תחזוק מוגבר במצב בו אין אמצעי בטיחות במקום מוּעֵד: לאור העדרם של אמצעי הבטיחות היה מתבקש כי המלון יתגבר ביתר שאת את השמירה על האזור כיבש ובטוח. יתכן כי מעבר מסה של אנשים נופשים מקשה מאוד על ניקיונו וייבושו הרציפים של המקום ויתכן כי הוקצה למקום צוות בחסר כך שלא התאים לנפח התעבורה במקום. כך או כך הוכח כי התובעת נתקלה בשטח רטוב או מלוכלך או שניהם באופן שאפשר את נפילתה המצערת שגרמה לה לנזק גופני קשה.
הקשר הסיבתי בין החלטות המלון לבין נפילתה של התובעת: בית המשפט שוכנע כי אילו הוצבו במקום אמצעים מונעי החלקה כמפורט מעלה או אילו רצפות הכניסה למעלית היו מיובשות בטיפול שרציפותו תואמת את העומס של הקהל העובר בו אזי נפילתה של התובעת הייתה נמנעת ונזקה היה נחסך ממנה.
כפי שנקבע בהלכה הפסוקה, על בעל מקרקעין, לרבות בעל מלון, מוטלת חובת זהירות כלפי המוזמנים לשטחו (ע"א 862/80 עירית חדרה נ' זוהר, פ"ד לז(3) 757, 766; ע"א 326/88 צימרמן נ' גבריאלוב, פ"ד מו(1) 353, 356). בבדיקת אחריות מחזיק במקרקעין לנזק שנגרם יש לבחון את הגורם ואת האמצעים שננקטו על מנת למונעו. (ע"א 371/90 חמוד סובחי נ' רכבת ישראל, לא פורסם, [פורסם בנבו] ניתן ביום 10.6.1993). נקבע, כי לא כל נזק שניתן לצפותו, בית המשפט מטיל בגינו אחריות נורמאטיבית. הפעלה ראויה של מבחן הצפיות מחייבת הבחנה בין סכנה "רגילה" לבין סכנה "בלתי רגילה" לגבי הניזוק. היקף חובת הזהירות משתנה בהתאם לנסיבותיו של כל עניין ועניין וכשמדובר בנזק שנגרם כתוצאה מנפילה, יש לאתר ולאפיין את הגורם הישיר והמידי להחלקה ולבחון את האמצעים שננקטו למניעת הנפילה ונזקיה. למשל כשמדובר בנזק תולדת החלקה עקב חומר שהוא "טבעי" במקום ההחלקה, הנטייה היא לסווג את סכנת ההחלקה כ"סכנה רגילה" או "סבירה" או "צפויה" וטיב האמצעים שננקטו למניעת סכנת החלקה נגזר מטיב סכנת ההחלקה. עוד נקבע, כי חובת הזהירות הקונקרטית אינה חובה מוחלטת, אף כאשר מדובר בהחלקה (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד ל"ז (1) 113, 120-121):
"ההולך לבית- מרחץ אינו יכול להתלונן על שהרצפה חלקה (ע"א 683/77 הנ"ל), והמתנדנד בנדנדה אינו יכול להתלונן על נזק, הנובע מסיכונים, שהם טבעיים לאותה נדנדה... המשחק עם כלב עשוי להישרט... והרוכב על סוס עשוי ליפול ממנו. אין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים....הסיכון הבלתי סביר, שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית, הוא אותו סיכון, אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתרה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו".
אם כן, יש לבחון האם מדובר בסיכון טבעי ורגיל, או בבחינת סיכון בלתי רגיל שיש למנעו. הסיכון בעניינו, החלקה בגין רטיבות על הרצפה, אומנם נגרם כתוצאה מחומר שהינו "טבעי" בסביבות "בית מרחץ", אך קיומה של רטיבות שמנונית מסוג זה באופן תדיר וטבעי מחייבת את בעל המקרקעין להתקין ציוד למניעת החלקה, כפי שאכן הקפיד להתקין במתחם הספא אך למרבה הצער חסך את התקנתו באותו שטח קטן בואך המעלית שבו נפלה התובעת .
אין המדובר בסיכון צפוי וטבעי שאי אפשר למנעו באמצעים סבירים כפי שתואר בפסקי הדין שהובאו על ידי הנתבעת ולעיל בעניין החלקה בבריכה או בבית מרחץ וגם לא בסיכון פתאומי שנוצר בנסיבות בלתי צפויות שלא היה ניתן לצפותן.
ממצאי בית המשפט לעניין הנזק וחישוב הנזק :
-
נזק בלתי ממוני: בפסיקת ראש נזק זה שקל בית המשפט את השיקולים הבאים :
-
גילהּ של התובעת
-
הניתוחים והטיפולים הרפואיים להם נזקקה
-
היקף הנזק הגרמי והנזק לרקמות רכות אשר עלה בחוות הדעת
-
אחוז הנכות הרפואית הזמני וזמנה של נכות זו
-
אחוז הנכות הרפואית הצמיתה ואופיהּ של נכות
-
פסיקה בדבר נזק בלתי ממוני במקרים דומים
אשר על כן מצא בית המשפט כי האיזון ההולם לפיצוי בגין נזק בלתי ממוני עומד על סך של 75,000 ₪.
-
עזרה צד ג' לעבר ולעתיד: בית המשפט מצא כי גם לאחר שנוכו שעות המט"בית שניתנו על ידי מל"ל, וגם בהתחשב עם גילה ותאונה קודמת, נותרה התובעת מוגבלת ותלוייה בעזרה צד ג' בין סיעוד על ידי עובד ובין על ידי בני משפחתה של התובעת. שיעור העזרה המוערך הנובע מן ההוכחות הוא בשיעור של 50 שעות עזרה לחודש עבור החודשיים הראשונים , 40 שעות עבור החודש השלישי ומאז-20 שעות עזרה לכל חודש לצמיתות.
חישוב עד ליום פסק הדין:
50*50*2+40*50*1+20*50*27=34,000
ובתוספת ריבית ממחצית תקופה (30.07.16): 35,466 ש"ח
חישוב מיום פסק הדין עד לתום תוחלת חיים (90.2 שנים, לפי לוחות תמותה של הלמ"ס): 116,000 ש"ח
20*50*115.8795=115,880
-
הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד: בית המשפט מצא כי הוכחו בפניו הוצאות רפואיות לעבר בשיעור הוצאות נסיעה ל-31 טיפולים (פיזיותרפיה, טיפולים כירורגיים וביקורות) עלות הנסיעה המשוערת לכל ביקור הינה 50 ₪. לעתיד יש להעריך שהתובעת תאלץ להוציא הוצאות נסיעה לחמש ביקורים נוספים לשנה הנובעים מן התאונה עד לתום תוחלת חיים.
-
מיום התאונה ועד יום פסק הדין:
31*50=1,550 ₪
ובתוספת ריבית ממחצית תקופה: 1,616 ש"ח
-
מיום פסק הדין ועד לתום תוחלת חיים: 29,000 ש"ח
50*5*115.8795=28,970
-
שומת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד : בית המשפט הביא בחשבון את ההליך ואת התנהלות הנתבעת בתוכו, ומצא כי יש לפסוק הוצאות התובעת על הרף הבינוני בשיעור של 20% מסכום הפיצוי וכן החזר אגרת בית המשפט.
פסיקתה
אשר על כן תשלמנה הנתבעות יחד ולחוד לתובעת את הסכומים הבאים :
1. פיצויי נזיקין בסך של 256,866 ש"ח
2 .החזר אגרה והוצאות מומחה בחישוב ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה בסך 6,137 ש"ח
3. שכ"ט עורך דין בסך של 60,142 ₪ (הסכום כולל מע"מ)
זכות ערעור- כחוק.
ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ט, 28 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.
