פלוני נ' מגן דוד אדום בישראל

תביעה בגין רשלנות רפואית.

האירוע ותמצית טענות הצדדים

1.התובע, כבן 67 שנים, עבד כמדריך טיולים וכנהג אוטובוס.

ביום 11.03.19 בסביבות השעה 17:30, בעת ששהה במסעדת "קפה קפה", בסמוך לתחנת הדלק בצומת אלמוג, החל התובע לחוש כאבים בחזה. אמבולנס "לבן" של מגן דוד אדום היה במקום ולאחר שעובדי המקום קראו לצוות האמבולנס להגיע, הגיעו אנשי הצוות, העניקו לו טיפול רפואי ראשוני של 300 מ"ג אספירין. במהלך הטיפול, הפינוי והנסיעה באמבולנס ה"לבן", ישב התובע בספסל באמבולנס. התובע פונה לניידת טיפול נמרץ שהייתה בצומת מצפה יריחו. התובע ירד בכוחות עצמו מהאמבולנס הלבן ועבר לניידת הטיפול הנמרץ. במהלך הפינוי בניידת הטיפול נמרץ (להלן: האמבולנס), התובע איבד הכרתו וטופל על ידי צוות ניידת הטיפול הנמרץ שביצע בו החייאה ופינה אותו לבית החולים.

2.הטענה במוקד התביעה היא שצוות האמבולנס התרשל בטיפול בכך שלתובע נגרם שבר בכתף.

לטענת הנתבעת, החבלה נגרמה במהלך ההחייאה, ללא קשר לטיפול שניתן, מאחר שהשבר נגרם באופן ספונטני במהלך פרכוס. נטען שיש בקבלת התביעה משום אפקט מצנן, שכן החייאה היא פעולה שדורשת חדות ואגרסיביות ויש להיזהר בהטלת חבות, שיכולה להוביל להעדר טיפול מתאים בהחייאה.

התובע מנגד טען שהנתבעת לא הוכיחה שהנזק נגרם כתוצאה מהטיפול שהעניקה לו וכי המומחים שמונו, אף שללו את הטענה שהנכות נגרמה עקב פרכוס ולא עקב טיפול לא מתאים.

סקירת עדויות צוות הנתבעת שטיפל בתובע

3.נהג מד"א טיפול נמרץ, מר עקיבא פולק (להלן: הנהג), העיד שכאשר הוא חבר לאמבולנס הלבן הוא ראה את התובע מחוץ לאמבולנס ו"נראה רע". הנהג ביקש מהתובע לעלות לניידת, שם בוצעה הערכה רפואית ונמצא שהתובע בהכרה מלאה, ללא סימני מצוקה נשימתית חריפה וללא קיפוח המודינמי. בבדיקת א.ק.ג. "הבנו כי התובע סובל מאירוע לבבי". התובע היה מנוטר, יציב ועם וריד פתוח והנהג החל בנסיעה. באותה תקופה, בית החולים הסמוך, הדסה הר הצופים, לא נהג לקבל חולים לביצוע צינתורי חירום ולכן התקשרה אשת הצוות, אביטל, לבית החולים שערי צדק, על מנת שייערך לטפל בתובע. "במהלך הנסיעה, חלה התדרדרות במצבו של התובע. אביטל דיווחה לי שהוא עושה הפרעת קצב קטלנית VF ושהיא הולכת לתת לו שוק חשמלי ונכנסת להחייאה...אני זוכר שראיתי .. מבעד למראה שבניידת את התובע פתאום עושה תנועות לא רצוניות כמעין פרכוס ושמעתי קול פיצוח אשר מיד לאחריו אביטל השכיבה את התובע על המיטה שבניידת ונתנה לו שוק חשמלי ועיסויים עד שהתובע שב להכרה. אני זוכר שמיד לאחר שמיעת קול הפיצוח שאלתי את אביטל מה זה היה והיא אמרה לי שאין לה מושג...לאחר מתן השוק החשמלי והעיסויים התובע שב להכרה הוא התלונן על כאבים בחזה ובכתף".

אביטל גינזבורג, פרמדיקית בהכשרה בעת האירוע (להלן: הפרמדיקית), העידה שהיא לא זוכרת האם המשפט "קול של פיצוח" נרשם על ידי עורך הדין, אף שהסכימה עם ההגדרה: "לא זוכרת אם אמרתי 'קול של פיצוח' או 'קליק' או 'קנאק" (ע' 19 ש' 5-8). היא העידה שעשתה 3 בדיקות אק"ג לתובע, אחת מהן כשהגיע לניידת (ע' 19 ש' 30-33). הפרמדיקית העידה בהגינותה שהיא לא זוכרת אם הנהג שאל מה הקול שהיה (ע' 23 ש' 1-3). היא העידה שהתובע לא נחבל בדרך וכי ייתכן שהייתה טעות במה שרשמו אנשי חדר המיון "לא אמרנו שהוא נחבל הוא לא נחבל" (ע' 23 ש' 9)... "כשמגיע חולה כל כך דחוף עם אוטם אחרי דום לב יכול להיות שמשהו התפספס או שהם לא הבינו אותנו כמו שצריך" (ע' 23 ש' 17-18)..."לא זוכרת את המילים הספציפיות שבהם השתמשנו, סיפרנו להם שהוא עשה תנועות בלתי רצוניות עם הידיים ושמענו קנק" (ע' 23 ש' 22-23) . לפרמדיקית לא היה הסבר של ממש מדוע נרשם במסמכי בית החולים "חבלה בכתף". חרף זאת היא טענה שהם אמרו לצוות בית החולים שהתובע סובל מכאבים.

גם המתנדב יאיר גרסטל (להלן: המתנדב), העיד שלא נשאלה באמבולנס השאלה מה היה הקול שנשמע (ע' 30 ש' 20-22) וגם הוא העיד בתצהירו על קול של פיצוח.

למעשה, אנשי צוות האמבולנס העידו כולם על קול דומה שנשמע. עם זאת, נתגלעה סתירה של ממש בכל הקשור לשאלה האם שאל הנהג מה היה הקול שנשמע בסמוך לקול שנשמע.