ת"א 49518-10-13 חלק נ' שכונת הפועלים אגודה שיתופית ואח'

מבוא

בפניי תביעה לתשלום פיצויים בסך של 100 אלף שקלים שעניינה עוולת לשון הרע על-פי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), זאת בגין פרסום שנעשה על ידי הנתבעים 1-3 בעיתון "עובדה" (להלן: "עיתון עובדה") המוצא לאור על ידי הנתבעת 4 ונערך על ידי הנתבע 5.

התובע, חן הראל אריאלי (להלן: "התובע" או "אריאלי") הינו תושב העיר עפולה וחבר בשכונת פועלים אגודה שיתופית בע"מ (להלן: "האגודה" או "הנתבעת 1"). אריאלי היה בעל זכויות חכירת משנה במקרקעין הנמצאים ברח' הדגן 22 בעפולה והידועים כחלקה 97 בגוש 16706 (להלן: "המקרקעין"). את זכויותיו במקרקעין רכש אריאלי ביום 28.06.10 ממשפחת שלמה פלק ומכרם לחברת א.י. אדיר (להלן: "החברה הקבלנית" או "אדיר") על-פי הסכם מכר שנערך ביום 28.2.12.

מצב רישום הזכויות במקרקעין לפי נסח טאבו שצורף הינו כדלקמן: הקרן הקיימת לישראל הינה הבעלים הרשום של המקרקעין המנוהלים על ידי מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל"). ביום 7.11.2000 נרשמה האגודה כחוכרת ראשית של המקרקעין וביום 17.2.2011 בוצעה העברת שכירות משנה על החכירה של האגודה על שמו של אריאלי. כן ביום 29.2.12 נרשמה בפנקס רישום המקרקעין הערת אזהרה על חכירת המשנה של אריאלי לטובת החברה הקבלנית בהתאם להסכם הרכישה שנחתם כאמור ביניהם. ברקע למחלוקת שבין הצדדים בתיק דנן מצוי אותו מצב זכויות רשום וחלוקתו כאמור בין הבעלים של הקרקע (קק"ל בניהול ממ"י) לבין החוכרת הראשית (האגודה), חוכר המשנה (אריאלי) והחברה הקבלנית, שאליה חפץ חוכר המשנה-התובע למכור את זכויותיו במקרקעין לצורך הקמת מבנה בבנייה רוויה.

בין בעלי הזכויות במקרקעין התגלע סכסוך מתמשך שהעסיק ערכאות שונות ומקורו ברצונו של אריאלי למכור כאמור את המקרקעין לאדיר, שחפצה לבנות עליהם בניין מגורים רב קומות, ולצורך הקמתו החלה האחרונה לנקוט בהליכים מול מוסדות התכנון והבנייה, על מנת להכשיר את הבניה המתוכננת. מהלך זה, זכה להתנגדות החוכרת הראשית של המקרקעין, היא האגודה, אשר פעלה בכל המישורים האפשריים על מנת לעצור את הבנייה המבוקשת, ועל טעמיה לכך אעמוד בהמשך.

להשלמת התמונה העובדתית יצוין, כי לאחר שבקשה להיתר בניה שהגישה אדיר למוסדות התכנון והבניה, אושרה בפן העקרוני, הגישה האגודה לבית המשפט המחוזי בנצרת תביעה למתן צו מניעה (זמני ולאחר מכן קבוע) על מנת לעצור את הוצאתו לפועל של פרויקט הבניה המתוכנן במקרקעין דנן, בטענה שלא ניתנה הסכמת האגודה (החוכרת הראשית) והמינהל (הבעלים) לבניה המתוכננת. להליך זה אדרש בהמשך ביתר פירוט, אך אציין עתה כי ההליך האמור הסתיים בפסק דין מנומק של כבוד השופטת נחמה מוניץ אשר ניתן ביום 10.9.13 במסגרת ת"א 19597-05-12 שכונת פועלים בעפולה נ' חלק (להלן: "פסק הדין"). על פסק הדין לא הוגש ערעור והוא הפך לסופי וחלוט.

ביום 18.10.13, היינו כחודש ימים אחרי מתן פסק הדין, פורסמה בעיתון "עובדה" מודעה שנושאת את הכותרת "הודעת אזהרה" המתריעה את המעוניינים ברכישת דירה בפרויקט הנ"ל מפני חתימה על הסכם רכישה ומשחררת את האגודה מכל אחריות בגין נזקים שייגרמו עקב כך. מודעה זו עומדת במוקד המחלוקת בתיק דנן, מהווה, כך לשיטת התובע, עוולת לשון הרע ובגינה הוגשה התביעה הנדונה ביום 23.10.13, ימים סופרים לאחר הפרסום, וזאת מבלי שהוכח כי נעשתה על ידי התובע טרם הגשת התביעה פנייה לעיתון או למפרסם לתיקון האמור במודעה.

התביעה הנדונה הוגשה נגד המפרסמת של המודעה בעיתון, הנתבעת 1, והחתומים עליה, הנתבעים 2 ו- 3, ששימשו במועדים הרלוונטיים לתביעה דנן כיו"ר ועד הנהלת האגודה וחברת ועד הנהלת האגודה, בהתאמה, וכן כנגד הנתבעים 4 ו- 5, מוציאה לאור של העיתון ועורך העיתון, בהתאמה.

הפרסום