אמזל נ' זילברשטיין ואח'

 לפני תביעה לחיוב יזם בתשלום גמול עבור ארגון פרויקט התחדשות עירונית.

במהלך השנים 2022-2018 קודם פרויקט התחדשות עירונית, אשר במסגרתו תוכננה הריסתם של שני בניינים ובניית בניין חדש, כאשר בעלי הדירות בבניינים שיהרסו יקבלו דירות בבניין החדש בעוד שיתרת הדירות תהייה בבעלותו של היזם שיבצע את הפרויקט.

בחלוף כ-4 שנים של מאמצים, נכרתו הסכמים לקידום הפרויקט מול בעלי הדירות בבניינים והפרויקט יצא לדרך.

לטענת התובע, הוא הוא זה אשר ארגן את הפרויקט, קשר בין בעלי הדירות לנתבעים והביא לכך שהפרויקט קדם עור וגידים. עבור ארגון זה, טוען התובע, סוכם בינו לבין היזם (הנתבעים) שהוא זכאי לגמול בשיעור 2% מההכנסות הצפויות, בחלוקה ל-3 אבני דרך. התובע טוען כי מעת שנחתמו ההסכמים עם בעלי הדירות הושלמה אבן הדרך הראשונה ועל הנתבעים לשלם לו 1/3 מהגמול עליו הוסכם.

הנתבעים כופרים בטענת התובע. לטענתם, התובע למעשה עותר לתשלום "דמי תיווך" אף שאיננו מתווך ואיננו עומד בתנאים המזכים בדמי תיווך. עוד טוענים הנתבעים שממילא יש הבדל גדול בין הפרויקט אותו הציג התובע מלכתחילה לזה שלבסוף קודם, ושבנסיבות אלו אין לתובע הזכות לגמול לו הוא טוען.

במוקד המחלוקות עומדת לפיכך השאלה אם בכלל זכאי התובע לגמול עבור ארגון פרויקט התחדשות עירונית, כאשר הוא איננו מתווך ואיננו עומד בתנאים הקבועים בדיני התיווך. ככל וימצא שעומדת כזו זכות, תידרש בחינת הראיות לשם הכרעה במחלוקת באשר להסכם שכרתו הצדדים בקשר עם הפרויקט.

העובדות

1. התובע עוסק במתן שירותי פיתוח עסקי ליזמים בתחום הנדל"ן.

   הנתבעים 1 ו-2 (להלן: "הנתבעים") הינם יזמים בעסקי התחדשות עירונית.

   הנתבעת 3 הינה חברה פרטית אשר עוסקת בקידום פרויקטים בתחום ההתחדשות העירונית. הנתבעים 1 ו-2 היו, במועדים הרלוונטיים לתביעה זו, מנהליה של נתבעת 3.

   אף הנתבעת 4 הינה חברה פרטית, העוסקת במיזמי התחדשות עירונית.

2. בין התובע לבין הנתבעים התקיימו קשרים עסקיים וקודמו מיזמים בתחום הנדל"ן. בין המיזמים שקידמו התובע והנתבעים גם פרויקט התחדשות עירונית בבניין שברחוב הקונגרס 27 בתל-אביב, שלגביו כרתו הצדדים הסכם בכתב ביום 1.12.14.

3. במהלך 2018 פנה התובע לנתבעים בהצעה לקדם פרויקט התחדשות עירונית (להלן: "הפרויקט") בשני הבניינים הקיימים ברחוב י.ל. פרץ 24 ו-26 בתל אביב (להלן: "הבניינים הישנים").

   אותה עת היו 6 דירות בכל אחד משני הבניינים הישנים, כאשר מחצית הדירות בבניין האחד (הבניין ברחוב י.ל. פרץ 24; להלן: "הבניין הראשון") הייתה בבעלות משפחת איתן שיוצגה על ידי יצחק איתן (להלן: "יצחק איתן") ויתר הדירות היו בבעלות עדנה נבון, מור לנקרי והאחיות פלורנטין. הדירות בבניין השני (הבניין ברחוב י.ל. פרץ 26; להלן: "הבניין השני") הייתה בבעלות שתי משפחות אחרות.

   במסגרת הפרויקט נעשה תכנון במסגרתו ייהרסו הבניינים הישנים, יבנה בניין חדש בשטח הבניינים הישנים, לכל בעל דירה בבניינים הישנים תינתן דירה בבניין החדש, והיזם יהיה בעל זכויות הבנייה באותן דירות נוספות שיבנו בבניין החדש.