ש 30797-01-23 וטענו כנגדה. בית משפט של ערעור קיבל בקשתן בעניין זה וקבע כי: "דחיית הבקשה לזימון הרופאה לעדות פוגעת בזכויותיה הדיוניות של המבקשת . . ." . משכך, קבע כי עדות הרופאה נחוצה. חרף האמור, בסופו של יום ועל אף החלטת בית משפט מחוזי, בחרו המתנגדות שלא לזמן את ד"ר צ'טבריקוב לעדות במסגרת הליך דנן . ויודגש, הרופאה זומנה בהליך קודם ואף נקבע מועד לחקירתה ונוכח פטירת המנוח, נעצר ההליך טרם חקירתה. המדובר בהימנעות מזימון עדה רלוונטית. עוד אוסיף בעניין זה כי ב"כ המתנגדות בעצמה עתרה במסגרת בקשה 31 בתיק לעיל לזמן את ד"ר צ'טבריקוב בציינה בסעיף 10 לבקשה כי: 'הכרחי לזמן את העדה לשם בירור והבנת אותו מסמך המהווה בסיס יחיד לחוות דעתו של המומחה מטעם בית משפט'. על אף האמור ולאחר שזומנה בהליך קודם, בחרו שלא לזמנה להליך דנן. אם כן, נראה כי בנסיבות העניין הימנעות מזימונה פועלת לחובת המתנגדות ומחזקת דעתי, לפיה תעודת הרופא עליה חתמה ביום 06/01/2016, על פיה המנוח כשיר ואחראי למעשיו, לא נסתרה ובעינה עומדת.

13.לא זו אף זו, המתנגדות עצמן ביקשו להסתמך בתיק בו עתרו למינוי אפוטרופוס למנוח על תעודת רופא עליה חתומה ד"ר צ'טבריקוב ממועד מאוחר יותר מיום 17/06/2019 עת ציינה שבזמן האחרון קיימת הידרדרות במצבו של המנוח. בנסיבות אלו, לא מצאתי כל סיבה שלא להסתמך על תעודת הרופא הקודמת שנערכה ונחתמה על ידה עת ציינה כי המנוח אחראי למעשיו וכשיר לעשיית פעולה בפני נוטריון.

14.עוד יצוין כי המתנגדות שלחו למומחה שאלות הבהרה, המומחה אף נחקר על חוות דעתו ובחקירתו העיד שפעולה של צוואה או מתנה אינן מצריכות פעילות קוגניטיבית מורכבת (עמוד 10 לפרוטוקול מיום 18/01/2023, שורות 32-33).

המומחה אף העיד כי ידע שהמנוח מוגבל בתנועה ובדיבור, אולם אין בכך בכדי להפוך אותו ללא כשיר (עמ' 11 לפרוטוקול מיום 18/01/2023, שורות 4-5) ואף היה מודע לכך שהמנוח לקה בעיוורון חלקי. על אף כל אלו, ציין כי המנוח היה כשיר מבחינה קוגניטיבית בשני התאריכים, הן בתאריך עריכת הצוואה ביום 24/10/2010 והן במועד 08/12/2015, מועד חתימתו על תצהירי ההעברה.

15.משכך, ושעה שהוכח די הצורך שבשנת 2016, למעלה מחמש שנים ממועד עריכת הצוואה, המנוח היה כשיר לעשיית פעולה בפני נוטריון, די בכך בכדי לקבוע כי היה כשיר לבצע פעולה כאמור חמש שנים קודם לכן, לרבות עריכת צוואה, מקום בו לא עלה בידי המתנגדות להוכיח אחרת.

16.עדה נוספת רלוונטית שהמתנגדות נמנעו מזימונה הינה המטפלת של המנוח. במסגרת בקשה מספר 8 שהוגשה בתיק 21411-07-24 טענו המתנגדות כי למנוח היתה מטפלת סיעודית במשך למעלה מעשרים שנה. עוד ציינו כי המטפלת שהתגוררה עם המנוח עשויה לשפוך אור על מצבו. במסגרת ההליך דנן הוגשה בקשת המטפלת למנות מנהל עיזבון שכן הגישה תביעה כנגד עיזבון המנוח בבית הדין לעבודה וניתן היה לאתרה בקלות. היא זומנה לדיון כאשר הזימון נשלח לה באמצעות בא כוחה בתיק שהתנהל בבית הדין. בסופו של יום, המטפלת לא התייצבה לדיון ההוכחות והמתנגדות ויתרו על חקירתה (ראו עמוד 19 לפרוטוקול, שורות 8-10). כפי שציינו המתנגדות בבקשתן לזמנה, המדובר בעדה רלוונטית שחיתה צמוד למנוח למעלה מעשרים שנה ויכלה לשפוך אור על מצבו. הימנעות מהעדתה פועלת אף היא לרעת המתנגדות ומחזקת מסקנתי לפיה המנוח היה כשיר לערוך הצוואה במועד עריכתה.

17.אכן בסיכומיהן הפנו המתנגדות לבדיקות שנערכו למנוח וקביעות רופאים לפיהן בשנת 1984 למנוח המטומה בגזע המוח; בשנת 1992 סובל מהפרעה לזיכרון לטווח קצר; בשנת 2001 אינו מתמצא בזמן בשנת 2001 ובשנת 2003 ירידה משמעותית בתפקוד. עם זאת, בעניין זה ציין המומחה כי החומר הרפואי שצורף נוגע בעיקר לתקופות שבהן נדרש תשומת לב רפואית ולכן בתקופות בהן הגיע המנוח לבית החולים ניתן להניח כי סבל מתסמינים נוירולוגיים וההיפך, כשלא הגיע לבית החולים, אפשר להניח שלא היה חולה אקוטית (ראו הסיפא של תשובה 1 לתשובות המומחה לשאלות ההבהרה מיום 06/01/2023).

עוד הוסיף המומחה שבשנים הקודמות ליום 24/10/2010 מצבו של המנוח היה יציב וזאת לאור סוף מועד אשפוזים סיעודיים בשנים 2004-2005. בנסיבות אלו ציין כי העדרם עד שנת 2014 מוסבר בכך שלא היה בהם צורך.

בשים לב לאמור לעיל, לא מצאתי שיש באמור במסמכים הרפואיים שהוצגו על ידי המתנגדות בכדי לשנות קביעתי לפיה המנוח היה כשיר במועד עריכת הצוואה.

18.המתנגדות הוסיפו וטענו כי המנוח סבל מתחושת רדיפה ומחשבות שווא- בעניין זה, המומחה ציין בחוות דעתו כי המנוח סבל מנטייה לחשדנות ועניין זה מופיע לעיתים נדירות בחומר הרפואי של המנוח ולכן סביר שלא גרם לחוסר תפקוד מתמשך משמעותי אצל המנוח (ראו, עמוד 15 לחוות דעת).

19.אם כן, המתנגדות לא הרימו הנטל להוכיח כי המנוח לא היה כשיר במועד עריכת הצוואה ולא הציגו כל ראייה שבאה לתמוך בכך. כאמור, הוגשה חוות דעת לתיק שלא נסתרה ונדחית הטענה לפיה יש צורך לבחון כשרותו הספציפית לביצוע פעולה משפטית של עריכת צוואה.

בעניין זה הנטל להוכיח כאמור, מוטל לעולם על המתנגדים לקיומה של הצוואה. המתנגדות לא הצליחו לסתור כשרותו של המנוח בעת עריכת הצוואה נוכח האמור בחוות דעת המומחה ד"ר דרנל ותעודת הרופא של ד"ר ציטבריקוב מיום 06/01/2016 שקבעה שהמנוח אחראי על מעשיו וכשיר לעשיית פעולה לפני נוטריון, כולל פעילות במקרקעין. המתנגדות בעצמן ביקשו להסתמך על תעודת רופא של ד"ר צ'יטריבקוב בשנת 2019 עת עתרו למינוין כאפוטרופוס למנוח ואין לקבל הטענה לפיה לא ניתן להסתמך על תעודת הרופא שהוצאה על ידה שלוש שנים קודם לכן ומכל המקובץ אין לי אלא להסיק כי בניגוד לטענת המתנגדות, המנוח היה כשיר לצוות במועד עריכת הצוואה, 24/10/2010 שעה שנקבע כי היה כשיר מבחינה קוגניטיבית באותו מועד.

20.נסיבות עריכת הצוואה

המתנגדות טענו כי נסיבות עריכת הצוואה מבהירות את אי כשירות המנוח לצוות ביתר שאת. לטענתן, חקירותיו של עו"ד בוסקילה סותרות אחת את השנייה. בעניין זה טענו כי הליקוי בדיבור של המנוח, היעדר יכולתו להגות אותיות או מילים לא היתה מינורית ואף אדם לא יכול היה להבין דבריו. על אף האמור, טען עו"ד בוסקילה בעדותו כי המנוח הוא זה שמסר לו את נתוני הצוואה, לא היה עמו אדם נוסף בחדר פרט למנוח והוא ישב עמו בחדר כעשרים דקות עד חצי שעה. בהקלטה שהושמעה לעו"ד בוסקילה במהלך הדיון נשמע לכאורה המנוח מפיק צלילים וצועק כשלא ניתן להבין דבריו.

21.בעדותו העיד עו"ד בוסקילה כי עניין הצוואה הועלה על ידו בפני המנוח ביוזמתו בעת עריכת ההסכם (ראו עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 8-9). עוד הוסיף כי הנתונים והוראות הצוואה נמסרו לו על ידי המנוח בלבד. הוא לא זוכר כמה זמן ישב עם המנוח ולהערכתו, המדובר בסדר גודל של 20 דקות עד חצי שעה. כן העיד שישב לבד עם המנוח בחדר. עוד העיד עו"ד בוסקילה שחמש שנים לאחר עריכת הצוואה, בעת שהחתים המנוח על תצהירי העברת הדירה לאחייניתו, ביקש תעודת רופא בנוגע לכשרותו של המנוח לעשות כן.

22.בתצהירו מיום 25/05/2025 הצהיר עו"ד בוסקילה כי בשעת עריכת הצוואה נכחו מלבד המנוח, הוא ועו"ד ממשרדו בלבד. עוד הצהיר כי לא היתה למנוח כל בעיה של הבנת הצוואה. זאת ועוד, כאמור לעיל, המתנגדות צרפו מספר קטעי שמע בהם שומעים אדם שלא ניתן להבינו. אומר כבר עתה כי לא מצאתי מקום ליתן כל משקל לקבצי שמע אלו, שהוגשו שלא בהתאם להוראות הדין. לא הוכח כי האדם שנשמע בהם הוא המנוח, לא בורר מועד ושעת עשייתם ולא הוכח, אם וככל שאכן מדובר במנוח, כי מדובר בקבצי שמע ממועדים הקודמים למועד עריכת הצוואה. זאת ועוד, המתנגדות צרפו לעיוני מספר קבצי וידאו שהוגשו בניגוד להוראות הדין. צפיתי בסרטונים, אולם גם מהם לא ניתן ללמוד דבר על מצבו הרפואי של המנוח בעת עריכת הצוואה. עיון בסרטונים מלמד כי המנוח התנייד בכיסא גלגלים וסבל ממספר ליקויים. ברם, גם בעניין זה לא ברור מתי נערכו הסרטונים. לא זו אף זו, מהסרטון הראשוןשצורף, ניתן ללמוד כי לכאורה נערך לרגל יום הולדתו השבעים של המנוח. המנוח יליד 1953 , המדובר אם כן בסרטון שנערך ככל הנראה בהגיעו לגיל 70 בשנת 2023, כ- 13 שנה לאחר מועד עריכת הצוואה. משכך, איני מוצאת כל רלוונטיות לסרטונים שהוצגו לפניי וכך גם לקבצי השמע שלא ברור באם מדובר בקבצי המנוח ומועד עריכתם ואין ליתן להם כל משקל.

23.כאמור לעיל, עו"ד בוסקילה הצהיר כאמור כי התרשם שהמנוח הבין את צוואתו ובעדותו אף העיד כי: 'הצגת אדם חסר הבנה וחסר ראייה, אין טיפת סיכוי בעולם שהייתי מחתים על דבר כזה . . . ההנחות שלך לא מסתדרות עם המציאות שאני ראיתי' (ראו עמוד 17 לפרוטוקול, שורות 23-27).

חיזוק לאמור מצאתי דווקא בעובדה שחמש שנים לאחר עריכת הצוואה, בסמוך למועד עריכת תצהירי העברת הדירה, בחר עו"ד בוסקילה להורות למנוח והמשיבים להמציא תעודת רופא. נראה כי לו היה סבור שקיים חשש באשר למצבו הקוגניטיבי של המנוח בעת עריכת הצוואה, חמש שנים קודם לכן, היה דורש הצגתה כבר בעת עריכת הצוואה.

24.זאת ועוד, עיון בתסקיר שהוגש בתיק א"פ 35913-06-19 מחזק אף הוא מסקנתי לפיה המנוח היה כשיר והבין משמעות עריכת הצוואה. בעניין זה ציינה העו"ס בדיווח לתיק מיום 21/07/2019 כי התרשמה שמוגבלותו של המנוח מורכבת והקושי העיקרי הוא בהבעת שפה. עם זאת ציינה כי מבחינת תובנה, המנוח מבין מה מבקשים ממנו, יכול לקבל החלטות על עניינו.

לא כך צוין בתסקיר שהוגש לתיק האפוטרופסות מיום 17/09/2020 עת ציינה העו"ס כי למנוח דיבור לא ברור, תקשורת לקויה, לא מתמצא בזמן, מקום וסביבה. שיפוט ותובנה לקויים.

אף המומחה בעדותו ציין שעל אף שהמנוח סבל ממוגבלות בתנועה ובדיבור, אין בכך בכדי להפוך אותו לאדם שאינו כשיר (ראו עמוד 12 לפרוטוקול מיום 18/01/2023, שורות 4-5).

בנוסף, עיון בחוות הדעת הרפואית מלמד כי בסיכום שחרור המנוח מבית חולים קפלן ביום 16/03/2015, נרשם שהמטפלת של המנוח התלוננה שיום לפני קבלתו הוא היה מבולבל ודיבורו לא היה תקין (עמוד 11 לחוות הדעת). מכאן ושעה שהמתנגדות בחרו שלא להעיד המטפלת, אין לי אלא להסיק כי קודם לכן, דיבורו של המנוח היה תקין, אף אם היה כבד שכן אחרת מדוע בחרה להתלונן על כך שדיבורו לא תקין במועד אשפוזו בשנת 2015.

כך גם ניתן להסיק מהאמור בעמוד 12 לחוות דעת המומחה, מהחומר הרפואי בו עיין עולה כי ביום 19/06/2017 התלוננו בני משפחתו של המנוח על חולשה וקשיים בדיבור.

25.עוד אוסיף כי באופן תמוה בחרו המתנגדות שלא לזמן את העדה השנייה בעת עריכת הצוואה, עורכת הדין ממשרדו של עו"ד בוסקילה על כל המשתמע מאי זימונה. עובדה זו וכל האמור לעיל, לרבות האמור בתסקיר העו"ס, עדותו של עו"ד בוסקילה, החומר הרפואי שעולה מחוות הדעת, חוות הדעת עצמה ועדות המומחה, תעודת הרופא של ד"ר גלינה, מחזקים דעתי כי המנוח הבין את שנאמר לו בזמן עריכת הצוואה ונידחית טענת המתנגדות לפיה עדותו של עו"ד בוסקילה לא היתה אמינה וכי המנוח לא ידע כלל שערך צוואה.

26.כך גם נידחית טענת המתנגדות לפיה דרישתו של עו"ד בוסקילה להצגת אישור רפואי חמש שנים לאחר מועד עריכת הצוואה נעשתה אך ורק כדי להכשיר הצוואה, שכן ראשית יוזכר כי האישור הרפואי נערך על ידי רופאה שהמתנגדות עצמן ביקשו להסתמך על תעודה מטעמה עת עתרו למינוין כאפוטרופוס על המנוח במועד מאוחר יותר. שנית, ממילא נקבע בתעודה הרפואית שהמנוח כשיר. שלישית, דווקא דרישתו של עו"ד בוסקילה לקבלת תעודת רופא בסמוך למועד עריכת תצהירי העברת הדירה מחזקת דעתי שמקום שהיה לו ספק בדבר כשרותו של המנוח, ביקש לוודא זאת באמצעות תעודת רופא ולו היה סבור שקיים ספק בדבר כשרות המנוח במועד עריכת הצוואה, היה דורש תעודת הרופא קודם לכן.

27.כך גם לא מצאתי מקום ליתן משקל לעובדה שעו"ד בוסקילה עמד על דעתו כי לא מסר הצוואה למשיבים ובהמשך העיד כי יכול להיות שנתן עותק עם כל המסמכים. מדובר בצוואה שנערכה לפני למעלה מחמש עשרה שנים ואין ציפייה שהעד יזכור כל פרט ופרט בעניין זה. לעניין זה אף אוסיף כי המשיב בעדותו העיד כי כשהמנוח יצא מחדרו של עו"ד בוסקילה, הוא הפתיע אותו עם הצוואה (ראו עמוד 24 לעדותו מיום 18/01/2023, שורות 31-32).

28.אומנם ב"כ המתנגדות הפנתה לעמ"ש 44530-05-21, שם ציין בית משפט כי על מי שמחתים אדם מבוגר יחסית, השוכב על מיטתו ולא מסוגל לקום ממנה, על מסמכי מתנה משמעותית כמו העברת מקרקעין לוודא היטב שהמעביר כשיר. ברם, לא השתכנעתי שלא נעשה כאמור. זאת ועוד, מדובר בנסיבות שונות, המנוח היה כבן 57 במועד הצוואה, לא שכב במיטתו אלא הגיע למשרדו של עו"ד בוסקילה ואין בעובדה שהתנייד בכיסא גלגלים בכדי לפגוע בכשרותו ולפיכך, אין רלוונטיות לאמור.

29.מכל האמור, לא מצאתי מקום לקבל הטענה לפיה קיים פגם בנסיבות עריכת הצוואה המצדיק בטלותה. התרשמתי כי עדותו של עו"ד בוסקילה קוהרנטית ואמינה ונידחות כל טענות המתנגדות בעניין עדותו. מנגד, לקחתי בחשבון את העובדה שהמתנגדות ידעו כי קיימת צוואה למנוח שנערכה על ידי עו"ד בוסקילה, שכן עניין זה עלה כבר בהליך הקודם בתיק עת צורפה צוואת המנוח לתצהירים. על אף האמור, הגישו לרשם לענייני ירושה בקשה למתן צו ירושה, תוך מתן הצהרה שאינה אמת בציינן כי המנוח לא השאיר צוואה ויש באמור בכדי להעיד על אמינותן.

30.מעורבות המשיב 1 בעריכת הצוואה

בהתנגדותן לצוואה טענו המתנגדות כי המשיב 1 היה מעורב בעריכת הצוואה. בעניין זה טענו כי קריאה חפוזה של הצוואה מלמדת כי המנוח הוריש כל עיזבונו למשיבים. עוד טענו כי לא בכדי ביקשו המשיבים חודש לאחר עריכת הצוואה חוות דעת בדבר כשרותו של המנוח מד"ר גלינה צ'טרביקוב וביקשו להכין גיבוי מבעוד מועד ואף הוסיפו כי העובדה שההסכם נערך ביום עריכת הצוואה מעלה אף היא תמיהה רבה.

31.בעניין זה הפנו כאמור המתנגדות להוראות סעיף 35 לחוק הירושה ולפיהן הוראת צוואה המזכה מי שערך אותה, בטלה.

32.אומר כבר עתה כי טענתן של המתנגדות לפיה בסמוך למועד עריכת הצוואה מיהרו המתנגדים לקחת המנוח לקבלת חוות דעת רפואית בנוגע לכשרות המנוח, אינה מדויקת בלשון המעטה. צוואת המנוח נערכה ביום 24/10/2010. תעודת הרופא שצורפה הינה מיום 06/01/2016, למעלה מחמש שנים לאחר עריכת הצוואה ובוודאי שלא נערכה בסמוך למועד עריכת הצוואה.

33.זאת ועוד, בתצהירו מיום 02/01/2023 בסעיף 7 הצהיר עו"ד בוסקילה כי: "אציין כי בהסכמים מסוג זה אני מציע לצדדים גם לערוך צוואה, מהלך שמקטין את הסיכונים לעתיד ושנועד לשמור על זכויות בעלי הדירה בפועל דוגמת המשיבים. תשומת הלב מופנית לכך כי ברור הוא שבשעת חתימת המנוח על צוואתו לא נכח מאן דהו נוסף, גם לא המטפלת שלו, למעט אני ועורכת דין ממשרדי, כאשר הנתונים וההנחיות והוראות שבצוואה נמסרו לי על ידי המנוח והוא אישר בפניי ובפני עורכת דין ממשרדי כאמור כי זה רצונו ולאחר שהיה צלול ומודע למשמעות והוראותיו בצוואה".

על גרסה זו חזר עו"ד בעדותו מיום 21/09/2025 עת ציין כי: "העניין של הצוואה הועלה ביוזמתי, במהלך ההסכם הראשון" (עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 3-4).

עו"ד בוסקילה העיד כי המנוח והמשיבים הופנו אליו על ידי נציגת חברת 'עמיגור' לצורך העברת הזכויות בדירה. עוד ציין בעדותו כי הם הגיעו אליו עם הסכם חתום בעמיגור ולאחר שרצו להסדיר העניינים.

בנסיבות אלו ושעה שלא הוכח אחרת, לא מצאתי כל סיבה לפקפק בעדותו זו ואף מטעם זה, לא הוכחה כל מעורבות מצידו של המשיב 1 בעריכת צוואת המנוח.

34.המתנגדות אף ביקשו לבסס את מעורבותו של המשיב 1 בעריכת צוואת המנוח בטענה כי נושלו מצוואת המנוח אשר הוריש כל רכושו למשיבים. חרף האמור, לא מצאתי כי יש בכך בכדי לסייע למתנגדות. עיון בתסקיר העו"ס שהוגש בתיק א"פ מיום 17/09/2020 מלמד כי למנוח היו נכון למועד זה חובות בגובה של כ- 150,000 ₪. עוד עולה מתסקיר שהוגש ביום 11/03/2021 כי למנוח הכנסות חודשיות קבועות בסך של 13,656 ₪ והוצאות חודשיות העולות על סך של 15,000 ₪. זאת ועוד, בתגובתן לבקשת המטפלת למינוי מנהל עיזבון לעיזבון המנוח מיום 14/08/2025 ציינו המתנגדות בסעיף 3 כי 'המנוח לא הותיר אחריו כל עיזבון אותו יש לנהל'.

אם כן שעה שמנוח לא הותיר אחריו כל עיזבון, לא מצאתי כל רלוונטיות לעובדה שהמתנגדות לכאורה נושלו מעיזבון המנוח או שהמשיבים מקבלים את מלוא העיזבון. אין בכך בכדי להעיד על מעורבות בעריכת הצוואה שעה שיוזמת עריכת הצוואה היתה של עו"ד בוסקילה. מכאן מסקנתי כי לא הוכח כלל שהמשיבים היו מעורבים בעריכתה ולפיכך, נידחית טענת המתנגדות למעורבותו של משיב 1 בעריכת הצוואה.

35.השפעה בלתי הוגנת מצד המשיבים בעת עריכת הצוואה

בהתנגדותן טענו המתנגדות כי הצוואה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת של המשיב 1. בעניין זה נטען כי ניתן היה להשפיע על המנוח בקלות יתרה תוך שימוש בכח שכנוע ומניפולציות תוך החתמת המנוח על מסמכים שלא הבין תוכנם וזאת כאשר מדובר באדם שמגיל 30 ליוותה אותו בעיה נוירולוגית קשה.

בהתאם לפסיקה לצורך הוכחת השפעה בלתי הוגנת יש להוכיח קיומם של ארבעה תנאים. בעניין זה נקבע בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש, פ"ד נב (2) 813, קיומם של ארבעה מבחנים שיש בהם כדי לסייע לבית משפט הנדרש להכריע בשאלת קיומה של השפעה בלתי הוגנת:

תלות ועצמאות; תלות וסיוע; קשרי המצווה עם אחרים ומבחן נסיבות עריכת הצוואה.

אדרש לקיומם של המבחנים להלן:

א. תלות ועצמאות- בהתאם לפסיקה על בית משפט לשאול האם בתקופה הרלוונטית לעשיית הצוואה, היה המצווה עצמאי, הן מהבחינה הפיזית והן מבחינה השכלית- הכרתית. ככל שבאותה תקופה היה המצווה עצמאי יותר, תתחזק הנטייה לשלול אפשרות קיומה של תלות המצווה בנהנה ולהיפך. את השאלה יש לבחון לאורך תקופה ובעיקר במועד עריכת הצוואה. עם זאת, תלות פיזית מוחלטת של המצווה אין בה כדי להעיד על תלותו בזולת ויכול שבעצמאותו השכלית- הכרתית יש כדי לפצות על תלותו הפיזית ולהביא את בית המשפט לכדי מסקנה כי התלות הפיזית לא גרעה כלל מעצמאותו של המצווה.

בעניין הנדון, אומנם המנוח היה מרותק לכיסא גלגלים, סבל ממחלות רבות והיתה לו מטפלת סיעודית צמודה. עם זאת וכאמור לעיל, תלות פיזית אינה מעידה בהכרח על פגיעה בעצמאותו השיכלית. עיון בבקשת המתנגדות להתמנות כאפוטרופסיות על אביהן מיום 17/06/2019 מלמד כי בבקשה ציינו המתנגדות כי: "לאחרונה חלה הדרדרות במצבו הגופני והנפשי...מאז הוא נזקק לטיפול ועזרה במצבים היומיומיים". כך גם עולה מהתעודה הרפואית שצרפו לבקשה מיום 17/06/2019 של ד"ר צ'טריבקוב שציינה שלאחר שהמנוח היה מונשם לפני מספר חודשים, חלה לאחרונה הידרדרות במצבו. אם כן, התברר כי רק בסמוך למועד הגשת הבקשה הראשונה למינוי המתנגדות כאפוטרופסיות למנוח נזקק המנוח לאפוטרופוס. כך גם יש ליתן הדעת לחוות דעת המומחה לפיה אדם הלוקה במגבלות של המנוח אינו מנוע בהכרח מלערוך צוואה, לכך שציין בחוות דעתו כי בשנים הקודמות לתאריך 24/10/2010 מצבו של המנוח היה יציב ולכך שהיעדר אומדנים סיעודיים עד 2014 מוסבר בכך שלא עלה בהם צורך וכן לקביעתו לפיה המנוח היה כשיר מבחינה קוגניטיבית במועד עריכת הצוואה.

אם כן, על אף שהמנוח היה מוגבל פיזית באותן שנים והתנייד בכיסא גלגלים, חרף הנטען, מצבו היה יציב, הוא לא נזקק למינוי אפוטרופוס, בקשה ראשונה (שנמחקה) למינוי כאמור הוגשה רק ביוני 2019, כתשע שנים לאחר עריכת הצוואה ולא התרשמתי כי תלותו הפיזית גרעה מעצמאותו של המנוח.

ב. תלות וסיוע – מקום בו המצווה לא היה עצמאי ונזקק לסיוע מהזולת, יש לבחון האם הקשר בינו לבין הנהנה התבסס על מתן הסיוע שהמצווה נזקק לו. מקום בו הנהנה הוא האדם היחיד שסייע למנוח להתגבר על קשייו ומגבלותיו, ייטה בית משפט לקבוע שהמצווה היה תלוי בנהנה. יש לבחון האם המצווה הסתייע גם באחרים. הדעת נותנת כי מקום בו אנשים אחדים חולקים ביניהם את מטלת הסיוע- מידת תלותו של המצווה בכל אחד מהמסייעים קטנה יותר ופוחת החשש להיווצרות תלות שיש בה בכדי להוביל להשפעה בלתי הוגנת.

אכן, אין חולק שהמנוח היה קשור לאחיו, המשיב 1, שהתגורר בסמיכות אליו וסייע לו רבות. עם זאת, אין מחלוקת כי המשיב לא היה היחיד שסייע למנוח. כאמור לעיל, למעלה מעשרים שנה היתה למנוח מטפלת פיליפינית צמודה. המשיב אף סרב להתמנות כאפוטרופוס למנוח על אף שהמתנגדות תחילה פנו אליו שימונה. הבת ס' העידה כי אמה היא שהביאה למנוח פיליפינית בשנת 2002 (ראו עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 1-7). עוד העידה כי המטפלת והבנות הן שעשו קניות מרוכזות למנוח; המנוח הלך לשוק לעשות קניות עם המטפלת; אחותה היא שפנתה תחילה למשיב שיהיה אפוטרופוס למנוח. הבת ל' העידה כי קיצבת הניידות של האב הועברה לחשבון האב והיא הוציאה משם את הכספים הללו (עמוד 10 לפרוטוקול, שורות 8-9); עוד ציינה כי המתנגדות הן שהסיעו המנוח לבתי חולים. הבת ק' העידה כי המנוח גר עם המטפלת וישן עמה בדירה (ראו פרוטוקול הדיון מיום 18/01/2023, עמוד 16, שורות 15-21).

אם כן, מהאמור לעיל, עולה כי המשיב אכן סייע למנוח. ברם, המנוח טופל בסיוע מטפלת שהיתה צמודה אליו 20 שנה. המתנגדות העידו שעל אף שהתגוררו רחוק, הן דאגו לצרכי אביהן המנוח, היו עמו בקשר, עשו לו קניות, טיפלו בענייניו הכספיים. בנסיבות אלו, לא התרשמתי כי הקשר בין המנוח למשיב התבסס על סיוע שהמנוח נזקק לו. המנוח נעזר כאמור גם במטפלת, גם בבנותיו וגם ביתר אחיו ולא רק בסיועו של המשיב שהתגורר בסמיכות אליו.

ג. קשרי המצווה עם אחרים – ככל שיתברר כי המצווה היה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים או שקשריו עם אנשים אחרים היו רחוקים, תתחזק ההנחה בדבר תלותו של המצווה בנהנה וזאת עקב בידודו מהסביבה.

בנסיבות המקרה שלפניי, אין מחלוקת כי המתנגדות היו בקשר עם אביהן. לטענתן אף טיפלו בו, דאגו לו, ביצעו רכישות עבורו. המתנגדות אף הציגו לפניי סרטונים שלא ברור מועדם ולכך נדרשתי קודם לכן. עיון בסרטון שנחזה ממועד הגיע המנוח לגיל 70 מלמד כי המנוח היה מוקף באותה העת בבנותיו ונכדיו שחגגו לו. בסרטונים נוספים נצפה המנוח באירועים, ככל הנראה משפחתיים, מוקף באנשים.

המנוח לא נחזה כאדם בודד, אלא כאדם המוקף בבני משפחה שדאגו לו, השתתף באירועים על אף מגבלותיו הפיזיות ואין באמור בכדי לחזק ההנחה בדבר תלותו במשיב.

ד. מבחן נסיבות עריכת הצוואה – מבחן זה מתייחס למעורבותו של הנהנה בעריכת הצוואה אפילו ומעורבות זו אינה עולה כדי תחולת סעיף 35 לחוק הירושה, אם כי יש בה בכדי ללמד על קיומה של השפיעה בלתי הוגנת.

כאמור לעיל, עו"ד בוסקילה העיד כי הצוואה היתה יוזמה שלו בלבד לאור ההסכם אותו ערכו המנוח והמשיבים קודם לכן. כזכור, המנוח התגורר בדירת עמיגור. המנוח שילם כל חודש דמי שכירות בסך של כ- 3,500 ₪ לעמיגור טרם רכישת הדירה (ראו סעיף 8 ז לכתב ההגנה מיום 20/10/2021) על ידי המשיבים וטענה זו לא נסתרה. כך גם לא נסתרה הטענה לפיה המנוח לא שילם דמי שכירות ממועד רכישת הדירה על ידי המשיבים.

מהראיות שהוצגו לפניי עולה המנוח ביקש תחילה לרכוש בעצמו את הדירה מעמיגור בטרם פנה למשיבים. המנוח החל בשנת 2008 לקדם רכישתה בעצמו באמצעות הבת ל' (ראו עדות הבת ק' בעמוד 14 לפרוטוקול מיום 18/01/2023, שורות 1-3). כן ראו עדות הבת ל' מיום 21/09/2025, עמוד 9 שורות 29-30 עת נשאלה אם נכון כי בשלב מסוים משנת 2008 ניסו לקנות את הדירה על שמה ועל שם אביה המנוח מעמיגור. בעדותה השיבה הבת כי: 'ניסיתי לעזור לאבא שלי שהבית יישאר אצלו. זה לא התקדם'. בנוסף, צורפה לכתב ההגנה בתיק 39747-07-21 הודעה ממיסוי מקרקעין ולפיה בוטלה מכירת הדירה ביום 30/10/2008 מעמיגור למנוח.

אם כן, דווקא מהעובדה שהמנוח ניסה לרכוש בעצמו יחד עם בתו את הדירה מעמיגור ולא צלח בכך, ניתן להבין את המהלך שביצע יחד עם המשיבים בשנת 2010. המנוח שראה שאינו יכול לרכוש את הדירה בעצמו ביקש כי אחיו ואשתו ירכשו הדירה ובלבד שתהא מסורה לו הזכות הבלעדית לגור בדירה עד לאחר אריכות ימיו ומבלי שיידרש לשלם דמי שכירות לעמיגור בסך של 3,500 ₪ כל חודש.

המנוח הפסיק לשלם לעמיגור דמי שכירות החל מחודש יולי 2010. ממועד זה ועד פטירתו ביום 20/02/2024, לא שילם דבר לעמיגור. המדובר בתקופה של 13 שנים ושבעה חודשים. סך הכל, המדובר בסכום של כ- 570,000 ₪ נוכח ההסכם עליו חתם המנוח. עיון בתסקיר העו"ס מיום 11/03/2021 מלמד כי הכנסותיו החודשיות של המנוח בשנת 2020 עמדו על סך של כ- 13,658 ₪ בעוד הוצאותיו החודשיות עמדו על סך ממוצע של כ- 16,500 ש"ח.

אם כן הוצאות המנוח עלו בכ- 3,000 ₪ על הכנסותיו וזאת אף מבלי שנדרש לשלם דמי שכירות לעמיגור בסך של 3,500 ₪. מטעם זה, נמצא היגיון רב בהסכם אליו הגיעו המנוח והמשיבים. המנוח, שלא היה לו די בהכנסותיו, ביקש לרכוש הדירה בעצמו. משלא עלה בידו לעשות כן, בחר לבצע ההסכם עם המשיבים על מנת שלא יידרש עוד לשלם לעמיגור כל חודש 3,500 ₪.

המדובר בהסכם הגיוני וסביר שנועד להיטיב עם המנוח, שעה שממילא לא היתה לו כל אפשרות לרכוש הדירה בעצמו ולאחר שעסקה קודמת אותה ביקש לבצע בעצמו ובסיועה של בתו בוטלה בשנת 2008. בעקבות ההסכם שביצע עם המשיבים לא נדרש לשלם דמי שכירות חודשיים בסך של 3,500 ₪ במשך 13.5 שנים.

כאמור, נמצא היגיון רב בהסכם. המנוח שהתקשה לעמוד בהוצאותיו, ביקש לרכוש הדירה מעמיגור ואף ניסה לעשות כן בעצמו ובסיוע בנותיו ולא עלה בידו לרוכשה. משכך, הגיע עם המשיבים להסכם לפיה הם ירכשו הדירה מעמיגור בשמו בסכום מופחת ובתמורה, תהא לו זכות מגורים עד אריכות ימיו ללא תשלום דמי שימוש או שכירות, כפי שקרה בפועל. נראה כי לולא ההסכם שערך המנוח עם המשיבים היה המנוח ממשיך לשלם כל השנים דמי שכירות חודשיים לעמיגור מחד ומאידך, סביר שהיה מאבד זכותו לרכוש הדירה שעה שלא עלה בידו לרכוש הדירה בעצמו ובנסיבות אלו, בחר לערוך ההסכם עם המשיבים.

עוד אוסיף כי חרף טענות המתנגדות, לא נסתרה עדותו של עו"ד בוסקילה לפיה היוזמה לעריכת הצוואה היתה של עורך הדין בלבד. כך גם לא נסתר האמור בתצהירו, לפיו הוראות הצוואה נמסרו לו על ידי המנוח בלבד, הצוואה נחתמה בפניו ובפני עורכת דין נוספת ממשרדו (שכאמור לעיל, באופן תמוה לא זומנה על ידי המתנגדות ולא נחקרה ואף עובדה זו פועלת לרעתן), לא נכח אדם נוסף בחדר בעת עריכת הצוואה ולא היתה כל כפייה, עושק או השפעה בלתי הוגנת על המנוח. במצב דברים זה, נידחות טענות המתנגדות לעניין נסיבות עריכת הצוואה וקיומה של השפעה בלתי הוגנת.

36.מכל האמור, לא התרשמתי מקיומה של השפעה בלתי הוגנת מצד המשיב. התרשמתי כי מדובר במשיב שהיה קשור לאחיו המנוח, סייע לו ובוודאי לא השפיע עליו באופן שפגם ברצונו החופשי.

המתנגדות עצמן טענו כי המשיב סייע למנוח ואין בסיוע זה בכדי לקבוע כי מדובר בהשפעה בלתי הוגנת. בנסיבות אלו, אף לא התרשמתי כי מדובר בצוואה שנערכה תחת אונס, איום השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית כאמור בהוראות סעיף 30 (א) לחוק הירושה וטענות המתנגדות בעניין זה נידחות.

יתר טענות המתנגדות לא מצאתי בהן ממש.

37.סוף דבר

התנגדות המתנגדות לקיום צוואת המנוח מיום 24/10/2010 נדחית. נוכח האמור, התנגדות המשיבים לקיום ירושת המנוח מתקבלת.

המתנגדות יישאו בהוצאות ההליכים בסך של 60,000 ₪. ההוצאות ישולמו על ידן למשיבים, ביחד ולחוד וזאת תוך 30 יום מהיום. ככל שלא ישולמו ההוצאות במועד, יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק.

תוך שבעה ימים יצרף בא כח המשיבים צו קיום צוואה לחתימתי. הצו יוגש במסגרת התובענה לקיום צוואת המנוח.

פסק הדין מותר לפרסום בשינויי הגהה ונוסח בלבד וללא פרטים מזהים.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים ותסגור התיקים שבכותרת.

ניתן היום, ט' אייר תשפ"ו, 26 אפריל 2026, בהעדר הצדדים.