מ. ס. (קטין) ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

התובע, יליד X.X.13, נפגע בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "החוק"), ביום 10.9.18 עת התפרץ לכביש, ממכונית בה נהגה הנתבעת 2 ואשר הייתה מבוטחת על ידי הנתבעת 1 (להלן: "התאונה")

הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות ועל כן המחלוקת נסבה בשאלת גובה הנזק בלבד. לצד שאלת גובה נזקיו של התובע כתוצאה מן הפגיעה בתאונה, קיימת בין הצדדים מחלוקת באשר למצבו של התובע עובר לפגיעה בתאונה והשלכות מצב זה על כושרו לתפקד ולהתפרנס בבגרות.

הפגיעה והנכות הרפואית

התובע היה בן 5.5 שנים בעת הפגיעה. הובא לבית חולים הדסה עין כרם. נרשם כי היה ככל הנראה אובדן הכרה בשטח ועם קבלתו לבית החולים היה שיפור אך לאחר מכן דעיכה שוב כשסולם GCS עמד על 4. התובע הורדם והונשם כאשר בבדיקת CT ראש נמצאו דימומים פרונטליים קטנים, דימום תת עכבישי עם חשד ל – Diffuse Axonal Injury ( DAI) וחשד גם לקונטוזיה ריאתית פריפרית משמאל. בהמשך עבר בדיקת MRI ראש וצוואר שהדגימה DAI. התובע אושפז בטיפול נמרץ ילדים ועבר אקסטובציה ושוחרר לשיקום בבי"ח אלין. בשלב זה הניע 4 גפיים אך לא דיבר ולא שלט על הסוגרים. בהמשך החל ללכת עצמאית והוא שוחרר אחרי חודש של אשפוז מלא לאשפוז יום. במקביל אובחנה הפרעה התנהגותית מלווה באלימות והעדר שיפוט והוא החל בטיפול תרופתי פסיכיאטרי של ריספרדאל. מאז התאונה שב להרטבת לילה.

במסגרת הטיפול באלין עלה כי התובע סובל מקומה נמוכה וחסר בהורמון גדילה ועל כן קיבל טיפול בהורמון גדילה עוד קודם לתאונה. כמו כן נמצא שהוא סבל עוד עובר לתאונה מעיכוב שפתי התפתחותי שהחמיר בעקבותיה. נמצאו גם קשיי קשב שהקשו על יכולתו לשתף פעולה בטיפול. ואכן על פי המסמכים מקופת חולים עולה כי התובע למד בגן טיפולי.

לאחר התאונה הוא טופל בריטלין בשילוב עם ריספרדאל בהטבה מאד מסוימת. הוא עבר בשנת 2022 אבחון נוירופסיכולוגי שהצביע על ליקויים קוגניטיביים קשים ותפקוד אינטלקטואלי בתחום הפיגור הבינוני. מתמצא בזמן באופן חלקי, אוצר מילים מצומצם עם קושי בשליפה והבעה. התנהגות לא שקטה לצד הפרעות ניכרות בקשב ובזיכרון לטווח קצר מקשים עוד על יכולתו השכלית. הוא מתקשה בריסון עצמי וסף התסכול נמוך מאד. במצבי לחץ נוטה להגיב באלימות ובהתפרצות כלפי הזולת.

עם שובו לגן הטיפולי דווח שמצבו החמיר וכאשר הגיע לגיל בית ספר הוא קיבל המלצה לליווי של סייעת.

אמו של התובע העידה כי כשהיה התובע בגיל 3 שמו לב לכך שהוא לא מדבר וכי הוא נמוך לגילו. הם פנו לקופת חולים ולבית הספר (הכוונה כנראה לגן – ח.ו.ו.) והתובע קיבל טיפול. היא הוסיפה כי לפני התאונה התובע נפל פעם או פעמיים ובאחת הפעמים נפל על ראשו.

באשר לתפקודו העידה כי במועד עדותה התובע נשאר כבר 3 שנים בכיתה ה' והסבירה:

"אין לו ריכוז והמורה מתלונן עליו הרבה, שהוא לא מסוגל ללמוד בריכוז, אם מלמדים אותו אות, הוא שוכח את זה אחרי זה. עושה לי בעיות, מרביץ לילדים, גם המלווה של האוטובוס מתקשרת אליי שהוא עושה בעיות ומרביץ. הוא לא מסוגל ללמוד. אני מרגישה אותו בן ארבע שנים ולא בן 11, כמו ילד קטן שרוצה לשחק." (ראו עדותה בעמ' 8 לפרוטוקול).

האם הוסיפה כי נכון למועד עדותה התובע לא משתמש בטיטול נגד הרטבת הלילה אבל הוא מרטיב במשך היום פעמיים בשבוע.

הוא אינו מסוגל להתלבש לבד שכן הוא אינו אוהב להתלבש אלא ללכת ללא בגדים בבית ובורח ממנה כשהיא מנסה להלביש אותו. הוא נדרש לעזרה בהגשת האוכל, בצחצוח שיניים ובניגוב עצמו בשירותים. גם במקלחת הוא נזקק לעזרה. הוא יכול לשבת לבד מול הטלוויזיה או לשחק בטלפון הנייד או לצייר ציור שהיא מכינה לו את הניקוד על דף.

במסגרת הטיפול בתובע לפני התאונה הוא הופנה לבדיקת חשד לתסמונת גנטית. תסמונת של X שביר נשללה בסופו של יום. המומחה בתחום הגנטי קבע שהמוטציה שנמצאה אינה ספציפית לתסמונת מסוימת ולא נדרש המשך בירור. לאחר התאונה התבקש לבדוק שוב אם יש קשר למצבו וציין כי הוא אינו סבור שאותה מוטציה קשורה בהפרעות הקשב והריכוז שלו ובאיחור ההתפתחותי מבחינת השפה.

הנתבעת ביקשה למנות מומחה בתחום הגנטיקה אך לאור הממצאים ולאור תשובת המומחית בתחום הפסיכיאטרי, לא מצאתי להורות כן.

בגין הפגיעה בתאונה מונו שתי מומחיות. האחת בתחום הנוירולוגי והשנייה בתחום הפסיכיאטרי.

בתחום הנוירולוגי

בתחום זה מונתה בהסכמת הצדדים פרופ' איזבל קורן לובצקי. המומחית בדקה את התובע ביום 21.1.21 ומצאה שהתובע היפראקטיבי מאד משתף פעולה טוב באמצעות תרגום. היא לא יכלה להתרשם מהרמה השפתית אך יתר הבדיקה הנוירולוגית כמו כוח גס החזרים וכו' לא היו פתולוגיים. ביום 24.3.22 בדקה שוב את התובע ומצאה שוב שהוא היפראקטיבי ונוגע בכל דבר, חייכן ומשתף פעולה, אינו יודע לכתוב את שמו, אינו מכיר מספרים, אינו יודע להעתיק צורות והמוטוריקה העדינה והגסה תקינות. המומחית העלתה שאלה שאולי מדובר במקרוגניטליה.

המומחית ציינה כי כנראה הייתה בעיה התפתחותית עוד עובר לפגיעה בתאונה אך היא אינה מופיעה באופן ברור ברישומים הרפואיים. היא קובעת כי אין ספק שניתן לקשור חלק גדול של מגבלות התובע לפגיעה בתאונת הדרכים עם חבלת הראש הקשה. יחד עם זאת מציינת כי מאחר ומתוך המסמכים הרפואיים עלתה האפשרות שמדובר בתסמונת גנטית של X שביר, לא ניתן לקשור ב – 100% את הסימנים לחבלת הראש.

את נכותו היא מעמידה על 40% מכוח סעיף 32 א'(1)ד' למבחני הנכות שבתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן: "מבחני הנכות"). עוד קבעה המומחית כי התובע יהיה זקוק לאורך שנים למסגרת לימודים מתאימה ולטיפול נוירולוגי עקב בעיות הריכוז וכן למעקב פסיכיאטרי. ישנו סיכוי גדול שהוא יתקשה לרכוש מקצוע לפרנסתו.

כשנה לאחר כתיבת חוות הדעת התבקשה המומחית להשיב לשאלות הבהרה שנשלחו לה על ידי ב"כ הנתבעים, בין היתר בשים לב לכך שבייעוץ הגנטי חששו מתסמונת ה – X השביר. תוצאות הבדיקה הגנטית כאמור שללה את החשד שעלה והמומחית ציינה זאת. יחד עם זאת המליצה על מינוי מומחה בתחום הגנטי.

המומחית הופנתה גם לחומר רפואי עדכני בעניינו של התובע ונדרשה להשיב האם יש לייחס חלק מנכותו למצבו שעובר לפגיעה בתאונה. על כך השיבה המומחית כי הייתה מייחסת מחצית מהנכות למצבו שקדם לתאונה. משמע – 20% נכות בשל מצבו עובר לתאונה ו – 20% נוספים בשל הפגיעה בתאונה.

בתחום הפסיכיאטרי

בתחום זה מונתה בהסכמה ד"ר רחל בלומנזון. המומחית בדקה את התובע בהיותו בן 7 שנים אך חוות הדעת התעכבה בשל הצורך בקבלת מסמכים ותיעוד וכן בדיקה נוירופסיכולוגית.

בבדיקתה מתארת המומחית כי התובע נראה בהתאם לגילו. נכנס לבדיקה ללא קושי ושיתף פעולה. התנדנד כל הזמן על כסאו ודיבורו משובש דבר שחייב את הכנסת אמו לבדיקה שכן אפילו האח הפסיכיאטרי דובר הערבית התקשה להבינו. שפתו מאד דלה, אינו מכיר את המספרים בערבית ולא מזהה אותיות כלל. מזהה חיות באופן חלקי. הוא זכר שהיה בבית חולים ואמר שהוא חולם על רכב שעומד לפגוע בו. התובע ציין כי יש לו חברים בבית הספר ומנה אותם.

המומחית התייחסה לכך שעוד עובר לפגיעה בתאונה התובע אובחן עם עיכוב התפתחותי ושפתי כבר בגיל צעיר והושם בגן טיפולי. מתוך התיעוד עולה שבגן קיבל מגוון של טיפולים לרבות קלינאית תקשורת, ריפוי בעיסוק וטיפול רגשי והוא התקדם. בגן שמו לב להיפראקטיביות והפרעת הקשב שלו אך לא נצפו הפרעות התנהגות והוא היה חברותי.

יחד עם זאת היא מציינת כי הוא הגיב היטב לטיפול בגן הטיפולי והתקדם יפה, לא סבל מבעיות התנהגות והיה חברותי. הגננות שהכירו אותו העידו על שינוי קיצוני לרעה במצבו לאחר הפגיעה בתאונה.

לאחר התאונה שולב התובע בחינוך המיוחד ובאבחון נוירופסיכולוגי אובחן שהוא סובל מפיגור בינוני בתחום האינטלקטואלי וכן מפגיעה קשה בכל התחומים הקוגניטיביים. עוד עלה שהוא סובל מהפרעת קשב חמורה עם היפראקטיביות, אימפולסיביות וסף תסכול ירוד ביותר. מצבו מתבטא בהפרעות התנהגות קשות הן בבית הספר והן בבית עם התפרצויות אלימות, שיפוט ירוד של מעשיו שגורם לו למעשים מסוכנים לו ולסביבתו. הפגיעה בשיפוט וסף התסכול הירוד תואמים פגיעה מוחית פרונטלית קשה כפי הפגיעה שסבל התובע. המומחית מציינת כי התובע מקבל טיפול תרופתי להרגעה וריטלין אך השפעתן חלקית ביותר. להערכתה התובע נדרש להשגחה צמודה תמידית בשל תלות בזולת בכל תפקודי היום-יום.

את נכותו העריכה המומחית בשיעור של 70% בהתאם לסעיף 33(א)(6) למבחני הנכות שעניינו, לענייננו, הפרעות נפשיות אורגניות כשקיימת תלות בזולת בתפקודי היום-יום ובניהול ענייני היום-יום.

מנכות זו ייחסה המומחית 15% נכות למצבו הקודם של התובע ואת היתרה בשיעור של 55% שייכה לתאונה. עוד קבעה המומחית כי הנכות שקבעה חופפת לנכות שקבעה המומחית בתחום הנוירולוגי.

גם לד"ר בלומנזון נשלחה שאלת הבהרה האם אין מקום למינוי מומחה בתחום הגנטי לאור החשש מתסמונת ה – X השביר. היא השיבה כי מאחר ותסמונת זו נשללה, ועל פי תוצאות הבדיקה הגנטית לא נמצא ממצא ספציפי לתסמונת מסוימת ולא הומלץ על המשך בירור גם להערכתה אין הצדקה למינוי כאמור. היא הוסיפה שהבעיות של התובע עובר לתאונה הן בעיות שכיחות שברוב רובם של המקרים אינן קשורות לממצאים ספציפיים בבדיקה הגנטית.

שתי המומחיות נדרשו לחקירה על חוות דעתן.

ד"ר בלומנזון נחקרה ראשונה ושבה על חוות דעתה לפיה התובע סבל מאיחור התפתחותי עוד לפני התאונה אלא שלדעתה טרם התאונה התקדם התובע למצב של דיבור שוטף בגן, היה חברותי בלי בעיות התנהגות והפנתה לכך שיש לו שני אחים שסובלים מדברים דומים ומסתדרים איכשהו ללא צורף בטיפול ובתשומת לב של 24/7. ניתן היה להבין מעדותה שהיא סבורה שאילולא התאונה התובע היה מסוגל להגיע לתפקוד עצמאי בעבודה פשוטה ולא רק בעבודה מוגנת. (ראו למשל עדותה בעמ' 15 לפרוטוקול). במצבו היום היא אינה בטוחה שהוא יהיה מסוגל גם לעבודה מוגנת שכן מעבר לבעיה הקוגניטיבית הוא חסר שיפוט, אגרסיבי ואלים וחסר ויסות רגשי.

המומחית הופנתה לכך שאביו של התובע פנה עוד עובר לתאונה בתביעה לקבלת קצבת ילד נכה עבור התובע ותיאר שם תיאורים על איחור התפתחותי וכי התובע מזיק לעצמו וחסר שליטה והשיבה כי המסמך לא הוצג בפניה עובר לכתיבת חוות הדעת וכי נדמה שהאב מאדיר את מצבו של התובע והדבר אינו מפליא אותה. מנגד ציינה כי תביעת האב נדחתה והתובע לא קיבל נכות במל"ל. היא הוסיפה כי ילדים עם הפרעת קשב, היפראקטיביות ובעיות למידה מקבלים לכל היותר 20% במל"ל. היא הוסיפה כי אם התובע היה מגיע למצב של שני אחיו הוא לא היה מקבל כל נכות מהמל"ל, הגם שהיו בחינוך מיוחד.

המומחית נדרשה לשאלה האם מצבו של התובע עובר לתאונה לא היה חמור יותר מזה שקבעה והופנתה גם לחוות הדעת של המומחית בתחום הנוירולוגי. המומחית השיבה כי היא אינה מסכימה עם המומחית הנוירולוגית על שיעור הנכות הכולל שקבעה שכן לדעתה מצבו של התובע חמור בהרבה. עוד הוסיפה כי:

"הפגיעה שלו היא פגיעה מוחית קשה ביותר, נכון שהיא לא מתבטאת בחלק התנועתי, אבל החלק הקוגניטיבי-התנהגותי מאד פגוע. יכול להיות שהוא ישתלב, אבל גם אז הוא יצטרך להשגחה ויצטרך להיות במסגרת שתשמור עליו." (שם בעמ' 15 לפרוטוקול).

בתשובה לשאלה האם יידרש התובע למינוי אפוטרופוס השיבה שיש סיכוי לא קטן לכך.

באשר למצבו עובר לתאונה השיבה שוב כי על הפרעת קשב וריכוז בתוספת לקויות למידה לא היה זכאי ליותר מ – 20% נכות במקסימום. היא התרשמה מתוך המסמכים שעובר לתאונה התובע היה ילד עם בעיה התפתחותית כמו שני אחיו, גם מבחינת השפה וגם מבחינת יכולת ההסתדרות בחיים, והגן הטיפולי עשה עבודה יפה איתו והוא התקדם בצורה מרשימה עד לתאונה. (עמ' 16 לפרוטוקול).

פרופ' קורן לובצקי נדרשה אף היא בחקירתה לעניין התביעה לגמלת ילד נכה שהגיש אביו של התובע וכן למסמך של אבחון התפתחותי שלא היה בפניה ונשאלה האם מצבו של התובע עובר לתאונה לא היה מתאים לנכות גבוהה מזו שקבעה לו בשיעור 20%. המומחית השיבה:

אם אני מסכמת מה שראיתי בגיל פחות או יותר 5, אז היה לו בעיקר קושי התנהגותי, התנהלות עם אחרים, היפראקטיביות, לא מודע לסכנות, מרביץ, הוא ידע צורות וידע לספור, לא מפגר נורא, לא שיש הפרעה כלשהי. אולי הייתי נותנת... (מעיינת בתקנות ביטוח לאומי) הייתי נותנת לו בערך 10-20%."

בהמשך היא השיבה כי מצבו עובר לתאונה לא התאים לנכות בשיעור 30-40% כפי שביקש ממנה ב"כ הנתבעת לקבוע שכן הוא לא היה בפיגור עמוק. היא הוסיפה כי המסמכים שהוצגו לה מאשכול הגנים לאחר התאונה מתאריכים 12.12.19 ו – 25.6.20 אינם מלמדים על אופן התפקוד ובמה הוא השתפר כפי שמצוין שם שכן אין תיעוד מדויק. היא מצאה בעת בדיקתה אותו בגיל 7 שנים ולאחר מכן בגיל 9 שנים כי הוא היפראקטיבי שנוגע בכל דבר, לא ידע לכתוב את שמו, לא הכיר מספרים, לא ידע להעתיק צורות ולא ידע קרוא וכתוב. היא הפנתה גם לדו"ח נוירופסיכולוגי משנת 2022 שבו התפקוד האינטלקטואלי מונמך משמעותית על רקע פגיעה מוחית אורגנית וקשיים רגשיים והתנהגותיים נלווים. בכך היא השיבה לטענת ב"כ הנתבעת כי הייתה מושפעת מדברי ההורים על התנהגותו של התובע מבלי שיש לה יכולת לאמת אותם בהעדר ידיעת השפה הערבית.

המומחית הבהירה שגם אם עובר לתאונה נרשמו בעיות התנהגות וחוסר ריכוז הרי שהתובע סבל מפגיעת ראש פרונטלית קשה שנקראת פגיעה דיפוזית אקסונלית ופגיעות כאלה מביאות להפרעות התנהגות קשות. לשאלת בית משפט אישרה שפגיעה כזו יכולה להביא גם לפגיעה בתפקודים הניהוליים.

כאשר התבקשה, על ידי ב"כ התובע, לאשר שהתובע עשה התקדמות משמעותית לפני התאונה על פי מסמכים שהוצגו לה, השיבה כי מן המסמכים קשה ללמוד מה רמת השיפור אך על פי מסמך מיום 15.2.18: "נראה שהוא לא מסוגל לספר סיפור מתאים לגילו, מצליח לספור רק עד 5 וכו'. אנחנו מצפים ליותר מילד בגיל הזה." (עמ' 22 לפרוטוקול). גם כשהוצג לה שהתובע עשה שיפור נוסף והצליח לספור עד 10, 4 חודשים לאחר מכן היא השיבה שישנו שיפור אך הוא נשאר עוד שנה בגן חרף אותו שיפור. נותרו בעיות דיבור והוא נדרש להמשיך טיפול בדיבור ובריפוי בעיסוק ולכן הוא השתפר אך עדיין לא היה תקין.

באשר להבדל בקביעת שיעור הנכות שעובר לתאונה בינה לבין ד"ר בלומנזון היא השיבה שעל פי חוות דעתה של ד"ר בלומנזון הנכות ניתנה על ידה בגין בעיות הקשב ובעיות ההתנהגות ואילו היא הוסיפה לכך את הבעיות בדיבור וכנראה גם קשיי למידה. יחד עם זאת הוסיפה כי היא אינה יכולה לשלול שאילולא התאונה התובע היה משתפר עוד בהישגיו.

בכל הנוגע למצבו של התובע לאחר התאונה הסכימה המומחית עם קביעת ד"ר בלומנזון כי גם בעבודה מוגנת יהיה צורך בהשגחה ובמסגרת שתגן עליו. יחד עם זאת הבהירה כי לא ראתה לעשות שימוש בסעיף 32א' (ה) למבחני הנכות שכן היא לא בטוחה שהוא צריך עזרת הזולת לצורך תפקוד. גם אם היום הוא נזקק להשגחה כי הוא לא מודע לסכנות, אין וודאות כי בגיל 18 הוא יצטרך השגחה צמודה של אדם אחר.

כאשר נדרשה לפער בין קביעתה כי חלק גדול מן המגבלות צריך לקשור לתאונה לבין קביעתה כי שיעור הנכות שעובר לתאונה זהה לזו שהתווספה לאחר התאונה (היינו מחצית עובר לתאונה ומחצית לאחריה, 20% בעבר לעומת 40% לאחר התאונה) השיבה שזה חלק גדול (עמ' 25 לפרוטוקול).

דיון

בשל הפער בין קביעות המומחיות וגם בשל האמירה שקשה לדעת איזו התקדמות אם בכלל יעשה התובע עד הגיעו לגיל בגרות, ביקש ב"כ הנתבעת בסיכומיו כי התביעה תעוכב עד הגיע התובע לגיל בגרות. לחילופין ביקש כי ימונה מומחה נוסף בשל הפער בין עמדות המומחיות.

אומר כבר שלא מצאתי קושי בפער שבין עמדות המומחיות כפי שיובהר להלן ובוודאי שלא מצאתי צורך לעכב את התביעה. אכן כאשר אנו באים לפסוק פיצוי עבור שנים רבות קדימה מהלכים אנו בשדה של אי וודאות. אך כפי שנקבע בפסיקה לשם כך נוצרו כללים שמנסים לקבוע סטנדרטים בתוך אי הוודאות. די לי אם אפנה לדבריו של כב' השופט חשין בעניין ע"א 2061-90 אילנה מרצ'לי נ' מדינת ישראל – משרד החינוך והתרבות, פ"ד מ"ז (1) 802 מיום 1.3.93:

"אכן, בחישוב פיצויים בגין הפסד כושר השתכרות לימים יבואו, נדמים אנו בעינינו כמו היינו מהלכים בארץ הפלאות של עליסה, ארץ בה ניחושים והשערות הן עובדות, ותקוות ומשאלות לב הן מציאות. הוטל עלינו לגלות את צפונות העתיד עתיד שיהיה ועתיד שלא יהיה - ואנו לא נביאים אנו ולא בני נביאים."

חרף אמירה זו נקבעו ונקבעים בפסיקה מידי יום פיצויים לקטינים אפילו בגיל ינקות.

ולגופו של עניין - לא בכדי פירטתי בהרחבה את חקירתן של המומחיות. בסופו של יום מצאתי לקבל את קביעתה של ד"ר בלונמזון כי נכותו של התובע עומדת על 70% נכות אך מתוכם מצאתי לנכות 20% על חשבון מצב קודם ואבהיר:

אין חולק כי התובע סבל מאיחור התפתחותי וכי נדרש לגן של החינוך המיוחד על מנת שיוכל לקבל טיפולים של קלינאית תקשורת, ריפוי בעיסוק ועוד. על פי התיעוד חל שיפור במצבו של התובע עובר לתאונה אך מנגד הוא נדרש להמשך שהות בגן הטיפולי גם בשנה שבה ארעה התאונה. ד"ר בלומנזון מצאה להיתמך במצבם של אחיו של התובע שגם הם סבלו מאיחור התפתחותי ובכל זאת על פי דיווחה של האם, הם מתפקדים ואחד מהם סיים חינוך מיוחד עד כיתה י"ב בבית ספר מקצועי.

לא הובאו די נתונים באשר לאחים אלו וכיצד אם בכלל הם משתכרים. אבל הצורך בחינוך מיוחד עד גיל בגרות, לפחות אצל אחד מאחיו, מלמד על קושי שלא נעלם וככל הנראה גם לא מסתכם בהפרעת קשב וריכוז. מכאן שאף לשיטת ד"ר בלומנזון יש להניח שיכולותיו של התובע היו מונמכות עוד קודם.

לכך מצטרפת העובדה שבחלקם של המסמכים מצוין כי גם עובר לתאונה סבל התובע מהפרעות התנהגות, התפרצויות ואיחור התפתחותי לגילו שלא התבטא רק בבעיות בדיבור. זאת גם אם עשה התקדמות למול יכולותיו הוא.

על כן אני סבורה שקביעתה של פרופ' קורן לובצקי באשר לשיעור נכותו של התובע עובר לתאונה תואם יותר את הנתונים שהובאו בפניי.

אכן האב הגיש תביעה לקבלת קצבת ילד נכה עוד עובר לפגיעה בתאונה. הגם שהתביעה נדחתה הוא מפרט בה את קשייו של התובע שבחלקם דומים לקשיים שמתוארים לאחר התאונה. ב"כ הנתבעת מבקש ללמוד מכך שמצבו של התובע עוד עובר לתאונה תאם לנכות גבוהה אף מזו שקבעה ד"ר קורן לובצקי.

התביעה במל"ל כמו גם מסמכים אחרים מהגנים לא הומצאו למומחיות עובר לכתיבת חוות הדעת. לאחר שאלה הוצגו לד"ר קורן לובצקי היא השיבה כי על פי המתואר היא הייתה קובעת נכות בשיעור של 10-20% נכות וכפי שצוין לעיל הבהירה את ההבדל בין יכולות התובע עובר לפגיעה לאלה שלאחריה.

ד"ר בלומנזון לא נתנה משקל לתלונות האב במסגרת התביעה שהגיש למל"ל בטענה כי הוא יגיד הכל כדי לקבל כסף. כשנשאלה האם במסגרת התביעה כאן לא יגידו ההורים הכל כדי לקבל כסף הבהירה כי לא סמכה רק על דברי האם.

לאחר התאונה, התמונה שעלתה מתוך הראיות שהוצגו מלמדת על פגיעה קשה ביכולת התפקוד בחיי היום יום. שתי המומחיות התרשמו שהתובע בגיל 7 אינו מסוגל לרשום את שמו, אינו יודע מספרים ואינו יודע קרוא וכתוב. שתיהן התרשמו מהיפראקטיביות משמעותית. גם אם יבקש ב"כ הנתבעת לטעון כי ד"ר קורן לובצקי לא יכלה להתרשם באופן עצמאי ממצבו של התובע שכן נדרשה לעזרה בתרגום ע"י הוריו, הרי שבבדיקה אצל ד"ר בלומנזון נכח דובר ערבית שהוא אח פסיכיאטרי וההתרשמות הייתה זהה.

למול הטענה כי הורי התובע מגזימים בתיאורי הפגיעה בכושר התפקוד שלו, לא הובאה כל ראיה שתסתור את עדות האם. לא הובאו תוצרי חקירה שיוכיחו אחרת. המומחיות שתיהן הבהירו שהפגיעה הקשה שספג התובע בתאונה מתיישבת עם תוצאותיה של הפרעות התנהגות קשות, הנמכה ביכולות הקוגניטיביות וחוסר המודעות לסכנות.

לא מצאתי לזקוף לחובת התובעים את אי זימונם של המורים או המלווה בהסעה שכן ממילא ישנם מסמכים מטעמם של המורים שנכתבו לצורך דיווח רשמי ויחד עם זאת לא יכולים להחליף את חוות דעת המומחים גם אם היו עומדים בסתירה לקביעת המומחים שמונו מטעם בית המשפט. חזקה על הנתבעת שאם הייתה מוצאת שהגורמים המטפלים במהלך השנים אכן טוענים אחרת, הייתה דואגת להביאם לעדות.

אכן לא הובא כל טעם מדוע האב לא התייצב להעיד אך מאחר ומדובר בעד שיש לו אינטרס אני יוצאת מנקודת הנחה שעדותו לא הייתה שונה מעדות אשתו.

אין בידי לקבל את הניסיון להשליך מעניין ת"א 1072-04(מחוזי – חי') פרחאן זייד נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, מיום 10.1.10 מפי כב' השופטת וילנר בעניין ההשתק השיפוטי שם לענייננו. שם דובר בבגיר שמסר גרסאות סותרות על אופן קרות התאונה הנטענת. במקרה שבפניי אין מדובר בתובע שמסר גרסה אלא באביו. הוא הדין במקרה בעניין ע"א 594-80 הרצל אליאב נ' הסנה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד ל"ו (3) 543, מיום 22.6.82, שם דובר על נפגע שמסר גרסה אחת לקצין התגמולים וגרסה נוספת לחברת הביטוח. במקרה שבפניי מדובר בקטין שהיה לכל היותר בן 3 בעת הגשת התביעה למל"ל ולא ניתן לזקוף לחובתו אמירות של אביו. זאת בעיקר כאשר עלתה תמונה עגומה של המצב הכלכלי בבית הורי התובע שעה שאביו לא עובד שנים, אמו עובדת בחלקיות משרה ויש לפחות עוד ילד אחד בבית עם צרכים מיוחדים.

פרופ' קורן לובצקי קבעה כי את עיקר הפגיעה בתפקוד של התובע יש לשייך לפגיעה בתאונה. בבואה לקבוע את נכותו של התובע שאינה קשורה במצבו שלאחר התאונה קבעה כי מדובר ב – 20% נכות והבהירה שהם מתוך סך הנכות שקבעה לתובע שאותה העמידה על 40%. הקביעה המספרית אינה מתיישבת עם הקביעה שעיקר הנכות היא תולדת הפגיעה בתאונה. עוד מצאתי לציין כי מומחית זו קבעה את נכותו של התובע רק בתחום הנוירולוגי ואילו ד"ר בלומנזון קבעה נכות כוללת שיש בה גם ביטוי לפן הנפשי.

כך או כך, מקום שפרופ' קורן לובצקי מסכימה שלאחר הפגיעה התובע יתקשה גם בעבודה מוגנת ויידרש להשגחה ולסביבה מוגנת גם שם, אני סבורה שקביעת ד"ר בלומנזון תואמת יותר את הפגיעה בתפקודו של התובע.

על כן אני מעמידה את נכותו הרפואית של התובע כתוצאה מן התאונה על 50% לאחר ניכוי 20% על חשבון מצב קודם.

הנכות התפקודית

הסעיפים במבחני הנכות שעניינם בנכויות פסיכיאטריות-קוגניטיביות מתייחסים גם למידת הפגיעה בתפקוד ובהתאם מדרגים את רמת הפגיעה. במקרה שבפניי גם אם התובע יכול היה לתפקד בחייו הבוגרים ברמה סבירה, הרי שבאה התאונה ופגעה באופן משמעותי ביכולות התפקוד שלו בעבודה, בחברה ובחיי היום-יום. ההתלבטות של ד"ר בלומנזון האם לקבוע את נכותו של התובע על 100% מובנת לי. היא אמנם לא תואמת את הניסוח במבחני הנכות, אך משמעותה כי יכולת ההשתכרות של התובע היא לכל היותר בעבודה מוגנת, כי הוא לא יוכל לנהל את ענייניו בעצמו גם בכל הנוגע לתפקוד יום-יומי כמו ניקיון, כביסה, הכנת אוכל וכו', וכי הוא נדרש להשגחה בשל חוסר ההבנה שלו לסכנות ועוד.

אמנם שתי המומחיות לא הגדירו את מצבו של התובע כפיגור עמוק אלא כפיגור בינוני, אך בתוספת בעיות ההתנהגות וחוסר המודעות לסכנות, נכון יהיה לקבוע כי הוא איבד את יכולתו להתפרנס, ולתפקד עצמאית בחייו. לכל היותר יש להביא בחשבון את האפשרות לעבוד בעבודה מוגנת למספר שעות ביום. בשאר מישורי החיים יידרש להשגחה מתמדת בשעות הערות.

במקרה כאן קיים פער בין שיעור הנכות תולדת התאונה שהועמדה על 50% נכות לבין מידת הפגיעה ביכולת להשתכר. הנכות התפקודית תולדת התאונה עולה בהרבה על הנכות הרפואית שנקבעה. מקובלת עלי עמדת ד"ר בלומנזון שאילולא התאונה ואף אם התקדמות התובע לא הייתה מלאה והוא היה ממשיך לסבול מהפרעות קשב וריכוז, מידת הפגיעה ביכולתו לתפקד בחברה ולהתפרנס לא הייתה מאד משמעותית. הוא קרוב לוודאי יכול היה למצוא לו עיסוק עם בעיותיו אלה.

בכל הנוגע לתפקודו היום יומי כמו רחצה, אכילה ועוד אני מבינה את האם שהולכת אחרי בנה לכל מקום לוודא שהוא מבצע את הפעולות כשורה. יחד עם זאת מתוך המסמכים מבי"ח אלין מיום 7.7.22 ניתן ללמוד שאת הפעולות היום-יומיות שנדרשות לתובע לצרכי עצמו הוא מסוגל לבצע לבד ללא השגחה צמודה. העובדה שהוא מתהלך ערום בבית כדברי האם, אין בה כדי ללמד שהוא אינו מסוגל להתלבש בעצמו. גם אם הפעולה אינה מבוצעת בשלמות. התובע כן יידרש להשגחה במהלך היום ובוודאי שלא יוכל לדאוג לענייניו כמו עניינים כספיים, עשיית כביסה, ניקיון הכנת אוכל, קניות ועוד. מכאן שמידת הפגיעה בכושר ההשתכרות אינה זהה בחומרתה למידת הפגיעה בתפקודי התובע ביום-יום.

שיעור השכר

בע"א 10064-02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא ואח', פ"ד ס' (3) 13, מיום 27.9.05 (להלן: "עניין רים אבו חנא") נקבע:

"לכל ילד וילדה בישראל – מבית עשיר או עני, ממוצא זה או אחר – לכולם, בהיעדר נסיבות ספציפיות המלמדות אחרת, אפשרות למצוא את דרכם למעגלי השתכרות שונים הקיימים בחברה הישראלית. לכולם הזכות לעשות כן. מתן פיצוי פחות בעבור פגיעות זהות אך בשל מעמד סוציו-אקונומי או השתייכות מגדרית או מגזרית אינו מתקן אפוא את הנזק שנגרם בעוולה. הוא מקבע מציאות היסטורית. הוא עצמו עוצר בעד מימושה של המציאות החדשה. הוא אינו מכיר בהיבט חשוב של ראש הנזק של "הפסד כושר השתכרות", קרי הגריעה מן האפשרות לחתור להגשמה עצמית, ששכרה בצדה, בתחום המקצועי."

במקרה כאן אין מדובר בטענה להשתייכותו של התובע למגזר כזה או אחר, אין מדובר בטענה להיותו בן מין מסוים וכו' אלא הוצגה תמונה באשר ליכולת תפקודו שלו הוא. כב' השופט ריבלין בעניין רים אבו חנא משרטט את הדרך בה יש ללכת בבואנו לקבוע את שיעור הפיצוי המגיע לקטינים בגין הפסדי השתכרות בעבר ובעיקר בעתיד. ראו לעניין זה את ההתנאה או שמא נאמר החידוד שמוסיף כב' השופט ריבלין באותה פרשה:

"השימוש בסטטיסטיקה כללית שמור אך לאותם מקרים שבהם לא ניתן לפנות להערכה אינדיווידואלית. בכך מובטח כי הכלל של השבת המצב לקדמותו ועקרון הצדק המתקן אינם נפגעים (ראו Chamallas “Civil Rights in Ordinary Tort Cases”, supra [127], at pp. 1460-1461, שם מובעת תמיכה, "לפחות בטווח הקצר", בהבחנה זו שבין הבגיר לקטין). ואולם, גם בכל הנוגע לנפגע-הילד, השכר הממוצע במשק הוא בבחינת חזקה הניתנת לסתירה. מקום שבו יש בידינו לשמוע מאת הקטין המסוים דבר על דרך החיים שביקש לעצמו או שהייתה צפויה לו – כפרט העומד בפני עצמו – ודאי עשויה אמת המידה האינדיווידואלית לחדד את התוצאה הסטטיסטית. " (ההדגשה שלי – ח.ו.ו.).

ואכן גם במקרה שבפניי מדובר בנפגע צעיר שקשה לקבוע בוודאות כיצד היה נראה עתידו אילולא התאונה, אך מנגד ידוע לנו על בעיות מסוימות מהן סבל עוד עובר לפגיעה. הניסיון להשיב את המצב לקדמותו מחייב במקרה כאן להביא בחשבון שפוטנציאל ההשתכרות של התובע היה נמוך במקצת מן הממוצע. מאחר ובקטינים אנו מביאים בחשבון את השכר הממוצע במשק, כשכר שיש לצפות שהנפגע הקטין היה משתכר, הרי שבמקרה שבפניי יש לערוך הפחתה משכר זה בשיעור הנכות התפקודית שניתן להעריך שממנה סבל התובע בשל קשייו שעובר לתאונה.

משכך אני סבורה שנכון יהיה לחשב את פוטנציאל ההשתכרות של התובע אילולא התאונה כעומד על 80% מהשכר הממוצע במשק. נכון למועד כתיבת פסק דין זה עומד השכר הממוצע במשק על - 13,834 ₪ ברוטו ובניכוי מס על - 12,496 ₪. על כן שיעור ההשתכרות שיובא בחשבון בעניינו של התובע יעמוד על - 9,996 ₪ ובמעוגל על - 10,000 ₪ לחודש.

נוכח הספקות של המומחיות האם יצליח התובע להשתלב בעבודה מוגנת מצאתי להעמיד את שיעור הפיצוי החודשי על - 8,500 ₪. זאת מאחר ויש להניח שלא כל השנים יוכל התובע למצוא עבודה מוגנת מתאימה לו ועל כן הבאתי בחשבון שיעור השתכרות בעבודה כזו בשיעור מופחת ואני מעמידה אותו על - 1,500 ₪ בחודש בממוצע.

אין בידי לקבל את טיעונו של ב"כ התובע כי התאונה מנעה מן התובע להוכיח כי אילולא התאונה לא היה בבעיותיו כדי להשפיע על תפקודו ומשכך יש לזקוף לחובת הנתבעים את הנזק הראייתי הזה ולחילופין יש להכיל על המקרה את ההלכה בעניין ע"א 248-86 עיזבון לילי חננשוילי נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ"ה (2) 529, מיום 18.3.91 (להלן: "הלכת חננשוילי") או את סוגיית הגולגולת הדקה.

לעניין הנזק הראייתי הרי שלא המזיק הביא לאותו נזק ראייתי אלא העובדה שהתובע טרם יכול היה להראות שבעיותיו אינן משפיעות על תפקודו. משל למה הדבר דומה לאדם שחולה במחלה שיש עמה סיכון לקיצור תוחלת החיים אך מכיוון שנפגע בתאונה נמנעה ממנו היכולת להראות שהוא היה צולח את מחלתו וחי תוחלת חיים מלאה.

לעניין הניסיון להחיל את הלכת חננשוילי הרי שבענייננו אין מדובר בשני מעוולים שכן התובע נולד עם יכולותיו כפי שהן. והן אלו שאילולא התאונה היה הולך איתן לאורך כל חייו.

סוגיית הגולגולת הדקה אינה רלוונטית במקרה כאן שכן הבסיס הראשוני לבחינת פוטנציאל ההשתכרות הוא השכר הממוצע במשק. זאת בין אם מדובר בילד שהיה פונה לעיסוק כפיים ובין אם מדובר היה בילד שהיה צפוי שיפנה לעיסוק אקדמי.

דיון בראשי הנזק

הפסד כושר השתכרות

בהיות התובע קטין בן 12 שנים ו – 7 חודשים נכון למועד פסק הדין, הרי שיש לחשב את הפסדי השתכרותו בעתיד על דרך היוון כפול. הפסד חודשי של 8,500 ₪ בהיוון ל - 49 שנים ובהיוון כפול ל – 5 שנים ו – 5 חודשים ובעיגול מביא לסך של – 2,239,000 ₪.

הפסד זכויות סוציאליות

חישוב של 12.5% מהפיצוי בגין הפסדי השתכרות עומד במעוגל על - 280,000 ₪.

הוצאות רפואיות עבר ועתיד

התובע עותר לתשלום פיצוי בשיעור של 100,000 ₪. לראיותיו צורפו קבלות מעטות שחלקן אינן שייכות לתובע אלא לאחיו מג'די או לאמו.

הנתבעות טוענות כי את כל הטיפולים קיבל התובע, מקבל ועתיד לקבל במסגרת קופת החולים. ועל כן אין לפסוק דבר בראש נזק זה.

בהינתן הטיפולים הפסיכיאטריים והפסיכולוגיים שהומלצו בחוות דעתה של ד"ר בלומנזון והעובדה שנכון להיום קשה למצוא תורים זמינים במסגרת קופות החולים, ראיתי להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על - 50,000 ₪.

עזרת צד ג' עבר ועתיד

בראש נזק זה עותרים התובעים בין היתר לפיצוי בגין הפסדי שכר של אם התובע. לטענתם האם נאלצה להפסיק את עבודתה בחברת דנאל לאחר הפגיעה בתאונה כדי לשהות לצד התובע ובהמשך לטפל בו. עד היום לא חזרה האם לעבודה. הם מביאים בחשבון שכר נכון להיום בסך של 2,713 ₪ לחודש מלאחר התאונה ועד סוף תוחלת חיי עבודתה של האם.

הנתבעות טוענות מנגד כי גם עובר לתאונה לא עבדה האם באופן רציף במרבית שנותיה וכי מכל מקום עבודתה עד התאונה הסתכמה בשלוש שעות עבודה ביום. עבודה זו יכלה לבצע גם בעת שהתובע נמצא במסגרות החינוכיות . הסיבה בעטיה לא עובדת אמו של התובע היא הצורך לסעוד את בעלה החולה.

עיון בתלושי השכר של אם התובע עובר לתאונה לשנים 2016-2018 מלמד על השתכרות מועטה שמסתכמת ב -2,778 ₪ בממוצע לחודש.

אני מקבלת שבסמוך לאחר התאונה במשך כחצי שנה לא שבה האם לעבודה. לאחר מכן התובע כבר היה שוב במסגרת חינוכית בבקרים וניתן היה לשוב לעבודה חלקית כפי שהאם עבדה עובר לפגיעה.

מכאן שעבור הפסדי שכר של האם, שהם הוצאות העזרה לחצי השנה הראשונה לאחר התאונה, היינו עד לחודש פברואר 2019 יש לחשב הפסדי שכר מלאים. חישוב זה מוביל אותי לסך של - 16,668 ₪ ובצירוף ריבית מאמצע תקופה לסך של -18,777 ₪.

אין חולק שבעת שהותו בבית לאחר סיום המסגרת החינוכית נדרש התובע להשגחה רבה יותר מזו של ילד רגיל וכך עד היום. עזרה זו ניתנה על ידי בני משפחה וראיתי להעמידה על - 250,000 ₪.

גם בעתיד תידרש לתובע השגחה ועזרה ויש להביא בחשבון שלא לעולם יוכל ליהנות מהשגחת ועזרת אמו שממילא נמצאת בסביבתו. הוא יידרש לשלם עבור עזרה בשכר. מקובל עלי שהתובע אינו נדרש להשגחה לאורך כל היממה אלא בעיקר בשעות הערות. כן הוא יידרש לעזרה בהכנת האוכל, ניקיון, כביסה וניהול משק ביתו. עזרה זו אני מעמידה על - 2,500,000 ₪.

איני סבורה שהמקרה שבפניי זהה למקרה שנדון בת"א 38417-05-16 פלונית נ' מגן דוד אדום ואח', מיום 5.3.25 מפי כב' השופטת יעל ייטב, שממנו מבקש ב"כ התובעים ללמוד על שיעור הפיצוי החודשי בראש נזק זה. שם נקבע כי הקטינה זקוקה להשגחה 24 שעות ביממה ואילו במקרה כאן מצאתי כי התובע יהיה זקוק לעזרה בעיקר בשעות הערות.

הצדדים היו חלוקים האם זכאי התובע לפיצוי בגין עלות אפוטרופוס. הנתבעות טענו כי מדובר בהרחבת חזית מאחר והדבר לא התבקש במפורש בכתב התביעה כראש נזק נפרד. התובעים טענו כי הנתבעים התייחסו לנושא זה לגופו בתחשיב הנזק ולא עלתה מצדם כל טענה כי מדובר בהרחבת חזית. בעקבות תשובתה של ד"ר בלומנזון לשאלה אם התובע יידרש לכך קמה אותה התנגדות.

אני סבורה שמתוך עדויות המומחיות עולה כי ישנם סיכויים גבוהים שהתובע יידרש למינוי אפוטרופוס עם הגיעו לגיל 18 שנים. משכך ראיתי להביא הוצאה זו בחשבון במסגרת סה"כ עלות ההוצאה בגין עזרת צד ג' בעתיד.

סה"כ הפיצוי בגין ראש הנזק של עזרת צד ג' לעבר ולעתיד עומדת על - 2,769,000 ₪ במעוגל.

הוצאות נסיעה עבר ועתיד

אין חולק כי לתובע היו ויהיו הוצאות נסיעה מוגברות לצורך נסיעה לטיפולים רפואיים. מעבר לכך אין לתובע פגיעה מוטורית שאינה מאפשרת נסיעה בתחבורה ציבורית. הצורך הוא במלווה לנסיעות בשל הפגיעה הקוגניטיבית. מכאן שיש לחשב את עלות המלווה ככל שאנו מדברים על נסיעה בתחבורה ציבורית. איני סבורה שיש לנכות הוצאות על אחזקת רכב ועלותו כי איני מניחה שהתובע היה בעל רכב. עוד אני מביאה בחשבון שסמוך לתאונה וכל עוד התובע היה מטופל באופן שוטף בבי"ח אלין נדרשו גם נסיעות במוניות.

בשוקלי כל אלה אני מעמידה את הפיצוי בראש נזק זה על דרך הפיצוי הגלובלי בסך של - 50,000 ₪ לעבר ולעתיד.

הוצאות כלליות

התובעים עותרים להוצאות נוספות על בלאי בגדים, מצעים ומיטות וכן הוצאות מוגברות על חשמל ומים, עלות של טיטולים ומוצרי טואלטיקה. זאת בשל בריחות השתן שהתובע סובל מהן. כמו כן טוענים להוצאות על מכשירי חשמל שהתובע שובר. את הפיצוי הם מעמידים על 150,000 ₪.

הנתבעות טוענות מנגד כי גם אילולא התאונה הייתה משפחתו של התובע נדרשת לאותם מוצרי חשמל וכי בכל הנוגע להוצאות מוגברות על חשמל, מים, טיטולים וביגוד, לא הונחה תשתית בחוות הדעת לצורך זה.

אכן יש טעם בדברי הנתבעות כי לא הונחה תשתית להוצאה מוגברת של הפריטים המבוקשים. ככל שמדובר בהוצאות עבר הייתי מצפה לראות ראיות על הוצאות מוגברות ולו חלקיות. לא ראיתי קביעה רפואית לפיה על התובע להסתובב עם טיטול ונהפוך הוא אמו העידה כי הוא אינו עושה שימוש בטיטולים (ראו דבריה בעמ' 8 לפרוטוקול).

מכאן שהדרישה בראש נזק זה לא הוכחה.

כאב וסבל

לתובע 50% נכות והוא היה מאושפז 96 ימים. הפיצוי בראש נזק זה עומד על – 161,166 ₪.

סה"כ הנזק לפני ניכויים עומד על - 5,500,000 ₪ במעוגל.

ניכויים

ניכויי מל"ל:

התובע מקבל גמלת ילד נכה והוא צפוי לקבלה עד הגיעו לגיל 18 שנים. על פי חוות דעת אקטוארית שצורפה לראיות הנתבעים עמד סכום הגמלאות לעבר ולעתיד על 557,806 ₪. סכום זה ניתן לניכוי כבר כעת גם אם הוא צופן פני עתיד.

הנתבעים מבקשים להקפיא סכום מסוים עד לאחר הגיעו של התובע לגיל 18 ולאחר שהמל"ל יקבע את שיעור נכותו במסגרת נכות כללית ואת שיעור הפגיעה בכושר ההשתכרות וכן את מידת הזכאות לגמלת שירותים מיוחדים. לשם כך צירפו חוות דעת אקטוארית רעיונית מיום 28.2.24 על פיה עשויה גמלת נכות כללית המהוונת של התובע לנוע בין 470,000 ₪ ל – 820,000 ₪ במעוגל.

כן צורפה חוות דעת אקטוארית לעניין שירותים מיוחדים שמפרטת את שיעור הגמלה המהוונת בהתאם למידת הצורך של התובע בשירותים אלו. הסכומים נעים בין שיעור הגמלה הצפויה אם ייקבע שיעור עזרה של 50% לבין 235%.

לאור קביעותי שלעיל בעניין הפגיעה בכושר השתכרותו של התובע אני סבורה כי יש להקפיא סך של – 820,000 ₪ עד קביעת המל"ל בעניינו בכל הנוגע לנכות כללית.

באשר להקפאת סכומים בגין האפשרות לקבלת קצבת שירותים מיוחדים אני סבורה כי יש להקפיא סכומים שתואמים שיעור קצבה בשיעור 50% שניתנת למי שנזקק לעזרה רבה ברוב פעילות היום-יום או נזקק להשגחה מתמדת. שיעור ההיוון של גמלה זו על פי חוות הדעת האקטוארית עומד על - 340,000 ₪.

מכאן שסה"כ סכום הגמלאות שראיתי להביא בחשבון שנדרשות בהקפאה עומד על - 1,160,000 ₪.

תשלומים תכופים:

על פי ההודעה המוסכמת שהגישו הצדדים התובעים קיבלו 4 תשלומים תכופים, ששולמו במועדים שונים, ואשר עומדים נומינלית על סך של - 88,000 ₪ כולל שכ"ט עו"ד.

סכומים אלו ברי ניכוי לאחר שישוערכו בתוספת ריבית ממועד תשלומם. מאחר והם כוללים גם שכר טרחת עורך דין נכון יהיה לנכות את הסכום לאחר חישוב שיעור הנזק לאחר הניכויים וההקפאה ובתוספת שכ"ט עו"ד.

סוף דבר

סה"כ הפיצוי לו זכאים התובעים עומד על - 5,550,000 ₪.

מסכום זה יש לנכות את גמלת ילד נכה בשיעור של 557,806 ₪.

מהסכום שמתקבל יש להקפיא סך של 1,160,000 ₪ על חשבון גמלאות נכות כללית ושר"מ שעתידות להשתלם לתובע וטרם נקבעו.

לסכום שמתקבל יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של .15.34%

מתוך הסכום שיתקבל יהיה מקום להפחית את התשלומים התכופים כפי קביעתי בסעיפים 84-85 לפסק הדין.

התובעים יהיו זכאים גם להוצאות משפט כנגד קבלות כשהסכומים נושאי הצמדה וריבית ממועד הוצאתם ועד למועד התשלום בפועל.

ב"כ התובעים יגיש הצעה להפקדת הכספים בחשבון בנק באחד הבנקים הגדולים על שמו של התובע 1 עד הגיעו לגיל 18. וזאת עד ליום 30.11.25.

ניתן היום, ה' חשוון תשפ"ו, 27 אוקטובר 2025, בהעדר הצדדים.