פלונית נ' דראושה ואח'

לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, עקב טענות לרשלנות רפואית בטיפולי שיניים שבוצעו בפיה.

רקע והליכים מקדמיים

התובעת ילידת 1992, פנתה עקב כאבים בשניים בלסת עליונה למרפאת ד"ר שמוט ז"ל. התובעת טופלה אצל ד"ר שמוט עד לפטירתו ולאחר מכן המשיכה לקבל טיפול במרפאתו  ע"י הנתבע 1 ד"ר דראושה. לטענת התובעת שני הרופאים טיפלו בשיניה באופן רשלני והסבו לה נזק רב.

הנתבע 1 הינו ד"ר דראושה מי ששהה במרפאתו של ד"ר שמוט ז"ל, עד לסגירת המרפאה. בהמשך טיפל בתובעת במרפאתו הפרטית.

הנתבעים 2-3  הנם יורשיו בנו ואלמנתו של ד"ר שמוט ז"ל, אשר נפטר ביום 2.4.2018.

הנתבעת 4 הנה חברת הביטוח אשר ביטחה בזמנים האמורים את המנוח ד"ר שמוט בביטוח אחריות מקצועית.

נוכח הפערים בין חוות דעת מטעם הצדדים מונו 2 מומחים מטעם בית המשפט. בתחום הפסיכיאטרי ובתחום שיקום הפה.

בתחום פסיכיאטרי  מונה ד"ר כמאל פארחת, אשר קבע כי לתובעת נותרה נכות פסיכיאטרית בשיעור 10% בגין הפרעת הסתגלות דיכאונית וחרדתית.

בתחום שיקום הפה מונה ד"ר יוסי גלייטמן אשר קבע, כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 3% בגין אובדן  12 שניים. עוד קבע המומחה כי ביצוע טיפולי שורש בצורה גורפת ובחלקם לקויים מנוגד למצופה מהרופא הסביר. כך גם העדר הרשומה ממרפאת ד"ר שמוט, העדר צילומי הרנטגן העדר אבחון וטיפול במחלת העששת במרפאת ד"ר דראושה מנוגדים למצופה מהרופא הסביר.

לצורך שמיעת הראיות התקיימו בתיק שתי ישיבות הוכחות. האחת מיום 4.5.25 בה העידו התובעת אחותה ואחיה. והשנייה מיום  19.1.26 בה העידו הנתבע 1, הנתבע 3 ומומחה בית המשפט ד"ר גלייטמן.

טענות הצדדים:

התובעת טוענת כי מעשיהם ומחדליהם של הנתבעים גרמו לה נזק בלתי הפיך וכי היא זכאית לפיצוי כספי בגין הנזק שנגרם לה. התובעת טוענת כי שני הרופאים מעוולים ביחד ולחוד וכי עליהם לשפות אותה בגין נזקיה.

עוד טוענת התובעת כי הטיפולים שבוצעו, אשר כללו טיפולי שורש באופן גורף במטרה להכתיר את כל הפה, היו בהעדר הסכמה מדעת. שני הרופאים התרשלו בהעדר הסבר על אופן ביצוע הטיפול והסיכונים הכרוכים בו. כמו כן התרשלו בבחירת שיטת הטיפול  בביצועו ובמעקב אחריו.

לטענת התובעת שני הרופאים הפרו חובת זהירות כלפיה הן באופן הטיפול, והן בהעדר רשומה רפואית. כלל התיעוד הרפואי ממרפאתו של ד"ר שמוט אינו בנמצא וכן ברשומה הרפואית של ד"ר דראושה קיימים ליקויים רבים. אלה מהווים הפרת זכות של התובעת למידע בגין הטיפול שניתן לה. העדרה של רשומה רפואית מהווה נזק ראייתי לתובעת ועל כן הנטל לשלול את הרשלנות עובר לפתחם של הנתבעים. מכל האמור דין תביעה להתקבל ועל הנתבעים לשפות אותה בגין כל נזקיה.

הנתבע 1, ד"ר דרושה טוען  כי הוא "שורבב" להליך שלא לצורך וכי אין לתובעת עילת תביעה כנגדו. עוד נטען על ידו, כי לא היתה לו כל מעורבות בטיפול בתובעת וכי בהיותו מתלמד אצל ד"ר שמוט הוא רק צפה בו מטפל אך לא טיפל בעצמו בתובעת.

ד"ר דראושה טוען, כי התובעת מסרה אי דיוקים וסתירות בכל הקשור לזהות הרופא שטיפל בה, היקף הטיפולים ומועדם. סתירות ואי דיוקים אלו נוגעים לשאלת המחלוקת בין הצדדים שהיא האם ד"ר דראושה בכלל טיפל בתובעת. לטענת ד"ר דראושה התובעת לא הצליחה להציג גרסה אחידה אמינה וברורה בשאלה זו ועל כן דין התביעה כנגדו להידחות. התובעת בעדותה אינה מייחסת לד"ר דראושה כל פעולת טיפול קונקרטית אלא רק נוכחות כללית בלבד. אין בנוכחותו של ד"ר דרושה, כשלעצמה, כדי לייחס לו זיקה טיפול או אחריות מקום בו מדובר בנוכחות לצרכי למידה והסתכלות.

עוד נטען כי התובעת אישרה שרק ד"ר שמוט הוא זה שבפועל טיפל בה בתקופת חייו ואילו ד"ר דראושה החל לטפל בה רק לאחר מותו ש"ל ד"ר שמוט. גרסתה זו אף קיבלה חיזוק מעדותם של בני משפחתה. בני משפחתה העידו כי הרופא המטפל הבלעדי אליו פנו היה ד"ר שמוט.

טוען ד"ר דראושה, כי נוכחותו במרפאת ד"ר שמוט בשנת 2018 היתה לתקופה מוגבלת ללא העסקה, ללא שכר ולצרכי הסתכלות ולימוד בלבד. משכך, בנסיבות אלו אין להטיל עליו חבות כל שהיא בתביעה הנדונה. לא הוכח כי התקיימו יחסי רופא - מטופל בין התובעת לבין ד"ר דראושה.

ככל שהתובעת טוענת כי נגרמו לה טיפולים רשלניים אותה רשלנות ככל שהיתה יש לייחס לד"ר שמוט בלבד.

עוד טוען ד"ר דראושה כי הטיפול שביצע בפיה של התובעת בשנת 2020 הינו טיפול נקודתי אשר לגביו קיים תיעוד כנדרש. לבסוף טוען ד"ר דראושה כי אין כל קשר סיבתי בין נזקיה לבין המעשים והמחדלים שהתובעת מייחסת לו ודין תביעתה כלפיו להידחות.

הנתבעים 2-4 טוענים כי למנוח לא יכולה להיות אחריות על מעשים או מחדלים  שנגרמו לאחר מותו וכי לנתבעים 2-4 יכולה להיות אחריות על מעשיו של המנוח בלבד ללא קשר לנתבע 1.

לטענת הנתבעים אין חולק כי לאחר מותו של ד"ר שמוט המרפאה נסגרה והתיעוד לא נשמר. אולם, קיים צילום פנורמי של התובעת מיום 23.3.2018 על פיו כלל השיניים בפיה. צילום זה נעשה לפני תחילת הטיפול. אין חולק כי ד"ר שמוט נפטר ביום 2.4.2018, יש לקבוע כי תחילת הטיפול היא לכל המוקדם ביום 23.3.2018, שבועיים לפני פטירת המנוח ד"ר שמוט. גם אם נעשו טיפולים לפני המועד האמור אלה לא גרמו נזק לשיניה ומצב השיניים כפי שמופיע בצילום מיום 23.3.2018 הוא המהווה את תחילת הטיפול נשוא התביעה.

טענתו של ד"ר דראושה לפיה פעולותיו בתובעת צומצמו רק "לסיוע" אינן מתיישבות עם ההיגיון שכן ד"ר דראושה סיים את לימודיו בשנת 2014 ואף החל לטפל במטופלים במרפאתו הפרטית. זאת ועוד, מחוות דעתו של מומחה בימ"ש ד"ר גלייטמן עולה כי טיפולי השורש שבוצעו בתובעת דורשים בין 25-30  פגישות. אין חולק כי ד"ר שמוט לא יכול היה לבצע זאת ממועד הצילום ועד למועד פטירתו.

יוצא כי גם לו טופלה התובעת ע"י ד"ר שמוט בטיפולי שורש, המדובר בטיפולים בשיניים בודדות שכן הצריכו טיפול שורש. יתר השיניים כאמור, טופלו ע"י ד"ר דארושה. כך  עולה מהרשומה הרפואית במרפאתו לפיה ביום 22.6.20 בוצעו השחזה ל 10 שיניים והוחלפו כתרים זמניים ל 4 שיניים.

עולה, כך נטען, כי כל נזקי התובעת הנטענים באחריות ד"ר דראושה ולא נוגעים לד"ר שמוט ז"ל.

דיון והכרעה:

דומה, כי בהליך זה מירב מאמצי הנתבעים הושקע בהטלת אשם זה על זה ומיעוטו בהתמודדות עם טענות הרשלנות כפי שהועלו בכתב התביעה וכפי שנקבעו על ידי המומחה מטעם בית המשפט. כך, בעוד הנתבע 1 טען כי כלל לא טיפל בתובעת הרי הנתבעים 2-4 טענו כי מירב הטיפול בתובעת נעשה על ידי ד"ר דראושה – הנתבע 1.

אמנם נטען על ידי הנתבעים כי מצב פיה של התובעת היה לקוי וכי היתה לה נטייה לעששת, אך כאמור אין התמודדות אמיתית עם הקביעות של המומחה מטעם בית המשפט, אשר סיכם את חוות דעתו כך:

לאחר עיון בטיעוני הצדדים ובחוות הדעת המומחה מטעם בית המשפט, מצאתי לקבל את מסקנותיו המנומקות במלואן.

חלוקת החבות בין הנתבע 1 לבין הנתבעים 2-4

קיימות שתי עובדות על ציר הזמנים, אשר אין עליהן מחלוקת וחשובות לענייננו:

1. ביום 23.3.18 בוצע צילום פנורמי במרפאתו של ד"ר שמוט.
2. ביום 2.4.18 הלך לעולמו ד"ר שמוט.

אני מקבל את טענת הנתבעות 2-4 לפיה הטיפול בתובעת החל רק לאחר ביצוע הצילום האמור, בהסתמך על דברי מומחה בית המשפט ואף מומחה התובעת (ראו סעיף 5-12 לסיכומי טענותיהן).

טענה זו מתיישבת הן עם הראיות כפי שצוטטו על ידי הנתבעות 2-4 והן עם השכל הישר.

עולה אפוא כי גם בהנחה כי ד"ר שמוט המשיך לטפל בתובעת עד יום מותו ממש, הרי מדובר בתקופה קצרה ביותר של כשבועיים, כאשר הוברר כי הטיפולים אותם קיבלה התובעת דרשו ביקורים רבים (בין 25-30 על פי מומחה בית המשפט, עמ' 25 לפרוטוקול, שורה 8).

עם זאת, אין חולק כי לא קויימה החובה לשמור את הרשומות רפואיות במרפאתו של ד"ר שמוט בעניינה של התובעת (ראו סעיף 17 בחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996; (תקנות בריאות העם (רישום מרפאות), תשמ"ז-1987, תקנות 11ד(א), (ב)).

כפועל יוצא, קיים קושי לדעת מי טיפל בתובעת במרפאתו של ד"ר שמוט, האם היה זה ד"ר שמוט עצמו או שמא ד"ר דראושה הטוען מצידו, כי שהה במרפאה לצורך הסתכלות בלבד, ולא ביצע כל טיפול לתובעת במרפאה האמורה.

אין חולק כי התובעת טופלה לאחר מותו של ד"ר שמוט על ידי הנתבע 1 במרפאתו הפרטית. אלא שלטענת הנתבע 1 כל שביצע היה השחזת שיניים ולקיחת מידות וזאת לבקשתה של התובעת ואף מבלי לקחת כל תמורה כיוון ש"ריחם עליה" ומבלי להכין כל תכנית טיפול (עמ' 11 לפרוטוקול).

מומחה בית המשפט מתייחס לטיפול אשר קיבלה התובעת אצל הנתבע 1 ומוצא אותו רשלני:

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בראיות אשר הובאו מטעמם, אני מקבל את טענת נתבע 1 לפיה לא טיפל בתובעת במרפאת ד"ר שמוט. עם זאת, אינני מקבל את טענתו לפיה לא התרשל בטיפולו בתובעת במרפאתו הפרטית. כאמור, טען כי טיפל בתובעת בחינם, כלל לא הכין תכנית טיפול, ופעל על פי הוראות מדוייקות אשר קיבל ממנה (עמ' 11 לפרוטוקול מיום 19.1.26):

בטיעון הנתבע 1 אין התמודדות עם טענות ההתרשלות כפי שפורטו על ידי מומחה בית המשפט, ואין בטענה לפיה פעל על פי הנחיות התובעת כדי לסייע בו או לפוטרו מאחריות.

בשים לב לכלל הראיות ובמיוחד לפרק הזמנים הקצר מתחילת הטיפול ועד למותו של ד"ר שמוט וכן בשים לב לכך שלא נשמרה הרשומה הרפואית במרפאתו של ד"ר שמוט, מצאתי לחלק את האחריות בין הנתבע 1 לבין הנתבעים 2-3 כדלקמן: נתבע 1 85% ונתבעים 2-4 15%.

הנזק

התובעת ילידת 1992, כיום בת 34. עותרת בסיכומיה לפיצוי בסך של 1,707,348 ₪.

כאמור, הנכויות שנקבעו ע"י מומחי בימ"ש הנם נכות בתחום שיקום הפה בשיעור של 3% וכן נכות פסיכיאטרית בשיעור של 10%.

להלן פירוט ראשי הנזק:

עלות הטיפול המתקן

באשר לעלויות הטיפולים, בהתאם להמלצת המומחה מטעם בית המשפט, יש לבצע השבה של תשלומים ששילמה לד"ר חוסאם אבו אחמד בגין:

1. עקירות ותותבת זמנית שלמה בלסת עליונה 16,000 ₪
2. הרמת סינוס דו צדדי בסך של 20,000 ₪
3. שיקום 8 שתלים בלסת עליונה בסך של 28,000 ₪
4. 8 מבנים על שתלים בסך של 9,600 ₪.
5. שתל בשן 47 וכן מבנה בסך 4,700 ₪.
6. מבנים לשיניים 37-46 (10 שיניים) סך של 40,000 ש"ח.

בסך הכל 118,300 ₪

עלות טיפול עתידי

בהתאם לגילה של התובעת ובשים לב להמלצת מומחה בימ"ש בחוות דעתו ובשאלות ההבהרה תידרש התובעת להחלפה כל עשור ובסך הכל כ 5 החלפות בסך של 200,000 ₪.  

הפסדי שכר

התובעת טוענת להפסדי שכר מבלי להציג ראיות אשר יש בהן לבסס פסיקת הפסדי השתכרות לעתיד. התובעת עבדה עובר לטיפולים אשר עברה ועובדת עד היום, וחלף כמעט עשור מאז הארועים נשוא הליך זה. אין זה המקרה בו יש לבצע חישוב אריתמטי להפסד על פי הנכות הרפואית אשר נקבעה. אמנם נקבעה נכות פסכיאטרית, אולם התובעת תקבל פיצוי במסגרת פסק דין זה לבצע את כלל הטיפולים הנדרשים על מנת להשיב את המצב לקדמותו ככל הניתן.

יחד עם זאת, מצאתי בנסיבות העניין לקבוע פיצוי גלובלי בשיעור של 50,000 ₪ על חשבון הפסדי שכר לעתיד, לרבות הצורך בהיעדרות מהעבודה לצורך טיפולי השיניים.

עזרת צד ג' (עבר ועתיד)

בראש נזק זה  ייפסק סכום פיצוי גלובאלי בגין עזרה, בפרט בתקופה שלאחר ביצוע הטיפול ובהמשך הטיפולים בעתיד, פיצוי בסך 5,000 ₪.

הוצאות נסיעה (עבר ועתיד)

מאחר ומדובר במסכת שלמה של טיפולים שהתובעת עברה ועוד עתידה לעבור, בין היתר, לאור הטיפול הרשלני וכפי שנקבע ע"י מומחה בית המשפט. התובעת אמנם צירפה קבלות רובן בגין הוצאות הטיפול שכבר נפסקו בנפרד. אולם, בשים לב לצורך הברור להגעה לטיפולים, מצאתי לנכון לפסוק בגין ראש נזק זה פיצוי גלובאלי בסך 5,000 ₪.

 כאב וסבל

 בקביעת הפיצוי הראוי בהקשר זה נתתי דעתי לרף הפיצוי שנקבע בפסיקה ת"א (שלום ת"א) 58417-06-17 פלונית נ' וליד מורה (4.12.2021) שם נפסק פיצוי בגין נזק שאינו ממוני בסך של 100,000 ש"ח; ת"א (שלום ת"א) 8288-11-13 פלוני נ' לואי טווי (פורסם בנבו ביום ) שם נפסק פיצוי בגין כאב וסבל בסך של 100,00 ₪ ; ת"א (שלום י-ם) 22204-12-17 פלונית נ' שטרן (פורסם בנבו ביום 5.1.2023) נפסק פיצוי בגין כאב וסבל בסך של 75,000, שם נעקרו שלא לצורך 8 שיניים; ת"א (תל אביב-יפו) 14386-10-18 ו.ג נ' ד"ר תאופ'יק דראג'מה (פורסם בנבו ביום 24.1.2022) בו השית בית המשפט בגין כאב וסבל ופגיעה האוטונומיה סך של 180,000 ₪; ת"א (הרצ') 16725-03-22‏ ‏ פלונית נ' אוסנה קונסטניי (פורסם  בנבו ביום 13.2.25) שם נפסק פיצוי בסך 120,000 ₪).

התובעת טענה כי נגרמו לה ייסורים רבים ונזקים וסבל בכל רובדי החיים. בתצהיר עדותה הראשית ובחקירתה, תיארה בהרחבה את השלכות הטיפול הרפואי על חייה ואף בפן הנפשי, עובדה אשר אף נתמכה בחוות דעת מטעם בית המשפט.

לאור הקביעה, כי התרשלות הנתבע גרמה לנכות רפואית בשל עקירת 12 שיניים שלא לצורך, והקושי והסבל הכרוך בביצוע הטיפולים בעתיד הכוללים טיפולים חוזרים ומכאיבים שנדרשו ויידרשו לאורך זמן, מצאתי לפסוק סך של 150,000 ₪ בגין ראש נזק זה.

סך הפיצוי מכלל ראשי הנזק הינו 528,300 ₪.

סוף דבר

הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 528,300 ₪ בצירוף 20% שכר טרחה בתוספת מע"מ כדין, וכן החזר בגין חוות דעת ואגרה כנגד קבלות.

חלקו של הנתבע 1 הוא 85% מהסכומים האמורים וחלקם של הנתבעים 2-4 הוא 15%.

יתרת האגרה תחול על הנתבעים על פי אותה חלוקה.