חסידוף ואח' נ' גבע ואח'

לפניי תביעה לפינוי דיירים מוגנים מנכס שהם שוכרים מאת התובעים ברחוב מסילת וולפסון 42 תל-אביב – יפו (להלן: "הנכס").

הנתבעים שכרו את הנכס מאת מר חיים ראובן כהן ז"ל (להלן: "המנוח") על פי הסכם שכירות מיום 22.1.1990 (נספח ב' לכתב התביעה, להלן: "ההסכם"). על פי הוראות ההסכם, מטרת השכירות היא "ניהול עסק של קונפקציה והלבשה וטקסטיל" במסגרת מסמך שצורף להסכם, הנושא את הכותרת "תנאים מיוחדים", נקבע בסעיף 3 כדלקמן:

"השוכר יהיה רשאי להשכיר 2 מתוך 3 המושכרים בשכירות משנה חופשית בתנאים כדלקמן:

1. יודיע על כך למשכיר 30 יום מראש במכתב רשום.

2. תומצאנה [כך במקור – ע"י] ערבים ובטחונות לשביעות רצון המשכיר.

3. הסכם שכירות המשנה לא יקנה לשוכר המשנה כל זכויות של דייר מוגן.

4. יערך חוזה שכירות עם דייר המשנה ע"י עו"ד פ. קרני. ב"כ המשכיר.

5. השוכר יישא בכל ההוצאות הכרוכות והקשורות בהשכרת המשנה הנ"ל.

6. תקופת השכירות לא תעלה על 3 שנים.

7. האחריות כלפי המשכיר תמשיך להיות של השוכר.

8. השוכר לא ישא בכל תשלום דמי שכירות נוספים עקב השכרת המשנה."

ביום 19.11.2015, נרשמו התובעים כאן כבעלי הנכס מכוח צוואה.

התובעים טוענים, כי הנתבעים שילמו את דמי השכירות באופן שאינו תואם את הוראות הסכם השכירות, וממועד מסוים – חדלו לחלוטין מן התשלום. כמו כן טוענים התובעים, כי הנתבעים פלשו לשטח החצר, הרחיבו את המבנה המשמש אותם לעסקיהם והוסיפו לו גג. בנוסף טוענים התובעים, כי הנתבעים מפיקים רווח בלתי הוגן מהשכרת המשנה, שעה שהם שוכרים את החלק בנכס שאותו הם משכירים בשכירות משנה תמורת כ-700 ₪ לחודש, ומשכירים אותו תמורת כ-5,000 ₪ לחודש.