דננברג נ' פקסל לימיטד [חברה רשומה בגיברלטר] ואח'

1.ביום 16.02.16 הגיש התובע את התביעה שבפניי בהליך של סדר דין מקוצר. התביעה הינה על-סך של 10,237,655 ₪ ומתבססת על הסכם הלוואה הכולל 9 סעיפים מיום 27.11.05 (ראו נספח ב' לכתב התביעה, יכונה להלן "הסכם ההלוואה"). הסכם ההלוואה נכרת בין הנתבעת 1, חברה פרטית אשר התאגדה בגיברלטר, לבין התובע, כאשר הנתבע מס' 2 הוא ערב לחיובי הנתבעת 1. בהסכם ההלוואה נאמר כי התובע הלווה לנתבעת 1 סך של 1.2 מיליון דולר; שאת ההלוואה מתחייבת הנתבעת 1 להחזיר לתובע לא יאוחר מיום 27.11.10, בהצמדה לשער היציג של הדולר ובתוספת ריבית שנתית בשיעור של 8 אחוז. להבטחת חיובי הנתבעת 1 שבהסכם ההלוואה נרשמה לזכות התובע הערת אזהרה על 45 מתוך 100 חלקים בחלקה 809 בגוש 6235 (להלן: "החלקה" או "הנכס"). בכתב התביעה נטען כי סכום ההלוואה לא שולם, ולפיכך הוגשה התביעה כנגד שני הנתבעים גם יחד. כבר כאן אציין כי הנתבעת 1 היא הבעלים של 39% מהנכס, כאשר יתרת 61% נמצאים בבעלות חברת "אלגנייט".

2.הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן הנתמכת בתצהירו של הנתבע 2, במסגרת הבקשה הועלו שלל טענות מקדמיות וכן טענות לגופו של עניין. ביום 30.06.16 התקיים בפניי דיון בבקשת הרשות להגן, במהלכו נחקר הנתבע 2 על תצהירו (יכונה להלן: "תצהיר הבר"ל"). בתום הדיון ניתנה החלטתי, ראו עמ' 8 עד 10 לפרוטוקול הנ"ל. חזרתי בתמצית על טענות הצדדים וקבעתי כי קיימת הגנה בדוחק אך ורק בשני נושאים: האחד הינו טענת הנתבעים לפיה גובשה בין הצדדים הסכמה בעל-פה לדחיית מועד פירעון ההלוואה עד למועד מכירת הנכס; בדוחק רב יותר קבעתי כי יש לאפשר הגנה בעניין הקיזוזים של חברת "שי מדיקל". זה המקום לציין כי חברת "שי מדיקל" הוקמה לאחר מועד מתן ההלוואה ולאחר מועד סיום בניית הבניין על הנכס, כאשר תחילה התובע והנתבע 2 היו בעלים של 50 אחוז ממניות "שי מדיקל". ביום 11.02.15 נחתם הסכם העברת מניות "שי מדיקל" מהנתבע 2 לידיו של התובע (הסכם זה יכונה "הסכם העברת המניות", צורף כנספח ג' לתצהיר הבר"ל). כיום חברת "שי מדיקל" שוכרת את הבניין שהוקם על הנכס מבעליו, הנתבעת 1 ו"אלגנייט".

על טענות ההגנה ארחיב להלן בעת הכרעתי לגופו של עניין.

3.בהחלטתי מיום 30.06.16 קבעתי כאמור כי תינתן רשות להגן בשני הנושאים הללו. התניתי את מתן הרשות להגן ברישום עיקול זמני על מלוא סכום התביעה על זכויות הנתבעת 1 בנכס. קבעתי כי עניין ההוצאות ידון בסיום ההליך.

4.ביום 27.10.16 התקיים בפניי קדם משפט במהלכו הצהיר ב"כ הנתבעים בעמ' 11 שו' 27 עד 28, שמטעם הנתבעים יעיד הנתבע ועד נוסף "אולי אחיו של הנתבע, שהוא בעל המניות בנתבעת 1" (ראו עדות הנתבע בחקירה הראשונה מיום 30.06.16, עמ' 2 שו' 31). בתום ישיבת קדם המשפט ניתנו הוראותיי לסיום הליכים מקדמיים ולהגשת תצהירי עדות ראשית. נקבע מועד לישיבת הוכחות לאחר הגשת תצהירים. בטרם קיום ישיבת ההוכחות הגיש התובע את תצהירו וכן הודעה לפיה בחלוף המועד לא הוגשו תצהירים מטעם הנתבעים, ראו בקשה מס' 20 בתיק וכן החלטתי מיום 08.05.17, לפיה בהעדר תצהירי נתבעים יתקיים דיון ההוכחות על יסוד תצהירי תובע בלבד.

5.לדיון ההוכחות שהתקיים היום התייצב הנתבע ובא-כוחו נתן את הסבריו למחדל אי הגשת התצהירים. לפנים משורת הדין התרתי את הגשת תצהיר הבר"ל כתצהיר עדות ראשית וחקירתו של הנתבע צומצמה על-ידי ב"כ התובע לנושאים בהם מצא לנכון לחקור, שכן כאמור על תצהיר זה נחקר כבר ביום 30.06.16.

6.בתום הדיון סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל-פה כאשר כמצוות בית-משפט מתמקדים הם בשתי הסוגיות, והן האם הוכח כי נכרתה הסכמה לדחיית מועד תשלום ההלוואה, כנטען על-ידי הנתבע, וכן האם יש מקום לקזז מההלוואה סכומים כאלו ואחרים שלטענת הנתבעים "שי מדיקל" חבה לנתבעת 1. בעניין זה, בתמצית, טוענים הנתבעים שבמשך כ-3 שנים לא שילמה "שי מדיקל" את חלקה בדמי השכירות עבור שהותה בבניין שהוקם בנכס, זאת שעה שחלקה של השותפה השנייה בנכס, "אלגנייט", משולם ישירות לידי "אלגנייט"; עוד נטען ש"שי מדיקל" הפרה את הסכם העברת המניות, וראו סע' 8.1 להסכם זה, שם התחייבה "שי מדיקל" לשלם לנתבע 2, באמצעות מסעדת "המכבים" שברשותו, תשלום חודשי בסך 20,000 ₪ כולל מע"מ. בסע' 8.2 לאותו הסכם נכתב "התשלום שבסע' 8.1 לעיל יבוצע עד למכירת חלקה של פקסל בבניין ו/או מכירת מלוא המניות בחברת פקסל (ככל שתהיה מכירה) – והכל בלבד וכל עוד שהחברה שוכרת את מלוא הבניין". הנתבעים טוענים שסכומים אלו לא שולמו ויש לקזזם מסכום החוב. בנוסף ולחלופין נטען, כי סע' 8.2 מהווה הוכחה ניצחת לאותה הסכמה בעל-פה לפיה נדחה מועד ביצוע התשלום של ההלוואה עד למכירת חלקה של הנתבעת 1 בבניין.

7.בטרם אתייחס לגופן של שתי הטענות ברצוני להפנות שוב להחלטתי מיום 30.06.16, שם קבעתי שבעניין הקיזוזים "על הנתבעים יהיה להתגבר על משוכה גבוהה ביותר כפולה – האחת היא בעניין זהות הגורם החייב, שכן אין להתעלם מכך שמדובר באישיות משפטית שונה; והשנייה בדמות ההליך בשלום, שייתכן ומהווה השתק פלוגתא לגבי החוב".

8.עוד ברצוני להזכיר, שעניין מתן ההלוואה כלל וכלל אינו מוכחש (ראו אישורו של הנתבע בחקירה מיום 30.06.16, עמ' 4 שו' 4). בנוסף, אין בנמצא טענה לפיה ההלוואה הוחזרה, ההיפך הוא הנכון, הנתבע טען מספר פעמים כי בכוונתו לפעול להשבת ההלוואה ממכירת הנכס (ראו עמ' 4 שו' 20 עד 22). גם עניין הריבית אינו נתון יותר במחלוקת, שכן בהחלטתי מיום 30.06.16 דחיתי טענות אלו (ראו סע' 1 עד 2 להחלטה). אזכיר עוד את ההלכות בדבר נטלי ההוכחה, מקום שמתן הלוואה וסכומה אינו במחלוקת וקיימות טענות מדוע אין מקום להשיב את ההלוואה. לכאורה מדובר בטענות מסוג "הודאה והדחה", כשהנטל עובר לנתבע ויש מקום אף להפוך את סדרי הבאת הראיות. במקרה הנדון לא ניתנה החלטה שכזו והתובע הוא שפתח בהבאת ראיותיו. עם זאת, ברי כי נטל ההוכחה מוטל על הנתבע, להוכיח קיומה של הסכמה שבעל-פה או קיזוזים כאלה ואחרים. עוד אזכיר, שטענות הנתבע בעניין עומדות בניגוד להסכם ההלוואה שבכתב, על כל המשתמע מכך.