פלונית נ' טופולופומפו בע"מ

לפניי תביעה שעניינה אירוע שהתרחש ביום 15.4.19 ואשר בגינו נגרמו לתובעת נזקי גוף. התובעת, ילידת X.X.68, הייתה במועד האירוע מנהלת פרויקטים בקופ"ח מכבי, סעדה עם בנה במסעדה שנקראה טופולופומפו (להלן: "המסעדה"), שבבעלות הנתבעת. לפי הנטען בכתב התביעה, בשעה 15:00 לערך הלכה לכיוון השירותים במסעדה ולפתע החליקה כתוצאה מרצפה רטובה שניקו בסמוך לנפילתה ו/או כתוצאה מרצפה שהותקנה בניגוד לתקן מקדם החלקה.

התובעת נפגעה בברך ימין ופונתה באמצעות אמבולנס לבית חולים "איכילוב" בתל אביב. במיון נמצא כי התובעת סובלת משבר מרוסק עם תזוזה בפיקה בברך ימין ורגלה של התובעת הושמה בגבס.

ביום 18.4.19 עברה התובעת ניתוח לקיבוע השבר באמצעות שני ברגים וחוט תיל. לאחר הניתוח קובעה רגלה ביישור. לאחר הסרת הקיבוע החלה התובעת בהליך שיקומי אינטנסיבי, כאשר התובעת טענה בכתב התביעה כי עד היום נותרה מוגבלת עקב פגיעתה.

בשל כך, הוגשה תביעה זו לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לה עקב האירוע.

התובעת צירפה לכתב התביעה חוות דעת מומחה אורתופד מטעמה – ד"ר אבידוב ליברמן, אשר קבע, כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובעת נכות צמיתה משוקללת בשיעור 24% כדלקמן: 20% לפי סע' 35(1)ג' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל") וכן 5% לפי חלקיות סע' 75(1)א'-ב'.

הנתבעת הגישה כתב הגנה מטעמה במסגרתו הכחישה קיומו של מפגע במקום התאונה. נטען, כי המקום לא נוקה ו/או לא היה רטוב ו/או לא היה בו כל מפגע וכי נפילת התובעת במקום אינה קשורה לתוואי המקום אלא להתנהלותה. נטען, כי מקום התאונה נבדק מיד לאחר האירוע ולא היו בו כל מים ו/או מפגע שהוא.

באשר לטענה בדבר רצפה שהותקנה בניגוד לתקן נטען, כי מדובר במסעדה יוקרתית מן המפוארות בת"א, אשר בהקמתה הושקעו מיליוני שקלים. נטען, כי רצפה הפרקט נרכשה מספק המתמחה במכירת ריהוט למסעדות, וכי הרצפה עוברת חספוס מיוחד לצורך התאמה למסעדות. עוד נטען, כי מדובר ברצפת פרקט הנושאת תו תקן של מכון התקנים.

הנתבעת הגישה חוות דעת אורתופד מטעמה - ד"ר ג. ביאליק, במסגרתה קבע נכות צמיתה בשיעור 10% לתקנות המל"ל לפי סעיף 35(1)ב' וכן נכות בשיעור 5% לפי סעיף חלקי 75(1)ב' בגין צלקת בתר ניתוחית (נכות אסתטית).

התאונה הוכרה כתאונת עבודה ע"י המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") ולתובעת נקבעו נכויות זמניות כדלקמן:

100% מיום התאונה ועד ליום 15.7.19, 25% מיום 15.7.19 ועד 31.8.20.

מיום 1.9.20 נקבעה לתובעת נכות רפואית צמיתה בשיעור 19%. יצוין, כי בתקופת הנכויות הזמניות שנקבעו לתובעת במל"ל הוגדרה התובעת כ"נכה נזקק" ע"י המל"ל.

נוכח הפער בין הקביעות בחוות דעת מומחי הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט - פרופ' שי טננבאום, אשר קבע נכויות זמניות כדלקמן:

100% למועד התאונה ועד 3 חודשים לאחר הניתוח

30% ל -3 חודשים נוספים

המומחה קבע נכות צמיתה כדלקמן:

10% בגין תחלואת ברך ימין לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות המל"ל

5% בגין צלקת מכערת ורגישה במידה קלה לפי סעיף 75(1)(ב) חלקי.

לאחר שנשלחו למומחה שאלות הבהרה ומסמכים נוספים, הוסיף נכות בשיעור 5% בגין קרע במיניסקוס, לפי סע' 48(2)ז)(1) חלקי.

בסה"כ: נכות משוקללת בשיעור 18.77%.

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות וכן בשאלת גובה הנזק.

ראשית אדון בשאלת האחריות

ראיות התובעת:

התובעת הגישה תצהיר עדות מטעמה במסגרתו הצהירה כדלקמן:

התובעת הייתה בת 51 במועד התאונה ועובר לתאונה עבדה כאחראית קידום בריאות ומנהלת פרויקטים בקופ"ח מכבידנט. אין המדובר בעיסוק משרדי וחלקו הגדול של התפקיד היה תפקיד שטח, כאשר בין היתר התפקיד כלל נהיגה מרובה לצורך ביקור ב– 52 מרפאות של מכבידנט הפזורות ברחבי המדינה.

ביום 15.4.19 סעדה התובעת עם בנה במסעדה. בשעה 15:00 לערך הלכה לכיוון השירותים של המסעדה והחליקה כתוצאה מרצפה שהייתה רטובה/לחה, לאחר בוצע בה ניקיון. במקום בו החליקה, הרצפה הייתה בשיפוע יורד. כתוצאה מן ההחלקה נחבלה קשות בברך ימין. לפני שהתיישבה לשולחן (בטרם קמה לשירותים) הבחינה בעובד של המסעדה המנקה את האזור שבו החליקה. התובעת ציינה, כי במקום שבו החליקה לא היה שלט המזהיר מרצפה רטובה/מסכנת החלקה ולא היה מעקה בטיחות. עוד ציינה התובעת, כי נציגת התובעת – דנה קמפלינסקי (להלן: "דנה") הגיעה למקום התאונה מיד לאחר התרחשותה. בנה של התובעת הגיע למקום התאונה שניות לאחר התאונה והזמין אמבולנס, שפינה את התובעת לבית החולים. למיון הגיע בן זוגה – פלוני, לו היא סיפרה את אשר אירע. במיון אובחן שבר מרוסק בפיקה של ברך ימין וביום 17.4.19 עברה התובעת ניתוח לקיבוע השבר באמצעות שני ברגים וחוט תיל. לאחר הניתוח קובעה רגל ימין באמצעות סד.

בחקירתה הנגדית עמדה התובעת על כך כי החליקה על רצפה רטובה וכי בגדיה נרטבו (עמ' 3 ש' 25-36). במיוחד ציינה כי המכנס נרטב באזור הישבן (עמ' 4 ש' 1-2). התובעת העידה כי בנה הגיע מיד למקום וראה כי בגדיה היו רטובים (עמ' 3 ש' 27).

התובעת העידה, כי כשהגיעה למסעדה ראתה "עובד ניקיון שניקה שם את האזור עם סמרטוט" (עמ' 8 ש' 17-124). בנה היה כבר במסעדה. היא התיישבה למספר דקות ואז קמה לשירותים ולאחר כמה צעדים החליקה. בנה אלמוני ישב כשגבו אליה, היא קראה לו והוא הגיע. לפי עדותה, בעל המסעדה – אבי קונפורטי (להלן: "קונפורטי") לא היה במסעדה באותה עת (עמ' 11 ש' 7-17).

התובעת ציינה כי נעלה באותו יום נעליים שטוחות.

התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעם בן זוגה – פלוני (להלן: "פלוני").

פלוני הצהיר, כי ביום התאונה בנה של התובעת התקשר אליו, סיפר לו כי התובעת החליקה במסעדה וביקש כי יגיע בדחיפות לבית חולים איכילוב, לשם פונתה. פלוני פגש את התובעת בבית החולים והיא סיפרה לו שהחליקה עקב רצפה רטובה במסעדה.

התובעת הגישה גם תצהיר עדות מטעם בנה – אלמוני (להלן: "אלמוני").

אלמוני הצהיר, כי ביום האירוע קבע עם אמו לאכול ארוחת צהריים במסעדה. אמו הגיעה למסעדה בשעה 15:00 בערך והשניים התיישבו בשולחן. לפני שאמו הגיעה למסעדה, הוא ראה במו עיניו את עובד הניקיון של המסעדה מנקה את הרצפה במקום שבו החליקה. אלמוני הצהיר כי עבד במסעדה זו משנת 2018 עד שנת 2022 ולכן ידע שניקיון המסעדה בשעה 15:00 לא היה דבר חריג. כל יום היו מנקים את האזור שבו החליקה אמו בשעה 15:00, שעה שבה המסעדה יחסית ריקה מאנשים. אמו קמה לשירותים. אלמוני לא ראה את הנפילה מכיוון שישב כשגבו למקום הנפילה, אך שמע את אמו זועקת לעזרה. כאשר הגיע אל אמו, שניות בודדות לאחר שהחליקה, מסרה לו כי החליקה כתוצאה מרצפה רטובה. דנה, מנהלת המסעדה, הגיעה למקום התאונה מספר רגעים לאחר שהתרחשה והזמינה לתובעת אמבולנס. אלמוני הוסיף, כי במקום התאונה לא היה שלט המזהיר מרצפה רטובה או מסכנת החלקה וגם לא היה במקום מעקה בטיחות. אלמוני הצהיר שתמונות המקום אשר צורפו ע"י אמו לתיק, צולמו על ידו, חלק צולמו לאחר התאונה וחלק ימים בודדים לאחר התאונה.

בחקירתו הנגדית העיד, כי הגיע כמה דקות לפני אימו, על מנת "להגיד שלום לאנשים" וראה שעובדי ניקיון מנקים את המסעדה (עמ' 25 ש' 14-17). אלמוני לא זכר מי היה עובד הניקיון שניקה את הרצפה באזור בו נפלה אימו וגם לא בירר לאחר מכן את זהותו של העובד, שכן לגישתו זהו עובד זר ולא נראה לו חשוב לברר את שמו (עמ' 26 ש' 5-18) וממילא "יש כמות גדולה שמנקים, אתה לא יודע איפה מנקה מנקה באיזה מקום" (עמ' 26 ש' 33), ו"באופן אישי לא חשבתי שזה חשוב. מנקה הוא מנקה" (עמ' 27 ש' 9)

מניסיונו כעובד במקום העיד, כי שעות הניקיון של המסעדה היו: בשעות 11:00-12:00 בבוקר וכן בין השעות 15:00 ל-17:00, תלוי בכמות האנשים במסעדה (עמ' 28 ש' 28-32). באותו יום ניקו ב"אזור שעה 15:00" (עמ' 28 ש' 37). בחקירתו, לא יכול היה אלמוני לומר אם ניקו במקום כי ניקו את כל האזור או שנשפך משהו ליד השולחן (עמ' 30 ש' 20-22 וגם עמ' 31 ש' 12). אבל העיד כי בוודאות ניקו במסעדה שלושה מנקים - אחד באזור בו ישב עם אימו ושניים באזורים אחרים (עמ' 13-21).

אלמוני העיד כי ראה כי הרצפה הייתה רטובה במקום הנפילה (עמ' 32 ש' 39 וגם עמ' 33 ש' 21), אך לא זכר אם בגדיה של אימו היו רטובים (עמ' 33 ש' 5).

גם אלמוני העיד כי אמו נעלה נעליים שטוחות באותו יום.

התובעת צרפה גם תצהיר עדות ראשית מטעם העד מר מיכאל איטח (להלן: "מיכאל").

מדובר בעד ניטרלי, אשר סעד במסעדה במועד האירוע ואין לו היכרות קודמת עם מי מן הצדדים. מיכאל הצהיר כי בשעה 15:00 ישב במסעדה וראה את התובעת קמה מן השולחן בו ישבה והולכת לכיוון השירותים במסעדה, כאשר לפתע החליקה ונפלה ארצה. מיכאל קם מיד לסייע לתובעת והבחין כי הדרך לשירותים היא רצפה עץ חלקה וכי הרצפה נראית אחרי ניקיון. כמו כן הדרך לשירותים היא בשיפוע יורד.

בחקירתו הנגדית העיד, כי ישב עם הפנים למקום נפילתה של התובעת, שמע אותה צועקת וקם לעזור לה. מיכאל העיד כי "הרצפה הייתה אחרי ניקיון, כאילו הייתה חלקה כזאת, מבריקה. אחרי ניקיון" (עמ' 103 ש' 1-2) ועוד העיד כי "אני זוכר, היו עובדים, כאילו מנקים עובדים זרים... אני לא זוכר בדיוק מתי הם ניקו", אבל "כן. הי שם ניקיון" (עמ' 103 ש' 6-10). עוד העיד כי ראה "רצפה מבריקה, רצפה קצת רטובה כזה, לחה, כן, אחרי ניקיון" (עמ' 103 ש' 31).

גם מיכאל העיד כי התובעת נעלה באותו יום נעליים שטוחות (עמ' 102 ש' 39)..

התובעת צרפה לראיותיה חוות דעת של מומחה בטיחות – המהנדס אריק יודלא (להלן: "יודלא").

המהנדס יודלא הגיע למקום האירוע ביום 12.7.23, פגש במקום את התובעת, אשר הציגה בפניו את מקום התאונה ומסרה לו פרטים רלוונטיים ועל בסיס גרסת התובעת ובדיקתו קבע, כי הסיבה הישירה והראשונה לתאונת ההחלקה של התובעת נעוצה בהתנגדות ירודה ביותר להחלקה של רצפה העץ בכבש (שהוא מקום הנפילה). המומחה קבע, כי ההתנגדות אינה תואמת את הנדרש בתקן הרלבנטי בתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970 (להלן: "תקנות התכנון ובניה"), כאשר תקנה 3.1.2.29 קובעת כי מקדם ההתנגדות להחלקה של משטחי הליכה יתאים לדרישות תקן 2279.

עוד קבע, כי קיים במסעדה גם ליקוי בטיחותי נוסף שמקורו בהעדר מאחזי יד לאורך הכבש, כאשר מאחז יד כזה יכול למנוע נפילה. המומחה קבע, כי שיפוע הכבש במסעדה מגיע רק ל – 4.5% לכן אין חובה חוקית להתקנה של מאחז יד. עם זאת, מאחר ושיפוע הכבש מגיע כמעט לשיפוע המינימאלי המחייב ובהתחשב בסיכון האינהרנטי לזיהום הרצפה במסעדה ובהתחשב בכך שלמקום יגיעו גם אורחים בעלי מוגבלות ביציבה, הרי שמבחינה בטיחותית היה רצוי מאוד להתקין מאחזים לאורך הכבש.

לחוות דעתו צורפה תעודה של מכון התקנים מיום 22.1.23 בדבר בדיקה בשיטת המטוטלת, שבוצעה ביום 19.1.22 לבקשת התובעת. הבדיקה בוצעה ע"י מר יוסי פטל ונקבע בתעודה כי משטח הפרקט שנבדק אינו מתאים לדרישות של חלק מסעיפי תקן 2279.

בחקירתו הנגדית הוברר כי המומחה הסתמך בחוות דעתו על בדיקת מטוטלת שבוצעה ע"י מכון התקנים כשנה וחצי לפני מתן חוות דעתו ואשר לא היה נוכח בה (עמ' 40 ש' 22). יודלא העיד, כי יצא מנקודת הנחה כי הבדיקה בוצעה לפי הפרוטוקול הקבוע, אך לא ידע לומר מהי כמות המים שפכו על הרצפה לצורך בדיקה, לא ידע לומר באיזה חומר נוקה המשטח, באיזה טמפרטורה בוצעה הבדיקה ובאיזה גומי השתמשו לצורך הבדיקה (עמ' 41-43 לפרוטוקול).

עוד הוברר, כי הפרקט במקום הנפילה הותקן בשנת 2013, עת המסעדה הוקמה, אך הבדיקה נעשתה על פי תקן שיצא 5 שנים לאחר מכן, בשנת 2018 (עמ' 43 ש' 32-39). תשובת המומחה לכך הייתה כי "דרגות ההתנגדות הן כמעט זהות בשני התקנים" (עמ' 44 ש' 24-25). לגבי סוגי הגומי בהם יש לעשות שימוש בבדיקה השיב המומחה כי "אני אמרתי למיטב ידיעתי הם, סוגי הגומי לפחות אמורים להיות זהים או דומים מאוד. אני לא יכול להגיד בצורה מפורשת" (עמ' 45 ש' 12-13).

המומחה הסביר, כי בדיקת מטוטלת נעשית בתנאי רטיבות, אך הודה כי אין הוראת חוק המחייבת בדיקת מטוטלת בתנאי רטיבות עת שמתקינים פרקט (עמ' 49 ש' 3-5). המומחה הודה כי לא בדק את מקדם ההתנגדות של הרצפה – R, אך הודה, כי על פי התקן, רוכש יצא ידי חובתו כשקנה פרקט שהוא בהתנגדות 10R (עמ' 54 ש' 3-5).

ראיות הנתבעת:

התובעת הגישה תצהיר מטעם הבעלים של הנתבעת – אבי קונפורטי.

העד הצהיר כי את הליך הקמת המסעדה ליווה, בין היתר, יועץ בטיחות. מסעדת הנתבעת היא מסעדה יוקרתית מן המפוארות בתל אביב, אשר בהקמתה הושקעו מיליוני שקלים. רצפה המסעדה מחופה ברובה בפרקט יוקרתי, אשר נבחר ע"י האדריכלים בהתאם להוראות הדין. הפרקט נרכש מחברת "קנה קש", המספקת חיפויים וריצופים לבתי מלון, מסעדות, מבני מסחר ומגורים. מאז התקנת הפרקט ועד היום לא נעשו בו שינויים כלשהם. במסעדה מועסקים עובדי ניקיון, אשר אחראים על ניקיון חלל המסעדה ועובדים אלו מקבלים ממנהל המסעדה הדרכה מיד עם כניסתם לתפקיד. קונפורטי העיד כי הוא עצמו נמצא במסעדה במרבית שעות פעילותה ומקפיד להסתובב בחלל המסעדה ולוודא שהמסעדה נקיה בכל עת. חלל המסעדה מנוקה ביסודיות פעמיים ביום – בשעה 17:00 (החלפת משמרות) וכן בשעות הלילה כאשר מסתיימת משמרת הערב. קונפורטי הצהיר, כי בשעה 15:00 לא מתבצע ניקיון של המסעדה. ובכל מקרה, ניקוי הפרקט מתבצע באמצעות סחבה לחה וחומר ניקוי בלבד, ללא שפיכת מים.

בעת התאונה נכח קונפורטי במסעדה, אך לא ראה את רגע הנפילה. למיטב זכרונו, שמע שהתובעת צעקה ורץ מיד למקום. כשהגיע אל התובעת סיפרה לו כי קמה ממקומה, התחילה ללכת לכיוון השירותים, מעדה ונפלה. התובעת לא טענה בפניו כי הייתה רטיבות ולא טענה שניקו את הרצפה קודם לנפילתה. קונפורטי בדק מיד את המקום וראה כי הוא נקי ויבש לחלוטין. כמו כן, הבחין שבגדיה של התובעת יבשים. קונפורטי הדגיש כי אין שום היתכנות שעובד ניקיון ביצע ניקיון של הרצפה בשעה 15:00, כאשר לקוחות נמצאים במסעדה והושבת הצהריים טרם הסתיימה. בכל מקרה הדגיש, כי הוא עצמו לא ראה עובד ניקיון בחלל המסעדה לפני או אחרי האירוע.

בחקירתו הנגדית התבקש קונפורטי לסמן על גבי תמונה של המסעדה היכן נפלה התובעת והשיב כי אינו זוכר (עמ' 78 ש' 20-22).

קונפורטי העיד, כי אם מלצר שופך נוזל על הרצפה, הוא מנקה זאת מיד ואם נשפכת כמות גדולה, אז שולחים עובד ניקיון (עמ' 83 ש' 33-38 וגם עמ' 84 ש' 22-23). עוד העיד, כי מנקים את הרצפה בשעה 9:00 בבוקר ובשעה 17:00 (עמ' 85 ש' 34 עד עמ' 86 ש' 4). כך גם העיד בהמשך עדותו (עמ' 88 ש' 12). יצוין, כי עדות זו סותרת את הכתוב בתצהירו לפיו מנקים בשעה 17:00 ובתום משמרת לילה.

עוד העיד, כי מנקים את הרצפה עם סחבה לחה ספוגה בחומרי ניקוי ללא שפיכת מים. ופירט, כי העובד משאיר את הדלי במטבח, טובל שם את הסחבה ועובר איתה על רצפת המסעדה (עמ' 87 ש' 4-18). כאשר הוצגה לו תמונה של עובד המנקה את המסעדה כשלידו דלי מים - לא היה לו הסבר לכך (עמ 87 ש' 29-34).

באשר לאירוע עצמו, העיד קונפורטי כי היה במטבח מול מקום נפילתה של התובעת, לא ראה את רגע הנפילה, אך שמע רעש והגיע למקום (עמ' 91 ש' 9-21). בתחילה העיד כי אינו זוכר אם דיבר עם התובעת אם לאו (עמ' 92 ש' 9-10). משעומת עם העובדה כי בתצהירו נאמר אחרת השיב, כי יכול להיות ששוחח עם התובעת והתובעת אמרה לו ש"נפלה בדרך לשירותים, זהו" (עמ' 93 ש' 37). ובהמשך הוסיף: "אני זוכר, אני לא זוכר את הפרטים את ההיקף מה שלומה מה פה מה שם" (עמ' 94 ש' 1-2). ובאופן מפתיע, לאחר מכן זכר קונפורטי במפורט כי התובעת לא התלוננה על רטיבות אלא אמרה כי החליקה בדרך לשירותים: "לא רטיבות, לא תלונה, לא שום דבר. היא אמרה שהיא החליקה בדרך לשירותים. החליקה ומעדה" (עמ' 94 ש' 8-9). ואומר כבר עתה, כי עדותו אינה מתיישבת עם האמור בסע' 16 לתצהירו לפיו לאחר האירוע בדק את המקום וראה כי הוא יבש לחלוטין. וכי למה היה עליו לבדוק אם המקום יבש אם התובעת לא אמרה לו כי החליקה בשל רטיבות?

יושם לב, כי קונפורטי לא ידע לומר שאמבולנס פינה את התובעת מן המקום (עמ' 94 ש' 12-13).

באשר לנוהלי הבטיחות של המסעדה, נשאל קונפורטי, האם נוהגים להציג שלט המזהיר מרצפה רטובה והשיב: "תלוי באיזו שעה, אם יש אנשים, אם המסעדה פתוחה לקהל או לא" (עמ' 97 ש' 24-26). כלומר, קונפורטי מודה כי לעיתים מנקים את המסעדה כאשר שוהים בה אורחי המסעדה, אך במצב כזה, מציבים שלט אזהרה מפני הרטיבות.

כפי שעולה מן האמור לעיל, קונפורטי לא ידע לספק פרטים מהותיים על האירוע ונסיבותיו וספק רב בעיניי אם כלל נכח במסעדה במועד התאונה. עדותו הייתה רצופה באי דיוקים, סתירות פנימיות וסתירות בין עודות בית המשפט לבין האמור בתצהיר העדות הראשית. קונפורטי לא זכר פרטים, אך בשלב מאוחר יותר נזכר בהם באופן מפורט ביותר, דבר המעלה ספקות באשר לזיכרונו ולמהימנות עדותו בכללה.

הנתבעת הגישה חוות דעת מומחה מטעמה של המהנדס ס. סלים (להלן: "סלים"). המומחה ציין, כי על נושא זה חל התקן הישראלי 2279 שעניינו התנגדות להחלקה של משטחי הליכה קיימים ושל מוצרים חדשים המיועדים למשטחי הליכה משנת 2005, אשר אומץ בתיקון לתקנות התכנון והבנייה בשנת 2008 בתקנה 3.1.2.9. המומחה ציין, כי הפרקט, לפי הצהרת היצרן, מסווג בדרגת התנגדות להחלקה R10 וכי הדבר מתאים לדרישות תקן 2279.

המומחה סלים ציין שהבדיקה שביצע יוסי פטל ממכון התקנים במקום התאונה, כמו גם חוות דעתו של מומחה התובעת, אינן רלבנטיות לענייננו, שכן הן מבוססות על בדיקת מטוטלת, הבודקת תרומת משטח רטוב להחלקה ומתבססת בעצם על ההנחה העובדתית כי המקום היה רטוב.

בחקירתו הנגדית מסר כי הבדיקה הרלוונטית העדיפה לבדיקת התנגדות הפרקט הינה בדיקת כבש. ברם - הודה, כי לא ביצע אותה, מכיוון שבדיקה כזו מחייבת לקחת חלק מן הפרקט לבדיקה, דבר שלא היה אפשרי במסעדה פעילה.

המומחה מסר, כי התקן משנת 2005 קבע כי יש לבדוק את המשטח בשטח בתנאי השימוש שלו. אם המשטח יבש, יש לבדוק אותו על יבש. המומחה סבר כי בדיקת המטוטלת, המתבצעת במצב רטוב, אינה רלוונטית שכן יצא מנקודת הנחה כי הפרקט היה יבש במועד האירוע.

עוד הוברר בחקירת המומחה, כי ביסס את חוות דעתו על חשבונית הרכישה וכניסה לאתר הספק, שבו איתר את סוג הפרקט ולגביו היה מצוין כי הוא בעל מקדם התנגדות 10R. אלא, שהמומחה הודה בחקירתו שבחשבונית לא מופיע דגם הפרקט שהותקן במסעדה (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 7.4.24 ש' 22-27) וגם לא ברור היכן במסעדה הותקן הפרקט המופיע בחשבונית (עמ' 12 ש' 26-29).

גם המומחה סלים לא ידע לומר באלו תנאים בוצעה הבדיקה של יוסי פטל ממכון התקנים (עמ' 20 ש' 2 ואילך).

הצדדים הגישו סיכומים בכתב וטענו כדלקמן:

טענות התובעת –

עצם התרחשות התאונה אינו שנוי במחלוקת, כאשר התובעת הרימה את הנטל להוכיח את תביעתה.

לעניין הטענה בדבר הרצפה הרטובה כתוצאה מניקיון שבוצע בה באותו זמן - לעניין זה הפנתה התובעת לעדותו של העד האובייקטיבי מיכאל, אשר סעד במסעדה במועד התאונה והעיד כי ראה במו עיניו שהרצפה רטובה. כמו כן העיד, כי ראה לפני התאונה עובד זר מנקה את מקום התאונה. עדות זו מחזקת את גרסת התובעת ומכרסמת בגרסתו של קונפורטי.

עוד נטען, כי עדותה של התובעת כי החליקה כתוצאה מרצפה רטובה הנובעת מניקיון שבוצע במקום, לא נסתרה בחקירה הנגדית. התובעת העידה כי ראתה שהרצפה רטובה, הרגישה את הרטיבות והמכנס שלה נרטב באזור הישבן.

עדותה של התובעת נתמכה גם בעדות בנה, שהגיע למקום למיד לאחר שהחליקה וראה שהרצפה הייתה רטובה. נטען, שדנה – מנהלת המשמרת של המסעדה נכחה במקום במועד התאונה ושללה בתוקף את נוכחותו של קונפורטי במקום התאונה. כך, שלא ניתן לקבל את גרסתו כי היה במקום וראה כי לא מתבצעות באותו מועד עבודות ניקיון.

עדותה של התובעת נתמכה גם בעדות בן זוגה פלוני, אשר הגיע לבית החולים ופגש שם את התובעת, שסיפרה לו כי החליקה במסעדה מרצפה רטובה.

עדותה של התובעת גם נתמכה בדו"ח מד"א, שם צוין "החליקה על רצפה רטובה במסעדה בהפסקת צהריים". כמו כן, נתמכה גרסתה בראיות הנתבעת, בדברים שאמרה בוועדה שהתקיימה במל"ל ביום 11.11.20 שם מסרה "הלכתי למסעדה... היה שם מים והחלקתי ונפלתי" וגם בטופס ב"ל 211 מיום 21.5.19 (עמ' 70 לראיות הנתבעת), שם צוין "קמתי לשירותים, החלקתי מרצפה רטובה, נפגעתי בברך ימין".

עדותה נתמכה גם בעדות מומחה ביהמ"ש, אשר במהלך חקירתו ציין כי הנזק בפיקה נובע מחבלה ישירה והשיב כי קיימת סבירות גבוהה כי הקרע במיניסקוס הוא תוצאה של חבלה סיבובית בברך כתוצאה מהחלקה.

מאידך, נטען כי הנתבעת לא הביאה ראיה להוכחת טענתה כי במועד התאונה הרצפה הייתה יבשה. הנתבעת נמנעה מהגשת דו"חות החקירה אודות נסיבות התאונה, לגביהן הצהירה במסגרת גילוי המסמכים בין הצדדים. כמו כן, נמנעה מזימון העדה הרלבנטית - דנה וכי הימנעות מזימונה של עדה זו מחזק את גרסת התובעת לעניין הרצפה הרטובה לאחר ניקיון.

עוד נטען, כי עדותו של קונפורטי הייתה לא אמינה. כאשר הוצגה לעד תמונה של המסעדה והוא התבקש לסמן היכן היה מקום הנפילה של התובעת, השיב כי איננו זוכר. נטען, כי תשובה זו איננה סבירה בהתחשב בעדותו הראשית, במסגרתה הצהיר כי נכח במקום התאונה, שוחח עם התובעת מיד לאחר התאונה ואף בדק בזמן אמת ומצא שהרצפה יבשה.

קונפורטי נשאל בחקירה הנגדית אם שוחח עם התובעת והשיב בשלילה, תשובה הסותרת את גרסתו בסעיף 15 לתצהירו. עוד נטען, כי גרסתו של קונפורטי לפיה מנקים את הפרקט עם סחבה לחה וחומר ניקוי ללא שפיכת מים נסתרה, עת שבחקירה נגדית הוצגה לו תמונה (ת/2) בה נראה מנקה של המסעדה מנקה את רצפת העץ עליה החליקה התובעת עם סחבה רטובה במים ודלי מים גדול לצידו והעד לא הצליח לספק תשובה כלשהי על מנת להסביר זאת.

עוד נטען, כי גרסתו של קונפורטי כי מנקים את המסעדה רק בשעה 17:00 ובתום משמרת הלילה ולא בשעה 15:00 נסתרה בחקירתו הנגדית, שכן העד מסר כי מציבים שלט אזהרה בזמן הניקיון כאשר יש אורחים במסעדה.

נטען לסיכום, כי עדותו של קונפורטי לא הייתה אמת לכל אורכה, בליבת המחלוקת ובשוליים, עדות לא סדורה, לא קוהרנטית ומתחמקת. והודגש, כי מדובר בעדות יחידה של בעל דין. כמו כן, בית המשפט התבקש להפעיל בעניין קונפורטי את חזקת השקר ולדחות את גרסתו כולה. נטען כי, ממילא הוכח שקונפורטי לא נכח במקום במועד התאונה ומשמעות הדבר היא, כי גרסתו היא עדות שמיעה ואין לקבלה.

באשר לטענה כי הרצפה מסוכנת כשלעצמה, נטען כי, התובעת הוכיחה שהרצפה אינה עומדת בתנאי תקן 2279. נטען, כי חוות דעת מומחה התובעת מבוססת על בדיקה עדכנית של מכון התקנים, בעוד שקביעת מומחה הנתבעת מבוססת על הנחות יסוד עובדתיות שגויות, שכן יצא מנקודת הנחה עובדתית שהרצפה הייתה יבשה במועד התאונה.

נטען כי נסתרה קביעת מומחה הנתבעת לפיה, בדיקת מטוטלת אינה רלוונטית היות והיא מבוצעת עם מים. עוד נטען, כי מומחה הנתבעת הודה כי לא בדק את הרצפה בכבש ולכן לא ברור על סמך מה קבע שהרצפה עומדת בתקן R10. הודגש, כי מומחה הנתבעת קבע את סוג הפרקט מחשבונית הספק ולאחר מכן מצא באינטרנט אלון פרסומי שבו מוזכר סוג הפרקט שחילץ מהחשבונית ואשר לגביו נרשם מקדם R10 לכאורה. אלא, שבחקירתו הנגדית הודה כי מן החשבונית לא ניתן לדעת את סוג הפרקט ו/או המקום שבו הותקן הפרקט במסעדה. המומחה גם הודה כי לא טרח לבדוק מול הספק והיצרן את סוג הפרקט שהותקן במסעדה וכן אישר כי אין בידו אסמכתא שבכוחה להוכיח את סוג הפרקט שהותקן במקום בו החליקה התובעת. משמעות הדבר היא, כי כל התיאוריה שהציג מומחה הנתבעת לגבי מקדם R10 לרצפה התבססה על מסד עובדתי רעוע, אשר קרס.

לנוכח כל אמור, נטען כי יש לקבל להעדיף את קביעת מומחה התובעת ולקבוע כי התובעת עמדה בנטל הנדרש להוכיח כי הרצפה יצרה סיכון וודאי להחלקה, שהתממש בעניינה.

נטען גם, שהוכח שלא הוצב שלט המזהיר מסכנת החלקה (אין מחלוקת על כך) וכי הרצפה עליה החליקה התובעת, הייתה בשיפוע של 4.5% ללא מעקה.

טענות הנתבעת – אין מחלוקת בדבר קרות האירוע, אלא שקיימת מחלוקת בדבר נסיבות הנפילה וחבות הנתבעת.

נטען כי המילה "רטיבות" לא הופיעה במסמכי הפינוי של מד"א וגם לא במכתב השחרור מבית החולים, אלא הופיעה לאחר שהתובעת הייתה מיוצגת. נטען, כי בתיעוד בזמן אמת לא נטען להחלקה אלא למעידה ו/או לכיפוף של הברך. נטען, כי קונפורטי העיד כי חלל המסעדה מנוקה בשעה 17:00 ובתום משמרת הלילה וכי לא מתבצע ניקיון בשעה 15:00 ולא נשאל אודות הצהרתו המפורשת כי בשעה זו לא מתבצע ניקיון במסעדה.

נטען כי עדותה של התובעת הייתה מלאה בסתירות, מתחכמת, מגמתית ותמוהה ואין לקבלה.

כמו כן נטען כי בנה אלמוני הצהיר בתצהירו כי "אמא התלוננה שהחליקה מרצפה רטובה" אך אין כל התייחסות בתצהיר לקיומה של רטיבות, חרף העובדה שאלמוני הגיע למקום שניות ספורות לאחר הנפילה. הנתבעת הפנתה לכך כי גם בחקירתו אישר אלמוני כי לא ראה בעיניו רטיבות על הרצפה.

גם בתצהירו של העד מיכאל לא נטען כי הרצפה הייתה רטובה ו/או כי ניקו אותה באותה עת. אלא נטען "הרצפה הייתה נראית אחרי ניקיון". רק בחקירתו העיד מיכאל לראשונה כי ראה עובדים זרים מנקים את המסעדה. מדובר בעדות כבושה. מכל מקום נטען, כי העד מיכאל העיד כי לא ראה רטיבות ברצפה, לא הרגיש רטיבות ברצפה וגם לא החליק על הרצפה כאשר הוא ניגש לתובעת והרים אותה.

נטען, כי גרסאותיהם של עדי התביעה מתפתחות תוך כדי חקירה נגדית, כאשר העדים לוקים בשכחה תמוהה בחלקים מסוימים ובזיכרון פנומנאלי בחלקים אחרים. הנתבעת הפנתה לכך כי התובעת העידה כי במקום היה עובד ניקיון אחד שניגב את הרצפה עם סמרטוט, לעומת אלמוני, אשר העיד בחקירתו כי במקום היו באותה עת עובדי ניקיון רבים. עוד הפנתה הנתבעת לכך שהתובעת העידה בחקירתה הנגדית שבגדיה היו רטובים לאחר הנפילה וכי בנה אלמוני, שהגיע מיד לאחר הנפילה הבחין בכך, אלא, שאלמוני העיד בחקירתו הנגדית כי לא ראה רטיבות על בגדיה של התובעת. הנתבעת הפנתה לעדותו של אלמוני כי לאחר התאונה שוחח עם חבריו על מנת להבין מדוע קרתה התאונה ומגרסה זו משתמע, כי גם אלמוני לא ידע מה גרם להחלקה.

משכך נטען כי לא הוכח כי הרצפה הייתה רטובה וכי נפילתה של התובעת התרחשה עקב הרטיבות.

באשר לטענה בדבר תקינות הרצפה –נטען, כי בחקירת המומחה התובעת התברר כי הנ"ל התבסס באופן בלעדי על בדיקת מקדם התנגדות באמצעות מטוטלת, אשר נערכה ע"י מכון התקנים שלא בנוכחותו. בדיקה זו נעשית למעשה בתנאי רטיבות לאחר שפיכת מים ונעשתה על פי תקן שאינו חל על הפרקט נשוא התביעה. הודגש, כי התובעת לא ביקשה לזמן לעדות את הגורם שביצע את הבדיקה ולכן בדיקת מכון התקנים נעדרת משקל ראיתי.

מאידך, הנתבעת הגישה חוות דעת של המהנדס סלים ולפיה רצפה הפרקט מתאימה לדרישת התקן. עוד נטען, כי בדיקת המטוטלת שבדקה את תרומת המשטח הרטוב להחלקה ממילא איננה רלוונטית לענייננו, מכיוון שהמשטח לא היה רטוב וממילא, מומחה הנתבעת הדגיש בחקירתו כי במקרה שקיימת לחות ברצפה, הרי שבדיקת המטוטלת אינה רלבנטית.

משכך נטען כי התובעת לא הצליחה להוכיח שרצפה הפרקט הייתה לא תקנית.

דיון

כאמור לעיל, אין מחלוקת בין הצדדים באשר להתרחשות האירוע. המחלוקת הינה באשר לנסיבות האירוע ובאשר לאחריותה של הנתבעת.

טענת התובעת כי החליקה על רצפה רטובה

התובעת העידה, כי כאשר הגיעה למקום ראתה עובד המנקה את הרצפה וכי כאשר קמה מן השולחן על מנת לגשת לשירותים, החליקה על הרצפה הרטובה ובגדיה נרטבו. עדותה של התובעת הייתה אמינה בעיניי ולא נסתרה בחקירתה. עדותה נתמכה בדברים שאמרה בוועדה במל"ל מיום 11.11.20 כי "היה שם מים והחלקתי ונפלתי" ובוועדה במל"ל מיום 15.4.19 כי "בזמן ארוחת צהרים קמתי לשירותים והחלקתי מרצפה רטובה" (עמ' 70 לראיות הנתבעת) . לא התעלמתי מן הדברים שנרשמו בדו"ח מד"א ובתעודת חדר המיון ביום התאונה, אך התובעת נתנה לכך הסבר בחקירתה עת אמרה כי כלל לא דיברה עם חובשי מד"א ועם הצוות שקיבל אותה באיכילוב, שכן סבלה מכאבים נוראיים.

גרסתה של התובעת נתמכה גם בגרסת בן זוגה פלוני, אשר שמע מפיה את גרסתה כאשר פגש אותה בבית החולים והיא מסרה לו כי נפלה עקב רטיבות. גם עדותו הייתה אמינה ולא נסתרה בחקירה הנגדית.

גרסתה של התובעת נתמכה גם בגרסת בנה אלמוני, אשר העיד כי הגיע זמן קצר לפני אימו וראה מנקה המנקה את המקום בו נפלה אימו. בהמשך, מסר כי מדובר ב-3 עובדים, אשר שניים מהם ניקו חלקים שונים במסעדה ואחד ניקה באזור בו נפלה אימו. אלמוני עבד במסעדה מספר שנים לפני כן והמשיך לעבוד בה גם לאחר התאונה (ובשל כך אף הצליח לאתר את מספר הטלפון של העד מיכאל איטח) ולכן נשאל מדוע לא פעל על מנת לאתר את שמו של עובד הניקיון שניקה את האזור. תשובתו של אלמוני בעניין זה הייתה מספקת בעיניי.

זאת ועוד, אלמוני העיד, כי מניסיונו כעובד במסעדה, שעות הניקיון של המסעדה היו בבוקר וכן בשעות 15:00-17:00 , כיוון שבשעות אלו המסעדה ריקה יחסית מאנשים. גרסה זו לא נסתרה ואף נתמכה בעדותו של העד מיכאל, אשר העיד כי המסעדה הייתה די ריקה בשעת האירוע.

אלמוני תמך בגרסת אימו עת שהעיד כי אימו מסרה לו שהחליקה כתוצאה מרטיבות וכי הוא ראה את הרטיבות.

גרסת התובעת ובנה נתמכו אף בגרסת העד מיכאל איטח, אשר נתתי לה משקל רב בהתחשב בכך שמדובר בעד נייטרלי שאין לו היכרות עם אף אחד מן הצדדים. מיכאל ישב מול מקום נפילת התובעת וקם אליה מיד לאחר שנפלה. העד העיד מספר פעמים על כך כי המקום היה רטוב לאחר ניקיון ולא שינה מעדותו. יושם לב, כי גם מיכאל וגם אלמוני מעידים על כך כי עובדי הניקיון היה עובד זר. הדבר מחזק את הגרסה שמסרו שניהם לעניין זה.

כמו כן, מומחה בית המשפט מסר בחקירתו כי פגיעתה של התובעת הינה בסבירות גבוהה פגיעה הנובעת מהחלקה.

מאידך, כפי שכבר צוין לעיל בעדותו של קונפורטי ניכרו סתירות רבות ושינויי גרסה. העד לא זכר עובדות מסוימות ולאחר מכן, נזכר בעובדות אלו על פרטיהן. דברים שמסר בחקירתו הנגדית עמדו בסתירה לאמור בתצהירו ולא נתתי אמון בעדותו.

התובעת ובנה העידו כי קונפורטי לא היה במקום בזמן האירוע. קונפורטי העיד מאידך, כי היה במקום ואף ניגש לתובעת לשאול לשלומה. ברם - קונפורטי לא ידע להצביע בתמונת המקום על המקום בו נפלה התובעת. כמו כן, לא ידע לומר כיצד פונתה התובעת מן יתירה מכך, בתחילה לא זכר ששוחח עם התובעת ולאחר מכן נזכר ומסר גרסה מפורטת לשיחה. כל אלו מעלים ספק רב בגרסתו של קונפורטי כי היה במקום בעת התרחשות האירוע. בעניין זה אני נותנת אמון בגרסתם של התובעת ובנה כי לא היה שם. וגם אם היה במקום, בוודאי שלא ניתן לסמוך על זיכרונו.

לכך יש לצרף את העובדה כי העדה המרכזית- דנה קמפלינסקי, אשר הייתה מנהלת המשמרת וניגשה לתובעת לאחר שנפלה, לא הובאה לעדות ע"י הנתבעת. עובדה זו תשמש לחובתה. זאת ועוד, מעדותו של קונפורטי עלה, כי במקום היו מצלמות אבטחה. משום מה, סרטוני המצלמות לא נשמרו, אף שהיה על הנתבעת לדעת כי קיימת אפשרות סבירה כי יתנהל הליך משפטי בעניין זה. גם עניין זה ייזקף לחובת הנתבעת.

לסיכום - אני קובעת כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח כי נפלה עקב רטיבות שהייתה במקום כתוצאה מניקיון שביצע עובד הנתבעת באזור זה. התובעת גם הרימה את הנטל להוכיח כי כתוצאה מרטיבות זו החליקה ונפגעה.

על כן, אני קובעת כי הנתבעת התרשלה עת עובד מטעמה ביצע ניקיון במסעדה בעת שהיו בה אורחים וגרם לרטיבות על הרצפה, אשר כתוצאה ממנה החליקה התובעת ונחבלה.

ויוער, כי אין מחלוקת כי במקום לא היו מוצבים שלטים המזהירים מפני סכנת החלקה עקב הרטיבות.

אוסיף ואומר, כי גם אילו קיבלתי את גרסת הנתבעת כי אין זו שעת הניקיון של המסעדה, הרי מעדותו של קונפורטי עלה, שכאשר נשפך אוכל או נוזל על הפרקט, מזעיקים את עובד הניקיון לנקות את המקום מיידית, גם אם אין זה בשעות הניקיון של המסעדה. כלומר, גם אם ניקה עובד הניקיון את המקום מחוץ לשעות הניקיון, היה עליו להציב שלט המזהיר את הסועדים מפני סכנת החלקה. דבר זה לא נעשה.

הרטיבות הייתה הגורם הישיר לנפילתה של התובעת ואני קובעת כי היה על הנתבעת לצפות את נפילתה של התובעת בנסיבות אלו. נוכח האמור, אני קובעת כי הנתבעת התרשלה כלפי התובעת.

טענת התובעת בדבר אי תקינות הפרקט

בחקירתו של המומחה מטעם התובעת- המהנדס יודלא הוברר, כי המומחה התבסס בחוות דעתו על בדיקה שערך מכון התקנים שנה חצי בטרם ערך את חוות דעתו ואשר לא נכח בה. על כן, לא יכול היה להעיד על אופן ביצוע הבדיקה והאם בוצעה על פי תנאי הפרוטוקול שנקבעו לה. יצוין, כי עורך הבדיקה- מר יוסי פטל לא זומן לעדות. עוד הוברר, כי אף שהפרקט הותקן בשנת 2013, הבדיקה נערכה לפי תקן שיצא 5 שנים לאחר התקנתה.

כמו כן, בתום חקירתו, הודה המומחה כי מקדם 10R הינו תקין לסוג פרקט זה.

על כן, התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את אי תקינות הפרקט.

למעלה מן הנדרש אוסיף כי חוות דעתו של מומחה הנתבעת – יודלא התבססה על ההנחה כי מדובר ברצפה יבשה. משנמצא על ידי כי הרצפה הייתה רטובה, הרי שחוות הדעת אינה רלוונטית. מה גם שמחקירתו של המומחה נמצא, כי המומחה ביסס את חוות דעתו על חשבונית הרכישה ומפרט של הפרקט באתר, בעוד שלא ברור מן החשבונית כי דגם הפרקט שנבדק על ידו הוא דגם הפרקט שהותקן בפועל במסעדה ובפרט באזור בו נפלה התובעת.

אוסיף ואומר מעבר לנדרש, כי גם אילו מצאתי כי הרצפה הייתה לא תקינה, הרי שסביר כי הייתה עומדת לנתבעת הגנת סע' 15 לפקודת הנזיקין, עת ששכרה שירותיהם של אדריכל ומומחה לריצוף כאשר המסעדה נבנתה. כמו כן, רכשה את הפרקט מספק מורשה ומוכר.

סוגית האשם התורם

התובעת העידה כי ראתה את עובד הניקיון מנקה את המסעדה בעת שנכנסה אליה. העד מיכאל העיד כי הרצפה הייתה מבריקה בשל הרטיבות. משמע: לא ניתן היה שלא להבחין בכך כי הרצפה רטובה.

זאת ועוד, התובעת העידה כי "התיישבנו, הספיקו להביא לי עוד מים, אמרתי שאני מאוד צמאה, שאני לא הספקתי אפילו להשתין במטה. אחרי איזה כמה דקות אמרתי שמע אני שותה רגע מים, אפילו לא הספקתי אפילו להשתין, סליחה על המילים, אני רוצה ללכת לשירותים" (עמ' 8 ש' 21-25).

מעדותה של התובעת ניתן להבין את הדחיפות לגשת אל השירותים מיידית ונראה כי נחפזה מאוד בדרכה אל השירותים והלכה במהירות שאינה מותאמת לכך כי הרצפה נשטפה זה עתה והייתה רטובה. אילו הלכה התובעת בזהירות ולאט יותר, ייתכן והיה בידה למנוע את התאונה. בשל כך, אני מייחסת לתובעת אשם תורם בשיעור 15% לקרות התאונה.

הנזק

הנכות הרפואית

מומחה בית המשפט- פרופ' טננבאום קבע לתובעת נכות בשיעור משוקלל של 18.77%. המומחה נחקר פעמיים – על חוות דעתו המקורית ועל ההשלמה לאחר שנשלחו אליו שאלות ההבהרה והמסמכים הנוספים. המומחה נתן תשובות בהירות, מבוססות ומשכנעות וחוות דעתו לא נסתרה. על כן, אני מקבלת את חוות דעתו.

הנכות התפקודית

נכותו התפקודית של תובע מצויה בתחום שיקול דעתו הבלעדי של בית המשפט, בהתאם למכלול הראיות המובאות בפניו באשר להשפעת הנכות הרפואית על תפקודו.

הלכה היא, כי הנכות הרפואית אמנם משמשת נקודת מוצא, אולם על בית המשפט לבחון את השפעתה על התובע הספציפי הנדון. בין היתר, יש ליתן משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה, תוך התייחסות להשפעת הנכות על מקצועו של הנפגע. לעניין זה, יש לקחת בחשבון את גילו של הנפגע, השכלתו וכישוריו. משקל ממשי יינתן לראיות בדבר ההשלכה בפועל על תפקודו של הנפגע, כשאחת מן האינדיקציות לכך הינה השפעה על שכרו של הנפגע (ראו: ע"א 3049/03 גירוגיסיאן נ. רמזי , פורסם בנבו)

עוד נקבע בפסיקה, כי נכות בתחום האורתופדיה משקפת על פי רוב גם את מידת הפגיעה ביכולת התפקוד הכללי (ראו: ע"א 5175/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ. אסרף, פורסם בנבו).

התובעת טענה, כי יש ליתן לנכות בגין צלקת שנקבעה לתובעת משמעות תפקודית. התובעת הפנתה לעדותו של מומחה בית המשפט, שמסר כי מדובר בצלקת תפקודית. התובע הפנתה גם לסע' 21 לתצהירה לפיו היא חשה כאב במגע עם הצלקת ומתביישת ללכת עם מכנסיים קצרים בגלל הצלקת. התובעת הפנתה גם לסע' 6-9 לתצהיר בן זוגה, שהצהיר כי הצלקת מייצרת כאב במגע ומשפיעה על תפקודה של התובעת. נטען, כי צלקת באורך 9 ס"מ בקדמת הברך הינה לא רק מכערת אלא משפיעה על תפקודה של התובעת בשל השפשוף עם המכנס וכן בשל חוסר רצונה של התובעת לחשוף את הצלקת בפני סביבתה. עוד נטען, כי הברך הינה איבר חיוני האחראי על מפרק התנועה. התובעת עברה שבר ריסוק מורכב של פיקת הברך, אשר כתוצאה ממנו מצא המומחה דלדול שרירים המשקף פגיעה תפקודית וכן הגבלה בכיפוף ונזק סחוסי העלול להחמיר את מצבה של התובעת בעתיד. עוד הפנתה התובעת לסע' 21-37 לתצהירה, שם הצהירה כי היא סובלת מנפילות חוזרות בשל חוסר יציבות בברך, שינתה את תנוחת השינה וסובלת מהפרעות בשינה, קושי בעמידה, נהיגה וישיבה ממושכת, הליכה עם צליעה וקושי בביצוע עבודות הבית. התובעת חזרה על הדברים בחקירתה ודבריה נתמכו בעדות בן זוגה. לאור האמור, טענה התובעת כי יש להעמיד את נכותה התפקודית בשיעור 35%.

הנתבעת טענה מאידך, כי התובעת המשיכה לעבוד לאחר התאונה במשרה מלאה, משנת 2021 אינה מטופלת ואינה מצויה במעקב ושש שנים לאחר התאונה אין כל עדות לפגיעה תפקודית. נטען, כי מרבית טענותיה העובדתיות של התובעת בתצהירה הופרכו בחקירתה הנגדית. נטען כי התובעת לא הביאה לעדות את מעסיקה על מנת שיעיד על קשייה התפקודיים וכי בנה בתצהירו אינו מתייחס לנושא זה. עוד נטען, כי עדות בן זוגה מלמדת על התנהלות תקינה ושגרתית.

דיון:

התובעת הייתה בת 51 במועד התאונה, מנהלת פרויקטים במכבידנט, תפקיד אשר דרש נסיעות מרובות. כיום התובעת בת 57.5 ולפי עדותה, לאחר התאונה ובשל מגבלותיה הועברה לתפקיד משרדי בישיבה (סע' 25 לתצהיר ע"ר). נקבעה לתובעת נכות רפואית אורתופדית בשיעור 14.5% בגין תחלואת ברך לאחר ניתוח בפיקה וכן קרע במיניסקוס וכן נכות שיעור 5% בגין צלקת מכערת ורגישה בברך.

התובעת עברה ריסוק של שבר הפיקה ועברה ניתוח לשחזור. המומחה כתב בחוות דעתו, וחזר על כך בחקירתו, כי מצא בבדיקתו דלדול בשרירי ירך ימין, המלמד על שימוש מופחת בגפה כתוצאה מן הנזק הסחוסי וההגבלה בתנועת כיפוף הרגל (עמ' 59 ש' 22-34). המומחה כתב בחוות דעתו כי התובעת תהיה מוגבלת ביכולתה לבצע מאמץ בעמידה ממושכת, הליכה ממושכת או בפעילות גופנית. בחקירתו הנגדית מסר המומחה כי הוא סבור כי מדובר בהגבלה קלה (עמ' 66 ש' 19).

לקחתי בחשבון את מיקום הנכות בברך, שהינה איבר הקשור לכיפוף והנעת הרגל, ולכן יש בה כדי להשפיע על תפקודה של התובעת בעבודתה ובכל תחומי החיים. יש לזכור, כי מדובר בברך ימין, שהינה הרגל בה נעשה שימוש לצורך נהיגה.

התובעת טענה בעדותה כי שבה לעבודה במשרה בהיקף 70%, אלא שעובדה זו לא באה לידי ביטוי בתלושי השכר שהוגשו. על כן, אצא מנקודת הנחה כי התובעת שבה לעבודה בהיקף מלא. בכל אופן, ברי כי יש בנכותה כדי להשפיע על תפקודה של התובעת בפועל.

לאור האמור, לא מצאתי לנכון לחרוג משיעור הנכות הרפואית האורתופדית.

באשר לנכות בשיעור 5% בגין צלקת מכערת ורגישה בברך - סבורני, שלא מדובר בנכות אסתטית בלבד, אלא יש לנכות גם פן תפקודי. ראשית, בשל מיקומה של הצלקת בקדמת ברך ימין, שהרי הברך הינה איבר בגוף הנדרש לתזוזה רבה ואחראי על כיפוף והנעת הרגל. בנוסף, מדובר בצלקת באורך 9 ס"מ, משמע היא משתרעת על חלק משמעותי מן הברך. הצלקת הוגדרה כצלקת רגישה ומקובלת עליי טענת התובעת כי הצלקת בקדמת הברך משפשפת במגע עם המכנס בעת תזוזה ויש בכך כדי להפריע לתובעת מבחינה תפקודית. כמו כן, קיבלתי את גרסת התובעת כי בשל הצלקת היא נמנעת מלבישת מכנס קצר או חצאית בקיץ וגם בכך יש משום הפרעה.

נוכח האמור ובהתחשב בכל השיקולים הנ"ל, אתן לצלקת משמעות חצי תפקודית, דהיינו, תילקח בחשבון בגין הצלקת נכו תפקודית בשיעור 2.5%.

לסיכום – אני מעמידה את נכותה התפקודית של התובעת בשיעור 16.64%.

חישוב הנזק

הפסדי שכר לעבר

התובעת טענה, כי מיום התאונה 15.4.19 ועד יום 15.7.19 לא עבדה (3 חודשים) ובתקופה זו קיבלה שכר מן המעסיק ע"ח ימי מחלה. דמי הפגיעה בסך 63,062 ₪ שולמו ישירות למעסיק. מיום 18.7.19 ועד יום 15.10.19 (3 חודשים) עבדה בחצי משרה.

התובעת עתרה לקבלת פיצוי בסך כולל של 112,500 ₪ בגין רכיב זה.

הנתבעת טענה, כי פרופ' טננבאום העריך את תקופת אי הכושר של התובעת למשך 3 חודשים לאחר הניתוח, דהיינו עד ליום 17.7.19 ולאחר מכן נכות זמנית בשיעור 30% למשך 3 חודשים נוספים. התובעת מאשרת כי דמי הפגיעה שולמו ישירות למעסיק ומשכך, בתקופת אי הכושר לא נגרמו לה הפסדי שכר. באשר ליתרת התקופה (18.7.19-17.10.19) נטען, כי התובעת שבה למשרה מלאה ומתלושי השכר שצירפה לראיותיה עולה כי לא היו הפסדי שכר.

דיון – מומחה בית המשפט קבע לתובעת תקופת אי כושר של 3 חודשים ממועד הניתוח שעברה, דהיינו עד ליום 15.7.19. התובעת טענה, כי לא עבדה בתקופה זו אישרה כי קיבלה משכורת ממעסיקה. התובעת לא צירפה תלושי שכר לחודשים 5-7/2019, כך שלא הוכח כי ספגה הפסדי שכר בתקופת אי הכושר.

באשר לתקופה שמיום 18.7.19 ועד ליום 15.10.19, בה עבדה לפי טענתה חצי משרה – ממוצע שכרה של התובעת לשלושת החודשים שקדמו לתאונה, חודשים 1-3/2019 (ללא תוספות רכיבים של "הטבת מגורים" ו"בונוס חברה") עמד ע"ס 19,193 ₪.

לא צורף תלוש שכר לחודש 7/2019

בחודש 8/2019 השתכרה התובעת 17,039 ₪, כלומר: הפסד בסך 2,154 ש"ח

בחודש 9/2019 השתכרה התובעת 16,955 ₪, כלומר, הפסד בסך 2,238 ש"ח

בחודש 10/2019 השתכרה התובעת 17,160 ₪, כלומר, הפסד בסך 2,033 ₪

כלומר: סה"כ הפסדים בפועל בחודשים הנ"ל הינו: 6,425 ₪. סכום זה אני פוסקת לתובעת בגין הפסדי שכר לעבר.

הפסדי שכר לעתיד

התובעת טענה לבסיס שכר בסך 25,000 ₪ וחישוב לפי נכות תפקודית בשיעור 35%, ועתרה לפיצוי בסך 906,165 ₪.

הנתבעת טענה מאידך, כי התובעת ממשיכה לעבוד ולהשביח את שכרה, לתובעת קביעות בעבודתה במכבי ולכן אין חשש מפגיעה עתידית בשכר. על כן, נטען כי אין מקום לפיצוי בגין רכיב זה.

בסיס השכר – הינו משכורתה הממוצעת של התובעת לחודשים 1-6/2023, העומד על 23,594 ₪.

החישוב האקטוארי - לקחתי בחשבון כי התובעת העידה כי לאחר התאונה ובשל נכויותיה הועברה לתפקיד משרדי בישיבה, משמע: נמצא לתובעת פתרון במסגרת עבודתה להתמודדות עם מגבלותיה בשל נכויותיה. כמו כן, התובעת עובדת במכבי מאז 1/2019. משכך, יש לתובעת בטחון תעסוקתי בדרגה יחסית גבוהה וסביר בעיניי כי תיוותר לעבוד במקום עבודתה עד מועד יציאתה לפנסיה ולא תיאלץ להתמודד עם מציאת מקום עבודה חדש במומה. לקחתי בחשבון, כי התובעת הינה כיום בת 57.5 וכי עדיין שנים לא מועטות של עבודה לפניה.

לקחתי בחשבון כי לא הובא בפניי תיעוד על מגבלות קודמות של התובעת טרם התאונה. כמו כן, לקחתי בחשבון כי אף שהתובעת העידה כי הפחיתה את אחוזי משרתה ל-70%, הדבר אינו בא לידי ביטוי בתלושי השכר וכן שכרה של התובעת השביח ממועד התאונה ועד היום.

לקחתי בחשבון כי התובעת לא הביאה לעדות את מעסיקה על מנת שיעיד על קשייה בעבודה ועובדה זו יש לזקוף לחובתה. גם בנה לא התייחס לקשיים אלו בתצהירו.

נוכח כל האמור, מצאתי לערוך חישוב אקטוארי בשיעור 50%.

מקדם ההיוון ל-9.5 שנים הינו 99.0873

להלן החישוב:

23,594 ש"חx 16.64% x מקדם היוון x 50% = 194,510 ₪

הפסדי פנסיה - בשיעור 12.5% מהפסדי השכר, הינם בסך 25,117 ש"ח

הוצאות רפואיות ונסיעות (עבר ועתיד)

התובעת טענה כי יש לפצותה בגין הוצאות עבר בסך 14,972 ש"ח, בהתאם לקבלות שצורפו לראיותיה ובאשר לעתיד בסך 400 ₪ לחודש, דהיינו בסך 88,750 ₪. ובסה"כ: 103,722 ₪.

הנתבעת טענה כי מדובר בתאונת עבודה וכי הוצאותיה של התובעת מכוסות ע"י המל"ל וכי אם בחרה לבצע טיפולי פרטיים, עליה לשאת בעלות זו.

דיון –בחקירתה נשאלה התובעת באשר לחלק מהקבלות על פיזיותרפיה אשר צירפה לתצהירה והשיבה, כי מדובר בפיזיותרפיה לרצפת האגן. התובעת טענה כי יש לכך קשר לתאונה כי הפיזיותרפיסטית מטפלת "גם במקור הכאב" (עמ' 2 ש' 22). אלא, שמומחה בית המשפט לא המליץ על פיזיותרפיה כזו ולא הוכח כי יש לה קשר לנכויות נשוא התאונה. התובעת גם העידה כי עשתה טיפולי הידרותרפיה ופיזיותרפיה במסגרת קופת חולים

והומלץ לה על פיזיותרפיה מיוחדת לספורטאים מסוג TI. התובעת צירפה קבלות בגין פיזיותרפיה אצל נמרוד משה. כשנשאלה מדוע פנתה אליו באופן פרטי ולא ביצעה טיפול זה דרך קופת החולים, השיבה "כי הוא נחשב הטוב ביותר לספורטאים" (עמ' 22 ש' 6).

קיבלתי את עדותה של התובעת כי נזקקה לתוספת טיפולים פרטיים מיוחדים לספורטאים בשל מצבה ובשל העובדה כי עסקה בעבר הרבה בספורט. בהתחשב בעובדה כי פציעתה של התובעת הינה בברך ימין, שהיא הרגל המשמשת לנהיגה, סביר בעיניי כי התובעת הוציאה בעבר הוצאות מוגברות בגין נסיעות לטיפולים השונים.

סביר בעיניי כי התובעת תוציא גם בעתיד הוצאות בגין טיפולים אשר אינם מכוסים ע"י המל"ל ו/או קופת החולים וכן תידרש להשתתפות עצמית גם בהוצאות המכוסות ע"י קופת החולים. כמו כן, תישא בהוצאות בגין נסיעות, אם כי בסכומים מופחתים.

על כן, אפסוק לה סכום גלובלי בגין עבר ועתיד בסך 35,000 ₪.

עזרת זולת לעבר ועתיד

התובעת טענה כי נזקקה לעזרה החורגת מעזרת קרובי משפחה רגילה ובמצבה, תזדקק גם בעתיד. על כן, עתרה לפיצוי גלובלי בסך 30,000 ₪. מאידך, הנתבעת טענה כי התובעת לא הציגה כל הוכחה להזדקקותה לעזרה בשכר או עזרה בפועל ועל כן, אין לפסוק לה דבר ברכיב זה.

דיון – לקחתי בחשבון שנקבעו לתובעת נכויות זמניות למשך חצי שנה לאחר הניתוח שעברה, כאשר בתקופה זו נזקקה לעזרת בני משפחה החורגת מעזרה רגילה, זאת בהתחשב בבעיית ההתניידות עם ברך פגועה וכאשר מדובר בברך ימין המשמשת לנהיגה. על כך העידו התובעת ובן זוגה. סביר בעיניי כי גם בעתיד תזדקק התובעת לעזרה בעבודות הבית. על כן, אפסוק לה סכום גלובלי בסך 15,000 ₪.

כאב וסבל – לפי נכות משוקללת בשיעור 18.77% ובהתאם לגילה של התובעת, תוך כדי שלקחתי בחשבון את עדותה של התובעת בעניין הכאבים מהם היא סובלת, ההפרעה למהלך חייה גם כיום וכי הפסיקה לעסוק בספורט, בו עסקה הרבה לפני התאונה – אני פוסקת לתובעת סך של 80,000 ₪.

סוף דבר

אני פוסקת לתובעת הסכומים כדלקמן:

1. הפסדי שכר לעבר - 6,425 ₪

2. הפסדי שכר לעתיד- 194,510 ₪

3. פנסיה- 25,117 ₪

4. עזרת הזולת לעבר ולעתיד – 35,000 ₪

5. הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד – 15,000 ₪

6. כאב וסבל – 80,000 ₪

   __________

   356,052 ₪

    

   מן הסכום הנ"ל יש להפחית 15% בגין אשם תורם. על כן, סכום הנזק עומד על סך 302,644 ₪.

    

   התאונה הוכרה כתאונת עבודה במל"ל ושולמו לתובעת תקבולי מל"ל בסך כולל של 336,091 ₪, כאשר מתוכם סך 63,000 ₪ שולמו ישירות למעביד. משנפסקו לתובעת הפסדי שכר בפועל בלבד בגין העבר, לא יופחת סכום הדמ"פ מן הפיצוי. על כן, יש להפחית תקבולי מל"ל סך 273,091 ₪ והיתרה הינה – 29,553 ₪.

    

   הואיל ועסקינן בתביעה כנגד מזיק שאינו מעסיק, זכאית התובעת ל-25% מן הנזק, דהיינו לסך 75,661 ₪.

   אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך 75,661 ₪, בצרוף אגרה כפי ששולמה והמחצית השנייה כפי שתחוייב, הוצאות המומחים וכן שכ"ט עו"ד בסך 17,856 ש"ח.

   הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

    

   המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

    

    

    

   ניתן היום, ל' שבט תשפ"ו, 17 פברואר 2026, בהעדר הצדדים.