ת"א 47406-07-18 פלונית נ' שומרה חב' לביטוח בע"מ

לפני תביעה לתשלום פיצויים בגין פגיעה בתאונת דרכים מיום 4.11.16.

התובעת, ילידת 1963, נהגה בעת התאונה ברכב מ.ר 13-192-33. הנתבעת, שומרה חב' לביטוח בע"מ היתה מבטחת הרכב בעת התאונה.

התאונה אירעה בקריית ביאליק, כאשר התובעת נעצרה לפני מעבר חציה, רכב צד ג' פגע בה מאחור ורכבה נזרק קדימה וכמעט שפגע בהולכת רגל.

הנתבעת לא חלקה על שאלת החבות והכיסוי הביטוחי, והדיון לפניי התמקד בשאלת הנזק.

הנכות הרפואית

מעוצמת הפגיעה טולטל ראשה של התובעת קדימה ואחורה, והיא החלה לסבול מאי נוחות וכאב באזור הצוואר. בהמשך, פנתה התובעת לקבלת טיפול רפואי בקופת החולים כשהיא סובלת מכאבים והגבלת תנועה בצוואר וכן כאבים עזים בכל חלקי גופה.

לצורך קביעת נכותה של התובעת מונו חמישה מומחים מטעם בית המשפט:

פרופ' מיכאל אהרנפלד, מומחה לראומטולוגיה, קבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 12% לפי סעיף 35(1)(ב)-(ג) בגין תסמונת פיברומיאלגיה, אותה קישר לתאונה משנת 2016. המומחה ציין כי התובעת סובלת מתסמיני המחלה בצורה בינונית עד קשה.

הנכות שנקבעה על ידי פרופ' אהרנפלד בחוות דעתו, היתה לפני תיקון תקנות המל"ל אשר לפיברומיאלגיה. בחקירתו, נשאל פרופ' אהרנפלד כיצד היה קובע את נכותה של התובעת כיום על פי התקנות החדשות וענה כי על פי התקנות החדשות, נכותה של התובעת היא בשיעור של 25% לצמיתות (עמ' 13 שורות 9 – 24 לתמליל ישיבת ההוכחות מיום 10.04.24).

בסיכומיה טענה התובעת כי על פי האמור בחוות דעתו ובחקירתו של פרופ' אהרנפלד יש לקבוע כי נכותה בתחום הראומטולוגי היא בשיעור 30%, שכן התובעת סובלת מסימנים בחומרה בינונית עד קשה של פיברומיאלגיה ולפיכך יש לקבוע את נכותה של התובעת לפי סעיף 92(4) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956, שהוא הסעיף העוסק בסימנים בחומרה בינונית ואילו פרופ' אהרנפלד קבע כי ההתאמה לתקנות החדשות היא לפי סעיף 92(3). איני מקבלת את טענת התובעת בעניין זה וזאת משום שפרופ' אהרנפלד נחקר באופן נרחב על ההבדל בין נכות בשיעור 25% לנכות בשיעור 30% לפי התקנות החדשות וענה מספר פעמים כי לדעתו על פי התקנות החדשות נכותה הרפואית של התובעת עומדת על שיעור של 25% (עמ' 13 – 16 לתמליל ישיבת ההוכחות מיום 10.04.24).

ד"ר איילה שיינקמן, מומחית בתחום הפסיכיאטריה, קבעה נכות רפואית בשיעור של 10% בגין תגובת הסתגלות מעורבת עם סימפטומים חרדתיים, דיכאוניים ופוסט-טראומטיים, לפי סעיף 34(ב)(2). המומחית ציינה כי טרם התאונה התובעת לא סבלה מבעיות פסיכיאטריות.

פרופ' דוד ירניצקי, מומחה בתחום הנוירולוגיה, קבע כי לתובעת נכות רפואית צמיתה בשיעור של 5% בגין כאבי ראש לפי סעיף 29(1)(א).

ד"ר אמיר גורי, מומחה בתחום א.א.ג, קבע כי לתובעת לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה אלא נכות זמנית בלבד בשיעור של 20% בגין סחרחורות למשך 18 חודשים, לפי סעיף 72(4)(1)(II) .

פרופ' דורון נורמן, מומחה בתחום האורתופדיה, קבע כי לא נותרה לתובעת נכות אורתופדית כתוצאה מהתאונה, ולדעתו, תלונותיה ומגבלותיה נובעות קרוב לוודאי מפיברומיאלגיה וממצב נפשי.

נכותה הצמיתה הרפואית המשוקללת של התובעת על פי חוות דעת מומחי בית המשפט עומדת אפוא על שיעור של 35.88%.

המוסד לביטוח לאומי (ענף נכות כללית) קבע לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 76% החל מיום 1.11.19 לפי הפירוט שלהלן: הגבלה קלה בעמוד שדרה מותני 10%, הגבלה קלה בעמוד שדרה צווארי 10%, כאבי ראש 10%, תסמונת בתר חבלתית 30%, פיברומיאלגיה 10%, ליקוי שמיעה 30%, טינטון 15% וסחרחורות 10%. כמו כן, נקבעה לתובעת דרגת אי כושר בשיעור של 100% באופן קבוע, תוך קביעה כי איבדה את כושרה לעבוד ולהשתכר באופן מלא.

הנכות התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות

הנכות התפקודית נקבעת על ידי בית המשפט בהתאם לראיות ולכלל הנסיבות הרלוונטיות לנפגע, ולהשלכות שיש לפגיעה על תפקודו ועיסוקו. לעיתים ישנה חפיפה בין הנכות הרפואית לזו התפקודית, אך יש פעמים בהן בית המשפט יגיע למסקנה כי בנסיבות המקרה, עולה הנכות התפקודית על הרפואית, או ההיפך. השאלה המרכזית היא שאלת הגריעה מכושר ההשתכרות של התובעת.

התובעת טוענת כי עובר לתאונה הייתה אשת נדל"ן עצמאית, פעילה ומצליחה, עם הכנסה ממוצעת של כ-26,000 ₪ ברוטו לחודש. היא מדגישה כי תפקידה דרש יכולות גבוהות, נסיעות, פגישות ויכולות ורבליות משמעותיות. לאחר התאונה, נגרמה פגיעה משמעותית בתפקודה, והיא נאלצה לסגור את עסקיה ולא שבה לעבוד מאז, תוך שהיא מדווחת על מצב נפשי ירוד, התבודדות, חרדות, בכי ומחשבות טורדניות, וכן בעיות זיכרון וריכוז. התובעת העידה כבר כשבועיים לאחר התאונה היא הבינה כי אינה יכולה לחזור לעבודתה אף שנהנתה ממנה והעבירה את לקוחותיה לקולגות שהכירה (ריקי ברק ומיכל בן מויאל) כדי שיוכלו להמשיך ולטפל בהתחייבויות המידיות שלה. (ראו סעיפים 2, 20, 26- 27, סעיף 31 – 33 לתצהיר התובעת; וכן ראו עדותה של התובעת בעמ' 11, שורות 6- 16, עמ' 12, שורות 1- 20 לתמליל הפרוטוקול מיום 19.03.25). עוד העידה התובעת כי לאור מצבה הרפואי גם זמן רב לאחר התאונה היא אינה יכולה לשוב ולעבוד (עמ' 12 שורות 23 – 33 לתמליל הפרוטוקול מיום 19.03.25).

כחיזוק לטענותיה, מצביעה התובעת על קביעות המוסד לביטוח לאומי, אשר קבע לה נכות צמיתה משוקללת בשיעור 76% ודרגת אי כושר מלאה בשיעור 100% החל מ-1.11.2019, תוך ציון כי איבדה את כושרה להשתכר באופן מלא לצמיתות. כמו כן, תביעותיה לקצבת אובדן כושר עבודה בחברות הביטוח הפרטיות "מגדל" ו"כלל" אושרו בשיעור 100%, גם אם באופן זמני. התובעת מבקשת מבית המשפט לקבוע כי נכותה התפקודית עולה באופן משמעותי על הנכות הרפואית, ולהעמידה על 70% או קרוב לכך, ומבקשת כי בהיותה עצמאית, יחושבו הפסדי השכר שלה עד גיל 70.

מנגד, הנתבעת טוענת כי התובעת אינה אמינה, מאדירה ומגזימה את תחלואתה. הנתבעת מציינת כי מספר מומחים הצביעו על חוסר אמינותה של התובעת ועל ניסיונותיה להאדיר את הסימפטומים. לטענת הנתבעת, התאונה הייתה קלה, ואין הצדקה להפסקת עבודתה לאור הנכויות הרפואיות הלא גבוהות שנקבעו לה, והיא הפרה את חובתה להקטנת הנזק היות שלא ניסתה לשוב לעבודה.

הנתבעת מוסיפה כי התובעת מסוגלת לתפקד בחיי היום-יום, נוהגת, משתמשת בתחבורה ציבורית, מטפלת בנכדיה ומרבה לנסוע לחו"ל. היא טוענת כי שכרה של התובעת היה תנודתי, ושאין לבסס את חישוב הפסדי ההשתכרות על שנת 2016 בלבד, אלא על נתוני שכר נמוכים יותר, וכי אין לפסוק לה הפסדי פנסיה בהיותה עצמאית.

לאחר שבחנתי את מכלול הראיות, עדויות המומחים, קביעות המוסד לביטוח לאומי וטיעוני הצדדים, אני סבורה כי פגיעתה של התובעת כתוצאה מהתאונה הייתה משמעותית והותירה הגבלה ממשית ביכולת תפקודה. על אף טענות הנתבעת בדבר חוסר אמינות והאדרת סימפטומים, קביעות המוסד לביטוח לאומי, כמו גם הערכתו המתוקנת של פרופ' אהרנפלד בחקירתו, תומכות במסקנה בדבר פגיעה תפקודית ניכרת.

הנכות הרפואית המשוקללת של התובעת עומדת על 36%, כאשר עיקר נכותה היא בתחומים הראומטולוגי והנפשי, שבגינם נקבעו 25% ו-10% בהתאמה. ישנה חפיפה ברורה בין נכויות אלו לנכות התפקודית, שכן הן משפיעות באופן ישיר על כושר פעולתה של התובעת. העובדה שהתובעת הייתה עצמאית בתחום תיווך הנדל"ן, שדרש ממנה אינטראקציה מתמדת, נסיעות, ריכוז גבוה ויכולות חברתיות, הופכת את השפעת הפגיעות למכרעת.

התובעת סובלת מכאבים כרוניים, עייפות, הפרעות שינה, קשיי ריכוז וזיכרון, דיכאון ותסמונת פוסט טראומטית. מכלול המגבלות הללו, גם אם אינן מונעות תפקוד מינימלי בבית או נסיעות לחו"ל, פוגעות באופן מהותי ביכולתה לשוב לעיסוקה הקודם או לעיסוק דומה הדורש מאמץ מנטלי ופיזי מתמשך, יציבות רגשית וכישורים חברתיים.

לפיכך, בהתחשב באופי עיסוקה של התובעת לפני התאונה, בהיקף הנכויות הרפואיות שנקבעו, בקביעות המוסד לביטוח לאומי, ובהשלכה המצטברת של כלל הפגיעות על יכולתה להשתכר ולהתפרנס, אני קובעת כי נכותה התפקודית של התובעת עומדת על 50%. קביעה זו משקפת את הפער בין נכותה הרפואית לבין יכולתה לשוב לשוק העבודה ולהשתכר באופן שהיה עובר לתאונה.

הפסדי השכר לעבר ולעתיד

הצדדים חלוקים בשאלת בסיס השכר של התובעת עובר לתאונה.

התובעת טוענת כי לפני התאונה, כעצמאית בתחום תיווך הנדל"ן, הכנסותיה הלכו וגדלו. היא מבססת את חישוב הפסדי השכר שלה על הכנסה חודשית ממוצעת ברוטו של 30,464 ש"ח בשנת 2016, שהיא השנה שקדמה לתאונה. לאחר ניכוי מס הכנסה בסך 7,102 ש"ח, עומד שכרה הקובע, לטענתה, על 23,362 ש"ח נטו לחודש.

התובעת מציינת כי נתונים אלו, לרבות אלו המפורטים בנספח יט' לתצהירה, לא נסתרו. היא מוסיפה כי רצונה של חברת "עבאדה" להמשיך ולעבוד עמה בשיווק פרויקטים נוספים, כפי שעולה מנספח ב' לתצהירה ומתצהירו של מר אבי עבאדה, מעיד כי אלמלא התאונה, הייתה ממשיכה להתקדם ולהצליח במקצועה, ולכן בסיס השכר שלה משקף את פוטנציאל ההשתכרות שלה.

הנתבעת מנגד, מתנגדת נחרצות לאימוץ הכנסתה של התובעת לשנת 2016 כבסיס לחישוב השכר. היא טוענת כי שכר של עצמאי, במיוחד בתחום תיווך הנדל"ן, הוא תנודתי מטבעו ומושפע מגורמים רבים כמו מלחמות, מגפות (קורונה) ותקופות שפל בשוק. לכן, לטענתה, אין לבסס חישוב כלשהו על נתון של שנה בודדת.

הנתבעת מצביעה על חוסר עקביות בנתוני ההכנסה שהציגה התובעת עצמה בשלבים שונים של ההליך: בבקשה לתשלום תכוף צוין שכר של כ-23,000 ש"ח, בתצהיר תשובות לשאלון צוין כ-18,000 ש"ח, ובפועל על פי נתונים שצורפו באותה עת, שכרה עמד על כ-15,000 ש"ח. הנתבעת מדגישה כי הנתון היחיד שהוגש לפני התאונה, מלבד שנת 2016, הוא נתון שנת 2014, ועל פיו הכנסה ברוטו עמדה על 18,140 ש"ח (כ-15,700 ש"ח נטו). הנתבעת מציינת כי נתון זה דומה להכנסתה הנוכחית של התובעת מקצבאות.

הנתבעת מטילה ספק גם בשקיפות הצגת הנתונים, ותוהה מדוע לא הוצגו דוחות שומה לשנת 2017, אף שהעסק נסגר רשמית רק בסוף אותה שנה. היא טוענת כי התובעת סיימה למעשה לעבוד בפרויקט העיקרי שלה חודשיים לפני התאונה, ולא ביצעה שום עסקה אחרת בתקופה זו, מה שמעיד על חוסר אופק תעסוקתי מובהק עוד טרם התאונה. בכך, הנתבעת מערערת על הקשר הסיבתי בין התאונה להפסקת העבודה ומכאן גם על הרלוונטיות של בסיס השכר הנטען כמשקף פוטנציאל השתכרות עתידי.

מדוחות מס ההכנסה שהציגה התובעת משנים 2014 עד 2016 עולה התמונה הבאה:

בשנת 2014 שכרה השנתי של התובעת עמד על סך של 188,564 ₪, משמע ששכרה החודשי הממוצע עמד על 15,713 ₪ ברוטו.

בשנת 2015 שכרה השנתי של התובעת עמד על סך של 217,205 ₪, משמע ששכרה החודשי הממוצע עמד על 18,100 ₪ ברוטו.

בשנת 2016 שכרה השנתי של התובעת עמד על סך של 312,233 ₪ כך ששכרה החודשי הממוצע עמד על 26,019 ₪ ברוטו.

יש אמת בטענת הנתבעת כי כעצמאית, שכרה של התובעת היה תנודתי ואין כל ביטחון שגם בשנים הבאות, לו היתה ממשיכה לעבוד, היתה התובעת משתכרת שכר של 26,000 ₪, ולראיה, שכרה של התובעת בשנים קודם לכן היה נמוך יותר. אני סבורה כי נכון לערוך ממוצע של שכר התובעת בשלוש השנים האחרונות לעבודתה כדי לקבוע את בסיס השכר שישמש כבסיס לחישובי הפסדי השכר. הממוצע עומד על 21,000 ₪ ברוטו ו- 18,000 ₪ נטו פלת"ד.

הפסדים לעבר –

מיום התאונה – 04.11.2016 ועד היום חלפו תשע שנים וחמישה חודשים (משמע 113 חודשים):

18,000 ₪ * 50% * 113 חודשים = 1,017,000 ₪

בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה (24.07.2021) : 1,327,776 ₪

הפסדים לעתיד עד גיל 70 – היות שהתובעת עצמאית –

18,000 ₪ * 50% * 76.38 (מ. היוון עד גיל 70) = 687,411 ₪

הפסדי פנסיה

ראש נזק נוסף שיש לבחון הוא פיצוי בגין הפסדי פנסיה לתובעת. בעבר, נתגלעה בפסיקה מחלוקת באשר לזכאותו של עצמאי לפיצוי בגין פנסיה. גישה אחת שללה זאת, מתוך תפיסה שהעצמאי אמון על חיסכון פנסיוני עצמאי ועל ניהול ענייניו הפיננסיים, וכי פסיקת רכיב זה עלולה להוביל לפיצוי יתר, במיוחד כאשר הפסדי ההשתכרות חושבו על בסיס שכר גבוה (ראו למשל ת"א (מחוזי חי') 121/05 ע"ק נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב (26.08.2014); ע"א 4816/20 לסקוב נ' פלונית (10.03.21)). מנגד, גישה אחרת, אשר קיבלה ביטוי בבית המשפט העליון (ע"א 4772/02 סהר חברה לביטוח נ' צ'יבוטרו (25.11.09), הכירה בצורך להתחשב ברכיב הפנסיה גם לעצמאי, מתוך ההבנה כי "מדרכו של עולם כי הן שכיר והן עצמאי מבקש לדאוג לעתידו לעת זיקנה". עם זאת, גם בגישה זו, האמירה לעיתים נחשבה כהערת אגב (אוביטר), ולא תמיד נקבע מנגנון ברור לחישוב הפיצוי.

שינוי מהותי חל בעקבות חקיקת פרק ב' לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז-2016. החל משנת 2017, מוטלת חובה על עצמאים להפקיד לקופות גמל לטובת פנסיה בשיעורים הקבועים בחוק. חובה זו מורכבת משתי מדרגות: 4.45% עבור חלק ההכנסה החודשית עד למחצית השכר הממוצע במשק, ו-12.55% עבור חלק ההכנסה שמעל למחצית השכר הממוצע ועד לגובה השכר הממוצע במשק. חקיקה זו מבססת את העיקרון שיש לפסוק פנסיה גם לעצמאים, בדומה לאופן פסיקת פנסיה לשכירים, ובהתאם לשיעורים שנקבעו בחוק.

הפסדי השכר של התובעת עומדים ע"ס 2,015,187 ₪ כך שהפסדי הפנסיה עומדים ע"ס 251,898 ₪ (2,015,187 ₪ * 12.5%).

הוצאות רפואיות והפיצוי בגין קנאביס

לתובעת אושר רישיון לקנאביס רפואי בהמלצת רופאיה המטפלים, כטיפול משולב לתסמונת פיברומיאלגיה והפרעה נפשית. ד"ר מוחמד עדוי, מומחה לראומטולוגיה שטיפל בתובעת בבית החולים "זיו", המליץ לה להתחיל בשימוש בקנאביס רפואי בשנת 2018, אחרי שהטיפול התרופתי לא סייע לה. בהמשך, בשנת 2019, ד"ר עדוי אף המליץ על העלאת מינון הקנאביס. הרישיון לקנאביס רפואי מתחדש מדי שנה בהתאם להמלצת הרופא המטפל, ובמקרה של התובעת, הרישיון חודש מאז שנת 2018 ועד היום.

פרופ' אהרנפלד, מומחה ביהמ"ש בתחום הראומטולוגי אינו סבור שצריך לתת לתובעת טיפול בקנאביס (עמ' 38 שורות 1 – 22 לתמליל ישיבת ההוכחות מיום 10.04.24):

"ש: אני לא כופר במחלוקת שיש עדיין. אני לא כופר בזה. אני גם לא מנסה לשכנע אותך שאין מחלוקת, כי זה לא נכון להגיד דבר כזה. אני מנסה לשאול האם במקרה הספציפי הזה שלנו כאן, האם אתה מסכים איתי שהטיפול התומך, הקנאביס, אחרי שהטיפול התרופתי בקו הראשון לא צלח איתה והיא מקבלת קנאביס רפואי והקאנביס הרפואי כן מאפשר לה, מפחית לה כאב וכן מסייע לה. האם אתה מסכים איתי במקרה הספציפי המיוחד הזה שאתה כן מסכים לקבל את הטיפול הקנאביס הרפואי שהיא מקבלת?

ת: אני לא חולק עליו. אני לא חולק עליו. אני הבעתי את הצד השני של תופעות הלוואי. אני לא חולק על זה. אגב יש גם תופעות לוואי נפשיות, הפרעות נפשיות ודיכאון שיכול להיגרם ע"י קנאביס ויש לה את זה מראש.

ש: היה לה את זה לפני שקיבלה קנאביס רפואי. אז כנראה שזה לא גרם לתופעות לוואי.

ת: אולי יכול להחמיר את זה.

ש: מה זה?

ת: יכול להחמיר את זה

ש: ולכן אתה מסכים, אתה מאשר שהיא צריכה לקבל במקרה הספציפי הזה.

ת: אני לא מאשר

ש: אתה צריך לאשר כי אתה מומחה מטעם בית המשפט.

ת: אני לא מאשר שהיא צריכה. לא נתתי קנאביס לחולה אחד.

ש: לא נתת קאנביס רפואי.

ת: לא. כי אני מה-170 שלא נותנים לעומת 10 שכן נותנים. מי שנותן קנאביס זה רופא כאב, רוב הרופאים זה רופאי כאב".

התובעת טוענת כי אין הכרח שמומחים מטעם בית המשפט יקבעו את הצורך בקנאביס רפואי על מנת שבית המשפט יאשר פיצוי בגינו. לתמיכה בטענה זו, מצטטת התובעת את פסק הדין בעניין ע"א (מחוזי תל-אביב יפו) 24950-06-23 מרכז רפואי שיבא נ' נ.ל. (18.02.24), שם נקבע כי "העדר ההתייחסות [של המומחים] אינה מחייבת את המסקנה כי לא היו מצדיקים את הטיפול". עוד מצטטת התובעת את פסק הדין ת.א (הרצליה) 59086-11-21 א.א.א נ' קרנית (11.09.25), אשר חזר על קביעה זו והוסיף כי "על אף כי המומחה לא התבקש להתייחס לצורך בצריכת קנאביס רפואי, נראה כי קיים קשר סיבתי ולו חלקי בין הצורך בצריכת קנאביס רפואי לבין הפגיעה בתאונה", וזאת בהתבסס על הצגת רישיונות וקבלות לאורך זמן.

התובעת מדגישה כי במקרה שלה, הוכח לבית המשפט כי היא קיבלה המלצה לטיפול בקנאביס רפואי מרופאיה המטפלים, קיבלה טיפול במרפאת כאב ציבורית, ומשרד הבריאות אישר את בקשת הרופא המטפל והנפיק לה רישיון שמתחדש מדי שנה. כל הבקשות, הרישיונות והקבלות בגין רכישת הקנאביס הוגשו לבית המשפט. פרופ' אהרנפלד, מומחה בית המשפט, נחקר בעניין זה ואישר כי התובעת מקבלת טיפול בקנאביס רפואי בעקבות פגיעותיה תוצאת התאונה. הוא אף אישר בחקירתו כי רופא ראומטולוג הפנה אותה לבדיקה לצורך קנאביס רפואי, וכי הבקשה למתן רישיון אושרה על ידי משרד הבריאות. כמו כן, פרופ' אהרנפלד אישר כי בית החולים שיבא, בו הוא עובד, מכיר בפרקטיקה הרפואית של טיפול ייעודי בקנאביס למחלות ראומטיות, לרבות פיברומיאלגיה.

התובעת מציינת כי הקנאביס אינו כלול בסל הבריאות, עובדה שאושרה גם על ידי פרופ' אהרנפלד. עלות הרכישה החודשית עומדת על כ-930 ₪, בתוספת תשלום שנתי של 386 ₪ לחידוש הרישיון. לעניין גובה הפיצוי בגין הוצאות אלו, מפנה התובעת לפסק הדין ת.א. (מחוזי ת"א) 18736-01-17 י.צ נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") (03.05.2022), שבו נפסק פיצוי של 500,000 ₪ לעבר ולעתיד בגין הוצאות רפואיות, כולל קנאביס.

הנתבעת מתנגדת לפיצוי בגין השימוש בקנאביס הרפואי, ונסמכת באופן נרחב על עמדתו של פרופ' אהרנפלד. פרופ' אהרנפלד העיד כי טיפול בקנאביס בפיברומיאלגיה אינו מופיע בנייר העמדה ובהמלצות האיגוד הראומטולוגי וההסתדרות הרפואית בישראל. הוא ציין כי אין המלצה על שימוש בקנאביס רפואי על ידי איגודי ראומטולוגיה מובילים בעולם, וזאת בשל היעדר היקף נרחב דיו של מחקרים מבוקרים בנוגע ליעילותו ובטיחותו.

המומחה הדגיש את קיומן של תופעות לוואי משמעותיות לקנאביס, וטען כי הן חמורות יותר מתופעות הלוואי של תרופות קונבנציונליות. פרופ' אהרנפלד הביע עמדה נחרצת נגד הטיפול בקנאביס רפואי בפיברומיאלגיה, במיוחד כאשר קיים רקע נפשי, וטען כי הקנאביס אינו פותר את הבעיה לטווח הארוך ועלול להחמיר את המצב הנפשי של התובעת.

עוד ציין פרופ' אהרנפלד כי רק מיעוט קטן (פחות מ-10%) מהראומטולוגים רושמים קנאביס רפואי, וכי הוא עצמו לא אישר טיפול זה לאף חולה. הוא רואה בקנאביס חומר שעלול להחמיר את המרכיב הנפשי של המחלה, לגרום לדיכאון עמוק יותר או לקהות חושים, ובכך "להנציח את חוסר התפקוד במקום לפתור אותו". לשיטתו, הטיפול בפיברומיאלגיה צריך להתמקד בפעילות גופנית ובטיפול תרופתי קונבנציונלי, בעוד שקנאביס מהווה "מסך" המקשה על ניהול המחלה ועל הערכת נכותו האמיתית של הנבדק.

הנתבעת טוענת כי משעה שמומחה בית המשפט שולל חד משמעית את הטיפול בקנאביס ומסביר את הסיכונים שבו, אין מקום לפסוק פיצוי בגין הקנאביס.

ישנם לפרקים נושאים ברפואה שיש עליהם מחלוקות גם בקרב הרופאים המטפלים. למרות עמדתו של פרופ' אהרנפלד, הוא אישר בעדותו כי ישנם ראומטולוגים שרואים בקנאביס טיפול יעיל בפיברומיאלגיה וכי התובעת מקבל טיפול על פי המלצת רופאיה. לפיכך, גם אם פרופ' אהרנפלד סבור אחרת, הרי התובעת הוכיחה שרופאיה מטפלים בה באמצעות קנאביס וכי היא מקבלת רישיונות לקנאביס מאז שנת 2018 לאחר שלא הועיל לה הטיפול הרפואי הקונבנציונלי. השאלה היא כמובן, לכמה שנים יש לפצות את התובעת על טיפול בקנאביס והאם הפיצוי הוא עד תום תוחלת חיים.

בת"א 3498-09 (מחוזי ירושלים) פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב "הפול" (29.01.2021), בו נכותו הרפואית של התובעת היתה 31% ועל פי מומחי בית המשפט התובע פיתח תלות בקנאביס הרפואי שקיבל והמליצו על גמילה ותוכנית פסיכיאטרית סדורה, נתן בית משפט פיצוי ע"ס 100,000 ₪ בעיקר בגין הוצאות העבר על קנאביס- במשך 10 שנים, וגם לצורך הוצאות רפואיות נוספות בעתיד שהתובע עשוי יהיה להיזקק להן.

בת"א (שלום חי') 67620-03-17פלונית נ' אוסאמה חלבי(נבו 4.8.2022) קבע כב' השופט כנעאן כי כאשר בוחנים את הצורך בפיצוי בגין קנאביס יש לברר שלוש שאלות:

"א.  האם שימוש בקנאביס משיג את המטרה של ריפוי או שיפור בתפקוד הנפגע. ב.  האם אין בנמצא אמצעי אחר ופחות פוגעני שיכול להשיג את אותה מטרה. ג. האם התועלת מהשימוש בקנאביס עולה על הנזק שהוא עלול לגרום לנפגע ובכלל זה השאלה האם פסיקת פיצוי בגין צריכת קנאביס יש בה כדי להטיל מעמסת יתר על המזיק."

בת"א (מחוזי חי') 6134-05-19פלוני נ' אייל גבעולי(נבו 28.10.2023) קבעה השופטת דיאנה סלע כי ההתוויה לשימוש בקנאביס רפואי היתה קשורה במקרה שלפניה קשר ישיר לתאונה ולמרות דעתו של ד"ר וולר, שהיה מומחה ביהמ"ש בתחום הנוירולוגי, אין המלצה לשינוי טיפול בגין כאביו. השופטת סלע קבעה פיצוי לעבר ואשר לעתיד כתבה כך:

"בכל הנוגע לעתיד, הרי שהשימוש בקנאביס מצריך חידוש הרישיון מעת לעת; מצב זה לוט בערפל באשר לתובע, הן באשר לצורך בחידוש עתי של הרישיון עד תום תוחלת חייו והן באשר למינון לו יזדקק, אם בכלל; בשים לב להתוויות הרפואיות בעבר בגין מכאוביו של התובע - אשר אושרו במשתמע על ידי פרופ' ירניצקי - להוצאות שהוציא התובע בעבר, לפני ואחרי שנת 21' מחד גיסא, אך בהעדר הערכה רפואית לעניין הצורך בהמשך שימוש בקנאביס לטווח הרחוק, ובהתחשב בסכום הקבלות שהגיש התובע, המעיד על הסכום שהוציא בפועל מאידך גיסא, אני רואה לפסוק פיצוי בגין השימוש העתידי בקנאביס רפואי בסך גלובאלי של 120,000 ₪, על דרך האומדנה."

בדומה לפסיקות בתי המשפט אני סבורה כי גם בענייננו, יש להשיב לתובעת את הוצאותיה בגין רכישות הקנאביס לעבר ואשר לעתיד, יש לפסוק סכום על דרך האומדנה שכן לא ידוע האם ההתוויה הרפואית בשימוש בקנאביס תמשיך ובאיזה מינון.

על פי הראיות שהוגשו על ידי התובעת, התובעת החלה להשתמש בקנאביס רפואי בחודש מאי 2018 והיא מבקשת סך של 1,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות חודשיות מאז אישור השימוש בקנאביס ועד היום. באשר לעתיד, מבקשת התובעת סך של 141,674 ₪ לפי עלות חודשית של 930 ₪ לרכישת קנאביס רפואי עד גיל 75.

התובעת הגישה 28 קבלות להוכחת הוצאותיה בגין רכישת קנאביס מיום 17.05.2018 ועד יום 19.01.2025. סכום הרכישה משתנה ונע בין 470 ₪ ל- 930 ₪ כאשר הקבלות מסתכמות בסכום של 20,615 ₪. בהוספת ריבית והצמדה מאמצע התקופה הסכום שיש להשיב לתובעת בגין הוצאותיה עבור קנאביס עומד ע"ס 26,000 ₪

אשר לעתיד, כאמור בפסיקה שאוזכרה, אני סבורה שיש לפסוק לעתיד סכום על דרך האומדנה ואני פוסקת סך של 80,000 ₪ בגין שימוש בקנאביס בעתיד.

אשר להוצאות רפואיות אחרות ובהתייחס לכך שפרופ' אהרנפלד העיד כי טיפולי הידרותרפיה וטיפולי פסיכולוגיים כגון CBT יכולים להועיל לחולי פיברומיאלגיה, אני מוסיפה לפיצוי בראש נזק זה סך של 10,000 ₪.

סך הפיצוי בגין הוצאות רפואיות עומד על 116,000 ₪

עזרת צד ג'-

התובעת עתרה לפיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד, בסכום כולל של 150,000 ש"ח, בגין עזרת צד ג' בניקיון הבית פעם בשבועיים וכן בגין עזרת בני משפחתה בפעולות יומיומיות. לטענתה, עזרה זו חרגה מהמקובל בין בני משפחה.

מנגד, הנתבעת טענה כי התובעת לא הוכיחה צורך בעזרה בשכר, כי היא העידה כי גם לפני התאונה כי שכרה עוזרת בית שהגיעה פעם בשבועיים, וכי העזרה שקיבלה מבני משפחתה היא בגדר עזרה רגילה שאינה מזכה בפיצוי (עמ' 16 שורות 29 – 25 לתמליל ישיבת ההוכחות מיום 06.03.25).

התובעת אכן לא הוכיחה הוצאות נטענות בגין עזרת צד ג' ואף לא הוכיחה את היקף העזרה לה נזקקה מבני משפחתה. עם זאת, לאור אופי נכויותיה של התובעת, על דרך האומדנה, ובשים לב למכלול הנסיבות, אני מעריכה את הפיצוי בגין עזרת צד ג' בסכום גלובלי כולל של 30,000 ש"ח.

נזק לא ממוני -

על פי חישוב בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 ונכותה הרפואית של התובעת בשיעור 35% אני פוסקת לתובע בגין ראש נזק זה סך של 65,440 ₪.

סך נזקי התובעת עומדים על סך של 1,687,744 ₪ על פי הפירוט שלהלן:

כאב וסבל65,440 ₪

הפסד השתכרות לעבר1,327,776 ₪

אבדן כושר השתכרות לעתיד687,411 ₪

הפסדי פנסיה251,898 ₪

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד30,000 ₪

הוצאות רפואיות116,000 ₪

סכום לפני ניכויים2,478,525 ₪

ניכוי תשלום תכוף73,725 ₪ -

ניכוי גמלאות מל"ל717,056 ₪ -

סה"כ 1,687,744 ₪

לאור האמור, על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 1,687,744 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד ומע"מ בשיעור 20% וכן החזר אגרה, החזר עבור התשלום בגין חוות הדעת של המומחים מטעמה ומחצית שכר חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום.

ניתן היום, כ"ה ניסן תשפ"ו, 12 אפריל 2026, בהעדר הצדדים.