-
ביום 30.8.21 נחתם הסכם זכיינות בין התובע ולבין הנתבעת, לפיו יפעיל התובע בבני ברק מסעדה במסגרת רשת מסעדות השייכת לנתבעת ששמה "ספייסי טורטייה בר". המסעדה ממוקמת בקומת קרקע בבית משותף (הנתבעת שכרה את היח' בבית המשותף לצרכי הקמת המסעדה והפעלתה על ידי זכיינים שיתקשרו עמה).
-
נקדים את המאוחר ונציין כי לאחר מספר חודשים, ביום 9.1.22, נחתם הסכם זהה בין התובעת לנתבעת וזאת לאחר שהתובע הקים חברה בע"מ, הלא היא התובעת, לצרכי ניהול המסעדה. ההסכם עם התובעת החליף את ההסכם עם התובע. להתחייבויות התובעת בהסכם זה ערבו התובע ומר אלון בלובשטיין, שחתמו על כתב ערבות בהתאם.
-
תקופת ההסכם נקבעה מיום 1.9.21 עד 31.8.22 בתוספת שלוש שנות אופציה. דמי הזיכיון לשנה הראשונה נקבעו לסך של 11,500 ₪ + מע"מ ולשנה השנייה והשלישית על סכומים מעט גבוהים יותר. בהסכם נקבע כי התובעת רשאית להביא את ההסכם לסיומו לפני תם תקופת ההסכם, בכפוף לכך שתמצא זכיין אחר שייכנס לנעליה ויהיה מקובל על הנתבעת. עוד נקבע בהסכם כי הפרה יסודית שלו תזכה את הנפגע בפיצוי מוסכם של 100,000 ₪.
-
לטענת התובעים, מיד לאחר חתימת ההסכם ועם כניסתם לעסק, הבחינו כי רצפת הדק של המסעדה פגומה ונודף סירחון מהמסעדה. כשפנה התובע לנתבע, האחרון טען כי הריח נובע מחוסר ניקיון של המסעדה באשמת הזכיין הקודם.
-
לאחר שמדביר הסביר לתובע כי לא ניתן לטפל בנושא באמצעות הדברה, החליט התובע להסיר את הדק ולהתקין רצפת בטון על הרצפה הקיימת של המסעדה מתוך מחשבה שזה יפתור את הבעיה. התובע טוען כי הודיע על כך לנתבע, אשר לא הסכים להשתתף בעלויות, אולם הסכים להסרת הדק והחלפת רצפת הדק ברצפת בטון. הנתבע מכחיש זאת.
-
לאחר הוצאת הדק במסגרת השיפוץ, הסתבר לתובע כי ברצפת המסעדה (החלק שנמצא על שטח המדרכה של העירייה, אשר התירה שימוש בו לצרכי המסעדה), קיים פתח ביוב מרכזי של הבניין ושל הבניינים הסמוכים וכי זהו המקור של הריח הרע במסעדה. עוד נודע לו כי אחת למספר חודשים הביוב עולה על גדותיו ומציף את העסק, דבר אשר הנתבע הסתיר מהתובע, למרות שידע על כך.
-
התובעים הסירו אפוא את רצפת הדק והתקינו רצפת בטון על הרצפה הקיימת, בעלות של 90,000 ₪.
-
לטענת התובעים, עוד הסתבר להם כי מערכת החשמל במקום פגומה, חשופה ומסכנת חיים. מהנדס חשמל הוזמן למקום ונתן חוות דעת. לאחר שהתובעים ביצעו עבודות חשמל, הוזמן בודק חשמל לצרכי קבלת רישיון עסק.
-
לאחר כחודשיים של שיפוצים אינטנסיביים כמפורט לעיל, נפתחה המסעדה בתחילת חודש נובמבר 2021.
-
ביום 24.1.22 המסעדה הוצפה לראשונה, כאשר מי ביוב התפרצו מפתח הביוב במסעדה. התובעים נאלצו להזמין ביובית בעלות של 650 ₪.
-
התובע פנו לנתבע, כדי שיטפל בנושא והאחרון שלח באמצעות בא כוחו מכתב לבעלי הנכס ביום 2.3.22 וגם ביום 23.3.22.
-
לטענת התובעים, לאחר מכן הוצפה המסעדה שוב ושוב ועלות הביובית כבר עמדה על 4,914 ₪. היו גם הצפות נוספות שטופלו על ידי עובדי המסעדה, ללא הזמנת ביובית.
-
לטענת התובעים, רווחי העסק נפגעו עקב הצורך לסגור את המסעדה מעת לעת עקב ההצפות.
-
משלא ניתן כל פתרון על ידי הנתבעים, פנו התובעים בחודש מאי 2022 למהנדס צברי, אשר מהדו"ח שהנפיק ביום 2.6.22, עלה כי קווי הביוב של הבניין קרסו ועקב כך מי ביוב נשפכו במשך תקופה ארוכה באיזור שמתחת לפתח הביוב שבמסעדה ויצרו הן בעיה תברואתית במקום וגם סכנה ליסודות המבנה של המסעדה. המהנדס צברי גם פנה לעירייה בעניין זה.
-
במקביל וללא קשר להצפות הביוב, התגלתה נזילת מים במסעדה, לאחר שהתקבל חשבון מים על סך 26,605 ₪. לטענת התובעים, הנתבעים התכחשו לחובתם לטפל בנזילה ולשאת בחשבון.
-
ביום 26.7.22 ובעקבות פניית המהנדס צברי לעירייה, הוציאה העירייה צו סגירה מידי למסעדה והורתה לתובעים לתקן את הליקויים.
-
כתוצאה מכך כבר הגיעו מים עד נפש מבחינת התובעים והם הודיעו לנתבעים ביום 29.7.22 על ביטול ההסכם.
-
לאחר כחודש, הגישו התובעים ביום 28.8.22 את התביעה הנוכחית, בה תיארו את השתלשלות העניינים פחות או יותר כמתואר לעיל ותוך שתבעו שורה של סעדים כספיים מכוח עילות שונות, ובהן טעות, הטעיה, חוסר תם לב, הפרת חובת הנתבעים לתקן את הליקויים במושכר, תרמית והפרת חוזה.
-
התובעים עותרים לחייב את הנתבעים בסכום של 100,000 ₪ בגין הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם, ב-5,564 ₪ עבור הוצאות הביוביות, בסכום של 31,016 ₪ בגין עלות הזמנת מהנדס חשמל ושיפוץ מערכת חשמל, בסכום של 100,000 ₪ בגין החלפת רצפת הדק לבטון ועלות שיפוץ מערכת כיבוי האש, בסכום של 5,504 ₪ + מע"מ בגין חוות דעת המהנדס צברי, בסכום של 26,605 ₪ עבור השבת סכומים ששילמו התובעים בגין חשבון מים ואשר חויבו עקב נזילה במושכר, בסכום של 375,998 ₪ בגין אובדן רווחים עתידי בתקופת האופציה, בסכום של 40,000 ₪ בגין עגמת נפש ובסכום של 60,000 ₪ + 12,000 ₪ בגין השבת סכומים ששולמו בתחילת ההסכם ולפי ההסכם ונועדו להתקזז מתשלומי התובעים בסוף התקופה של ההסכם. סה"כ התביעה עומדת אפוא על 756,687 ₪.
-
הנתבעים בכתב הגנתם טוענים כי אין עילה אישית נגד הנתבע, כי הנתבעת היא בעלת הזיכיון והבעלים הבלעדי של המותגים "ספייסי טורטיה בר" ו"ספייסי גריל בר" ומפעילה שני סניפים, אחד ברחוב הרואה 133 ר"ג והנשי ברח' בן גוריון 65 בבני ברק, מושא התביעה.
-
כן נטען כי בחודש יוני 2020, התקשרה הנתבעת עם אמיר אזן בהסכם זכיינות לתקופה 1.7.20 עד 30.6.21 עם אופציה לשלש שנים נוספות, להפעלת המסעדה מושא התביעה, אולם כחודשיים לאחר מימוש האופציה, קרי בחודש אוגוסט 2021 לערך, הודיע אזן לנתבע כי מסיבות אישיות ייכנס בנעליו התובע.
-
הנתבע טוען כי התובע אמר לו שבכוונתו להפעיל את המסעדה עם שותף שהוא מסעדן ושף, כי אכן נחתם עם התובע הסכם ביום 30.8.21, כי לאחר ארבעה חודשים ביקש התובע שיוחלף ההסכם בהסכם עם חברה שהקים, הלא היא התובעת, וכן ביקש שהערבות שנתנה אמו של שותפו של התובע, תוחלף בערבות שלו ובערבות ערב נוסף מטעמו, שכן הוא נפרד מהשותף שלו.
-
כן נטען כי עד לאותו מועד לא טען התובע דבר וחצי דבר לגבי ליקויים במושכר וכי רק לאחר מספר חודשים פנה אל הנתבע וטען שיש סתימה בביוב וכי בעקבות כך פנה הנתבע לבעלים של המושכר, ואז הסתבר לו שהתובעים החליפו את רצפת הדק של המסעדה ברצפת בטון ותוך כך הרימו את הגובה של שוחת הביוב שברצפת המסעדה, השייכת לעירייה ושאף נמצאת בשטח השייך לעירייה, בו אמנם הותר למסעדה למקם שולחנות וכסאות. הנתבעים מאשימים את התובעים בגרימת בעיית הביוב עת שיפצו את המסעדה.
-
כן נטען כי אינסטלטור שהוזמן ציין כי אינו יכול לטפל בנושא ההצפות של הביוב, שעה שמדובר בביוב העירייה. לטענת הנתבעים, השיפוץ של התובעים גרם לבעיית ההצפות, אולם הם לא הסכימו להחזיר את מצב רצפת המסעדה לקדמותו.
-
עוד נטען כי בהמשך החלו התובעים להפר את ההסכם, כגון על ידי שינוי הלוגו של המותג ואי תשלום עבור ציוד של הרשת שסופק להם.
-
הנתבעים טוענים כי התובעים לא נתנו הודעה מוקדמת של 90 יום לפני ביטול ההסכם, כי נשלח להם מכתב ביום 22.6.22 אודות הפרת ההסכם, כי התובעים התעלמו מהמכתב, כי הנתבעים פרסמו את המקום למציאת זכיין חדש, כי בחלוף כחודשיים מפרסום המודעה, התובעים ביקשו לצאת מהמושכר כחודש לפני תם תקופת ההסכם ולנתבעים לא הייתה התנגדות לכך ובלבד שיחזירו את המצב לקדמותו, אלא שהתובעים דרשו 350,000 ₪ מהנתבעים וטענו כי אם הסכום לא ישולם, הם יפנו לעירייה להוצאת צו סגירה למסעדה עקב בולען שקיים לטענתם ברצפת המסעדה וכי לאחר שמגעים נוספים בין הצדדים לא צלחו, נודע לנתבעים על צו הסגירה שיצא מאת העירייה.
-
לטענת הנתבעים, חברה לאיתור נזקי מים קבעה כי אין כל בולען וכי יש ליקוי בקו הביוב של הבניין וחוץ מזה וללא קשר, כי יש כשל במערכת המים החיים של המסעדה (כלומר נזילה).
-
הנתבעים טוענים כי ביום 14.8.22 התקבל אישור לביטול ההכרזה על המושכר כמבנה מסוכן, כי הנתבעים הזמינו בעל מקצוע לאיתור הנזילה, למרות שהיה על התובעים לטפל בכך וכי בעת שקיבלו את חזקה במושכר חזרה מהתובעים, הסתבר כי התובעים הותירו אותו עם נזקים רבים ואף גנבו מכשירי חשמל השייכים למסעדה.
-
הנתבעים טוענים בכתב התביעה שכנגד, שהוגש נגד התובעים וכן נגד הערב הנוסף מר אלון בלובשטיין, כי על הנתבעים שכנגד לשלם להם 100,000 ₪ כפיצוי מוסכם, 6,256 ₪ בגין חוב עבור הספקת סחורה, 11,500 ₪ בגין דמי שכירות לחודש אוגוסט 2022, 5,850 ₪ בגין הוצאות לביטול צו הסגירה, 4,000 ₪ בגין תיקון הנזילה, 10,000 ₪ בגין מכשירים שגנבו התובעים, 202,664 ₪ בגין נזק תדמיתי ונזקים אחרים, 103,837 ₪ בגין השבת מצב רצפת המושכר לקדמותו, 10,413 ₪ בגין מיטלטלין חדשים שנאלצו הנתבעים לרכוש חלף אלה שהרסו התובעים, 5,639 ₪ בגין מוצרים נוספים שנאלצו הנתבעים לרכוש, 20,000 ₪ בגין אובדן זמן של מנהל הנתבעת בביצוע כלל התיאומים ושיפוצים, 1,688 ₪ ארנונה לאוגוסט 2022, 23,780 ₪ תשלום לבעלי מקצוע עבור תיקונים שונים למכשירים במושכר וסה"כ 505,627 ₪. כן הודו הנתבעים בהחזקת 72,000 ₪ ששילמו התובעים לצרכי קיזוז בסוף תקופת ההסכם.
-
התובעים בכתב ההגנה שכנגד חזרו על הטענות שלהם מהתביעה והכחישו את כל הנזקים הנטענים שפורטו בכתב התביעה שכנגד.
-
בית המשפט שמע את העדים הבאים מטעם התובע: (1) התובע; (2) אילן צברי (השותף של התובע בעסק, שליווה אותו מהיום הראשון, אבל הפך להיות שותף שלו רק לאחר מספר חודשים ולאחר שהשותף הראשון, זוהר סולטנוב, עזב את השותפות); (3) אמיר אזן (הזכיין שקדם לתובע).
-
יצוין כי העדים זוהר סולטנוב (שותף של התובע, שניהל בפועל את המסעדה ביום יום, עד שלאחר מספר חודשים עזב את השותפות עם התובע והוחלף למעשה על ידי אילן צברי) והעד רונן דדש (שניהל את המסעדה ביום יום, יחד עם עתיר צברי, הבן של אילן צברי וזאת לאחר שזוהר סולטנוב עזב), שזומנו להעיד על ידי התובעים, לא התייצבו. הראשון ניתק קשר והשני הודיע כי בשל מילואים לא יוכל להגיע והתובעים הודיעו כי הם מוותרים על חקירתם כדי לא לעכב את סיום ההליך.
-
כן שמע בית המשפט את העדים הבאים מטעם הנתבעים: (1) עו"ד זיו בנימני (עוה"ד של הנתבע); (2) סמי בנימיני (ששוכר חנות סמוכה לחנות מושא התביעה); (3) יצחק סנדרוסי (משגיח הכשרות שעבד במסעדה); (4) רוני יעקובוב (מנהל עבודה במסעדה השנייה של הנתבעים ברח' הרוא"ה בר"ג); (5) הנתבע.
-
יצוין כי המצהיר דוד יוסף (שעבד כשכיר אצל הזכיין הקודם אמיר אזן) שתצהירו הוגש על ידי הנתבעים, לא התייצב להיחקר ועל כן תצהירו נמחק למעשה.
-
הצדדים סיכמו בכתב.
דיון
התביעה
הנתבע הסתיר מהתובע את בעיית הביוב בנכס והפר את ההסכם כשלא תיקן את הבעיה
-
חומר הראיות מעלה בבירור כי הייתה קיימת בעסק בעיה בביוב שגרמה להצפות וראה ההודעה של עיריית בני ברק מיום 26.7.22 נספח י' לתצהיר התובע, שם נכתב כי על ידי מנהל מחלקת מבנים מסוכנים כי ביקר במקום והבחין בקריסה של שני קווי ביוב המחוברים לשוחות הביוב וכי ישנה זליגה של חול אל שוחות הביוב.
-
הדבר עולה גם מהדו"ח של אינג' צברי נספח ט' לתצהיר התובע שם נכתב כי צינור ביוב ישן מבטון קרס וכל השפכים של הבניין שזורמים בקו זה נשפכים לאדמה שבקרבת יסודות המבנה. עוד נקבע כי קו ביוב נוסף במקום עם שברים וסדקים.
-
התובע טוען כי ההצפות החלו בחודש ינואר 2021, כארבעה חודשים לאחר שקיבל את החזקה בנכס וכחודשיים לאחר הפעלת המסעדה. גם הנתבע מאשר למעשה כי התובע פנה אליו לראשונה פחות או יותר במועד זה.
-
המחלוקת בין הצדדים מתייחסת לאי גילוי הבעיה בביוב שלפי טענת התובעים הייתה קיימת הרבה לפני שהם עשו את ההתקשרות עם הנתבעים. התובע טוען כי גם בעבר היו הצפות בעסק, עוד לפני שעשה את העסקה עם הנתבע וכי האחרון הסתיר זאת ממנו. עוד הוא טוען כי אין כל קשר בין העבודות שביצע במסעדה ולבין ההצפות ואילו הנתבע טוען כי בעבר לא היו הצפות ואלה החלו רק לאחר שבוצעו עבודות על ידי התובע וכי בין היתר בשל כך ברור כי התובע גרם לבעיה.
-
התובע הביא לעדות את הזכיין הקודם, אמיר אזן, אשר הצהיר כי גם בתקופתו היו הצפות וגם לו לא סיפר הנתבע דבר בעניין זה.
-
הנתבע מנגד הביא לעדות את סמי בנימיני, בעל עסק סמוך שהצהיר כי לא היו בעיות של הצפת ביוב לפני כניסת התובע לעסק וכי הדבר החל רק עם כנסת התובע לעסק בחודש ספטמבר 2021 או בסמוך לכך.
-
עד נוסף שעבד כמשגיח כשרות במסעדה בתקופת התובע, מר יצחק סנדרוסי, הצהיר כי הייתה סתימה בשוחת ביוב מחוץ למסעדה ולא בתוכה וכי במסעדה עצמה לא הייתה כל תקלה.
-
גם רוני יעקובוב, מנהל עבודה של הנתבע במסעדה השנייה נתן תצהיר והצהיר כי בעת שהזכיין הקודם אזן הפעיל את המקום, לא היו תלונות מצדו על הביוב או על תקלות חריגות.
-
אזן העיד בחקירה הנגדית כי לא ידע שיש בעיית ביוב, אולם היה ריח רע. כשנשאל אם היו הצפות אמר: "אי אפשר לעשות הצפה כאשר יש לך גובה מעל הביוב אולי זה 40 ס"מ 30 ס"מ הגבהה של דק". רוצה לומר, אזן, לפי עדותו, לא ראה הצפה, אולם אין זאת אומרת שלא הייתה כזו מתחת לדק. ראה עמ' 34 למטה ו- 35 למעלה לתמליל פר' הדיון.
-
יעקובוב העיד כי שמע מאזן רק תלונות על עכברים וריח לא נעים. כן העיד שלא ידוע לו שהיו הצפות ביוב מהשוחה בתוך המסעדה.
-
בנימיני העיד כי היו הצפות ביוב בשוחה מושא התביעה בעסק של התובע וציין לגבי התדירות: "זה לא דבר חריג שהיה מתפרץ כל חודשיים 3 זה אני זוכר מקרים ספורים לכמה שנים אבל לא," (עמ' 45 ש' 16, 17). כן העיד כי: "וגם של המסעדה, גם של המסעדה אני לא זוכר שהיה שם הצפות משהו בתדירות גבוהה" (ש' 24, 25). העד אישר כי היו הצפות מעת לעת (ש' 26, 27). בחקירה החוזרת, העיד העד כי במהלך 25 שנה הוא זוכר כ-5 עד 6 הצפות בביוב המדובר (עמ' 48 למעלה).
-
משגיח הכשרות סנדרוסי שנתן תצהיר מטעם הנתבע והצהיר כאמור כי לא היו תקלות במסעדה עצמה וכי הייתה סתמית ביוב בשוחה מחוץ למסעדה השיב בחקירה נגדית לשאלה "האם הביוב במסעדה היה עולה מעת לעת" כך: "הביוב לא היה עולה מעת לעת הוא היה רק בתקופות שהיה סתימה מסוימת זה קרה באמת אחרי חודשים שהמסעדה פעלה תקופה ארוכה שהיא עבדה בסוף כנראה שהצטברו אני לא יודע בדיוק מה אני לא ביוב אני לא איש ביוב אבל אז זה כן עלה וזה טופל, כל פעם היה טיפול היו שואבים את זה כי זה היה האלטרנטיבה," (עמ' 49 ש' 11 – 15) וכן ציין כי ההצפות אירעו במהלך תקופה של שלושה חודשים בתדירות של "משהו כל שבוע כל שבועיים" (עמ' 49, ש' 18,19). לטענתו ההצפות החלו לאחר כ-8 חודשים מחודש אוגוסט 2021 (עמ' 49, ש' 35, 36). כשאומת עם תצהירו, שם ציין שלא הייתה תקלה, אמר: "הביוב עבד, זה שהוא עלה זה לא תקלה במערכת הביוב" (עמ' 50 ש' 10, 11), מאירה אבסורדית כמובן. כן אישר כי הזמינו ביובית פעמים רבות (עמ' 51 ש' 23). עם זאת העיד כי ההצפות לא פגעו בעבודת המסעדה, למעט אחת שהייתה משמעותית (עמ' 50 למטה 51 למעלה).
-
הנתבע כאשר נחקר ונשאל כמה פעמים הביוב עלה בעבר לפני שהתובע נכנס למסעדה ענה: "אף אחד לא אצלי ולא אצל אזן לא עלה הביוב" (עמ' 54 ש' 35).
-
נוכח חומר הראיות הנזכר לעיל, שוכנעתי כי הייתה בעיית ביוב ברורה במקום לפני שהתובע נכנס אליו, כי הנתבע ידע על כך והנתבע לא גילה דבר בעניין זה לתובע.
-
נתחיל מזה ששוכנעתי כי לא עבודות יציקת הבטון ברצפה שביצע התובע גרמו להצפות. כעולה מהדו"ח של אינג' צברי וגם מדו"ח מנהל מחלקת מבנים מסוכנים בעירייה, קווי הביוב הישנים קרסו בדיוק מתחת לשוחה הבעייתית במסעדה.
-
התובע בסך הכל פינה את הדק ויצק בטון על הרצפה הקיימת, תוך שמירה על השוחה, כעולה מעדותו שהייתה אמינה עליי מתמונות שהוצגו, אשר נותרה כפי, שהיא גם לאחר מכן (אמנם בשל הגבהת הרצפה, גם השפה של השוחה הוגבהה מעט, כדי להתאימה לגובה הרצפה החדשה, אולם כעולה מהתמונות שצורפו, השוחה נותרה על כנה).
-
גם העובדה שהיו הצפות בעבר בשוחה הנ"ל, כעולה מעדותו של בנימיני, תומכת במסקנה שלא עבודות התובע גרמו להתנתקות קווי הביוב ולהצפות.
-
גם העובדה שאזן וגם הנתבע עצמו אישרו את הריח הרע שהיה במסעדה לפני שהתובע קיבל חזקה בה, תומך בכך שהיו הצפות לפני שהתובע נכנס לעסק. ראיה לריח רע עקב עכברים לא הובאה כלל.
-
התמונה די ברורה. קווי הביוב הישנים קרסו הרבה לפני שהתובע נכנס למסעדה. כתוצאה מכך, מי השופכין של הבניין (מדובר בצינור ביוב של הבית המשותף) נשפכו לאדמה שמסביב לשוחה שממוקמת להזכיר בתוך המסעדה ממש, גם אם בשטח מדרכה של העירייה שהתירה השימוש בשטח זה. השוחה אינה סגורה הרמטית באופן שיכול לסתום את הריחות של הביוב מתחת לשוחה וכך נוצר הריח הרע במסעדה.
-
הנתבע אמנם לא נשאל מדוע החליט לבצע דק על גבי המרצפות במסעדה, אולם נוכח כל האמור לעיל, אין להוציא מכלל אפשרות כי בנה את הדק אך ורק עקב ההצפות שאירעו מעת לעת, כדי שלא ייראו עוד במסעדה ו/או שלא יהיה צורך כל פעם להפסיק גם אם לחצי שעה את פעולת המסעדה כדי לנגב את מי הביוב עם מגב.
-
כך או אחרת, שוכנעתי כאמור כי הנתבע ידע על ההצפות מהעבר. עדותו לא הייתה אמינה עליי. הוא הכחיש קיומם של הצפות בעבר ומנגד, עדים אחרים, אובייקטביים, כגון בנימני, שהנתבע עצמו הביא לעדות, העידו אחרת.
-
כמי ששכר את המקום מבעליו משנת 2018, לא יתכן כי לא ידע הנתבע על הבעיה. עצם כיסוי רצפת המסעדה בדק כאמור חשודה כנובעת מההצפות, אולם גם ללא פרט זה, פשיטא כי ידע על הבעיה, שעה שהחזיק במקום ולאחריו אזן, שגם הוא העיד כי התלונן על הריח רע במסעדה בפני הנתבע ועדותו הייתה אמינה עליי, גם אם הוא עדיין מסוכסך עם הנתבע.
-
משידע הנתבע על ההצפות היה חייב לגלות פרט מהותי זה לתובע. מדובר בבעיית ביוב בתוך המושכר עצמו. העובדה שהשוחה נמצאת בשטח המדרכה של העירייה וכי מדובר בביוב המשותף של הבניין, לא יכולה לסייע לנתבע, שכן אין חולק כי לפי הנתבע עצמו, העירייה התירה סגירת שטח מדרכה מסוים בפרגולה של המסעדה לצרכי המסעדה ובדיוק בשטח זה הייתה ממוקמת השוחה הבעייתית, קרי בתוך המסעדה.
-
אוסיף כי גם לו היה מדובר בבעיה מחוץ למושכר, שמשפיעה מהותית על המושכר, היה חייב הנתבע לגלות זאת לתובע, לא כל שכן אפוא כשהבעיה בתוך המושכר ממש.
-
מכאן שהנתבע בשתיקתו, הטעה את התובע לחשוב שאין בעיה במושכר, שעה שהייתה כזו ובכך גם הפר את החובה שלו לנהל מו"מ בתם לב.
-
אם לא די בכך, לאחר מכן לא שהה הנתבע לתלונות התובע בנושא, במובן זה שלא דאג לטיפול בבעיה. העובדה שמדובר היה בביוב משותף של הבניין, שהגיע עד שוחת ביוב של העירייה במדרכה והנתבע פנה לבעלי המושכר בעניין זה שיטפל בבעיה, לא יכולה לחייב את התובע להישאר במושכר שכולל פגם כזה, ודאי לא לאחר שהנתבע ידע על כך ולא גילה זאת מראש והתובע נכנס למושכר מבלי לדעת על הליקוי.
-
בנסיבות אלה, הייתה זכאית התובעת לבטל את ההסכם בשל הטעיה ולכל הפחות בשל טעות ולעזוב את המושכר באופן מידי ולתבוע מהנתבעת את נזקיה.
-
הנתבעת גם הפרה את ההסכם, שעה שלא דאגה שבעיית הביוב תתוקן, חרף פניות התובעים ובכך מנעה מהתובעת לעשות שימוש סביר במושכר ואילצה את התובעת לבטל את ההסכם ולעזוב את המושכר.
-
כפי שעוד יפורט להלן, עבודות הסתרת הדק והתקנת רצפת הבטון לא השפיעו כהוא זה על בעיית הביוב, לא גרמו לה ולא מנעו את תיקונה.
-
מדובר בקווי ביוב של הבית המשותף. הנתבעת לא רק שלא דאגה לכך שהקווים יתוקנו אלא אף הטיחה בתובעת כי היא זו שצריכה לתקן את הקווים, משום שהיא זו שגרמה לבעיה, טענה שאין לה כל בסיס עובדתי כאמור. הנתבע גם דרש מהתובע להשיב את מצב הרצפה לקדמותו כתנאי לכך שניתן יהיה לטפל בבעיית הביוב שעה שלא רק שלא הייתה לו הזכות לדרוש זאת כפי שעוד יפורט בהמשך פסק הדין, ממילא לא היה כל צורך להסיר את רצפת הבטון כדי לתקן את קווי הביוב שקרסו כאמור, שכניתן היה להגיע לקווים אלה דרך השוחה ולחבר אותם מחדש כדבעי או להחליף אותם.
-
מכאן שהנתבעת גם הפרה את ההסכם וגם מסיבה זו הייתה התובעת רשאית לבטל אותו.
טענות הנתבעים על הפרות ההסכם מצד התובעים ושאלת השפעתם על זכות התובעים לבטל את ההסכם עקב הסתרת בעיית הביוב
-
הנתבעים טוענים בין היתר בסעיף 27 לתביעה שכנגד, כי התובעים הפרו את ההסכם פעם אחר פעם. טענה ראשונה מתייחסת להסרת הדק ובניית רצפת הבטון וגרימת נזק כביכול לקו הביוב ומניעת תיקון הביוב על ידי העירייה, עקב אי השבת המצב לקדמותו.
-
טענה זו נדחתה על ידי כפי שכבר פורט לעיל בהרחבה. כאמור, הסרת הדק הייתה נחוצה להפעלה תקינה של המסעדה ונכפתה על התובעים עקב הסתרת הבעיה בביוב מצד הנתבע.
-
כפחי שעוד יפורט בהמשך פסק הדין, התקנת רצפת הבטון נעשתה בידיעת הנתבע, אשר גם אם לא הסכים לשאת בעלויות הנדרשות לכך, לא הוכח כי התנגד כלל לביצועה בזמן אמיתי ועל כן ברור שאין עניין זה יכול להיחשב כהפרת ההסכם מצד התובעים.
-
בנוסף, הוכח כי בעיית הביוב לא נגרמה כלל על ידי העבודות השיפוצים של התובעים בעסק, לא עקב הסרת הדק והתקנת רצפת הבטון ולא עקב עבודות אחרות שבוצעו.
-
גם הטענה שלפיה התקנת רצפת הבטון מנעה מהעירייה גישה לביוב ותיקון קווי הביוב, היא טענה שדינה להידחות. רצפת הבטון לא כיסתה ולא פגעה בשוחת הביוב במסעדה שתחתיה קווי הביוב המדוברים. ממילא מדובר בקווי ביוב של הבניין, שהם בגדר רכוש משותף.
-
אולם גם אם מדובר היה בקווי ביוב ששייכים לעירייה, לא הייתה כל מניעה שהעירייה תתקן אותם, גם אם הותקנה רצפת הבטון. ככל שהעירייה העלתה טענה מסוג זה, כאילו ללא הסרת רצפת הבטון לא תתקן את הביוב, אין עובדה זו הופכת את הטענה לנכונה עובדתית או משפטית. מדובר כאמור בשוחת ביוב שדרכה ניתן היה להגיע לקווי הביוב שקרסו כדי לחבר אותם או להחליף אותם ללא צורך בשבירת רצפת המסעדה שמסביב לשוחה. לא הובאה כל ראיה לפיה לא ניתן היה דרך השוחה לבצע את התיקון.
-
לגופו של עניין, ברור כי ככל שכך טענה העירייה, לא היה לכך כך מקום מבחינה משפטית, בהינתן שלא נפגעה שוחת הביוב והגישה אליה ולקווי הביוב וזאת גם אם התקנת רצפת הבטון נעשתה שלא כדין, במובן זה שמדובר בשטח מדרכה של העירייה, אשר האחרונה התירה לנתבעים לעשות בו שימוש לצרכי המסעדה, ללא זכות לשנות את פני המדרכה.
-
כך או אחרת ביחסים שבין התובעים לנתבעים, משידע הנתבע על התקנת רצפת הבטון ולא מחה על כך מיד, ברור שאין הנתבעים יכולים לעשות שימוש בעניין זה כדי להקים טענת הפרה, גם אם הדבר נגד את הוראות העירייה.
-
הטענה בסעיף 27 לתביעה שכנגד שלפיה התובעים חרגו מקו המסעדה, לא חזרה בתצהיר הנתבע וממילא לא הוכחה.
-
הטענות בסעיף 28 לתביעה שכנגד לגבי שינוי הלוגו של המותג "ספייסי טורטיה בר" והפרסום שביצעו התובעים ללא אישור הנתבעים בניגוד להסכם וכתחרות מול הסניף השני, דינן להידחות.
-
טענות אלה לא הועלו בזמן אמיתי, אלא לראשונה במכתב התראה מיום 20.6.22, אשר יצא כ-9 חודשים לאחר הפעלת המסעדה.
-
הוכח כי הנתבע ביקר במסעדה בעת פתיחתה ועל כן ראה כמובן את הלוגו המדובר ולא העלה כל טענה בעניין זה.
-
טענה זו עלתה אפוא בבירור רק בדיעבד ולאחר שהתובעים באו בטענות כלפי הנתבעים על הסתרת הליקוי בביוב. משראה הנתבע את השינוי ולא העיר על כך, יש לראותו כמי שהסכים לכך בשתיקה.
-
אוסיף כי הנתבעים גם לא הסבירו או הוכיחו את ההפרה הנטענת, שעה שלא צירפו תמונות של הלוגו המקורי, אלא רק של הלוגו שלפי הטענה מהווה הפרה. כל האמור לעיל נכון גם לגבי הטענה אודות הפרסום ללא רשות שנעשה.
-
הטענה בסעיף 29 לתביעה שכנגד לפיה הנתבעים רוקנו את העסק מתכולתו, בניגוד להסכם, גם אם נכונה, לא מאיינת את זכותם של התובעים לבטל את ההסכם בשל הטעיה חוסר תם לב במו"מ וטעות בשל אי גילוי בעיית הביוב ובשל הפרת ההסכם משלא תיקנו הנתבעים את הבעיה, עילות ביטול שקדמו כולן להפרה הנטענת בסעיף 29 הנ"ל, אשר תיבחן במסגרת הדיון בתביעה שכנגד.
-
הטענה בסעיף 9 לכתב ההגנה, שלפיה התובעים לא שילמו את חובם בגין מוצרים לא עלתה בזמן אמיתי והנתבעים חרף זאת איפשרו לתובעים להמשיך ולפעול במקום, כך שברור כי טענה זו לא יכולה להשפיע על זכות התובעים לבטל את ההסכם עקב הסתרת בעיית הביוב.
-
הטענות בסעיף 9 לכתב ההגנה בדבר השחתת ציוד וגניבת חלק מהציוד והותרת הרס במושכר, ייבחנו במסגרת התביעה שכנגד, אולם ברור שגם טענות אלה לא יכולות להשפיע על זכות הביטול של התובעים, שעה שאירעו הרבה אחרי האירועים שהקנו לתובעים את זכות הביטול וגם לאחר שההסכם כבר בוטל על ידי התובעים.
-
הוא הדין לגבי הטענה שלפיה התובעים הפיצו תואנות שווא לגבי בולען שנמצא בעסק ושגרם לצו סגירה זמני של העסק מצד העירייה, אשר דינה להידחות גם לגופו של עניין, מקום שטענה זו נתמכת על ידי חוות דעת הנדסית של המהנדס צברי, שקבעה סכנה ליסודות המבנה בשל גלישה של מי ביוב אל יסודות המבנה במשך תקופה ארוכה.
-
לא מדובר אפוא בתואנות שווא מצד התובעים, אלא בחזרה על דברים שנקבעו בחוות דעת הנדסית.
-
גם אם לאחר מכן, לפי חוות דעת שהנתבעים נזקקו לה, של חברת לוזון, נקבע שאין סכנה למבנה והעירייה גם ביטלה את צו הסגירה של המסעדה, אין הדבר הופך את התובעים למי שביצעו עוולה כלשהי או הפרה של ההסכם בכך שחזרו על ממצאי מומחה שנתן חוות דעת בנושא.
-
כך או אחרת, גם טענה זו בכל מקרה לא יכולה לאיין את זכות הביטול של ההסכם, שעה שמחדלי הנתבע מלגלות אודות בעיית הביוב, קדמו בהרבה למועד ההפצה הנטענת של תואנות השווא.
-
גם הטענה אודות עזיבת המושכר ללא הודעה מוקדמת, ברור שלא יכולה לאיין את זכות הביטול, מאותם הנימוקים ביחס למועדי ההפרות הנטענות, אולם זאת גם לגופו של עניין, מקום שבהינתן זכות הביטול, היו זכאים התובעים לעזוב את המושכר מיד לאחר ביטול ההסכם, כפי שעשו וללא צורך במתן הודעה מוקדמת.
נזקי התובעת
5,564 ₪ עבור הוצאות הביוביות
-
ברגע שהנתבע הסתיר מהתובע את בעיית הביוב, הייתה מוטלת על הנתבעת לממן את הוצאות הביוביות שנדרשו כדי לטפל בהצפות בתקופה עד שהתובעת החליטה לעזוב את המקום.
-
התובעים צירפו לתצהיר התובע כנספח 15 שתי חשבוניות מס קבלה שהוצאו לטובת התובעת על סך כולל של 5,564 ₪ ועל כן הוכיחה את הנזק הנטען כאן.
-
יש לפסוק אפוא לתובעת את מלוא הסכום כאן בסך 5,564 ₪.
31,016 ₪ בגין עלות הזמנת מהנדס חשמל ושיפוץ מערכת חשמל
-
בתצהיר התובע, לעניין הסכום שהוא תובע בראש הנזק הנוכחי, נאמר כי לאחר שהתברר לו שמערכת החשמל מסכנת חיים (הוא מצרף תמונה בודדת של חיווט חשמל חשוף לכאורה בעניין זה), הזמין התובע מהנדס חשמל לבדיקה ולמתן הצעת מחיר.
-
לאחר שהנתבעת לא קיימה את חובתה לדאוג לתקינות המושכר, לפי חוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971, מכוח היותה המשכירה ביחסים שבינה ולבין התובעת, ביצע התובע עבודות חשמל אינטנסיביות והזמין בודק חשמל שיאשר את תקינות החשמל במקום.
-
התובעים מצרפים לתצהיר התובע מסמך שכותרתו "אישור בדיקת בטיחות למתקן חשמלי", של מהנדס החשמל מלכא מיום 5.9.21, שכלל שורה של הערות לתיקונים נדרשים, שלפי האישור, לאחר ביצועם, יהיה אישור לחיבור מערכת החשמל של המסעדה לרשת החשמל.
-
בכותרת פרק ההערות נרשם "יש לציין כי המתקן מסוכן מאוד לשימוש במצבו הנוכחי, קיימת סכנה גבוהה לשריפה" ולאחר מכן נרשמו שורה של הערות לתיקונים ביחס ללוח החשמל, שקעים, תאורה, מטבח פנימי, מחסן, כיבוי אש, מזגנים, תאורת חוץ והארקת המבנה.
-
לתצהיר התובע צורפה גם הצעת מחיר מיום 8.9.21 של חברת וייזן תשתיות בע"מ, על סך 27,413 ₪. בשולי ההצעה נרשם כי "ההצעה כוללת הצעת מחיר קודמת + תוספות בדרישת בודק מוסמך לפני ביצוע בדיקה חוזרת למתן אישור לחברת ביטוח ותקינות מערכות החשמל במקום".
-
בגוף הצעת המחיר, תומחרה בסכום של 10,280 ₪ לפני מע"מ, הצעת מחיר קודמת מיום 3.9.21, שלא צורפה להצעת המחיר הנ"ל ושפרטיה לא גולו על ידי התובע. שאר הרכיבים בהצעת המחיר, שנחזים להיות קשורים לדו"ח של מלכא, מגיעים לכדי 13,150 ₪ לפני מע"מ. סה"כ יחד 23,430 ובתוספת מע"מ 27,413 ₪.
-
כן צורף לתצהיר התובע חשבונית מס/קבלה מיום 31.10.21 על 3,603 ₪ של חברת ש.ל. חשמל (1986) בע"מ, עבור בדיקה ותיקון פורס לא אוטומטי תוצרת הוברט וכן חשבונית מס קבלה על סך 4,000 ₪ של חברת וייזן תשתיות בע"מ עבור מה שהוגדר כ"סוף תשלום מעבודות חשמל".
-
בנוסף צורף לתצהיר התובע התכתבות מחודש דצמבר 2021, של התובע עם מי שמוגדר בנייד של התובע כ"יונתן חשמלאי גדעון". ההתכתבות עניינה אישור שאמור יונתן להעביר לתובע ,ככל הנראה ביחס לביצוע עבודות החשמל שביצוען היווה תנאי לחיבור המסעדה לחשמל לפי דו"ח מלכא והתשלום שעל התובע לשלם עבור כך. אין זכר בהתכתבות לסכום החוב שעל התובע לשלם ליונתן.
-
הנתבע מנגד בתצהירו, מציין כי תיקן כל בעיית חשמל שהתובע טען לגביה, אולם התובע ביקש לבצע עבודות חשמל נוספות, ששילם עליהן בנפרד.
-
הנתבע מצרף קבלות על תיקוני חשמל שביצע לטענתו לפני כניסת התובע למושכר ובהן חשבון חיוב של וייזן תשתיות בע"מ מיום 18.10.21 על 877.50 ₪ בגין החלפת קו תלת פאזי + שקע וחשבון חיוב של וייזן תשתיות בע"מ מיום 23.9.21 בסך 12,870 ₪ בגין תיקוני חשמל בסניף בן גוריון 65 בני ברק.
-
בחקירות הנגדיות הכחיש התובע כי הנתבע ביצע את כל תיקוני החשמל הנדרשים לאחר שאזן עזב ולפני כניסתו של התובע למקום. לאחר מכן אישר כי הנתבע ביצע חלק מתיקוני החשמל שהיו דרושים לדעתו של התובע וחלק לא הסכים הנתבע לבצע וכי גם לגבי מה שהסכים לבצע, הנתבע שילם חלקית דרך שליחת החשמלאי של הנתבע, ששמו יונתן ואשר הנתבע חייב את התובע לעבוד עמו (עמ' 18 למטה 19 למעלה בפר').
-
אזן בעדותו ציין כי היו ניתוקי חשמל רבים בזמן שהחזיק במסעדה (עמ' 35 למטה ו-36 למעלה ועמ' 37 ש' 6 – 9 וש' 13 – 17 לפר').
-
הנתבע בקושי נחקר בנושא החשמל (ראה עמ' 54 למטה).
-
לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולחומר שלפניי, נחה דעתי כי התובעים לא הוכיחו כי יש לחייב את הנתבעים בסכום כלשהו בנושא החשמל.
-
אין חולק כי היו תיקוני חשמל נדרשים במסעדה לפני הפעלתה על ידי התובע. הדבר עולה מדו"ח מלכא וגם מגרסת הנתבע, אשר מודה כי היו תיקונים נדרשים, אלא שטוען כי דאג להם ושילם עבורם.
-
האסמכתאות שהציג התובע ואשר אזכרתי לעיל, מעלות שעלות התיקונים של הערות מלכא עמדו על 13,150 ₪ לפני מע"מ, שכן נוכח ההערה בהצעת המחיר לפיה "ההצעה כוללת הצעת מחיר קודמת + תוספות בדרישת בודק מוסמך לפני ביצוע בדיקה חוזרת למתן אישור לחברת ביטוח ותקינות מערכות החשמל במקום", ברור שהחלק הרלוונטי לדו"ח למלכא בהצעת המחיר מיום 8.9.21, הוא כל אותן העבודות שפורטו בהצעה לאחר השורה שמתייחסת להצעת המחיר הקודמת מיום 3.9.21, שניתנה אפילו לפני שניתן דו"ח מלכא ביום 5.9.21 ושברור כי לא יכולה אפוא לשקף הנדרש לצרכי תקינות מערכת החשמל וכאשר רק תיקונים שעניינם בטיחות ותקינות כאמור יכולים לחול על הנתבעים ולא כל תיקון חשמל באשר הוא, אשר אם רצה התובע לבצע, היה הדבר על חשבונו (בהסכם אין התחייבות של הנתבעים לממן שיפוץ כלשהו במסעדה) וכנראה נכללו בהצעת המחיר מיום 3.9.21.
-
דא עקא, התובעים לא הוכיחו כי שילמו את מלוא סכום הצעת המחיר מיום 8.9.21, שכללה כאמור הן תיקונים הנובעים מדו"ח מלכא והן תיקונים נוספים שלא באחריות הנתבעים. הם גם לא הוכיחו שהתיקונים בוצעו, שכן לא צירפו כל אישור בכתב בעניין זה, לא של המהנדס מלכא ולא של חברת וייזן.
-
כל שהוכח הנו תשלום של 4,000 ₪ לכל היותר (ראה קבלת וייזן מיום 4.1.22, שצורפה לתצהיר התובע כנספח 4, ושאפילו לא מזכירה את הצעת המחיר המדוברת, אלא חשבון חיוב מספר 08/000036, שהוא עצמו לא צורף כראיה על ידי מי מהצדדים ואין לדעת את תוכנו).
-
אלא שאת הסכום הנ"ל בסך 4,000 ₪, התובעים אפילו אינה תובעים במסגרת התביעה, שכן הסכום הכולל של התביעה בראש הנזק הנוכחי עומד על 31,016 ₪, שמורכב מהצעת המחיר של וייזן מיום 8.9.21 בסך 27,413 ₪ וכן את התשלום עבור בדיקת הפורס בסך של 3,603 ₪.
-
בהתכתבות שצורפה בין התובע ליונתן, מבקש האחרון אמנם מזומן, אולם התובע מסכים לכך בכפוף לקבלת קבלה וממילא אין טענה בתצהיר התובע כי שילם סכומים כלשהם ליונתן ללא קבלת קבלה.
-
לתצהיר הנתבע צורף כאמור חשבון חיוב של וייזן בסך 877.50 ₪ מיום 18.10.21 עבור החלפת קו תלת פאזי + שקע סיקו תלת פאזי 16A עבור סניף ספייסי בני ברק (ראה הרישום ליד שתי הכוכביות מימין למטה בחשבון) וכן חשבון חיוב בסך של 12,870 ₪ מיום 23.9.21 עבור תיקוני חשמל בסניף בן גוריון 65 בני ברק.
-
לא צורפה אמנם אסמכתא לתשלום חשבונות החיוב הנ"ל, אולם התובע בעדותו הודה שהנתבע שילם על חלק מעבודות החשמל שהיה צריך לשלם עליהם באמצעות שליחת החשמלאי יונתן (ראה פר' עמ' 18 למטה ו-19 למעלה) ודי לי בכך ובעדות הנתבע שהייתה אמינה עליי בעניין זה ובעצם העובדה שיצאו חשבונות חיוב על שם הנתבעים, כדי שאקבע כי הוכח בהסתברות הנדרשת במשפט אזרחי כי הנתבע נשא בתשלום חשבונות החיוב הנ"ל.
-
לפיכך, מארג הראיות הנזכרות לעיל מעלות כי התובע הזמין עבודות חשמל מעבר לתיקונים שעליהם הורה מלכא וכי הוכח שהנתבע מימן תיקוני חשמל בגובה של 12,870 ₪ ועוד 877.50 ₪ ובסה"כ 13,747 ₪, המתקרב מאוד לסכום של 15,385 ₪ כולל מע"מ (13,150 ₪ לפני) שהיה על הנתבע לשלם לפי דו"ח מלכא עבור תיקונים נדרשים במושכר לצרכי קבלת אישור הבטיחות.
-
ואילו התובעים הוכיחו אך ורק תשלום של 4,000 ₪ בלבד לוייזן, עבור מה שהוגדר כאמור כ"חשבון חיוב 08/000036 סוף תשלום מעבודת חשמל", כאשר אין בקבלה הנ"ל שיוך של התשלום להצעת המחיר מיום 8.9.21 והתובע לא הציג פירוט של חשבון החיוב האמור, כדי שנדע האם התשלום הנ"ל בוצע עבור עבודות שמלכא הורה על ביצוען או עבודות נוספות שביקשו התובעים לבצע כחלק מהשיפוץ של המסעדה ולא בשל בעיית תקינות החשמל במקום.
-
יש לזכור כי כאמור, הסכום הנ"ל בסך 4,000 ₪ ממילא לא נתבע כלל במסגרת התביעה ועל כן די בכך כדי שלא נזקוף סכום זה לטובת התובע בכל דרך וממילא כפי שכבר ציינתי לעיל, לא הוכח בכל מקרה כי הסכום שולם עבור עבודות בדו"ח מלכא ואף סביר ביותר להניח כי שולם עבור עב' חשמל שביקשו התובעים ללא קשר לדו"ח מלכא.
-
בית המשפט כמובן ער לכך שנרשם בקבלה הנ"ל "חשבון חיוב 08/000036 סוף תשלום מעבודות חשמל" (ההדגשה בקו תחתון שלי), שאולי מרמז שכן נעשו תשלומים קודמים, אולם מבלי שהוצגו התשלומים הקודמים ובגין מה שולמו, לא ניתן לזקוף גם כאן דבר לטובת התובעים.
-
לפיכך, ברור שבית המשפט לא יכול להניח לטובת התובע, כי המילים "סוף תשלום", מעידות על כך שהתובע שילם סכום כלשהו מעבר ל-4,000 ₪ לוייזן ובפרט לא שילם סכומים נוספים בהכרח עבור דו"ח מלכא ולא עבור העבודות הנוספות הנזכרות בהצעת המחיר של וייזן מיום 8.9.21 שלא קשורות כלל לדו"ח מלכא.
-
נוכח כל האמור לעיל, לא ניתן לומר כי התובעים הוכיחו כי שילמו סכום כלשהו בגין תיקונים מדו"ח מלכא, שרק אותם כאמור היה על הנתבע לממן.
-
המסקנה הנ"ל גם עולה בקנה אחד עם העובדה שהוכח כי הנתבעים לקחו על עצמם לשלם סכום משמעותי בגין תיקוני חשמל במסעדה בדיוק בתקופת התיקונים ושיפוץ (ספטמבר ואוקטובר 21'), שלפני הכניסה של התובעים למסעדה בתחילת נובמבר 21'.
-
ההפרש הקטן שבין הסכום שהוכיחו הנתבעים כי שילמו, לסכום לפי דו"ח מלכא, יכול להיות מוסבר באי ביצוע מלוא התיקונים, דבר שאינו בלתי הגיוני, הן נוכח העובדה שמדובר היה ביוזמה של התובע ולא בבדיקה שנעשתה עקב ניתוק חשמל על ידי חברת החשמל ובכך שהתובעים לא צירפו כאמור אישור כלשהו בדבר ביצוע העבודות לפי דו"ח מלכא.
-
לגבי חשבונית מס/קבלה מיום 31.10.21 על 3,603 ₪ של חברת ש.ל. חשמל (1986) בע"מ עבור בדיקה ותיקון פורס לא אוטומטי תוצרת הוברט, לא ברור מדוע יש לחייב את הנתבעים על כך. בהסכם שבין הצדדים אין התייחסות להתחייבות מסוג זה של הנתבעים ולא מצאתי כל טיעון או נימוק של התובעים מדוע ועל בסיס מה יש לחייב את הנתבעים בסכום זה.
-
אשר על כן, התביעה נדחית בראש הנזק הנוכחי.
100,000 ₪ בגין החלפת רצפת הדק לבטון ועלות שיפוץ מערכת כיבוי האש
-
התובע טוען שלאחר שגילה ריח רע בעסק והנתבע אמר לו שהדבר נובע מהזנחה בניקיון של הזכיין הקודם, הוא הזמין מדביר, אשר אמר לו שלא ניתן להדביר כראוי, כאשר רצפת הדק קיימת בעסק ועל כן החליט התובע לבצע שיפוץ שכלל החלפת הדק ברצפת בטון.
-
לטענת הובע, הוא גם קיבל את הסכמת הנתבע לכך, שאמנם לא הראה כל נכונות לשאת בעלויות הנוגעות לכך.
-
עם תחילת השיפוץ והסרת חלק מהדק, התגלה פתח הביוב שנמצא מתחת לדק ואשר אחת לכמה חודשים עולה על גדותיו וגורם לריח הרע במסעדה, דבר שהנתבע הסתיר מהתובע.
-
בהתאם לכך ועקב כך המשיך התובע להסיר את רצפת הדק והחליף אותה ברצפת בטון. לטענת התובע, ההחלטה לבצע רצפת בטון התקבלה בעצת מהנדס, כדי לתמוך בעמודי המסעדה שמחזיקים את הגג. לטענת התובע, העלות עמדה על 90,000 ₪ והנתבע היה עד לביצוע השיפוץ.
-
הנתבע מנגד טוען כי גילה את דבר החלפת הדק ברצפת בטון רק לאחר כ-4 חודשים ממועד בו החל התובע להפעיל את המסעדה, כלומר בחודש מרץ 2022 לערך וזאת לאחר שפנה אליו התובע בטענות אודות סתימה בביוב והנתבע הגיע למסעדה יחד עם הבעלים של המושכר כדי לבחון את הנטען.
-
אז גם התגלה לנתבע לפי טענתו כי התובע שינה את שוחת הביוב השייכת לעירייה בניגוד למותר והנתבע דרש ממנו להשיב את המצב לקדמותו, אולם ללא הועיל.
-
לטענת הנתבע, לבקשתו, פנה התובע לאינסטלטור מטעם העירייה, שטען כי אינו מוסמך לטפל בבעיית הביוב, לפני שהתובע ישיב את המצב לקדמותו. לטענת הנתבע, הסתימה נגרמה ככל הנראה עקב השיפוץ שביצע התובע.
-
בחקירתו הנגדית של התובע עלה כי הצעת מחיר להחלפת הרצפה לבטון ניתנה כבר ביום 1.9.21 ובא כוח הנתבע הציע לתובע כי התכוון להחליף את רצפת הדק מלכתחילה וללא קשר לבעיית הביוב והתובע ציין שנפלה טעות ביחס לתאריך על הצעת המחיר המדוברת.
-
התובע אישר בחקירתו שאין לו חוות דעת של אותו מהנדס שלפי הטענה המליץ לו לבצע רצפת בטון כדי לחזק את יסודות המבנה.
-
העד צברי, שותפו של התובע, העיד כי הנתבע היה במקום בעת ביצוע רצפת הבטון. צברי גם העיד שאין זה נכון שלא רצו לטפל בבעיית הביוב בגלל השינויים שעשה התובע ברצפה.
-
עו"ד זיו בנימיני, שהעיד מטעם הנתבע ואשר הצהיר בתצהירו כי רצפת הבטון בוצעה ללא רשות, הודה בחקירתו הנגדית כי הוא אינו יודע אם הדבר נעשה ברשות אם לאו.
-
העד בנימיני מטעם הנתבע שהצהיר כי ראה שהתובע חסם את הגישה לביוב, חזר בו למעשה מהצהרה זו בעדותו.
-
הנתבע בחקירתו הנגדית חזר בו לגמרי מהגרסה שנודע לו על רצפת הבטון רק לאחר ארבעה חודשים מהפעלת המסעדה והודה כי נודע לו הדבר בזמן ביצוע היציקה זמן קצר לאחר חתימת החוזה (ראה עמ' 59 ש' 18 – 22 לפר' וכן עמ' 68 ש' 13).
-
הנתבע העיד כי אמר לתובע שאסור לעשות את מה שהוא עושה וטען כי הדבר הפריע לו בשל העובדה שמדובר היה למעשה בשטח העירייה. לשאלת בית המשפט, אמר שגם אם הפקח של העירייה היה מאשר שאין לעירייה בעיה עם יציקת הבטון, הוא עצמו עדיין היה מתנגד לכך, בשל החשש כי העבודות יפגעו בביוב ויגרמו לסתימה בו.
-
הנתבע הסביר כי לא דרש מהתובע את השבת המצב לקדמותו ואיפשר לתובע לפתוח את המסעדה, חרף ביצוע יציקת הבטון, מתוך מחשבה שאפשר יהיה לדרוש את השבת המצד לקדמותו לאחר תם תקופת ההסכם עם התובע (ראה עמ' 61 ש' 19 – 24 לפר'). הנתבע אישר שטרם הסיר את הבטון המדובר וטען כי הדבר נובע מחוסר יכולת כלכלית.
-
לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולחומר שלפניי, נחה דעתי כי דין תביעת התובע לקבלת החזר עבור עלות החלפת רצפת הדק ברצפת בטון, דינה להידחות.
-
נתחיל מזה שלא מצאתי כי הוכח קשר סיבתי כלשהו בין ההצפות מהביוב ולבין הצורך לרצף את המסעדה ברצפת בטון, בניגוד להסרת רצפת הדק, שתכף אתייחס אליה.
-
הבעיה במסעדה הייתה קריסת קווי ביוב שעברו מתחת למסעדה ואשר שייכים לבית המשותף. הדבר התגלה בבדיקת מהנדס. לפיכך, לא היה כל צורך ברצפת בטון כדי להתגבר על בעיית הביוב וביצוע הרצפה האמורה גם לא נדרשה עקב עניין הביוב.
-
גם לא הוכח כי הרצפה נדרשה לחיזוק יסודות המבנה, משלא הביא התובע חוות דעת בנושא או ראיה ממשית אחרת וגם לא טען ובכל מקרה לא הוכיח, כי פנה בכלל אל הנתבע בקשר לעניין זה של יסודות המבנה, בניגוד לפנייה בנושא הביוב.
-
בעיית הביוב אמנם כן חייבה את הסרת הדק, שכן הדק מנע את האפשרות לשטוף ולנקות את הרצפה, בכל פעם שהביוב הציף את הרצפה והמים זרמו על הרצפה ומתחת לדק, אולם ניתן היה להסתפק בהסרת הדק והותרת הרצפה הקיימת על כנה. התובע לא הוכיח וגם לא טען כי רצפת המסעדה המקורית שעליה ישב הדק הייתה נדרשת הסתרה או החלפה מסיבות שלא קשורות להצפות קרי מסיבות אסתטיות.
-
זאת ועוד - לטענת הנתבע, הדק ישב על אבנים משתלבות של המדרכה של העירייה ואילו לגרסת התובע מתחת לדק הייתה רצפת בטון (עמ' 10 ש' 8 – 10). אם הייתה רצפת בטון מתחת לדק, מדוע היה צורך בעוד אחת. לא ברור.
-
התובע אמנם העיד כי רצפת הבטון יישרה את מפלס הרצפה של המסעדה, אשר לפי הטענה הייתה בזווית, אולם לא הוגשו ראיות ממשיות בעניין זה כדי לשכנע שאם היה צורך להסיר את הדק היה גם צורך ליישם רצפה חדשה מבטון לתיקון הזווית הנטענת שנוצרה ברצפה המקורית עקב הסרת הדק ואשר כאמור לא הוכחה.
-
אין ספק כי הוכח כאמור כי הנתבע ידע על יציקת הבטון בעת שנעשתה וזאת אכן בניגוד לגרסתו הראשונה. עם זאת, הוכח, לא רק מעדות הנתבע, אלא גם מגרסת התובע עצמו, כי הנתבע לא הסכים לשאת בעלויות הנוגעות לכך.
-
בהינתן שלא הוכח כי בניית רצפת הבטון הייתה דרושה עקב נושא הצפת הביוב ובהינתן שהנתבע לא הסכים לממן את העלויות הנוגעות, המשמעות היא שיש לראות בתובע כמי שהחליט לבצע את הרצפה הנ"ל בהתנדבות, על חשבונו ובידיעה כי לא ישופה על כך ועל כן לדידי לא עומדת לתובע עילה כלשהי לקבל חזרה את עלות בניית הרצפה, גם אם נאלץ לעזוב את המושכר בטרם עת, עקב הפרה של ההסכם מצד הנתבע או עקב ההטעיה וטעות כפי שפורט כבר לעיל בהרחבה.
-
גם אם הייתי מגיע למסקנה כי בשל עזיבת המושכר עקב אשמו של הנתבע, כן מגיע לתובע שיפוי כלשהו, לכלך היותר היה זכאי לשיפוי חלק יחסי של עלות בניית הרצפה לפי היחס שבין התקופה שבה החזיק בפועל במקום ולבין התקופה שלפי ההסכם היה רשאי להחזיק בו, אלא שגם אז לא מגיע שיפוי, משלא הוכח מה הסכום ששולם עבור בניית הרצפה.
-
בעניין זה, כל שצירף התובע הוא הצעת מחיר בלבד על סך 98,000 ₪ + מע"מ עבור הסרת רצפת הדק ובניית רצפת הבטון. לא צורפה חשבונית או קבלה או אסמכתא כלשהי לתשלום עבור העבודות הנ"ל.
-
בעדותו ציין התובע כי העבודה בוצעה על ידי מי שהיה עתיד להיות שותפו זוהר סולטנוב וכן בידי פועלים (עמ' 8 ש' 11 – 12 לפר'), כלומר לא על ידי קבלן חיצוני.
-
משבוצעה הסר הדק ובניית הרצפה, ברור לבית המשפט כי עלות כלשהי קיימת לכך, אולם מדובר בנזק ממוני שיש להוכיח אותו בצורה מדויקת והוכח כאמור כי העבודה בוצעה על ידי מי שהיה אמור להיות שותפו של התובע במסעדה, זוהר סולטנוב ועל ידי מספר פועלים.
-
ניתן היה וצריך היה להביא את זוהר לעדות ולהביא באמצעות עדותו או באמצעות עדות התובע אסמכתאות לתשלומים ששילמו התובע ו/או זוהר ככל ששילמו עבור חומרים ואם שילמו סכום כלשהו לפועלים המדוברים עבור ביצוע העבודה, היה צריך להביא אסמכתאות לתשלומים אלה.
-
לכל הפחות, אם כל העבודה נעשתה על ידי זוהר במו ידיו ולא שולם דבר לפועלים, היה חייב התובע להוכיח כי שילם סכום כלשהו לזוהר עבור כך או כי התחייב לכך, אחרת אין הוכחה לנזק כספי כלשהו לתובעים בעניין זה ובהתאם לכך לא הוכחה זכות לשיפוי מהנתבע על כך, והרי אין אפילו טענה כזו מפיו של התובע, קרי כי נאלץ לשלם לזוהר סכום כלשהו עבור התקנת הרצפה.
-
התובע אמנם כן זימן לעדות את זוהר, אולם הנ"ל לא הגיע וניתק קשר והתובע החליט לוותר עליו ולא לבקש צו הבאה ביחס לזוהר (ראה פר' עמ' 1).
-
כל האמור לעיל חל באותה מידה ומאותם הנימוקים ביחס לרצפת הדק. כלומר בעוד כן הוכח שהתובע זכאי לשיפוי בגין עלות הסרת הדק, הסרה שהייתה דרושה עקב ההצפות ביוב שהסתיר הנתבע מהתובע, משלא הוכח כי התובע שילם סכום כלשהו למאן דהוא עבור הסרת הדק או כי נשא בעצמו בהוצאות כלשהן בעניין זה, הוא אינו זכאי לשיפוי כלשהו בעניין זה.
-
נוכח כל האמור לעיל, דין התביעה ביחס לעלות הסרת הדק ובניית רצפת הבטון להידחות.
-
בכל הנוגע למערכת כיבוי האש, זו אמנם נזכרת בסעיף 107 ג' לתביעה, באותה נשימה עם הסרת הדק ובניית רצפת הבטון ולגבי כל הנ"ל ביחד, תובעים התובעים 100,000 ₪, כאשר הצעת המחיר שצירפו רק לרצפת בטון והסרת הדק היא על 98,000 ₪ + מע"מ, קרי על סכום גבוה יותר. התובע גם חוזר על הדברים הנ"ל בתצהירו.
-
אלא שמערכת כיבוי האש לא מוזכרת כלל בהצעת המחיר ומעבר לאזכור הלאקוני של מערכת כיבוי האש בסעיפים הנ"ל של התביעה ובתצהיר באותה תצורה, אין פירוט כלשהו בעניין זה מעבר לכך וגם לא הוכח כי שולם דבר בגין מערכת כיבוי האש, שלא לדבר על הוכחת אחריות הנתבע לשאת בסכום זה.
-
לפיכך, ראש הנזק הנוכחי נדחה בזה.
5,504 ₪ + מע"מ בגין חוות דעת המהנדס צברי
-
התובע זכאי לשיפוי מהנתבע על עלות חוות הדעת של המהנדס צברי, אשר התובע נזקק לה עקב כך שהנתבע הסתיר מהתובע את נושא ההצפות של הביוב והתובע נדרש לברר את העניין. חוות הדעת גם הוכחה כיעילה, משאיתרה את הבעיה של קריסת קווי הביוב.
-
הסכום ששילם התובע כמוכח מהקבלות שצירף עמד על 5,504 ₪ כולל מע"מ ולא לפני מע"מ כפי שטען בטעות.
-
לפיכך, בראש נזק זה זכאי התובע ל-5,504 ₪.
26,605 ₪ עבור השבת סכומים שבהם חויבו התובעים בגין חשבון מים ואשר לפי הטענה חויבו עקב נזילה במושכר
-
התובעים טוענים בסעיפים 58 – 61 לתביעה כי קיבלו בחודש יוני 2022 חשבון מים גבוה על סך 26,605 ₪ וכי בירור עם תאגיד המים מי ברק העלה כי הדבר נבע מנזילת מים ודאית בנכס ממקור נסתר
-
לדברי התובעים, אכן ניתן היה להיווכח כי קיימת נזילה בצדו השני של הנכס המרוחק מפתח הביוב הבעייתי, כשניתן היה להבחין במים היוצאים מתחת למרצפות העסק. לטענת התובעים, כאשר התובע פנה אל הנתבע לטפל בנושא, הוא טען שהם אחראים לכך והודיע להם שהם צריכים לשלם את החשבון ואף לתקן על חשבונם את הנזילה.
-
בהמשך לאמור לעיל ובעקבות כך שהעירייה הוציאה ביום 26.7.22 צו סגירה למסעדה בעקבות הדיווח של המהנדס צברי לעירייה על ממצאיו לגבי קריסת קווי הביוב שמתחת לעסק ושכללו גם ממצא אודות סכנה למבנה אודות היקוות מי הביוב זמן רב מתחת למבנה, הודיע התובע לנתבע ביום 29.7.22 על ביטול ההסכם באופן מידי.
-
הנתבעים בכתב הגנתם טענו בעניין זה כי התובע אכן פנה אל הנתבע בקשר לנזילה, הנתבע אמר לתובע כי קודם כל יש להקטין נזק ולתקן את הנזילה ולאחר מכן אם יתברר כי הדבר באחריות בעלי הנכס, הוא ישלם את החשבון ואם הדבר נגרם עקב שיפוץ הנכס על ידי התובע, התובע לא יקבל שיפוי על כך, אולם התובע התעלם ולא עשה דבר.
-
בהמשך, כך טוענים הנתבעים, הסתבר כי מדובר בנזילה בצינור שעבר בקיר גבס וכי מדובר בתיקון קל ופשוט של 1,000 ₪, אולם לנוכח רשלנות התובע, הנזק החריף ונזילת המים גרמה לתזוזת מרצפות, מה שהצריך את הנתבעים לתקן את הנזילה ולהחליף את הריצוף במקום בעלות של 4,000 ₪, סכום שנכלל בתביעה שכנגד.
-
התובעים בכתב ההגנה לתביעה שכנגד טענו כי הנזילה לא הייתה מקיר הגבס, אלא מתחת למרצפות העסק, כפי שאישר אינסטלטור שהזמין התובע ומשכך אחריות התיקון ותשלום חוב המים חלים על הנתבעים, כפי שכל ליקוי השייך למבנה הנו באחריותם.
-
בתצהירו, התובע חזר על טענותיו מכתבי הטענות והוסיף סרטון הממחיש לטענתו את נזילת המים מתחת למרצפות.
-
הנתבע בתצהירו חזר על האמור בכתבי טענותיו.
-
התובע בחקירתו הנגדית ציין שלא תיקן את הנזילה, שכן לא מצא את המקור שלה. הנתבע בחקירתו ציין כי אמר לתובע לתקן בינתיים את הנזילה ואז יראו מי אחראי וכי אם מדובר בקיר גבס זה באחריות התובע, כי הוא בנה את קיר הגבס ואם זה בקיר רגיל זה באחריות בעל הנכס והתובע לא תיקן את הנזילה וגם לא שהה להתראות מספר מתאגיד המים לגבי הנזילה.
-
לדידי לא זכאי התובע לכל סכום בראש נזק זה. התביעה היא לחייב את הנתבעים בחשבון מים שהתקבל בתקופה שבה אין חולק כי התובעים החזיקו בנכס. האסמכתא היחידה לחיוב המדובר צורפה לתצהיר התובע, בדמות דרישת תשלום של תאגיד המים מיום 25.7.22, שמציינת כי נכון לתאריך 25.7.22, יש חוב של 26,605 ₪ בגין צריכת מים (15.47 ₪ מתוך הסכום הנ"ל על הוצאות גביה), מבלי שיש אזכור כלשהו לנזילה או לתקופת החיוב שבגינה יצא החשבון.
-
לפיכך, אין במסמך הנ"ל משום אסמכתא לכך שמדובר בחיוב מים בגין נזילה. גם לא צוין בדרישת התשלום בגין איזה תקופה החיוב המדובר. התובע לא צירף אסמכתא לחיובי המים החודשיים הרגילים שקיבל, לפני החיוב החריג הנטען, כדי שניתן יהיה לדעת איזה חלק מהחיוב, יש לזקוף אותו לנזילה ואיזה חלק לצריכה רגילה של מים עקב הפעלת העסק שאין חולק כי הופעל גם בעת הנזילה. בחקירתו הנגדית של התובע אימת בא כוח הנתבעים את התובע ביחס לנושאים הנ"ל.
-
בהעדר כל הנתונים הנ"ל, אפילו לא הוכח על ידי התובע כי כל החיוב הנטען או אפילו רק חלקו, נובע מהנזילה ולא מצריכה רגילה של מים, שהעסק מטבע הדברים צרך מדי יום.
-
די בכך כדי להביא לדחיית התביעה וזאת גם אם בית המשפט היה מגיע למסקנה כי הנזילה לא נגרמה על ידי התובע והנה באחריות הנתבע וכי הנתבע אחראי בנסיבות גם לכיסוי חובות המים החריגים עצמם ולא רק להוצאות תיקון הנזילה עצמה.
-
לפיכך, התביעה בראש נזק זה נדחית.
375,998 ₪ בגין אובדן רווחים עתידי בתקופת האופציה
-
התובעים עותרים בסעיפים 110 – 114 לפיצויי הסתכמות בסך של 375,998 ₪ בגין הפסד כספי עתידי לתקופת האופציה מחודש ספטמבר 2022 ועד חודש ספטמבר 2024. לפי דו"ח רווח והפסד שצירפו לתצהיר התובע מדובר לטענתם ברווח נקי של 187,999 ₪ לתקופה ינואר 2022 עד יוני 2022 כלומר רווח נקי של 31,333 ₪ לחודש ובהתאם לכך לתקופה של שנתיים סך של 751,996 ₪, אולם משיקולי אגרה העמידו את התביעה על מחצית הסכום הנ"ל בסך של 375,998 ₪.
-
בהינתן הפרת ההסכם מצד הנתבעים וההטעיה שנעשתה, אובדן ההכנסה הנטען הוא אכן בגדר נזק מסתבר הגיוני שגם הוכח בדו"ח הרווח והפסד, אלא שברור שאין לפסוק לתובעים את אובדן הרווח לתקופה כה ארוכה, שהרי הייתה מוטלת עליהם החובה הבסיסית להקטין את הנזק ולפעול להפעלת מסעדה בקונסטלציה אחרת.
-
לו עשו כן ולו היו מוכיחים כי הרוויחו פחות, היו זכאים לאובדן רווח על ההפרש, אלא שהתובעים בחרו להגיש את התביעה מיד לאחר עזיבת המושכר ועוד לפני שחלף זמן מינימאלי שיבהיר האם הצליחו להקטין את נזקם ובכמה ועל כן בראש נזק זה זכאית התובעת אך ורק לאובדן רווח בגין תקופת התארגנות סבירה להקמת עסק חלופי, שאותה אני מעמיד על שלושה חודשים ומכאן שבראש הנזק הנוכחי זכאית התובעת ל-93,999 ₪.
40,000 ₪ בגין עגמת נפש
-
התנהלות הנתבעים גרמה ללא ספק עגמת נפש, אלא שמי שהתקשרה עם הנתבעת הייתה התובעת ולא התובע (אשר החוזה שלו עם הנתבעת הוחלף בחוזה התובעת עם הנתבעת והוא חסר עילה למעשה להגיש תביעה אישית שלו נגד הנתבעים), אולם התובעת היא תאגיד.
-
לפי הפסיקה (ע"א 345/89 נאות דברת נ' מעליות ישראליפט י.מ.ש. אילן ניהול והשקעות בע"מ, פ"ד מו (3) 350, 359 (1992)), ככלל, בית המשפט לא יפסוק פיצוי בגין עגמת נפש לתאגיד (שאין לו נפש), אלא שקיים חריג לכך והוא – אם מדובר בחברה פרטית בבעלות של אדם אחד, שגם מנהל אותה לבדו והוא גם הבעלים היחיד שלה ואז מתקיים מצב של "חברה אדם".
-
במקרה הנוכחי, בהינתן שהעסק שנוהל על ידי התובעת מושא התביעה, היה למעשה בבעלות התובע וגם בבעלות מר צברי, שהיה שותף של התובע בעסק, גם אם כפי שהעיד לא בעל מניות בתובעת, איני סבור שחל החריג של "חברה אדם" ועל כן איני סבור שיש מקום לסטות מהכלל.
-
לפיכך, התביעה בראש נזק זה נדחית.
60,000 ₪ + 12,000 ₪ בגין השבת סכומים ששולמו בתחילת ההסכם ולפי ההסכם נועדו להתקזז מתשלומי התובעים בסוף התקופה של ההסכם
-
לגבי השבת הסכומים הנ"ל אין מחלוקת שמדובר בסכומים שהועברו כביטחון והנתבעים טוענים לאי השבתם בשל הפיצוי שהתובעת חייבת להם, כך שהשבת סכום זה תלוי בתוצאות התביעה שכנגד. בהינתן שתוצאת התביעה שכנגד היא דחייה מלאה שלה, מגיע לתובעים החזר מלא של הסכומים הנ"ל בסך של 72,000 ₪.
100,000 ₪ בגין הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם
-
בהינתן שהנתבעים הטעו את התובעים באי גילוי נושא הביוב, בכך הפרו את ההסכם. אמנם אין בהסכם מצג מפורש של הנתבעים ביחס להעדר ליקויים במושכר, אולם ברור שמדובר היה בפרט שמחייב גילוי ואי הגילוי על כן מהווה הפרה של ההסכם.
-
גם אם יש לראות באי הגילוי כהפרת חובה מן הדין ולא כהפרת חוזה, הרי שהנתבעת הפרה את החוזה שעה שלא תיקנה את בעיית הביוב והרי לפי חוק השכירות והשאילה, התשל"א -1971, הנתבעת, כמשכירת הנכס לתובעת, הייתה מחויבת לתקן את בעיית הביוב לפי סעיף 3 לחוק הנ"ל וכן לפי סעיף 7 לחוק (7(א)), שכותרתו "חובת תיקון המושכר".
-
אלא שהתובעים לא יכולים לזכות גם לפיצוי מוסכם וגם לפיצוי על הנזקים שנגמרו להם בפועל, אלא רק באחד מהנ"ל, הגבוה מבין מה שהוכח.
התביעה האישית נגד הנתבע והתביעה האישית של התובע נגד הנתבעים
-
בהינתן ההטעיה שהטעה הנתבע את התובעים ביחס לבעיית בביוב והעובדה שכל נזקיהם נבעו מהצורך לבטל את ההסכם בשל הבעיה האמורה, יש מקום לקבל את התביעה האישית נגד הנתבע, אשר הוגשה כנגדו בעילה של הטעיה ומצג שווא, בהינתן שהוכח כי נתן מצג שווא והטעה את התובעת על דרך של שתיקה ואי גילוי בעיה מהותית במושכר שידע עליה.
-
לפיכך, כל סכום שמגיע לתובעת, יחויבו בו הנתבעים ביחד וחוד.
-
מאידך, אין עילה לפסוק לתובע סכום כלשהו. ההסכם של התובע עם הנתבעת הוחלף בהסכם של התובעת עם הנתבעת ועל כן לא הייתה לתובע עצמו מלכתחילה עילת תביעה.
סוף דבר התביעה
-
בהינתן כי הנזקים בפועל שהוכחו עומדים על 105,067 ₪, סכום העולה על הפיצוי המוסכם, יש לפסוק לתובעת במסגרת התביעה את הסכום הנ"ל וכן בהינתן התוצאה של התביעה שכנגד, יש לפסוק לתובעת גם השבת 72,000 ₪ נוספים שהוחזקו אצל הנתבעים כסכומי הביטחון ובסה"כ יחד לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד בסכום של 177,067 ₪.
התביעה שכנגד
11,500 ₪ בגין דמי שכירות ו- 1,688 ₪ בגין ארנונה לאוגוסט 2022
-
הנתבע שכנגד העיד כי הנתבעת שכנגד עזבה ופינתה את המושכר חודש לפני סיום החוזה, כלומר בסוף יולי תחילת אוגוסט (ראה עמ' 16 ש' 3 – 5 לפר'). עדותו הייתה אמינה עליי ומשתלבת עם מכתב ביטול ההסכם מיום 28.7.22 והתובעת שכנגד לא הביאו ראיה להראות כי הנתבעת שכנגד עזבה במועד אחר ונדמה שגם לא טענה לכך.
-
התובעת שכנגד תובעת שכירות וארנונה לחודש אוגוסט 2022 מכוח החוזה שקבע שנת שכירות /זכיינות עד 31.8.22, אלא שבנסיבות שבהן קמה לתובעת הזכות לבטל את ההסכם ולעזוב את המושכר מידית, כפי שכבר פורט בהרחבה, ברור שלא עומדת לתובעת שכנגד עילה כלשהי לחייב את הנתבעים תובעת בסכום כלשהו בראש נזק זה.
5,850 ₪ בגין הוצאות לביטול צו הסגירה
-
התובעת שכנגד מגדירה את ראש הנזק הנוכחי כ"הוצאות לביטול צו הסגירה", בעוד מדובר למעשה בהוצאות דו"ח איתור נזקי מים של חברת לוזון אשר נשכרה על ידי התובעת שכנגד, כדי לאתר את נזילת המים במושכר וכדי לחוות דעה לגבי בעיית הביוב.
-
לטענת הנתבע, הדו"ח שימש לביטול צו הסגירה של העירייה, שעה שכלל ממצאים שאין סכנה למבנה עקב קריסת קווי הביוב ואמנם, במכתב העירייה מיום 14.8.22, בוטלה ההכרזה של מבנה מסוכן.
-
התובעת שכנגד אינה זכאית לשיפוי מהתובעת עבור הוצאה זו.
-
מלאכת תיקון בעיית הביוב אינה באחריות התובעת כפי שכבר פורט בהרחבה וביחסים שבין התובעת שכנגד ולתובעת, האחריות היא בכלל של התובעת שכנגד (ביחסי התובעת שכנגד עם בעל המושכר ובעלי הדירות בבית המשותף, האחריות היא אמנם של האחרונים, שעה שמדובר בקווי ביוב של הרכוש המשותף).
-
לפיכך, עלות דו"ח איתור נזקי המים, כדי לבחון את בעיית הביוב לא אמורה להיות מושתתת על התובעת בכל מקרה.
-
גם בהקשר של הנזילה במערכת המים של המושכר, שהדו"ח התייחס גם אליה, אין מקום לחייב את התובעת לשלם דבר, שכן לא הוכח על ידי התובעת שכנגד שהתובעת גרמה לפיצוץ בצינור המים המדובר. בדו"ח חברת לוזון הנ"ל אין ממצא כלשהו ממנו עולה אחריות התובעת לפיצוץ הצינור. הדו"ח מאתר את המקום הכי רטוב ברצפת המושכר ומציין שיש לאתר את הנזילה לאחר הרמת מרצפות. אין זכר בדו"ח לכך שהפיצוץ בצינור מקורו בקיר גבס שכביכול בנתה התובעת במושכר.
-
מאחר וכך ברור שאין זה באחריות התובעת כשוכרת לתקן את הנזילה המדוברת ומכאן שאין עילה לחייב אותה בהוצאות דו"ח שמתייחס לעניין זה.
-
בכל הנוגע לטענה שהדו"ח הביא לביטול ההכרזה של העירייה אודות מבנה מסוכן ביחס למושכר כשהטענה היא שמי שגרם להכרזה הנ"ל הייתה התובעת אשר דו"ח המהנדס צברי מטעמה נשלח לעירייה וגרם לכך, גם טענה זו לא מצדיקה חיוב התובעת בהוצאות הדו"ח.
-
נתחיל מזה שהדו"ח נצרך לאיתור הנזילה ובחינת בעיית הביוב ולא הוכח כי שולם סכום גבוה יותר עבור הדו"ח בשל התוספת השולית לדו"ח של הממצא לפיו אין סכנה למבנה ודי בכך כדי לדחות את הדרישה לשיפוי מכוח הטענה המסתמכת על ממצא זה.
-
מעבר לכך, גם לו כל ההוצאה כולה הייתה כדי להגיע למסקנה שאין סכנה למבנה ולצורך ביטול ההכרזה בלבד, לא הייתה עילה לחייב את התובעים בהוצאה זו שכן התובעת .
4,000 ₪ בגין תיקון הנזילה
-
מכל הנימוקים שפורטו בפרק הקודם, לפיהם לא הוכח כי הנזילה נגמרה על ידי התובעים, גם ברור שאין עילה לחייב את הנתבעים שכנגד לשלם לתובעת שכנגד הוצאה כלשהי שהוציאה התובעת שכנגד על תיקון הנזילה ועל כן גם ראש נזק זה נדחה.
202,664 ₪ בגין נזק תדמיתי ונזקים אחרים
-
בכתב התביעה שכנגד (ס' 30), תובעת התובעת שכנגד הפרשי רווח בסך 25,333 ₪ לחודש כפול 8 חודשים וסה"כ 202,664 ₪ בגין ההפרש שבין הסכומים שהרוויחה בפועל לאחר שהנתבעת שכנגד עזבה את המושכר ולבין הסכום שהייתה אמורה להרוויח, אלמלא מחדלי הנתבעת שכנגד שיפורטו להלן, כאשר סכום הרווח שהיה צריך להתקבל נלקח על ידי התובעת שכנגד מסכום הרווח שהנתבעת שכנגד ציינה בתביעתה כי הפסידה.
-
מחדלי הנתבעת שכנגד, אשר לפי הטענה גרמו לתובעת שכנגד את הפסדי הרווח הנטענים לעיל, הנם, לטענת התובעת שכנגד, נזק תדמיתי עקב כך שהנתבעים שכנגד הודיעו ללקוחות המסעדה כי מסוכן להגיע עקב הבולען, העדר יכולת למצוא זכיין עקב כך והצורך להפעיל את העסק בעצמה, והחורבן שהותירו הנתבעים שכנגד במסעדה שכלל ניתוק אספקת חשמל וגז, העדר ציוד, העדר קופות וצורך בביצוע תיקונים דבר שלקח חודש ימים כדי לטפל.
-
דין התביעה בראש נזק זה להידחות. לא הוגשה ראיה ממשית כלשהי לכך שהנתבעים שכנגד פעלו שלא כדין. בהינתן דו"ח המהנדס צברי, שציין סכנה למבנה, לא רק היו רשאים הנתבעים שכנגד, אלא חייבים, שלא לאפשר הגעת לקוחות למסעדה.
-
גם בבדיקה הנדסית עצמאית של העירייה עצמה ביום 26.7.22, נקבע על ידי מנהל מחלקת מבנים מסוכנים בעירייה מר דוד כהן מאגף ההנדסה של העירייה בהודעה מיום 26.7.22 כי המבנה מסוכן עקב זליגת חול לביוב ושני קווי ביוב שקרסו וגרימת חללי וכיסי אוויר והתפתחות בעתיד לבולען גדול יותר.
-
לפיכך, פעלו הנתבעים שכנגד כדין, אם אכן הודיעו ללקוחות לא להגיע עקב נושא זה. יש לציין כי הנתבעים לא הביאו כל ראיה להוכיח כי הנתבעים שכנגד "הבריחו לקוחות" מהמסעדה בכוונה וללא סיבה מוצדקת והנתבע שכנגד נחקר על כך והכחיש כל מזימה מצידו בנושא הבולען, לרבות הכחיש שכעס על משגיח הכשרות סנדרובסקי בטענה שלא אמר לשוטר שיש בולען במקום (ראה עמ' 15, 16 ו-20 לפר').
-
העובדה שלאחר מכן ובעקבות דו"ח איתור הנזילות שהוכן לבקשת התובעת שכנגד, העירייה ביטלה את צו הסגירה, לא מאיינת את העובדה שהנתבעים שכנגד פעלו כדין נוכח דו"ח צברי והודעת העירייה הנסכרים לעיל, מה גם שעיון בהודעת העירייה על ביטול ההכרזה של מבנה מסוכן מעלה כי הביטול נעשה תוך ציפייה באותה נשימה לביצוע התיקונים בקווי הביוב ולא בשל כך שלא היה יסוד מלכתחילה לסברה כי יש סכנה למבנה וראה בעניין זה סעיף 3 לביטול ההכרזה מיום 14.8.22 שם נכתב: "על מבצע פעולות בשחות (כך נכתב במקור-י.ד.) הביוב הבניין לתאם הביצוע עם תאגיד המים "מי ברק"".
-
ויודגש – אין ראיה ונדמה שאפילו לא טענה כי הנתבעים שכנגד הפיצו שמועות על בולען לאחר שהעירייה ביטלה את צו הסגירה.
-
לגבי החורבן הנטען שהותירו הנתבעים שכנגד במסעדה, שכלל לטענת התובעת שכנגד, ניתוק אספקת חשמל וגז, העדר ציוד, העדר קופות וצורך בביצוע תיקונים דבר שלקח חודש ימים כדי לטפל, לא עלה בידי התובעת שכנגד להוכיח, כפי שעוד יפורט בפרקים הבאים של פסק הדין, כי הנתבעים שכנגד עזבו את המושכר תוך גרימת נזק כלשהו או תוך לקיחת ציוד כלשהו שלא שייך להם.
-
התובעת שכנגד גם לא הוכיחה כי הנתבעים שכנגד פעלו שלא כדין בעניין החשמל, הגז והקופות. כעולה מעדות הנתבע שכנגד בעמ' 17 לפר' שהייתה אמינה עליי, הקופות הן קופות שנשכרו מגורם חיצוני, גם אם היו במושכר עת נכנס הנתבע שכנגד למסעדה והקופות נרשמו על שמו אצל אותו גורם, עם כניסתו למושכר. עם סיום ההסכם דרש הגורם את הקופות חזרה.
-
כך גם ההתנתקות של הנתבעת שכנגד כצרכן בחברת החשמל ובחברת הגז, בהינתן שהיא עזבה את המושכר, הייתה במקומה ונטולת פגם.
-
פשיטא כי התחברות מחדש לחברת החשמל ולחברת הגז, כשכל המערכות כבר קיימות ומדובר למעשה רק ברישום שם הצרכן החדש, הוא עניין של מה בכך, כך שלא נגרם לתובעת שכנגד כל נזק ממשי בעניי זה ודאי לא שמצדיק חיוב הנתבעים שכנגד באובדן רווחים.
-
נוכח האמור לעיל, גם אם הייתה פגיעה ברווח כנטען, אין הנתבעים שכנגד אחראים לפצות את התובעת שכנגד על כך.
103,837 ₪ בגין השבת מצב רצפת המושכר לקדמותו
-
כפי שכבר פורט ונקבע לעיל, הנתבע ידע על כך שהתובע מסיר את הדק ומרצף את הרצפה הקיימת בבטון. הוא לא התנגד לכך ואף לא התרה בתובע כי יצטרך להשיב את המצב לקדמותו בתם השכירות, הוא רק לא הסכים לממן זאת.
-
בחקירתו כאמור, הסביר את התנהגותו בכך שסבר כי ניתן יהיה לדרוש את השבת המצב לקדמותו בתם השכירות, אלא שבנסיבות שבהן ידע הנתבע על התקנת רצפת הבטון בזמן אמיתי, ככל שרצה להתנות את הסכמתו לכך בהשבת המצב לקדמותו, היה חייב להתריע על כך מיד בפני התובע ועת נודע לו על הכוונה האמורה. שתיקתו בנסיבות הנזכרות לעיל מהווה הסכמה שבשתיקה להותרת הרצפה כפי שהיא.
-
אוסיף כי בחקירתו הסתבר שהנתבע טרם פעל להשבת המצב לקדמותו, לטענתו בשל קושי כספי, אולם קושי כספי נטען זה לא הוכח כלל ועל כן עולה ספק אם בכלל מתכוון הנתבע להסיר את הרצפה האמורה.
-
המסקנה האמורה לעיל מתחזקת נוכח העובדה שהנתבע לא הציג ראיה ממשית, לפיה העירייה, אשר רצפת הבטון חיפתה גם שטח מדרכה שלה שהתירה העירייה לעסק לעשות בו שימוש, דורשת השבת המצב לקדמותו.
-
בהודעה מיום 26.7.22 של העירייה, לאחר בדיקת הנדסית של מנהל מחלקת מבנים מסוכנים בעירייה מר דוד כהן, קובע הנ"ל כי המבנה מסוכן עקב זליגת חול לביוב ושני קווי ביוב שקרסו וגרימת חללי וכיסי אוויר והתפתחות בעתיד לבולען גדול יותר, אולם אינו מתייחס ואנו דורש את הסרת רצפת הבטון, לא כתנאי לביצוע עבודות תיקון הביוב (מה שמוכיח שגרסת הנתבע שלפיה לא ניתן היה לתקן את הביוב ללא הסרת הרצפה אין בה ממש, כפי שכבר נקבע בפרקים קודמים של פסק הדין לעיל) ולא בכלל.
-
לבסוף, אוסיף כי חלק נכבד מהצעת המחיר שאת סכומה תובעת התובעת שכנגד בסך כולל של כ-103,000 ₪ ניתנה עבור התקנה מחדש של דק חדש, אלא שהוצאות אלה ודאי אין עילה לתובעת שכנגד לקבל מסיבה נוספת והיא – שהסתר הדק הייתה מחויבת בשל הסתרת בעיית הביוב מצד הנתבע ועל כן ברור שבעניין זה לא זכאי הנתבע לשיפוי ואף להפך, כפי שקבעתי זכאית התובעת לכאורה לכיסוי הוצאותיה אלא שלא הוכיחה את הסכום ששילמה אם בכלל עבור עניין זה כפי שפורט בהרחבה בפרק הרלוונטי לעניין זה בפסק הדין לעיל.
-
לפיכך, דין התביעה שכנגד בראש נזק זה להידחות.
10,000 ₪ בגין מכשירים שגנבו התובעים
-
התובעת שכנגד מסתכמת על סעיף 14 לחוזה, בו נקבע כי הציוד שנמצא בעסק ביום העברתו לידי הזכיין, ייספר ויירשם על גבי החוזה ויוחזר במלואו במצבו כפי שנמסר לידי המזכה להוציא בלאי טבעי וציוד שיוכנס על ידי הזכיין בתקופת הזכיינות יישאר בעסק בתם התקופה.
-
התובעת שכנגד טוענת (ס' 29 לתביעה שכנגד) כי הנתבעים שכנגד רוקנו את העסק מתכולתו וכי עלות המכשירים שהוצאו המושכר עומד על 10,000 ₪ וכי יצורף סרטון במועד הדיון (ס' 31ה' לתביעה שכנגד).
-
הנתבעים שכנגד טוענים (ס' 80 לכתב ההגנה שכנגד) כי לא לקחו מכשירים כלשהם למעט שניים שהוחזרו ולמעט מכשירים בבעלותם.
-
התובע בתצהירו חזר על האמור בכתב ההגנה שכנגד. בתצהיר העדות של הנתבע, הוא חזר על הטענות מכתב התביעה שכנגד והפנה לצילומים ממצלמות האבטחה של המסעדה שמעידים לפי הטענה על המכשירים שהיו במסעדה ואשר נגנב/נלקחו כביכול על ידי התובעים ואשר ערכם לפי הטענה 10,000 ₪.
-
דין התביעה בראש נזק זה להידחות.
-
התובע כאמור מכחיש את הנטען. נטל הראיה והשכנוע מוטל על כתפי התובעת שכנגד. התובעת שכנגד לא טרחה אפילו לפרט איזה מכשירים נלקחו/נגנבו, שלא לדבר על המצאת אסמכתא כלשהי לשווי/עלות המכשירים, לא חוות דעת שמאית ולא הצעת מחיר או כל אסמכתא אחרת ותחת זאת טענה באופן כללי וסתמי סכום של 10,000 ₪.
-
ברור על כן שההצהרה הסתמית וכללית של הנתבע בתצהירו בליווי תמונות של המסעדה, שצורפו בצורה "סיטונאית" ממצלמות האבטחה של המסעדה, שהנתבע לא טרח אפילו לסמן על גביהם בעיגול את המכשירים הנטענים ושלא מצא לנכון כאמור לפרט בכלל בתצהירו באיזה מכשירים מדובר (נספח 20 לתצהיר) שלא לדבר על צירוף אסמכתא לעלות הנטענת שלהם, לא מתקרבים לעמוד בנטל הראיה והשכנוע האמורים.
-
כאן המקום להוסיף כי בניגוד לסעיף 14 לחוזה, לא הוגשה ראיה המעידה על כך שרשימת הציוד נספרה ונרשמה על גבי החוזה או במקום אחר.
-
לפיכך, התביעה שכנגד נדחית גם בראש נזק זה.
23,780 ₪ תשלום לבעלי מקצוע עבור תיקונים/שיפוצים שונים למכשירים במסעדה
-
התובעת שכנגד עותרת לחייב את הנתבעים שכנגד בסכומים שונים, שנאלצה לשלם לבעלי מקצוע עבור תיקונים/שיפוצים במסעדה, ובהם 2,340 ₪ בגין ניקוי מנדפים, 380 ₪ בגין החלפת מטף, 1,050 ₪ עבור תיקון מקררים, 700 ₪ עבור ריסוס למסעדה, 10,000 ₪ עבור טיפול משפטי, 700 ₪ עבור אספקת כבל אינטרנט, 7,020 ₪ בגין החלפת פלאנצ'ה, 90 ₪ עבור מקלדת שנלקחה, ו-1,500 ₪ עבור החלפת מדחס למקרר ומילוי גז וסה"כ 23,780 ₪.
-
לצורך הוכחת הזכאות שלה לסכומים הנ"ל, צירפה התובעת שכנגד חשבוניות מס/קבלות עבור כל התשלומים הנ"ל.
-
בסעיף 87 לכתב ההגנה הכחישו הנתבעים שכנגד את הטענות וטענו כי ניקוי מנדפים, החלפת מטף וריסוס הנן פעולות בסיסיות תקופתיות להפעלת המסעדה, כי המקררים והפלאנצ'ה היו תקינים לחלוטין ועבדו כהלכה עד היום האחרון ועל כן לא ברורה הדרישה לרבות זו בגין החלפת מדחס למקרר ומילוי גז.
-
התובע ונתבע חזרו בתצהיריהם על הטענות הנ"ל. התובע הוסיף לגבי מטף הכיבוי כי הוא לא היה תקין עם כניסתו למסעדה.
-
דין התביעה שכנגד להידחות גם כאן.
-
הנתבעים שכנגד מכחישים כאמור את הנטען. לפיכך, כמי שנטל הבאת הראיה והשכנוע על כתפיה, כדי להוכיח זכאות לתשלומים הנתבעים בראש נזק זה (נשים בצד את ההוצאות המשפטיות, אליהן תכף אתייחס), הייתה צריכה התובעת שכנגד להגיש חוות דעת שמאית או אסמכתא ממשית אחרת לחוסר התקינות של המוצרים ו/או הצורך בביצוע התיקונים שנטען כי היה צורך בהם וכי לא מדובר בבלאי טבעי או טיפול שוטף במסגרת הפעלת המסעדה.
-
כך, לצורך הוכחת הטענה כי היה צורך לנקות את המנדפים, להחליף את המטף, לתקן את המקררים, לרסס את המסעדה, להחליף את הפלאנצ'ה ואת המדחס של המקרר ולמלא בו גז, הייתה חייבת התובעת להוכיח כי המוצרים הנ"ל או מי מהם תקולים ואף כי לא מדובר בבלאי טבעי. כך גם לגבי הצורך באספקת כבל אינטרנט.
-
התובעת שכנגד לא הביאה כלום כדי להוכיח טענה זו, לבד מההצהרה של הנתבע, שאינה מספיקה כמובן והקבלות על ביצוע התשלומים עבור התיקונים, שגם הם לא מספיקות שכן אינן מוכיחות את הנדרש.
-
עצם העובדה שבוצעו התיקונים, לא מוכיחה כי היה צורך בכך (יתכן והנתבע החליט לשפר את מצב המכשירים) ובעיקר לא מוכיחה כי המוצרים היו תקולים בשל מעשה או מחדל של הנתבעים שכנגד והרי לפי ההסכם, וגם לפי הדין, הם אחראים רק אם לא מדובר בבלאי טבעי.
-
התובעת שכנגד לא הביאה כל ראיה ואף לא טענה כי מדובר במכשירים חדשים. גם מכשיר חדש יכול להתקלקל שלא עקב שימוש בלתי ראוי, ודאי מכשיר שאינו חדש.
-
פעולה אלמנטרית שלא נעשתה על ידי התובעת שכנגד היא לזמן שמאי למקום מיד עם עזיבת הנתבעת שכנגד, לצורך "צילום מצב" אובייקטיבי של המסעדה ובדיקת המסעדה לרבות כל המכשירים ומתן חוות דעת שמאית לגבי נזקים כלשהן שנגרמו למושכר או למכשירים שבתוכו שתבסס ככל שזה המצב, כי המכשירים כולם או חלקם התקלקלו עקב שימו בלתי ראוי מצד הנתבעים שכנגד ולא עקב בלאי טבעי.
-
משלא נעשה הדבר, דין התביעה בראש נזק זה להידחות.
-
אוסיף כי דרישת ההחזר של 10,000 ₪ עבור "טיפול משפטי", לא פורט אפילו בכתב התביעה שכנגד ו/או בתצהירי התובע שכנגד, בגין איזה טיפול משפטי מדובר ומדוע על הנתבעים שכנגד לשאת בטיפול זה ואם לא די בכך, הקבלה עצמה לא מציינת עבור איזה טיפול משטי היא הוצאה כך שגם ראש נזק זה נדחה.
-
אליהם אתייחס כסדרם.
5,639 ₪ בגין מוצרים נוספים שנאלצו הנתבעים לרכוש
-
התובעת שכנגד עותרת לסכום של 5,639 ₪ עבור רכישת סלטיה וטוסטר במקום אלה שנמסרו לנתבעים שכנגד ואשר נותרו במסעדה כשהם לא תקינים.
-
כאן לא צירפה התובעת שכנגד קבלה או חשבונית אלא הצעת מחיר בלבד.
-
הנתבעים שכנגד הכחישו כי המכשירים הנ"ל היו תקולים.
-
כל מה שציינתי בפרק הקודם, חל באותה מידה גם כאן וביתר שאת מכאן לא צורפו ולו קבלות כדי להוכיח כי נרכשו מכשירים חדשים תחת הקודמים ועל כן דין התביעה שכנגד להידחות גם לגבי ראש נזק זה.
10,413 ₪ בגין מיטלטלין חדשים שנאלצו הנתבעים לרכוש חלף אלה שהרסו התובעים
-
כאן תובעת התובעת שכנגד 10,413 ₪ בגין רכישת שולחן בר וספסל במקום המיטלטלין שהשחיתו הנתבעים שכנגד.
-
הנתבעים שכנגד הכחישו את הטענות והוסיפו כי השאירו במקום 8 שולחנות בר ממותגים בייצור מיוחד בשווי כולל של 10,500 ₪.
-
התובעת שכנגד לא הביאה בדל של ראיה ממשית לנזק הנטען ול"השחתה" הנטענת של המיטלטלין המדוברים, לא חוות דעת שמאי, לא תמונה ולא אסמכתא אחרת ואם לא די בכך, גם כאן צורפה הצעת מחיר בלבד, כלומר לא הוכח כי נרכשו הפריטים שאת עלותם מבקשת התובעת שכנגד לקבל מהנתבעים שכנגד.
-
לפיכך, גם כאן דין התביעה להידחות.
20,000 ₪ בגין אובדן זמן של מנהל הנתבעת בביצוע כלל התיאומים ושיפוצים
-
נוכח המסקנות עד כה כמפורט לעיל לפיהם ככל שהיה צורך לבצע תיאומים ושיפוצים, לא נבע הדבר ממחדל או מעשה של הנתבעים שכנגד, ברור שגם התביעה בראש נזק זה להידחות, שלא לדבר על כך שהסכום שנתבע כאן היה סתמי וכללי ללא כל פירוט כיצד חושב וללא כל אסמכתא.
6,256 ₪ בגין חוב עבור הספקת סחורה
-
התביעה כאן (ס' 31 ס' לתביעה שכנגד) היא בגין יתרת חוב נטענת עבור הספקת כלים חד פעמיים. להוכחת החוב צורפה חשבונית מיום 31.1.22 בסך 5,524 ₪. בגוף החשבונית תחת העמודה "פרטים" נרשם בכתב יד כיתוב קשה לקריאה שניתן לדלות ממנו את המילים "חזה עוף", "שומן בקר". הכיתוב הנוסף לא קריא.
-
הנתבעים שכנגד בסעיף 78 לכתב ההגנה שכנגד הכחישו את כל הנטען בסעיף 31 לתביעה שכנגד והוסיפו טענות כאלה ואחרות אולם לא התייחסו במפורש לסכום ולחשבונית הנזכרת בסעיף 31ב' לתביעה שכנגד.
-
תצהירי הצדדים לא חידשו דבר ביחס לנטען בנושא זה בכתבי הטענות.
-
בהינתן שלא הייתה התייחסות פוזיטיבית מצד הנתבעים שכנגד לנושא זה לבד מהכחשה כללית, כעיקרון, ניתן היה לכאורה לקבל את התביעה, אלא שבית המשפט אינו חותמת גומי. בהינתן שאין קורלציה כלשהי בין הסכום שנתבע ולבין החשבונית שצורפה להוכיח אותו (הסכומים שונים וגם הפריטים שבגינם נטען כי יש חוב שונים), אין מקום לקבל את התביעה שכנגד גם כאן.
100,000 ₪ כפיצוי מוסכם
-
בהינתן כל האמור לעיל עד כה בפסק הדין, עולה כי הנתבעים שכנגד לא הפרו את ההסכם לא הפרה יסודית ולא בכלל ועל כן אין התובעת שכנגד זכאית לפיצוי מוסכם כלשהו.
תוצאת התביעה שכנגד
-
נוכח כל האמור לעיל, התביעה שכנגד נדחית.
סוף דבר
-
אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת 177,067 ₪ בצירוף ריבית שקלית מיום הגשת התביעה ועד 30 יום מהיום פגרות במניין, שאז, אם טרם שולם הסכום שנפסק דלעיל, יצטרפו לו גם דמי פיגורים עד התשלום בפועל.
-
נוכח תוצאת התביעה, ישלמו הנתבעים לתובעת חלק יחסי מהאגרות ששילמו התובעים, בשיעור היחס שבין הסכום שהתקבל, בסך 177,067 ₪, לסכום שנתבע, בסך של 756,687 ₪ וזאת בצירוף ריבית שקלית ממועד תשלום האגרות על ידי התובעים ועד 30 יום מהיום, פגרות במניין, שאז, אם טרם שולמו סכומי האגרות כנ"ל, יצטרפו אליהם גם דמי פיגורים עד התשלום בפועל.
-
בהינתן התוצאה בתביעה וכן בתביעה שכנגד, וכן בהתחשב בהיקף ההליכים ומשכם, ישלמו הנתבעים לתובעת שכר טרחת עו"ד בגין התביעה, בסך של 20,000 ₪ וכן תשלם התובעת שכנגד לנתבעים שכנגד בתביעה שכנגד שכר טרחת עו"ד בסך של 25,000 ₪.
-
כל הסכומים שנפסקו ישולמו תוך 30 יום מהיום, פגרות במניין.
-
המזכירות תשיב לנתבעים באמצעות בא כוחם את הפיקדונות שהפקידו עבור העדים סולטנוב ודדש, שלא התייצבו לעדות.
ניתן היום, בכ"ה תמוז תשפ"ה, 21 יולי 2025.
