פלונית נ' רשות שדות התעופה ואח'

צדדים שלישיים:

1.    ע.מ.י.ש.ב שרותים בע"מ

2.    איילון חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

ענייננו בתביעה לפיצוי בגין נזקי גוף, שהוגשה מכוח פקודת הנזיקין, המעוררת מחלוקת בשאלת החבות ושיעור הנזק.

כללי

1. התובעת, ילידת 1963, טוענת כי ביום 22.7.19, במהלך שהות בשדה התעופה "בן גוריון" לקראת טיסה לחו"ל, היא נכנסה לשירותים המצויים לידי אזור "הדיוטי פרי" בטרמינל 3, ובעת שפסעה בתוך השירותים החליקה על כמות מים "בלתי סבירה" שהיתה לדבריה על הרצפה (להלן – "התאונה").

   נטען כי בעקבות התאונה נגרמה לתובעת חבלה של ממש בכתף ימין, אשר הותירה אותה עם נכות צמיתה באיבר זה.

   התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעת 1, הרשות האחראית על שדה התעופה, לרבות האזור בו אירעה התאונה (להלן – "הרשות"); כנגד הנתבעת 2, מבטחת החבות של הרשות; וכנגד הנתבעת 3 (להלן – "עמישב"), החברה שסיפקה שירותי ניקיון בשדה מטעם הרשות.

   הנתבעות 1-2 שלחו הודעה לצד שלישי כנגד עמישב וכנגד איילון, בטענה כי עמישב חבה בשיפויים באופן מלא, הן מכוח דיני הנזיקין והן מכוח דיני החוזים, כאשר כנגד איילון נטען כי היא ביטחה בביטוח "ראשוני" גם את חבות הרשות.

2. לאחר מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורתופדי (ד"ר רוזנברג), אשר סבר כי התאונה הותירה אצל התובעת נכות בשיעור 10%, ניתנה הצעה לסיום התביעה בפשרה, אך הצדדים לא באו בהסכמות בעקבותיה.

   משכך נשמעו ראיות הצדדים.

   מטעם התובעת הוגשו תצהירי עדות ראשית שלה, של בעלה, ושל בתה.

   מטעם הרשות הוגש תצהיר עדות ראשית של מר קובי אוזן.

   מטעם עמישב הוגש תצהיר עדות ראשית של מר אבי ערד, וכן זומנה לעדות עובדת של קופת חולים "לאומית", שם מועסקת התובעת כאחות אחראית באחת ממרפאות הקופה.

   העדים הנ"ל נחקרו על פני שתי ישיבות (שהוקלטו), וכן נחקר המומחה ד"ר רוזנברג.

   לאחר סיום שמיעת הראיות הגישו הצדדים סיכומי טענות בכתב.

    

   דיון והכרעה

    

3. לאחר שמיעת הראיות ושקילת טענות הצדדים, מצאתי לקבל את התביעה כנגד כל הנתבעות; לדחות את ההודעה לצד שלישי; ולפסוק לתובעת פיצוי כפי שיפורט להלן.

    

   נסיבות האירוע

    

4. לטענת התובעת, ביום התאונה היא הגיעה לשדה התעופה כשהיא מלווה בבעלה, לקראת טיסה שהיתה אמורה להמריא בסביבות השעה 16:30.

   לאחר שהתובעת ובעלה הגיעו לאזור הדיוטי פרי בטרמינל 3, היא ניגשה לשירותי נשים, כאשר בסיום השימוש בשירותים ולאחר ששטפה ידיים, ותוך כדי פסיעה לכיוון מתקן לייבוש ידיים, היא החליקה כתוצאה ממים שהיו על הרצפה, דבר שגרם לה להושיט את ידה ולאחוז בשיש שליד הכיור, ועקב כך ראשה נחבט בקיר, וידה נמתחת בחוזקה תוך גרימת פגיעה בכתף ימין.

   התובעת מסרה כי היא יצאה מהשירותים כשהיא נעזרת בשתי נשים אותן לא הכירה; כי בעלה, שהמתין בחוץ, ראה אותה וקיבל ממנה דיווח אודות התקרית; כי אף שחשבה תחילה לפנות לקצין ביטחון היא השתכנעה שלא לעשות כן נוכח דברי בעלה; כי היא עלתה לטיסה וסבלה מכאבים במהלך שהותה בחו"ל; וכי פנתה לטיפול רפואי כשחזרה ארצה.

    

5. לאחר שמיעת הראיות מצאתי כי התובעת הוכיחה, במידה הנדרשת במשפט אזרחי, את נסיבות האירוע כפי שנטענו מפיה.

    

6. אכן, גרסת התובעת נשענת, בראש ובראשונה, על עדותה היא, וגם אם נביא בחשבון את עדות בעלה שתפורט להלן, ניתן להסתכל על המקרה כגרסה המבוססת על עדות יחידה של בעל דין, כמשמעות הדבר בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש].

   ברם, מצאתי שבמקרה דנן קיימים טעמים המצדיקים את קבלת הגרסה.

    

7. עדות התובעת לפניי באשר לגרסה הנדונה היתה עקבית וסדורה, ומצאתי לתת בה אמון.

   יוער כי עוד בישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 16.4.23, בה התייצבה התובעת באופן אישי, היא מסרה באופן מפורט את גרסתה, וזאת בתשובה לשאלות בית המשפט.

   התובעת שטחה את גרסתה באופן מפורט גם בתצהיר עדות ראשית, והיא נחקרה בחקירה נגדית ארוכה למדי ע"י באות כוח הנתבעות.

   בסיום כל אלה מצאתי כאמור את גרסת התובעת כסדורה ועקבית ביחס לאופן בו התרחשה התאונה.

   התובעת מסרה את גרסתה בפירוט; ניסתה עד כמה שניתן להשיב על פרטי הפרטים של הגרסה, אף שבחלוף שנים מהאירוע קשה לצפות לדיוק מלא ועקבי בכל תג ותג של פרטי הגרסה; וערכה שיחזור של האופן בו נפגעה, אשר עלה בקנה אחד עם שורת ההיגיון.

   זאת ועוד. מצאתי שהתובעת מסרה את גרסתה ביחס לנסיבות האירוע באופן מדוד ומתון, בין היתר כשהיא אינה מבקשת להפריז בכמות המים שהיתה על הרצפה (כך למשל היא מסרה שכמות המים היתה אמנם לא סבירה אך לא דובר בשלולית), וכשהיא אינה מבקשת להוסיף נופך דרמטי מדי ביחס לאופן בו נפגעה (כך למשל, היא הקפידה בחקירתה הנגדית לציין כי לא היא נפלה על הרצפה אלא החליקה).

    

8. לא מצאתי ממש בטענת הנתבעות בדבר סתירות בעניין פרטים כאלה ואחרים של הגרסה, כגון שעת האירוע, כמות המים ועוד כיוצא באלה.

   ליבת הגרסה ופרטי האירוע היתה דומה בהזדמנויות שונות בהן מסרה התובעת את הדברים, וגם אם ניתן להצביע על אי דיוק מלא ביחס לפרט כזה או אחר (למשל ע"י השוואת עדות התובעת לדברים שמסרה למומחה רפואי), מצאתי כי מדובר באי דיוקים שוליים, אשר אינם יורדים לשורשה של גרסה.

    

9. חיזוק לגרסת התובעת מצאתי בעדות בעלה.

   מהעדויות עולה כי בעלה של התובעת המתין לה מחוץ לשירותים, וכי לאחר התאונה יצאה התובעת החוצה כשהיא מחזיקה את ראשה ומסתייעת בנשים אחרות שזהותן אינה ידועה לה, אז פגשה את בעלה וסיפרה לו את אשר התרחש.

   הבעל אישר את הדברים, ואת עדותו מצאתי מהימנה (ראו למשל עמ' 33 לפרוטוקול).

   לא מצאתי ממש בטענת הנתבעות בדבר סתירות בין עדות התובעת לבעלה, ואם תמצא גם כאן אי דיוקים בין השניים, מדובר לכל היותר באי דיוקים שוליים ולא מהותיים, כאשר את שתי העדויות מצאתי כעולות בקנה האחת עם רעותה.

    

10. חיזוק נוסף לגרסת התובעת מצאתי בעדות בתה ובתמונות שהציגה התובעת בקשר לכך.

    על פי גרסת התובעת, לאחר התאונה, בעודה מטושטשת בעיקר מחבלת הראש, היא דיברה עם בתה בטלפון, והאחרונה, לאחר ששמעה את סיפור המעשה, יעצה לתובעת לצלם תמונות, הן של החבלה בראש והן של האזור בו נפלה בשירותים.

    התובעת מסרה כי בעקבות כך היא נכנסה בשנית לאזור השירותים וצילמה תמונות, אם כי באותו מעמד הבחינה כי במקום כבר היתה עובדת ניקיון שניקתה את הרצפה, ובהמשך היא גם צילמה תמונות של אזור החבלה בראש.

    לתצהיר התובעת צורפו תמונות (נספח "ב" למוצגי התובעת), בהן ניתן לראות תמונה משעה 15:45 של רצפת אזור השירותים; תמונה דומה משעה 15:46; ושתי תמונות מהשעה 15:51 בהן מרימה התובעת את שערה כדי להצביע על אזור החבלה בראש.

    התובעת מסרה כי את התמונות שלחה לבתה באמצעות יישומן "ווצאפ".

    בתה של התובעת, אשר מסרה תצהיר ונחקרה לפניי, אישרה את הדברים, ואת עדותה מצאתי כמהימנה.

    התמונות הנ"ל, שצולמו מספר דקות לאחר האירוע, מוכיחות כי לתובעת אירע דבר מה חריג באזור השירותים, שהרי קשה להלום שהתובעת ניגשה, כך סתם, לשירותים בשדה התעופה וטרחה לצלם דווקא את רצפת השירותים, כאשר תמונותיה כשהיא מרימה את שערה ומצביעה על אזור המצח, מוכיחות אף הן שהיא סבלה מחבלה באזור הראש אותו היא טרחה לצלם כשהיא מרימה את שערה.

    בהקשר זה לא מצאתי ממש בתהיות של הנתבעות בדבר אי חשיפת תכתובת הווצאפ עצמן בין התובעת לבתה (שאתה עדותה מצאתי כאמור מהימנה), או בדבר העלמת תמונות נוספות שלא הוצגו.

     

11. חיזוק נוסף לגרסת התובעת ניתן למצוא באסמכתא שצורפה למוצגי התובעת (נספח "א", עמוד 11), המהווה אישור לרכישת תכשיר במקום אליו נסעו התובעת ובעלה בחו"ל, לאחר שהתובעת סבלה מכאבים בכתף, וניגשה לבית מרקחת מקומי, שם הומלץ לה על שימוש במשחה לשיכוך הכאב.

     

12. לאחר חזרת התובעת ארצה, היא פנתה לבדיקת רופא משפחה בקופה בה היא עובדת, וברישום הרפואי המתעד ביקור מיום 28.7.19, צוין שהתובעת נחבלה בכתף ימין בעקבות נפילה בנמל התעופה בן גוריון ביום 22.7.19.

    גם בכך ניתן למצוא חיזוק לגרסת התובעת.

     

13. אל מול כל אלה, לא מצאתי בטענות הנתבעות כדי למוטט את גרסת התובעת או להפריכה.

     

14. תחילה יצוין כי בישיבת קדם המשפט מיום 16.4.23, מסרה ב"כ עמישב כי המקרה נחקר על ידי מי מטעם מרשתה, וכי יש בידיה דו"ח חקירה (ראו גם את הודעתה לביהמ"ש מיום 13.6.24, בה הפנתה ל- "ממצאי חקירות בעניינה של התובעת").

    עם זאת, הנתבעות לא ביקשו להגיש דו"ח חקירה או תוצרי חקירה כלשהן, וחזקה כי לו היה בחקירה שבוצעה במקרה דנן כדי לסתור או להפריך את גרסת התובעת, היו מוגשות ראיות בקשר לכך.

     

15. לא מצאתי ממש בטענת הנתבעות לפיהן האירוע לא דווח להן בזמן אמת או שהתובעת לא פנתה למרפאה שבדה התעופה לצורך קבלת טיפול.

    מעדות התובעת ובעלה עולה, כי מייד לאחר התאונה, ובצאתה מהשירותים, שיתפה התובעת את בעלה באפשרות של פניה לקצין בטחון שהיה במקום, אך בעקבות תגובת הבעל, שסבר בזמן אמת כי התובעת ממילא לא תנקוט בכל צעד הקשור לפגיעתה, בחרה התובעת שלא להתעקש לפנות לקצין הבטחון, כאשר במכלול הנסיבות מדובר בגרסה שבהחלט מתקבלת על הדעת.

    אשר לאי פנייה למרפאה בשדה התעופה, הרי שבנסיבות העניין גם דבר זה הוא בגדר הסביר לחלוטין.

    חבלת התובעת, כפי שנחוותה על ידה בזמן אמת, לא היתה קשה עד כדי צורך בפנייה מיידית לטיפול רפואי, ובהחלט מתקבל על הדעת שבנסיבות אלה, סמוך כל כך להמראה לחופשה, התובעת לא פנתה לטיפול במרפאה שבשדה (בהנחה שהיא ידעה אודותיה).

     

16. אף לא מצאתי ממש בטענה לפיה התובעת לא הביאה עדים נוספים להוכחת האירוע.

    התובעת סיפרה כי מייד לאחר החבלה ניגשו אליה שתי נשים אותן היא לא הכירה, ועזרו לה לצאת מהשירותים.

    בנסיבות הנדונות סביר לחלוטין שאין בידי התובעת את פרטי אותן נשים, ומשכך לא היה ביכולתה לזמנן למתן עדות.

17. הנתבעות הפנו לעדות התובעת במישור הנזק, כאשר לטעמן התובעת העלימה מצב קודם והצניעה מעורבות באירועים נוספים, כדבר המעיד על אי מהימנותה.

    ברם, גם אם אניח שהתובעת ניסתה להאדיר בעדותה את מידת הנזק, ולא דייקה בפרט כזה או אחרת בנדון, לא מצאתי שיש בכך כדי להשליך על מהימנות גרסתה ביחס לנסיבות האירוע, לה מצאתי חיזוקים ראייתיים כמפורט לעיל.

    גם לא מצאתי ממש בטענה בדבר שימוש במסמכים רפואיים "מפוקפקים" (הכוונה לעמודים 52-73 לתחשיב התובעת), תוך רמיזה לכך שהתובעת הפיקה את המסמכים בדרך לא דרך, כאשר מעדות העדה מטעם קופ"ח לאומית, אשר זומנה מטעם הנתבעות, לא ניתן להסיק מסקנה ברמה הנדרשת בדבר "זיוף" המסמכים (קל וחומר זיוף בידי התובעת), וכאשר מהעדות הנ"ל עולה כי בהחלט קיימת אפשרות שאופן הרישום על המסמכים, לרבות הרישום של "ד"ר רופא דוגמא", הוא תולדה של הפקת המסמכים ממחשב הקופה שלא על ידי רופא, ואינו מעיד בהכרח על היות המסמכים "מזוייפים".

     

18. בסופו של יום הוכח, במאזן ההסתברויות ובמידה הנדרשת במשפט אזרחי, שהתובעת נחבלה באופן שתואר על ידה, כפי שפורט בפתח פסק הדין.

     

    האחריות הנזיקית והנושאים בה

     

19. כאמור, התובעת נחבלה בשל החלקה על מים שהיו על רצפת השירותים בשדה התעופה, בעודה פוסעת לעבר מתקן לייבוש ידיים.

    השאלה האם היא מדובר בהתממשות סיכון בלתי סביר, ואם כן מי נושא באחריות לכך.

     

20. טרם ניתן מענה לשאלה הנ"ל, יש לתת את הדעת לכמות המים שגרמה להחלקת התובעת, ואת המקור למים אלה, כפי שעלה מחומר הראיות.

    בישיבת קדם המשפט מיום 16.4.23 מסרה התובעת את התיאור הבא לגבי כמות המים (עמ' 1 לפרוטוקול):

    "היה די רטוב. לא בריכה של מים. אבל היה רטוב. אפשר לראות את זה. היה רטוב בכל איזור הכיורים."

    בחקירתה הנגדית מסרה התובעת שכמות המים שהיתה במקום בו החליקה היתה "בלתי סבירה" (עמ' 5 לפרוטוקול, שורה 11).

    מייד לאחר מכן נשאלה התובעת שאלות לגבי כמות המים, וסיפרה כי אמנם לא דובר ב- "שלולית" (שם, שורה 21), אך דובר בלא מעט מים שהיו במקום (שם, שורה 28), כשהיא שוללת שמדובר במים שנבעו מטפטוף, אלא מעט יותר מטפטוף (שם, שורה 30).

    ראוי לציין, כי העובדה שהתובעת טרחה וחזרה לשירותים כדי לצלם את הרצפה במקום, מעידה על כך שהיא סברה בזמן אמת שהיתה סיבה לצילום, קרי שהיו מים בכמות לא קטנה על הרצפה, אחרת חזקה שהיא לא היתה טורחת וחוזרת לצלם את הרצפה.

    בהקשר אחרון זה יוער כי התובעת העידה שלאחר חזרתה לשירותים מצב הרטיבות על הרצפה היה כבר שונה, משום שהיתה כבר עובדת ניקיון במקום.

     

21. מהמקובץ לעיל עולה מסקנה לפיה כמות המים שגרמה להחלקת התובעת לא היתה קטנה, ולא הסתכמה במספר טיפות בודדות.

    אמנם לא דובר בשלולית של מים, ואולם הכמות היתה גדולה דיה כדי לגרום לתובעת להחליק תוך כדי הליכה "רגילה".

    עוד ניתן להסיק, מקרבת המים לאזור הכיורים ולמתקן לייבוש ידיים, כי מדובר במים שהם תוצר של תהליך שטיפת הידיים של באי המקום, בין אם תוך כדי שטיפה ובין אם תוך כדי מעבר לאזור המתקן לייבוש ידיים.

     

22. היווצרות מים באופן המתואר היא בגדר הצפוי.

    אכן, ליד כל כיור בו שוטפים ידיים יכולים להיווצר מים על הרצפה באזור הכיור.

    אלא שזה אינו העיקר במקרה שבפנינו.

    העיקר טמון במקום בו אירע הדבר ובתקופה בה אירע.

    אין צורך במומחיות או בידע מיוחדים כדי להבין ששדה התעופה בן גוריון, בשלהי חודש יולי, הוא מקום עמוס מאין כמותו, ודומה שגם הנתבעות ועדיהן לא חלקו על כך.

    מהעדויות שלפניי עולה כי בתקופה שכזו יש בכל רגע נתון בטרמינל הנוסעים אלפים, אם לא עשרות אלפים, של אנשים השוהים במקום.

    כמות האנשים העושים שימוש בשירותים שבאזור "הדיוטי פרי" בתקופות שכאלה היא גדולה מאוד.

    כפועל יוצא מכך, כמות המים שיכולה להישפך בכל רגע נתן ליד הכיורים לשטיפת ידיים היא רבה, וכך גם הסיכון להחלקה על מים אלה.

    כל זה הופך את השירותים באזור השדה בתקופות אלה של השנה למקום "מועד לפורענות" מבחינת סכנת החלקה על מים שהם תוצר של השימוש בשירותים, לרבות שטיפת ידיים.

     

23. סיכון ההחלקה למי שנכנס לשירותים ומבקש לעשות בהם שימוש, כפי שביקשה התובעת לעשות, הוא אפוא סיכון מוגבר.

    כנגד סיכון זה יש לנקוט באמצעים סבירים כדי לצמצמו.

     

24. האחריות לנקיטה באמצעים סבירים כנגד סיכון מוגבר זה של החלקה מוטלת בראש ובראשונה על הרשות, מי שמפעילה את השדה ואחראית לשלום המשתמשים בו.

    יש לזכור כי הרשות היא גוף שהוקם בחוק ופועל על פי חוק (חוק רשות שדות התעופה, תשל"ז-1977), בו נקבעו בין היתר חובותיה לנקוט באמצעים להבטחת בטחון המשתמשים בשדה תעופה (סעיף 5 לחוק הנ"ל), ובו נקבע כי דינה של הרשות הוא כדין המדינה לעניין חוק הנזיקין האזרחיים (סעיף 49 לחוק רשות שדות התעופה).

    בהיבט של סיכון החלקה כאמור, על הרשות לתת את דעתה לעוצמת הסיכון, לרבות העובדה שבכל רגע נתון, ולמצער בתוך זמן קצר מאוד, יכולה להיווצר כמות לא מעטה של מים ליד הכיורים, באופן שיגרום להחלקה של המבקרים במקום.

     

25. דומה כי הרשות הבינה זאת היטב, כעולה מעדות העד מטעמה, מר אוזן, אשר הבהיר כי מבחינת הרשות מכלול השירותים (הכוונה למכלול בו מצויים שירותי נשים, גברים ואנשים הסובלים ממוגבלות פיזית) הוא בגדר "עמדת ברזל", ומבחינתו המשמעות היא שבכל רגע נתון יש להימצא במכלול עובד ניקיון (ראו עמוד 6 לפרוטוקול הישיבה מיום 5.11.24, שורות 31 עד 35, וכן עמוד 7 שורה 36).

    בהקשר אחרון זה טענה ב"כ הרשות, כי אין להתנהלות הרשות בהתייחסה למכלול השירותים כאל "עמדת ברזל" אח ורע בכל מוסד אחר, ואולם הדבר הוא טבעי ומתבקש, בשים לכך שאין אח ורע לעומס המצוי בשירותים בשדה התעופה בתקופות אלה לעומת שירותים במוסדות אחרים.

    ודוק. לא הרי כיור לשטיפת ידיים המצוי בשירותים בבניין משרדים "מנומנם" אותו פוקדים עשרות אנשים ביום, ככיור לשטיפת ידיים המצוי בשירותים בשדה התעופה בן גוריון בשלהי חודש יולי העמוס לעייפה בנוסעים.

    אין צורך במומחיות כדי להבין שסיכון ההחלקה ממים הנוצרים משימוש בכיור בחדר שירותים של שדה התעופה הוא גדול לאי שיעור, דבר המטיל על המחזיק במקום חובה מוגברת ושונה בתכלית ביחס לאמצעי שיש לנקוט בו כדי לצמצם את סכנת ההחלקה, והכל פועל יוצא של הייחודיות של המקום ושל אופיו.

     

26. כאמור, מעדות מר אוזן מטעם הרשות עולה כי האחרונה הבינה היטב את הסיכון הנובע משימוש בשירותים בתקופה זו, ומשכך הגדירה אותם, מבחינת שירותי ניקיון, כ "עמדת ברזל", אשר עובד ניקיון אמור להימצא לידה בכל עת.

    האם די בצעדים שנקטה הרשות בנדון?

    מחומר הראיות עולה שהתשובה לכך היא שלילית.

     

27. מעדות התובעת לפניי, שלא נסתרה, עולה כי כאשר היא הגיעה למכלול השירותים אליו ביקשה להיכנס, היא עמדה וחיכתה בתור כדי להיכנס לשירותי הנשים (עמ' 2 לפרוטוקול, שורה 39 ועמ' 3 שורות 1-2), וכי לאחר שנכנסה לתא השירותים, היא יצאה אל עבר האזור בו היו הכיורים, שם החליקה.

    עוד עולה מעדות התובעת, כי לאחר שנחבלה, היא יצאה ושוחחה עם בעלה ובתה, ומקץ כמה דקות חזרה כדי לצלם את חדר השירותים, ורק אז היא מצאה שם עובדת ניקיון, לה ניסתה לומר שהיו מים, ובתגובה העובדת סימנה לה עם הידיים שהיא כבר ניקתה (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 9-11).

    נמצא כי במשך מספר דקות לפחות, החל מהרגע בו עמדה התובעת בתור לשירותים, ועד שיצאה מתא השירותים והחליקה על כמות מים לא מעטה שהיתה שם כאמור, לא היתה במקום עובדת ניקיון.

    מצב זה אינו סביר בנסיבות העניין.

    כאמור, כמות המשתמשים במכלול שירותים בתקופה הנדונה הוא גדול מאוד (ותעיד על כך גם העובדה שהתובעת המתינה בתור עד שנכנסה לשירותים), וכפועל יותר גם כמות האנשים השוטפים ידיים בכיור.

    משכך, בתוך זמן קצר מאוד יכולה להיווצר כמות מים לא מעטה על הרצפה, באופן שמגביר מאוד את סכנת ההחלקה.

    בהינתן האמור, אין זה סביר לאפשר מצב בו אין בנמצא עובד ניקיון במשך מספר דקות, בכדי לנקות או לייבש מים שהספיקו להצטבר במקום.

    על הרשות, בתור המחזיקה במקום והאחראית לשלום המשתמשים בו, היה לוודא שלא יווצר מצב בו אזור הכיורים יהיה ללא נוכחות של עובד ניקיון במשך מספר דקות.

     

28. הרשות אינה יכולה להסתפק בכך שהיא שכרה את שירותיה של חברת ניקיון.

    היה עליה לוודא שהיקף השירות אותו היא רכשה נותן מענה הולם לסכנת ההחלקה המוגברת שתוארה לעיל.

    שוב נזכיר – מדובר בגוף שהוקם ופועל על פי חוק; שדינו כדין המדינה לעניין חבות בנזיקין; ואשר אמון על בטחון האנשים הבאים בשערי שדה התעופה.

    זאת ועוד. כעולה מחומר הראיות, במסגרת ההתקשרות החוזית שבין הרשות לעמישב, שמרה הרשות לעצמה זכות לפקח על הנעשה על ידי עמישב, בין היתר באמצעות "מנהל החוזה" או מי מטעמו, כאשר הוראות ההסכם כללו למשל סעיף ולפיו על הקבלן לפעול "תחת הנחיותיו ופיקוחו של המנהל" (ראו סעיף 15.2 להסכם).

     

29. על פי הסכם שנכרת בין הרשות לבין עמישב, כמות עובדי עמישב שאמורים להימצא במבנה האווירי של טרמינל 3, בו מצויים השירותים, הוא 50 (ראו למשל עמ' 144 להסכם; וכן סעיף 12 לתצהיר מר ערד, העד מטעם עמישב).

    עוד עולה כי מתוך אלה, 46 הם עובדי ניקיון, כאשר השאר הם אחראי משמרת, לרבות מפקח כללי מטעם עמישב.

    יוער כי מר אוזן, העד מטעם הרשות, סיפר בעדותו אודות 62 עובדים מטעם עמישב, ואולם הוברר כי 12 מתוכם אמורים להימצא בחלק העורפי של הטרמינל, ולאו דווקא במבנה האווירי (שם מסתובבים הנוסעים).

    עוד יוער כי מראיות עמישב עולה, כי במשמרת הצהריים של יום האירוע נכחו בטרמינל 3 56 עובדים מטעם עמישב, מתוכם 6 שהוגדרו סגני רמ"ש, קרי כאלה שלכאורה אינם עוסקים בפועל בעבודות ניקיון (ראו עמודים 325 עד 327 לראיות עמישב).

     

30. מתצהירו של מר ערד עולה (סעיף 14 שם), כי במבנה האווירי בטרמינל 3 נמצאים 18 מכלולי שירותים (הכוונה כאמור למכלול בו מצויים שירותי נשים, גברים, ומוגבלים).

    מתוך אלה ישנם מכלולי שירותים "גדולים" בהם יש 16 תאי שירותים לנשים ותשעה כיורים, ומכלולים "קטנים", בהם יש 12 תאי שירותים וחמישה כיורים.

    יוער כי ההסכם עצמו אינו מבחין בין מכלולים "קטנים" ו- "גדולים", ואולם קיומם בפועל של אלה הוכח מעדותו הנ"ל של מר ערד, כאשר גם מר אוזן בעדותו אישר שיש הבדל בין מכלול קטן לגדול.

     

31. הנה כי כן, הרשות רכשה שירותי ניקיון בהיקף של 50 עובדי ניקיון במבנה האווירי של טרמינל 3, מתוכם 4 הם אחראי משמרת שאינם עוסקים בפועל בניקיון, וזאת לגבי שטח עצום מידות, בו יש 18 מכלולי שירותים, ובו מסתובבים בתקופות העומס (לרבות שלהי חודש יולי בו אירעה התאונה) אלפים ואולי אף עשרות אלפי אנשים ביום.

    בשים לב לכך שמתוך 50 העובדים ישנם בפועל 46 עובדים שעוסקים בניקיון, הרי שמדובר בממוצע של 2.5 עובדי ניקיון למכלול שירותים אחד.

    אלא שמלבד מכלולי השירותים, קיימים שטחים רחבים במבנה האווירי בהם יש לבצע עבודות ניקיון, כך שברי כי מספר העובדים הממוצע המוקצה בכל זמן נתון לשירותים הוא קטן עוד יותר.

     

32. מתצהירו של מר ערד מטעם עמישב עולה, כי הוא אינו סבור שהיקף כזה של עובדים מספיק בתקופות העומס.

    כך מסר מר ערד בסעיף 17 לתצהירו: "למותר יהא לציין כי האינטרס המובהק של עמישב היה במשך תקופת ההתקשרות כולה, להעניק את השירות נשוא ההסכם בעזרת עובדים רבים ככל הניתן והיא הייתה יותר משמחה להציב בכל חדר שירותים 2 מנקים לאורך המשמרת אלא שהיקף העובדים הוכתב ע"י הרשות ובתקופה העמוסה (שבה אף אירעה הפגיעה הנטענת) הוצב עובד כל מכול שירותים גברים/נשים קטן לאורך כל המשמרת ואילו 2 עובדים הוצבו במכלולים הגדולים. ושוב, כאמור בחודשים העומסים ביותר, עפ"י החלטת הרשות 50 עובדי ניקיון בלבד (ההדגשה בקו תחתון שלי, א.ס.).

     

33. זאת ועוד. מחומר הראיות עולה כי האירוע התרחש במכלול שירותים "קטן".

    התובעת נדרשה בעדותה לתאר את מכלול השירותים בו אירעה התאונה, ומסרה כי במקום יש שלושה או ארבעה כיורים (עמ' 3 לפרוטוקול, שורה 23).

    נוכח המתואר בסעיף 16 לתצהירו של מר ערד, רוב הסיכויים הם שמדובר במכלול שירותים קטן, בו מצויים עד 5 כיורים, ולא במכלול גדול, בו מצויים 9 כיורים בשירותי הנשים.

    והנה , מעדותו של מר ערד עולה כי במכלול שירותים קטן הוצב דרך כלל עובד ניקיון אחד, הן ביחס לשירותי הנשים והן ביחס לשירותי הגברים.

    ברי כי הדבר מביא למצבים בהם במשך מספר דקות אין עובד ניקיון בתוך שירותי הנשים, ואין אדם שייבש את המים הלא מעטים שיכולים להצטבר בתוך זמן קצר על הרצפה, כפי שאירע במקרה דנן.

    מתצהירו של מר ערד (סעיף 17) עולה כי הוא סבור שאין די, בתקופות העומס, בעובד אחד במכלול שירותים קטן, ובצדק רב יש לומר, נוכח המתואר לעיל.

     

34. כאמור לעיל, היה על הרשות לוודא שהיקף שירותי הניקיון שהיא רכשה מעמישב הוא מספיק, ובהקשר שלנו היה עליה לוודא שיש בו מענה הולם לסיכון המוגבר והצפוי של היווצרות רטיבות בכמות לא קטנה ליד הכיורים בתוך זמן קצר יחסית.

    הדבר הטיל על הרשות חובה לוודא ששגרת העבודה השוטפת אינה מביאה למצב בו לא יהיה עובד ניקיון למשך כמה דקות בתוך השירותים וליד הכיורים.

    הרשות לא עמדה בחובה זו.

    עולה כי היקף העובדים שנשכר לא הספיק כדי לתת מענה הולם לסיכון המוגבר של היווצרות מים, קל וחומר בתקופת עומס דוגמת זו בה אירעה התאונה.

    עוד עולה כי שגרת העבודה כללה הצבת עובד ניקיון אחד בלבד במכלול שירותים "קטן", דבר שהביא לכך שבמשך כמה דקות נוצרו מצבים בהם בשירותים אין כל עובד שייבש את המים שיכולים להצטבר בכמות לא קטנה על הרצפה בתוך פרק זמן קצר.

    מעדותו של מר אוזן מטעם הרשות עולה כי הרשות לא נתנה את דעתה לשאלה האם היקף העובדים שנשכר הוא מספיק והולם, ועוד עולה כי הרשות כלל לא היתה מודעת לאופן הצבת העובדים מטעם הקבלן, לרבות הצבת עובד אחד בלבד במכלול "קטן", כשהיא פשוט סומכת בנדון על הקבלן, למרות שהיא יכולה היתה, ואף צריכה היתה, לבדוק זאת, בין היתר באמצעות האחראי מטעמה על הסכם הניקיון ועבודות ניקיון (ראו למשל עדות מר אוזן בעמוד 20 לפרוטוקול, שורה 9 ואילך).

     

35. משכך הם פני הדברים, יש לקבוע שהרשות הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה כלפי התובעת, באופן שהביא להתרחשות התאונה.

     

36. בהערת אגב יצוין, כי מלבד הצבת עובדי ניקיון לצורך ייבוש מים הנקווים ליד שטח הכיורים, ניתן להעלות על הדעת אמצעים נוספים, פשוטים במהותן, לצמצום הסיכון הנובע מכך.

    כך למשל, ניתן לחשוב על הנחת שטיחונים, בדומה לאלה המותקנים ליד בריכות או ליד מקלחות, שיכולים לצמצם משמעותית אפשרות החלקה כתוצאה מהיקוות מים.

    בנוסף, ניתן לחשוב על פתרונות בדמות הצבת מתקנים לייבוש ידיים מעל לשטח הכיור, דבר שיביא לביצוע מלאכת ייבוש הידיים ישירות מעל לכיור, ויקטין את כמות המים המטפטפת מידיים של המשתמשים בניסיונם להגיע למתקני יבוש הנמצאים בשטח אחר.

    יחד עם זאת, לא הועלו טענות מסוג אלה כלפי הרשות, ומשכך אסתפק בהעלאת תהיות בנדון, מבלי לקבוע מסמרות ומבלי לבסס בכך את אחריות הרשות, המבוססת כאמור על טענות שהועלו לפניי והוכחות כדבעי.

     

37. אשר לעמישב, מקובלת עליי טענת באת כוחה, לפיה עצם היותה חברת הניקיון שנשכרה על ידי הרשות, אינו מטיל עליה אחריות נזיקית אוטומטית לתאונה מהסוג הנדון.

    הדברים נכונים מקל וחומר נוכח העובדה שלא נטען כלפי עמישב כי היא הפרה את ההסכם בו נשכרו שירותיה, ובפרט לא נטען כי היא לא סיפקה את כמות העובדים אותם היא נדרשה לספק על פי ההסכם (כאמור, עולה המסמכים שביום הנדון היו בשטח "טרמינל 3" 56 עובדים מטעם עמישב, ביניהם 50 עובדי ניקיון).

     

38. עם זאת, בכך אין לפטור את עמישב מאחריות במקרה הנדון.

    הסיבה להתרחשות התאונה במקרה דנן היתה, כפי שפורט לעיל, אי הימצאות עובד ניקיון במשך מספר דקות באזור שליד הכיורים בשירותי הנשים.

    אכן, אי הצבת עובד ניקיון כאמור הושפע מהיקף השירותים אותם רכשה הרשות, ובפרט היקף העובדים עבורו שילמה הרשות, אשר לא נתן מענה הולם לצרכים של המקום, לרבות נוכח הסיכון המוגבר של היווצרות רטיבות.

    ברם, ואף שהרשות היא זו שקבעה את היקף השירותים שנשכר, לרבות היקף העובדים, גם על עמישב מוטלת אחריות בנדון.

    ראשית, בתור הגורם המקצועי ובעל המומחיות, היה על עמישב לעמוד על כך שהיקף העובדים שנשכר אינו מספק מענה הולם, והיה עליה להתריע על כך בפני הרשות.

    הדברים נכונים מקל וחומר שעה שהרשות הגדירה את אזור השירותים כעמדת ברזל, וציפתה שליד השירותים יהיה בכל עת עובד ניקיון, דבר שבדיעבד התברר כלא ישים, נוכח היקף העובדים שנשכר.

    ואכן, מתצהיר ומעדות העד מטעם עמישב עולה כי עמישב היתה מודעת לכך שמספר העובדים אינו מספק, ומשכך היה עליה להתריע בפני הרשות אודות הדבר.

    אף שהעד מטעם עמישב ניסה לרמוז לכך, לא הוכח כדבעי שעמישב יצאה ידי חובתה זו.

    שנית, עמישב הנהיגה שיטת עבודה בה הוצב עובד ניקיון אחד במכלול שירותים "קטן", דבר שהביא להיווצרות מצבים בהם עובד הניקיון במכלול שכזה לא ישהה בתוך השירותים לפרק זמן של מספר דקות, בו יכולים להצטבר מים על הרצפה.

    ייתכן שהדבר היה כורח המציאות מבחינת עמישב, אבל לאור העובדה שהיא ידעה, או היתה צריכה לדעת, ששיטה זו אינה מספקת מענה הולם מבחינת צרכי הניקיון, היה עליה, לכל הפחות, לתאם זאת מול הרשות ולהתריע בפני אודות הדבר.

    שלישית, הוכח כי עמישב היתה הגורם אשר קבע בשטח את אופן הצבת העובדים במקומות השונים במבנה האווירי בטרמינל, והיה בידיה הכוח "לנייד" עובדים ממקום למקום, בהתאם לנסיבות ולעומסים, כפי שגם עלה מעדות העד מטעם עמישב.

    העד מטעם עמישב לא ידע לומר בעדותו מה נעשה בנדון בפועל, וזאת לאור העובדה שאין לו ידיעה אישית ביחס לכך, בעוד שהאדם בעל הידע האישי מטעם עמישב (בשם דניאל) לא הובא לעדות מטעמה.

    בהקשר זה אוסיף, כי עמישב היא הגורם המקצועי המצוי באופן יום יומי בשטח, "עם יד על הדופק" בכל הנוגע לעבודות הניקיון והצרכים הקשורים בכך, והיא יכולה לדעת בזמן אמת אודות קושי במתן מענה הולם בהקשר זה, ולנסות להתאים את המצב בשטח לצורך מתן מענה הולם.

    כאמור, עמישב לא הוכיחה מה נעשה בשטח ביום 22.7.19 (העד הרלוונטי בנדון לא הובא), אף שהיא ידעה להפיק נתונים ביחס למצבת העובדים באותו יום.

    עם זאת, בהקשר מסוים זה יכול להתעורר ספק בקיום קשר סיבתי בין התרשלות אפשרית מצד עמישב בניוד עובדים מאזור לאזור לבין האירוע, וזאת בשים לב לכך שקיים ספק אם לעמישב היתה אפשרות מעשית לנייד עובדים באופן שהיה מציב שני עובדי ניקיון במכלול שירותים קטן, בהינתן מספר העובדים הכולל והמגבלה המובנית בעניין זה, ובהינתן העומס שהיה בשדה באותה תקופה, שספק אם איפשר ניוד עובדים ממקום אחר כדי להיות במכלול השירותים המסוים בו החליקה התובעת.

     

39. נוכח האמור מצאתי שיש מקום להטלת אחריות בנזיקין גם על עמישב.

     

40. בחלוקת האחריות בין הרשות לעמישב, הנקבעת בין היתר לפי מבחן מידת האשם המוסרי, מצאתי כי יש להטיל על שני הגורמים אחריות נזיקית שווה בנסיבות העניין.

    ביחס לרשות, מתברר כי היא לא יצאה ידי חובתה להבטיח את בטחון המשתמשים בשירותים, בכל שלא דאגה לשכירת עבודות ניקיון בהיקף שהיה בו כדי לתת מענה הולם לצרכים, ואף לא פיקחה ולא ביררה באופן שוטף האם די בהיקף השירותים שנשכר.

    כאמור, הרשות היא גוף שהוקם ופועל על פי חוק; היא אמונה על בטחון המשתמשים בשדה; היא היתה מודעת לצורך בהצבת עובד ניקיון צמוד למכלול שירותים; והיא היתה בעלת סמכות למתן הנחיות ופיקוח על עבודות הקבלן במסגרת ההתקשרות החוזית ביניהם.

    ביחס לעמישב, בעוד שנראה כי היא פעלה בגדר דלת אמות ההסכם (כאשר העד מטעם הרשות אף שיבח כעיקרון את רמת שירותיה), לרבות היקף העובדים אותם התחייבה לספק, לא הוכח שהיא התריעה כדבעי בפני הרשות אודות אי ההלימה בין מספר העובדים לבין הצרכים, אף שהיתה מודעת לכך; היא הנהיגה שיטת עבודה בה הוצב עובד ניקיון אחד במכלול שירותים "קטן"; והיא לא הוכיחה מה ניתן היה לעשות ביום המסוים בו אירעה התאונה לגבי אפשרות ניוד עובדים לצורך מתן מענה לעומסים באזורים השונים של המבנה האווירי.

     

41. אשר לאשם תורם מצד התובעת, מצאתי כי ניתן לייחס לה כזה, אם כי לא במידה משמעותית.

    מעדות התובעת עולה כי כמות המים שנקוותה במקום היתה אמנם לא מעטה, ואולם מאידך היא לא היתה גדולה במידה המעוררת תהייה הכיצד התובעת לא הבחינה בה עת נכנסה לשירותים.

    נוכח העומס שהיה במקום ניתן בהחלט להבין כיצד התובעת לא הבחינה במים, ואולם בזהירות יתר ייתכן שהיא היתה יכולה להבחין בהם.

    בנסיבות העניין מצאתי לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור 15%.

     

    טענות הרשות לחובת שיפוי "חוזית"

     

42. לטענת הרשות, במסגרת ההסכם בין הצדדים נטלה על עצמה עמישב את האחריות לכל נזק שיגרם עקב מתן השירותים, ומשכך עליה לשפות את הרשות גם בגין נזק שהאחריות הנזיקית בגינו מוטלת על הרשות.

    בנדון הפנתה הרשות לנספח "ז" להסכם ההתקשרות, שעניינו "אחריות וביטוח" (עמ' 197 לראיותיה).

    עמישב הכחישה טענה זו.

     

43. אין בידי לקבל את טענת הרשות בנדון.

     

44. סעיף "א" לנספח הנ"ל, קובע בזו הלשון: "הקבלן ישא באחריות עפ"י דין לכל נזק לגופו ו/או לרכושו וכן לכל אבדן שייגרם לכל אדם וכל תאגיד תוך כדי ו/או עקב ו/או בקשר עם מתו השירותים (להלן – "השירותים"), בין אם נזק ו/או אבדן כאמור ייגרמו על ידי הקבלן, על ידי קבלנים, קבלני משנה ו/או על ידי כל אדם ו/או תאגיד הפועל מטעמו או בשמו, ומבלי לגרוע בכלליות האמור, לרבות לעובדיו של הקבלן, לרשות, לקבלנים ו/או לקבלני משנה ו/או לעובדיהם, למעט בגין נזק שנגרם כתוצאה ממעשה ו/או מחדל של הרשות." (ההדגשה בקו תחתון שלי, א.ס.)

     

45. אין בסעיף האמור כדי להטיל על עמישב אחריות חוזית בגין נזק שהאחריות הנזיקין לו מוטלת על הרשות.

    אם ניתן היה להתווכח אודות פרשנות הרישא של הסעיף הנ"ל, באה הסיפא ומסירה כל ספק – עמישב אינה חבה בחבות חוזית ביחס לנזק שהאחריות הנזיקית בגינו מוטלת על הרשות (וראו גם את סעיף 23 להסכם, ממנו עולים דברים ברוח דומה).

    כידוע, הפסיקה פירשה תניות שנטען כי הן מטילות חובת שיפוי חוזי באופן מצמצם ביותר, כאשר נקבע שרק כאשר מדובר בתניית שיפוי שאינה משתמעת לשתי פנים, בה נוטל צד להסכם, ברחל בתך הקטנה, חובת שיפוי ביחס לנזק שהוא אינו חב בנזיקין, ייתן תוקף לתניית שיפוי כאמור.

    ראו למשל ע"א (מחוזי חיפה) 2114/05 עראבי סאלח נ' פארס נג'אר (לרבות פסק דינו של כב' השופט עמית שם), ואת פסק הדין שניתן בבית המשפט העליון בו אושרה הפסיקה (רע"א 3740/07).

    במקרה הנדון תניית השיפוי אליה מכוונת הרשות אינה עומדת, ולו במעט, בתנאים שנקבעו בפסיקה לביסוס חובת שיפוי חוזית כפי שנטען על ידה.

    קיום ביטוח "ראשוני" אצל איילון

     

46. חבותה הנזיקית של הרשות בוטחה בפוליסת ביטוח שהוצאה על ידי "הראל".

    לטענת הרשות והראל, שהועלתה במסגרת ההודעה לצד שלישי, חבותה של הרשות מכוסה גם בחברת "איילון", על פי אישור ביטוחים שנחתם על ידי "איילון" (נספח 6 לראיות הרשות, עמוד 291), כאשר מדובר בביטוח "ראשוני", קרי כזה שמטיל על "איילון" את החבות הביטוחית הבלעדית לכיסוי חבותה הנזיקית של הרשות.

    לטענת הרשות, אישור זה הוא פועל יוצא של התחייבויותיה של עמישב, כפי שבאו לידי ביטוי בנספח הביטוחים להסכם ההתקשרות שנזכר לעיל .

    עמישב ואיילון מכחישות את הטענה.

     

47. גם את טענתה זו של הרשות אין בידי לקבלן.

     

48. עיון בנספח הביטוח (נספח "ז") שבהסכם בין הרשות לעמישב מעלה, כי הוא נועד להטיל על עמישב חובה לערוך ביטוח לכיסוי חבותה הנזיקית של עמישב.

    כך למשל עולה מהאמור בסעיף "א" לפרק "ביטוח", הפותח בכך שהביטוח הנדון מיועד "להבטחת אחריות הקבלן כמפורט לעיל", כאשר אחריות זו, כפי שכבר פורט, אינה חולשת על אחריות המוטלת על הרשות מכוח דיני הנזיקין.

    זאת ועוד. נספח הביטוח הנדון אינו כולל התחייבות המטילה על הקבלן חובה להפיק פוליסת ביטוח שתכסה את אחריותה הנזיקית של הרשות ללא סייג. אכן, בסעיף ב(4) לנספח "ז" נאמר כי "בביטוחי חבויות (שיופקו על שם הקבלן – א.ס) הפוליסה תורחב לשפות את הרשות עובדיה ו/או מנהליה בגין אחריותם למעשי הקבלן ו/או מחדלי הקבלן ו/או מי מטעמו", ומשמעות הדברים היא שהתחייבות הנ"ל אינה מתייחסת לכיסוי כל חבות אפשרית של הרשות, אלא רק חבות שנובעת ממעשי הקבלן או מחדליו.

    ראוי לציין כי נספח "ז" להסכם כולל סעיף (ס"ק "ג"), המקנה לרשות זכות לצרף את עמישב, במסגרת פוליסה המכסה את חבות הרשות, כמבוטח נוסף לכיסוי אחריותה של עמישב; הוא מטיל על עמישב במקרה כזה תשלום השתתפות עצמית שנתית; והסעיף אף קובע כי במקרה זה הביטוח של הרשות יהיה שיורי לזה שיוציא הקבלן (סעיף ג(5)).

    הנה כי כן, תכליתו של נספח הביטוח היא לדאוג לכך שעמישב תוציא פוליסת לביטוח אחריותה היא, כאשר אין בו חובה מפורשת על עמישב להוצאת פוליסה המכסה כל חבות בנזיקין של הרשות, שאינה נובעת מחבותה של עמישב.

    אשר להיות הביטוח על שם הרשות ביטוח "שיורי", הדברים נאמרו בנספח הביטוח בהקשר של הכללת הקבלן בפוליסה של הרשות, ולא להיפך.

     

49. גם עיון באישור הביטוחים שנחתם על ידי "איילון" (ואשר נוסחו נקבע בהסכם בין הרשות לעמישב), מביא למסקנה דומה.

    האישור קובע כי הפוליסה מכסה את חבותו על פי דין של הקבלן (קרי עמישב).

    אכן, האישור כולל משפט ולפיו "הפוליסה מורחבת לשפות את הרשות עובדיה ו/או מנהליה בגין מעשי ו/או מחדלי הקבלן ו/או הפועלים מטעמו וזאת בכפוף לסעיף אחריות צולבת", ואולם לשון הסעיף עוסקת בחובת שיפוי של הרשות בגיו מעשים או מחדלים של עמישב, והוא כלל אינו עוסק במתן כיסוי ביטוח לחבות נזיקית "עצמאית" של הרשות שאינה נובעת ממחדלי עמישב.

    לצד כל אלה, אישור הביטוחים הנדון הוצא מכוח התחייבויות החוזיות של עמישב כלפי הרשות והוא צריך להתכתב עם התחייבויות אלה, אשר כאמור אינן כוללות התחייבות שיפוי של עמישב ביחס לנזק שהאחריות הנזיקין בגינו מוטלת על הרשות.

     

50. נוכח האמור אין מקום לקבל את טענת הרשות והראל ביחס לקיום ביטוח ראשוני אצל איילון, המכסה את חבותה הנזיקית של הרשות במקרה דנן.

     

    ההודעה לצד שלישי

     

51. הואיל וטענות הרשות והראל במסגרת ההודעה לצד שלישי לקיום חובת שיפוי חוזית וביטוח ראשוני נדחו, ומכיוון שלא היה הכרח בהודעה לצד שלישי כדי לקבוע חלוקת אחריות נזיקית, דין ההודעה לצד שלישי – להידחות.

     

    מישור הנזק והפיצוי

     

    הפגיעה ואופיה

     

52. החבלה העיקרית שנגרמה לתובעת בתאונה היתה בכתף ימין.

    לאחר שהות של מספר ימים בחו"ל, פנתה התובעת לבירור רפואי עקב כאבים בכתף.

    בדיקת אולטרה-סאונד שבוצעה העלתה ממצא של קרע חלקי באחד מגידי הכתף.

    בהמשך, ובחודש אוקטובר 2019, היתה התובעת מעורבת בתאונת דרכים, בעקבותיה התלוננה בין היתר על כאבים בחגורת הכתפיים.

    בחודש נובמבר 2019 בוצעה בדיקת MRI שהצביעה על קרע מלא בגיד אחר בכתף ימין.

     

53. התובעת המשיכה מדי פעם להתלונן על כאבים בכתף, וכן העלתה תלונות בדבר חרדות ושינויים במצב הרוח.

     

    הנכות

     

54. התובעת טענתה לקיום נכויות בתחום האורתופדי והנפשי, וצירפה חוות דעת רפואיות בתחומים אלה.

    הנתבעות הגישו חוות דעת חולקות, ומשכך מונו מומחים מטעם ביהמ"ש בתחומים הנדונים.

     

55. המומחה מטעם ביהמ"ש בתחום הנפשי (ד"ר יוסף לריה), מצא כי לתובעת לא נותרה נכות נפשית עקב התאונה.

    מומחה זה לא נחקר, והצדדים לא העלו טענות בסיכומיהם ביחס לקביעתו.

     

56. המומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורתופדי (ד"ר נחום רוזנברג), מצא שהתובעת סובלת מכאב והגבלה בתנועת הכתף עקב קרע קטן בגיד הסופראספינטוס, המתאים לנכות רפואית בשיעור 10%.

    כמו כן סבר המומחה שהתובעת סבלה מנכות זמנית בשיעור 50% מיום התאונה ועד ליום 31.8.19, ובשיעור 30% מיום 1.9.19 ועד 31.10.19.

     

57. הנתבעות חלקו על חוות דעתו של ד"ר רוזנברג, והן חקרו אותו בישיבה מיום 18.1.24.

    בסיכומיהן העלו הנתבעות טענות כלליות, בחצי פה כמעט, כנגד קביעות ד"ר רוזנברג.

    הנתבעות 1-2 לא העלו טענות כלפי המומחה, וביקשו להצטרף לטענות הנתבעת 3.

    הנתבעת 3(עמישב), העלתה בסיכומיה טיעון קצר, כללי ולא ממוקד ביחס לחוות דעת ד"ר רוזנברג (ראו סעיף 80), אשר כלל טענה כללית לגבי "הלוגיקה" ששימשה את ד"ר רוזנברג, ובסעיף 92 לסיכומיה היא טענה באופן כללי, על פני 4 שורות, כי המומחה טעה, וכי הוא העניק נכות "מחמת הספק".

    הא ותו לא.

     

58. ביהמ"ש הוא אכן הקובע בשאלות רפואיות, והוא רשאי לסטות ממסקנות של מומחה מטעמו, ואולם הלכה היא שהדבר ייעשה במשורה ובמקרים חריגים, כאשר ביהמ"ש משתכנע שנפל ליקוי בסיסי בחוות הדעת, כזה היורד לשורש הדברים ואינו מאפשר לקבל את מסקנות המומחה.

59. המקרה שלפניי רחוק מאותם מקרים חריגים בה יש לסטות ממסקנות המומחה.

    חוות הדעת של המומחה ד"ר רוזנברג, שהוא בעל מומחיות מיוחדת בתחום הכתף, היתה מפורטת ומנומקת היטב.

    מלבד דיון בשאלת הנכות ועצם קיומה, הקדיש המומחה חלק נכבד מחוות דעתו לסוגיית הקשר הסיבתי, כשהוא מתייחס לרישומים ביחס לכתף מלפני התאונה ואחריה, לרבות אירועים נוספים בהם נגרמה חבלה בכתף ימין.

    המומחה ציין כי הקרע בגיד הכתף שגרם לנכות יכול להיות מוסבר ב- 4 מאורעות שונים, שאחד מהם הוא התאונה מושא התביעה, ובחוות דעתו הוא הסביר מדוע האפשרות לפיה התאונה מושא התביעה היא שגרמה לקרע ולנכות היא המסתברת ביותר.

    יוער כי ד"ר רוזנברג העלה את סוגיית הקשר הסיבתי בחוות דעתו ודן בה באריכות, אף שהמומחה מטעם הנתבעות לא נדרש לכך, ללמדך על מידת המקצועיות וההגינות שלו.

    בחקירתו הנגדית נחקר ד"ר רוזנברג ארוכות ע"י הנתבעות, בעיקר בסוגיית הקשר הסיבתי, ומסר תשובות שהכילו הסברים משכנעים ומתקבלים על הדעת בנדון.

     

60. כאמור, הנתבעות לא טרחו להסביר בסיכומיהם, בהסבר ממשי ומשכנע, מדוע יש להתערב במסקנות ד"ר רוזנברג, ולפיכך אין מקום או הצדקה להרחיב בנדון.

    אסתפק בכך שד"ר רוזנברג הותיר רושם מקצועי ומהימן בחקירתו, ותשובותיו היו מניחות את הדעת ומשכנעות.

    ד"ר רוזנברג הסביר מדוע קבע עצם קיומה של נכות, ומהו הבסיס ששימש אותו בנדון (ראו למשל עמ' 66 לפרוטוקול הישיבה), כשהיא מסביר כי הקרע בגיד גורם לכאבים, אשר בתורם יכולים להגביל את תנועות הכתף, ומדגיש כי לא מצא בבדיקתו את התובעת סימנים להגזמה (ראו למשל עדותו בעמוד 56).

    ד"ר רוזנברג הסביר, פעם אחר פעם, את הלוגיקה מאחורי קביעתו בסוגיית הקשר הסיבתי (ראו למשל עמודים 55, 57, 65, ועוד).

    בתמצית יצוין כי ד"ר רוזנברג היה מודע לתלונות קודמות בכתף ולמעורבות התובעת באירועים נוספים בהם נגרמה חבלה לכתף, והסביר שעל אף שקיימת אפשרות תיאורטית שהקרע נוצר באירועים אחרים, הרי שהמסמכים הרפואיים מלמדים שהקרע הפך להיות סימפטומטי, קרי הגיע לידי ביטוי בדמות נכות, בעקבות התאונה מושא התביעה.

    מעדותו של ד"ר רוזנברג היה ברור ונהיר, מדוע יש לקבוע, במאזן ההסתברויות, שהתאונה היא האחראית לנכות ממנה סובלת התובעת כיום.

    אכן, המומחה ציין בחוות דעתו כי ניתן להגיע למסקנה בדבר קשר סיבתי "אם לשפוט את המצב לקולא" (עמ' 6 לחוות דעתו), ואולם בעדותו, בה הוא נדרש בין היתר לביטוי זה, הוא הסביר מדוע זוהי התוצאה המסתברת ביותר, קרי בהסתברות מעל 50% (ראו למשל עדותו בעמוד 55 ו- 65 לפרוטוקול), ואין לומר שהוא קבע את הנכות "מחמת הספק".

     

61. כאמור, ובשים לב לדלות טיעוניהן של הנתבעות בסיכומיהן בעניין זה, אינני מוצא להמשיך ולהרחיב בנדון.

     

62. לסיכום, בעקבות התאונה נותרה לתובעת נכות בשיעור 10%, בשל קרע חלקי באחד הגידים בכתף ימין, הגורם לכאבים ולמגבלה עקב כך.

     

    כאב וסבל

     

63. התובעת, ילידת 1963, סבלה כאמור מפגיעה בכתף, אשר אף ליוותה אותה בימים הראשונים במהלך חופשתה בחו"ל.

    התובעת נותרה עם כאבים ומגבלה בכתף, שיגרמו לה סבל ואי נחת גם בעתיד.

    במכלול הנסיבות מצאתי לפסוק לתובעת פיצוי בסך 40,000 ₪ עבור כאב וסבל.

     

    הפסד שכר בעבר

     

64. התובעת היא אחות מוסמכת בהכשרתה; היא שימשה כאחות במשך עשרות שנים בקופת חולים "לאומית"; ובשנים האחרונות ועד היום היא משמשת כאחות אחראית באחת ממרפאות הקופה.

     

65. לטענת התובעת, היא אמנם שבה לעבודתה בסמוך לאחר התאונה (ראו למשל דבריה לד"ר לריה, המומחה מטעם ביהמ"ש, לו מסרה שהיא "חזרה מיד לעבודה"), ואולם לדבריה בשל כאבים ומגבלות בכתף, היא החסירה שעות וימי עבודה.

    בסיכומיה ביקשה התובעת פיצוי בסך 11,000 ₪ בשל ימי מחלה שניצלה מאז התאונה עקב פגיעתה, סכום המשקף לטענתה את שווי הימים שאבדו.

     

66. סבורני שהתובעת לא הוכיחה כדבעי את הנזק הנטען.

    טענה להפסד שכר בעבר, לרבות בגין אובדן ימי מחלה, היא טענה לנזק מיוחד, אותו יש להוכיח בראיות מתאימות.

    גם אם נניח שלאחר התאונה החסירה התובעת שעות עבודה או ימי עבודה, התובעת לא הוכיח כראוי מהו מספר השעות או הימים שהחסירה; היא לא הוכיחה קשר סיבתי בין הדבר לבין הפגיעה; וחשוב מכך, היא לא הוכיחה כדבעי רכיבים חיוניים לצורך פיצוי בגין אובדן ימי מחלה, לרבות מספר הימים שנוצל; עצם היות ימי מהחלה ברי פדיון; וערך הפדיון של ימם אלה.

    יוער כי התובעת עובדת במקום עבודה מסודר, והיא יכולה היתה להציג אישורים ואסמכתאות מהמעסיק בגין הרכיבים הנ"ל, אך היא לא עשתה כן.

    עוד יוער כי הנתבעות זימנו לעדות את מנהלת משאבי אנוש במחוז צפון של קופ"ח לאומית (הגב' עדי ליבנה), אשר בין היתר ציינה כי למיטב בדיקתה התובעת קיבלה שכר מלא בתקופה שלאחר התאונה (עמ' 62 לפרוטוקול, שורה 25).

    עדה זו לא נתבקשה, לרבות ע"י ב"כ התובעת, להתייחס לסוגיית ניצול ימי מחלה או אובדן כספי שנגרם לתובעת עקב כך.

     

67. ראוי לציין כי מתלושי השכר שהגישו הצדדים (המגיעים עד סוף שנת 2022), עולה כי לא חלה ירידה בשכרה של התובעת מאז התאונה.

     

68. אין לומר אפוא שהתובעת הוכיחה כדבעי את ההפסד בסך 11,000 ₪ המיוחס לניצול ימי מחלה (כאשר ממילא היא לא הסבירה בסיכומיה כיצד היא הגיעה לסכום זה).

     

    הפסד שכר בעתיד

     

69. לשיטת התובעת, הנכות שנותרה אצלה בכתף היא בעלת השלכה תפקודית על עבודתה; שיעורה התפקודי הוא כשיעור הנכות הרפואית; ובנסיבות אלה היא זכאית לפיצוי לפי שיעור גריעה של 10% משכרה בערכיו כיום (כ- 14,800 ₪ לטענת התובעת).

     

70. התובעת היא כאמור אחות מוסמכת, המשמשת אחות אחראית במרפאה בקופת חולים.

    היא עובדת בקופה משך עשרות שנים, וממשיכה בתפקיד גם היום.

    כאמור, אין אינדיקציה שמאז התאונה ועד היום (כשש שנים), חלה ירידה בשכרה (לפי תלוש שהכר האחרון שהוצג, של חודש דצמבר 2022, עמד שכרה הממוצע ברוטו על כ- 14,500 ₪).

     

71. לנכות שנותרה לתובעת, הבאה לידי ביטוי בכאב בכתף ובהגבלה מסוימת בתנועת הכתף על רקע זה, יכולה להיות השלכה מסוימת על תפקידה כאחות, אם כי יש לציין כי כמכלול אין המדובר בתפקיד הדורש מאמץ פיזי מיוחד בכתף, קל וחומר בשים לב לכך שהתובעת משמשת אחות אחראית, תפקיד הוא גם בעל פן ניהולו/משרדי.

    זאת ועוד. הפיצוי בגין הפסד שכר לעתיד ניתן עבור גריעה עתידית בשכר (ולאו דווקא עבור מידת התפקודיות של הנכות).

    בהקשר אחרון זה יש לקחת בחשבון שבששת השנים שחלפו מאז התאונה לא חלה פגיעה בשכרה של התובעת, וכן את העובדה שמדובר בעובדת ותיקה, המועסקת ע"י מעסיק גדול שלא בנקל יאפשר פגיעה בשכרה.

    לפיכך, אין לקבל את בקשת התובעת לחישוב הפסד השכר לפי גריעה של 10% משכרה הממוצע עד הגיעה לגיל 67.

    מאידך, התובעת זכאית לפיצוי גלובלי, המשקף את העובדה שלנכות יכולה להיות השפעה על תיפקודה, דבר שיכול להתגבר ככל שהיא תתבגר בשנים, וכן את האפשרות שיחולו שינויים תעסוקתיים ארגוניים במקום עבודתה, לרבות פליטה ממנו, דבר שיכול להציב בפני התובעת קשיים תעסוקתיים גם נוכח המגבלה בכתף.

     

72. בשים לב למפורט לעיל, מצאתי לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בסך 45,000 ₪, כולל הפסדי תנאים סוציאליים (בכדי לסבר את האוזן יצוין כי חישוב לפי גריעה בשיעור 10% משכר של 15,000 ₪ עד גיל 67, היה מביא לתוצאה של כ-83,000 ₪, כולל הפסדי תנאי סוציאליים, ומשכך הפיצוי הגלובלי הנ"ל משקף כ- 55% מחישוב זה).

     

    עזרת הזולת בעבר ולעתיד

     

73. לטענת התובעת, היא נזקקה לעזרה מוגברת לאחר התאונה, ותמשיך להזדקק לכך גם בעתיד, ובסיכומיה היא ביקשה פיצוי גלובלי של 60,000 ₪ בגין עזרה בעבר ולעתיד.

     

74. בתקופה הסמוכה לאחר התאונה סבלה התובעת ממגבלה של ממש בכתף ימין, ותעיד על כך העובדה שד"ר רוזנברג סבר כי לתובעת היתה נכות זמנית בשיעור 50% למשך בחודש ושבוע ולאחר מכן 30% למשך חודשיים.

    סביר להניח כי בתקופה זו, אף שהתובעת שבה לעבודה, היא התקשתה בביצוע עבודות משק הבית ופעולות יומיומיות אחרות, ונזקקה לעזרת הזולת, בעיקר של בני משפחה.

    בגין כך זכאית התובעת לפיצוי בסך של 5,000 ₪ עבור התקופה הסמוכה לאחר התאונה.

    מעבר לכך לא הוכחו צורך או הצדקה לעזרה מיוחדת של הזולת בגין הפגיעה בתאונה, מאז התרחשותה ועד היום.

     

75. אשר לעתיד, לתובעת יש כאבים ומגבלה מסוימת בכתף ימין.

    ניתן להניח שככל שהתובעת תתבגר תקשה עליה הנכות בביצוע מטלות בבית, אם כי אין מקום להפריז במידת הצורך בעזרה בגין כך.

    לאור האמור מצאתי לפסוק לתובעת סכום נוסף של 5,000 ₪ עבור עזרת הזולת בעתיד.

     

    הוצאות

     

76. התובעת טענתה בסיכומיה להוצאות ניכרות בהן נשאה בגין צורך בטיפולים רפואיים, לרבות פיזיותרפיה, וכן רכישת תרופות ותכשירים למיניהם, אך לא נקבה בסיכומיה בסכום המבוקש.

    חרף האמור, סבורני שהתובעת זכאית לפיצוי מתון בנדון, וזאת בשים לב לכך שמהמסמכים הרפואיים עולה כי היא נזקקה לטיפולים וביקורת רפואית, ומדי פעם לרכישת תרופות, אשר מן הסתם גרמו הוצאות בדמות צורך בנסיעות וכם עלויות שלא היו מכוסות כולן בסך הבריאות.

    בנסיבות העניין מצאתי לפסוק לתובעת פיצוי בסך 2,000 ₪.

     

    סיכום הנזק

     

77. סך נזקי התובעת עקב התאונה עומד על 97,000 ₪.

     

    סוף דבר

     

78. התובעת זכאית לפיצוי בגין סך נזקיה, ובניכוי אשם תורם בשיעור 15%.

    משכך, עומד סכום הפיצוי על 82,450 ₪ נטו.

     

79. לסכום הנ"ל יש להוסיף שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 19,500 ₪, החזר העלות שהתובעת שילמה עבור המומחה מטעמה בתחום האורתופדי; החזר חלקה בשכר המומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורתופדי; והחזר האגרה ששולמה על ידה בתחילת ההליך.

    בשים לב לשורה התחתונה בתחום הנפשי, לא מצאתי לפסוק לתובעת הוצאות ביחס לחוות הדעת שהגישה בתחום זה, או ביחס לחלקה בשכר המומחה מטעם ביהמ"ש.

     

80. הנתבעות 1-2 ישאו ב- 50% מהסכומים הנ"ל, והנתבעת 3 תשא ב- 50% מהסכומים.

    החיובים כלפי התובעת הם ביחד ולחוד.

81. הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 ימים, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד מועד התשלום בפועל.

     

82. ההודעה לצד שלישי נדחית בזאת, והמודיעות ישלמו לצדדים השלישיים בגינה שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪, וכן יחזירו להם את האגרה ששולמה בעת הגשתה, והכל בתוך 30 ימים, אחרת ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית עד התשלום בפועל.

     

83. המזכירות תעביר את פסק הדין לצדדים ותפעל לסגירת התיק.

     

     

    ניתן היום, ד' אלול תשפ"ה, 28 אוגוסט 2025, בהעדר הצדדים.