פלונית ואח' נ' המרכז הרפואי ע"ש שיבא ואח'

1.עניינה של התביעה הכספית הוא טיפול רפואי שניתן ע"י הנתבעים לאמם המנוחה של התובעים (להלן- המנוחה). האחרונה סבלה מהתקפי לב חוזרים ונפטרה ביום 1.11.18 לאחר ניתוח מעקפים .לטענת התובעים הצוות הרפואי אֵחר בביצוע הניתוח ולו היה פועל מיד עם ייצוב מצבה של המנוחה לאחר ההתקף הראשון, היו גדלים סיכויי הישרדות המנוחה גם לאחר הניתוח.

רקע

2. המנוחה ילידת 1954 לקתה באוטם שריר הלב והובהלה לביה"ח ביום 30.1.17 .ממועד זה ובמשך שנתיים המנוחה לקתה ב-4 התקפי לב נוספים ובמסגרת הטיפול בביה"ח טופלה בכל המקרים הנ"ל בדרך של צנתור וביום 2.10.18 הומלץ לה על ניתוח מעקפים.

3.כנטען בכתב התביעה האפשרות לניתוח מעקפים הוצעה למנוחה רק לאחר שנתיים מאז שהגיעה לטיפול הראשון בביה"ח, כאשר עד אז עברה הרחבות עורקי הלב באמצעות צנתורים חסרי תועלת . כמו כן בעוד שמצבה הלך והידרדר במשך התקופה הנ"ל, בה לא שותף בהיוועצות הרופאים גם מנתח לב ,הרי כאשר שותף מנתח הלב בשלהי התקופה היה זה מאוחר מדי והתוצאה הייתה טרגית.

4.ביום 17.10.18 המנוחה נותחה ובוצע מעקף אחד לעורק .לאחר הניתוח המנוחה הועברה לאשפוז שם התמוטטה ,בוצעה לה פתיחת חזה דחופה וכל מאמצי ההחייאה נכשלו והמנוחה נפטרה ב 1.11.18 .

5.הנתבעים בקשו לדחות את התביעה לאחר שהוכיחו לטענתם כי התנהלותם הייתה ללא דופי, והמנוחה טופלה בהתאם לפרקטיקה רפואית מקובלת. עוד נטען כי הצוות הרפואי מיצה את האפשרויות הטיפוליות בהתאם לגישה שמרנית נכונה, והחלטותיו התקבלו לאחר שיקול דעת רחב, רב תחומי, תוך שקלול הסיכונים שהיו כרוכים בביצוע הניתוח.

המחלוקת

6.ליבת עילת התביעה היא הטענה בדבר התרשלות בשל איחור בביצוע ניתוח מעקפים ואליה צורפה הטענה בדבר פגיעה באוטונומיה.

לטענת התובעים ההתרשלות באה לידי ביטוי בכמה פנים:

ראשית, העדפת ביצוע מספר טיפולי צנתור תחת ביצוע ניתוח כבר לאחר התקף הלב הראשון.

שנית, העדר דיון מושכל של קרדיולוגים מצנתרים עם מנתחי לב בחלופות הרלבנטיות אלא רק לאחר הצנתור החמישי .

שלישית, לא נשקלו אפשרויות להתגבר על סיכונים צפויים בביצוע הניתוח בשלב מוקדם יותר ,ככל שהיו סיכונים ,ולרבות אי ביצוע החלפת מסתם האאורטלי המוצר –שהיא פעולה פולשנית מסוכנת פחות הכוללת סיכונים נמוכים יותר וזאת טרם הניתוח.