מדינת ישראל נ' פלוני

עניינה של תביעה זו בבקשת התובעת – רשות האוכלוסין ("הרשות") להורות על ביטול פסק שניתן ביום 24.5.23 בת.א. 52895-01-23 אשר קבע כי לאור הליך גיור שעבר התובע באותו הליך, הוא הנתבע שכאן – הוא יהודי לצורך רישומו בפרטי הדין והלאום במרשם האוכלוסין ("פסק הדין").

הנתבע הגיש את תביעתו לקבלת פסק הדין ("תביעת הנתבע") ביום 22.1.23 ובמסגרתה התבקש הסעד המצהיר כי הינו יהודי לצורך רישומו כיהודי לפי חוק מרשם האוכלוסין, תשכ"ה – 1965 ("חוק המרשם").

הצורך בפסק דין כאמור נובע מהוראות חוק המרשם, לפיהן שינוי בפרט רישום של תושב מצריך קיומה של תעודה ציבורית. ר' לכך, סעיף 19ג(א) לחוק המרשם לפיו "שינוי בפרט רישום של תושב יירשם על סמך מסמך שנמסר לפי הסעיפים 15 או 16 או על פי הודעה לפי סעיף 17 שהציגו יחד אתה תעודה ציבורית המעידה על השינוי" (ההדגשה לא במקור). סעיף 19א לחוק המרשם קובע כי לצרכי (בין היתר) סעיף 19ג ל"תעודה ציבורית" המשמעות שבפקודת העדות, שהינה כיום פקודת הראיות [נוסח חדש], ואשר לפיה (ר' בסע' 29) פסק דין הינו בגדר תעודה ציבורית.

הדברים הוסברו כך בבג"ץ 5070/95 נעמת – תנועת נשים עובדות ומתנדבות נ' שר הפנים (20.2.02) ("עניין נעמת"): "... תעודת הגיור המוצאת על ידי בית-הדין הרפורמי או הקונסרבטיבי בארץ או מחוצה לה אינה 'תעודה ציבורית'. נמצא, כי תעודת גיור כשלעצמה עשויה להוות לעניין דרכי ההוכחה תיעוד מספיק לרישום ראשון... אם מתבקש שינוי ברישוי קיים – ולפיו המבקש אינו יהודי – נדרשת תעודה ציבורית, כגון פסק-דין של ערכאה שיפוטית מוסמכת" (ההדגשה לא במקור).

הנתבע הינו אזרח ותושב ישראל יליד שנת 1993. הוא נולד בישראל למשפחה מוסלמית אך לדבריו כפי שפורטו בתביעה שהגיש, בגיל צעיר עזב את ביתו וגדל במשפחה יהודית (משפחת X), והחל מקיים אורח חיים דתי יהודי, והרגיש חיבור עמוק לעם ישראל ולערכי היהדות. בעקבות כך החליט הוא להתגייר. הוא עשה כן באמצעות בית הדין "גיור כהלכה" ("גיור כהלכה") שהינו בית דין אורתודוכסי עצמאי. הוא החל את הליך הגיור ביום 8.7.20 וסיים אותו ביום 20.11.22 אז קיבל הוא תעודת גיור מבית הדין.

בעקבות זאת הגיש הנתבע, באמצעות עמותת עיתים – יעוץ ומידע במעגל החיים היהודי ("עיתים"), שהינה עמותה המפעילה את רשת בתי הדין לגיורים פרטיים גיור כהלכה, את התביעה לסעד ההצהרתי ועיתים היא שייצגה אותו בהליך זה. רשות האוכלוסין היוותה הנתבעת באותו הליך. בתצהיר שצורף לתביעת הנתבע פירט הוא, בין היתר, כי "אני מקיים אורח חיים יהודי-דתי בביתי. אני שומר על הלכות הכשרות, מציין את חגי ומסורת ישראל, שומר שבת, מדליק נרות שבת, עורך קידוש וסעודת שבת, חושב כיפה ולובש ציצית. בשבתות ובחגים אני הולך לבית הכנסת של הקהילה הצרפתית ליד ביתי בירושלים. מילדותי, אני מרגיש חיבור עמוק לעם ישראל ולערכי היהדות" (סעיף 5); וכי "אני רואה חשיבות גדולה בכך שהרישום במרשם האוכלוסין ישקף נכונה את הדת ואורחות החיים שלי וימנע פגיעה ברגשותיי".

כעולה מפסק הדין בעניין נעמת, לצורך רישום מי שהתגייר במרשם, "... די בכך שאחת מהקהילות היהודיות – בין הקהילה היהודית בישראל ובין קהילה יהודית מחוץ לישראל – נקטה כלפיו הליכי גיור המקובלים על ידיה" (פס' 29). משכך, לתביעת הנתבע צורפו גם פרטים אודות בית הדין גיור כהלכה ובהם אישור על הליך הכנה לגיור מאת עיתים, תעודת הגיור, כללי הגיור של בית הדין, תצהיר רב בית הדין ולפיו הליך הגיור מתנהל בהתאם לאמות המידה ההלכתיות הנהוגות בקהילה האורתודוכסית, רשימת הרבנים בגיור כהלכה, מכתבי תמיכה ושותפות, ועוד, כל זאת לביסוס כי המדובר בקהילה יהודית מוכרת העומדת בדרישות הדין לצורך רישום על פי חוק מרשם האוכלוסין. פורטו גם מקרים קודמים בהם הוכרו על ידי בית המשפט גיורים שנערכו על ידי בית הדין גיור כהלכה, וניתנו פסקי דין הצהרתיים כפי המבוקש.

במסגרת בחינה שערכה הרשות של עניינו של הנתבע במסגרת התביעה שהגיש, נמצא על ידיה כי הוא היה נשוי משנת 2014 למוסלמית תושבת האזור, וזאת עד ליום 14.10.2020 אז התגרש הוא ממנה. עוד נמצא כי לבני הזוג נולד ילד משותף בשנת 2018 אשר לא צורף להליך. משכך, ומעת שהתברר כי הליך הגיור החל למעשה בעוד הנתבע נשוי למוסלמית, התבקשו הבהרות כדלהלן מהנתבע באמצעות באת כוחו וזאת בפניה מיום 1.5.23 (ההדגשה במקור):

"1. לפי הנטען. ביום 8.7.20 החל המבקש את הליך ההכנה לגיור.

2. מעיון בקובץ עולה כי המבקש נישא ביום 22.8.14 למוסלמית תושבת האזור, וביום 14.10.20 הם התגרשו. יוצא אפוא, כי בעת החל הליך ההכנה לגיור המבקש היה נשוי למוסלמית תושבת האזור. האם בית הדין ידע על כך?

3. בנוסף לאמור בסעיף 2 לעיל, בשנת 2018 למבקש נולד ילד מקשר זוגי זה, וכמובן שהילד מוסלמי. הילד לא צורף להליך הגיור. מדוע?