חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

פלונית נ' קניון רננים (ניהול) בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 25/09/2025 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום חיפה
62378-03-21
20/09/2025
בפני השופט:
הדר מסורי

- נגד -
התובעת, :
פלונית
הנתבעות:
1. קניון רננים (ניהול) בע"מ
2. מנורה מבטחים לביטוח בע"מ
3. טי. אנד. אם. אור אורלי שחקים בע"מ
4. הראל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין
 

לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שאירעו לתובעת, ילידת 1961, על פי הנטען בשל נפילתה בקומת המסחר בקניון שבבעלות הנתבע 1 (להלן: הקניון).

הנתבעת 2 הינה חברת הביטוח שביטחה בקרות התאונה את הנתבעת 1.

הנתבעת 3 הינה חברת הניקיון שסיפקה לקניון שירותי ניקיון בעת קרות התאונה הנדונה (להלן: חברת הנקיון).

צד ג' 2 הינה חברת הביטוח שביטחה בזמנים האמורים את הנתבעת 3 היא צד ג' 1.

בכתב התביעה ובתצהיר התובעת נטען כי ביום 11.11.2016, עת שהתה בקניון עם בתה ותוך כדי הליכתה, החליקה כתוצאה מרטיבות/כתם שמנוני שהיה על הרצפה, מעדה ונחבלה בברך ימין.

לאחר הגשת חוות דעת רפואיות הסכימו הצדדים על נכות תפקודית רפואית בשיעור של 7.5%.

משלא היתה הסכמה על ידי כלל הצדדים להצעת בית המשפט לפשרה לא היה מנוס מקביעת התיק להוכחות.

בדיון ההוכחות שהתקיים בפניי ביום 22.4.25, העידו מטעם התביעה: התובעת בעצמה, הגברת ד' ש' - בתה של התובעת שנכחה עימה באירוע וכן עדת ראייה נוספת הגב' אידית כרמלי שהגיעה למקום בסמוך לאחר קרות התאונה. מטעם הנתבעים העידו : מר דוד ואנונו - מנהל תפעול של הנתבעת 1 וכן מר אביב שפינדלר מעסיקם של עבדי חברת הניקיון מטעם הנתבעת 3.

טענות הצדדים:

התובעת טוענת, כי הנתבעות הפרו חובה חקוקה עת לא דאגו להסיר מכשולים ומפגעים בדרכי העוברים והשבים בקניון. לטענתה, נפצעה כתוצאה מהחלקה ומעידה בשל מפגע ברור שבאחריותן היה להסירו. עוד טוענת התובעת, כי הנתבעים לא דאגו לניקיון סביר בקניון וכן לא פיקחו על עבודת חברת הניקיון ומשכך הם חייבים לפצותה על נזקיה כתוצאה מהמעידה.

הנתבעים 1 ו 2 טוענים, כי אין להטיל עליהן אחריות כלשהי, שכן מדובר באירוע פתאומי שלא ניתן היה לצפות או למנוע. לטענתם, האחריות לתאונה רובצת לפתחה של נתבעת 3 בהיותה חברת הניקיון, אשר תפקידה היה לדאוג לניקיון הקניון באופן יומיומי שוטף ורציף לאיתור והסרת מפגעים. בנסיבות המקרה ומשלא עשתה כן, היא חבה בפיצוי התובעת על נזקיה.

נתבעות 3 ו 4 טוענות, כי אין להטיל עליהן אחריות אלא על נתבעות 1 ו 2 זאת משום שלא סיפקו את דו"ח אירוע מטעמם. הדו"ח היה אמור לפרט את המפגע הנטען אולם מפגע כזה לא הוכח ומשכך אין חבות כלפיהן. זאת ועוד לטענת נתבעות 3 ו 4 לא צורף הסכם המטיל עליהם אחריות או חבות ועל כן דין התביעה כנגדן להידחות.

דיון והכרעה:

הרקע הנורמטיבי:

חובת הזהירות של בעל מקרקעין כלפי אלה הבאים בשעריו מושרשת מזה שנים ארוכות, ולפיה:

"הבעלות במקרקעין מטילה חובת זהירות מושגית על הבעלים לטובת מבקרים במקרקעין. אין הבעלים והמבקר זרים זה לזה. הבעלות במקרקעין יוצרת זיקה בין הבעלים לבין סיכונים שנוצרו במקרקעין, בתקופה שהמקרקעין היו בשליטתו. הבעלות במקרקעין יוצרת לעתים אפשרות למנוע סיכונים, גם לאחר שהשליטה נסתיימה. מכאן הצידוק בהטלת חובת זהירות מושגית ביחסים שבין בעלים לבין מבקר במקרקעין. עם זאת, האחריות בגין נזק ספציפי תיקבע, אך ורק לאחר שתוכר ותופר חובת זהירות קונקרטית. אכן, בעלים, שלא יצר סיכון ושאין בכוחו למנעו, אינו נושא באחריות בגין אותו סיכון, שכן לא הופרה חובת זהירות קונקרטית" (ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, לז(1) 113, בעמ' 125, 1982).

חובת הזהירות אינה חלה על כלל הסיכונים הקיימים, אלא על הסיכונים ה'בלתי רגילים' אשר ניתן למונעם באמצעים סבירים:

משהוזמן אדם אל מקום, ובו סכנה אשר בשביל בני-אדם מסוגו אינה מן הרגילות – ועל-כן אין המזמין יכול להניח שייזהר מפניה – המזמין צריך לחזות מראש, כי סכנה זו תגרור אחריה תוצאה מזיקה, ואם בעטיה ניזוק המוזמן, כי אז הפר המזמין את חובת הזהירות שחב לו, והתחייב בהטבת הנזק (ע"א 683-77 בנימין ברוק נ' עיריית תל-אביב-יפו, נבו, 31.10.79).

לפיכך, סיכונים טבעיים הנובעים מעצם השימוש אשר נעשה על ידי הניזוק באותו חפץ או משטח, אינם יוצרים חבות לכשעצמם:

"... אכן, מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעתים למעוד ולהחליק. נפילה או התחלקות היא תופעה רגילה בחיים' (השופטת מ' בן פורת בת"א (י-ם) 277/59, בעמ' 108). אלה הם סיכונים סבירים, אשר יש להכיר בהם ולחיות עמם בחיי היום-יום. ההולך לבית-מרחץ אינו יכול להתלונן על שהרצפה חלקה (ע"א 683/77 הנ"ל), והמתנדנד בנדנדה אינו יכול להתלונן על נזק, הנובע מסיכונים, שהם טבעיים לאותה נדנדה.." (ע"א 417-81 מלון רמדה שלום נ' אליהו אמסלם, נבו 9.1.84).

מטבע הדברים, הערכאות השונות דנו רבות בשאלת ההחלקה של אדם בקניון וקיימת פסיקה לא מעטה בנושא זה. מדובר בשטחים ציבוריים נרחבים בהם מתהלכים כמות רבה של מבקרים והאפשרות להחלקה אינה זרה לנסיבות אלה (ת"א 47108-06-16 מ.ו נ' קניון בת ים, פורסם בנבו, 17.05.2020; ת"א 2534-08-16 פלונית נ' שופרסל בע"מ, נבו, 22.09.2019; ת"א (שלום ת"א) 32147-05-19 פלונית נ' א.ר.ז.י.מ ניהול קניונים בע"מ, 26.3.2023).

סקירת הפסיקה מעלה, כי על בעל הקניון וחברת הנקיון אותה הוא שוכר נושאים באחריות למפגעים בקניון, המחייבת אותם לדאוג לסביבה בטוחה עבור המבקרים הרבים הפוקדים את המקום. אם כי כאמור, לא כל מקרה בו ניזוק מבקר בקניון יוביל לאחריות בנזיקין. כך הם פני הדברים כאשר מדובר בסיכון סביר אשר לא ניתן למונעו באמצעים סבירים (ת"א (שלום נצ') 6560/02 דחדל רמזי נ' קניון לב העיר, נבו, 14.10.2004).

בענייננו:

מהתיעוד הרפואי הראשון ממלר"ד מיום 11.11.2016 בשעה 15:48 נרשם מפי התובעת כי "לדבריה ביום קבלתה החליקה על שלולית של שמן בקניון ונפלה על הגב. נחבלה בגב ובכתף שמאל, ורגל ימין "הועפה" הצידה ונחבלה. מאז כאובה, אינה מצליחה לעמוד על הרגל".

התובעת אף צירפה תמונות ממקום הנפילה בו נראה שוני בגוונים של הרצפה הנחזה כלכלוך, לרבות עובדת ניקיון הפועלת לנקותו.

מלבד עדותה של התובעת הובאו לעדות גם ביתה של התובעת, ד' ש', אשר לטענתה שהתה עימה בעת הנפילה וכן חברה בשם עדית כרמלי, אשר הגיעה בסמוך לאחר מכן למקום במקרה.

התובעת טענה, כי במועד האירוע הגיע למקום איש בטחון בשם צבי פישמן וצירפה פתק בו רשמה את פרטיו לכאורה במועד האירוע. הנתבעות 1, 2 טוענות כי מדובר בראיה כבושה אשר אין לקבלה. אכן, לא ניתן הסבר מניח את הדעת מדוע ראיה זו לא הוזכרה כלל בכתב התביעה ואף לא בתצהיר הנסיבות אשר הוגש על ידי התובעת. לפיכך, אין בדעתי ליתן משקל לראיה זו.

עם זאת, בהתבסס על עדויות התביעה, הצילומים והמסמכים הרפואיים התומכים בהן, מצאתי כי התובעת עמדה בחובת ההוכחה להראות, כי אכן החליקה ביציאתה מחנות בקניון עקב נוזל מסוג כלשהו אשר היה על הרצפה. לא מצאתי בטענות הנתבעות לפיהן עדות התובעת "שודרגה" ככל שחלפו השנים כדי להפריך את ליבת טענות התובעת.

הקביעה כי התובעת החליקה ביציאתה מהחנות ונגרם לה נזק, אינה מקימה מניה וביה אחריות בנזיקין כלפי הנתבעות. שהרי אין המדובר באחריות מוחלטת. הנתבעות טוענות בעניין זה כי אירוע פתאומי ובלתי צפוי בו מחליק מבקר בקניון אינו מקים אחריות בנזיקין. עוד טענו, כי לא ניתן בשטח כה גדול להציב עובד ניקיון בכל מקום או לדאוג כי בכל רגע נתון כלל הרצפות בקניון תהיינה נקיות ונטולות כל נוזל אשר עלול לגרום להחלקה.

יש טעם בדברי הנתבעות, שהרי גם לו יוצבו עובדי נקיון כמספר המבקרים בקניון, עדיין ייתכן מצב בו רגע לאחר שנשפך נוזל מחליק על ידי מבקר פלוני, יחליק עליו מבקר אלמוני אשר הלך אחריו ולא הספיק להבחין באותו מפגע.

עם זאת, הוכחת גרם הנזק עקב המפגע אמנם אינה יוצרת חבות מניה וביה, אך היא מעבירה את נטל הבאת הראיות אל הנתבעות (דנ"א 1516/95 רינה מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב(2) 813, עמודים 833-834), להראות כי נקטו בכל האמצעים הסבירים על מנת למנוע את הנזק או להסירו. בכך לא עמדו הנתבעות.

הוכח בפניי, כי הגם שקיים נוהל כתוב בעבודת הקניון לפיו נרשם דוח אירוע לאירועים מסוג זה ובמסגרת נוהל זה נבדקות מצלמות האבטחה. עם זאת, לא הוצג בפני דוח אירוע וממילא לא הוצגו צילומי האבטחה של הארוע. מר ואנונו אישר, כי קיים נוהל לטיפול באירועים מסוג התאונה נשוא תביעה זו (עמ' 34 לתמליל, שורה 8), ושוב אישר זאת בעמ' 37 שורה 39 ואילך – בהעידו כי יש נוהל כתוב ולפיו בודקים את המצלמות לאחר כל אירוע. העדר דו"ח אירוע וצילומי אבטחה מקום בו קיים נוהל לעניין זה, יוצר חזקה כנגד הקניון לפיה דוח זה לא היה מחזק את טענותיו. יתרה מכך, כפי שנראה בהמשך, הקניון החליט להפחית את כמות עובדי הנקיון אשר נקבעה מלכתחילה בהסכם עם חברת הנקיון. עובדה זו מחלישה את אפשרות הקניון להוכיח כי נקט בכל האמצעים הסבירים למנוע את המפגע.

יודגש – כי גם ללא העברת נטל הראיה אל הנתבעות, שוכנעתי כי קיומו של המפגע על גבי מרצפות בשטח ציבורי בקניון נמשך זמן בלתי סביר ויצר סיכון בלתי סביר כלפי המבקרים.

חלוקת האחריות בין הקניון לבין חברת הנקיון:

טוען הקניון, כי שכר את שירותי חברת הנקיון ויש להטיל כל אחריות בעניין התביעה עליה בלבד. לחילופין, טען – במסגרת הודעה לצד שלישי - כי בהתאם להסכם אשר נכרת בין הצדדים, מחוייבת חברת הנקיון לשפות את הקניון על כל נזק אשר נגרם בשל פעולותיה או מחדליה.

עם זאת, כפי שנראה להלן, אין המדובר בעבודה קבלנית המתבצעת באופן מנותק מהמזמין, אלא במעורבות אקטיבית של הקניון, עד כדי קביעה ושינויים בכח האדם המבצע את עבודות הנקיון.

מטעם הקניון הוגש תצהיר של מנהל התפעול, מר דוד ואנונו, אשר הצהיר כי חברת הנקיון אחראית על הנקיון וכי כמות העובדים נקבעת "בעצה אחת" עימה ובהתאם לשעות הפעילות ואזורי הקניון השונים.

מטעם חברת הנקיון הוגש תצהיר של מנהל מחוז השרון, מר אביב שפינדלר, הטוען כי חברת הנקיון פועלת מכח הסכם על פי "מפרט נקיון" מוסכם אשר נקבע על ידי הנהלת הקניון. לדבריו, מדובר בשטח מסחרי המשתרע על פני 41,000 מ"ר ואין אפשרות להעמיד עובד נקיון בכל מקום בכל רגע נתון. עוד טען, כי בקומה מסחרית עובד נקיון לא יכול לדעת על לכלוך אלא אם דווח לו והוא מגיע מיד לנקותו, כפי שניתן לראות בתמונות אשר צורפו על ידי התובעת.

לפי ההסכם אמורים היו להיות 12 עובדים, אולם בפועל היו 7 עובדים ואת ההסבר לכך נתן מנהל התפעול:

"מה שעשיתי כבוד השופט לקחתי כל מיני עובדים שביום היו פחות יעילים והעברתי אותם לשעות הלילה" (עמ' 48, שורה 34)

ובהמשך:

"אני גם מתגבר עובדים כשצריך בחגים או דברים כאלה, מוסיף עובדים ואני משלם עליהם בנפרד, לא במסגרת הפיקס הזה...נעשה איזה סוג של, אני יכול לקרוא לזה שינוי בתקן של היום, בגלל שהיה חוסר יעילות, העברנו עובדים ללילה, זה לא על חשבון ולא בחיסכון". (עמ' 50, שורה 7).

להווי ידוע כי 'בעל המאה הוא בעל הדעה'. סביר היה להניח עוד טרם הונחו הראיות, כי הקניון הנושא בעלויות חברת הנקיון, ייקבע את הסכומים שבדעתו לשלם עבור הנקיון ובכך להוסיף או לגרוע בשעות נקיון במסגרת ההסכם.

הראיות אשר הובאו בפניי מאששות הנחה זו. מנהל התפעול מטעם הקניון הודה בגילוי לב, כי הוא פעל על מנת להעביר עובדי נקיון ממשמרת יום למשמרת לילה. אמנם נכון כי הקניון טען שהדבר נעשה "בעצה אחת" עם חברת הנקיון, אך אין לתת משקל רב לטענה זו במסגרת היחסים בין נותן השירות (חברת הנקיון) לבין מקבל השירות המשלם עליו (הקניון).

בצד זאת, אין המעורבות האקטיבית של הקניון מסירה כל אחריות מחברת הנקיון. על מי שמתקשר עם מזמין לביצוע עבודות אשר לדעתו עלולות ליצור סיכון בשל תנאים שמציב המזמין – בין אם מלכתחילה ובין אם במהלך העבודה – לקחת בחשבון כי הוא חושף עצמו לאחריות בשל אותם נזקים פוטנציאליים. שומה על חברת הנקיון להסדיר סיכון זה במסגרת היחסים בינה לבין הקניון ולא להותיר את המבקרים חשופים לסיכונים בלתי סבירים.

בשים לב לאמור לעיל, מצאתי לקבוע חלוקה שווה בין הקניון לבין חברת הניקיון, דהיינו – 50% מהנזק לכל צד.

הנזק:

למען הנוחות להלן נתוני יסוד:

תאריך לידת התובעת: 00.03.1961.

מועד התאונה :11.11.2016.

גיל התובעת בעת התאונה: 55.

בסיס שכר: 4,504 ₪.

נכות רפואית: נכות מוסכמת בשיעור של 7.5%.

נכות תפקודית: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת הראיות שהובאו בפניי התרשמתי כי המגבלה הרפואית שנותרה לתובעת בעלת השפעה על תפקודה. מדובר במגבלה אורטופדית בברך ימין אשר שוכנעתי כי יצר הקושי לחזור למעגל העבודה בשים לב לגילה של התובעת. על כן, אעמיד את שיעור הנכות התפקודית כשיעור הנכות הרפואית.

 

התובעת טוענת לראשי הנזק הבאים בלבד:

הוצאות נסיעות, והוצאות רפואיות לעבר ועתיד: בראש נזק זה התבקש סכום של 40,000 ₪ , אולם לא הוצגו קבלות או הוכחה בדבר הוצאות בסכום שנטען ועל כן ייפסק פיצוי גלובאלי בשיעור של 5,000 שקלים.

עזרת הזולת לעבר ולעתיד: בראש נזק זה התבקש סכום של 40,000 בהתבסס על טענות התובעת על פיהן נזקקה לעזרת משפחתה וסביבתה בכל תפקודה בניהול משק הבית. לא הוכח הצורך בעזרת צד ג' בשכר ואולם בשים לב לגיל התובעת ולמגבלותיה לאחר התאונה יש להניח כי נזקקה לסיוע מקרוביה ועל כן, אפסוק פיצוי גלובאלי בסך 10,000 ₪.

כאב וסבל: בראש נזק זה עותרת התובעת לפיצוי בשיעור של 60,000. נוכח מהות הפגיעה והמגבלה הפיזית שנותרה לתובעת ולצד זאת תקופת אי כושר ארוכה וקושי לשוב ולהשתלב בעבודה יש לפסוק בראש נזק זה פיצוי בשיעור של 30,000 ₪.

סך כל ראשי הנזק: 45,000 ₪.

אשם תורם: הנתבעות טענו כי על התובעת היה לנהוג במשנה זהירות. הוכח בפניי מעדויות התובעת, ביתה והגב' כרמלי כי מדובר בכתם גדול שנראה לעין ואף נצפה בתמונות שצורפו לכתב התביעה. בנסיבות אלה היה ניתן לצפות מהתובעת להלך בזהירות רבה יותר ולהימנע מההחלקה. משכך יש להטיל עליה אשם תורם בשיעור של 10%.

הנזק לאחר ניכוי אשם תורם 40,500 ₪.

סוף דבר:

התביעה מתקבלת.

הנתבעות תפצנה את התובעת בסך נטו של 40,500 ₪ בחלוקה שווה ביניהן. דהיינו, סך של 20,250 ₪ כל אחת. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים מהיום אחרת יישא הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. לסכום זה יש להוסיף שכר טרחה בשיעור 17% בתוספת מע"מ, החזר חוות דעת ואגרה כנגד קבלות וכן הוצאות משפט בשיעור של 5,000 ₪ כל אחת מהן.

בשים לב לכך שהנתבעות 3, 4 חויבו באופן ישיר ואף ובוצעה חלוקת אחריות בין הנתבעות - ההודעה לצד שלישי נדחית, ללא צו להוצאות נוספות.  

 

 

ניתן היום, כ"ז אלול תשפ"ה, 20 ספטמבר 2025, בהעדר הצדדים.

 

Picture 1

הורד קובץ

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


כתבות קשורות


שאל את המשפטן יעוץ אישי, שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
*
*
*
*

חיפוש עורך דין לפי עיר

המידע המשפטי שחשוב לדעת – ישירות למייל שלכם!
הצטרפו לניוזלטר וקבלו את כל מה שחם בעולם המשפט
עדכונים, פסקי דין חשובים וניתוחים מקצועיים, לפני כולם.
זה הזמן להצטרף לרשימת התפוצה
במשלוח הטופס אני מסכים לקבל לכתובת המייל שלי פרסומות ועדכונים מאתר פסק דין
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ