פלונית נ' שירותי בריאות כללית מחוז חיפה

"רצונו של אדם הוא כבודו – הוא כבוד האדם – אך מתים נעדרי יכולת הם לקיים את רצונם ולשמור על כבודם. עשינו אפוא אנו לקיום רצונו ולשמירת כבודו של המנוח"

(השופט חשין בע"א 1182/90 שחם נ' רוטמן, פ"ד מו(4) 347 (1992))

לפניי תביעה נזיקית, הסבה סביב הליך רפואי המכונה "לידה שקטה", הליך של לידת עובר שהומת בשל מום קשה. במוקד ההליך טענות הנוגעות, לאי קבלת הסכמה מדעת להליך הנתיחה, אי הבאת העובר לקבורה בהקדם האפשרי, אלא לאחר קרוב לשלוש שנים, כאשר חסרים בו אברים, שניטלו ממנו במהלך הליך הנתיחה שלאחר המוות, ללא קבלת הסכמה נאותה, וחובות הזהירות המוטלות על בית חולים - מבצע הליך הנתיחה – בכל הקשור לנטילת האברים.

רקע וטענות הצדדים

1.התובעים הם בני זוג. התובעת, ילידת 1989, הרתה לתובע וטופלה במהלך הריונה במרכז רפואי "רבין" (בילינסון) בפתח תקווה (להלן: בית החולים ). הנתבעת, שירותי בריאות כללית, שימשה בזמנים הרלבנטיים לכתב התביעה, מפעילה ומעסיקה של הצוות הרפואי בבית החולים. בנוסף, הנתבעת היא מעסיקת הצוות הרפואי במכון הפתולוגי בבית חולים "מאיר" בכפר סבא (להלן: המכון הפתולוגי ).

על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 4.4.2013, בהיות התובעת בשבוע ה-28 להריונה, אושפזה בבית החולים לצורך ביצוע תהליך רפואי המכונה "לידה שקטה", עקב אבחון מום מורכב בעובר (מום מוחי). הליך של לידה שקטה למעשה, הוא הליך של הפסקת הריון, בו נאלצת האישה ללדת את העובר, לאחר שהוא הומת בבטנה. הפסקת ההיריון נעשתה באישור וועדה להפסקת הריון.

ביום הלידה בוצעה לתובעת בדיקת קריוטופ/"צ'יפ גנטי", מנוזל מי שפיר, במכון הגנטי של בית החולים, והוסבר לתובעים, כי לאחר הלידה יש לשלוח את גופת העוברית למכון הפתולוגי, לצורך ביצוע נתיחה. מטרת הנתיחה, כך הוסבר, הייתה לאבחן את המומים המוחיים והסיבה להיווצרותם, על מנת למנוע הישנותם בהריונות הבאים.

לגבי קבורת העוברית, הוסבר לתובעים כי קיימות שתי חלופות: הראשונה – התובעים הם שדואגים להביא לקבורה של הגופה; השנייה, שכל הטיפול בקבורה נעשית על ידי המכון הפתולוגי בסיום הנתיחה. התובעים בחרו בחלופה השנייה, כאשר לטענתם הוסבר להם שכל הפרוצדורה אורכת 40 ימים לערך. עוד טוענים התובעים, כי הבינו שיש נוהל קבורה מסודר של משרד הבריאות, המעביר את האחריות לקבורת העוברית מהם לבית החולים.

על פי הנטען בכתב התביעה, לאחר הלידה השקטה, הייתה התובעת במצב נפשי קשה והתקשתה לעכל את החוויה הקשה שעברה, במסגרתה נאלצה ללדת עובר ללא רוח חיים. בנוסף, לתובעים נולדו בהמשך שני ילדים, ביום 5.5.2014 וביום 5.5.2015, והם היו שקועים בגידולם ולא התפנו לבדוק את מקום קבורת העוברית.