עשוש ואח' נ' זמרת מושב עובדים של הפועל מזרחי להתיישבות חלקאית שיתופית - פסקדין

מבוא

1. לפני תביעתם של בני הזוג ימימה ואורי עשוש, במסגרתה הם מבקשים לאכוף על האגודה השיתופית זמרת – מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית בע"מ, לקיים את חלקה בהסכם פשרה שנחתם בין הצדדים, וקיבל תוקף של פסק דין.

2. נטען, כי על אף הסכם הפשרה, במסגרתו התחייבה האגודה השיתופית לפעול לקבלתם של בני הזוג עשוש כחברים לכל דבר ועניין באגודה, וכן לחבר את המשק שבבעלותם חיבור של קבע לרשת המים, הרי שבפועל האגודה השיתופית נמנעת מלעשות זאת.

3. האגודה השיתופית זמרת – מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית בע"מ מתגוננת בטענה, לפיה בני הזוג עשוש עצמם הפרו את הסכם הפשרה, ובכך סיכלו את ביצוע חלקה של האגודה בהסכם.

4. נטען, כי בהתאם להסכם הפשרה היה על בני הזוג עשוש להתאים את גבולות המשק שבבעלותם, לגבולות החלקה שהוקצתה להם, ולסלק כל פלישה של המשק לשטחים ציבוריים, אך בני הזוג עשוש נמנעו מלעשות זאת.

   העובדות שאינן שנויות במחלוקת

5. בני הזוג ימימה ואורי עשוש (להלן - "עשוש"), הם תושבי מושב זמרת מיום הולדתם ועד היום.

6. האגודה השיתופית זמרת – מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית בע"מ (להלן - "האגודה זמרת") הוקמה לצורך הקמה וניהול של מושב זמרת.

7. ביום 22.11.2006 רכשו עשוש את הזכויות במשק 63 במושב זמרת (להלן - "המשק"), והחזקה בו נמסרה להם בסמוך לאחר מכן.

8. על אף רכישת המשק, ועל אף שעשוש הם ילידי המושב, האגודה זמרת סירבה, בטענות שונות, לקבלם כחברים באגודה, ובין היתר נטען, כי המשק פולש לשטחים ציבוריים. בנוסף, נמנעה האגודה זמרת לחבר את המשק ואת השטחים המוקצים לו לרשת המים.

9. נוכח סירוב האגודה לחבר את המשק והשטחים המוקצים לו לרשת המים, הגישו עשוש תביעה לבית משפט השלום בבאר-שבע למתן צו עשה, לפיו האגודה תחבר את המשק לרשת המים (ת"א 3806/08)(להלן - "התביעה למן צו עשה"). במסגרת תביעה זו הוגשה גם בקשה למתן צו עשה זמני, בדבר חיבור המשק לרשת המים. עולה מנספח 6 לתיק המוצגים של עשוש, כי אכן ניתן צו זמני, אלא שהצו עצמו לא הוצג בהליך זה. לצד זאת, האגודה זמרת לא חלקה, כי ניתן צו זמני, שהיקפו כאמור לא ברור.

10. בעוד תלוי ועומד ההליך בבית משפט השלום בבאר-שבע, הגישה האגודה זמרת תביעה לבית משפט זה, ובמסגרתה התבקש בית המשפט להורות על סילוק ידם של עשוש מן המשק (ת"א 15320-06-10)(להלן - "התביעה לסילוק יד")(ראו כתב התביעה נספח 4 בתיק המוצגים של עשוש).

11. במהלך דיון שהתקיים בעניינה של התביעה לסילוק יד ביום 18.06.2012 הוצג על-ידי הצדדים הסכם פשרה, עליו חתמו הצדדים, ובו הושגו בין היתר הסכמות אלה:

    "ועד האגודה יאשר את עשוש כמועמדים לחברות באגודה וייכנס לאסיפה כללית מיוחדת לאישור קבלתם כחברים באגודה.

    עשוש מתחייבים לפעול ע"פ תקנון האגודה, הפקודה והתקנות, כפי שנוהגים כלל חברי האגודה, ובכלל זה לחתום על הסכם לאספקת מכסת המים, כפי שחתמו כלל חברי האגודה.

    האגודה תבצע מדידה וככל שיתברר כי עשוש פלשו לשטח ציבורי השייך לאגודה, כי אז יפונה השטח על ידי עשוש.

    האגודה תנהג במשפחה עשוש כחברים לכל דבר ועניין החל ממועד הגשת הבקשה להתקבל כחברים בשנת 2006." (להלן - "הסכם הפשרה").

12. עוד קודם שהוצג הסכם הפשרה במסגרת התביעה לסילוק יד, הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה תופסק התביעה למתן צו עשה, עד להכרעה בתביעה לסילוק יד, אך לצד זאת הצו הזמני שניתן יוותר על כנו עד החלטה אחרת (ראו פסק הדין בעניין זה - נספח 6 בתיק המוצגים של עשוש).

13. אין מחלוקת, כי עד היום, על אף שהמומחה מטעם בית המשפט בהליך זה, השמאי והמודד טובי פרי קבע, שקיימת חריגה של המשק לתוך שטח ציבורי, בחזית הדרומית לכיוון הכביש בשטח של 87.27 מ"ר, לא הרסה משפחת עשוש את הגדר ואת החצר הצרה הצמודה לבית המגורים שלהם, וכנגזר מכך לא התאימו את גבולות המשק לגבול החלקה שבה מצוי המשק שבבעלותם. אף אין מחלוקת, כי עד היום האגודה לא קיבלה את עשוש כחברים בה, ואין מחלוקת, שחלקה ב' המוקצית למשק לא חוברה לרשת המים.

    המחלוקת וטענות הצדדים

14. לטענת עשוש, על אף שהציגו לאגודה זמרת חוות דעת של המודד אילן אזוט, לפיה לא חל כל שינוי בגבולות המשק מאז שנות ה- 80 של המאה הקודמת (ראו חווה"ד נספח 9 בתיק המוצגים של עשוש); ומנגד, על אף האמור בהסכם הפשרה, לא הציגה האגודה זמרת חוות דעת לפיה המשק פולש לשטחים ציבוריים, הרי שהאגודה זמרת מסרבת לקיים את חלקה בהסכם הפשרה, ואיננה מקבלת את עשוש כחברים באגודה, ואיננה מחברת את חלקה ב' של המשק לרשת המים.

15. לטענת האגודה זמרת, בסמוך לאחר שנחתם הסכם הפשרה נערכה עבורה מדידה, המצביעה על קיומן של פלישות של המשק לשטחים ציבוריים, אלא שנטען, כי מדידה זו לא מצויה בידה בחלוף תקופה כה ארוכה, אך נטען שהיא הוגשה על-ידי עשוש עצמם, אשר הגישו במסגרת תיק המוצגים מטעמם את מכתבו של עו"ד אלדד שורק (אשר ייצג בשעתו את האגודה), ולמכתבו צורפה מפת המדידה (ראו המכתב נספח 12 בתיק המוצגים של עשוש).

    נטען, כי היות שעשוש לא מילאו את חלקם בהסכם הפשרה, ולא הסיגו את המשק לגבולות החלקה, על אף המדידה שהוצגה להם, אזי אין מקום שהאגודה תמלא את חלקה בהסכם הפשרה, בשים לב כי מדובר בחיובים שלובים.

    דיון והכרעה

16. אומר כבר עתה, כפי שאף נאמר לצדדים במהלך הדיונים, שהסכם הפשרה מחייב את שני הצדדים, במובן זה שעשוש חייבים בהריסת הגדר והחצר שבחזית הדרומית, כך שהמשק יותאם לגבולות החלקה, והאגודה זמרת חייבת לפעול לקבלת עשוש כחברים ללא תנאי, למעט התנאי של הסדרת הפלישה לשטח הציבורי. בנוסף, כנגזר מקבלת עשוש כחברים באגודה יהיה על עשוש לחתום על הסכם לקבלת מכסת מים, ובסמוך לאחר מן האגודה תחבר את המשק לרשת המים.

17. כך, כפי שיפורט מייד, התובעים על אף שהם כותבים בסיכומיהם (ראו ברישא לסעיף 5), כי ב"רצונם לקיים את הסכם הפשרה ולשים קץ למחלוקות...." אינם נכונים לקיים את חלקם, ואינם נכונים לבצע הריסה של הגדר והחצר בחזית הדרומית של המשק, אשר פולשים לשטח ציבורי, וזאת, בין היתר, בנימוק שאין פלישה של המשק לשטח ציבורי ו/או שפלישות דומות קיימות במשקים רבים.

     

     

     

    פלישת המשק לשטחים ציבוריים

18. נוכח קיומה של מחלוקת בין הצדדים, כעולה מכתבי הטענות, בכל הקשור לשאלה האם המשק חורג מגבולותיו, והלכה למעשה פולש לשטחים ציבוריים, אזי בהסכמת הצדדים, הוריתי על מינוי השמאי והמודד מר טובי פרי, כמומחה מטעם בית המשפט בתחום המדידות.

19. בהתאם להחלטת המינוי, מר פרי נדרש לחוות דעתו בשאלה האם עשוש מחזיקים בשטחים, שהם מעבר לשטחים המוגדרים כמשק 63.

20. נוכח האמור בכתב המינוי, יש להצטער על כך שעשוש בחרו להציג מצג לא נכון, בלשון המעטה, בסעיף 36ב לסיכומיהם, בו נטען שבמסגרת המינוי נדרש המומחה "להבין אם השביל הוא חלק מהנחלה או שלא.... ". תיאור זה איננו משקף את כתב המינוי במלואו, אלא רק מחציתו, היות שטענת האגודה זמרת הייתה, כפי שיורחב המשך, כי המשק פולש לשטח ציבורי, הן בשביל הסלול בין המשק לבין מבנה בית הכנסת, והן בכך שנבנו החצר הצרה והגדר התוחמת אותה בחזית הדרומית של חלקת המשק.

21. בחוות הדעת שהגיש מר פרי לתיק בית המשפט ואשר נערכה ביום 16.08.2024 נרשם, כי ביקר במקום, וכי:

    "מדובר בחלקה א' של נחלה חקלאית במושב זמרת השייכת לתובעים וידועה כחלקה מס' 28 בגוש 996 בשטח רשום 8001 מ"ר, אשר עליה מבנה מגורים בחזיתה ומבני משק שונים בעורף אזור המגורים.

    בהמשך החלקה מצוי שטח חקלאי מעובד.

    בצמוד לחלקת המגורים הנ"ל ממוקמת חלקה מס' 109 בשטח רשום 1332 מ"ר.

    על חלקה 109 ניצב מבנה המשמש בית כנסת.

    בין מבנה בית הכנסת לבין בית המגורים קיימת רצועת קרקע פנויה אשר רובה ככולה נמצא בשטח חלקה 109.

    ...

    מעיון בתשריט התוכנית עולה כי חלקה 109 מחולקת ל- 3 מגרשים:

    מגרש מס' 101 - בחזית החלקה, מיועד למבני ציבור (בפועל בנוי עליו כיום בית הכנסת)."

    במסקנותיו קבע מר פרי כך:

    "בהתאם למדידות שערכנו בשטח עולה כי אמנם קיים שימוש למעבר רכב אל עורף חלקה 28 דרך שטחה של חלקה 101."

22. היות שבחוות דעתו של מר פרי לא נרשמה התייחסות לפלישה הנטענת של גבולות המשק בחזיתו הדרומית, אזי הנתבעת ביקשה ממר פרי להבהיר, האם קיימות חריגות נוספות.

    במענה לשאלה זו השיב מר פרי ביום 21.08.2024 כך:

    "נכון הדבר שלא צוינו בחוות דעתנו חריגות נוספות לכיוון חזית החלקה הדרומית הפונה לכביש הגישה הראשי במושב.

    הסיבה שעובדה זו לא צוינה בחוות דעתנו הינה כי חלקות רבות במושב, כולל החלקות הצמודות לחלקה 28 חורגות אף הן לתחום הדרך ואף נציג הנתבעים שהשתתף בסיור במקום לא העלה נושא זה לפנינו, לפיכך טעיתי לחשוב כי נושא זה אינו חלק מן המינוי שלי.

    נכון הדבר כי קיימת חריגה של חצר מוקפת קיר בנוי מגבול חלקה 28 אל תחום הדרך.

    בהתאם למדידה שערכנו שטח החריגה בגבול חלקה 28 אל שטח הדרך הינו 87.27 מ"ר." [ההדגשה שלי - י.ל]

23. ביום 02.03.2026 ערכתי ביקור במקום, ובעניינן של המחלוקות אשר לפלישות הנטענות נרשמו בפרוטוקול הביקור הדברים הבאים:

    "ביקרתי בבית הכנסת הבנוי בחלקה הצמודה לביתם של התובעים, במדרשה הפועלת במקום ובהיכל בית הכנסת. בין בית הכנסת לבית התובעים מפריד שביל שחלקו אינו מרוצף כלל, וחלקו כמתואר בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, סלול בחומר שנחזה להיות בטון.

    אין במקום הפרדה ברורה בין השטח הציבורי לבין שטח הנחלה בה מחזיקים התובעים, ואף אין לכאורה סימון של קו הגבול בין שתי החלקות.

    השביל המרוצף נחזה כמשמש כדרך לחלקה א' של המשק בו מחזיקים התובעים.

     

    הגדר התוחמת את חלקת התובעים לכיוון הכביש, בולטת ביחס לגדר התוחמת את החלקה שבנויה ממערב לחלקת התובעים."

    נוסף על כך, בוצע במהלך הביקור תיעוד חזותי של הדרך, והתיעוד הוגש לבית המשפט על-ידי הצדדים ביום 06.03.2025. בתיעוד החזותי ניתן לראות, הן את הדרך העוברת בין המשק לבין בית הכנסת, והן את הגדר והחצר, אשר חורגות מגבולות המשק, בהתאם לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט.

24. יצוין, כי עשוש הגישו מטעמם חוות דעת של המודד מר אילן אזוט, אלא שבחוות דעת זו אין לגישתי מענה לשאלה האם המשק פולש לשטחים ציבוריים, היות שכל אשר נאמר בה הוא ש"מרבית המבנים הישנים משנת 1980 קיימים עד היום במדידה של שנת 2014, לא נוספו מבנים חדשים למשק", וכי "בתכנית לצרכי רישום שקבעה את גבולות חלקה 28 (משק 63) לא חלו שינויים והגבולות כיום הינם כפי שנקבעו ב1986 בתצ"ר." בהתאם, אין בחוות הדעת התייחסות לשאלה האם מבנים או דרכים במשק 63, כולם או חלקם, חורגים מן הגבולות שנקבעו בתצ"ר.

25. עשוש נשאל בחקירתו הנגדית, מדוע לא התבקש המודד אזוט לבחון קיומה של פלישה של המשק לשטחים ציבוריים, ועשוש השיב לכך (ראו עמ' 18 לפרוט' ש' 13 - 15):

    "אמרתי וחזרתי ואמרתי, לא ביקשתי ממנו להגיד אם יש פלישה או אין פלישה כי אני יודע בוודאות שלא הייתה שום פלישה, הקווים של המשק כמו ש קנינו אום כך הכרנו אותם מיום שנולדנו ועד העצם היום הזה שום דבר לא שונה."

26. הנה כי כן, עשוש אישר, כי מר אזוט לא התבקש לחוות דעתו בשאלת קיומה של פלישת המשק לשטחים ציבוריים, ולכן יש לתהות מדוע נטען על-ידי עשוש בסיכומיהם שבהתאם לחוות דעתו של המודד אזוט, אין פלישה של המשק לשטח ציבורי.

27. היות שחוות דעתו של מר אזוט, איננה מתייחסת לשאלה העומדת בליבת המחלוקת בין הצדדים, אזי אין לה ערך ראייתי לצורך הליך זה.

28. עשוש אף מפנים בתמיכה לטענתם שאין פלישה של המשק לשטחים ציבוריים למכתב שנשלח לאגודה זמרת על-ידי רשות מקרקעי ישראל, ובו נרשם (ראו נספח 13 בתיק המוצגים של עשוש):

    "בהתאם לדו"ח פיקוח מיום 5/8/2020 נמצא כי, לא קיימת פלישה לשצ"פ."

29. דו"ח הפיקוח עצמו לא הוגש כראיה לבית המשפט, ועורכו לא זומן למתן עדות מטעמם של עשוש, ובהתאם לא ניתן לדעת מה תוכנו, ועל מה מתבססות מסקנותיו, שאין עולות בקנה אחד עם חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט. משלא הונח לפני דו"ח הפיקוח, וכאמור עורכו לא זומן לעדות, אזי נמוך עד מאוד משקלה של האמירה במכתבה של רשות מקרקעי ישראל, אם בכלל יש לתת בנסיבות האמור משקל כלשהו למסמך.

30. לבסוף מפנים עשוש בהקשר זה לעדותו של מר אברהם מדר, תושב המושב, אשר העיד כי התקבל לחברות באגודה, על אף קיומה של חריגה במשקו.

31. בעדות זו אין כדי לסייע לעשוש, בין משום שאין בה עדות לכך שהמשק של עשוש איננו פולש לשטחים ציבוריים, ובין משום שהפלישה עליה העיד מדר היא למשק אחר ולא לשטח ציבורי (ראו חקירתו הנגדית בעמ' 26 - 27 לפרוט').

32. אסכם ואומר, של יסוד המפורט לעיל, נוכח חוות דעתו של המודד מטעם בית המשפט, יש לקבוע שמשק 63 חורג מגבולותיו בחזית הדרומית, היות שקיימת חריגה של חצר מוקפת גדר, אל תחומי הדרך הגובלת במשק.

    בנוסף, קיימת פלישה חלקית לשטח ציבורי של הדרך המובילה לעורף המשק.

33. טוענים עשוש בסיכומיהם (ראו בסעיף 5 פסקה אחרונה), שטענת האגודה זמרת בדבר קיומה של חריגה לשטחים ציבוריים, לא נתמכה בחוות דעת מטעמה של האגודה, ומהווה הלכה למעשה הרחבת חזית אסורה.

34. יש לדחות את טענות עשוש בעניין זה. תחילה יש לדחות את הטענה, לפיה מדובר בהרחבת חזית אסורה, היות שטענת עשוש בסעיף 16 לכתב התביעה, לפיה בהתאם לחוות דעת שנערכה עבורם לפיה ".... החל משנת 1980, למעלה מ- 40 שנים, לא חלו שינויים בגבולות משק 63 בזמרת או בכניסות אליו...", הוכחשה על-ידי האגודה זמרת בסעיפים 2, 43 ו- 47 לכתב ההגנה, ובצד ההכחשה נרשם, שבידי האגודה מסמכים שיעידו על קיומה של פלישה. נוסף על כך, בסעיף 21 לכתב ההגנה נרשם שהוסכם בין הצדדים, כי ככל שיתברר שהמשק פולש לשטח ציבורי, אזי עשוש יפנו שטח זה.

35. עולה מן האמור, כי הטענה לקיומה של פלישה ממשק 63 לשטחים ציבוריים, עמדה בחזית המחלוקת בין הצדדים עוד בשלב כתבי הטענות, ועל-כן אין מדובר בהרחבת חזית אסורה.

36. אשר לטענה, כי האגודה זמרת לא הגישה חוות דעת מטעמה, יש לומר שאמנם כך, אלא שההחלטה המוסכמת על מינוי מודד מטעם בית המשפט הקדימה את מועד הגשת ראיות מטעם הצדדים, ועל כן אין כל רבותא בטענה זו של עשוש.

37. יצוין, כי האגודה זמרת טוענת, כי בסמוך לאחר החתימה על הסכם הפשרה נערכה עבורה מדידה, אשר לימדה על קיומה של פלישה, אלא שבחלוף שנים מדידה זו איננה מצויה בידה.

38. הגם שיש קושי בטענת האגודה זמרת, כי מפה כאמור הוצגה לעשוש בסמוך לאחר הסכם הפשרה, היות שאין לכך כל ראיה, הרי שעשוש, אשר הגישו תביעתם זו בחלוף למעלה מ- 11 שנים מאז נחתם הסכם הפשרה, גרמו לנזק ראייתי בהקשר זה. לצד זאת יש לומר, כי עשוש הגישו לבית המשפט במסגרת תיק המוצגים, את מכתבו של עו"ד אלדד שורק (ב"כ האגודה בעבר) מיום 20.07.2016 (ראו נספח 12 בתיק המוצגים של עשוש), ובו נרשם, בין היתר כך:

    "בהתאם למפת מדידה שהוצגה למרשיך בעבר, מרשיך פלשו לשטח ציבורי השייך לאגודה, בו אף בנו חומה ללא היתר. דבר הגורם למרשתי נזקים עצומים."

    למכתבו של עו"ד שורק צורפה מפת מדידה.

39. היות שעשוש לא הראו, כי הגיבו למכתב זה בטענה כי להד"מ, אזי ניתן לומר על יסוד מכתבו של עו"ד שורק, בהעדר עדות אשר לתוכנה של מפת המדידה, שעוד בשנת 2016 טענה האגודה שיש בידה מפת מדידה המלמדת על פלישה של המשק לשטח ציבורי, ובכלל זאת חריגה של חומה, אשר על-פי הנטען אף נבנתה ללא היתר.

40. אסכם ואומר, כי גם אין בידי האגודה זמרת את מפת המדידה שנערכה לטענתה לאחר הסכם הפשרה, ומלמדת על קיומן של פלישות מהמשק לשטחים ציבוריים, הרי שקיימת לפני בית המשפט ראיה חד משמעית, שנערכה על-ידי מומחה מטעם בית המשפט, לפיה המשק פולש לשטחים ציבוריים בשני היבטים.

    הסכם הפשרה

41. עשוש הרחיבו בסיכומיהם אשר לרקע לחתימה על הסכם הפשרה, אלא שבתצהיר עדותו הראשית של מר עשוש, ההתייחסות ל"רקע" להסכמה בין הצדדים היא רזה מאוד (ראו סעיפים 8 ו- 9), ועל-כן אין תשתית עובדתית לרמיזה השזורה בסיכומי עשוש, לפיה הסכם הפשרה נועד להסיר את האפליה הפסולה בה נוהגת האגודה כלפיהם, ובכלל זאת בכל הנוגע לפלישות של משקים אחרים במושב זמרת לשטחים ציבוריים.

42. בהעדר ראיות בעניין אומד דעת הצדדים, אשר לשיקולים שהנחו את הצדדים בבואם לחתום על הסכם הפשרה, אזי כנגזר מכך אין תשתית עובדתית לטענת עשוש, לפיה האגודה הסכימה למחול על הדרישה, הגלומה בכתב התביעה בהליך הראשון, במסגרתו נימקה האגודה את דרישתה לסילוק ידם של עשוש מן המשק, בין היתר כך (ראו סעיפים 20 - 21 לכתב התביעה – נספח 4 לתצהירו של מר עשוש):

    "הנתבע הגדיל לעשות ובחודש מרץ 2008 הרס מדרכה ציבורית הגובלת במשך 63, וזאת במהלך עבודות בנייה אשר ביצע במשק ותוך התעלמות בוטה מאזהרות נציגי התובעת שהעבירו אליו בכתב פעמים חוזרות ונשנות.

    בנוסף, סלל הנתבע דרך בתוך שטח האגודה, צמוד לבית המקצועי הסמוך למשק 63, אשר שימשה אותו למעבר בכלים וברכבים ממונעים תוך כדי השגת גבול וגרימת נזקים חברי האגודה המתגוררים במקום."

43. עולה מן האמור, שבניגוד לטענה הלא מדויקת (בלשון המעטה) של עשוש בסעיפים 20 - 21 ו- 34 לסיכומיהם, לפיה בתביעה לסילוק ידם מן המשק, הטענה היחידה של האגודה זמרת התייחסה לדרך העוברת בין המשק לבין בית הכנסת, ולא הייתה כל טענה בעבר לפלישה נוספת, הרי שבכתב התביעה שהוגש בתביעה לסילוק יד, עמדה האגודה זמרת מפורשות על כך שעשוש פלשו לדרך הציבורית, תוך שגרמו נזק למדרכה. פלישות אלה הן שעמדו ביסוד הסכם הפשרה.

44. עולה מן המפורט עד כה, כי בהסכם הפשרה התחייבה האגודה זמרת לקבל את עשוש כחברים באגודה, מבלי להתנות זאת בבחינות קבלה כלשהן (ועל-כך בהמשך), ואילו עשוש התחייבו להתאים את המשק לגבולות החלקה.

45. בהסכם הפשרה לא נרשם היחס בין החיובים השונים, ולטענת עשוש על האגודה זמרת לקבלם כחברים באגודה ללא תנאי, והם אף אינם מחויבים לקיים את חלקם בהסכם הפשרה, כצעד מקדים לקבלתם כחברים באגודה.

    מנגד, לטענת האגודה זמרת, מדובר בחיובים שלובים, ועל-כן על הצדדים לקיים הדדית את החיובים המוסכמים.

    בסיכומי התשובה מטעמם טענו עשוש, כי השאלה האם מדובר בחיובים שלובים היא שאלה פרשנית, וכי יש לנקוט משנה זהירות בקביעה שמדובר בחיובים שלובים, מקום בו הדבר אינו עולה מפורשות מלשון ההסכם.

46. בע"א 1258/14 מ. מגן אינטרנשיונל יזמות והשקעות בע"מ נ' עירית רמת גן ‏(‏פורסם במאגרים משפטיים 03.09.2015‏)‏‏, נפסק בעניינם של חיובים שלובים, כך:

    "בפסיקה ובספרות נהוג להגדיר חיובים שלובים כחיובים חוזיים שיש לקיימם בו זמנית (ראו: סעיף 43(3) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים); ע"א 765/82‏ ‎אלתר‎ ‎נ' אלעני, פ''ד לח(2) 701, 713-708 (1984) (להלן: עניין אלתר); ע"א 7938/08 מונסנגו נ' מכביאן, [פורסם בנבו] בפסקה 22 לפסק דינו של השופט י' עמית (11.8.2011) (להלן: עניין מונוסנגו); דניאל פרידמן ונילי כהן, חוזים, כרך ג' בעמ' 92-89 (2003)). השאלה האם חיובים חוזיים מסוימים שלובים זה בזה היא שאלה של פרשנות החוזה אשר יש להכריע בה על פי כללי הפרשנות המקובלים (ראו: ע"א 2568/98 פטר נ' חממי, פ"ד נז(4) 796, 800-801 (2003); עניין אלתר בעמ' 711-710), ואולם כבר נפסק בהקשר זה כי יש קושי לקבוע לגבי חיובים מסוימים כי הם שלובים כאשר הדבר לא נכתב מפורשות בחוזה ועל כן יש לנקוט זהירות כאשר לשון החוזה אינה תומכת בפרשנות לפיה חיוב מסוים מותנה או שלוב בחיוב אחר (שם)."

47. עולה מן האמור, שאכן כטענת עשוש, יש לנקוט משנה זהירות בקביעה פרשנית לפיה מדובר בחיובים שלובים מקום בו לשון ההסכם איננה תומכת במסקנה כאמור, אלא שלגישתי לשון ההסכם תומכת במסקנה כאמור, ומדובר במסקנה מתחייבת מהצהרת הצדדים בדבר "קץ הסכסוך".

48. בסעיף 2 להסכם הפשרה נקבע, כי "הסכם זה מסיים באופן סופי ומוחלט את כל הסכסוכים המשפטיים והאחרים הקיימים בין הצדדים". ואכן, עשוש כתבו בסיכומיהם (ראו בסעיף 5), שהם "ישובו וידגישו כי רצונם לקיים את הסכם הפשרה ולשים קץ למחלוקת כן ואמיתי....". [ההדגשה שלי - י.ל]

49. עולה מן האמור, שתכליתו של הסכם הפשרה על-פי לשונו, היא לשים קץ לסכסוך, שעניינו הפלישות הנטענות של המשק לשטחים ציבוריים, ומנגד הימנעות האגודה זמרת מלקבל את עשוש כחברים באגודה. לפיכך, פרשנותם של עשוש, שאין מדובר בחיובים שלובים או חיובים מותנים, איננה יכול להתקבל, היות שמשמעות קבלת טענתם, בפרט נוכח התנגדותם להתאים את המשק לגבולות החלקה, היא שלאחר קבלתם לאגודה כחברים, תאלץ האגודה לפתוח בהליך משפטי, בין לאכיפת הסכם הפשרה, ובין לסילוק ידם של עשוש משטחים ציבוריים. פרשנות שכזו איננה עולה בקנה אחד עם סעיף 2 להסכם, ובו הצהרה על סיום המחלוקות. לגישתי, סעיף זה הוא שיוצר את השילוב וההדדיות בין יתר הוראותיו, באופן שבו על כל אחד מהצדדים לפעול לאלתר לקיום ההתחייבות שנטל על עצמו.

50. זאת ועוד, טענת עשוש לפיה על אף ההתחייבות שנטלו על עצמם בהסכם הפשרה לסלק ידם משטחים ציבוריים, הם אינם מחויבים להתאים את המשק לגבולותיו, ולסלק את הפלישות, איננה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב בקיום ההסכם.

51. בע"א 1966/07 אריאל נ' קרן הגימלאות של חברי אגד בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים 09.08.2010), עמד בית המשפט העליון על החובה לעמוד על זכויות חוזיות בתום לב על קיום הוראות ההסכם:

    "עקרון תום הלב מחיל את הדרישה לנהוג בתום לב על מילוי חובות וקיום חיובים הנובעים מחוזה ועל שימוש בזכויות הנובעות ממנו. דרישתו של סעיף 39 לחוק החוזים היא קוגנטית, ומדובר בדרישה מצטברת אשר מצטרפת לכל חיוב ולכל הוראה חוזית במשפט הישראלי [גבריאלה שלו דיני חוזים – החלק הכללי 96 (2005) (להלן: שלו)]. עקרון זה מהווה ביטוי משפטי לעקרונות מוסריים ותמציתו מתבטאת בדרישה לנהוג כלפי הצד האחר לחוזה באנושיות, יושר והגינות. העקרון אינו מחייב לנהוג באלטרואיזם תוך הזנחת האינטרסים האישיים, אך הוא דורש להתחשב בזולת ובאינטרסים שלו, תוך שיתוף פעולה עמו לשם הגשמת מטרת החוזה [שם, בעמודים 97-98, 105; דניאל פרידמן ונילי כהן בהשתתפות מנחם מאוטנר חוזים ג 337 (2003) (להלן: פרידמן וכהן)]. לעקרון תום הלב ישנם מספר ביטויים קונקרטיים ביחסים החוזיים, אולם הרלוונטיים לענייננו הם האיסור לנהוג באופן שיפגע ברוח העסקה ובמטרתה [שלו, בעמוד 106; פרידמן וכהן, בעמודים 337-339]. השני, קרוב ונגזר במידת מה מהאיסור הראשון, האיסור בדבר עמידה דווקנית על זכות [שלו, בעמוד 109-111; פרידמן וכהן, בעמודים 350-360].

    בע"א 467/04 יתח נ' מפעל הפיס (פורסם במאגרים משפטיים 01.09.2005) נקבע:

    "כן, חובת תום הלב מחייבת כל אחד מהצדדים לחוזה לנהוג ביושר, הגינות ומוסר, תוך הגשמת ציפיותיו הסבירות של הצד השני לחוזה אשר ניצב מולו. מידת תום הלב אינה מידה של חסד ולא של 'חסידות' (כלשונו של כב' הנשיא). אין עניינה באלטרואיזם או בביטול חשיבות מאוויו של האחד על חשבון אלה של השני. כל תכליתה, אם נבקש למצות בקצרה, הנה ליצור בסיס משפטי-נורמטיבי המחייב את הצדדים לנהוג אחד בשני באותו האופן בו היו מצפים ורוצים שאחרים ינהגו כלפיהם. עמדתי היא שסירובו של המשיב להעביר את מנת הפרס לידי המערער, בנסיבותיו הייחודיות של המקרה שבפנינו, והיאחזותו בקרנות מזבח ההסדר החוזי המאפשר למשיב שלא לעשות כן, כך לגישתו, מהווה הפרה של החיוב לנהוג בתום לב."

52. ואכן, עשוש כתבו בסיכומיהם (ראו סעיף 3 פסקה אחרונה), ש".. צדדים להסכם פשרה, בדומה לכל הסכם, הינם צדדים לפרויקט משותף, וחובת הצדדים לשתף פעולה ביניהם נשענת על הגינות וחובה לנהוג בתום לב..."

53. על אף הצהרתם זו, עשוש אינם נכונים לקיים את חלקם בהסכם הפשרה, והם באים בשערי בית משפט זה בתביעתם דנן, במידה של חוסר תום לב, שעה שהם מבקשים את אכיפת חלקה של האגודה בהסכם הפשרה, ובד בבד לא היו נכונים לקיים את חלקם ולהתאים את המשק לגבולות החלקה. עשוש לא ביצעו מחויבות זו שנטלו על עצמם בהסכם הפשרה, עובר להגשת תביעה זו, ואף לא קיימו אותה בפועל, מאז קבע המומחה מטעם בית המשפט שהמשק פולש לשטחים ציבוריים בשני היבטים שונים.

54. אסכם ואומר, שיש לפרש את הסכם הפשרה כקובע שחיובי הצדדים הם שלובים, בפרט על רקע העובדה שהוא הושג במסגרת הליך שבו האגודה ביקשה לסלק את ידם של עשוש מן המשק, בין היתר בטענה לפיה ישנן פלישות של המשק לשטחים ציבוריים. לכך יש להוסיף, כי תכליתו של הסכם הפשרה היא להביא ל"קץ הסכסוך", והפרשנות של עשוש לפיה כל חיוב בדד ישכון איננה עולה בקנה אחד עם תכלית הסכם הפשרה.

    דרישת האגודה לעריכת מבחני אבחון והתאמה כתנאי לקבלה

55. לטענת עשוש, חרף העובדה שבהסכם הפשרה אין כל תנאי לקבלתם כחברים באגודה זמרת, וועד האגודה התחייב לפעול לאשרור קבלתם, ולאחר מכן להביא עניין זה בפני האסיפה הכללית של האגודה, הרי שבפועל התנתה האגודה את קבלתם, בכך שיעברו ועדת קבלה, ובכלל זאת ידרשו לבצע מבחני אבחון.

56. ואכן, האגודה זמרת בכתב ההגנה (ראו סעיפים 15 - 20) עמדה על חובתה לפעול בהתאם לתקנות האגודה והחלטותיה, ולגישתה, טרם קבלת עשוש כחברים באגודה על עשוש לעמוד בפני ועדת קבלה, וקודם לכן לערוך אבחון במכון "פילת".

57. אינני מקבל את טענת האגודה. תחילה כך, היות שאין לדרישה כאמור אחיזה בהסכם הפשרה, שבו נאמר מפורשות, כי וועד האגודה יאשרר את קבלת עשוש כחברים, וייכנס אסיפה כללית מיוחדת לאישור קבלת כחברים. לא נאמר דבר, אף לא במשתמע, כי תנאי לאשרור מועמדותם של עשוש כחברים באגודה, הוא בכך שיעברו ועדת קבלה.

58. נטען בנוסף, כי האגודה מחויבת על-פי החלטותיה, לקיים הליך של בחינה לכל מועמד לקבלה כחבר באגודה, ובעניין זה העיד מר סיגרון מטעמה של האגודה, כי "דרישה" זו קיימת משנת 2010. אלא שעניין זה לא הוכח, היות שלא הוצג לעיוני בהליך זה המקור החוקי/הסכמי המחייב מועמד לקבלה לאגודה זמרת לעבור הליכי אבחון. לא רק שלא הוכח מקור חוקי לדרישה כאמור, הרי שנוכח המפורט בכתב ההגנה של האגודה, יש לומר שדרישה זו איננה עולה בקנה אחד עם האמור בתקנון האגודה.

59. בכתב ההגנה מפנה האגודה זמרת לסעיף 2(ב) תקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג-1973, שבו נקבע "קבלת חבר באגודה תהיה בדרך הקבועה בתקנות שלה."

60. היות שכך, יש לפנות לתקנון האגודה זמרת, ולהוראותיו, בכל הקשור לתנאי הקבלה של חברים לאגודה. בסעיפים 1 ו- 3 של חלק ב' בתקנון נרשם כך:

    

    

61. עולה מן האמור, שאין בתקנון האגודה הוראה המחייבת מועמד לעבור דרך ועדת קבלה, ואף אין בו יסוד לדרישה לפיה מועמד יידרש לעבור מבחני אבחון.

62. אלא שלטענת האגודה זמרת, וועד האגודה הסמיך הקמת וועדת משנה, שתפקידה להליץ בפני הוועד איזה מועמדים לקבל.

63. לא רק שהחלטה כאמור לא הוצגה כראיה בהליך זה, אלא שאף לא הוצג המקור החוקי לקביעת נוהל זה, אשר הלכה למעשה מהווה שינוי של תקנון האגודה, למצער בדרך של הוספת תנאים לתנאים הקבועים בו לקבלת חברים לאגודה.

64. לאמור אוסיף, כי עשוש הגישו בקשתם לחברות כבר בשנת 2008, ובמועד זה היה על האגודה לקבלם, בתנאי יחיד של עמידה בדרישות סעיף 1 לתקנות, לפיהן המועמד יהיה "יהודי המתנהג עפ"י דת ישראל; תושב קבוע בארגון או במושב....; בעל אופי טוב; בן 16 לפחות...; חבר בהסתדרות הפועל המזרחי". במועד זה, אין מחלוקת שטרם התקבלה אותה החלטה נטענת, שעל המועמד לאגודה לעבור הליכי אבחון. על-פני הדברים, תנאי הקבלה שבהם היה חייב מועמד במועד קבלתו, הם התנאים שיש להציב בפני עשוש כיום.

65. ואכן, מר סיגרון בחקירתו הנגדית, אישר כי מר עשוש מקיים את התנאים הקבועים בסעיף 1 לחלק ב' של התקנון (ראו עמ' 31 - 32 לפרוט' הדיון).

66. לאור המפורט יש לומר שאין עיגון בהסכם הפשרה ואף לא בתקנון האגודה לדרישה לפיה עשוש יעברו תהליך של אבחון קודם לקבלתם כחברים באגודה. אך מעבר לכך, נוכח היות עשוש ילידי המושב ותושבי המושב מזה מספר עשורים, הרי שקהתה עד מאוד דרישה זו, ועמידתה של האגודה על דרישה זו, יש בה מידה של חוסר תום לב לגישתי.

67. לאור המפורט לעיל, טוב עשתה האגודה שעה שנתנה הסכמה לקבל את עשוש ללא תנאי, בתגובה להצעת בית המשפט (ראו לכך ס' 24 לסיכומי האגודה זמרת), ויש לצפות שכך תנהג עם סיומו של הליך זה, ובלבד שעשוש יתאימו את המשק לגבולותיו.

    פלישה של משקים נוספים כ"הצדקה" לפטור את עשוש מקיום חלקם בהסכם הפשרה

68. כ"הצדקה" לאי קיום חלקם בהסכם הפשרה, טוענים עשוש שקיימים משקים רבים הפולשים לשטחים ציבוריים, והאגודה זמרת איננה מתנה קבלה של אחרים כחברים בה, בהתאמת המשק לגבולותיו.

    כפי שיפורט מיד, מעבר לכך שאין באמור "הצדק" לאי קיום הסכם הפשרה, הרי שטענה זו הוכחה רק במקצת.

69. תחילה יש לומר, שאילו נדרשתי להכריעה בטענה זו על יסוד התצהירים של העדים מטעמם של עשוש, אזי טענה זו הייתה נדחית, היות שאין בעדויות הראשיות של העדים, וגם לא בחקירתם הנגדית, ראיה לכך שמשקם פולש לשטחים ציבוריים.

70. ראיה מסוימת קיימת בעניין זה בתשובתו של המומחה מטעם בית המשפט לשאלת ההבהרה, על אף שלא התבקש לכך, ובה נאמר, כי "... חלקות רבות במושב, כולל החלקות הצמודות לחלקה 28 חורגות אף הן לתחום הדרך....". היות שהמומחה לא נדרש לבחון זאת במסגרת כתב המינוי, אזי לא ברור על יסוד איזו תשתית נרשם כך בתשובתו לשאלת ההבהרה. יחד עם זאת, אניח לטובת עשוש, שאכן כך, בפרט נוכח עדותו של מר סיגרון, אשר העיד כך (ראו עמ' 33 לפרוט' ש' 12 - 24):

    "ש.המומחה מטעם בית המשפט מציין בחוות הדעת שלו בשאלות ההבהרה שכל המשקים לאורך הרחוב, חורגים מגבולות הנחלה על פי הסכם המשבצת אתה מכיר את את זה?

    ת.לא כל המשקים. יש כמה משקרים שחורגים, לנו באותו מושב מה שנעשה בעבר, לא הולכים להתחיל הוצאות כספים כל מיני עו"ד וכל הבלגן, לתבוע כל חבר על כל הפלישות, כל הבלגן הזה, החלטנו ב 2010 חברה כל מי שנכנס חבר מושב חייב להתיישר למערכת, אין פלישות ואין כלום, כמו שצריך ואני יכול להביא מסודר מ 2010 הכל פיקס.

    ש.מקריא לך מה אומר המומחה מטעם בית המשפט, לשאלת הבהרה שנשאל. חלקות רבות במושב, החלקות הצמודות לחלקה 28 חורגות אף הן לתחום הדרך, ואף נציג הנתבעים שהשתתף בסיור במקום לא העלה את הנושא הזה לפנינו, למה לא העליתם את זה בפגישה שבא המודד מטעם בית המשפט?

    ת.לפני דקה הצהרתי כל מי שפלש בעבר, לא נתחיל לתבוע חברי מושב שפלשו, אני שוב מסביר, בישיבה קודמת משנת 2010 כשנכנסנו לוועד עשינו סדר, כל חבר מושב שמגיע לוועדת קבלה מסודרת דואגים שאין פלישות, מסודר."

    עדותו זו של מר סיגרון, לפיה האגודה זמרת נוהגת כך כלפי כל מועמד חדש מאז שנת 2010 לא נסתרה על-ידי עשוש.

71. עולה מן האמור, שעלה בידי עשוש להוכיח שישנם משקים נוספים שבהם קיימת פלישה של המשק לשטחים ציבוריים. אך לצד זאת, לא נסתרה עדותו של מר סיגרון לפיה האגודה זמרת איננה פועלת כנגד כלל המשקים בעניין זה, והאכיפה נעשית בעניין זה החל משת 2010 במועד העברת זכויות במשק.

72. לאור המפורט, הגם שניתן להבין במידה מסוימת את התסכול של עשוש על כך שהאגודה זמרת מבקשת מהם להתאים את המשק לגבולותיו, שעה שהיא איננה פועלת אקטיבית לאכיפה כאמור כלפי משקים אחרים, הרי שאין בתסכול זה, כדי לפטור אותם מקיום חלקם בהסכם. לא רק שלא הוכחה האפליה הנטענת, ביחס למועמדים אחרים שפנו לקבלת מועמדות לאחר שנת 2010, אלא שהטענה בדבר קיומן של פלישות במשקים נוספים הייתה ידועה לעשוש במועד בו נתנו הסכמתם להסכם הפשרה, וככל שסברו שבכך הצדקה שלא לאכוף אותם לתקן את פלישות המשק לשטחים ציבוריים, הרי שהיה עליהם להימנע מחתימה על הסכם הפשרה.

73. מעת שחתמו עשוש על הסכם הפשרה, במסגרתו הסכימו להתאים את המשק לגבולותיו בהתאם למדידה שתבוצע, אזי עליהם לבצע זאת לאלתר, וכל טענה שלכאורה עמדה להם בהקשר זה נבלעה ונגנזה במסגרת הסכם הפשרה.

    הסעדים המבוקשים

74. בכתב התביעה עתרו עשוש לשלושה סעדים שונים:

    • קבלת כחברים באגודה זמרת.

    • חיבור המשק והשטחים המוקצים לו לרשת המים.

    • זיכוי הכרטיס של המשק, והעברת כל יתרת זכות קיימת בגין המשק, החל מהמועד בו רכשו את המשק.

75. הסעד של זיכוי הכרטיס איננו נזכר בהסכם הפשרה, ואף לא הוגשו ראיות בעניין זה. לפיכך דינו של סעד זה להידחות, ללא קשר לכלל הנימוקים שפורטו לעיל.

76. אשר לחיבור חלקה ב' של המשק לרשת המים יש לומר, שעניין זה אמנם לא נזכר מפורשות בהסכם הפשרה, אך הוא פועל יוצא מתחייב של הוראותיו, ובלבד שעשוש יקיימו את חלקם בהסכם הפשרה, ובלבד שעשוש יחתמו על ההסכם לאספקת מכסת מים, כמוסכם בסעיף 4 להסכם הפשרה. לעת הזו, שעה שעשוש אינם מקיימים את חלקם בהסכם הפשרה, יש לדחות את תביעתם לאכוף על האגודה זמרת לחבר את חלקה ב' של המשק לרשת המים.

77. בדומה, אף יש לדחות את תביעתם של עשוש בכל הקשור לקבלתם כחברים באגודה זמרת, וזאת כל עוד אינם מתאימים את המשק לגבולותיו.

    בהקשר זה יש מקום שאעיר, כי אמנם הדרך המובילה לעורף המשק פולשת במידה מסוימת לשטח ציבורי, כקביעת המומחה מטעם בית המשפט, אלא שפלישה זו איננה גורעת לעת הזו מן השימוש הנאות בשטח הציבורי הסמוך, המשמש לבית כנסת ומדרשה (ראו פרוטוקול הביקור במקום, והתיעוד החזותי בעניין זה). על-כן לגישתי, האגודה זמרת יכולה להסתפק בעת הזו על עריכת הסכם עם עשוש לפיו לציבור קיימת זכות מעבר ללא הפרעה לשטח בית הכנסת והמדרשה, וכי תוכל לפעול כנגד עשוש ככל שיהיה שינוי במצב הקיים.

78. אף שנוכח האמור תביעתם של עשוש נדחית, הרי שהדעת נותנת, כי האגודה זמרת, הפועלת כגוף ציבורי, תקיים את חלקה בהסכם הפשרה במתווה שהוצע על-ידי בית המשפט (ראו עמ' 13 - 15 לפרוט' הדיון), וזאת בכפוף לכך שעשוש יקיימו את חלקם במתווה.

    סוף דבר

79. התביעה נדחית.

    עשוש ישלמו לאגודה זמרת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסכום כולל של 20,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום, ויישא הפרשי הצמדה וריבית על-פי חוק ככל שלא ישולם במועד זה.

     

    זכות ערעור כחוק.

     

    המזכירות תסגור את ההליך ותודיע לצדדים.

     

    ניתן היום, ד' ניסן תשפ"ו, 22 מרץ 2026, בהעדר הצדדים.