פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח'

1.תביעה לפיצויים בגין נזק גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

2.על פי הנטען בכתב התביעה – בתאריך 7.8.23 – בעת עלייתו לרכב שהיה נהוג על ידי בתו – אחז התובע בידו בין שתי הדלתות ולפתע טרקה אשתו את הדלת האחורית שנסגרה על אצבע 5 בדי שמאל.

3.מומחה מטעם בית המשפט שבדק את התובע קבע כי עקב התאונה נותרה לתובע נכות בשיעור 2.5.% לפי מחצית סעיף 44 (4) לתקנות.

הנתבעת - 1 להלן הנתבעת – הכחישה את עצם התרחשות התאונה.

ראיות הצדים:

4.בעדותו לפני – העיד התובע כי :

"הבת הייתה במושב של הנהג ואשתי מאחורה והתינוק באמצע, באתי לקראת הדלת הקדמית שליד הנהג, פתחתי את הדלת והנחתי את היד שלי על הכיסא ואת היד האחרת שמתי בין 2 הדלתות , אשתי ישבה מאחורה בזמן שהיא חוגרת את התינוק, כשדיברתי עם הבן היא סגרה את הדלת, ברגע ששמתי את היד שלי במושב והיד האחרת הייתה על המשקוף, אשתי סגרה את הדלת והתחלתי לצעוק תפתחי את הדלת. היד השמאלית הייתה על המשקוף, בצד הימיני של הרכב. הרכב מסוג ג'יפ."

5.התובע ביצע הדגמה בחניון בית המשפט אשר מתיישבת עם תיאור התובע.

6.בחקירתו הנגדית השיב כי נקבעה לו בעבר נכות בגין פגיעה ביד ימין; הוא פנה לביטוח הלאומי לנכות כללית ; הביטוח הלאומי קבע לו נכות בשיעור 64% רפואית ו דרגת אי כושר של 74%; לפני התאונה עבד ב"כל מיני עבודות" ; עבד אצל XXX ואצל XXX בשיפוצים; אחרי התאונה הבת שלו לקחה אות לבית החולים; אשתו הייתה עמו; הוא ניגש לרכב כי רצה לראות את הנכד שלו.

7.אשתו של התובע העידה כי "הייתי בבית עם הבן והבת ורציתי לצאת איתה, היא שמה את התינוק ואני חגרתי את התינוק, באתי לחגור את התינוק ושסיימתי לחגור אותו, סגרתי את הדלת, שמעתי אותו צועק וישר פתחתי את הדלת. ראיתי שהיד שלו בדלת כשראיתי את זה ידעתי שטרקתי את הדלת עליו. הלכנו למתחם ככה קוראים אצלנו ואחר כך לבית החולים בצפת."; התובע ניגש לרכב כי רצה לראות את התינוק; לא היה חושך; לשאלה אם ראתה איך התאונה התרחשה בדיוק השיבה כי – "כן, אני זאת שסגרתי את הדלת והייתי נוכחת."; התובע שם את היד שלו בין שתי הדלתות;

לשאלה איפה הייתה היד השנייה השיבה – "הוא שם את היד במושב בגלל שיש לו בעיות בגב. אני חשבתי שהוא מניח את 2 הידיים שלו לכן לא שמתי לב. ברגע שסגרתי את הדלת והוא צעק אז הבנתי את הסיטואציה."; היא כל הזמן עוזרת לתובע כי סובל מבעיות רפואיות מלפני התאונה –

"לפני התאונה הייתה לו פגיעה ביד האחרת, ועשה ניתוח בגב. אני עוזרת לו בכל מיני דברים ברגע שהוא מבקש".

8.בתו של התובע העידה כי "אני נהגתי, אימי הייתה מאחורה חוגרת את הבן, ואבא שלי היה מדבר עם הבן שלי. לא הרגשתי איך זה קרה פתאום שמעתי אותו צועק עד שראיתי את היד שלו תקועה." היא רצתה לקחת את אמא שלה והתובע ניגש לרכב כדי לראות את הילד. התאונה התרחשה באור יום. לשאלה איפה התובע שם את היד השיבה כי – " הוא נשען קדימה והיד שלו הייתה בין הדלתות. הוא שם את היד שלו בצורה הזאת ונשען קדימה לדבר עם הבן שלי ואני שמעתי אותו צועק והבנתי מה קרה."

דיון והכרעה:

9.לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את סיכומי הצדדים – באתי למסקנה כי עלי לקבל את התביעה.

להלן הנימוקים:

10.התובע עשה עלי רושם חיובי ואני נותן אימון מלא בעדותו. התרשמתי אל נכון כי חווה את האירוע כפי שתיאר אותו לפני.

11.ההדגמה שביצע בחניון בית המשפט התאימה לתיאור התאונה.

12.גם עדותן של הבת והאישה עשתה עלי רושם חיובי.

13.לא מצאתי כל סתירה מהותית בין העדויות ו/או בתוך העדויות.

14.אני ער לכך שהשלושה העידו כי התובע לא רצה להשתתף בנסיעה אלא רק רצה לראות את הנכד , כאשר בכתב התביעה נטען כי רצה לנסוע ברכב. אך באת כוח הנתבעת לא חקרה אף אחד מהעדים ( כולל התובע) על סתירה זו. כך או אחרת לאחר ששמעתי ברוב קשב את העדויות ומצאתי אותן אמינות ובהעדר סתירות בין העדויות שלא נסתרו בחקירה הנגדית – אינני סבור כי יש בחוסר הדיוק בכתב התביעה – לגבי מטרת הנחת היד בין הדלתות – כדי להביא לדחיית הגרסה.

15.אני קובע אפוא כי התובע נפגע בידו השמאלית כפי שתואר על ידו בעדותו לפני דהיינו עקב טריקת הדלת האחורית על די אשתו בזמן שהוא הניח את ידו השמאלית בין שתי הדלתות כאשר בתו יושבת במושב הנהג לקראת נסיעה ואילו אשתו יושבת במושב האחורי.

16.אני דוחה את טענות הנתבעת כי האירוע אינו עונה על הגדרת "תאונת דרכים" לפי הפלת"ד.

אומנם נכון הוא שהתובע עצמו לא רצה להיכנס לרכב ולמעשה הנחת היד בין הדלתות על מנת לראות את הנכד אינה נכנסת להגדרה של שימוש ברכב מנועי. אך אין הכרח כי הנפגע עצמו יהיה "המשתמש" ברכב כהגדרת מונח זה בחוק . וכך מוגדר ה"נפגע" בחוק :

"נפגע" –

אדם שנגרם לו נזק גוף בתאונת דרכים, למעט אם נגרם מפגיעת איבה כמשמעותה בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970;

17.א.די לנו בכך שהבת והאישה עשו ברכב שימוש שעונה על הגדרת החוק וכי עקב שימוש זה נפגע התובע. ואין ספק כי אכן זהו המצב שכן הוכח כי שאשתו של התובע הספיקה להתיישב ברכב כאשר הבת ישבה במושב הנהג לקראת נסיעה ואז טרקה האישה את הדלת האחורית על ידו של התובע שבא לראות את הנכד.

17.ב.וראו הגדרת "השימוש ברכב מנועי" :

 "– נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד;

17.ג.אין ספק כי סגירת הדלת לקראת נסיעה היא חלק אינטגראלי מהכניסה לרכב ודי בכך כדי לקבוע כי התובע נפגע עקב השימוש ברכב כהגדרתו בחוק. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי סגירת הדלת אינה חיונית לצורך השלמת הכניסה לרכב. אם כך – אזי צריך לשייך אותה במקרה שלנו כחיונית לצורך הנסיעה ברכב והתוצאה אחת היא. זה המקום לציין כי פסקי הדין אליהן הפנתה הנתבעת בסיכומיה עוסקים בנסיבות אחרות – שונות מנסיבות התאונה דנא – ועל כן אין בהם כדי להושיע.

18.לסיכום פרק זה – האירוע שבו נפגע התובע כמפורט בפסקה 15 לעיל עונה על הגדרת תאונת דרכים לפי חוק הפלת"ד.

שיעור הנזק:

כאב וסבל-

19.לתובע נגרם שבר באצבע בבסיס גליל מקורב. מדובר במעיכה בדלת של הרכב. בהינתן כי נגרם שבר שהצריך קיבוע במשך 3 שבועות בערך אני מעריך את הפיצוי שמגיע לו בגין כאב וסבל בסך של 15,000 ₪.

הפסד שכר בעבר:

20.התובע לא הציג נתונים להוכחת הפסק שכר בעבר. לא התייחס לכך בעדותו ולא הגיש אף מסמך מטעמו. לעניין זה אעיר כי לא ניתן להסתמך על נספחי תחשיב נזק שלא הוגשו כראיה במשפט. מדובר בנזק מיוחד אותו ניתן להוכיח ( אם נגרם) במדויק. בהעדר ראיות כלשהן אין הצדקה לפסיקת סכום גלובלי.

הפסד שכר בעתיד:

21.התובע יליד 1966. התובע לא טרח להגיש ראיות לעניין השתכרותו ו/או פגיעה בכושר השתכרותו. לא העיד ולא הביא אף עד לעניין זה. לא הגיש אף מסמך. זאת גם זאת מדבור בנכות בשיערו זעום ( 2.5.%) כאשר נכויות בשיעור זה אינן מצדיקות פסיקת פיצוי בגין הפסד שכר בעתיד על בסיס תחשיב אריתמטי. אם לא די בכך התובע אישר כי מקבל נכות כללית. המסקנה המתבקשת היא שתרומת התאונה מושא התביעה לפגיעה בכושר השתכרותו של התובע היא תרומה זערורית. בהעדר הגשת ראיות מטעם התובע אני מעריך את הפיצוי בראש נזק על הצד הנמוך זה בסך של 15,000 ₪.

אשר להוצאות רפואיות ועזרת צד ג' – לא הוכח כי נגרמו או ייגרמו לתובע הוצאות בין ראשי נזק אלה.

סוף דבר:

סוף דבר הוא – שאני מחייב את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 30,000 ₪ וכן החזר האגרה ששולמה בסך 763 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% שהם 4,563 ₪ (כולל מע"מ).

זכות ערעור כחוק.

<#3#>

ניתן היום, כ"ד ניסן תשפ"ו, 11 אפריל 2026, בהעדר הצדדים.