פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

מהן אמות המידה לקביעת נכות בגין טנטון קבוע באוזניים? מהי המשמעות התפקודית של נכות בגין טנטון? אלה הן השאלות העומדות ביסוד התביעה שלפנינו.

ביום 28.5.2021 נפגע התובע, יליד X.X.1992, בתאונת דרכים. מומחים שמונו מטעם בית המשפט בהליך זה העמידו את נכויותיו בשיעור מצטבר של 21.62%, מתוכם 8.32% בתחום האורתופדי, 5% בתחום הפסיכיאטרי ועוד 10% בתחום האא"ג. מומחה בתחום הנוירולוגי שבדק את התובע לא מצא כי נותרה לתובע נכות צמיתה בתחום זה. הנתבעת – חברת הביטוח, אינה חולקת על חבותה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, אולם בין הצדדים קיימת מחלוקת בנוגע לגבוה הנכות, וכפועל יוצא גם ביחס להיקף הפיצוי.

חוות הדעת הרפואיות

התובע נבדק על-ידי המומחה האורתופדי מטעם בית המשפט, ד"ר משה לוינקופף. בהתאם לחוות הדעת, בבדיקת עמוד השדרה הצווארי הודגמה הגבלה קלה בטווח התנועות ביישור, פנייה לשמאל והטיה לימין. בבדיקת עמוד השדרה המותני הודגמה הגבלה קלה בטווח התנועות ביישור ופנייה לשמאל. על יסוד ממצאים אלה, העמיד המומחה את שיעור נכותו של התובע על 5% בגין הפגיעה בעמוד השדרה הצווארי, לפי פרט 37(5)(א) חלקי לתקנות הביטוח הלאומי, תשט"ז-1956 (להלן:תקנות המל"ל); ועל 3.5% נוספים בגין הפגיעה בעמוד השדרה המותני לפי פרט 37(7)(א) לתקנות המל"ל. כן קבע המומחה אי כושר מלא לתקופה של חודש.

עוד נבדק התובע על-ידי המומחה הפסיכיאטרי מטעם בית המשפט, ד"ר אורי ברודסקי. בהתאם לחוות הדעת, בעקבות תאונת הדרכים החל התובע לסבול מתסמיני הפרעת הסתגלות עם מרכיבים פוסט טראומתיים, חרדתיים ודכאוניים, שבעטיים החל בטיפול תרופתי. המומחה העמיד את נכותו הנפשית הכוללת של התובע על 5% לפי פרט 34(ב)(3), (2) ו-(2-1) מותאם לתקנות המל"ל, ואת נכויותיו הזמניות על 20% לשישה חודשים, ועל 10% לשישה חודשים נוספים.

מומחה שלישי מטעם בית המשפט שבדק את התובע הוא ד"ר דניאל עובד, בתחום הנוירולוגי. ד"ר עובד קבע כי התובע סובל אמנם מנכויות נוירולוגית בשיעור של 5% בגין כאבי ראש, אך סבר כי לא קיים קשר סיבתי בין נכות זו לבין התאונה שבנדון.

מומחה אחרון שבדק את התובע, הוא ד"ר דניאל ציק, בתחום האא"ג. ד"ר ציק התייחס לתלונותיו של התובע בנוגע לטנטון וציין כי תלונה בעניין זה נשמעה לראשונה במהלך הבדיקה שנערכה לו ביום 25.8.21, וכי מדובר בתלונה מאוחרת/גבולית. לדבריו, לאחר מועד זה, הוסיף התובע והתלונן על טנטון בביקורים חוזרים אצל רופאים שונים ב-23 הזדמנויות שונות, בין אוגוסט 2021 ועד אוקטובר 2022. לפי ממצאיו, לתלונת הטנטון הייתה תמיכה בבדיקת שמיעה מיום 6.9.22, שהצביעה על ירידת שמיעה בתדרים הגבוהים בשתי האוזניים. עוד הוסיף המומחה כי בהתאם לחומר שהוצג לפניו, התאונה אירעה במנגנון אחורי שכנראה גרם לתובע לפגיעה צווארית מסוג צליפת שוט, מתווה שיכול לגרום לפגיעה באיברי השמיעה ועקב כך לירידת שמיעה בתדרים הגבוהים ולטנטון. כן ציין המומחה כי התובע התלונן על טנטון תמידי, המקנה 10% לפי פרט 72(4)(ד)(2) לתקנות המל"ל, ואולם נכות זו תיחשב תולדת התאונה רק אם המומחה בתחום האורתופדי יקבע שאירעה לתובע פגיעת צוואר מסוג צליפת שוט. בהמשך לדברים אלה, ולאחר שהוצגה לו חוות דעת המומחה בתחום האורתופדי, אישרר מומחה האא"ג את הנכות שקבע וייחס אותה לתאונה. לדברי המומחה, טנטון הוא פגימה שאינה בת ריפוי, הדורשת מעקב רפואי וטיפולים תרופתיים ואחרים הניתנים על חשבון סל הבריאות. לבסוף ציין המומחה כי התובע הוא איש מכירות ותהיה לטנטון השפעה קלה על המשך תפקודו המקצועי.

טענות הצדדים

לטענת התובע, פגיעתו בתאונה דנן אירעה עת היה בגיל צעיר, היא כללה נכויות שונות שמשקלן המצטבר גבוה ואופיין תפקודי, היא הביאה לכך שהוא אושפז לאורך זמן ניכר באשפוז יום ולא עבד לאורך חודשים ארוכים והיא פגמה באופן ממשי במסלול חייו. לדבריו, אלמלא התאונה היה שכרו מוסיף לעלות ומגיע עד כדי השכר הממוצע במשק. עוד גורס התובע כי נוכח אופי הנכויות ושיעורן המצטבר יש מקום לפסוק לו פיצוי בשיעור אקטוארי של 70% בגין הפגיעה בכושר השתכרותו. כן מצביע הוא על העלויות הגבוהות שבהן נשא בגין טיפולים רפואיים, לרבות 1,000 ₪ לחודש לצורך רכישת קנאביס; ועותר לפיצוי בגין עזרת צד ג' בשיעור כולל של 80,000 ש"ח.

הנתבעת חלקה על חוות דעת מומחה האא"ג ואף הפנתה לו שאלות במסגרת חקירה נגדית. לטענתה, פרק הזמן שחלף בין תאונת הדרכים לבין הפעם הראשונה שבה הלין התובע על טנטון – כשלושה חודשים לאחר מכן, שולל קשר סיבתי בין הטנטון לבין התאונה. עוד היא גורסת כי הבדיקות הנלוות שבוצעו לתובע הצביעו על שמיעה תקינה, כשברקע קיימת בדיקה נוספת שממצאיה הציגו תמונה בלתי אחידה בנוגע למצבו, והדבר הצדיק לכל הפחות עריכת בדיקה נוספת. כן נטען בהקשר זה כי מדברי התובע עולה שהטנטון ממנו הוא סובל אינו קבוע ומכאן שאין מדובר ב"רעש תמידי באוזניים", אלא לכל היותר בטנטון זמני, שאינו מזכה בנכות.

בצד הדברים האלה כופרת הנתבעת בטענות התובע בנוגע לבסיס שכרו ומצביעה על אופייה התנודתי של השתכרותו ועל חוסר העקביות שבה. לטענתה, אופי הנכויות מהן סובל התובע אינו תפקודי, ואינו מצדיק פסיקת פיצוי. לבסוף נטען כי אין מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין טיפולים רפואיים ובכלל זה קנאביס בהיעדר כל המלצה בנוגע לכך בחוות דעת המומחים.

דיון והכרעה

טענת הנתבעת בנוגע לחוות הדעת בתחום האא"ג

כפי שצוין, הנתבעת חלקה על חוות דעת המומחה בתחום האא"ג ועל הנכות שקבע בגין טנטון בשיעור של 10%. כידוע, ככלל, יאמץ בית המשפט את חוות דעתו של המומחה מטעמו, אלא אם קיימים טעמים כבדי משקל המצדיקים סטייה ממנה (ראו למשל ע"א 5509/09 מסארווה נ' עזבון מסארווה (23.2.2014)). בהתאם לאמת מידה זו, נבחן עתה את טענות הנתבעת כסדרן.

עיתוי הגשת התלונה הראשונה בגין טנטון

כאמור, לשיטת הנתבעת, פער הזמנים בן שלושת החודשים בין התאונה לבין תלונתו הראשונה של התובע בגין טנטון שולל קשר סיבתי בין התלונות לבין התאונה. לא מצאתי לקבל טענה זו. מומחה בית המשפט לא התעלם מחלוף הזמן בין התאונה לבין העלאת התלונות, עמד עליו מיוזמתו בחוות דעתו ותיארו ככזה היוצר מצב "גבולי". בצד זה הדגיש המומחה כי פער הזמנים האמור אינו מחליש מזיקתה של התלונה לתאונה, שכן הפנייה במועד זה אינה משקפת שיהוי בלתי סביר השולל קשר סיבתי –

"לא במיוחד, ממש לא במיוחד, אנחנו ברפואה השוטפת נתקלים גם בפער כזה של זמנים עד 3 חודשים זה גדר זמנים בהחלטה סביר... תלנה מאוחרת שנמסרה 3 חודשים ולא חודש אחרי או שבוע אחרי... אבל היא עדיין קבילה ועדיין סבירה... תלונה על טנטון בתוך פרק זמן של 3 חודשים היא אמנם גבולית, אבל היא עדיין בגדר סבירה, אני לא רואה בזה איזושהי בעיה מיוחדת" (פ/עמ' 9, ש' 31-7).

בתוך כך, ציין המומחה כי אין לייחס משקל לכך שפניותיו הראשונות של התובע לטיפול רפואי לאחר התאונה לא כללו תלונות בגין טנטון, שכן לא זו בלבד שפנייה מאוחרת לרופא בתלונה על טנטון היא סבירה, אלא גם עצם הופעתם המאוחרת של תסמיני טנטון אינה בלתי הגיונית –

אני רוצה שגם יהיה מובהר נוסף, והוא שטנטון כמו גם פגיעות אחרות יכול להופיע מיד ובהקשר של הפגיעה עצמה מעצם החבלה באוזן או בסמוך לאוזן. טנטון כמו גם פגיעות אחרות יכול להופיע גם בפזת הריפוי. למה זה דומה? זה דומה לכוויה נאמר דרגה שלישית בכף היד שאתה סובל אחרי זה מצלקות וקונטרקטורות (...) רק 5-4 חודשים, 7 חודשים אחרי אתה סובל מנזקים בפזה של הריפוי, כך שאין הכרח שהטנטון יופיע במידי לאחר התאונה וזה בהחלט סביר שמופיע חודש חודשיים 3 חודשים אחרי. אנחנו תוחמים את הגבול הזה של 3 חודשים זה סביר. בדרך כלל לא מעבר לזה (פ/עמ' 10, ש' 27-17).

ב"כ הנתבעת הקשה ושאל את המומחה אם עמדתו הייתה משתנה לו היה חולף פרק זמן ממושך יותר עד לתלונה הראשונה. המומחה אישר כי אילו חלפו 5-4 חודשים, היה מתקשה לקשור את התלונות לתאונה, אך שב והוסיף כי פרק הזמן דנן עודנו בגדר הסביר –

ש. למיטב הבנתי, בכל מקרה, אנחנו נמצאים מה שנקרא באמת ברף העליון הגבולי של קביעת הקשר הסיבתי, אם זה היה שבועיים מאוחר יותר אדוני היה שולל קשר סיבתי?

ת. לא, לא הייתי נתפס ליום יומיים בשבוע, לא הייתי נתפס לקטנות שכאלה.

ש. לא יום יומיים שבוע שבועיים מתי לא? אני אדע את זה לתיק הבא מתי לא?

ת. זה קשה לענות על השאלה הזו, אבל בוא נאמר 4 חודשים, 4 חודשים בטח כבר הייתי אומר שזה לא שייך (פ/עמ' 10, ש' 35- עמ' 11, ש' 4).

לא מצאתי כי עמדת המומחה נסתרה או כי הוצג נתון חלופי בספרות או בפסיקה השולל את עמדתו לפיה הכרה בקיומו של קשר סיבתי בנסיבות העניין אינה עולה בקנה אחד עם המאפיינים הקליניים של טנטון. ב"כ הנתבעת הפנה בהקשר זה לפסק הדין שניתן בת"א (של' ת"א) 16175-08-19 פלוני נ' התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ (20.7.2023) (להלן: עניין פלוני)), שבו שלל בית המשפט את הקשר הסיבתי בין תאונת דרכים שעבר התובע לתלונות על טנטון שהעלה. דא עקא שבין המקרה האמור לבין המקרה שלפנינו קיימים מספר הבדלים שאינם מאפשרים גזירת מסקנה זהה. ראשית, בעוד שבענייננו פרק הזמן בין התאונה ועד לתלונה על טנטון עומד עד 3 חודשים, בעניין פלוני דובר על פרק זמן של ארבעה חודשים, קרי כזה שאף ד"ר ציק אישר שהיה מביאו לניתוק הקשר הסיבתי. שנית, בעוד שבענייננו התלונן התובע על טנטון למעלה מ-20 פעמים לאורך פרק זמן של כשנה (ועל כך להלן), סך תלונותיו של התובע לפני גורמי רפואה על טנטון במשך שנה בעניין פלוני הסתכם ב-5 תלונות בלבד. שלישית, בעוד שבענייננו העלה התובע גרסה עקבית ביחס לתלונותיו בגין טנטון, וגרסתו תאמה את הבדיקות הרפואיות, בעניין פלוני נרשמה אי אחידות בנוגע למיקום הטנטון – באוזן ימין או באוזן שמאל, תלונותיו לא התיישבו עם ממצאי הבדיקות שנערכו לו, והסבריו לשיהוי בפנייה נדחו על-ידי בית המשפט כבלתי אמינים. הנדון אינו דומה, אפוא, לראיה, ואין לגזור מן התוצאה בעניין פלוני מסקנות גם לתוצאה הנכונה בענייננו.

אכן, קבועי זמן, ככל עניין הנוגע למידות ושיעורים, טומנים בחובם שרירותיות מסוימת, ואולם דווקא בשל כך ביקש המומחה להציב סטנדרטים כלליים ולא להיתפס למועד קשיח. בעשותו כן סבר המומחה כי פרק זמן של שלושה חודשים – בין אם לעצם הופעת תסמיני טנטון או לתלונה בגינן, הוא פרק זמן גבולי אך סביר לייחוס קשר סיבתי בין התלונה על טנטון לבין תאונת הדרכים. לא מצאתי כי תשובתו של המומחה משקפת "התחפרות" או כי אינה עולה בקנה אחד עם הקריטריונים המדעיים באופן המצדיק התערבות בה.

רעש תמידי באוזניים?

הנתבעת הפנתה לדברי התובע שמהם עולה כי הטנטון אינו נשמע לכל אורך שעות היממה אלא רק בחלק מהזמן, וטענה כי נוכח זאת אין לראות ברעש הנשמע באוזניו משום "רעש תמידי" המזכה בנכות. לדעת המומחה, גם אם הטנטון אינו נשמע בכל רגע ורגע, בין היתר בשל רעש שממסך אותו, אין בדבר כדי לשנות מאופיו כטנטון קבוע.

לאחר שעיינתי בחוות הדעת ובחקירת המומחה, מצאתי כי לא נפל פגם בקביעתו כי התובע סובל מרעש תמידי באוזניים, שהוא בבחינת טנטון קבוע המזכה ב-10 אחוזי נכות.

טנטון מוגדר בסעיף 84א(ב) רישא לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי), ובפרט 72(4)(ד)(2) לתקנות המל"ל, כ"רעש תמידי באוזניים". עיקר השגותיה של הנתבעת מתייחסות למשמעות המונח "תמידי". לשיטתה, משעה שהרעש אינו נשמע בכל רגע, הרי שהוא אינו עונה על ההגדרה של טנטון תמידי, לפי מובנה הלשוני הפשוט, ומכאן ששגה המומחה כשייחס לתובע נכות של 10%. אכן, משעה שהמחוקק בחר הגדרה מחמירה לשם הכרה בנכות עקב המופע הקליני של רעש באוזניים כ"רעש תמידי", הרי שמבין מכלול הרעשיים האפשריים באוזניים, רק "רעש תמידי" מוכר כטנטון (ראו עב"ל (ארצי) 18893-11-18‏ ‏ אמר - המוסד לביטוח לאומי‏ (20.8.2019) (להלן: עניין אמר)).

כיצד ייקבע אם הרעש הוא תמידי באופן המקים נכות? סעיף 84א(ב) קובע מספר תנאי סף מקדמיים, משפטיים באופיים, שבהיעדרם לא ייקבע כי מדובר בטנטון המזכה בנכות. אחד מתנאים אלה הוא קיומן של "פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית". תנאי זה שנקבע בשנת 2005, נובע מאופיו הסובייקטיבי של הטנטון, ונועד להבטיח כי תלונותיו של התובע אותנטיות וכי הן אינן תוצאה של הדרכה מלאכותית (ראו עב"ל (ארצי) 53/08 ברלכיס - המוסד לביטוח לאומי(21.10.2008) (להלן: עניין ברכליס); עב"ל (ארצי) 22736-09-10 כהן ישראל - המוסד לביטוח לאומי (29.5.2011)). ואולם הדרישה לפניות חוזרות ונשנות היא אך דרישה מקדמית, שהיא בבחינת שלב ראשון, המונח לפתחו של בית הדין (או פקיד התביעות). כפי שנקבע במספר החלטות שניתנו בבית הדין לעבודה, מי שעומד בתנאי הסף של "פניות חוזרות ונשנות" יעבור לשלב השני שבו תיבחן, בין היתר, שאלת אופיו התמידי של הטנטון. שאלה אחרונה זו היא שאלת רפואית-קלינית, ולכן עליה להיות מובאת לפתחו של מומחה רפואי שיחווה דעתו לגביה. פניות חוזרות ונשנות אינן מגבשות, אפוא, כשלעצמן טנטון קבוע, אלא הן משמשות, ביחד עם קריטריונים נוספים, בסיס למינוי מומחה רפואי שיכריע אם מדובר בטנטון קבוע, הכרעה שהיא במהותה רפואית-קלינית ולא משפטית –

"השאלה אם למבוטח טנטון תמידי בשתי האזנים אם לאו היא שאלה רפואית, שעל מנת להשיב עליה, מקום בו יש מחלוקת בין הצדדים, נדרש בית הדין להיעזר במומחה-יועץ-רפואי. טרם היעזרות במומחה-יועץ-רפואי, יש לבחון את קיומם של תנאי הסף הקבועים בסעיף 84א(ב) לחוק, ובכלל זה קיום תנאי הסף של "פניות חוזרות ונשנות", שכאמור נועד לבחון את מהימנות התביעה הנוגעת לטנטון. משתכלית הדרישה לקיומן של פניות חוזרות ונשנות היא בחינת המהימנות – אין חובה כי כל תלונה תתייחס במפורש לשתי האזנים דווקא או להיותה תמידית. לצורך בחינת מהימנות התביעה הנוגעת לטנטון די לעתים בעצם תלונת הטנטון ללא כל תוספת. השאלה האם לאור תלונות אלה ולאור יתר הנסיבות הרפואיות ניתן לקבוע קיומו של טנטון תמידי, מסורה קודם כל לבחינה רפואית" (עב"ל (ארצי) 29640-11-12 זינבה - המוסד לביטוח לאומי (9.12.2014)).

וכן –

השאלה שמא מבוטח סובל מ"טנטון תמידי" אם לאו הינה שאלה רפואית, על מנת להשיב על שאלה זו, מקום בו יש מחלוקת בין הצדדים, נדרש בית הדין להיעזר במומחה רפואי. אולם, טרם היעזרות במומחה רפואי, יש לבחון את קיומם של תנאי הסף הקבועים בסעיף 84א(ב) לחוק, ובכלל זה קיום תנאי הסף של "פניות חוזרות ונישנות", אשר נועד לבחון את מהימנות התביעה הנוגעת לטנטון (עב"ל (ארצי) 63705-03-16‏ יצחקייב - המוסד לביטוח לאומי  (9.7.2017) (להלן: עניין יצחקייב); ראו גם עניין אמר).

אם צלח התובע את השלב הראשון, מהן אמות המידה שעל פיהן יקבע המומחה הרפואי אם הטנטון עונה על הקריטריון שבחוק הביטוח הלאומי? בחקירתו הנגדית הסביר ד"ר ציק כי בבסיס קביעתו בדבר טנטון קבוע עומדים שני קריטריונים: משך הזמן וריכוז התלונות על פני פרק זמן זה (פ/עמ' 21, ש' 5-4). בגדר כך, וביישום קריטריונים אלה על המקרה שלפנינו, הצביע המומחה על קיומן של עשרות תלונות ביחס לטנטון לאורך פרק זמן ממושך ובתדירות גבוהה. ואכן, עיון בחומר הרפואי מעלה כי התובע התלונן על צפצופים באוזניים ואובחן כסובל מטנטון ב-21 הזדמנויות לאורך זמן של כשנה (ופעמים נוספות בשנת 2023, אחת מהן בבדיקת המומחה עצמו), בתאריכים 25.8.21, 31.8.21, 12.9.21, 6.10.21, 18.10.21, 20.10.21, 22.10.21, 27.10.21, 8.12.21, 4.1.22, 18.1.22 2.2.22, 13.2.22, 28.2.22, 9.3.22, 13.3.22, 3.5.22, 1.6.22, 14.6.22, 4.7.22, 4.9.22. בדומה נקבע גם בעב"ל (ארצי) 27311-10-16 ג'ומעה – המוסד לביטוח לאומי (22.1.2019) כי המערער סובל מטנטון תמידי, בהתחשב "במכלול נסיבותיו של המקרה הנדון, על יסוד התיעוד הרפואי שממנו עולה כי המערער התלונן באופן חוזר ונשנה על פגיעה בתפקוד עקב טנטון תמידי ועל יסוד חוות דעתו של המומחה הרפואי כמכלול". כפי שציין מומחה בית המשפט –

זה יהיה טנטון תמידי אם הוא יציג לי 15 ביקורים על פני פרק זמן של שנה, שנה וחצי, כמו שאנחנו רואים פה. התמידיות נגזרת ... מפרק הזמן או ... מכמות הביקורים שמתבצעים באותו פרק זמן. אם יהיה ביקור אחד באותה שנה זה לא תמידי אבל פה יש לי 15 ביקורים לפחות בתוך פרק זמן לא קטן (פ/עמ' 20, ש' 36- עמ' 21, ש' 2).

אמנם, עיקר תלונות הטנטון לא כללו התייחסות מפורשת מפי התובע להיותן תמידיות. עם זאת, עצם האינטנסיביות הרבה של תלונות אלה והרצף שיצרו לאורך זמן לאחר התאונה; האמירה באחד המקומות כי עם הזמן החולף חלה החמרה בטנטון; ההתייחסות בחלק מן התלונות להיבטים תפקודיים הנובעים מהם כגון תחושה של ירידה בשמיעה ושל הפרעה בשינה; הימצאות טנטון גם בבדיקה שערך המומחה; ועדותו של התובע כי הוא סובל מטנטון בתדירות שעשויה להגיע עד כדי מדי יום ביומו; כל אלה מצביעים על אופיו הכרוני והקבוע של הטנטון ומתיישבים עם סיווגו של המומחה את הטנטון כקבוע. נזכיר כי כפי שנקבע באחת הפרשות, העובדה שלא נרשם בתיעוד הרפואי במפורש 'טנטוןתמידי' אלא רק 'טנטון' אין בה כדי להעיד שאין מדובר ב'רעש תמידי באוזניים' (ראו עב"ל 39707-03-12 כהן – המוסד לביטוח לאומי (25.2.2014)).

לצד תכיפות התלונות, תמכה בקביעתו של המומחה גם בדיקת שמיעה שנערכה לתובע ביום 6.9.2022 (עמ' 172 לראיות התובע; אף שהמומחה ציין כי "זו בדיקה סובייקטיבית, היא שוות ערך לתלונה שנמסרה בחדר הרופא"; פ/עמ' 9, ש' 1). בבדיקה זו נמצא כי שמיעתו של התובע בתדרים הנמוכים היא תקינה (תוצאה שהתיישבה גם עם בדיקות נוספות שנערכו לתובע), אך קיימת ירידה קלה בשמיעה באוזן ימין בתדרים 4000-3000 הרץ וירידה שמיעה קלה בתדרים הגבוהים (6000 הרץ) באוזן שמאל. לדברי המומחה, ממצאים אלה נחשבים אופייניים לטנטון (פ/עמ' 13, ש' 37- עמ' 14, ש' 16; פ/עמ' 15, ש' 38- עמ' 17, ש' 16, ש' 2; עמ' 16, ש' 24-21; עמ' 18, ש' 3-2)

המומחה מצא כי שילוב נתונים זה מצביע על טנטון כרוני, שהוא בבחינת רעש תמידי באוזניים. כאמור, טענתה העיקרית של הנתבעת היא שחלקיות הופעתו של הרעש אינה מתיישבת עם טענה לתמידיות. לא מצאתי כי יש בטענה זו כדי לסתור את חוות דעתו של המומחה. ודוקו: קיומו של הרעש בענייננו אך בחלק מן הזמן אינה נובעת מכך שמדובר בתופעה שבאה והולכת לסירוגין בתדירות משתנה אלא מכך שהרעש, שקיים באופן כרוני ומתמשך, אינו בא לידי ביטוי קונקרטי בכל רגע ורגע בשל רעש חיצוני שממסך ו"מחליש" אותו, הגם שהטנטון מוסיף להתקיים ברקע כל העת –

אני מתייחס לטנטון תמידי שהוא כרוני, שהוא נפרש על פני תקופה מאוד ארוכה. שוב גם פה כדאי להדגיש שטנטון כשאתה עסוק, כשאתה נמצא ברעש, כשאתה שומע מוסיקה, זה ממסך את הטנטון אתה לא תשמע אותו.. במהלך היום כשאתה נמצא בבית משפט (...) אני לא שומע אותו עכשיו (...) בלילה כשאתה לבד ביום שבת (...) מוקדם בבוקר אתה תשמע אותו, כך שהתופעה הזאת (...) יכולה להיות תופעה גלית שנשמעת היטב בערב בשעות שיש שקט ואתה עם עצמך יכולה לא להישמע. פצינט יכול לספר לי שאני שומע אותו רק בערב עדיין זה טנטון תמידי. התמידיות כאן היא הכרוניות יכול להיות של התהליך...זה יכול להיות באמת רצוף אבל זה גם יכול להיות משהו שקיים כל הזמן ובמקרה הזה הוא קיים כל הזמן ולכן הוא תמידי (פ/עמ' 18, ש' 37- עמ' 19, ש' 12).

יצוין כי קביעה זו של המומחה מתיישבת גם עם הגיונם של דברים, ועם העובדה שאף לדברי התובע, הרעשים נשמעים בעיקר בשעות שבהם הרעש החיצוני נחלש, או במעברים בין עוצמות רעש –

זה בעיקר קורה לי לפני השינה זה קצת מפריע לי לישון ואז ההשלכות נשפכות על היום שלמחרת (...) כי השינה נפגעת.

ש. אבל התחושה העיקרית של הטנטון באה לידי ביטוי בערב לפני השינה?

ת. לא רק. זה גם קורה לי שאני מגיע לקניון. אם המקומות הומי אדם אני יוצא מהם אז כאילו הטנטון גם מוסיף איזה סוג של סחרחורת עם הראש צריך לציין את זה ולא אשקר אני לא אגיד שזה כל יום כל היום אבל זה פוגע בי במרבית מהשבוע.

ש. (...) שתי דוגמאות: אחת לפני השינה והשנייה זה מקומות אני מבין רועשים זאת הכוונה שאתה אומר.

ת. רואה איזה סוג של סחרחורת ואתה יודע גם אם אני שוב במיטה אז פתאום קופץ לי טנטון אבל זה יכול גם פתאום.

ש. זאת אומרת זה טנטון שהוא לא כל הזמן הוא רק....

ת. הוא לרוב, הוא לא 100% אבל הוא יכול בוא נגיד שטנטון הכי לייט יכול להיות שלוש פעמים בשבוע, הכי הארדקור יכול לפגוש אותי כמעט כל יום (פ/עמ' 7, ש' 35-15).

עוד יצוין כי קביעה זו של המומחה אף מתיישבת עם קביעות דומות במקרים אחרים. כך למשל בת"א (של' חי') 48955-03-17  פלוני נ' מקוז (31.12.2021), עמד בית המשפט על כך שבשעות העבודה יש רעש סביבתי "הבולע" את אפקט הטנטון" (פסקה 9).

בהקשר זה, מקובלת עליי קביעת המומחה כי לא ראה צורך להידרש לשאלת פנייתו של התובע להתלונן על טנטון לאחר הבדיקה שערך לו או לשוב ולבדקו. אכן, נוכח צבר אינטנסיבי של תלונות, בדיקות וממצאים לאורך פרק זמן ממושך לאחר התאונה, ובנסיבות שבהן אין טיפול רפואי ידוע לטנטון, יש טעם בעמדה כי אין רבותה בפניות נוספות לגורם רפואי לשם תלונה בגין טנטון –

אתה הולך פעם אחת אתה הולך 10 פעמים אתה הולך 15 פעמים לרופא לספר לו שיש לך טנטון... בסופו של דבר הרופאים מרפים את ידך ואומרים לך עזוב תיפטר מעניין הזה, תפסיק לבוא לפה, אתה מבזבז את זמני וזמנך (פ/עמ' 21, ש' 9-5).

עוד מקובלים עליי דברי המומחה כי הגם שבדיקת התובע בוצעה עוד בספטמבר 2022 לא ראה צורך בעריכת בדיקה נוספת שכן הבדיקה נערכה "למעלה משנה לאחר התאונה שזה גדר זמנים שמסמן את סוף הפגיעה במערכת השמע. כל מה שקורה מעבר לתאריך הזה לא שייך" (פ/עמ' 16, ש' 35-32). לדבריו, מדובר בבדיקה אמינה, שאף תאמה את הממצאים האובייקטיביים, ומכאן שלא היה מקום לפקפק בה ולא התעורר צורך לערוך בדיקה נוספת (פ/עמ' 18, ש' 25-18). אכן, בדיקות רפואיות מעצם טבען "מצלמות" את מצב הדברים הקליני במועד עריכתן, כשתמיד קיימת אפשרות שעריכת בדיקות נוספות תצביע על שינוי בממצאים. השאלה אינה, אפוא, אם ניתן לבצע בדיקות נוספות, אלא אם קיימת חולשה בנתונים הקיימים המצדיקה לעשות כן, או שמא הבדיקות והממצאים שהצטברו מגבשים מובהקות מספקת. במקרה זה, משלא הוצגה סתירה ברורה ביחס לממצאי הבדיקה שערך המומחה בבדיקות אחרות שבוצעו, לא הובהר מדוע לא היה די בבדיקה זו ומדוע קם צורך בבדיקה נוספת.

לטעמי, הימצאותו המתמשכת והכרונית של טנטון עולה בקנה אחד עם לשון המונח "רעש תמידי" שבחוק הביטוח הלאומי. זאת, גם אם ביטויו הסימפטומטיים של הטנטון כוללים "הפסקות" ואינם מופיעים בכל רגע ורגע, ובלבד שהופעתם תדירה, תכופה ואינטנסיבית דיה באופן המגבש רצף קבוע. בצד זה, נוכח אינטנסיביות הטנטון ומשמעויותיו התפקודיות הפוטנציאליות; נוכח אופייה הבינארי של הנכות בגין טנטון, שאינה מכירה בנכות בגין מקרה של טנטון חלקי; נוכח אופייה הסוציאלי של חקיקת הביטוח הלאומי ושל חוק הפלת"ד; ונוכח הצורך כי הנכות תשקף את מצבו ומגבלותיו האמיתיים של התובע, ניתן לקבוע כי הכרה בטנטון קבוע בנסיבות כדוגמת אלה שלפנינו, תואמת גם את תכלית ההוראה שבסעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי, המבקשת לצמצם את מספר המקרים שבהם תוכר נכות בגין טנטון ולהבטיח את האותנטיות שלה. עובדת אי הופעתו של הטנטון בכל שעה ושעה תישקל בעת בחינת מידת הפגיעה התפקודית הנובעת מן הטנטון.

לא נעלמו מעיני פסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה שבהם אומצה פרשנות מצמצמת למונח "רעש תמידי". כך, בעב"ל (ארצי) 7950-03-15 פפו - המוסד לביטוח לאומי (10.10.2016) דחה בית המשפט את טענת התובע כי הוא סובל מטנטון קבוע, לאחר שהמומחה הרפואי קבע כי לא מתקיים טנטון שכזה, בהתבסס על בדיקה שערך שבה לא נמצא טנטון; על דברי התובע כי הטנטון "בא והולך"; ועל העובדה שטרם פנייתו למל"ל התלונן התובע על טנטון רק בשתי הזדמנויות. יצוין כי לאחר קבלת חוות דעתו של המומחה, נמנע התובע מלחקרו או להפנות אליו שאלות הבהרה. בדומה בעניין יצחקייב נדחתה הטענה לטנטון קבוע בשל אי קיום התנאי של "רעש תמידי באוזניים" לאחר שהתובע התלונן על טנטון רק פעם אחת קודם לפנייה למל"ל ולאחר שנמצא כי התובע לא חש בטנטון במהלך כל הבדיקה, גם לא עם אוזניות, הגם שלדברי עורכת הבדיקה, הבדיקה נעשתה בתנאים אופטימליים. מקרים אלה שונים במידה ניכרת מזה שבענייננו, שבו מספר תלונותיו של התובע עובר לבדיקתו גבוה במידה ניכרת; שבו בדיקה רפואית תמכה במאפייני הטנטון; ושמומחה בית המשפט קבע קיומו של טנטון קבוע – קביעה שהיא כאמור רפואית ולא משפטית – ועמד על קביעה זו גם לאחר חקירה נגדית.

לא מצאתי, אפוא, כי נפל פגם המצדיק התערבות בחוות הדעת הרפואית של מומחה בית המשפט בתחום האא"ג, שהעמיד את נכותו של התובע בתחום זה על 10%, וראיתי לאמצה.

בצד זה, מצאתי לאמץ גם חוות הדעת הרפואיות שנערכו בתחומים האורתופדי, הפסיכיאטרי והנוירולוגי. חוות דעת אלה נערכו בפירוט, ביסודיות ובבהירות ונשענו על אדנים רפואיים מנומקים. נוסף על כך, הצדדים לא העלו טענות קונקרטיות ומבוארות לסתירת ממצאיהן של חוות דעת אלה, ולא ביקשו לזמן את המומחים לחקירה נגדית.

הנכות התפקודית

עמדנו לעיל על נכותו הרפואית של התובע. עתה יש לקבוע מהי דרגת נכותו התפקודית, קרי מהי מידת ההגבלה המעשית שהנכות הרפואית גרמה לו. כידוע, הלכה היא כי הפגיעה התפקודית אינה בהכרח זהה לנכות הרפואית, ואף אין לקבוע מעין חזקה המזההאתהנכותהרפואיתעםהנכות התפקודית (ע"א 2577/14 פלוני נ' הפול (11.1.2015)). עם זאת, ברי כי לשיעור הנכות הרפואית נודעת חשיבות בהערכת שיעור הפגיעה התפקודית, ופעמים רבות היא אכן משקפת גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד (ראו 8799/08 הדסה נ' פלוני (23.1.2011)).

אלא שגם מידת הפגיעה התפקודית אינה בבחינת "סוף פסוק", ובצדה יש לבחון מהי מידת ההשפעה של פגיעה זו על הניזוק המסוים במישור הגריעה מהשתכרותו בגין הנכות. לשם כך, על בית המשפט לתת את הדעת להשפעתה של הפגיעה על מקצועו ועל עיסוקו, בשים לב גם לגילו, השכלתו וכישוריו, וכן להפסד השתכרותו בפועל לאחר התאונה (ראו למשל ע"א 3049/03 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792 (1995); ע"א 6601/07 אבו סרחאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (23.8.2010)). כפי שנקבע באחת הפרשות –

"ככלל, ראוי להבחין בין הנכות הרפואית, הפגיעה התפקודית והגריעה מן ההשתכרות או מכושר ההשתכרות. זו האחרונה היא הקובעת. השפעת הנכות הרפואית על הפגיעה התפקודית אינה זהה בכל מקרה ומקרה ואף הפגיעה התפקודית (השונה מצידה מן הנכות הרפואית), אינה מלמדת, בהכרח, על הגריעה מסכום ההשתכרות בעתיד" (רע"א 8532/11כהן נ' קרקובסקי(5.3.2012)).

בעת בחינת הערכת דרגת נכותו של התובע ומידת הגריעה מכושר השתכרותו, יש לתת את הדעת למספר נתונים:

נכותו הרפואית של התובע

לתובע נקבעה נכות מצטברת של 21.62% מתוכה 5% (מתוך סך של 20%) בתחום הפסיכיאטרי, 10% בתחום האא"ג, ועוד 8.32% בתחום האורתופדי – 5% בעמוד השדרה הצווארי ועוד 3.5% בעמוד השדרה. מחד גיסא, מדובר בנכות מצטברת שאינה נמוכה, וכפי שנקבע לא אחת בפסיקה, השילוב בין מספר נכויות עשוי לטמון בחובו השפעה תפקודית מצטברת בעלת משקל סגולי גבוה יותר (ראו למשל ע"א 6553/96צור שמיר נ' מלצר, פ"ד נג(1) 611, 617 (1999); ת"א (מח' חיפה) 2684-10-12  א"נ נ' הפול, פסקה 26 (13.6.2019)). מנגד, אף ששקלול קביעות המומחים הרפואיים מגיעה לנכות גבוהה באופן יחסי, הנכות מורכבת בעיקרה ממצבור נכויות בשיעורים מתונים ובתחומי רפואה נפרדים שרובם אינם קרובים, ומכאן שאין הכרח כי קיים לשילוב ביניהן ערך סינרגטי משמעותי (ראו למשל ת"א (של' חיפה) 22614-09-08 פחימה נ' כלל חברה לביטוח (24.1.2014)) לכך יש להוסיף כי כפי שיפורט להלן, הנכות הפסיכיאטרית שהיא אחת משלוש הנכויות המרכיבות את צבר הנכויות שבנדון, היא חלק קטן יחסית מסך נכותו הכוללת של התובע בתחום זה, וקיים ספק בנוגע להשפעתה השיורית. מנגד, יש להביא בחשבון את דברי התובע כי מאז התאונה הוא חש חרדה וחווה סיוטי לילה.

נתון נוסף שיש להביא בחשבון בעת בחינת השפעתן התפקודית של הנכויות הוא העובדה שרכיב מרכזי מסך נכויותיו של התובע היא הנכות בתחום האא"ג בגין טנטון. ודוקו: אף שעמדת בתי המשפט לגבי טנטון אינה אחידה, הגישה הרווחת בפסיקה היא שהמשמעות התפקודית של הטנטון נושאת אופי מוגבל ונופלת מן הנכות הרפואית, אלא אם קיימת אינדיקציה ברורה לקיומה של השפעה תפקודית (ראו למשל ע"א 8930/12 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טוויג (31.7.2014); ת"א (מח' מרכז) 47820-09-11 פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פס' 51-49 (11.09.2016)); ת"א (שלום י-ם) 33225-09-11פלוני נ' מכינה קדם צבאית תורנית "אלישע"פסקאות 35-32, 60-59 (18.03.2015); ת"א (של' רמלה) 41380-07-17פלוני נ' פלונית פס' 36-34 (22.05.2022); השוו: ת"א (שלום הרצ') 31534-11-13 י.מ.י נ' שומרה, חברה לביטוח בע"מ, פס' 46 (13.10.2021)).

בענייננו העיד התובע כי הטנטון טומן בחובו השפעה תפקודית בעיקר בשעות הלילה, מקשה עליו לישון וכפועל יוצא מביאה לכך שהוא עייף בשעות העבודה. מנגד יש לתת את הדעת לעובדה שהטנטון אינו נשמע באוזניו של התובע לאורך חלק ניכר משעות היום, בפרט בשעות שבהן הוא נמצא בעבודתו, וביטויו הקונקרטיים תחומים ומדודים. עוד יש לתת את הדעת לדברי המומחה כי השפעת הטנטון על עיסוקו של התובע כאיש מכירות או כמנהל פרויקטים היא השפעה קלה ("יותר נוח ויותר נעים להיות בריא כשאין לך כלום"; פ/עמ' 22, ש' 8-1).

מצבו הרפואי של התובע שאינו קשור לתאונה

בעת בחינת השפעתה הרפואית של התאונה על נכויותיו של התובע יש לתת את הדעת גם למצבו הרפואי שקדם לתאונה ולכל מצב רפואי שאינו קשור בה. בגדר כך, מצא, כאמור, מומחה בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי, כי עובר לתאונה סבל התובע מנכות בשיעור של 15% עקב הפרעת קשב וריכוז שבעטיה אף נזקק לטיפול תרופתי. המומחה ציין כי התובע מסר תיאור חלקי של מצבו הנפשי והתפקודי טרם התאונה, לטענת התובע – היות שלא זכר חלק מן הפרטים. לכך יש להוסיף כי בחקירתו הנגדית אישר התובע כי בעת שירותו הצבאי איים באופן כוזב כי יתאבד, לאחר שלא שובץ היכן שביקש (פ/עמ' 6, ש' 34-27). בהמשך לדברי המומחה, גם נתון זה משליך על מידת המהימנות שיש לייחס לדברי התובע. יצוין כי מהחומר הרפואי שצורף על-ידי הנתבעת עולה כי התובע למד בכיתת חינוך מיוחד וסיים רק 9 שנות לימוד שבמהלכן עבר שלושה בתי ספר. לאחר מכן פרש מלימודיו בשל בעיות משמעת, ללא בגרות. עוד עלה מהחומר כי שירותו הצבאי התאפיין במוטיבציה נמוכה, ריבוי בעיות משמעת, רמת תפקוד לקויה וקושי רב להסתגל ולקבל סמכות.

תחום נוסף שבו סבל התובע מנכות שאינה קשורה בתאונה הוא התחום הנוירולוגי. התובע התלונן על כאבי ראש, קשיי זיכרון ונימולים. בתצהירו הדגיש התובע כי הוא מתקשה לעבוד, בין היתר בשל כאבי ראש חוזרים ונשנים. מומחה בית המשפט קבע בגין תלונות אלה נכות בת 5%, אך קבע כי זו אינה קשורה בתאונה.

לבסוף, בעדותו מסר התובע שלפני כשנה הייתה לו תאונת עבודה שבה נפגע בעצם הזנב, סבל משבר, נעדר מעבודתו כמה חודשים "והיום אני משקם את עצמי דרך סיוע מההורים, דרך פיזיותרפיות, תרגילים שאני חוזר עליהם בבית". לדבריו, הוא צפוי לחזור בזמן הקרוב לפעילות מלאה (פ/עמ' 1, ש' 32-29). כן עבר התובע תאונת דרכים נוספת חודשיים לפני העדות, הגם שאין אינדיקציה לנזק ממשי שנגרם לו עקב כך (פ/עמ' 2, ש' 35-28).

חלק מן הקשיים התפקודיים שעליהם הצביע התובע, מקורם, אפוא, באירועים שאינם קשורים בתאונה.

היחס בין רמת השתכרותו של התובע לפני התאונה לרמת השתכרותו לאחר התאונה

לאורך השנים עבד התובע כאיש מכירות, ולדבריו, בשנים האחרונות, בין היתר בשל התאונה, שינה את תפקידו והיה למנהל פרויקטים. התובע צירף תלושי שכר ספורים בגין עבודתו בשנת 2021 וכן דוח רציפות ביטוח. עיון בדוח רציפות הביטוח של התובע מעלה כי לאורך מרבית התקופות שלאחר שחרורו מהצבא ועד היום, לא התמיד התובע בעבודתו לאורך זמן, ועבר מעבודה לעבודה. בצד זה, מנתוני ההשתכרות ניכרת עלייה בשכרו של התובע לאורך עיקר השנים שלפני התאונה. כך, בשנת 2015 עבד התובע משך שלושה חודשים, בלבד בשתי עבודות שונות, והשתכר בממוצע סך של 3,033 ₪ (ברוטו, בחישוב חודשי; פחות מ-1000 ₪ בחישוב שנתי); בשנת 2016 עבד התובע ב-7 עבודות שונות והשתכר בממוצע סך של 3,848 ₪ (ברוטו, בחישוב חודשי; 2,886 ₪ בחישוב שנתי); בשנת 2017 עבד התובע ב-7 עבודות שונות, והשתכר בממוצע סך של 5,881 ₪ (ברוטו, בחישוב חודשי; 5,391 ₪ בחישוב שנתי); בשנת 2018 עבד התובע ב-2 עבודות שונות והשתכר בממוצע סך של 6,108 ₪ (ברוטו, בחישוב שנתי); בשנת 2019 עבד התובע ב-4 עבודות שונות, והשתכר בממוצע סך של 10,884 ₪ (ברוטו, בחישוב שנתי). בשנת 2020, היא שנת הקורונה, עבד התובע ב-4 עבודות שונות, והשתכר בממוצע סך של 5215 ₪ (ברוטו, ב-7 חודשי עבודה. לא בוצע חישוב שנתי עקב מגבלת העבודה בשל מגפת הקורונה).

במהלך שנת 2021 עבד התובע ב-5 עבודות. בחודש ינואר 2021 עבד התובע בחברת מנפאואר ישראל והשתכר 3,755 ₪. מתלושי שכר של התובע עולה כי במחצית חודש פברואר הוא החל לעבוד בחברת תיק תיק פתרונות תקשורת והוסיף לעבוד בחברה זו עד לחודש אפריל. השתכרותו בתקופה זו עמדה בממוצע (לאחר מס) על 4,772 ₪. בחודש מאי, הוא חודש התאונה, החל התובע לעבוד בחברת ארקדי קרול. בחודש זה השתכר התובע (לאחר מס) סך של 5,483 ₪. התובע הוסיף לעבוד בעבודה זו עד לחודש ספטמבר 2021 (חודש שבו עבד רק לאורך 10 ימים, קרי שליש חודש), והשתכר בממוצע בחודשים אלה סך של 4241 ₪. בד בבד יצוין כי בחודש יולי 2021, לאחר התאונה, קיבל התובע בונוס בגין מכירות, דבר המלמד על מצבו התפקודי. בד בבד, עבד התובע בחודשים יולי וספטמבר בחברת אקסון פתרונות בע"מ והשתכר סך של 4,663 ₪. בסה"כ השתכר, אפוא, התובע בחודשים יוני ועד ספטמבר 2021 סך של 4,700 ₪, בדומה לשכרו לפני חודש מאי 2021. בהמשך לכך, ולאחר שבחודש אוקטובר לא עבד, השתכר התובע בחודשים נובמבר-דצמבר 2021, סך ממוצע של 4930 ₪ (ברוטו).

התובע לא עבד לאורך מרבית שנת 2022, עד שבחודש ספטמבר 2022 החל לעבוד במכללת איקום, התמיד בעבודתו במשך 4 חודשים והשתכר בממוצע כ-9000 ₪. בשנת 2023 עבד התובע בחודשים ינואר-ספטמבר ב-3 עבודות שונות והשתכר בממוצע 5,910 ₪ (ברוטו). לאורך מרבית החודשים הבאים שבמהלכם פרצה מלחמת חרבות ברזל התובע לא עבד, והוא חזר לעבודה בחודש אפריל 2024, עת עבד בחברת מ.ל ליפט איט בע"מ והשתכר בממוצע, במשך שלושה חודשים, סך של 8,961 ₪. לא הוצגו נתונים לגבי עבודתו של התובע לאחר מכן, ולפי הנטען סביב מועד זה הוא עבר תאונה נוספת שבעטיה נעדר מעבודתו.

עיון בנתונים מצביע על התמונה הבאה:

• התובע אינו מגלה יציבות בעבודתו ומרבה להחליף עבודות עד כי קשה לזקק בסיס שכר ברור בגין כל עבודה בנפרד או להסיק מאי עבודה בחודש ספורדי זיקה הכרחית לתאונה.

• בחודש התאונה (מאי 2021) החל התובע (שוב) עבודה חדשה. היות שמדובר בחודש אחד, ושהשכר שקדם לו היה נמוך יותר, קשה לראות בשכר שהתובע השתכר באותו חודש יחיד, בסיס מייצג באופן הכרחי. לאחר התאונה הוסיף התובע לעבוד באותה עבודה (וכן בעבודה נוספת) עוד למעלה משלושה חודשים בשכר מצטבר דומה (לרבות בונוסים). במהלך חודש ספטמבר 2021 עזב התובע את עבודתו ואולם בשים לב לריבוי החלפת העבודות קשה לקשור את החלפת העבודה דווקא לתאונה, כך בפרט בשים לב לכך שהתובע שב לעבודה בחודש נובמבר 2021 (למשך חודשיים) בשכר דומה.

• בהמשך לכך, בשנת 2022 התובע לא עבד לאורך חודשים ארוכים, בדפוס שאינו מאפיין את הילוכו בדרך כלל, באופן המרמז על קשר בין עובדה זו לתאונת הדרכים. אשפוזו של התובע בשלהי תקופה זו באשפוז יום במוסד השיקומי רעות וסיכום האשפוז הקושר את האמור לתאונה (ראו עמ' 162-160, 173 לראיות התובע), מצביע אף הוא על קשר בין הדברים. עם זאת, חזרתו של התובע לעבודה בחודש ספטמבר 2022 בלי שחל שינוי משמעותי בנכויותיו בהשוואה לנכויות הזמניות (למעט ירידה של 5% בנכות הפסיכיאטרית בהשוואה לנכות הזמנית) ובשכר גבוה במידה ניכרת, מעורר שאלה אם אכן הייתה הצדקה רפואית להימנעותו של התובע לחלוטין מלעבוד באותה תקופה.

• כאמור, בשנת 2023 עבד התובע ברצף במשך 9 חודשים בשכר גבוה מזה שהרוויח בשנת 2021, וזאת עד סמוך לפני פרוץ מלחמת חרבות ברזל. לאחר מכן ולאורך מרבית התקופה עד לחודש אפריל 2024 נמנע התובע מלעבוד. בחודש אפריל 2024 שב התובע לעבוד בשכר גבוה מזה שהרוויח בשנת 2021 לפני התאונה. לאחר מכן, עבר התובע תאונה נוספת שבעטיה נעדר מעבודתו. נוכח ריבוי החלפות העבודה של התובע ללא קשר לתאונה; בשים לב לכך שהתובע שב להרוויח שכר גבוה מזה שהרוויח קודם בלי שחל שינוי בנכותו; נוכח חובת הקטנת הנזק; ובשים לב לאירועים החיצוניים שעשויים היו להשפיע על שאלת העסקתו; איני סבור כי יש לייחס את אי עבודתו בין אוקטובר 2023 ועוד אפריל 2024 לתאונה שבנדון.

   

  חישוב הנכות התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות – סיכום

   

על יסוד כל המקובץ מצאתי לקבוע כדלקמן: ראשית, ובנוגע לנכות בגין הטנטון, הרי נוכח ההפרעה לשינה מחד גיסא; ואי שמיעת הרעש בשעות העבודה מאידך גיסא; ובשים לב לפסיקה שנסקרה ולדברי המומחה ביחס לנפקות התפקודית של הטנטון בנסיבות העניין, מצאתי כי יש להכיר בהשפעה תפקודית של הנכות בשיעור של 50% מן הנכות הרפואית. שנית, ובנוגע להשפעה התפקודית בעבר, הרי שבכל הנוגע לתקופה שבה התובע לא עבד (או עבד חלקית) בחודשים אוקטובר 2021 וכן ינואר-אוגוסט 2022. מצאתי לייחס לתובע נכות תפקודית וגריעה מכושר ההשתכרות בשיעור זהה לנכות הרפואית (למעט הטנטון שיוכר, כאמור, כ-50%). כאמור, הגם שהתובע לא עבד גם בחלק מחודש ספטמבר 2021 ובחודשים אוקטובר 2023-מרץ 2024, לא מצאתי לקשור את אי עבודתו בחודשים אלה לתאונה, הן בשל דפוס החלפת העבודות שאפיין אותו; הן (בנוגע לתקופה השנייה) בשל מלחמת חרבות ברזל ובשל העובדה שקודם לתקופה זו הרוויח התובע שכר גבוה מזה שהרוויח בתקופה שקדמה לתאונה בשנת 2021; שלישית, ובנוגע לגריעה מכושר ההשתכרות לעתיד, נוכח גובה הנכות המצטברת מחד גיסא, ומנגד - ההיסטוריה התעסוקתית הבלתי יציבה של התובע, מצבו הרפואי המשמעותי שאינו קשור בתאונה, והשמירה על שכרו לאורך תקופות ארוכות לאחר התאונה ביחס לשכר בשנת 2021, ואף העלייה המשמעותית בשכר בחלקן, מצאתי כי הגריעה מכושר ההשתכרות נופלת מן הנכות הרפואית ועומדת על שיעור אקטוארי של 60% מן הנכות הרפואית המצטברת (בניכוי 50% מן הנכות הרפואית בגין טנטון). בסה"כ, עומדת, אפוא, הגריעה מכושר ההשתכרות לעתיד על 60% מתוך 17.26% (הנכות הרפואית בניכוי 50% בגין הטנטון), קרי 10.356%.

בסיס השכר של התובע

כאמור, עבודתו של התובע לאורך השנים לא הייתה יציבה ושיעור השתכרותו ידע עליות ומורדות בחישוב שנתי. בשנת התאונה היא שנת 2021 הרוויח התובע החל ממחצית חודש פברואר ועד למועד התאונה בסוף חודש מאי, בממוצע בשתי עבודותיו, סך של 4,975 ₪, ולאחר הצמדה סך של 5,675 ₪. אף שבחלק מן התקופות שקדמו למועד זה הייתה השתכרותו של התובע גבוהה יותר, הרי שמשעה שחלף זמן מאז מועדים אלה (שנת 2019) ומשעה שאין בסיס להנחה כי שכרו של התובע לאחר התאונה היה עולה פתאום בבת אחת ללא כל סיבה, מצאתי להשתמש בנתון זה כבסיס לבחינת הפסדיו בעבר.

אשר לעתיד – על בסיס השכר לעתיד לגלם את פוטנציאל השתכרותו של התובע. פוטנציאל זה צריך להסתמך על שכר מבוסס ומשקף, להבדיל משכר ספורדי ומקרי, אך בד בבד עליו לבטא פוטנציאל שכר לאורך זמן ולאו דווקא את שכרו האחרון בפועל. בעת בחינת בסיס שכרו של התובע יש לתת את הדעת למספר נקודות: ראשית, לעובדה שהתובע הוא אדם צעיר באופן יחסי אך גם לכך שהוא מצוי בשוק העבודה לא מעט שנים, בין היתר בשל כך שעזב את בית הספר לאחר 9 שנות לימודים ולא פנה ללימודים גבוהים; שנית, לעלייה ההדרגתית בשיעור השתכרותו המצטבר בין השנים, עד לשיא בשנת 2019, שאותו הרוויח במצטבר במשך שנה שלמה. אמנם, בשנת 2020 חלה ירידה בשכרו ואולם קשה לנתק נתון זה ממגפת הקורונה שהשפיעה על שוק העבודה, וניתן להניח כי נתנה את אותותיה גם בעיסוקו של התובע בתחום המכירות. שלישית, לנכויותיו הנוספות של התובע שאינן קשורות בתאונה (בשיעור מצטבר של 19.25%), ומנגד לעובדה ששיעורי ההשתכרות שלו, לרבות אלה הגבוהים יותר, הושגו בהינתן אותן נכויות; רביעית, לעובדה שלתקופות מסוימות בשלהי שנת 2022 וכן בשנת 2024 (עד ששב ונפגע בתאונה שתוצאותיה המדויקות לאורך זמן לא הובהרו), השתכר התובע שכר גבוה יותר משזה שהשתכר בשנת 2021, עובר לתאונה, במספרים המתקרבים לגובה השכר שהרוויח בשנת 2019, וזאת במומו.

על יסוד שיקולים אלה, ובראשם גילו הצעיר, העלייה ההדרגתית בשכר עד לשנת הקורונה ומשך הזמן שבו הרוויח את רמת השכר הגבוהה ביותר, המקנה לנתון זה אמינות ותוקף, מצאתי להעמיד את פוטנציאל השתכרותו של התובע על ממוצע שכרו המצטבר בשנת 2019. כאמור, שכר זה עומד על 10,884 ₪. לאחר ניכוי מס (לפי 2.25 נקודות זיכוי) עומד השכר על 10,136 ₪, ולאחר הצמדה הוא עומד על 11,610 ₪.

חישוב הנזק

למען הסדר הטוב, להלן הנתונים הרלוונטיים לחישוב נזקו של התובע:

תאריך לידה: X.X.1992

תאריך תאונה: 28.5.2021

גיל התובע בתאונה: 29

גיל התובע כיום: 33

נכות רפואית: 21.62%

נכות תפקודית ושיעור גריעה מכושר השתכרות לעתיד: 17.26%*0.6= 10.356%

בסיס שכר לעבר: 5,675 ₪.

פוטנציאל השתכרות לעתיד: 11,610 ₪.

כאב וסבל

לתובע נכות רפואית בשיעור של 21.62%. לכך יש להוסיף כי בהתאם לחומר שהוצג, התובע אושפז באשפוז יום במרכז הרפואי השיקומי רעות, בין התאריכים 10.7.22 ועד 11.8.22, ובסה"כ 32 ימים (עמ' 162-160 לראיות התובע). כידוע, אשפוז יום נחשב אף הוא אשפוז לצורך חישוב נזק לא ממוני, לרבות כזה הנעשה לצורך סיעודי (ראו 8452/02 פלוני נ' כהן, פסקה 8 (15.2.2005); ע"א 235/78 הורנשטיין  נ' אהובי, פ"ד לג(1) 346, 349 (1979)). בהתאם לתחשיבים המקובלים, התובע זכאי, אפוא, לפיצוי בראש הנזק של כאב וסבל, בסכום כולל של 62,520 ₪.

הפסד השתכרות לעבר

כידוע, פיצוי בגין הפסד השתכרות לעבר יינתן רק בגין הפסד מוכח בעין הקשור סיבתית לתאונה שבנדון. אמת המידה לבחינת קיומם של הפסדים בעין הוא בסיס השכר עליו עמדנו, 5,675 ₪.

כפי שפורט בהרחבה לעיל, לא מצאתי כי הוכח שהימנעותו המלאה של התובע מלעבוד בחלק מן החודשים שלאחר התאונה נובעת מן התאונה שבנדון. זאת, בין אם מטעמים הנוגעים לדפוס הבלתי יציב של התנהלותו התעסוקתית לפני התאונה; מטעמים הקשורים בנכויות שאינן קשורות בתאונה; מטעמים הקשורים בכך שבחלק מן המועדים לאחר התאונה, לרבות בחודשים הראשונים אחריה, הוסיף התובע לעבוד ושכרו לא נפגע; מטעמים הקשורים באירועים חיצוניים המשפיעים על יכולת ההשתכרות (מלחמת חרבות ברזל) או מטעמים הקשורים בחובת הקטנת הנזק. מנגד, לא מצאתי כי בעת בחינת שאלת הפסד השתכרותו של התובע לעבר ניתן להתעלם מן הנכויות המשמעותיות ומהשפעתן הפוטנציאלית על יכולתו של התובע למצוא עבודה. בשקלול האמור מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בגין החודשים שבהם לא עבד לאחר התאונה, או בכאלה שבהם שכרו נפגע באופן ממשי, בגובה שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות בעקבות התאונה, שעליה עמדנו לעיל. נכותו התפקודית של התובע בחודש אוקטובר 2021 עמדה על 30.33% (בשל נכות פסיכיאטרית זמנית של 20%), וההפסד הוא, אפוא, 5,675*0.3033=1721 ₪. נכותו התפקודית של התובע בחודשים ינואר-מאי 2022 עמדה על 21.62% (בשל נכות פסיכיאטרית זמנית של 10%), וההפסד הוא, אפוא, 5,675*0.2162*5= 6,134 ₪. נכותו התפקודית של התובע בחודשים יוני-אוגוסט 2022 היא 17.26%, וההפסד הוא, אפוא, 3*17.26%*5,675= 2,939 ₪. סך ההפסד לעבר, עומד, אפוא, על 10,794 ₪, בתוספת פנסיה 12,143 ₪, ובתוספת ריבית מאמצע התקופה על 12,443 ₪.

הפסד פוטנציאל השתכרות לעתיד

כאמור, בסיס השכר של התובע לעתיד עומד על 11,610 ₪. נכותו התפקודית ושיעור הגריעה מכושר השתכרותו עומדים על 10.356%. בשקלול האמור,סך הפסד פוטנציאל השתכרותו של התובע לעתיד עומד 309,678 ₪ ובתוספת פנסיה 348,388 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות

התובע עותר לפיצוים בגין הוצאות רפואיות לרבות בגין קנאביס לעבר ולעתיד וכן בגין הוצאות נסיעה. כידוע, חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 קובע בסעיף 3(א) לו כי זכותו של כל תושב בישראל לקבל את שירותי הבריאות לפי החוק באמצעות קופת החולים שבה הוא חבר. סעיף 3(ד) לחוק קובע כי "שירותי הבריאות הכלולים בסל שירותי הבריאות יינתנו בישראל לפי שיקול דעת רפואי, באיכות סבירה, בתוך זמן סביר ובמרחק סביר ממקום מגורי המבוטח, והכול במסגרת מקורות המימון העומדים לרשות קופות החולים לפי סעיף 13". בע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נא(2) 724 (1997) נפסק כי הזכות לקבלת שירותי בריאות משתרעת גם לגבי מקרים שבהם קיים מזיק הגורם לנזק.

התובע הציג אסמכתאות להוצאות רפואיות בהן נשא בשווי כולל של כ-11,000 ₪. ברם, לבד מהצגת חשבוניות בגין רכישת תרופות שונות שלא הובהר טיבן, לא נמסר פירוט בנוגע לזיקתן של ההוצאות לנכויות שנקבעו לתובע בעקבות התאונה. דברים אלה מקבלים משנה תוקף נוכח נכויותיו המשמעותיות של התובע שאינן קשורות בתאונה; וכן נוכח האמור בחוות דעת כל אחד מבין המומחים השונים לפיהן כל העליות הנדרשות עקב הנכויות שנקבעו מכוסות בסל הבריאות. בצד זה, בהיעדר המלצה של מי מבין המומחים כי התובע ייטול קנאביס רפואי, ובהתקיים טעמים שאינם קשורים בתאונה שעשויים היו להצדיק רכישת קנאביס, לא מצאתי בסיס לפסיקת פיצוי בגין רכישת חומר זה. ממילא לא הוצג רישיון לרכישת קנאביס לתקופה כזו או אחרת (זולת התייחסות כללית לקיומו של רישיון ולמספרו באחת החשבוניות) ולא הוברר הבסיס המדויק לסכום הנטען. לכך יש להוסיף כי לא הובאו כל אסמכתאות בגין הוצאות נסיעה ולא הובהר הצורך המוגבר בנסיעות עקב המצב הרפואי.

בשקלול האמור, מצאתי לפסוק לתובע הוצאות רפואיות ונסיעות, לעבר ולעתיד, בסכום גלובלי של 7,000 ₪.

עזרת צד ג'

התובע עותר לפיצוי בגין עזרת צד ג' נוכח עזרה לה נזקק ויזדקק מבני משפחה. אכן, כשבן משפחה מטפל בנפגע ומשקיע מאמץ יוצא דופן וחריג מעבר למקובל בין בני משפחה, יהיה הנפגע זכאי לפיצוי בגין אותה עזרה גם אם אין הוא משלם עבורה (ע"א 1164/02קרנית נ' פלוני, סעיף 11 (4.8.2005)). אלא שבענייננו, לא זו בלבד שהתובע לא הציג כל עזרה בשכר, אלא שגם טענותיו לעזרת בני משפחה היו כלליות ועמומות, ולא הובא כל בן משפחה שיעיד על עזרה שכזו. בנסיבות אלא, ובשים לב לשיעור הנכות ולאופייה וכן לנכויות שאינן קשורות בתאונה, מצאתי לפסוק לתובע סכום גלובלי של 10,000 ₪ בראש נזק זה, לעבר ולעתיד.

סוף דבר

על רקע כל המפורט לעיל, התביעה מתקבלת במובן זהשהנתבעת תשלם לתובע בגין נזקיו עקב תאונת הדרכים מיום 28.5.2021, סך כולל של 440,351 ₪ בניכוי עלות חוות הדעת הנוירולוגית בסכום של 5,900 ₪, ובסה"כ 434,451 ₪. לסכום זה יוספו שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ והאגרה כפי ששולמה. כן תצטרף לסכום זה ריבית שקלית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ל' אב תשפ"ה, 24 אוגוסט 2025, בהעדר הצדדים.