נויפלד ואח' נ' מועדים ואח'

מדובר בתביעה ובתביעה שכנגד, בהמשך להסכם זיכיון, שהעניק לתובעת זכות לנהל מסעדה השייכת לרשת ששמה "ספייסי טורטיה בר" והשייכת לנתבעת.

רקע

1. ביום 30.8.21 נחתם הסכם זכיינות בין התובע ולבין הנתבעת, לפיו יפעיל התובע בבני ברק מסעדה במסגרת רשת מסעדות השייכת לנתבעת ששמה "ספייסי טורטייה בר". המסעדה ממוקמת בקומת קרקע בבית משותף (הנתבעת שכרה את היח' בבית המשותף לצרכי הקמת המסעדה והפעלתה על ידי זכיינים שיתקשרו עמה).

    

2. נקדים את המאוחר ונציין כי לאחר מספר חודשים, ביום 9.1.22, נחתם הסכם זהה בין התובעת לנתבעת וזאת לאחר שהתובע הקים חברה בע"מ, הלא היא התובעת, לצרכי ניהול המסעדה. ההסכם עם התובעת החליף את ההסכם עם התובע. להתחייבויות התובעת בהסכם זה ערבו התובע ומר אלון בלובשטיין, שחתמו על כתב ערבות בהתאם.

    

3. תקופת ההסכם נקבעה מיום 1.9.21 עד 31.8.22 בתוספת שלוש שנות אופציה. דמי הזיכיון לשנה הראשונה נקבעו לסך של 11,500 ₪ + מע"מ ולשנה השנייה והשלישית על סכומים מעט גבוהים יותר. בהסכם נקבע כי התובעת רשאית להביא את ההסכם לסיומו לפני תם תקופת ההסכם, בכפוף לכך שתמצא זכיין אחר שייכנס לנעליה ויהיה מקובל על הנתבעת. עוד נקבע בהסכם כי הפרה יסודית שלו תזכה את הנפגע בפיצוי מוסכם של 100,000 ₪.

    

4. לטענת התובעים, מיד לאחר חתימת ההסכם ועם כניסתם לעסק, הבחינו כי רצפת הדק של המסעדה פגומה ונודף סירחון מהמסעדה. כשפנה התובע לנתבע, האחרון טען כי הריח נובע מחוסר ניקיון של המסעדה באשמת הזכיין הקודם.

    

5. לאחר שמדביר הסביר לתובע כי לא ניתן לטפל בנושא באמצעות הדברה, החליט התובע להסיר את הדק ולהתקין רצפת בטון על הרצפה הקיימת של המסעדה מתוך מחשבה שזה יפתור את הבעיה. התובע טוען כי הודיע על כך לנתבע, אשר לא הסכים להשתתף בעלויות, אולם הסכים להסרת הדק והחלפת רצפת הדק ברצפת בטון. הנתבע מכחיש זאת.