התובע החליק על שפת הבריכה במרחק רב מהגשרון וגם לא הזכיר אותו במסמכים הרפואיים, ולכן אין קשר בין הגשרון לנפילה.
פסק דיני זה יהיה תמציתי כהנחיית תקנה 129 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשס"ח – 2018.
דיון והכרעה
עוולת הרשלנות
האם מעשיה או מחדליה של הנתבעת או צד ג' עולים כדי רשלנות כמשמעותה של זו בפקודת הנזיקין?
עוולת הרשלנות מוסדרת, מבחינה נורמאטיבית, בסעיף 35 לפקודה הקובע, כי:
"עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות – הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולת עושה עוולה."
סעיף 36 לפקודה מסדיר את גבולות חובת הזהירות וקובע, כי:
"החובה האמורה בסעיף 35 מוטלת כלפי כל אדם וכלפי בעל כל נכס, כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים במהלכם הרגיל של דברים להיפגע ממעשה או ממחדל המפורשים באותו סעיף".
שלושה יסודות לעוולת הרשלנות: קיומה של חובת זהירות (מושגית וקונקרטית) על המזיק כלפי הניזוק; הפרתה של חובת הזהירות, קרי – התרשלות; ונזק. (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1), 113, 122 (1983)). המזיק-המעוול, יחוב בנזיקין, אם גרם לנזק באשמו (סעיף 64 לפקודה). בהלכה הפסוקה, קיימות גישות שונות באשר למידותיה ומלבושיה המשפטיים של האחריות ברשלנות, במיוחד הכלים להוכחת תנאי היסוד לאחריות (ההתרשלות וחובת הזהירות) ומרכיביהם. (ראו ע"א 2625/02 נחום נ' דורנבאום, פ"ד נח(3), 385, 408 (2004); ע"א 10078/03 שתיל נ' מדינת ישראל, (19.3.2007); ע"א 2061/90 מרצלי נ' מדינת ישראל, פ"ד מז (1) 802, 809 (1993); ע"א 878/06 טרויהפט נ' עטיה, (4.1.2009); ע"א 9313/08 אופנברג נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל-אביב-יפו, (7.9.2011); ע"א 4486/11 פלוני נ' פלוני, (15.7.2013)).
לפי גישה אחת, המבחן לקיום חובת הזהירות הוא מבחן הצפיות, ויש להבחין בין חובת זהירות מושגית לחובת זהירות קונקרטית. לפי הגישה האחרת, קיומה של חובת הזהירות נבחן כמקשה אחת, באמצעות מבחן הקרבה (Proximity) או הרעות (Neighborhood) בין המזיק לניזוק, בנוסף לבחינה האם הוגן, צודק וסביר שתוטל חובת זהירות נורמטיבית על המזיק. ויודגש: חרף ההבדלים בין הגישות דנן, משלבות שתיהן שיקולי מדיניות בעיצובה של חובת הזהירות הנורמאטיבית על המזיק.
במסגרת בחינת חובת הזהירות המושגית נבחן האם מתקיימת החובה להיזהר בין סוג המזיק לסוג הניזוק כאשר הבחינה היא אבסטרקטית ונערכת בלא להתחשב בנסיבותיו הספציפיות של העניין שבפנינו. חובת הזהירות הקונקרטית נבחנת בשני שלבים, כאשר בשלב הראשון עלינו לשאול האם אדם סביר יכול היה לצפות את אפשרות התרחשותו של הנזק הנטען בנסיבותיו הספציפיות של המקרה שבפנינו.
בשלב שני עלינו לשאול האם גם צריך היה אדם סביר לצפות את קרות הנזק, כאשר השאלה השנייה נבחנת במסגרת שיקולי מדיניות משפטית, לאמור האם אנו רואים את הסיכונים הנוצרים כתוצאה מפעולה מסוימת כבלתי סבירים עד שיש להטיל בגינם אחריות על העושה אותם, כאשר אנו יוצאים מתוך נקודת הנחה כי לא כל סיכון אשר ניתן לצפותו בהכרח שגם נידרש לצפותו ולמונעו (וראו ע"א 333/56 סולל בונה בע"מ נ' מאיר נציה ו-דוד בן-יחזקאל, יב 619 (29/04/58)). הדין אינו מחייב את החב חובת זהירות לנקוט בכל אמצעי הזהירות האפשריים על מנת שלא ייגרם נזק, אלא באמצעים הסבירים למניעתו בנסיבות העניין (ראו עא 559/77 - חיים למפרט נ' מדינת ישראל (14/05/79).
ומן הכלל אל הפרט
נסיבות התאונה
מעדותו של מר רחמים עולה כי ביום התאונה נעשו הכנות לאירוע המתקיים במלון ושבמסגרת ההכנות הונח גשר מפח על הבריכה שיועד להעברת ציוד (עמ' 6 בפקוט' הדיון מיום 14.07.24). התובע העיד כי רצה לעבור לצד השני של הבריכה להביא מים לשתיה, וכשצעד יחף על הגשר שהיה חם מאוד, החל לרוץ ומעד כשהגיע לעברו השני של הגשר, והחליק בשל רטיבות שהייתה שם (עמ' 6 ש' 16 בפרוט' הדיון מיום 25.06.24).
לטענת התובע, כשראה אנשים אחרים עוברים על הגשר לא חשב שישנה בעיה כלשהיא שתמנע ממנו לעבור עליו גם הוא (עמ' 7 ש' 5 בפרו' הדיון מיום 25.06.24).
לאחר התאונה הגיע הקב"ט והוא סיפר לו שהחליק לאחר שעבר את הגשר, והקב"ט רשם את הדברים בטלפון שלו. כשביקש לקבל העתק מהדו"ח נאמר לו שמדובר במסמך פנימי ויוכל לקבלו רק עם צו מבית משפט.
מדו"ח התאונה שכתב הקב"ט עולה שהתובע החליק כשיצא מהבריכה. (נספח א' בתחשיב נזק מטעם הנתבעות).
כשנשאל התובע לגבי הסתירה בין עדותו לנאמר בדו"ח, ענה שלא נכנס באותו בוקר לבריכה כלל, והוסיף שהחולצה שלו הנראית בתמונה הייתה יבשה (עמ' 9 ש' 30).
מר רחמים ענה בחקירתו (עמ' 40 ש' 16 בפרוט' הדיון מיום 14.07.24):
"ת:לא, לא שאלתי מאיפה הוא יצא,
ש:משמאל, מימין, קפץ?
ת:זה מה שהוא אמר.
ש:ניסית לשאול?
ת:לא,
ש:שאלת?
ת:לא,
ש:לא שאלת.
ת:כי זה ליד שפת הבריכה, הנחתי לעצמי שזה מהאזור."
מחקירתו עולה כי לא בירר מהיכן יצא התובע ורק הניח זאת, לפיכך סבורני כי אין הגרסת הקב"ט כפי שכתובה בדו"ח הקב"ט בכדי לערער את גרסת התובע.
התובע נחקר ארוכות על גירסתו, אך הוא דבק בה, ועדותה של הגב' מיכל ישראל חיזקה את גרסתו. סבורני כי הנתבעת לא הצליחה לערער את גרסת התובע, ואני מקבל את תשובתו כי הלך יחף, וחיפש לעצמו מקומות מוצלים וקרירים לרגליו. יש גם לזכור כי התאונה התרחשה בחודש מאי ולא בחודשי הקיץ, כך שסביר יותר ללכת יחפים על מדרכות המלון.
אני מקבל את גרסתו של התובע כי ניסה לעבור את הגשר בעודו יחף, ובשל החום הרב של הגשרון מתכת הוא החל לרוץ או לדלג והחליק על שפת הבריכה הרטובה.
הגשרון כאמור הוקם לצורכי האירוע שהפיקה הנתבעת 1 בעזרת צד ג' 1. יחד עם זאת התובע החליק באזור שפת הבריכה, ואין הבדל משמעותי בין עדות התובע ועדותו של מר רחמים לעניין מיקומה המדוייק של הנפילה לקביעה עובדתית במחלוקת האם נפל בסמוך לגשרון או כמה מטרים משם.. לדידי, יש משמעות לעובדה שהנתבעת ונציג צד ג' 1 לא ידעו להצביע מי הניח את הגשרון, שהונח ללא מעקה ללא שילוט האוסר על אורחי המלון להשתמש בו, ובאופן שיכול להוות סכנה בהתחממות מהשמש, ויש בכך להצביע על רשלנותם.הגם שהתובע לא נפל על הגשרון אלא על הרחבה הסמוכה לשפת הבריכה, היה לגשרון השפעה משמעותית על הקשר הסיבתי לתאונה, לפיכך סבורני כי בשאלת האחריות ישאו הנתבעות וצדדי ג' ביחד ולחוד.
אשם תורם
האשם התורם מהווה הגנה למזיק לא מפני עצם האחריות בנזיקין גופה, אלא מפני החובה לפצות את הניזוק על מלוא נזקו. בקביעת קיומו של אשם תורם יש תחילה לבחון אם, בנסיבות העניין, נהג הניזוק כאדם אחראי ותוך זהירות סבירה (מבחן האדם הסביר); ואם נמצא שלשאלה זו יש להשיב בשלילה, כי אז תחולק האחריות לפגיעה על פי מבחן האשמה המוסרית, דהיינו, הצבת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה כדי להשוות ולהעריך את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד (ראו ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד לח(1) 72, 81; ע"א 73/86 שטרנברג נ' עיריית בני-ברק, פ"ד מג(3) 343, 351-350; ע"א 542/87 קופת אשראי וחסכון אגודה הדדית בע"מ נ' עוואד, פ"ד מד(1) 422, 438; ע"א 2245/91, 2359 ברנשטיין נ' עטיה, פ"ד מט(3) 709, 723).
ההגנה טוענת כי בשל ניסיונו של התובע בבטיחות, היה עליו להבחין כי מדובר בגשרון ללא מאחז יד, ממתכת שודאי צברה חום רב, וכי לא הונחה שם לשימוש האורחים, אך אינני יכול לקבל טענות אלו. לו סברה הנתבעת שהשלט לא מיועד לשימוש המתרחצים בבריכה, היה עליה לדאוג לשילוט מתאים, ולפקח כך שאורחי המלון לא יוכלו להשתמש בגשרון. לפיכך סבורני כי בנסיבות מקרה זה, יש להטיל אשם תורם על התובע, בשיעור 15% בלבד.
הנכות
הלכה היא בידינו כי בהיעדר סיבות טובות לכך, לא יחרוג בית המשפט מקביעת המומחים הרפואיים (ראו ע"א 1156/92 סגל נ' סגל, ע"א 8288/00 קרנית נ' סיכסך וע"א 3212/03 יצחק נהרי נ' דולב חברה לביטוח). משלא זומן מומחה בית משפט לחקירה נגדית ע"י אף צד, אני קובע שנכותו הרפואית של התובע הינה בשיעור של 10%.
לאחר שעיינתי ושקלתי את טענות הצדדים, בכפוף לטעמים שהובאו לעיל ומונחה על ידי הפסיקה לפיה בדרך כלל הנכות הרפואית משקפת נאמנה את הנכות התפקודית, ומשלא מצאתי טיעונים כבדי משקל בכדי לחרוג מכך לחומרא או לקולא (ראה למשל ע"א 3049/93 גירגיסיאן נ' רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792), הנני קובע כי נכותו התפקודית של התובע בעקבות התאונה תהה שווה למלוא הנכות האורטופדית, קרי 10%.
פגיעה בכושר השתכרות
לענין הפסדי השתכרות טען התובע כי אמנם המשיך לעבוד וישנו רצף תעסוקתי אך במקום ששכרו ישתבח הוא אף הפסיד בשנת התאונה כ10,000 ₪, וחישב את ראש הנזק לכדי 877,500 ₪ לפי חישוב אקטוארי מלא לעתיד כולל הפסדי פנסיה.
הנתבעת טוענת כי ממוצע שכרו עובר לתאונה נמוך ממוצע השנתי של שכרו בשנת התאונה כך ששכרו השביח. התובע לא הוכיח כל נזק בגין פגיעה בשכרו לעבר או לעתיד ולכן אין לשלם בגין ראש נזק זה.
סבורני כי בתיק מסוג זה, כשהמדובר בנכות לא גבוהה ובשאלה של השפעתה על הפגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד, הפיצוי חייב להיות גלובלאי. (ראו ע"א 525/74 אסבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פזגז חברה לשווק בע"מ (10.07.76) פ"מ ל(3) 281, בעמ' 284 וכן ע"א 801/89 אהרון כהן נ' יוסף שבאם , מו (2) [18/03/1992] וכן ד. קציר בספרו "פיצויים בשל נזקי גוף" מהדורה רביעית בעמ' 857-858), על כן אני פוסק לתובע פיצוי גלובאלי עבור פגיעה בכושר ההשתכרות לעבר ולעתיד כולל הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות בסך כולל של 180,000 ₪.
עזרת הזולת
התובע מעריך נזקיו לראש נזק זה בגין עזרת בני המשפחה, בסכום של 240,000 ₪.
לאחר עיון בטענות הצדדים, סבורני יש מקום לפיצוי גלובלי עבור ראש נזק זה בסכום של 10,000 ₪.
עזרה רפואית ונסיעות
התובע מעריך נזקיו בגין ראש נזק זה בסכום של 30,000 ₪.
לאחר עיון בטענות הצדדים, סבורני יש מקום לפיצוי גלובלי עבור ראש נזק זה בסכום של 5,000 ₪.
כאב וסבל
התובע מחשב את נזקו בגין הכאב והסבל שחווה על סך של 300,000 ₪.
הנתבעת מציעה לשלם בגין ראש נזק זה 20,000 ₪ לכל היותר.
בגין ראש נזק זה, שיעור הנכות וטיבה, אני פוסק פיצוי בסך 50,000 ₪.
סוף דבר
התביעה מתקבלת והנתבעות וצדדי ג' 1,2 ישלמו את הסכומים הנ"ל בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% מהסכום הנ"ל לאחר ניכוי אשם תורם.
המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים
ניתן היום, י"ג אב תשפ"ה, 07 אוגוסט 2025, בהעדר הצדדים.
