פלוני נ' חרבאווי ואח'

בקשה למתן פסק דין חלקי בגין הרכיב העונשי בתביעת נזיקין על פי החוק לפיצוי קורבנות טרור (פיצויים לדוגמה), תשפ"ד-2024 (להלן: "חוק הפיצויים לדוגמה"), בשל נכות שנגרמה לתובע עקב אירוע לינץ' שבוצע בו.

רקע

1. ביום 24.4.21 בירושלים, במהלך פרעות שפשטו במדינת ישראל בזמן חודש הרמדאן עובר למבצע שומר החומות, בוצע בתובע לינץ' בידי נתבעים 1-5 (להלן: "הנתבעים") ואחרים, במהלכו ספג מכות קשות בכל חלקי גופו וכן יודו לעברו אבנים. כתוצאה מכך נפגע התובע פיזית ונפשית, זאת לאחר שנשברו מספר חוליות בגבו, הוא נפצע ונותרו צלקות בגופו ובנפשו, כמו כן נפגעה ראייתו (להלן: "הלינץ'"). התובע הוכר כנפגע איבה על ידי אגף נפגעי פעולות איבה של המוסד לביטוח לאומי.

    

2. הנתבעים הועמדו לדין בעקבות מעורבותם באירוע הלינץ' והורשעו בביצוע מעשה טרור בצוותא חדא של חבלה בכוונה מחמירה.

    

3. נתבעת 6 הינה הרשות הפלסטינית (להלן: "נתבעת 6" או "הרשות"), אשר אישרה בתצהיר לשאלון התובע, כי שילמה כספים לנתבעים שביצעו את הלינץ', או לבני משפחותיהם.

    

4. ביום 19.1.25 ניתן פסק דין כנגד נתבעים 2 ו-3 בהיעדר הגנה, אשר חייבם ביחד ולחוד בתשלום פיצוי עונשי לתובע בסך 5,000,000 ₪ לפי הוראת חוק הפיצויים לדוגמה. לבקשת התובע, בהיעדר המצאה כדין, התביעה כנגד נתבעים 1, 4 ו-5 נמחקה.

    

   עיקרי טענות הצדדים

5. התובע מבקש מבית המשפט ליתן פסק דין חלקי בגין הרכיב העונשי על פי חוק הפיצויים לדוגמה, לצד הפיצוי התרופתי אשר יתברר בהמשך ההליך.

    

6. לשיטתו, שלושת רכיבי העילה העונשית מתקיימים כבר בשלב זה- מעשה טרור, נכות צמיתה וגמול טרור. מעשה טרור- חמשת הנתבעים הורשעו בדין פלילי בגין הלינץ' שביצעו בתובע ממניע גזעני-לאומי; נכות התובע צמיתה- הוועדה הרפואית של ענף איבה במוסד לביטוח לאומי קבעה כי לתובע נכות צמיתה בשיעור 47%; גמול טרור- נתבעת 6 הודתה בתשובתה בתצהיר לשאלון של התובע כי שילמה לכל חמשת הנתבעים או לבני משפחותיהם תגמול חודשי למשך תקופות שונות. בהתקיים הרכיבים, הרי שניתן להוכיח את חובתה של נתבעת 6 לתשלום הפיצוי העונשי לתובע.

    

7. לפיכך, נטען כי הנסיבות מקיימות את המבחן "סיכוי הגנה אפסיים" ומקימות לפי פסיקת בית המשפט העליון עילה למתן פסק דין בשלב מקדמי (בע"מ 7367/22 פלונית נ' פלונית (26.1.23)). לא זו אף זו, משענייננו חוק הפיצויים לדוגמה הרי שהדברים נכונים ביתר שאת, משמהותו הסדרת מתן פיצוי עונשי קצוב לנפגעי טרור מידי מחבלים אשר קיבלו גמול טרור מהרשות.

    

8. מנגד, טוענת נתבעת 6 כי הבקשה למתן פסק דין חלקי לא בשלה ויש לדחותה. לשיטתה, הבקשה מתבססת באופן בלעדי על תצהיר התשובות לשאלון מטעם התובע בו הודתה נתבעת 6 כי שילמה בעבר תשלומים למעורבים בלינץ' או לבני משפחותיהם בהתאם לחקיקה שהיתה קיימת בשטחה. לאור שינוי החקיקה בשטח הרשות מיום 10.2.25, הופסקו תשלומים אלה. הפסקת התשלומים, לשיטת נתבעת 6, משמעותה כי היא איננה עוד מתגמלת טרור וחוק הפיצויים לדוגמה אינו חל עוד בעניין זה, זאת בהיעדר קיומו של תגמול בפועל וכן סתירת החזקה שבחוק הפיצויים לדוגמה. עוד נטען כי כפי שנקבע בע"א 2362/19 פלונים נ' הרשות הפלסטינית (10.4.22) (להלן: "הלכת פלונים"), אין מקום להטלת פיצוי עונשי על המאשרר מעשה טרור. לגרסתה, אף חלופת האשרור לא מתקיימת בנסיבות דנן עת שונתה החקיקה והופסקה העברת התשלומים. לא בכדי שינתה הרשות את החקיקה החלה בשטחה, ולאחר שנדחתה העתירה בדבר חוקתיות החוק. על כן, לגרסתה, יש לראות בשינוי החקיקה כמסיר את אחריותה ממעשה הטרור הנידון.

    

9. עוד נטען, כי מתן פסק דין מכוח חוק הפיצויים לדוגמה שעה שהופסקו התשלומים למעורבים במעשה הטרור יהיה בגדר החלה רטרואקטיבית אסורה. בתיק דנן טרם הוטלה אחריות ואף לא ניתן להטיל אחריות מכוח חוק הפיצויים לדוגמה משלא מתקיים תגמול בפועל. קשיים אלו בדבר החלה רטרואקטיבית ואופיו החריג של החוק אף עלו בבג"ץ 4395/24 הרשות הפלסטינית נ' הכנסת (13.1.25) (להלן: "בג"ץ הרשות הפלסטינית"), אשר דן בחוקתיות חוק הפיצויים לדוגמה. כעת, גורסת נתבעת 6 כי על בית המשפט להידרש לשאלות הללו ולקבוע שלא ניתן להחיל בתחולה רטרוספקטיבית עילת תביעה ועוולה חדשות שלא היו בנמצא בעת האירוע מושא התביעה. אם חיובה מכוח הוראות החוק החדש חל רטרואקטיבית, בהטלת חיוב עונשי על תשלומים שבוצעו בעבר בשטחי הרשות, הרי שיש להחיל גם את נפקות ביטול התשלומים בפועל רטרואקטיבית, כך שהפסקת התשלומים תחול למפרע גם היא.

    

10. בנוסף, נטען כי החזקה הקבועה בחוק הפיצויים לדוגמה לפיה הרשות הינה מתגמלת טרור ניתנת לסתירה, וכי נתבעת 6 מעוניינת להגיש ראיות, אשר יש בהן כדי לאיין את תחולת החוק בעניינה ולסתור את החזקה. עוד נטען, כי על פי חוק הפיצויים לדוגמה יש לדון בשאלת גובה הפיצוי העונשי.

     

11. לחילופין, מבקשת נתבעת 6 מבית המשפט לעכב את החלטתו לאור כך ששאלת החלתו הרטרואקטיבית של חוק הפיצויים לדוגמה תלויה ועומדת בבית המשפט העליון.

     

12. התובע בתשובתו הפנה לשורה של פסקי דין חלקיים אשר ניתנו בנסיבות דומות תוך שהדגיש כי בכולם נקבע שתשלום בפועל שהועבר על ידי הרשות למפגע מקים חבות מכוח סעיפים 12-14 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין") שאיננה תלויה, אלא אף מייתרת דיון, בשאלת המעמד של מתגמל טרור, וכי תחולת חוק הפיצויים לדוגמה לפי סעיף 4 היא רטרואקטיבית. זאת ועוד, פסקי הדין אף אישרו את סכומי הפיצויים העונשיים הקבועים בחוק. לצד זאת, הודגש גם כי החומרה היתירה שבקיום מנגנון מימון טרור אינה מצדיקה יחס סלחני של מחיקת חובות בדיעבד בשל תיקון החקיקה ברשות.

     

    דיון והכרעה

13. אקדים אחרית לראשית, ובפתח הדברים אציין, כי סבורתני שהתקיימו התנאים למתן פסק דין חלקי בעת הזו. כמו כן, מצאתי לחייב את נתבעת 6 בפיצוי עונשי לטובת התובע מכוח הוראות חוק הפיצויים לדוגמה בהיותה מאשררת מעשה טרור. למסקנה זו הגעתי בעקבות כך שנתבעת 6 שילמה תגמולים לנתבעים שהיו מעורבים בלינץ' או לבני משפחותיהם. יודגש, כי נקודת המוצא היא שהתשלומים שהועברו לנתבעים או למשפחותיהם הופסקו עקב שינוי החקיקה החלה בשטח הרשות, וזאת משבחר התובע שלא להביא ראיות לסתור טענה זו. עם זאת, הגם שהופסקו התשלומים אין בכך כדי לשנות מקביעתי, כאמור.

     

14. תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 קובעות, כי בית המשפט מוסמך ליתן פסק דין חלקי בשעה שאין עוד טעם ותוחלת בהמשך בירור הסוגיה משלא ישתנו הממצאים העומדים בבסיס הכרעתו של בית המשפט. כמו כן, מתן פסק דין חלקי אינו כפוף להסכמת הנתבע, ויכול ליתן ככלל גם במצב בו שוררת מחלוקת משפטית בין הצדדים (רע"א 246/24Hero Investment and Trading Corpנ' אוטמזגין, פסקה 12-10 (26.3.24)).

     

15. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי, כי בשלה העת ליתן פסק דין חלקי בחלקה של התביעה הנוגע לפיצוי העונשי. אין מחלוקת, כי התובע נפגע בלינץ', שהוא מעשה טרור שביצעו הנתבעים, אשר הורשעו בדין פלילי בשל מעורבותם זו. כמו כן, נתבעת 6 מודה ששילמה לנתבעים או לבני משפחותיהם. משאין מחלוקת על עובדות אלו, הרי שאין כל טעם בהמשך הדיון בעניין זה ובביאור נסיבות אלה. על כן, סבורתני שיש מקום לתת פסק דין חלקי בעניין זה- שאלת חבות נתבעת 6 ברכיב העונשי.

     

16. אוסיף, כי נתנו לאחרונה מספר פסקי דין חלקיים בנסיבות האמורות ובשלב דומה של ההליך, אשר עניינם שאלת חיוב הרשות ברכיב העונשי על פי חוק הפיצויים לדוגמה, ראו למשל ת"א 56301-10-21 פלוני ואח' נ הרשות הפלסטינית ואח' (11.8.25) (להלן: פסק דין יורשי עזבון המנוח פלוני); ת"א 57423-09-24 פלונית נ' הרשות הפלסטינית (25.7.25); ת"א 65487-03-24 פלוני נ' הרשות פלסטינית (23.3.25); ת"א 15186-04-24 פלוני נ' הרשות הפלסטינית (23.3.25); ת"א 65810-03-24 פלוני נ' הרשות הפלסטינית (25.02.25); ת"א 59138-06-23 פלונים נ' הרשות הפלסטינית (19.11.24)).

     

17. אשר לטענת הרשות, כי ברצונה להגיש ראיות לצורך סתירת החזקה הקבועה בחוק בסעיף 2(ה) לפיה הינה מתגמלת טרור- הרי שבין כה וכה אין צורך להידרש לבחינת היות הרשות מתגמלת טרור, משחבותה, כפי שידון להלן, נובעת מהיותה מאשררת מעשה הטרור בשל כך שהעבירה תשלום לנתבעים מבצעי הלינץ' או למשפחותיהם. כך, פסיקה מהעת האחרונה, אשר ניתנה בטרם תוקן החוק ברשות מלמדת על ייחוס אחריות לרשות על דרך חלופת האשרור, כאשר אישררה שהיא מעבירה תשלום למפגע או למשפחתו. למסקנה זו הגיעו בתי המשפט מבלי להידרש לשאלה האם הרשות מתגמלת טרור, כיוון שאף אם תסתור את החזקה, ממילא תיוחס לה אחריות מכוח חלופת האשרור, וחיובה בשל כך בתשלום הפיצוי העונשי (ר' ת"א 65810-03-24 פלוני נ' הרשות הפלסטינית (25.02.25), פסקה 13; ת"א 27553-04-24 פלונים נ' הרשות הפלסטינית (06.02.25), פסקה 14; ת"א 59138-06-23 פלונים נ' הרשות הפלסטינית (19.11.24), פסקה 22; ת"א 31863-03-23 פלונים נ' הרשות הפלסטינית (19.11.24), פסקה 52). יובהר, כי בפסקי הדין המובאים לא נדרשו לשאלת הפסקת התשלום עקב שינוי החקיקה, אך יש בהם כדי להעיד בענייננו על מגמת ייחוס האחריות לרשות בהיותה מאשררת מעשי טרור בשל מדיניות התשלום בה היא נוקטת בשטחה וחיובה בפיצויים עונשיים בשל כך.

     

18. מכאן, אעבור לבחינת השאלה העומדת בלב המחלוקת- האם הפסקת התשלום למחבלים מבצעי מעשה הטרור או לבני משפחותיהם מאיינת את תחולת חוק הפיצויים לדוגמה בנסיבות התביעה בה עסקינן, במובן זה שהרשות אינה נושאת עוד באחריות כמאשררת.

     

19. בהלכת פלונים קבע בית המשפט העליון, כי העברת כספים למחבלים או לבני משפחותיהם היא פעולת אשרור של מעשה טרור לפי סעיף 12 לפקודת הנזיקין. משכך, היא מקימה אחריות נזיקית בגין מעשה הטרור לחובת הרשות המשלמת את התגמולים האמורים. לצד קביעה זו, לא הוכרה בפסק הדין חובתו של הנושא באחריות למעשה טרור מכוח אשרור לתשלום פיצויים עונשיים. זאת, כיוון שפיצויים עונשיים הם סעד משפטי חריג בדיני הנזיקין, משהם מאפשרים לניזוק לקבל פיצוי שאינו תלוי בנזק נוסף על פיצוי שעשוי להיפסק לו בתביעה נזיקית. אם כן, הלכת פלונים קבעה כי הרשות הינה מאשררת, ובשל אחריות זו עשויה הרשות לחוב בפיצוי תרופתי לניזוק, אך לא בפיצוי עונשי.

     

20. בעקבות הלכת פלונים חוקק חוק הפיצויים לדוגמה, לפיו יש לחייב בפיצויים לדוגמה מספר גורמים הקשורים למעשה הטרור, כפי שקובע סעיף 4 לחוק בעניין תחולת הוראותיו:

     

    "יחולו על תביעה נגד מבצע מעשה טרור, מתגמל טרור או נגד מי שחבותו נקבעה לפי סעיפים 12 עד 14 לפקודת הנזיקין בקשר למעשה טרור שטרם התיישנה או שהייתה תלויה ועומדת ערב תחילתו של חוק זה".

     

21. דברי ההסבר להצעת החוק מבהירים כי ההצעה באה בעקבות פרשת פלונים ופסק הדין שניתן שם. משלא הוכרה חובתו של המאשרר לתשלום הפיצוי העונשי הרי שהצעת החוק "נועדה להסדיר את סוגיית קביעתם של פיצויים לדוגמה לקורבנות הטרור גם בתביעות נזיקין נגד מי שאחריותם נובעת מאשרור מעשי טרור, ובכלל זה הרשות הפלסטינית, המשלמת משכורות חודשיות למחבלים כתגמול בעד ביצוע מעשים אלו" (דברי ההסבר להצעת חוק לפיצוי קורבנות טרור (פיצויים לדוגמה), התשפ"ג-2023 ה"ח 142).

     

22. כך, מעת כניסתו לתוקף של חוק הפיצויים לדוגמה, יכול התובע לתבוע מהרשות פיצוי עונשי, משהרשות מוכרת כמאשררת על פי הלכת פלונים וחייבת בתשלום פיצוי עונשי, לצד הפיצוי התרופתי, על פי החוק.

     

23. כעת, טוענת הרשות כי בשל שינוי החוק הפלסטיני, אשר בעקבותיו חדלה הרשות מלשלם תגמולים למחבלים ולבני משפחותיהם, לשיטתה, אין לה כל אחריות למעשה הטרור שביצעו המחבלים המעורבים בלינץ', משהפסיקה לשלם להם או למשפחותיהם.

     

24. אם כך, יש להכריע בשאלה האם יש בהפסקת התשלום למחבלים או למשפחותיהם כדי לבטל את היות הרשות מאשררת של מעשה הטרור שביצעו. יוער, כי הרשות לא ביססה טענתה בדבר הפסקת התשלום בראיות. עם זאת, כאמור, מאחר שהתובע לא ביקש להביא ראיות לסתור טענה זו, אניח כי תיקון החוק הפלסטיני שנכנס לתוקף ביום 10.2.25 אכן הוביל להפסקת התשלום למחבלים או למשפחותיהם. אני סבורה, שבנסיבות המקרה דנן הפסקת התשלום אינה מונעת ייחוס אחריות לרשות כמאשררת מעשה הטרור שבוצע, כפי שיוסבר להלן.

     

25. אין חולק, כי ביום ביצוע מעשה הטרור ואף בתקופה שלאחריו חלה מדיניות התגמולים של הרשות הפלסטינית עבור מבצעי מעשי טרור ובני משפחותיהם. ואכן, הרשות מודה כי שילמה לנתבעים או למי מבני משפחותיהם תגמולים בין השנים 2021 ועד 2/2025. אף לאחר כניסת חוק הפיצויים לדוגמה לתוקף, ובהיות הרשות מודעת לנשיאתה באחריות למעשי טרור בהיותה מאשררת בשל מדיניות תשלום זו, המשיכה לפעול על פי מדיניותה, והעבירה תמורה למפגעים עד שהחוק ברשות שונה.

     

26. מעשה הטרור שהוא ביצוע הלינץ' בתובע נעשה בצל מדיניות התשלום שנהגה ברשות באותה העת. זו היתה המדיניות שקדמה לאירוע, זו המדיניות שגם המשיכה לאחריו למשך תקופה של כארבע שנים, עד לשינוי החקיקה ברשות אשר ביטל את מדיניות התשלומים למבצעי מעשי טרור ולמשפחותיהם, ולו לכאורה. אין ספק כי תכנון מעשה הטרור נתמך בידיעה בדבר מדיניות התשלום. נוסף על כך, משקבע בית המשפט העליון, כי יש לראות ברשות הפלסטינית כמאשררת מעשי טרור בהלכת פלונים, ודאי ששינוי החקיקה ברשות, שבמקרה דנן נחקק לאחר מעשה הטרור, ולאחר ששולם ולו תשלום אחד למפגעים, אינו מבטל קביעה זו (ר' עמדתה הדומה בעניין שינוי החקיקה והיעדר ההשפעה על הלכת פלונים של כב' השופטת זינגר בת"א 54272-03-24 פלוני נ' הרשות הפלסטינית (6.5.25), פס' 10).

     

27. משבחרה הרשות לשלם למפגעים, די ששולם תשלום יחיד כדי שתחוב הנתבעת באחריות על מעשה הטרור. יש בהעברת תשלום יחיד, כשלעצמו, כדי לאשרר את מעשה הטרור, ואין זה תלוי בהמשכיות ביצוע פעולת התשלום, או חזרה עליו במספר פעמים, כדי להכיר באחריותה של המאשררת. לפיכך, אין בהפסקת התשלום כדי ללמד על הסרת אחריותה של הנתבעת למעשה הטרור שביצעו המחבלים משאשררו אותו זה מכבר, ולו בהעברת התשלום הראשון, כאמור. יתרה מזו, במקרה דנן לא רק שהועבר תשלום ראשון למשפחות המפגעים, אלא שידוע שהרשות שילמה למפגעים או למשפחותיהם במשך שנים. מכאן, שיש לדחות את טענת הרשות לפיה הפסקת התשלום מסירה מאחריותה למעשה שטרור שביצעו הנתבעים. לפיכך, יש לראות ברשות מאשררת החבה בפיצוי העונשי. לגישה זו ניתן לראות ניצנים בפסיקה, שכן שינוי החקיקה ברשות בוצע רק לאחרונה, ועל כן רק עתה נדרשו בתי המשפט לסוגיה זו (ר' בפסק דין יורשי עזבון המנוח פלוני (11.8.25), ובאמרת אגב בת"א 54389-07-24 פלוני נ' הרשות הפלסטינית (4.7.25), פסקה 32; ת"א 104-01-21 פלונית נ' הרשות הפלסטינאית (13.3.25), פס' 21; ת"א 60931-09-24 פלונית נ' הרשות הפלסטינאית (29.7.25); ת"א 40726-08-22 פלוני נ' הרשות הפלסטינית ואח' (6.8.25)).

     

28. לא נעלמה מעיניי טענת נתבעת 6, שלפיה אם חוק הפיצויים לדוגמה חל באופן רטרוספקטיבי על אירועים שבוצעו לפני כניסתו לתוקף, הרי שגם נפקות הפסקת התשלומים צריכה לחול למפרע, כדי לצמצם ככל הניתן את הפגיעה באינטרס ההסתמכות. ברם, משבחר המחוקק להחיל באופן מפורש את חוק הפיצויים לדוגמה על תביעה נגד מאשרר מעשה טרור "בקשר למעשה טרור שטרם התיישנה או שהייתה תלויה ועומדת ערב תחילתו של חוק זה" (ר' סעיף 4 לחוק הפיצויים לדוגמה), הרי שהוא גילה דעתו, כי אינטרס ההסתמכות אינו ראוי להגנה מקום שבו אושרר מעשה טרור נפשע, זאת גם אם האשרור נעשה קודם כניסת החוק לתוקף (ר' והשוו בפסק דין יורשי עזבון המנוח פלוני שם נדונה סוגיה זו בהרחבה על ידי חברתי כב' השופטת מ' אילני).

     

29. טענות נתבעת 6 בדבר אי חוקיות החוק ותחולתו הרטרואקטיבית על מקרים שקרו טרם נכנס לתוקף, נדונו במסגרת העתירה שהוגשה כנגד חוקתיות חוק הפיצויים לדוגמה (בג"ץ הרשות הפלסטינית). יוזכר, שהטענות נדחו שם, תוך שהודגש כי "ככל שהרשות הפלסטינית תחדל ממדיניות זו, הדבר ישליך על קביעת אחריותה למעשי טרור בעתיד ועל סך הכספים המוקפאים מכוח החוק להקפאת כספים מכם ניתן לממש ולגבות את הפיצויים לדוגמה" (פסקה 12) (ההדגשה אינה במקור ח.מ.ל).

     

30. בנוסף לכל אלה טענה הרשות, כי לפי חוק הפיצויים לדוגמה יש לבחון את גובה הפיצוי העונשי. אין מקום לקבל טענה זו. סבורתני, כי גובה הפיצויים לדוגמה הוא קבוע ואינו נתון לשיקול דעת בית המשפט (ר' והשוו ת"א 3361/09 יורשי שרון בן שלום ואח' נ' הרשות הפלסטינית ואח' (19.11.24), פסקה 39; ת"א 59138-06-23 פלונים נ' הרשות הפלסטינית (19.11.24) פסקה 16; ת"א 36844-03-13 פלונים נ' הרשות הפלסטינית (09.01.25)).

     

31. אשר על כן, מצאתי להיעתר לבקשת התובע ולחייב את נתבעת 6 בפיצויים לדוגמה בסך 5 מיליון ₪ כפי שמורה החוק במקרה בו נגרמה נכות צמיתה עקב מעשה טרור וללא תלות בשיעור הנכות. עניין גובה שכר הטרחה יושלם במסגרת פסק הדין הסופי ולאחר שיתאפשר לצדדים להציג עמדותיהם בנושא. הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות תשלח את העתק פסק הדין החלקי לב"כ הצדדים. ניתן היום, ט"ו אלול תשפ"ה, 08 ספטמבר 2025, בהעדר הצדדים.