קלפהולץ ואח' נ' הורוביץ ואח'

מחלוקת ביחס לזכויות החזקה בדירה מושא ההליך, על רקע טענה שהסכם רכישת הדירה היה הסכם למראית עין.

הצדדים ומסגרת המחלוקת

1. ענייננו בדירה הנמצאת ברחוב חפץ חיים 18 בירושלים. הדירה רשומה כ-1/5 מהזכויות בגוש 30066 חלקה 82 (ספר 1015 דף 5451) ומופיעה בהסכם שיתוף מיום 15.7.2012 כדירה מס' 3.

2. התובע (להלן: "קלפהולץ") רשום כבעליה של הדירה לאחר שרכש אותה ממר הורביץ המנוח בהסכם מיום 22.11.2012. לטענת קלפהולץ, בהיותו כבן 21 הוא עבד כעוזרו ונהגו של אדם בשם לנדא, שנראה כאיש עסקים ויזם מקרקעין אמיד, ועל פי המלצתו רכש את הדירה מהורביץ המנוח, שהיה שותפו של לנדא לעסקים.

3. הנתבע 1 הוא בנו ויורשו היחיד של המוכר, מר הורביץ המנוח, שנפטר ביום 6.8.2019 (להלן ולשם הנוחות: "הורביץ").

4. הנתבעת 2 היא נכדתו של מר הורביץ המנוח ובתו של הנתבע 1, והיא גרה בדירה עם משפחתה לפני ואחרי הסכם המכר. הנתבע 3 הוא בן זוגה (בני הזוג, להלן: "שלזינגר").

   אין מחלוקת שהחזקה הפיזית בדירה לא נמסרה מעולם לקלפהולץ שכן שלזינגר גרים בדירה עם ילדיהם, מטעמו של הורביץ, וללא תשלום דמי שכירות.

5. התובעים הנוספים קשורים להעברת הזכויות בדירה מקלפהולץ לתובע 2 (להלן: "ויצמן").

   ביום 27.10.2013 נחתם הסכם לפיו מכר קלפהולץ לויצמן את הזכויות בדירה וביום 5.11.2013 נרשמה הערת אזהרה לטובת ויצמן. בין קלפהולץ לויצמן התגלעה מחלוקת ביחס להסכם והתנהלו הליכים משפטיים שונים בבוררויות ובבתי משפט. ויצמן זכה בהליך והתובעת 3 (עו"ד ולר) מונתה על פי פסק הבוררות לשמש ככונסת נכסים למימוש הדירה לטובת ויצמן.

6. קלפהולץ וויצמן באמצעות עו"ד ולר הגישו תביעה לפינוי הורביץ ושלזינגר מהדירה, לתשלום דמי שכירות עבור כל השנים שחלפו ולפיצוי בגין האיחור במסירה.

7. הורביץ הגיש תביעה-שכנגד בטענה שהוא הבעלים של הדירה, שמעולם לא נמכרה לקלפהולץ. לטענתו מדובר היה בהסכם למראית עין שכל מטרתו הייתה השגת הלוואה מבנק למשכנתאות לאותו שותף - לנדא, כאשר קלפהולץ היה 'איש קש' גרידא.

   לפיכך, לטענתו, נחתם הסכם המכר האמור בין הורביץ המנוח לקלפהולץ, ולרכישתה-לכאורה של הדירה לקח קלפהולץ הלוואה מהבנק שהובטחה בשעבוד – המשכנתא, ולבנק אף הוצג הסכם שכירות מיום 13.2.2011 בין הורביץ המנוח לנכדתו שלזינגר. כספי ההלוואה מהבנק שולמו להורביץ המנוח, שהעבירם ללנדא, ולטענתו לנדא הוא שנשא בתשלומי המשכנתא עד שחדל, ואז פנה הבנק למימוש השעבוד.