מזרחי ואח' נ' בן דוד

מעשה בחמישה הליכים:

1. במשך כשבע שנים רעות, משנת 2013 ועד השתא, התנהלו בין הצדדים חמישה הליכים דיוניים הקשורים לפרויקט לחיזוק בניין המצוי ברחוב עלומים 11-15 ברמת גן, בהתאם להוראות תמ"א 38 [להלן ובהתאמה: "הבניין" ו"הפרויקט"].

    

   הנתבע [להלן: "רונן"] הוא בעל דירה בבניין. התובעת מס' 2 והתובע מס' 1, המוגדר בכתב התביעה כ-""בעל המניות והמנהל של הנתבעת מס' 2" [הטעות במקור – י.ח.] ..."אשר באמצעותה הינו מנהל מזה שנים רבות עסקי ייזום וקבלנות בניין"] [להלן: "פיני"], הם יזמי הפרויקט, ושיתפו לשם כך פעולה עם חברות אחרות עמם הם מצויים ביחסים עסקיים. [להלן וביחד: "היזם"].

    

   עתה יתוארו האירועים הקשורים בהליכים אשר מצאתי אותם כרלוונטיים להכרעתי זו.

    

   ההליך הראשון:

2. המדובר בדיון בערר שהגיש רונן לוועדת הערר לתכנון ולבנייה מחוז תל אביב [להלן ובהתאמה "הערר הראשון", ו"וועדת הערר"] על החלטת הועדה המקומית לתכנון ולבנייה רמת גן לדחות את התנגדותו של רונן לבקשה להיתר בנייה שהגיש היזם [להלן ובהתאמה: "הוועדה המקומית", ו"בקשה להיתר בניה"].

    

3. בחוות דעת מומחה מטעם רונן שתמכה בערר [נספח 5 לתצהיר העדות הראשית מטעמו] נטען בין היתר כי בבקשה להיתר בנייה נפלו ליקויים רבים וביניהם הצגת הרחבות דיור כדירות מדרון, אי סימון חריגות בניה כשטחים להריסה ו/או להכשרה, אי פירוט ואי התאמות ביחס לשטחי החניה, וביטול חלקי בלבד של קומה נוספת שלא אושרה.

    

4. בישיבת וועדת הערר מיום 20.5.13 עמדה אדריכלית איילת שחר מטעם הוועדה המקומית בין היתר על כך ש"שטח מוצע הוא 91 מ"ר", אך "בפועל הדירות הקימות מורחבות במסגרת תמ"א 38 בשטח קטן יותר והן אינן מגיעות לשטח של 91 מ"ר" [עמ' 3 לפרוטוקול אותה ישיבה, שורות 27-28, נספח 10 לתצהירו של רונן]