משען ואח' נ' פלוני ואח'

פתח דבר

1. תביעה כספית על סך 2,324,507 ₪ כנגד שני הנתבעים, בני זוג, אשר לטענת התובעים לוו מהם כספים בשנת 2019 ולא השיבו אותם במועד הפירעון המוסכם.

    

   ביום 24.5.2022 עוכבו ההליכים כנגד הנתבע 1 (להלן: הנתבע) בשל פתיחת הליכי חדלות פירעון (חדל"ת 40388-12-21) והתביעה המשיכה להתברר רק בעניינה של הנתבעת 2 (להלן: הנתבעת).

    

   העובדות בתמצית

    

2. הצדדים הכירו על רקע פרוייקט מגורים בו רכשו התובעים דירה, כשהקבלן המבצע היה חברת ד.ק.ל הנדסה ונדל"ן בע"מ שבבעלות הנתבע (להלן: דקל הנדסה או החברה). במהלך פגישה שנערכה בין התובעים לנתבע בעניין הדירה בחודש ינואר 2019, ציין הנתבע את הקושי התזרימי אליו נקלעה החברה אשר עלול להביא לקריסת פרוייקט הבניה, וביקש סיוע.

    

3. בהמשך לכך, ביום 17.1.2019 הועבר סך של 300,000 ₪ מהתובעים לחשבונו הפרטי של הנתבע (סעיפים 8-9 לתצהיר התובע; נספח 1 לתצהיר התובע). לטובת פירעון ההלוואה, הנתבע משך שיק לפרעון למועד 4/2019 שבהמשך הוחלף בשיק לפרעון למועד 12/2019 (נספח 2 לתצהיר התובע ולהלן: ההלוואה הראשונה).

    

4. בימים 17.5.2019 (יום שישי) ו- 18.5.2019 (מוצ"ש) נערכו פגישות בין הצדדים בעניין מתן הלוואות נוספות. בפגישה ביום 17.5.2019 שנערכה בבית אביו ז"ל של התובע נכחו התובע, הנתבעים ואחותו של התובע. בפגישה ביום 18.5.2019 שנערכה בבית הרב ברדה נכחו התובע, הנתבעים, נחמיאס והרב ברדה.

    

5. בהמשך לפגישות אלו נערכו שלושה מסמכים, מתוארכים כולם ליום 19.5.19 (יום ראשון): דף הרשמה להיתר עיסקא הנושא את חתימת שני הנתבעים; הסכם להיתר עסקא בגין הלוואה הנושא את חתימת שני הנתבעים; הסכם הלוואה הנושא את חתימת התובע והנתבע בלבד (נספחים 3-5 לתצהיר התובע). עניינם של שלושת המסמכים במתן הלוואה בסך מצטבר של 1,700,000 ₪.

    

6. ביום 20.5.2019 העביר התובע סך של 1,100,000 ₪ לחשבונו הפרטי של הנתבע, באמצעות שיק בנקאי שנמשך מחשבונו של אחיו (נספח 6 לתצהיר התובע ולהלן: ההלוואה השנייה).

    

7. ביום 3.6.2019 נחתמה ע"י התובע והנתבע "תוספת להסכם הלוואה", שם הוסכם בין היתר, על הפחתת סכום ההלוואה לסך של 1,600,000 ₪ (להלן: התוספת להסכם).

    

   במעמד זה הועבר לנתבע סך של 200,000 ₪ במזומן, בשתי פעימות (סעיף 27 לתצהיר התובע), ולהבטחת החזר ההלוואה משך הנתבע שיק לפקודת התובע בסך של 1,460,000 ₪ (נספח 8 לתצהיר התובע).

    

8. ביום 17.6.2019 נרשמה לטובת התובע הערת אזהרה בדבר הימנעות מעשיית עסקה על חלקו של הנתבע בבית המגורים של הנתבעים ברעננה. הערה זו נמחקה ביום 5.8.2019 לבקשתו של הנתבע ונרשמה בשנית ביום 3.5.2020 (ראו סעיפים 35-39 לתצהיר התובע; נספחים 14-15 לתצהיר). ואולם, ביום 15.8.2021 נרשמה הערת אזהרה לטובת הנתבעת על חלקו של הנתבע בנכס, וזאת ע"פ התחייבות קודמת בין הנתבעים מיום 1.2.2019 (נספח 15 לתצהיר התובע וכן עדויות הנתבעים, פר' מיום 9.3.25).

    

9. ביום 12.8.2019 נחתמה תוספת שנייה להסכם בין התובע ובין הנתבע (נספח 10 לתצהיר התובע, להלן: התוספת השנייה להסכם).

    

10. ביום 14.8.2019 העביר התובע סך של 700,000 ₪ לחשבונו של הנתבע (נספח 11 לתצהיר התובע ולהלן: ההלוואה השלישית). להבטחת פירעון ההלוואה הנתבע מסר לתובע שיק ביטחון בסך 700,000 ₪ משוך מחשבונו (נספח 13 לתצהיר התובע).

     

11. חרף ההבטחות שניתנו להם, התובעים לא קיבלו את כספי ההלוואה בחזרה. משך חודשים ארוכים התובע חזר ופנה לנתבע בבקשה כי ישיב לו את הכספים, נערכו בין הצדדים שיחות בניסיון להגיע להסדרים אלו ואחרים, ונעשו ניסיונות לשוחח גם עם הנתבעת, אך הכספים ברובם לא הושבו לתובעים. מכאן התביעה שהגישו התובעים להשבת כספי ההלוואה.

     

    טענות הצדדים

     

12. התביעה נסמכת על מספר עילות. הראשונה היא עילה חוזית בטענה כי הנתבעת היא לווה בהסתמך על המסמכים מיום 19.5.2019 וחלקה בארועים שקדמו למתן ההלוואה. לטענת התובעים, ערב ההלוואה הנתבעים יצרו מצגי שווא אשר ליכולתם להשיב את הכספים, ולאחר קבלת הכספים, משנקלע הנתבע למצוקה כלכלית, ניסו לרמות את התובעים ולאפשר לנתבעת להתחמק מהחזר ההלוואה.

     

    עילת תביעה נוספת מבוססת על הלכת השיתוף בחובות ועשיית עושר שלא במשפט. לדברי התובעים, הנתבעים ביצעו שיתוף מלא בכספם ומכאן שניתן ללמוד על כוונה קונקרטית לשיתוף גם בחובות. לצד זאת, טוענים התובעים כי הנתבעת נהנתה מפירות ההלוואה, ועל כן יש לחייבה מכוח דיני עשיית עושר.

     

13. מנגד טוענת הנתבעת, כי הסכמי ההלוואה נערכו ונחתמו בין התובע ובין הנתבע, ללא מעורבות מצדה, ולא ניתן לראות בה משום לווה. לדבריה, כלל לא היתה מעורבת בהליכים לנטילת ההלוואה, וחלקה התמצה בחתימה על "דף הרשמה להיתר עיסקא" (נספח 3 לתצהיר התובע) כעדה בלבד. הנתבעת הכחישה את חתימתה על מסמך "הסכם להיתר עסקא". לטענת הנתבעת ההלוואות ניתנו לנתבע בלבד לטובת עסקיו, ובהתאמה לכך רק הוא מסר בטחונות להלוואה, ללמדך כי אין לנתבעת אחריות או מעורבות.

     

14. הנתבעת הכחישה את הטענה שעשתה שימוש בכספים שלווה הנתבע, ועמדה על כך שלא עשתה שימוש בכספי ההלוואה.

     

    דיון והכרעה

     

    העילה החוזית 

     

15. פרשנות חוזה תיעשה בהתאם להוראות סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 לפיו "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו", כאשר עפ"י ההלכה הפסוקה, עיקר הדגש בפרשנות הסכם יינתן ללשון החוזה.

     

16. לצד זאת, את ההסכם בין הצדדים יש לקרוא כמקשה אחת ולפרשו מתוך הנסיבות, מתוכן ניתן ללמוד על כוונת הצדדים וביניהן גם התנהגות הצדדים לפני כריתת ההסכם ולאחריה, מגעים קודמים בין הצדדים וחוזים אחרים ביניהם (ראו לעניין זה ספרה של ג. שליו, דיני חוזים, בעמ' 311).ובבואו של בית המשפט לפרש חוזה או תניה המופיעה בו, עליו להתחקות, ככל הניתן, אחר אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים שערכו את החוזה ואחר "המטרות, היעדים, האינטרסים, והתכנית אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים"(ראו ע"א 4628/93מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום בע"מ(להלן:עניין אפרופים)). על אומד דעת זה ניתן ללמוד מלשון החוזה וכן מן הנסיבות החיצוניות האופפות אותו (שם, וכן ראו דנ"א 2045/05ארגון מגדלי ירקות-אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נגד מדינת ישראל(להלן:עניין ארגון מגדלי הירקות).

     

    מן הכלל אל הפרט

     

17. בפנינו שלושה מסמכים הנוגעים להלוואה על סך 1,700,000 ₪ המתוארכים ליום 19.5.2019 - "דף הרשמה להיתר עסקה"; "הסכם להיתר עסקא בגין הלוואה" והסכם". על שני האחרונים מופיעה חתימה הנחזית כחתימת הנתבעת.

     

    לצד אלו, בימים 3.6.2019 ו - 12.8.2019 נחתמו שתי תוספות להסכם, עליהן מופיעות חתימתם של התובע והנתבע בלבד (הוצג לעיוני גם מסמך שכותרתו תוספת להסכם מיום 4.8.2019 אך תוכנו זהה לתוספת להסכם מיום 3.6.2019 ועל כן אתייחס אליהם כאותו מסמך).

     

18. מהראיות שהובאו בפניי, ונוכח הוראות חוק החוזים וההלכות הנוהגות ביחס לפרשנות חוזה, שוכנעתי, הן לאור לשון ההסכמים והן מהתנהגות הצדדים, כי מדובר במסכת הסכמים אחת שבה מעמדה של הנתבעת כלווה לכל דבר ועניין. ואפרט.

     

    דף ההרשמה להיתר עסקא

     

19. שמה של הנתבעת מופיע בפתחו של מסמך זה, ובתחתיתו מתנוססת חתימתה. הנתבעת הודתה כי מדובר בחתימה שלה, אך טענה כי לא חתמה כלווה, אלא סיפקה בעניין זה שתי גרסאות שונות – האחת כי חתמה כערבה לריביות והאחרת שחתמה כעדה (ראו פרו' מיום 9.3.25 עמ' 128 ש' 5-6, ש' 22, סעיף 32 לכתב ההגנה). די בעצם העלאתן של שתי גרסאות שונות במועדים שונים כדי לדחות את שתיהן, אך יתרה מכך, עיון במסמך מגלה כי שמה וחתימתה של הנתבעת מופיעים לצד שמו של הנתבע באותה תצורה בדיוק, ואין כל אינדיקציה לכך שמעמדה של הנתבעת שונה ממעמדו של הנתבע. כלומר, מלשונו של המסמך עולה בבירור כי מעמד של הנתבעים זהה הוא, והוא מעמד של לווה.

     

    ההסכם להיתר עסקא

     

20. ההסכם להיתר עסקא מדבר בעד עצמו, ולהלן האמור בו:

    הסכם להיתר עסקא בגין הלוואה

    1.היתר עסקא ₪ לפי היתר עסקא בית דין צדק ובית הוראה של הרה"ג רבי פנחס וינד שליט"א מיום 19/5/2019

    2.החזר הלוואה על סך 1,700,000 יהא ביום 15/10/2019 לאחר 5 חודשים

    3.החזר יהא בתוספת 170 אלף ₪ שהינו חלק מרווחים שלנו בפרוייקט לפי היתר עיסקא

    מצ"ב צילום צק אסמכתא, לקיום העסקא.

    4.הסכם זה תקף מעתה ומבטל כל הסכם אחר, לפני כן.

    על החתום מצד הלווה: על החתום מצד המלווה:

                 פלוני (ת.ז XXX)                   עוזי משען (ת.ז XXX)

                פלונית (ת.ז XXX)                 לימור משען (ת.ז XXX)

1. מהותו של "היתר עסקא" להשוות "להסכם שבין הצדדים אופי של פעילות עיסקית - הלווהמוצגכ"עוסק" בכספו של המלווה, והריביתמוצגתכחלקו של המלווה ברווחים" (ראו ת"א (מחוזי ירושלים) 380/92 טיפול שורש - ניהול ושרותים למרפאות נ' הפועלים ליסינג בע"מ (לפני כן- של"ת שרותים לתעשיה בע"מ) (נבו 20.1.1997)). כלומר, היתר עסקא מהווה פתרון לבעיה הלכתית עבור מי שמקיים אורח חיים דתי ואינו מעוניין לעבור על איסור ריבית מן התורה (ראו ת"א 5810-08-07 עמירון סי.טי.אל. מימון והשקעות בע"מ נ' וולך (נבו 5.3.2012); ת"א 56346-02-19 בן עמי נ' פפל, פסקה 79 ואילך (נבו 27.7.2021) ; תא"מ ‏(‏שלום נת'‏)‏ 70615-01-17 משה ניזרי נ' מוניק צבע ‏(‏נבו 2.1.2019‏)). בשורה של פסקי דין עמדו בתי המשפט על היותו של היתר עסקא חוזה לכל דבר ועניין, הנבחן לפי דיני החוזים המקובלים, ולא פעם נקבע כי חרף הכותרת "היתר עסקא", המהות הכלכלית האמיתית של העסקה היא הלוואה בריבית (רע"א 2385/12דוד קלנטרוב נ' עמרם כהן‏(‏נבו 31.12.2012‏)‏‏; ת"א ‏(‏שלום י-ם‏)‏ 1095-09סינדי צימרינג נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ‏(‏נבו 3.9.2013‏)‏‏).‏‏

    

2. בענייננו, אין חולק כי ההסכם להיתר עסקא הינו הלוואה (כאן המקום לציין שחרף העובדה שהנתבע טען במסגרת תצהירו כי העברת הכספים ע"י התובעים נעשתה כהשקעה בחברה, הנתבעת הודתה בחקירתה כי מדובר היה בהלוואה, וכך נטען גם בסיכומיה). עם זאת, הנתבעת הכחישה כי חתמה על ההסכם להיתר עסקא, וטענה כי מדובר בחתימה מזויפת. גרסתה זו של הנתבעת גם התפתחה לאורך ההליך, כאשר בשלב מסוים היא העלתה טענה כי הנתבע הוא שחתם בשמה.

    

3. בשאלת זיוף חתימתה של הנתבעת על ההסכם להיתר עסקא הוגשו שתי חוות דעת מומחים, ושתיהן קבעו כי מדובר בחתימה אותנטית - הן חוות דעת מומחה התובעים (ראו חוו"ד שהוגשה ביום 30.7.2023) והן חוות דעת מומחה בית המשפט, שמונה לבקשת הנתבעת עצמה (ראו בקשה מיום 2.8.2023 והחלטת בית המשפט מיום 23.8.2023 ומיום 27.9.2023).

    

4. מומחה התובעים קבע בחוות דעתו כי "קרוב מאוד לוודאי שחתימות המחלוקת נחתמו ע"י חותמת הדוגמאות" (שם, פרק ו' לחוות הדעת). מומחה בית המשפט הגיע למסקנה שהנתבעת, בסבירות גבוהה מאוד (הדרגה הגבוהה ביותר), היא שחתמה על שני המסמכים, כלומר דף ההרשמה להיתר עסקה וההסכם להיתר עסקא, והוא אף העריך כי ייתכן מאוד שמדובר ב"זיוף עצמי".

    

5. הלכה היא, שככלל, בית המשפט לא ייטה לסטות מחוות דעתו של המומחה מטעמו (ראו ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי)נבו 31.12.1988); ע"א 5509/09 מסארווה ואח' נ' עזבון מסארווה ואח(נבו 23.2.2014), ות"א (מרכז) 36334-11-10כלל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (נבו 9.1.2017)).

    

   מומחה בית המשפט ערך חוות דעת יסודית ומנומקת, עמד על מסקנותיו בחקירתו הנגדית, ומצאתי את חוות דעתו מהימנה ומבוססת. מנגד, לא התרשמתי שיש ממש בטענותיה של הנתבעת כנגד חוות דעתו של מומחה בית המשפט, וטענותיה התאפיינו באמירות כלליות וסתמיות, אשר חלקן עלו כדי זלזול בוטה ומיותר במומחה. לצד זאת, הנתבעת גם לא הגישה חוות דעת מומחה מטעמה, אלא הסכימה למינוי מומחה מטעם בית המשפט, ורק משמסקנתו לא נשאה חן בעיניה, ביקשה בדיעבד להגיש חוות דעת מטעמה (בקשה שנדחתה על ידי בית המשפט - ראו החלטה מיום 20.5.2024 של המותב הקודם, כב' השופטת כפיר).

    

6. בנסיבות אלו, משלא נמצא נימוק ממשי לסטות מחוות דעת מומחה בית המשפט, אשר לצידה הוגשה גם חוות דעת מומחה מטעם התובעים התומכת באותה מסקנה, אני קובעת שהנתבעת חתמה על ההסכם להיתר עסקא בגין הלוואה כלווה.

    

   הסכם ההלוואה מיום 19.5.2019

    

7. הנתבעת טוענת כי אין מקום לראות בה משום לווה, שכן היא אינה חתומה על ההסכם שנחתם בין התובע לנתבע שכותרתו "הסכם" (להלן: הסכם ההלוואה). ואולם, עיון מדוקדק בהסכם זה מלמד כי הוא חלק בלתי נפרד מהמערכת ההסכמית בין הצדדים שכוללת את דף ההרשמה להיתר עסקא ואת ההסכם להיתר עסקא, והוא אינו עומד בפני עצמו. כך, סכום ההלוואה זהה לסכום שמופיע בהסכם להיתר עסקא בגין הלוואה - 1,700,000 ₪, המסמכים מתוארכים לאותו היום, והסכם ההלוואה אף מפנה לדף ההרשמה להיתר עסקה ולהסכם להיתר עסקא במפורש (סעיף 5 סיפא להסכם ההלוואה).

    

8. אומנם, סעיף 6.1 להסכם ההלוואה קובע כי "הסכם זה מבטל כל הסכם קודם", אך מקום שכלל ההסכמים מתוארכים מאותו היום, לא ניתן לקבל את פרשנותה של הנתבעת לפיה הכוונה היתה כי הסכם ההלוואה מבטל את ההסכם להיתר עסקא, שכן חד הם. ראו בעניין זה גם עדות התובע, פר' מיום 9.3.25 עמ' 28 ש' 24 והלאה שם התובע מבהיר כי שלושת המסמכים הובאו אליו יחדיו.

    

9. אשר לטענות הנתבעת לפיהן התוספות להסכם מעידות על ביטולם של ההסכמים הראשונים, מצאתי לדחותן. מדובר במסמכים אשר כותרתם "תוספת להסכם", וכשמם כן הם - תוספות להסכם. אומנם, הסכמים אלו נחתמו רק ע"י התובע והנתבע, ואולם לשונם מלמדת כי הם מבוססים על מארג ההסכמים הראשוני, ומשנים אך ורק את סכומי ההלוואה ומועדי התשלומים. יתר על כן, שני הסכמי התוספות מפנים להסכם ההלוואה. לשון אחר - לא ניתן לראות בתוספות להסכם משום הסכם חדש, אשר בא במקום ההסכמים מיום 19.5.2019, ועל כן אין בעובדה שהנתבעת אינה חתומה עליהם כדי לאיין מעמדה כלווה. בעניין זה ראו עדות התובע, פר' מיום 9.3.25 עמ' 44 ש' 1-9 שם מעיד התובע כי הגם שהנתבעת לא חתמה בעצמה על התוספות להסכם, היא ידעה עליהן בהיותה מעורבת לכל אורך הדרך.

    

10. לצד לשון ההסכמים כמפורט לעיל, גם התנהגות הצדדים מוכיחה כי הנתבעת נטלה את ההלוואה ביחד עם הנתבע, והיא לווה לכל דבר ועניין.

     

11. ראשית, הנתבעת העבירה בעצמה לתובעים שישה תשלומים בסך 5,000 ₪ כל אחד (סעיף 45 לתצהיר התובע ונספחיו) מחשבונה הפרטי. ברי, כי אילו סברה הנתבעת כי מדובר בהלוואה עסקית בלבד שניתנה לחברה, שהיא אינה קשורה אליה, היא לא היתה עושה כן. כאן המקום לציין כי הנתבעת לא סיפקה הסבר מניח את הדעת משנשאלה על כך בחקירתה (על עדות הנתבעת ראו בהמשך).

     

12. שנית, מהראיות שהובאו בפניי הוכחה מעורבותה העמוקה של הנתבעת במסע השכנוע לקבל את הכספים מהתובעים. וכך תיאר את הדברים התובע: "הפגישה ארכה כאמור מספר שעות, פלוני ופלונית ממש התחננו על נפשם שאצילם, וביקשו מהרב ונחמיאס להמליץ שאלווה להם סכום נכבד נוסף כאמור על מנת שיוכלו, לטענתם שלהם, לסיים את הפרויקט והתחייבויות נוספות תוך שאף טענו כי מובטחים להם רווחים בפרוייקט וכי הם מתחייבים לשלם ריבית וכו'; פלונית ופלוני הציגו עצמם בצוותא חדא, ביחד, ולא הותירו כל ספק כי פלונית היא חלק בלתי נפרד מפלוני ושניהם קשורים בקשר הדוק ובעלי אינטרס זהה ומשותף לסיים את הבנייה ולהציל את השקעתם וממונם בעיקר בפרויקט אך גם בפרויקטים נוספים (סעיפים 15-16 לתצהיר התובע). התובע חזר על גרסתו זו במהלך חקירתו בבית המשפט (פרו' מיום 9.3.25 עמ' 29).

     

    גרסתו של התובע על אודות חלקה הדומיננטי של הנתבעת בארועים שקדמו למתן ההלוואה נתמכה בעדותה של אחותו, הגב' טובי, אשר שוחחה עם הנתבעת במהלך הפגישה שנערכה ביום 17.5.2019 (סעיפים 8-13 לתצהיר שרה טובי, ראו פרו' מיום 27.2.25 עמ' 76 ש' 4 ואילך; עמ' 91 ש' 19 ואילך; עמ' 92 ש' 4 ואילך; עמ' 93 ש' 7 ואילך), וגם בעדותם של שני העדים הנוספים בפגישה שנערכה ביום 18.5.2019 - הרב ברדה (ראו תצהירו, סעיפים 9 – 11 ופר' מיום 27.2.25 עמ' 85 ש' 4) והגבאי נחמיאס (ראו תצהירו, סעיפים 12 – 14, פרו' מיום 27.2.25 עמ' 53 ש' 17, עמ' 64 ש 22, עמ' 65 ש' 4 5-26). הן הרב ברדה והן נחמיאס הדגישו כי הנתבעת לקחה חלק מרכזי בפגישה ובהצגתם של הנתבעים כזוג ישר ירא שמים, בעל ממון, אשר נקלע למצוקה כספית ומתחנן לסיוע כספי, תוך הצעת בית המגורים ברעננה כבטוחה לצד תכשיטים יקרים של הנתבעת, והבטחה כי הכספים יושבו במהרה. במילותיו של הרב ברדה (פר' עמ' 91 ש' 31): "הרושם שהצטייר אליי שהיא נוגעת בדבר שווה בשווה, פלוני, היא כמו פלוני".

     

13. לא מצאתי ממש בניסיונות הנתבעת להטיל דופי במניעיהם של הרב ברדה ונחמיאס להעיד לטובת התובעים. נהפוך הוא - התרשמתי כי מדובר במי שהרגישו אחריות לחשוף את האמת, לאחר ששכנעו בעצמם את התובעים ליתן את ההלוואות לנתבעים (ראו תצהירי הרב ברדה ונחמיאס ועדויותיהם בבית המשפט). לפיכך, אני דוחה את גרסת הנתבעת לפיה לא היה לה חלק ממשי בבקשות לקבלת הלוואה, ומקבלת את גרסת התובעים כי ההלוואה התבקשה על ידי שני הנתבעים, ושניהם ביחד התחייבו להשיבה. למותר לציין, כי גרסא זו גם מתיישבת עם מערכת ההסכמים המפורטת לעיל, לפיה הנתבעת היא במעמד של לווה.

     

14. הנתבעת מציגה כהוכחה שלא ניתן לראות בה משום לווה, את העובדה כי הבטוחות שניתנו בגין ההלוואה ניתנו ע"י הנתבע בלבד, לרבות רישום הערת אזהרה רק על חלקו של הנתבע בבית המגורים של הנתבעים ברעננה. ואולם, לא מצאתי כי די בכך כדי לסתור את כלל הראיות שהובאו בעניין. ודוק, התובע העיד שהסכים לקבל כבטוחה רק רישום הערת אזהרה על חלקו של הנתבע בבית, לא מכיוון שרק הנתבע לווה את הכספים, אלא לאור בקשת הנתבע בשים לב לגובה ההלוואה אל מול שווי הנכס שהיה גבוה הרבה יותר (פר' מיום 9.3.25 עמ' 30 ש'25-34; עמ' 31 ש' 4-33 וראו גם עדות נחמיאס פר' מיום 27.2.25 עמ 62 ש 23, ועדות התובעת פרו' מיום 9.3.25 עמ' 19 ש' 7 ואילך).

     

    כאן המקום לציין, כי ההצעה לרישום הערת האזהרה על חלקו של הנתבע בבית ברעננה כבטוחה להלוואה, חודשים לאחר שהוסכם בין הנתבעים על העברת כלל הזכויות בנכס ע"ש הנתבעת, מבלי לבצע את הרישום הנדרש ומבלי להביא את הדברים לידיעת התובעים (ראו מוצג ת/5; חקירת הנתבע, פרו' מיום 9.3.25 עמ' 64 ש' 22 ואילך וכן חקירת הנתבעת עמ' 132 ש' 7 ואילך) מלמדת על חוסר תום לב של הנתבעים ומחזקת את טענות התובעים בעניין מצגי השווה וניסיונותיהם להימנע מתשלום חובותיהם.

     

    לסיכום פרק זה, הנתבעת לוותה ביחד עם הנתבע הלוואה מהתובעים, ועל כן חלה עליה החובה להשיבה.

     

    על חובת ההשבה מכוח חזקת השיתוף

     

15. לצד העילה החוזית, גם עילת התביעה המבוססת על שיתוף בחובות הוכחה ע"י התובעים.

     

16. כידוע, עובר לחקיקת חוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג - 1973 (להלן: חוק יחסי ממון), עוגנה בפסיקה חזקת השיתוף הכללית בזכויות ובחובות, לרבות הקמת יריבות ישירה בין בני הזוג לנושה (ראו רע"א 8791/00שלם נ' טווינקו בע"מסב(1), 165 ופסקי הדין שמוזכרים שם). ואולם, סעיף 4 לחוק יחסי ממון קובע כי "אין בכריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם כדי לפגוע בקניינים של בני הזוג, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריות לחובות השני". היינו, במשטר הרכושי של מי שהתחתנו אחרי 1.1.74, ובהם הנתבעים, לא קיימת חזקת שיתוף כללית וגורפת בחובות בן הזוג, ושאלת השיתוף בחובות של מי שחל עליו המשטר של חוק יחסי ממון נבחנה בע"א 6839/19אבנר חדד נ' מדינה פיקהולץ ‏(‏נבו 20.1.2021‏)‏‏ (להלן: עניין חדד).

     

    בעניין חדד סקר בית המשפט (כב' השופט מינץ) את דוקטרינת השיתוף של מי שחוק יחסי ממון חל עליהם, וקבע כי "במשטר יחסי ממון לפי החוק, שיתוף כללי של בני הזוג בחובות האישיים של בן זוג אחד - אַין. ברם, נושה יכול לעורר טענה של שיתוף בחובות, אם הוּכחה כוונת שיתוף ספציפי בנכס מסוים, או כוונה קונקרטית, מפורשת או משתמעת, לשיתוף בחובות. בכל מקרה אין הנושה יכול לגבות את חובו מבן הזוג השני באופן אוטומטי, אלא עליו לנקוט נגדו הליך נפרד (השותפות הנישואית, עמ' 146)" (פסקה 16 לפסק הדין) (הדגשה שלי - ל.ח.ר). עוד נקבע, כי נטל להוכיח כוונת שיתוף ספציפי מוטלת על הטוען לה, ויש לבחון את הדברים בהתאם לאומד דעתם של בני הזוג, הסכמה מפורשת או משתמעת ונסיבות חייהם (פסקה 13 לפסק הדין).

     

17. לדידי, עלה בידי התובעים להוכיח כוונת שיתוף קונקרטית בהשבת ההלוואה לתובעים. זו נלמדת מחלקה הדומיננטי של הנתבעת בשכנוע התובעים ליתן את ההלוואה ובדברים שנאמרו על ידה בפגישות בימים 17.5.2019 ו -18.5.2019, וכן מלשון ההסכמים שנחתמו בעקבותיהם. היא נלמדת גם מהעובדה שהתובעים קיבלו החזרים עבור ההלוואה מחשבונה הפרטי של הנתבעת (סעיף 45 לתצהיר התובע ונספחיו).

     

18. ויתר על כן, עיון מדוקדק בראיות מלמד על ערבוב כספים בין חשבונותיהם הפרטיים של הנתבעים, חשבונם המשותף וחשבון החברה, המוכיח גם הוא כוונת שיתוף קונקרטית בחובות. מדובר בהעברות כספים דו כיווניות מחשבונות הנתבעת והחשבון המשותף של הנתבעים לחשבונות החברה, העברות כספים מחשבון הנתבעת לגורמים שקשורים בחברה, קבלת כספים לחשבונה הפרטי משותפים עסקיים של הנתבע, והפקדת מזומנים בהיקפים גדולים. דפי החשבון מצביעים על דפוסי העברות בין החשבונות שנמשכו שנים, גם לפני שהחברה נקלעה למצוקה כספית, ויש בהם כדי להוכיח שיתוף קונקרטי וספציפי בכספים של הנתבעים והחברה לתשלום החובות. על מנת שלא להלאות (שכן הראיות הן רבות, ופורטו בהרחבה בסיכומי התובעים) להלן מספר דוגמאות מייצגות:

    • לחשבון המשותף של הנתבעים הועברו פעמים רבות כספים מהחברה ומשותפיו העסקיים של הנתבע (נספח 24 לתצהיר התובע, וראו העברות שבוצעו מיום 16.1.2020 שם, עמ' 226).

    • הנתבעת קיבלה לחשבונה הפרטי כספים משותפו העסקי של הנתבע (ראו למשל מוצגים ת/16.1-16.3, ת/9, ת/15), וכספים מחברת דקל הנדסה (ראו נספח 26 לתצהיר התובע).

    • לנתבעת הייתה גישה ישירה לחשבון החברה והיא הייתה מעבירה לעצמה משכורות (פרו' מיום 9.3.25 עמ' 125 ש' 24-27, נספח 25 לתצהיר התובע, עמ' 235).

    • הנתבעת שילמה מחשבונה הפרטי משכורת לעובד החברה (תצהיר התובע ס' 70 ונספחיו, ופרו' מיום 9.3.25 עמ' 120 ש' 18-33 שם הודתה בכך הנתבעת); שילמה עבור רכבי החברה (עמ' 124 ש' 25-34, נספח 23 לתצהיר התובע, שם עמ' 180), ואף שילמה סך של 78,583 ₪ עבור תשלום לספקים (פרו' מיום 9.3.25 עמ' 125 ש' 31-33, נספח 25 לתצהיר התובע, שם עמ' 237).

    • הנתבעת אישרה בחקירתה כי קיבלה לחשבונה הפרטי כספים שהועברו עבור הנתבע משותפים עסקיים (ראו פרו' מיום 9.3.25 עמ' 121 ש' 16 ואילך, עמ' 126 ש' 25 נספח 23 לתצהיר התובע, שם עמ' 180).

    • לנתבעים חשבון משותף בבנק מזרחי טפחות שמספרו 631390 (סעיף 33 לתצהיר הנתבעת ונספח 2 לתצהיר). ביום 28.1.2019 זוכה החשבון בסך 103,000 ₪ מחשבון דקל הנדסה בגין הלוואת בעלים, מספר ימים בלבד לאחר העברת סכום ההלוואה הראשון ע"י התובע (ס' 65- 66 לתצהיר ונספחיהם). כשנשאלה על כך הנתבעת בבית המשפט אישרה כי כספי ההלוואה שנתנו התובעים הועברו לחשבון בגין הלוואות קודמות שהנתבעת נתנה (פר' 9.3.25 עמ' 114 ש' 22).

       

19. משנשאלו הנתבעים במהלך חקירתם על העברות הכספים בין החשבונות השונים לא סיפקו תשובה עניינית, אלא טענו שעשו זאת בהתאם להוראות רואה החשבון (ראו למשל פרו' מיום 9.3.25 עמ' 76 ש' 19 ואילך, עמ' 120 ש' 1 ואילך). עם זאת, הנתבעים לא הביאו את רואה החשבון לעדות והדבר נזקף לחובתם (ראוע"א 641/87זאב קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ, מד(1) 23((1990).

     

20. על תפקידה המהותי של הנתבעת בחברה, והיעדר הפרדה ממשית בין בני הזוג בהיבטים הכספיים ביניהם ובין החברה, ניתן ללמוד גם מהעובדה שהנתבעת הייתה ערבה להלוואה שנטל הנתבע עבור החברה מחברת "ערך הלוואות כהלכה בע"מ" (מוצג ת/11, וראו פרו' מיום 9.3.25 עמ' 71 ש' 11-20) ומכך שהנתבעים נטלו יחדיו הלוואה מחברת קוואלטי קרדיט פאנד (מוצג ת/7).

     

21. לצד זאת, הנתבעת לקחה חלק פעיל בניהול החברה, ובין היתר טיפלה בעניינים כספיים ומשפטיים, כמו גם קשר עם ספקים (ראו ת/14 ובפרט התכתבויות מימים 2.10.2018; 1.4.2019; 14.5.2019; 4.6.2019). התרשמתי שתפקידה של הנתבעת בחברה היה משמעותי הרבה יותר מ"מתאמת שינויי דיירים" (ראו פרו' מיום 9.3.25 עמ' 58 ש' 18-28; עמ' 72 ש' 27-34; עמ' 73 ש' 1-34 ), כפי שהיא אף הודתה בסופו של דבר בחקירתה (ראו עדותה של הנתבעת שם, עמ' 107 – 108, 120,126).

     

22. הנתבעת הודתה בקיומו של ערבוב בין חשבונות החברה, החשבונות הפרטיים של הנתבע ושלה, והחשבון המשותף של שניהם, ובסעיף 33 לתצהירה הודתה כי בחשבון המשותף נעשו פעולות ע"י הנתבע כאחד מבעלי החברה (סעיף 33 לתצהיר הנתבעת): "כאשר העברתי כספים לצדדים הקשורים לחברה, הדבר נעשה לבקשת פלוני, שביקש ממני לסייע לו עם כספים לטובת החברה. מדובר בבעלי שביקש ממני סיוע בקשר לחברה שבבעלותו, ולא ראיתי בכך שום בעיה. בהתאם לכך, לעתים גם ביצעתי העברות ישירות לחברה וזאת לבקשת פלוני בעלי" (סעיף 37 לתצהיר הנתבעת). הנתבעת נשאלה על העברות הכספים בין החשבונות בחקירתה, אך מסרה תשובות חלקיות, מבולבלות, שלא נתמכו בכל ראיה נוספת (כך למשל בנוגע לטענותיה כי היא בעצמה העניקה הלוואות לחברה, טענות אשר לכספים שירשה). הנתבעת אף הודתה כי הפעולות בחשבונה בוצעו בשל המצוקה הכספית של הנתבע והחברה, והיעדר האפשרות לעשות שימוש בחשבונותיהם.

     

23. התמונה המצטיירת לנגד עינינו חדה וברורה - הנתבעת לקחה חלק אינהרנטי בניהול החברה לרבות ענייניה הכספיים, והתקיים ערבוב מלא בין חשבון החברה לבין חשבונותיהם של הנתבעים, הן המשותף והן הפרטיים. כשם שהייתה כוונה שיתוף קונקרטית בהכנסות, כך היתה כוונת שיתוף קונקרטית גם בחובות.

     

24. יוטעם ויודגש, כי ערבוב הכספים נעשה גם ביחס לחשבון המשותף של הנתבעים, אשר שימש את משק הבית המשותף שלהם (ראו פרו' מיום 9.3.25 עמ' 118-119, עמ' 57 ש' 19-27 וכן חקירת הנתבעת עמ' 90 ש' 30 ואילך). הנתבעים הם זוג נשוי ומתגוררים יחדיו בביתם ברעננה, חרף העובדה שהנתבעת פתחה בהליך גירושין (ראו חקירת הנתבע, פרו' מיום 9.3.25 עמ' 58 ש' 1 עמ' 63 ש' 21 ואילך, חקירת הנתבעת פר' 9.3.25 עמ' 95 ש' 15 והלאה, וראו מוצג ת/6). ביחס לניהולו של חשבון משותף קבע בית המשפט העליון בע"א 1967/90ישראל גיברשטיין נ' הלן גיברשטיין, מו‏(‏5‏)‏ 661 ‏(‏1992‏)‏‏ כי "עצם פתיחתו של חשבון משותף מצביעה על כוונת שיתוף".

     

25. בשולי הדברים יוער, כי הסכם הממון שערכו ביניהם הנתבעים לא סותר את השיתוף הקונקרטי בחובם כלפי התובעים, שכן עיון באותו הסכם (מוצג ת/4), מצביע על רצונם של הנתבעים בשיתוף של נכסיהם, להוציא נכס שקיבלה הנתבעת טרם הנישואין (דירת מגורים ברחוב XXX, רמת גן), וכן כספים, פקדונות, קרנות ומניות שצברו כל אחד מהם בחשבונותיהם בנפרד עד למועד הנישואין (ראו סעיפים 3-4 להסכם הממון וכן חקירת הנתבע, פרו' מיום 9.3.25 עמ' 60 ש' 30 ואילך).

     

26. אשר על כן, אני קובעת כי הוכחה כוונת שיתוף קונקרטית בחוב כלפי התובעים.

     

27. כאן המקום לייחד מספר מלים להתרשמותי מעדויות הצדדים. את עדותה של הנתבעת מצאתי כבלתי מהימנה, בהיותה לא קוהרנטית, מתפתחת, חלקית ומתחמקת (השיבה על חלק גדול מהשאלות ב"לא זוכרת" או "לא יודעת"), ועלו ממנה סתירות פנימיות לצד סתירות לראיות בכתב מזמן אמת. כך למשל התפתחות גרסתה של הנתבעת אשר לחתימת שמה על ההסכם להיתר עסקא, התשובות המתחמקות והמתחכמות שהשיבה כשנשאלה על העברות כספים בסכומים גבוהים שנכנסו לחשבונה הפרטי או הפקדות מזומנים (פר' 9.3.25 עמ' 99, ש' 17, עמ' 109 ש' 10 והלאה, עמ' 113 ש' 8 ו - 27), סתירה בין תשובותיה בהליך דנא להליך שהתנהל בעניין קוואליטי (שם, עמ' 97) ואף תשובותיה בבית המשפט אל מול תשובותיה בשאלון (פר' 9.3.25 עמ' 111 ש' 3).

     

    לא ניתן להשתחרר מן הרושם כי מדובר במי שמנסה להרחיק את עצמה מהארועים תוך הצגת תמונה מגמתית וחלקית בפני בית המשפט, בניסיון לחמוק מחובותיה. גם הנתבע סיפק תשובות חלקיות ומתחכמות, שעומדות בסתירה ליתר הראיות (לעתים אפילו ביחס לעדותה של הנתבעת, למשל בעניין מהות העברת הכספים, וראו בין היתר גרסתו למעמדה של הנתבעת כערבה להסכם ההלוואה - ת/7 וכן תשובותיו אשר לאופן ניהול חשבונות הבנק והעברות הכספים ביניהם), והתנהלותו נגוע למצער בחוסר תום לב (למשל, מתן בטוחה להלוואה ברישום הערת אזהרה על חלקו בבית ברעננה, במועד לאחר שהוסכם בינו לבין הנתבעת כי מלוא הזכויות בבית יירשמו על שמה (פר' 9.3.25, עמ' 66 ש' 7 והלאה)). אשר על כן, מצאתי גם את עדותו של הנתבע בלתי מהימנה.

     

28. אל מול אלו, הביאו התובעים את מלוא העדים הרלבנטיים, שעדויותיהם השתלבו זו עם זו ועם המסמכים מזמן אמת. הגם שלא נעלמו מעיני אי אלו סתירות בעדות התובע ובין עדותו שלו ליתר העדויות, מצאתי אותן מינוריות ושוליות, ולא כאלו ששומטות את הקרקע תחת גרסתו. אגב אורחא יוער, כי ניסיונם של הנתבעים להשחיר את פניו של התובע, ולהציג את עברו הפלילי שכלל אינו רלבנטי למחלוקת דנא, מעידה בעיקר עליהם ועל היעדר תום ליבם.

     

29. נוכח מסקנותיי לעיל לא ראיתי להכריע בטענות התובעים בדבר מצגי שווא ותרמית, ואולם, התנהלות הנתבעים מעידה על היעדר תום לבם, ולמצער רומזת שיש ממש בטענות אלו של התובעים.

     

    גם לא ראיתי לדון בעילת עשיית עושר שלא במשפט, לאור הוכחת העילה החוזית ושיתוף בחובות.

     

    סוף דבר

     

30. לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 2,324,507 ₪ (סעיפים 53 - 55 לכתב התביעה).

    סכום זה יישא ריבית שקלית מיום הגשת התביעה ועד למועד הפרעון.

     

31. לשאלת ההוצאות - לאחר שהבאתי בחשבון את מכלול השיקולים הנדרשים לעניין, לרבות התנהלות הצדדים בהליך, מספר הבקשות שהוגשו ומועדן, טיב הבקשות, מספר הדיונים ובפרט מועדי ההוכחות אופן ניהולן, והיות שהתנהלות הנתבעת הובילה להימשכות ההליך ולייקורו, מצאתי לחייבה בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 75,000 ₪.

    סכום זה יישא ריבית שקלית מהיום ועד למועד הפרעון.

     

32. הנתבעת תישא באגרת בית המשפט כפי ששולמה וכן בהחזר שכר טרחת מומחה בית המשפט.

    סכומים אלה ישאו ריבית שקלית מהיום ועד למועד הפרעון.

     

33. זכות ערעור כדין לבית המשפט המחוזי מרכז.

     

    ניתן היום, י' שבט תשפ"ו, 28 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.