עבור הפגיעה בעצב האולנרי 5%.
בתחום הפסיכיאטריה - ד"ר איילה שיינקמן קבעה 20% נכות צמיתה בגין הפרעה נפשית מסוג תגובת הסתגלות עם סימפטומים דיכאוניים.
סך נכותו המשוקללת של התובע הינה 42% לצמיתות.
הצדדים חלוקים בשאלת הנסיבות, החבות והנזק. הנתבעת טוענת, כי לא הוכח שהיה אירוע של התחשמלות וכפרה באחריותה לאירוע לאחר שהצעות פשרה שונות שניתנו ע"י בית המשפט לא הביאו לסילוק התביעה, לא היה מנוס משמיעת ראיות הצדדים לצורך הכרעה במחלוקת.
בדיון ההוכחות שהתקיים בפניי ביום 11.3.2025, מספר עדים ובהם שני עדים ישירים לתאונה מטעם התביעה - התובע בעצמו ומטעם הנתבעת, מר מנחם ענני, מנהל ביצוע עבודות החשמל מטעם חברת אלקטרה. עוד נחקר על תצהירו קבלן החשמל אך לא היה עד ישיר לתאונה.
טענות הצדדים:
התובע טוען, כי הנתבעים הפרו חובת זהירות מושגית בעת שהנחו אותו לעבודה בגובה מבלי שסיפקו לו אמצעי הגבהה כנדרש. זאת ועוד, הנתבעים לא ווידאו העדר זרם חשמל ואף הטעו את התובע עת שטענו בפניו "כי אין זרם חשמל" בזמן עבודתו על מנורת החירום אותה התבקש להחליף. משכך, הנתבעים הם האחראים הבלעדיים לתאונה שארעה לו וחבים ביחד ולחוד באחריות מלאה לתאונה בה נפגע, ועליהם לשלם לו את מלוא נזקיו.
הנתבעים טוענים, כי נסיבות התאונה אינן מטילות עליהם אחריות כלשהי. לטענת הנתבעים התאונה ארעה בנסיבות אחרות מאלה המתוארות על ידי התובע בכתב תביעתו ובשל רשלנותו הבלעדית. לטענת הנתבעים, אופן עבודתו והשיטות בהן נקט התובע היו החלטות שהתובע קיבל בעצמו ועל כן, דין תביעתו להידחות.
דיון והכרעה:
על פי הנטען בכתב התביעה, התובע נפגע באירוע של התחשמלות בעת שעלה בהוראת מנהל הפרויקט מטעם אלקטרה להחלפת נורת חירום. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע נפל מהסולם. מטענות הצדדים עולה, כי המחלוקת ביניהם לעניין נסיבות התאונה התמקדה בשאלה אם הנפילה של התובע הייתה עקב התחשמלות או עקב איבוד שווי משקל.
אקדים אחרית לראשית ואומר, כי לאחר ששמעתי את העדים ובחנתי את כלל הראיות שהובאו לפני, באתי לכלל מסקנה כי עלה בידי התובע להוכיח את נסיבות התאונה כנטען על ידו, במידה הדרושה במשפט אזרחי, כפי שיפורט בהמשך.
נסיבות התאונה כפי שהוכחו בפניי:
התובע טען בכתב התביעה, בתצהירו וכן בעדותו, כי נתבקש על ידי מנהל הפרויקט מטעם אלקטרה, מר מנחם, להחליף מנורת חירום. לטענת התובע, הוא שאל את מר מנחם האם קיים זרם חשמל בכבל המוביל לנורה התקולה ומר מנחם ענה לו: "תעלה אין זרם חשמל שם". (פרוטוקול הדיון 11.3.25 ע"מ 37 מול שורות 13-15) .
מר מנחם בחקירתו הנגדית, לא שלל את האפשרות כי החשמל דווקא פעל בעת התאונה והודה כי אין לו כל ידיעה בנושא: "יכול להיות שמישהו עבר שם והחזיר את החשמל" ,...אני לא יודע להגיד מה קרה שם באותו הרגע" (ע"מ 64 שורות 20-21).
בהמשד העיד כי:
"לא היתה הכוונה שלא היה חשמל, שכל החשמל היה מורד למטה, יכול להיות שמישהו עבר והחזיר את החשמל עוד פעם אני לא יודע להגיד לך מה קרה באותו הרגע. הוא היה צריך לשים מישהו לשמור על הלוח, שמישהו לא ירים בצורה אקראית את החשמל כי עבדו שם עוד קבלנים, עבדו מיזוג אויר, עבדו אינסטלציה, עבדו קבלני גמרים שרצו חשמל למקום הזה ,אני יודע מי? כל אחד עובר ויכול לשחק בלוח. זה לוח שהיה פתוח"...(שם, ע"מ 64 מול שורות 18-25).
מעדותו עולה, כי לא נשללה האפשרות שהתובע אכן עבד תחת זרם חשמל והתחשמל.
מנהלי העבודה ידעו או לא ידעו את נסיבות קרות התאונה?
על פי תצהירו ועדותו, שהה התובע בחדר בו בוצע התיקון לבד, אך בסמיכות אליו ולא באותו חדר עמד מר טוני, מנהל העבודה מטעם הנתבע 1. עוד צוין, כי טוני שוחח בטלפון בזמן ההחלפה ולא נכח במקום. רק לאחר שהתובע נפל וקרא לו לעזרה הגיע טוני אל מקום התאונה. מר טוני כאמור לא זומן לעדות.
מר מנחם העיד, כי הוא שימש כמנהל הביצוע וכי במסגרת תפקידו היה עליו לפקח על עבודות קבלן החשמל: "אני אמור להגיע לפקח על העבודה מבחינה חשמלית, טיב העבודה ואיכות העבודה (...). "הייתי באירוע, אבל לא בחדר הזה באותו הרגע" המשיך וענה "הייתי בחדר סמוך או במשהו הלכתי להביא גוף" (הכוונה לגוף תאורה – ה.מ.) שם, ע"מ 69 מול שורה 32-38).
העובדה שמר מנחם הלך להביא גוף תאורה להחלפה, מסייעת לחיזוק הטענה לפיה התובע עסק בעת הזו בהחלפת נורה בידיעת מנחם, ועלה לצורך כך על סולם. מעבר לכך, בתצהירו בסעיף 12 טען מנחם, כי היה מצופה מהתובע בתור חשמלאי ותיק שיבדוק את עניין החשמל בטרם יחל בעבודתו. מדבריו אלו עולה, כי מר מנחם ידע על ביצוע פעולת התובע ונטל חלק בפעולה זו.
מר מנחם אף לא שלל בחקירתו הנגדית שהתובע סיפר לו ולמר טוני שהוא התחשמל:
"מנהל העבודה שלו ,טוני כנראה, כן, כן נכון טוני, באנו למקום וראינו אותו על הרצפה, אז הוא אמר נפלתי מהסולם זה הדבר הראשון שהוא אמר. וזהו, אחר כך לפני שפינו אותו , אז אני לא זוכר אפילו אם הוא אמר שהתחשמל או לא אמר שהתחשמל" (שם, ע"מ 59 שורות 17-25).
מועד דיווח התובע על קרות ההתחשמלות:
התובע הודה, כי בימים הראשונים שלאחר התאונה נמנע מלספר לאיש על אירוע ההתחשמלות זאת כיוון שלדבריו קיבל איומים ממר טוני ומהמעביד שלו (נתבע 1) לפיהם אם יספר על ההתחשמלות יאבד את מקום עבודתו. למעלה מכך, אף הבטיחו לו רכב חדש אם יסתיר את דבר ההתחשמלות. (ע"מ 22-23 לפרוטוקול). דיווח ראשון על ההתחשמלות היה במסגרת סיכום האשפוז בבית החולים מיום 21.5.18 ימים ספורים לאחר התאונה וזאת לדברי התובע בעקבות בני משפחתו שעודדו אותו לספר את האמת מבלי לחשוש.
בדומה לדיווח בטופס האישפוז עלתה אף בטופס התביעה הראשונה שהוגשה לביטוח לאומי זמן קצר לאחר התאונה גרסת ההתחשמלות, שם נכתב בסעיף 3:
"עליתי על סולם 10 מדרגות ותוך כדי עבודה התחשמלתי איבדתי שליטה ונפלתי לרצפה".
טופס זה אושר בחתימת הנתבע 1 ללא כל סייג בחתימתו ומהווה הודאת בעל דין. נתבע 1 אף אישר בעדותו בפניי שזו חתימתו (שם, ע"מ 82 שורות 1-3).
התרשמתי, כי עדותו של התובע, ככל שהיא נוגעת לאופן התרחשות התאונה ונסיבותיה, אמינה.
הנתבעים לא הציגו ראיה שיש בה לסתור גרסת התובע לגבי התחשמלות. אלקטרה סיפקה לתצהיריה דו"ח חקירה לאירוע שנערך ע"י מר גילאון, ממונה בטיחות מטעמה. בדו"ח נרשם: "נבדקה ונשללה האפשרות להתחשמלות". בעדותו בפניי טען מר גילאון כי הוא לא זוכר את פרטי האירוע והסתמך בעדותו על הכתוב בדו"ח. מעיון בדו"ח ומדבריו עולה כי שלילת האפשרות שהנפגע התחשמל נרשמה על סמך דברי טוני ומנחם ללא בדיקה נוספת.
להווי ידוע, כי במשפט אזרחי על התובע הנטל להוכיח את העובדות השוניות במחלוקת במאזן ההסתברויות (ע"א 9073/15 פלוני נ' כלל, פורסם בנבו ביום 19.9.2017, י. קדמי, חלק שלישי ע"מ 1505). בענייננו, כאשר מדובר בתביעה שעניינה דבר מסוכן לפי סעיף 38 לפקודת הנזיקין, נטל ההוכחה מועבר לנתבעים. הנתבעים נמנעו מהבאת עדים ובהם: אחראי על הבטיחות באתר וכן את מר טוני זניאתי מטעם הנתבעת 1 שהינו עד משמעותי שנכח בסמיכות לתובע ויכול היה לבסס את טענות הנתבעת. הימנעות הנתבעים מהבאת עדים אלו מחזקת את גרסת התובע למהימנות דבריו.
בנסיבות אלה ומשלא הצליחו להפריך את טענות התובע הגעתי לכלל מסקנה, כי בעת שהתובע עבד על סולם שגובהו כ- 6 מטרים בביצוע עבודות חשמל, התחשמל, ונפל ארצה.
אחריות הנתבעות:
להווי ידוע, כי חלה על המעביד חובה כללית לדאוג למקום עבודה בטוח ומתן ההדרכה למניעת סיכון לעובד:
"העובד, הבא להוציא לחמו במקום העבודה, זכאי למקום עבודה בטוח והוא נותן אמונו במעביד, בעל השליטה על מקום העבודה, שיספק לו תנאי בטיחות והדרכה סבירים הנדרשים לביצוע העבודה. המעביד, והאחראי במקום העבודה מטעמו, חייב להבטיח כי מקום העבודה יהא כזה שיבטיח את שלומם של העובדים על מנת שעובד שהגיע למקום העבודה בבקרו של יום כשגופו שלם, ייצא את מקום העבודה בערבו של היום במצב זהה." (ע"א 8133/03 עודד יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ ואח' פ"ד נט(3), 66, עמ' 76-77 (2004)).
בענייננו, אין חולק, כי הנתבעת חבה חובת זהירות מושגית כלפי התובע בהיותה מעסיקתו. על מעביד קיימת חובה כללית לנקוט את כל האמצעים הסבירים כדי לוודא שעובדיו יוכלו לבצע את עבודתם בתנאי בטיחות סבירים. ככל שהסיכון חמור יותר גוברת החובה בהפעלת אמצעי זהירות שמעביד סביר חייב בהם (ראו: ע"א 7895/08 קלינה אליעזר ובניו הנדסה תכנון וביצוע ואח' נ' מוחמד יאסין ואח' (פורסם בנבו היום 31.8.11) .
אין צריך לומר, כי הסיכון של נפילה מגובה 3 מ' מסולם, הינו חמור, ואינו בגדר סיכון טבעי; לעומת אמצעי הזהירות שניתן היה באמצעותם למנוע את הסיכון, שהינם זולים, פשוטים, וקלים יחסית לביצוע. כאמור, לצורך קביעה האם חלה חובת זהירות קונקרטית, כמו גם בעת בחינת קיומו של קשר סיבתי משפטי, יש לבחון במסגרתה מה אדם סביר יכול היה לצפות או צפה בפועל, ומה אדם סביר צריך היה לצפות.
בענייננו, התובע עבד בגובה כ-6 מטרים מהרצפה, בביצוע עבודות של החלפת נורת חירום בתקרה. לשם החלפת הנורה ובדיקת הכבלים של גוף התאורה עבד התובע במקום בלתי מואר, בכדי לאתר כבל חשמל השייך לאותו גוף תאורה שהתכוון להחליף. כאשר החל בביצוע ההחלפה התחשמל, נפל ונפצע.
מהעדויות שהובאו לפניי, עולה המסקנה כי הן טוני, מנהל העבודה מטעם נתבע 1, והן מנחם, מנהל הפרויקט מטעם נתבעת 2, התרשלו בכך שלא פקחו על התובע בעת ביצוע העבודה, לא ווידאו העדר זרם חשמל והצבת פיקוח על לוח החשמל כמצוות החוק, לא הזהירו אותו מפני הסיכונים הכרוכים בשימוש בסולם לסוג העבודה שביצע, לא סיפקו לתובע כלי עבודה מתאים, ולא סיפקו לו משטח עבודה בטוח שימנע נפילתו ארצה.
אוסיף עוד, כי בנסיבות המקרה, השאלה אם התובע איבד שיווי משקל ונפל מהסולם כתוצאה מהתחשמלות, או שמא ללא קשר להתחשמלות, אינה משנה בהקשר החבות. בשני המקרים מדובר בעבודה בגובה במסגרתה מוטלת חובה על המעביד לספק אמצעי בטיחות סבירים. גם אלמלא ההתחשמלות, הסיכון לאבד שיווי משקל וליפול תוך כדי העבודה על הסולם בחושך לא הוסר. זאת בעיקר משום שהתובע עבד ללא נקודות אחיזה, וללא שימוש באמצעי מגן ואמצעי ביטוח כלשהם, כדי למנוע את נפילתו.
לאור האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, כי התאונה אירעה כתוצאה מרשלנותם של הנתבעים.
נתבעת 2 העלתה לראשונה בסיכומיה טענה לפיה הנתבעת 2 נעדרת יריבות עם התובע. זאת לדבריה כיוון שהיא ישות משפטית נפרדת וכי אין לה קשר למינוי מנהלי בטיחות או מנהלי עבודה באתר. הנתבעת 2 טענה כי החברה המעורבת הינה חברת אלקטרה E&M ולא חברת אלקטרה, אלא שטענות אלה לא הופיעו בשום שלב של ההליך על אף שהתארך למעלה מ 5 שנים. טענה זו לא הועלתה לא בכתבי הטענות מטעמה, לא בתצהירי עדות ואף לא בהודעה לצד ג'. למעלה מכך בכתב ההגנה של נתבעים 1-3 נרשמה הודאה מפורשת לפיה הנתבעת 2 היא אלקטרה בניה בע"מ לא נטען ולא אוזכר כל שם אחר. כל טענה בשלב זה לעניין זהות הנתבעת הינה בבחינת "חזרה מהודאה מפורשת שלא כדין" ואין צורך להידרש לה בשלב זה. ראו לעניין זה:
"אין בעל דין רשאי לחזור בו ולהתנער מהודאה כזו או להעלות טענה סותרת בשלב הסיכומים, אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתאים" (ע"א 7003-99 ראמי מרינה נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פורסם בנבו 8.11.2001).
אשם התורם:
הנתבעים טענו, כי התובע התרשל ונהג בפזיזות, דבר אשר גרם לקרות התאונה. כחשמלאי מנוסה עם ותק רב שנים בעבודות מסוג זה, היה עליו לבדוק תחילה האם קיים זרם חשמלי ומשלא עשה כן, חב באשם תורם בשיעור מכריע.
אכן, חובת המעביד אינה אבסולוטית. תכליתה למנוע בדרך סבירה כל סכנה לביטחון העובד במהלכה הרגיל של עבודתו. בעניינו, התובע אישר שהוא עובד בתחום החשמל מגיל 16 (שם ע"מ 37 מול שורה 21). עוד אישר התובע, כי אם היה בודק עם טסטר את קיומו של זרם התאונה היתה נמנעת ככל הנראה (ע"מ 38 ש' 27-30). לצד זאת הוכח, כי התובע אינו חשמלאי מוסמך ופעל מתוך לחץ ששרר בקרב מעסקיו לסיים את עבודות החשמל באתר ועל כך שבאותו היום לא היה לו טסטר (שם ע"מ 54 מול שורה 25).
בנסיבות העניין, מצאתי כי יש להטיל על התובע אשם תורם בשיעור של 15%.
הנזק:
נתוני היסוד:
תאריך לידת התובע: X.X.1977.
תאריך התאונה:9.5.2018.
גיל התובע בקרות התאונה: 42.
גיל התובע כיום: 48.
שכר ממוצע לפני התאונה: 6,000 ₪ (בסיס השכר נקבע בהתאם לדו"ח רציפות ביטוח ומעיון בתלושי שכר עובר לתאונה).
נכות רפואית:42% בהתאם לקביעת מומחי בית המשפט, המורכבת מהנכויות הבאות :
אורטופדית בשיעור של 27%.
נפשית בשיעור של 20%.
מומחה בתחום האורטופדי, פרופ' שלום שטהל לאחר בדיקת התובע כתב בחוות דעתו :
"שבר מרוסק ביותר, פריקה בדיסטאל רדיוס רחיקיני כף שמאל, שברים באצבעות 4 ו 5 ושבר חוליות עמוד שדרה מותני, TBCT-שבר BURST של חולייהL עם לחץ על חוט השדרה....עבר ניתוח קיבוע של חוליות L2-D12.
פגיעה בעצב אולנרי במפרק ובשורש כף יד שמאל בדרגה קשה,כאב רדיקולארי המלווה בלחץ עצבי ונימול ברגליים, כאבים והגבלות בגב התחתון.....סובל מהגבלה בטווחי תנועות באצבעות 4 ו 5 בכף יד שמאל...במעקב מרפאת כאב ומטופל בקנאביס לשיכוך כאבים (ע"מ 2 לחוות דעת פרופ' שלום שטהל).
מומחית בימ"ש בתחום הנפשי, ד"ר איילה שינקמן לאחר בדיקת התובע העריכה את נכותו הנפשית בשיעור של 20% בחוות דעתה נכתב :"כתוצאה מפגיעה (התחשמלות) במהלך העבודה פיתח הפרעה נפשית מסוג תגובת הסתגלות עם סימפטומים דיכאוניים, סימפטומים פוסט טראומתיים חלקיים וסיפטומים אובססיביים".
חוות דעת המומחים, עיון תיקו הרפואי של התובע וכן תביעתו במל"ל מעלים כי נכותו הרפואית מגבילה את התובע ומונעת ממנו לבצע פעולות יומיומיות כגון: טיפוס, הרמת משא וכן נמנע ממנו להמשיך בעבודתו כפועל בניין.
נכות תפקודית:
לתובע נותרה נכות הן בתחום האורטופדי והן בתחום הפסיכיאטרי. בשים לב לכך שהעיסוק שלו כרוך בעבודה פיזית, לנכותו תהא השפעה על תפקודו. בהתחשב בגובה הנכויות הרפואיות, שנותרו אצל התובע, יהא זה נכון להעמיד את נכותו התפקודית לעתיד, כדי גובה נכותו הרפואית המשוקללת, היינו בשיעור 42% (במעוגל, הנכות המשוקללת הינה 41.6%).
לא נעלמה מעיניי טענת הנתבעים לפיה נכות נפשית כמעט חסרת משמעות תפקודית. עם זאת, בגילו של התובע (כיום בן 48) ובאיזון המתבקש נוכח הקשיים לשוב למעגל העבודה באופן סדיר, ראיתי לנכון להעניק מלוא המשקל גם לנכות בתחום הנפשי.
ראשי הנזק:
הפסד השתכרות לעבר:
אובדן שכר מלא למשך 20 חודשים * בסיס שכר 6,0000= 120,000 ₪.
הפסד שכר חלקי בהתאם מיום 1.1.2020 ועד היום -
69 חודשים *6000*42%= 173,880.
סך הפיצוי בראש נזק זה 293,880 ₪.
הפסד השתכרות לעתיד: לתובע נותרו עוד 19 שנים עד גיל הפרישה מקדם היוון 173.6
*42%* 6,000= 437,472 בניכוי 30% גריעה מכושר השתכרות (שב למעגל העבודה וממשיך
להתפרנס) סך פיצוי בראש נזק זה: 306,230 ₪.
פנסייה ותנאים סוציאלים:75,013 ₪.
עזרת צד ג' לעבר ולעתיד: התובע עותר לפיצוי בגין ראש נזק זה בסכום של 268,812₪
לעומתו, מציעים הנתבעים פיצוי בסך 50,000 ₪.
אכן, לא הוצגה בפניי כל אסמכתא אשר תעיד על הוצאות בגין עזרת צד ג', ולא צורפו קבלות או ראיות אחרות. אך אין בכך כדי לשלול מהתובע, כליל, פיצויי בגין ראש נזק זה.
עדות אימו ואישתו הצביעה על סיוע צמוד לו נזקק התובע בעקבות התאונה ולאחריה שכללה סיוע בפעולות יומיומיות למשך תקופה ממושכת.
בהתחשב בחומרת הפגיעה, מהלך הטיפולים והמעקבים הרפואיים כפי שנסקרו לעיל בהרחבה, אי-כושר מוחלט לתקופה ממושכת, תקופת ההחלמה וההסעדה להן נדרש, וכן הנכויות האורתופדית והפסיכיאטרית הצמיתות שנותרו לתובע - הנני מעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך 70,000 ₪, לעבר ולעתיד.
הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה
התובע עותר לפיצוי גלובאלי בסך 45,800 ₪. הנתבעת טוענת שאין לפסוק פיצוי כלשהו משהוצאות אלו מכוסות על ידי המל"ל, בהיות התאונה תאונת עבודה. לטענתה אין לפצות ככל בראש נזק זה.
אכן, אין מקום לפסוק פיצוי כלשהו בגין הוצאות רפואיות, משאלו מכוסות, ומשלא הוצגו ראיות להוצאות כאלו; ואם היו הוצאות רפואיות בפועל, הרי שהתובע אמור היה לקבל החזר מהמל"ל.
באשר להוצאות נסיעה, אומנם לא הוצגה על ידי התובע ולו בדל ראייה המעידה על הוצאות הנסיעות, על אף שהיה מצוי לטענתו, תקופה ארוכה באובדן כושר עבודה מוחלט. התובע אף העיד בפניי כי לא ויתר על רישיון הנהיגה שלו והוא נוהג ברכב ללא קושי מיוחד. אולם, משניתן להיווכח מהתיעוד הרפואי הרב והמעקב הרפואי הממושך, כי התובע אכן נשא בהוצאות כאלו, ולו בתקופה שבסמוך לאחר התאונה, עת מצבו הרפואי עדין היה קשה, הנני מעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך 8,000 ₪.
כאב וסבל
התובע עותר לפיצוי בסך 250,000 ₪; הנתבעים מציעים פיצוי בסך 50,000 ₪.
בהתחשב בחומרת הפגיעה, ימי האשפוז, תקופת אי-כושר ממושכת, ושיעור הנכות הצמיתה שנותרה אצל התובע, הנני מעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך 120,000 ₪.
סך כלל ראשי הנזק: 873,123 ש"ח
אשם תורם: כפי שפורט לעיל יש לנכות אשם תורם בשיעור של 15%, לאחר ניכוי זה סכום הפיצוי 742,145 ₪.
ניכוי מל"ל : כספי הגמלאות ששולמו וישולמו לתובע 1,048,178 –
התביעה נבלעת בתגמולי המל"ל . התובע זכאי לרבע מסכום הפיצוי 185,538 ₪ על פי החלוקה
נתבע 1 40%, נתבעים 2 ו 3 וצד ג' 60%.
בשים לב לעובדה שהנתבע מספר 1 הינו מעסיקו של התובע - נתבע 1 פטור מתשלום נוכח
"הבליעה".
נתבעים 2 ו-3 וצד ג' ישפו את התובע בשיעור של 60% דהיינו סך של 111,322 ₪.
תביעת המל"ל: כאמור, המל"ל הצטרף כתובע בתביעת שיבוב להשבת כספי הגמלאות
ששולמו וישולמו לתובע בסך של 1,048,178 ₪.
בשים לב לכך שהנתבע 1 הינו מעסיק הנפגע, הוא פטור מהשבת כספים למל"ל. סעיף 330 לחוק
הביטוח הלאומי תשנ"ה- 1995 קובע כי:
330 (א) "הגיש הזכאי לגמלה תביעה לפיצויים נגד צד שלישי ותביעה זו התבררה יחד עם תביעת המוסד לפי סעיף 328(א), לא יהיה המוסד זכאי לסכום העולה על 75% מסך כל הפיצויים המגיעים מהצד השלישי למוסד ולזכאי לגמלה כאחד (בסעיף זה - סך כל הפיצויים), והזכאי לגמלה יהיה זכאי ליתרה".
מסכום הגמלאות יש לקזז את חלקו של המעביד בשיעור של 40%. הסכום שנותר ישולם למל"ל
ע"י נתבעים 2 ו 3 וצד ג' בהתאם לפוליסת כפל ביטוח לה טענו הצדדים. דהיינו – סך של 628,906 ₪, אשר יתחלק בין הנתבעות 2, 3 וצד שלישי בהתאם לכיסוי ביטוח כפל, ביחס של 95% ל-5%, כמפורט להלן:
על פי פוליסת הביטוח של חברת הכשרה – תקרת הביטוח במקרה של אירוע ביטוח בפרק של ביטוח אחריות כלפי צד ג' עומדת על סך של 2,000,000 ₪.
על פי פוליסת הביטוח של חברת כלל - תקרת הביטוח במקרה של אירוע ביטול בפרק של ביטוח אחריות כלפי צד ג', עומדת על סך של 40,000,000 ₪.
סוף דבר:
תביעת התובע 1 מתקבלת.
הנתבעות 2 ו 3 וצד ג' ישלמו לתובע 1 סכום של 111,332 ₪ על פי החלוקה: נתבעים 2 ו 3 בשיעור 5% דהיינו סך של 5,566 ₪ וצד ג' בשיעור של 95% דהיינו סך של 105,775, וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של 17% בתוספת מע"מ ויתרת האגרה, בתוך 30 ימים מהיום אחרת יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית עד ליום התשלום בפועל.
תביעת התובע 2 מתקבלת אף היא.
הנתבעות 2,3 תישאנה בסך של 5% מסכום הפיצוי לתובע מס' 2 – דהיינו, סך של 31,445 ₪.
הצד השלישי יישא בסך של 95% מסכום הפיצוי לתובע מס' 2 – דהיינו, סך של 597,460 ₪.
כמו כן, תישאנה בשכר טרחת עו"ד בשיעור 17% בתוספת מע"מ ויתרת האגרה. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום אחרת יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית עד ליום התשלום בפועל.
ניתן היום, כ"ה אלול תשפ"ה, 18 ספטמבר 2025, בהעדר הצדדים.
