פס"ד בבקשה לביטול "צו ירושה", וכן בקשה למתן "צו קיום צוואה" והתנגדות שהוגשה כנגדה

 מונחת לפני בקשה לביטול "צו ירושה", וכן בקשה למתן "צו קיום צוואה" והתנגדות שהוגשה כנגדה, בעניין עיזבון המנוחה הגב' ***** ז"ל.  כללי  

1. התובעת והנתבעים (להלן: "המתנגדים") הם אחים, ילדיה של המנוחה ***** (להלן: "המנוחה").

    

2. בין הצדדים מתקיימים מספר הליכים משפטיים, שעניינם יפורט בהמשך.

    

3. ביום 20.*.* נפטרה המנוחה.

    

4. ביום 20.*.* ולאור בקשה שהגישה המבקשת, ניתן צו ירושה אחר עיזבון המנוחה (להלן: "צו הירושה").

    

5. בהתאם לצו הירושה, יורשיה של המנוחה הם ילדיה: *****; *****; *****; ******, 25% לכ"א מהילדים.

    

6. לאחר מכן הגישה התובעת אצל כב' הרשמת לענייני ירושה בקשה לביטול צו ירושה, וכן בקשה למתן צו לקיום צוואת המנוחה, וביום 2.1.23 העבירה כב' הרשמת את הבקשה לבית המשפט, (מכוח ס' 72(ב) לחוק הירושה, התשכ"ה -1965 (להלן: "החוק")) וכן את הבקשה לקיום הצוואה וההתנגדות שהוגשה כנגדה (מכוח ס' 67א(א)(1) לחוק).

    

7. לטענת התובעת ביום 9.2.2012, ערכה המנוחה "צוואה בעדים" (להלן: "הצוואה" או "צוואת המנוחה").

    

8. ב"כ היועמ"ש הודיע כי אין בכוונתו להתערב בהליכים.

9. בימים 16.5.23 ו- 21.12.23 התקיימו דיוני קדם משפט בפני המותבת הקודמת כב' השופטת אורית בן דור ליבל.

    

10. בחודש 06.24 הועברו התיקים התלויים ועומדים בין הצדדים לטיפולה של מותבת זו.

     

11. ביום 23.9.24 התקיים דיון קדם משפט. ביום 21.5.25 התקיים דיון הוכחות (להלן: "דיון ההוכחות").

     

12. ביום 17.8.25 הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב.

     

    תמ"ש 61361-05-19

     

13. המדובר בתביעה שהגישו המתנגדים כנגד התובעת והמנוחה (שהיתה אז בין החיים), לביטול ייפוי כוח בלתי חוזר ומסמכים נוספים עליהם חתמה המנוחה בטרם הפכה "לפסולת דין", לטענת המתנגדים בשנת 2011.

     

14. עיקרה של התביעה, היא לביטול "ייפוי כוח בלתי חוזר" (להלן: "ייפוי כוח בלתי חוזר"), עליו חתמה המנוחה ביום 23.5.15 בפני עו"ד יונתאן כותאב (להלן: "עו"ד כותאב"), ולפיו היא מעבירה את כל זכויותיה במקרקעין (שצוינו בכתב התביעה) לתובעת בתמורה.

     

15. כמו כן, עתרו המתנגדים לבטל את כל המסמכים שנחתמו ע"י המנוחה החל מהיום בו הפכה "לפסולת דין".

     

16. ביום 9.11.22 ובמסגרת הודעה שהגיש לתיק (הנ"ל) עו"ד מאהר חנא (להלן: "עו"ד חנא"), עדכן עו"ד חנא כי במסגרת בדיקת תיקים במשרדו (בנסיבות הקשורות לאותו הליך), מצא העתק של צוואת המנוחה. עו"ד טען כי חנא נזכר שהוא ועו"ד נוסף אישרו את חתימת המנוחה על הצוואה.

     

17. ביום 14.11.22 הגיש עו"ד חנא לתיק את צוואת המנוחה.

     

    חוות דעת רפואיות שהוגשו במסגרת התיק:

     

18. ביום 18.5.2020 מונה ד"ר שפיק מסאלחה כמומחה רפואי מטעם ביהמ"ש, כדי לבחון את הכשירות המשפטית של המנוחה לקבל החלטות החל משנת 2011 ואילך, ובפרט במועד החתימה על ייפוי הכוח הבלתי חוזר (23.5.15).

     

19. ביום 28.3.21 הוגשה חוות דעת של ד"ר מסאלחה, ומסקנות חוות הדעת הינן כי מאחר שישנה ירידה קוגניטיבית אצל המנוחה כבר משנת 2009, עפ"י המסמכים שהוצגו בפניו, ואפיוני המחלה, במועד חתימה על יפ"כ בלתי חוזר לטובת התובעת, המנוחה לא היתה בכושר מנטלי להבין את המשמעות והתוכן של המסמכים עליהם חתמה. יוער, כי מאחר שבאותה העת היתה המנוחה בין החיים, ד"ר מסאלחה אבחן אותה בבדיקה שערך לה בביתה ביום 15.6.20.

     

20. ביום 25.5.21 התקיים דיון, בו הוסכם ע"י הצדדים על מינוי מומחה רפואי נוסף.

     

21. ביום 11.7.21 מונה פרופ' יורם מערבי (יוער, כי למרבה הצער, לפני מספר חודשים נפטר פרופ' מערבי בנסיבות טראגיות), לבחינת כשרותה המשפטית של המנוחה לקבל החלטות משנת 2011 ואילך, ובמיוחד האם הייתה כשירה לחתום על ייפוי הכוח הבלתי חוזר ביום 23.5.15.

     

22. ביום 7.12.21 הוגשה חוות הדעת של פרו' מערבי, בסיכום חוות הדעת, הגיע פרופ' מערבי למסקנה, כי לא ניתן לשלול את כשרותה של המנוחה במועדים הרלוונטיים, ועל כן היא הייתה כשירה לביצוע פעולות משפטיות.

     

23. ביום 23.11.22 נחקר פרופ' מערבי, ובתחילת עדותו נקבע ע"י ביהמ"ש, כי עדותו תשמש בכל הליך אחר, במידה ותתעורר שאלה בנוגע לכשירות המנוחה החל משנת 2011 ואילך.

     

24. ד"ר מסאלחה לא נחקר על חוות דעתו.

     

25. ביום 14.3.23 הוקפא תמ"ש 61361-05-19 עד למתן הכרעה בבקשות לביטול צו ירושה והבקשה לצו קיום צוואה והתנגדות לה (הבקשות נשוא פסק דין זה).

     

    צוואת המנוחה

     

26. התובעת הגישה בקשה לדיון צוואת המנוחה מיום 9.2.2012.

     

27. הצוואה נחזית להיות "צוואה בעדים" ע"פ סעיף 20 לחוק, ונערכה בשפה הערבית.

     

28. העדים לצוואה הם עו"ד מאהר חנא ועו"ד סאני חורי (להלן: ו"עו"ד חורי").

     

29. בצוואתה ציוותה המנוחה את כלל רכושה למבקשת.

     

30. כמו כן, במסגרת הצוואה, מינתה המנוחה את עו"ד כותאב ו/או את עו"ד בשיר עיסא (להלן: "עו"ד עיסא") ביחד ולחוד או אדם אחר שימנו, לצורך הוצאת הצוואה לפועל.

     

    ההליכים בעניינו

     

31. לאור "גילויה" של צוואת המנוחה, הגישה המבקשת בקשה לביטול צו הירושה (ת"ע 13311-01-23).

     

32. המבקשת הגישה בקשה למתן צו קיום צוואת המנוחה (ת"ע 13282-01-23). כנגד בקשה זו, הגישו המתנגדים התנגדות לצוואה (ת"ע 13340-01-23).

     

33. ביום 16.5.23 מונתה הגב' אורית ינאי כמומחית מטעם ביהמ"ש לצורך בדיקת חתימתה של המנוחה על הצוואה. ביום 19.10.23 הוגשה חוות דעת המומחית. לטענתה קיימת אפשרות סבירה שהחתימה על גבי הצוואה היא של המנוחה (ר' עמ' 3 לחוות הדעת). המומחית לא נחקרה וממילא אין בטענת הזיוף כדי להשפיע על פסה"ד ולכן לא אדרש לסוגיה זו.

     

    עיקר טענות המתנגדים (כפי שנטענו בכתב ההתנגדות)

     

34. החתימה שעל הצוואה איננה החתימה של המנוחה. אפילו מדובר בחתימת המנוחה היא הוחתמה תחת הטעיה, לחץ, עושק, תרמית והשפעה בלתי הוגנת, וגם במצב של "פסולת דין" ותוך ניצול מצוקתה הרפואית.

     

35. המנוחה הייתה חולת אלצהיימר.

     

36. התובעת היא עורכת דין בשטחי הרש"פ, טיפלה במנוחה וגרה עמה, החתימה אותה על כל מיני מסמכים וכיום עושה בהם שימוש, לרבות הצוואה.

     

37. אפילו יתברר בדרך כזו או אחרת, שהתובעת "השיגה" את חתימת המנוחה על הצוואה, אין הדבר אומר שחתימת המנוחה נעשתה מרצון חופשי וללא לחץ והשפעה של התובעת ועורכי הדין שלה.

     

38. הצוואה הנדונה לא הייתה קיימת, לפחות עד ליום שבו הוגשה הבקשה לצו ירושה אחר עיזבון המנוחה. באותה בקשה סימנה המבקשת, את המשבצת "למנוחה אין צוואה". דהיינו, הצוואה לא הייתה קיימת לפחות עד חודש 09.2020 עת הוגשה הבקשה לצו ירושה אחר המנוחה.

     

39. בשנת 2019 ובמסגרת הליכים משפטיים, המבקשת ביססה טענות לקבלת רכוש המנוחה על סמך "ייפוי כוח בלתי חוזר" שקיבלה מהמנוחה. מכאן, ניתן לראות כי הצוואה לא הייתה קיימת עד שנת 2019.

40. ע"פ מסמכים רפואיים משנת 2009 ו- 2012, ניתן לראות שמצבה הרפואי של המנוחה היה ירוד.

     

41. החקירה של פרו' מערבי הוכיחה שהוא אינו מבין, ולא מודע לתוכן הדוחות הרפואיים (כלשון המתנגדים), ועל כן יש לפסול את חוות הדעת שהגיש.

     

42. למתנגדים טענות שונות, כנגד עו"ד כותאב ועוה"ד שערכו את צוואת המנוחה, אותם הם מאשימים בתרמית.

     

    עיקר טענות המבקשת (כפי שנטענו בתגובה להתנגדות)

     

43. נטל ההוכחה באשר לטענות המתנגדים מוטל עליהם.

     

44. המנוחה הייתה כשירה בעת שחתמה על הצוואה בפני עו"ד חורי ועו"ד חנא כפי שמשתקף בצוואה, והיא נחתמה מרצונה החופשי, בגמירות דעת וללא כל לחץ או הטעיה.

     

45. ביום 23.11.22 ניתנה החלטה בתמ"ש 61361-05-19 כי חוות דעתו ועדותו של פרו' מערבי, תשמש כפלוגתא בכל הליך אחר אם תתעורר שאלה לגבי כשרותה של המנוחה משנת 2011 ואילך. דברים אלו נאמרו גם ביחס לצוואת המנוחה (שהיא משנת 2012).

     

46. ע"פ חוות דעתו ועדותו של פרופ' מערבי, לא ניתן לשלול את כשירותה של המנוחה במועד עריכת הצוואה ואף לא במועד החתימה על ייפוי הכוח הבלתי חוזר.

     

47. הטענות כנגד עו"ד חורי ועו"ד חנא לפיהן הם לחצו, השפיעו או הטעו את המנוחה וגרמו לה לחתום על הצוואה או זייפו את הצוואה, הן "הזויות" "לא סבירות בעליל" וחמורות ביותר. המדובר בעורכי דין ותיקים ומכובדים שאינם צד להליך, ואין כל היגיון מדוע יסכנו את פרנסתם והמוניטין שלהם ויעשו מעשה כה חמור ולא מוסרי.

     

48. התובעת לא הייתה מודעת לצוואה ולכן תחילה הוגשה בקשה למתן צו ירושה אחר המנוחה.

     

49. התובעת לא שילמה תמורה למנוחה בעד הזכויות במקרקעין שקיבלה מהמנוחה במסגרת שני ייפוי הכוח שערכה המנוחה. הזכויות הוענקו במתנה וללא תמורה, הניסוח של ייפויי הכוח הוא כללי וסטנדרטי.

     

     

    הערה

     

50. הצדדים העלו טענות נוספות, ברם לא מצאתי שהן רלוונטיות להכרעה וממילא אין בהן כדי לשנות מהתוצאה אליה הגעתי, ולכן הן לא הובאו בפסק דין זה.

     

    דיון והכרעה

     

    1. תחילה מסביר פסק הדין את המקור המשפטי המאפשר ביטול/תיקון צו ירושה או צו קיום צוואה

    2. אחר כך דן פסק הדין בשאלה של עיתוי/ שלב הגשת הבקשה

    3. אחר כך דן פסק הדין בסוגיית הכשירות לערוך צוואה

    4. מיד לאחר מכן דן פסק הדין בשאלת מעורבות בעריכת הצוואה ובתוך כך השפעה בלתי הוגנת

        

       מתווה נורמטיבי

        

       בקשה לביטול/תיקון צו ירושה/קיום צוואה

        

51. בהינתן כי ישנו צו ירושה מיום 26.11.20 תחילה יש לברר שאלת ביטול או תיקון של צו ירושה/צו קיום צוואה. הנושא מוסדר בס' 72(א) לחוק וכן בס' 27(ג) לתקנות הירושה, תשנ"ח – 1998 (להלן: "התקנות").

     

52. ס' 72 לחוק הוא חריג לכלל סופיות הדיון:

    "בהקשר זה נציין עוד כי הפסיקה קבעה שסעיף 72(א) לחוק הירושה: "פותח אמנם פתח לחריגה מכלל סופיות הדיון, אולם פתח זה אינו כפתחו של אולם"

     

    ר' רע"א 8920/08 גנאיים אנעאם חמזה נ' האפוטרופוס הכללי (נבו 13.05.2010)

     

53. עולה מהוראות החוק והתקנות, כי ביהמ"ש רשאי לבטל או לתקן צו קיום צוואה/צו ירושה, על סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בעת מתן הצו. עם זאת ביהמ"ש רשאי שלא להזדקק לעובדה או טענה שמבקש הביטול או התיקון יכול היה להביאה טרם מתן הצו או שיכל להביאה לאחר מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה.

     

54. לביהמ"ש שיקול הדעת לקבל בקשה לביטול או תיקון צו אפילו לא הוגשה בהזדמנות הסבירה הראשונה (ר' ע"א 601/88 עיזבון המנוח מיכאל רודה ז"ל נ' ורדה שרייבר, מז(2) 441 (1993))

55. בת"ע (משפחה טבריה) 41070-08-10 מיכאל גשוק ז"ל נ' יעקב וייסמן (נבו 04.09.2011) סוכמו הקווים המנחים להפעלת שיקול הדעת השיפוטי בבקשות לביטול או תיקון צווים לפי ס' 72 לחוק, כפי שעלו בפסיקה השונה שצוטטה שם.

     

56. בעניינו טוענת התובעת כי כלל לא ידעה אודות קיומה של הצוואה, ועובדה כי מלכתחילה הגישה בקשה לצו ירושה. לטענת המבקשת, רק במסגרת ההליך הקשור לביטול יפ"כ בלתי חוזר (תמ"ש 61361-0519), עם הודעתו של עוה"ד מאהר חנא כפי שהוגשה שם ביום 9.11.22 גילתה התובעת כי המנוחה ערכה צוואה. או אז עתרה בבקשה לביטול צו הירושה שהוצא לבקשתה, והוגשה הבקשה למתן צו לקיום צוואה.

     

57. אם אכן נודע לתובעת אודות קיומה של הצוואה רק במסגרת ההליך הקשור בו נתבעו היא והמנוחה לביטול יפ"כ בלתי חוזרים, הרי שלא ניתן לייחס לה שיהוי. מכל מקום, על פניו יש בהגשת הבקשה לצו ירושה שהגישה התובעת בשעתו, כדי לבסס טענתה כי לא ידעה אודות קיומה של הצוואה.

     

58. עם זאת, בהמשך תבוא עדות לפיה התובעת היתה למעשה שותפה לעשיית הצוואה, פרט שמקעקע טענתה כי לא ידעה אודות קיומה, אך לכך אדרש בהמשך.

     

    כשירות מצווה לערוך צוואה

     

59. ס' 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962 קובע את "חזקת הכשירות", של אדם לערוך פעולות משפטיות זולת אם הוגבל לכך.

     

60. ס' 26 לחוק הירושה קובע מי אינו כשיר לערוך צוואה:

     

    "צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה."

     

61. הפסיקה פירשה את המונח "להבחין בטיבה של צוואה", כמצב שהמצווה מודע לדברים הבאים: עצם חתימתו על הצוואה, היקף רכושו, מי יורש ומי מנושל וציפיותיהם (ר' בע"מ 3539/17 פלונית נ' פלוני (נבו 11.06.2017))

     

    האם המנוחה היתה כשירה לערוך צוואה?

     

62. אחת מטענות ההגנה של המתנגדים הינה כי המנוחה לא היתה כשירה משפטית לערוך צוואה.

     

63. פסילת צוואה מחוסר כשירות תיעשה רק כאשר ישנן ראיות חד משמעיות ליום עריכת/חתימת הצוואה וניתן לקבוע בבירור שהמצווה לא היה כשיר, במקום של ספק נקיים את הצוואה ולא נבטלה (ר' ע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' רינה מרום, מט(1) 318 (1995); ר' ע"א 1212/91 קרן לב"י נ' פליציה בינשטוק, מח(3) 705 (1994))

     

64. לרוב תשמש את ביהמ"ש חוות דעת רפואית שהוזמנה על ידו, בכדי לקבוע את כשירותו של המצווה. עם זאת, עדויות של אנשים מזמן אמת יכולים לגבור על חוות דעת המומחה שיכולה להיות חסרה כיוון שהיא מהווה "ניתוח שלאחר המוות" (ר' עמ"ש (מחוזי מרכז) 60984-12-16 פלונית נ' אלמונית (נבו 29.03.2018); ר' עמ"ש (מחוזי ת"א) 38138-09-11 א' נ' ש' נ' א' מ' ק' (נבו 14.04.2013))

     

65. בנדון דידן, תחילה הוגשה חוות דעתו של ד"ר שפיק מסאלחה בשאלת כשירותה של המנוחה אשר לפי מסמכים רפואיין שהוגשו לתיק והובאו לעיונו, החלה לפתח מחלת דמנציה בשנת 2009, והסיק כי היא לא היתה בכושר מנטלי להבין את המשמעות של המסמכים שחתמה עליהם.

     

66. עם זאת, בהסכמת הצדדים הוגשה חוות דעת נוספת של פרופ' מערבי אשר חווה דעתו וטען כי באין אינדיקציה לכך, לא ניתן לקבוע כי המנוחה לא היתה כשירה לערוך מסמכים משפטיים.

     

67. אף שלחוות דעת מומחה מטעם בית המשפט משקל רב, בית המשפט הוא הפוסק האחרון הן בשאלות עובדתיות והן בשאלות מקצועיות, ואינו כבול לחוות דעת המומחה. חוות הדעת היא ראיה אחת מתוך מכלול הראיות, ובית המשפט רשאי להחליט אילו מסקנות להסיק ממנה, לאמץ אותה כולה או חלקה, או לדחותה, בהתאם לשיקול דעתו (ר' למשל ע"פ 3766/24 מדינת ישראל נ' פלונית (26.3.2025)).

     

68. בית המשפט יאמץ את ממצאי המומחה מטעמו, אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין, קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן, או נימוקים כבדי משקל המצדיקים סטייה. סטייה מחוות הדעת תיעשה במקרים חריגים בהם המומחה פעל בניגוד לכללי הצדק הטבעי, בחוסר תום לב, או כאשר התבררה טעות גסה, משמעותית ובולטת בחוות דעתו, או שהתשתית העובדתית עליה היא מבוססת אינה מהימנה .

     

69. בענייננו יש ליתן את הדעת לכך שמדובר בחוות דעת מומחה שחווה דעתו ביחס למנוחה אותה לא פגש מעולם וחוו"ד רטרוספקטיבית ("פוסט מורטם"). משכך, ישנו חיסרון מובנה בחווה"ד, בהיותה ניתנת ללא בדיקה פיזית של המנוחה, ודאי שאין בדיקה שלה על-ידו בזמן אמת. חוות דעת זו נסמכת אפוא אך על ניתוח מסמכים רפואיים של המנוחה, וכל כולה בבחינת 'ניתוח לאחר המוות' (ר' לעניין זה האמור לעיל וגם ת"ע (משפחה ת"א) 100760/09 יעקב נ' מחקשווילי [נבו] 3.10.2013 וכן דיני ירושה ועיזבון, עמ' 121).  

     

70. במקרים מעין אלו, נקבע בפסיקה כי בית המשפט רשאי להסתייע בחומר ראיות אחר, שעניינו מצב המצווה במועד עשיית הצוואה, כגון: עדויות של מי שהכירו את המנוח במועדים הרלוונטיים ויכולים להאיר את עיני בית המשפט בדבר מצבו ותפקודו של המנוח; רופאים שטיפלו בו במישרין במועדים הרלוונטיים; עו"ד שערך את הצוואה; ואף להעדיף את עדויותיהם על פני חוות הדעת הרפואית (ר' האמור לעיל וגם דיני ירושה ועיזבון, עמ' 121; בר"ע (מחוזי תל אביב-יפו) 1677/05 פלונית נ' י. ש. - מנהל העזבון הזמני [נבו] (14.8.2006)‏, פסקה 46 לפסה"ד.(

     

71. בעניינו טוענים המתנגדים כי בניגוד למסקנות פרופ' מערבי, המנוחה החלה לאבד כשירותה כבר בשנת 2009, וכן טוענים כי אינו יכול לחוות דעתו בשאלת כשירותה של המנוחה בשנת 2012.

     

72. יודגש, כי מסקנות חוו"ד של פרופ' מערבי הינן כי בהינתן שאין מסמך שאומר שהמנוחה אינה כשירה נכון למועד עריכת מסמכים משפטיים (כמו צוואה ויפ"כ בלתי חוזר), לא ניתן לשלול בוודאות כי לא היתה כשירה משפטית.

     

73. המתנגדים חולקים כאמור על מסקנות חווה"ד, טוענים כי הפרופ' המנוח לא הכיר את פרטי המקרה כדבעי ולא עיין במסמכים הרפואיים שהוצגו לו. להוכחת טענתם להיעדר כשירות צירפו המתנגדים מסמך רפואי של המנוחה מיום 30.4.09 בו מצוין כי ישנו רושם שמדובר בהפרעה בפעולות המוח מסוג דמנציה על רקע ניווני, וכי כנראה מדובר במחלת אלצהיימר, אעיר כי באותו מסמך צוין כי לא נצפה דיכאון וצוין כי אין צורך במינוי אפוטרופוס. יוער כי מסמך זה הובא לעיונו של ד"ר מסאלחה אשר הסיק אחרת מפרופ' מערבי (אך כזכור הוא לא נחקר לא במסגרת הליך זה ולא בהליך הקשור, אודות חווה"ד). המסמך נסרק בכתב ההתנגדות.

     

74. כן צירפו המתנגדים דוחות של המוסד לביטוח לאומי ובדו"ח מיום 15.2.12 צוין לגבי המנוחה כי סובלת מירידה בזיכרון, לא יודעת שם של הרופא המטפל או תאריך נוכחי, מזכירה את הוריה כאילו שעודם בין החיים, כי קיימת עדות לירידה קוגניטיבית וכו'. המסמך צורף לכתב ההתנגדות ולא סומן כנספח.

     

75. עיון בעדותו של פרופ' מערבי מעלה כי אכן המסמך הרפואי משנת 2009 בו מצוינת ירידה קוגניטיבית של המנוחה לא הובא לעיונו והוא לא נלקח בחשבון במסגרת חווה"ד (עמ' 8 לפרו' דיון מיום 23.11.22 בהליך הקשור, ש' 24-28), מענה לחקירה לב"כ המתנגדים:

     

    "ת... יכול להיות שהייתה לה ירידה בזיכרון עוד לפני כן שאני לא ראיתי את זה במסמכים, אני לא יכול להגיד, אני מסתמך על מה שמונח לפניי.

    ש: זאת אומרת שלפי המסמכים שראית לא היה כתוב בשום מקום שהייתה לה ירידת זיכרון לפני 2012.

    ת: לא, אחרת הייתי כותב."

     

76. בהמשך החקירה נשאל פרופ' מערבי שוב לעניין משמעות המסמך המציין ירידה קוגניטיבית של המנוחה כבר בשנת 2009 והתייחס אליו במעמד הדיון לאחר שעיין בו והשיב (בעמ' 12 לפרו' הנ"ל, שו' 9-14):

     

    "רגע, גם המבחן הזה, אני חוזר ומדגיש מה שאמרתי קודם, לא משנה את קביעתי, מכיוון שאתה מראה לי פה מבחן קוגניטיבי עם מספר, אתה לא מראה לי את ארבעת המרכיבים שפירטתי בפניך, ואין אותם בשום מקום לאורך הדרך ולכן אתה לא יכול לשנות את דעתי לגבי כשירותה בהיעדר מבחן לכשירות. יש מבחנים קוגניטיביים, אתה יכול להראות לי אותם יותר מוקדם או יותר מאוחר, אין לזה משמעות. "

     

77. כן הבהיר פרופ' מערבי, כי אף שיש ירידה בתפקוד הפיזי אין לכך השפעה על היכולת לקבל החלטות (בעמ' 14 לפרו', שו' 26-31).

     

78. במענה לשאלה שנשאל המומחה ע"י ב"כ התובעת בנוגע למסמך של ד"ר משאהב משנת 2014 שציין כי המנוחה אינה זקוקה אז לאפוטרופוס, האם ניתן להבין כי היא היתה כשירה אז, השיב המומחה (בעמ' 23 לפרו' הנ"ל, שו' 7-20):

     

    "ש. ...לאור הקביעה הזאת של ד"ר אשהב מיוני 2014, האם ניתן לומר ולהעריך בסבירות סבירה, שלפחות ביוני 2014 היא הייתה כשירה?

    ת: אני לא יכול להגיד את זה.

    ש: אמרת שאי אפשר לקבוע אם היא כשירה או לא.

    ת: כיוון שבשום שלב לא עשו הערכת כשירות ספציפית לשאלה ספציפית. הערכת כשירות זה גם לא דבר כללי. האם היא כשירה למנות ייפוי כוח מתמשך, האם היא כשירה לבצע פעולה משפטית, אתה צריך לבדוק את הנושא הספציפי, האם אני כשיר לצוות צוואה, צריך לבדוק את הכשירות לצוואות. כשירות היא פר מטלה, את זה לא בדקו לכן אני לא יכול לענות לך לא לחיוב ולא לשלילה.

    ש: אבל בחוות דעת אתה ענית.

    ת: בחוות דעת אמרתי שבהיעדר יכולת לקבוע שהיא לא הייתה כשירה, עומדת לה חזקת החוק שאומרת שהיא כשירה עד שלא הוכיחו אחרת."

     

79. המסקנה המתבקשת עד כי הינה, כי אמנם כשירותה של המנוחה לא נשללה ע"י המומחה, ברם מנגד לא ניתן להתעלם מכך כי הוא לא קבע חד-משמעית כי היא היתה כשירה לחתום על המסמכים המשפטיים, ובנדון דנן, הצוואה מיום 9.2.12. בהקשר זה יצוין כי התובעת טענה בסיכומיה (עמ' 17 סע' 12) כי פרופ' מערבי קבע שהמנוחה היתה כשירה, אלא שקביעתו הינה כי לא ניתן לשלול כשירות ואילו בעדותו הודגש כי עומדת לה חזקת הכשירות.

     

80. כדי להוכיח טענתם כי המנוחה לא היתה כשירה לערוך צוואה הביאו המתנגדים בני משפחה להעיד. העד הראשון הוא אחיינה של המנוחה, מר ***** שהעיד בדיון ההוכחות. העד טען כי כבר בשנים 2009-2010 ניכרה ירידה במצבה הבריאותי של המנוחה, כי הוא ביקר אותה מידי שבוע והבחין בעצמו כי הזיכרון שלה אינו במיטבו למשל כשטענה שבני מששפחה אשר נפטרו מן העולם עודם בין החיים, כי הבית שבו התגוררו משפחתו אינו ביתם וכי עליהם לשוב לביתם, התייחסה לבנה כאל בעלה (ר' בעמ' 160 לפר' דיון ההוכחות, שו' 23 ואילך, וכן בעמ' 169 בשו' 14).

     

81. העדה השנייה שזומנה כדי להוכיח טענת המתנגדים להיעדר כשירות של המנוחה היא *****. העדה העידה כי החל משנת 2009 ניכר בלבול אצל המנוחה אשר החמיר בשנת 2010 וכי משנת 2012 נזקקה המנוחה לסיוע מטפלת מטעם המוסד לביטוח לאומי (עמ' 177 לדיון ההוכחות, בשו' 1-11).

     

82. המסקנה העולה הינה כי אכן עפ"י מסמך רפואי שצורף ע"י המתנגדים, בשנת 2009 החלה ירידה קוגניטיבית אצל המנוחה. עדויות בני המשפחה מטעם המתנגדים אישרו כי אכן החלו בלבול וירידה בזיכרון אצל המנוחה כבר בשנת 2009.

     

83. אמנם מחד המומחה ציין כי לא ניתן לקבוע שהמנוחה לא היתה כשירה לחתום על מסמכים משפטיים ברם מנגד הבהיר כי משאין קביעה מזמן אמת לפיה אין המנוחה כשירה משפטית, חזקה עליה כי היא כשירה.

     

84. מסקנה זו של המומחה אינה מסייעת דיה להכרעה בסוגיה זו שהרי ברי כי ברוב המקרים מהסוג הזה, מומחה יידרש להתבסס על מסמכים רפואיים בלבד ולא לבחינה פיזית שעניינו נבדק, ולא מן הנמנע כי בהרבה מקרים כלל לא יהיה מסמך מזמן אמת המאשר כשירות/אי כשירות.

     

85. לכך יש להוסיף כי מסמכים רפואיים מהתקופה הסמוכה למועד עריכת הצוואה ואף קודם לכן מאשרים כי ישנה הנמכה קוגניטיבית אצל המנוחה.

     

86. על אף זאת, בשלב זה של פסק הדין, אינני קובעת מסקנות חד משמעיות לגבי חווה"ד והשלכותיה על תוצאות ההליך, וההסבר יובא להלן.

     

    "השפעה בלתי הוגנת"

     

87. כזכור, המתנגדים טענו להשפעה בלתי הוגנת של התובעת על המנוחה, מעצם היותה עו"ד בשטחי הרשות הפלסטינית, מי שטיפלה בענייניה השונים של המנוחה ואף השתלטה על נכסי המשפחה, והתגוררה עם המנוחה, עבדה במשרד של עוה"ד עורכי הצוואה ועדיה. המתנגדים טענו כי אם חתמה המנוחה על הצוואה הרי שהיא עשתה כן תחת, הטעיה, עושק ותרמית, תחת לחץ והשפעה.

     

88. ס' 30(א) לחוק קובע כי צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת או תרמית – בטלה.

     

89. בצוואה התקינה מבחינה צורנית, נטל ההוכחה לטענת השפעה בלתי הוגנת הוא על הטוען לכך:

    "צוואה שעל פניה נתקיימו בה כל הדרישות הצורניות, חזקה שהיא תקפה, ועל הטוען לפסלותה הראיה. בצוואה כזו נטל הוכחתה של טענת השפעה בלתי הוגנת על הטוען זאת."

     

    ר' ע"א 4902/91שדמה גודמן נ' ישיבת שם בית מדרש גבוה להוראה ודיינות, מט(2) 441 (1995)

     

90. בת"ע (משפחה תל אביב-יפו) 46864-07-21פלונית נ' אלמונית (נבו 07.11.2023) נקבע לעניין הנטל להוכחת השפעה בלתי הוגנת:

     

    " עוד נקבע בעניין הנטלים, כי כאשר הנסיבות מצביעות על קיומה של תלות המצווה בזולתו, שהיא כה מקיפה ויסודית שניתן להניח כי נשלל רצונו החופשי והבלתי תלוי של המצווה, כי אז נטל הבאת הראיות מוטל על המבקש את קיומה של הצוואה. עם זאת, אף אם תקום החזקה, יש בה אך כדי להעביר את נטל הבאת הראיות אל מבקש הקיום, בעוד שנטל השכנוע להוכחת הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת ימשיך לרבוץ על המתנגד לצוואה, וזאת על פי מאזן ההסתברויות. "

     

91. בדנ"א 1516/95 רינה מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה נב(2) 813 (1998) שהובא גם לעיל, נקבעו מבחני עזר שנועדו לסייע לבחון האם מדובר בהשפעה בלתי הוגנת, בת"ע (משפחה תל אביב-יפו) 42187-11-19 א.א.ג נ' י.א (נבו 26.06.2022) פורט לגבי המבחנים השונים: מבחן התלות והעצמאות; מבחן התלות והסיוע; מבחן קשרי המצווה עם אחרים; מבחן נסיבות עריכת הצוואה ומעורבות.

     

92. המבחנים הללו אינם מצטברים, יש לעשות בהם שימוש בזהירות רבה והם אינם תלויים האחד בשני, הכול בהתאם לנסיבות המקרה (ע"מ (מחוזי תל אביב-יפו) 1100/05 פלוני נ' פלונית (נבו 06.04.2009).

     

93. בענייננו אין מחלוקת כי התובעת התגוררה דרך קבע עם המנוחה וטיפלה בה, המתנגדת עצמה מאשרת הדברים הללו. כמו כן, נראה כי התובעת אכן היא שטיפלה בעניינים המשפטיים הכללים של המשפחה ויתכן עד מאוד כי המנוחה סמכה עליה ועל שיקול דעתה.

     

94. עם זאת, לא די בשני נתונים אלו כדי לקבוע השפעה בלתי הוגנת (ממילא הם לא נבחנו לעומק במסגרת ההליך), ויש להידרש לטענות הנוספות של המתנגדים.

     

95. מאחר שהמתנגדים שוללים לחלוטין אפשרות שהמנוחה חתמה מרצונה על הצוואה הם זימנו לעדות את עורכי הדין כותבי ומאשרי הצוואה.

    עדות עו"ד סני חורי

     

96. לעורכי הדין הייתה היכרות מוקדמת עם התובעת, והיא אף עבדה עבור עו"ד כותאב (ר' עמ' 18 ש' 10-27, עמ' 53 ש' 15-20).

     

97. לרוב טיפלו שני עורכי הדין בענייני המשפחה של התובעת (ר' עמ' 22 ש' 3-5). בשנים האחרונות עורכי הדין לא מטפלים בשום עניין הקשור לתובעת (ר' עמ' 35 ש' 13-26).

     

98. צוואת המנוחה נעשתה לבקשת התובעת (ר' עמ' 49 ש' 1-22).

     

99. עו"ד חורי ועו"ד חנא הכינו את הצוואה, בהתאם להוראות שקיבלו מהתובעת, כאשר הקשר בעניין זה היה מולה. עו"ד חורי לא זכר האם התקיימה פגישה פרונטאלית עם התובעת או שהקשר היה בטלפון (ר' עמ' 50 ש' 1-20).

     

100. ההוראות ניתנו לעו"ד חורי ע"י התובעת, ועו"ד חנא הוא שהדפיס את הצוואה (ר' עמ' 50 ש' 23-35).

      

101. הצוואה נערכה ע"פ הוראות המבקשת, כאשר לא היה קשר עם המנוחה (ר' עמ' 51 ש' 4-9).

      

102. טרם החתימה על הצוואה, היא לא נשלחה לתובעת או למנוחה (ר' עמ' 51 ש' 10-13).

      

103. הצוואה נחתמה בבית המנוחה שהתגוררה ב***** ולא ב****** כפי שכתוב בצוואה. עוה"ד חורי וחנא הלכו לשם (ר' עמ' 51 ש' 14-27).

      

104. עו"ד חורי לא זכר האם התובעת הייתה נוכחת במעמד חתימת הצוואה (ר' עמ' 51 ש' 28-33, עמ' 63 ש' 26-28, עמ' 65 ש' 13-15), והוא אינו זוכר האם ביקש מהמנוחה להזדהות בפניו במועד עריכת הצוואה (ר' עמ' 53 ש' 4-14).

      

105. עו"ד חורי העיד כי שאל את המנוחה מדוע היא רוצה להוריש את כל רכושה למבקשת והמנוחה הסבירה לו כי היא סומכת על התובעת שתדאג לכל המשפחה, והוא לא ידע שהיה אז איזשהו סכסוך במשפחה (ר' עמ' 58 ש' 3-23).

      

106. המנוחה רצתה להעניק את כלל העיזבון לתובעת, מתוך אמונה שהיא לא תקפח את זכויות האחים שלה (המתנגדים) (ר' עמ' 60 ש' 6-7).

      

107. הצוואה הייתה לפי מה שהתובעת אמרה לעורכי הדין חורי וחנא, ולא נעשו שינויים במועד חתימת הצוואה בבית המנוחה. הם הקריאו את הצוואה למנוחה, ושאלו את המנוחה האם היא בטוחה שרוצה להעניק הכל לתובעת, והמנוחה אמרה כן, משום שהיא תדאג לכולם (ר' עמ' 60 ש' 21-27, עמ' 73 ש' 17-21).

      

108. הצוואה אינה מזויפת (ר' עמ' 61 ש' 22-25).

      

109. עו"ד חורי הכיר את המנוחה לפני עריכת הצוואה, נפגש עמה, וטיפל בשבילה במספר עניינים (ר' עמ' 62 ש' 13-26).

      

110. כשהמנוחה הייתה יוצרת קשר עם עו"ד חורי, זה היה בדרך כלל באמצעות התובעת (ר' עמ' 63 ש' 5-8, 13-14).

      

111. בפגישה עצמה, המנוחה הייתה כשירה והבינה מה היא עושה, ונימקה מדוע היא מורישה בצורה הזאת (ר' עמ' 63 ש' 15-23). מבחינה קוגניטיבית, המנוחה דיברה והבינה במה מדובר (ר' עמ' 78 ש' 33-35).

      

112. אף שהתובעת היא שהתקשרה לעו"ד חורי וסיפרה לו רצון המנוחה לערוך צוואה ומה תוכנה, בנסיבות העניין עו"ד חורי לא ראה בזה משהו חריג, וכאשר הלך לבית המנוחה להחתימה על הצוואה התכוון לוודא ולהסביר הדברים מול המנוחה (ר' עמ' 66, 67 ש' 1-7).

      

113. המנוחה קראה את הצוואה והבינה על מה היא חותמת (ר' עמ' 68 ש' 2-5).

      

114. כאשר נשאל מדוע התובעת הגישה בקשה לצו ירושה אף שידעה על הצוואה, טען שכנראה היא שכחה מהצוואה (ר' עמ' 71 ש' 28-36).

      

115. עו"ד חורי לא זוכר את ייפוי הכוח הבלתי חוזר (נשוא ההליך הקשור) ולא טיפל בו (ר' עמ' 72 ש' 5-17).

      

     עדות עו"ד מאהר חנא

      

116. התובעת עבדה במשרד בו עובד עו"ד חנא, כשכירה למשך תקופה מסוימת (ר' עמ' 111 ש' 14-20).

      

117. עו"ד חנא ייצג את התובעת בהליכים משפטיים במשך תקופה ממושכת (ר' עמ' 116 ש' 6-13).

      

118. עוה"ד אינו זוכר את פרטי צוואת המנוחה, אך הוא בוודאי שלא היה מחתים אדם על צוואה שהמצווה אינו יודע מהו תוכנו "במיליון אחוז" (ר' עמ' 121 ש' 10-27). עוה"ד חוזר וטוען "שאין מצב" שהמנוחה לא חתמה בפניו ולא ידעה על מה היא חותמת (ר' עמ' 125 ש' 18-19).

      

119. עו"ד חנא אינו זוכר את נסיבות עריכת צוואת המנוחה, אך רואה שהוא חתום עליה והכתב נראה כמו הפורמט שיש במחשב שלו (ר' עמ' 121 ש' 32-35, עמ' 122 ש' 1-10).

      

120. סביר להניח שעוה"ד הוא שהדפיס את הצוואה, הוא בטוח שהצוואה נחתמה בבית המנוחה ב***** (ר' עמ' 123 לפרו').

      

121. עוה"ד חוזר ואומר שהוא אינו זוכר את הנסיבות (ר' עמ' 124 ש' 10-20).

      

122. עוה"ד טוען כי מדובר בצוואה סטנדרטית עם פורמט זהה ואותם נוסחים שעו"ד חנא משתמש בהם (ר' עמ' 126 ש' 29-32).

      

123. עדותם של עוה"ד הוסיפה לערפול הקיים ממילא. למעשה עוה"ד חנא אמנם העיד כי המנוחה הבינה את תוכן הצוואה, ברם עו"ד חורי העיד כי הצוואה נעשתה לבקשת התובעת ולפי הוראותיה.

      

124. אמנם בסיכומיה ביקשה התובעת להסביר את פשר עדותו של עוה"ד חורי ודחתה לחלוטין את עדותו כי היתה מעורבת בעריכת הצוואה, ברם לא מן הנמנע להסיק כי עדותו נכונה, שכן התובעת עבדה במשרדם של עוה"ד חורי וחנא, היא עו"ד בעצמה (עם רישיון לעסוק בתחום בשטחי הרש"פ), היא שניהלה את כלל ענייני המשפחה, לרבות המשפחה המורחבת (ר' לעניין זה עדותה בעמ' 217 לפרו', בשו' 12-17), היא התגוררה דרך קבע עם המנוחה, וטיפלה בה ובענייניה באופן קבוע.

      

125. לכך יש להוסיף כי לעו"ד חורי אין כל אינטרס בהליך ואין סיבה כי יעיד את שהעיד. עו"ד חורי הותיר רושם מהימן וספק רב אם יחטא לתפקידו, וכ-פקיד בית משפט יעיד עדות שקר, לפיה התובעת היתה מעורבת בעריכת הצוואה, בעוד לא היתה מעורבת בפועל.

      

126. בהקשר זה בעדותה הכחישה התובעת כי היתה שותפה לעריכת הצוואה או ידעה עליה:

      

     עדות התובעת

      

127. התובעת טוענת כי לא ידעה דבר על הצוואה נכון לשנת 2014 (ר' עמ' 208 ש' 28-35). הפעם הראשונה שידעה שיש צוואה, זה כאשר היא הוגשה בתיק ביהמ"ש (ר' עמ' 229 ש' 28-29).

128. לטענת התובעת המנוחה היא שערכה את הצוואה, לא היה לה שום קשר לצוואה, היא לא ביקשה מעו"ד חורי ועו"ד חנא לערוך צוואה למנוחה ולא הייתה נוכחת בעת שנחתמה (ר' עמ' 209 ש' 4-17).

      

129. בסיכומיה כאמור ביקשה התובעת לדחות את עדותו של עוה"ד חורי לעניין מעורבותה בעריכת הצוואה וכן כי המנוחה ביקשה להעניק לה את כל רכושה מתוך ידיעה כי היא תחלק אותו בין ילדיה (של המנוחה).

      

130. עד כה, שוכנעתי כי התובעת היתה מעורבת בעריכת הצוואה, היא זו שהורתה לעוה"ד מה לכתוב בצוואה, ידעה היטב את תוכנה והיא הזוכה הבלעדית של כלל נכסי המנוחה (למנוחה מס' נכסי מקרקעין).

      

     מעורבות בעריכת הצוואה

      

131. כידוע מעורבות בעריכת צוואה מתייחסת לפעולות של זוכה בצוואה (או בן זוגו) בהכנה או ניסוח הצוואה, והיא מקימה חזקה חלוטה של השפעה בלתי הוגנת, המביאה לבטלות הוראת הצוואה המזכה את המעורב, גם אם לא הוכחה השפעה בפועל.

      

132. סעיף 35 לחוק הירושה קובע כי הוראת צוואה המזכה את מי שערך אותה, או היה עד לעשייתה, או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, בטלה. הוראה זו מקימה חזקה חלוטה (שאין בלתה) בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת, ומשמעותה היא כי עצם המעורבות, כפי שהיא מוגדרת בסעיף, מביאה לבטלות הוראת הצוואה לטובת המעורב, ואין אפשרות לסתור חזקה זו גם אם יוכח כי לא הייתה השפעה בלתי הוגנת בפועל וכי הצוואה משקפת את רצון המצווה האמיתי (ר' ע"א 234/86 אמונה - תנועת האשה הדתית לאומית נ' בלר (15.12.1988) (להלן: "עניין בלר"); ע"א 1079/92 ד"ר גדליה נ' דאלי (14.11.1993); ע"א 6496/98 בוטו נ' בוטו (04.01.2000); שמואל שילה פירוש לחוק הירושה כרך א (1995) | סעיף 35: צוואה לטובת מי שלקח חלק בעריכתה).

      

133. הביטוי "לקח באופן אחר חלק בעריכתה" הוא ביטוי גמיש, המתמלא תוכן על פי נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה, והמבחן הוא בסופו של דבר "מבחן השכל הישר". הפסיקה קבעה כי יש לפרש את סעיף 35 באופן דווקני ומצמצם בשל תוצאותיו הקשות, אך יחד עם זאת, ישנה מגמה המאפשרת להרחיב את המסגרת הפרשנית של "לקח חלק באופן אחר" כדי לכלול מקרים רבים יותר. השאלה האם הזוכה נטל חלק בעריכת הצוואה תיבחן לפי מידת המעורבות וחומרתה; ככל שהמעורבות והפעילות של הנהנה כבדה, גסה ועמוקה יותר, כך יטה בית המשפט לראות בה מעורבות הפוסלת את הצוואה (ר' למשל עניין בלר; בני דון-יחייא תורת דיני הירושה (2024) | שער 17 התנגדות לצוואות וביטול צוואות).

134. אמנם הפסיקה קבעה כי לא כל פעולה הקשורה לצוואה תיחשב כמעורבות הפוסלת אותה. ברם בענייננו, כאשר התובעת היא זו שהורתה לעו"ד חורי מה לכתוב בצוואה כשהיא היורשת הבלעדית של כלל נכסי המנוחה, היא תיאמה את הביקור בבית בו התגוררה המנוחה, ביקור שנועד להחתמת המנוחה על הצוואה, הרי שכל אלו מהווים מעורבות בעריכתה באופן שיש בה כדי השפעה בלתי הוגנת, אף ללא צורך בהוכחת ההשפעה הבלתי הוגנת.

      

135. לכך יש להוסיף, כי עו"ד חורי העיד מס' פעמים כי שאל את המנוחה והיא השיבה כי מורישה את נכסיה לתובעת מאחר שהיא תדאג לכלל בני המשפחה. אמנם התובעת דחתה טענה/עדות זו בסיכומיה, אולם בהינתן כי התובעת אכן היא שניהלה את ענייניה המשפטיים של המשפחה, לרבות המשפחה המורחבת, ובהינתן כי ישנה עדות חיצונית שמאשרת זאת (עדותו של עוה"ד חורי כאמור), יותר מסתבר כי אכן המנוחה העניקה את רכושה לתובעת בצוואתה כשסמכה עליה שתדאג לכלל ילדיה.

      

136. עם זאת, פרט זה לא מופיע בצוואה ויתכן כי כוונת התובעת היתה לרשת את כלל נכסי המנוחה לבדה.

      

137. טעם זה לבדו (מעורבות בעריכת הצוואה תוך השפעה בלתי הוגנת), יש בו כדי לבטל הצוואה.

      

138. בשולי דברים אלו אעיר, כי נתעוררה השאלה מדוע לכתחילה הגישה המבקשת בקשה לצו ירושה כשישנה צוואה עליה חתמה המנוחה, אולם מאחר שאין לפניי תשובה לשאלה, ניתן רק לשער מה הסיבות לכך, אלא שפסק הדין אינו יכול להיזקק להשערות.

      

     פגמים בצוואה

      

      

139. בנוסף על האמור לעיל, במעמד דיון ההוכחות התברר כי בצוואה פגמים צורניים כמו מס' ת"ז שגוי וכן כתובת מגורים שגויה. אילו היה מדובר בטענה בלעדית לפגמים ללא טענות אחרות ספק אם היה ניתן לקבלה, שכן על פניו מדובר בפגמים טכניים שניתנם לריפוי בנקל, ברם בהינתן כי התרשמתי שהתובעת היתה מעורבת בעריכת הצוואה, נתנה לעורכיה הוראות מפורשות כיצד להוריש (לה) את נכסי המנוחה, יש בכך כדי לחזק המסקנה כי הצוואה אינה מהווה רצונה הכנה של המצווה המנוחה, וכי הפגמים הם יותר מ"טכניים".

      

     סיכום ביניים

      

140. דומני כי די במסקנה כי התובעת היתה מעורבת בעריכת צוואת המנוחה כדי להביא לבטלותה. עם זאת, מאחר שמסקנה זו נשענת על עדותו של עו"ד חורי בלבד, עדות חשובה ומהותית עד מאוד כיוון שהוא שכתב את הצוואה והוא שאישרה, בין כה וכה, כלל הנתונים מובילים לכלל מסקנה של השפעה בלתי הוגנת של התובעת על המנוחה: עצם המגורים הקבועים איתה, הטיפול בה ובכלל ענייניה הבירוקרטיים, המשפטיים, המשפחתיים, העובדה שהחלה הנמכה קוגניטיבית אצל המנוחה כבר בשנת 2009 והמסקנה של פרופ' מערבי המנוח כי מעצם היעדר מסמך השולל כשירות חזקה על המנוחה כי היתה כשירה לחתום על מסמכים משפטיים – ברם אין בכך תשובה חד משמעית המאשרת כי היא היתה כשירה, התובעת עבדה עם עוה"ד שכתבו את הצוואה, בצוואה ישנם פגמים טכניים שמערערים את תוקפה, העובדה כי התובעת יורשת את כל נכסי המנוחה.

      

     הלכת החוטים השזורים

      

141. בבע"מ 4459/14 פלונית נ' פלוני (נבו 6.5.2015) נקבעה "הלכת החוטים השזורים". נקבע, כי אף שאין בכוחן של עילות שונות שנטענו להביא לפסלות הצוואה באופן עצמאי, אפשר וכאשר נשזור עילות אלה יחדיו תתגלה תמונה רחבה ומקיפה יותר, וממארג זה אפשר שתתקבל המסקנה כי התקיימה "השפעה בלתי הוגנת".

      

142. כך גם במקרה דנן, ודי באמור לעיל כדי להביא למסקנה זו.

      

     סוף דבר

      

     אשר על כן ולנוכח כל האמור לעיל הנני קובעת כדלקמן:

      

     הבקשה לביטול צו ירושה נדחית

      

     הבקשה לצו קיום צוואה נדחית וההתנגדות לה מתקבלת.

      

     צו הירושה מיום 26.11.2 יעמוד בעינו

      

     התבעת תישא בהוצאות המתנגדים בסך 40,000 ₪ בתוספת מע"מ

      

     המזכירות תסגור 3 ת"ע התלויים ועומדים

      

     לפי התוצאה אליה הגעתי יודיעו הצדדים בתוך 21 ימים האם וכיצד מבקשים לקדם ההליך של תמ"ש 61361-05-19

      

     פסק הדין מותר בפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

      

     ניתן היום, ט"ז כסלו תשפ"ו, 06 דצמבר 2025, בהעדר הצדדים.