פלונית נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות

1.התובעת, ילידת שנת 1979, ילדה את בנה הראשון (והיחיד) בשנת 2017, לאחר טיפול של הפרייה חוץ-גופית (IVF). בנה של התובעת אובחן עם תסמונת דאון. בתביעה שלפניי מבקשת התובעת לייחס לנתבעת אחריות נזיקית בגין הולדתו של התובע – הולדה בעוולה – זאת בשל הפרת חובת הגילוי, בפרט לגבי האפשרות לבצע אבחון גנטי בעובר לפני השרשה ברחם (בדיקת סקר המכונה PGS – Preimplantation Genetic Screening).

תשתית עובדתית

2.בתצהיר עדותה הראשית תיארה התובעת את הרקע להליך ה-IVF שעברה בשנת 2016. "בשנות השלושים המאוחרות לחיי" – כך כתבה בתצהיר – "החלטתי להביא ילד לעולם. זו הייתה החלטה מאוד קשה בשבילי, בגלל שלא היה לי בן זוג וידעתי שאצטרך לגדל את הילד כאמא חד הורית". בין השנים 2014 ו-2016 עברה התובעת ארבעה טיפולים של הזרעה תוך-רחמית, ללא הצלחה, ואז בגין 37 גמרה אומר לבצע טיפולי הפריה חוץ-גופית בבית החולים "תל השומר".

3.וכך, ביום 7.12.2016 הגיעה התובעת, מלווה באחותה, לבית החולים שם נפגשה עם ד"ר גת, אז רופא בכיר ביחידת ה-IVF. הרופא הסביר לתובעת על-אודות התהליך הצפוי, והחתים אותה על טופס הסכמה שכולל פירוט רב לגבי הפריה חוץ גופית – המקרים שבהם היא נעשית, שיטת הטיפול והשלבים השונים במהלכו, סיכויי הצלחת הטיפול והסיכונים הטמונים בו, הטיפול ההורמונלי הנדרש ועוד כיוצא באלה. כמו-כן כולל הטופס סעיפים ספציפיים הנוגעים לנושא של אבחון גנטי טרום השרשה. לאבחון כזה יש שתי תצורות אפשריות: הראשונה, שאינה רלוונטית לענייננו – בדיקת הסיכון לחלות במחלות גנטיות מסוימות, על רקע נשאות של ההורים (PGD); והשנייה – סקירה כללית של הכרומוזומים (PGS, או בכינויה האחר PGT-A). להלן האופן שבו תוארו בדיקות האבחון בטופס ההסכמה שעליו חתמה התובעת – תחילה לגבי בדיקת ה-PGD:  

אבחון גנטי טרום השרשה (PGD – Pre-implantation Genetic Diagnosis:

אבחון גנטי טרום הריוני מאפשר בדיקה גנטית של הביצית המופרית טרם החזרתה לרחם. באופן כזה ניתן להחזיר לרחם ביצית מופרית אשר אינה פגועה גנטית באותן בדיקות שבוצעו בה. שיטת האבחון מתבססת על דגימה של תא אחד בלבד מהביצית המופרית, בדרך כלל ביום השלישי להתפתחות כאשר הביצית המופרית מכילה בין 6 ל 8 תאים. פעולה זו אינה פוגעת ביכולת ההתפתחות וההשרשה של העובר כיוון שבשלב זה לכל אחד מהתאים יש אפשרות להתמיין לכל הכיוונים האפשריים. הסיכוי לגרימת נזק לעובר עקב ביצוע הביופסיה הוא פחות מ 0.5%. בדרך כלל נבדקות מספר ביציות מופרות להגדלת האפשרות של החזרת ביצית מופרית ללא בדיקה גנטית.

סיכונים הכרוכים באבחון גנטי טרם השרשה:

קיימת אפשרות כי תהליך נטילת התאים הבודדים מהביצית המופרית לא יצלח בגלל איכות הביציות או בגלל קושי בדגימה. כמו כן ישנם מצבים שבבדיקת התא לא ימצא חומר גנטי ולכן לא ניתן לקבוע האם הביצית המופרית הינה תקינה מבחינה גנטית. נתון זה יילקח בחשבון בעת הדיון על החזרת הביציות המופרות. כמו כן ישנם מקרים שהביצית המופרית לא תמשיך להתפתח מעבר למספר תאים (עם או ללא קשר לתהליך הביופסיה) ולכן סיכוייה להשתרש ולהשיג הריון – נמוכים מאוד. במקרים כאלה לא תוחזרנה הביציות המופרות לרחם.

מהימנות הבדיקה הגנטית הטרום הריונית גבוהה (מעל 95%). אך כמו בכל בדיקת מעבדה, קיימת אפשרות להחזרה לרחם של ביצית מופרית אשר לכאורה הינה תקינה אך למעשה פגועה גנטית, אי לכך, ולאור העובדה שאבחון גנטי טרום השרשה עדיין נחשב בעולם כשיטה חדשנית יש לנקוט בהתאם להמלצות של פורומים בינלאומיים, המתנים את ביצוע אבחון טרום השרשה בכך שאם יושג הריון כתוצאה מהטיפול – יש לבצע אבחון טרום לידתי בעובד בשיטות השגרתיות: על יד דגימת סיסי שליה בשבוע 10 – 12 עם סיכון של 1% להפלה או על יד דיקור מי שפיר בשבוע 20-16 עם סיכון של 0.5% להפלה. על מנת לדעת בוודאות מוחלטת שהביציות המופרות שהוחזרו אכן אינן לוקות במחלה הנבדקת.

ובהמשך לגבי בדיקת ה-PGS, בזו הלשון:

אבחון גנטי טרום השרשה לסקירת כרומוזומים (PGS - Preimplantation Genetic Screening):

על ידי שימוש באמצעי אבחון גנטיים מתקדמים ניתן לבדוק את מספר ותבנית הכרומוזומים בתאים שנדגמו מהעובר. דגימת התאים מהעובר יכולה להתבצע לאחר 3 ימים של התפתחות או בשלב הבלסטוציסט (6-5 ימים של התפתחות). בדומה לבדיקות המבוצעות במהלך ההריון (מי שפיר או סיסי שליה) ניתן לאבחן את העוברים המאוזנים מבחינת מספר הכרומוזומים ולהחזירם לרחם. לכן שיטת אבחון זו יכולה להיות מוצעת למטופלות המבקשות להרות וגילן מתקדם. שימוש בשיטה זו מפחית את מספר העוברים שיש להחזיר לרחם על מנת להשיג הריון, מפחית את שיעור הריונות מרובה עוברים, מפחית את שיעורי ההפלה ומעלה את שיעור השרשת העוברים. בנשים צעירות שבדרך כלל מפתחות עוברים במספר גבוה, השיטה של PGS מקצרת את הזמן להשגת ההריון. לעומתן, נשים עם גיל מתקדם המפתחות פחות עוברים לדגימה ואשר מלכתחילה ובאופן טבעי שיעור העוברים הבלתי תקינים הוא גבוה, עלולות למצוא עצמן ללא עוברים ראויים להחזרה.