פלוני נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ ואח' - פסקדין

האירוע והמחלוקת

1. התובע, יליד X.X.1960 נפגע לטענתו מאירוע שהחל ביום 29.7.2011 בעת שהיה אחראי על הסדר בעמדת הנפקת כרטיסי רב-קו של נתבעת 1.

2. לטענת התובע בכתב התביעה, הנתבעת 2, שהגיעה למקום על מנת להנפיק כרטיס רב-קו, עברה במקום שהפריע לאחת הפקידות לצלם לקוחה אחרת.

   כשאותה פקידה העירה לה, השיבה לה הנתבעת 2 בגסות ובקללות.

   התובע, שתפקידו היה לשמור על הסדר במקום, התערב וביקש מנתבעת 2 להירגע ולהפסיק להפריע.

   בתגובה, החלה הנתבעת 2 לקלל אותו נמרצות, ובהמשך אף איימה עליו, ירקה עליו ותקפה אותו מילולית במשך דקות ארוכות כשהוא נושך שפתיו ומנסה להרגיעה. בהמשך אף הזמין משטרה שלא הגיעה לבסוף.

   [סעיפים 19-23 לכתב התביעה].

3. בעקבות אותו אירוע, ובעקבות תלונה שהגישה נגדו נתבעת 2, בין היתר על הטרדה מינית, פנה אל התובע מר שרון שומר, ממחלקת פניות הציבור ונזף בו על התנהגותו כלפיה.

4. התובע פנה אל מנהלו הישיר, מר אבשלום בן יצחק, וביקש לדעת מדוע לא נותנים לו גיבוי ומר בן יצחק השיב לו שיש כוונה באגד לפצות את נתבעת 2 ומתנהלת חקירה בעניין.

5. התובע הבין כי הנתבעת 1 מפנה לו עורף, וכתוצאה מכך נגרמה לו טראומה נוספת.

6. לנוכח הדברים הנ"ל, הגיש התובע תלונה במשטרה נגד נתבעת 2, ובעקבות אותה תלונה פנה אליו מנהלו, מר בן יצחק על מנת שיבטל אותה, תוך איום שאם לא יעשה כן, לא יהיה לו טוב. מר בן יצחק אף הגיע לעמדת עבודתו של התובע, ביחד עם סגנו, על מנת ללחוץ עליו לבטל את התלונה כנגד נתבעת 2.

7. ביום 5.8.2011, הגיעה נתבעת 2 פעם נוספת לעמדת הרב-קו וניסתה לעורר עימות על התובע תוך שהיא מטיחה בו דברים קשים, אך הוא העדיף לשמור ממנה מרחק.

8. ביום 9.8.2011 פונה התובע לבי"ח ונבדק בחשד לאירוע מוחי עקב התפתחות שיתוק בפלג גופו השמאלי, אולם לא נמצאו ממצאים אורגניים והאבחנה הייתה של הפרעה קונסרסיבית ובהמשך התובע עבר הליך שיקומי נוירולוגי בבי"ח לוינשטיין.

9. התובע הגיש חוות דעת של מומחה ברפואה תעסוקתית, ד"ר טמיר גפן, שקבע כי התובע איבד כליל את כושר עבודתו והוא סובל מנכות נוירולוגית בשיעור של 60% ומנכות נפשית של 20%.

10. התביעה הוגשה כנגד נתבעת 2 בשל התנהגותה כמתואר לעיל, אך גם כנגד נתבעת 1, מעסיקתו של התובע, אשר לטענתו לא פעלה כמעסיק סביר על מנת למנוע אירוע מסוג זה, לא הציבה במקום מאבטחים, אפשרה היווצרות עומס רב בנקודות הרב-קו וגם לאחר האירוע, התנהלה כלפי התובע באופן פוגעני ולא העניקה לו גיבוי מול נתבעת 2.

11. נתבעת 1 מכחישה את אחריותה לאירוע, טוענת שאין קשר בין העומסים בנקודות המכירה לבין האירוע נשוא התביעה שהתרחש לאחר שנתבעת 2 כבר הייתה בתוך שטח משרד המכירה [העומסים היו לפני הכניסה למקום].

    נתבעת 1 מכחישה את טענות התובע בדבר יחס לא נאות שזכה לו מצד עובדיה.

12. נתבעת 2 טוענת שיש לדחות את התביעה נגדה הואיל והתובע הוא זה שתקף אותה ולא היא אותו.

13. שתי הנתבעות מכחישות את הנזק וטוענות כי ממילא התביעה נבלעת בתגמולי המל"ל.

14. אדון תחילה בשאלת החבות.

    דיון והכרעה בשאלת החבות

15. להלן תיאור עובדתי תמציתי של האירועים, כפי שעולה מהעדויות והראיות, לרבות סרטון המתעד חלק מההתרחשות שאירעה ביום 29.7.2011:

    1. במועד הנ"ל עבד התובע כסדרן בעמדת חלוקת רב-קו בחולון. באותה עת, היה המקום נתון תחת עומס לקוחות רב, ותורים ארוכים, מחוץ למשרד חלוקת הרב-קו. מובהר, כי העומס במקום לא מקים אחריות לנתבעת 1, הואיל ולא הוכח כי ניתן היה למנוע אותו בנסיבות המקרה, בו נדרשו האזרחים להוציא כרטיסי רב-קו חדשים בתוך פרק זמן קצר.

    2. אירוע התקיפה התרחש בתוך המשרד, ולא באזור העומס שהיה בחוץ. כך שגם הקשר הסיבתי לאירוע, די רופף.

    3. הנתבעת 2, ששהתה במקום על מנת לרכוש כרטיס רב-קו, ניהלה שיחת טלפון עם הבנק והתהלכה בתוך המשרד, דבר שהפריע לאחת הפקידות לצלם לקוחה אחרת. אותה פקידה העירה לתובעת ובעקבות אותה הערה החל להתפתח האירוע. הפקידה, הגב' סיון צדיק, תיארה את הדברים בעדותה:

       "אני הייתי בעמדה שלי אדוני, הנפקתי כרטיס רב קו לאישה אחרת שהייתה במקום. הגברת הזאת המתינה בעמדה בעצם לקבל גם היא שירות, שינפיקו לה רב קו. אני ביקשתי באותו שלב לא לעבור ליד העמדה שלי כי אנחנו מצלמים. כל בן אדם שהגיע לעשות כרטיס רב קו, היינו צריכים לצלם אותו במקום. כשהיא עובדת בסמוך לעמדה בזמן שאני מצלמת, הצילום הזה, אי אפשר להשתמש בו ברגע שיש מישהו ברקע מאחורה. ביקשתי לא לעבור, היא עברה בכל מקרה. כששאלתי אותה למה היא עוברת בזמן שאני מבקשת לא לעבור כי זה מעכב, אנשים מחכים בתור וזה מעכב. זה לצלם עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. היא התחילה לצעוק, היא התחילה לקלל. היא אמרה לי את לא, את לא רואה שאני מדברת בטלפון? היא דיברה בצורה מאוד לא יפה. היא התחילה להשתולל. בעצם פלוני, שעכשיו אני רואה אותו פה בסרטון, קם בעצם לעזרתי בגלל איך שהיא צעקה וקיללה אותי הוא קם לעזרתי. ואז בעצם כל האש עברה ממני אליו. ובשלב הזה היא המשיכה להשתולל אפילו עוד יותר גרוע. היא קיללה בקללות נוראיות. נאצי, דברים מזעזעים. היא ירקה עליו מספר פעמים. היא, היא הייתה מאוד קרובה לאלימות פיזית. היא הניפה עליו את התיק שלה. כל ההתנהלות הזאת זה, אדוני, זה רק מהשלב שמי שהיה שם קלט שזה כאילו מתחיל להיות בלגן. הקללות והזה התחיל הרבה לפני. כאילו, הקללות, האיומים, היריקות, אתה לא תעבוד, אני אדאג שיפטרו אותך וכן הלאה וכן הלאה. הכל אדוני בשל בקשה שלא לעבור בזמן שמצלמים. זה הכל."

       [עמ' 66 לפרוטוקול]

    4. התיאור הנ"ל מתאר יפה את האירוע, כפי שגם עולה מסרטון המתעד אותו ושהוגש על ידי הצדדים.

    5. ויובהר, התובע לא עמד מן הצד, אלא התערב, כחלק מתפקידו, להגנת הפקידה במקום, ובהמשך, לאור מתקפותיה הבלתי פוסקות של נתבעת 2, אף התקרב אליה ונזף בה ואף ציין כי הזמין משטרה. אך, אל מול מתקפת הנתבעת 2, התנהגותו הייתה מאופקת וללא דופי.

    6. בעקבות אותו אירוע, הגישה נתבעת 2 תלונה נגד התובע, למחלקת פניות הציבור, וטענה כי הוא זה שתקף אותה ואף הטריד אותה מינית. המדובר בתלונת שווא, הואיל ועל פי הראיות, לרבות התיעוד המצולם, התובע התנהג באיפוק לנוכח התנהגותה האלימה והמתלהמת של נתבעת 2 כלפיו ובוודאי שלא נראית כל הטרדה מינית.

    7. בעקבות תלונת השווא, פנה אל התובע מר שרון שומר, שהיה אחראי על המקרים הקשים במחלקת פניות הציבור באגד ונזף בו על כך שנתבעת 2 לא קיבלה שירות ועל התנהגותו כלפיה.

    8. מר שומר העיד אף הוא ודבריו מדברים בעד עצמם:

       "אני, אני בהתחלה, קודם כל אני רוצה להגיד שאני קודם כל הולכתי שולל מטעם הפונה עצמה, כי למעשה הפנייה היא לא, היא לא אמרה את האמת. ואני, איך אומרים? אני רוצה פה להתנצל בפני פלוני אם, אם יורשה לי בבקשה, מה שלא עשיתי הרבה שנים כי אני חושב שאולי, אולי תיקון קטן. אני חושב שטעיתי פה בתגובה שלי אליו, כי פניות ציבור מחזיקים 2 כובעים. כובע אחד, קודם כל אתה נותן שירות לציבור. אתה מגבה את הציבור. כובע שני, זה עובד של, עובד של אגד. אני חייב גם לגבות אותו. מכיוון שהפנייה הייתה כל כך חמורה, ואני רוצה לציין גם שהיה עומס של אלפי אנשים. פשוט לא עמדנו בעומס, מעבר לכמות שהיו של אנשים שקיבלו שירות בחולון, הטלפונים קרסו מבחינת הציבור שפנה אלינו, ופלוני נפל לי בין אחת השיחות שלי, ואיך אומרים? את (לא ברור) הראשון הוא קיבל ממני, ואני חושב שעשיתי פה, טעיתי פה. ובאתי פה לתקן את הטעות שלי, כי זה לא, באמת שזה לא, לא היה מגיע לו. אני אמרתי לו אוקיי, אחרי שדיברתי איתו בזמנו, אמרתי אני אעשה תחקיר קטן. ועשיתי תחקיר בעמדה מול הבנות שעבדו שם, מול החברה שעמדו שם, וראיתי באמת שהדברים לא, לא כמו שהיא סיפרה לי. זאת אומרת, שהמצב הוא הפוך. מה שהכעיס אותי, מכיוון שאני גם בן לניצול שואה, דור שני. כשהוא אמר לי את המילה, תשמע, היא אמרה לי גם, שאני גם נאצי, אמרתי רגע. עד לפה. אני לא מוכן לעבור על סדר היום. ירדתי לעובי הקורה, והחלטתי לשתף גם את המנהלים שלו, ואמרתי ככה. את הפנייה עצמה יכולתי לסגור, אבל היא ביקשה פיצוי. אמרתי אני לא אעצור בנקודה הזאת. אני מעלה את זה בדרגה הלאה, והחלטתי להעביר את זה למחלקה המשפטית. כל, כל התיק עצמו למעלה והמשיכו בטיפול עצמו. אני העברתי את כל המטלה מאליי, המשכתי את זה הלאה. אבל מה לעשות בהמשך, אני מצר על זה. זה לא היה צריך להיגמר ככה. באמת שלא."

       [עמ' 88-89 לפרוטוקול]

       וכן –

       "דיברתי אליו בצורה לא יפה, דיברתי אליו בצורה, תקפתי אותו בצורה בינונית, מאוד לא יפה. דיברתי אליו, דיברתי אליו בצורה אגרסיבית, דיברתי אליו.

       ש:אני מבין. ובכל זאת אני צריך שתבהיר לבית המשפט.

       ת:למה אתה מתכוון?

       ש:אני רוצה שתכניס אותנו רגע לשיחה, לשיחות שלך עם פלוני.

       ת:אני, אני, אני,

       ש:כדי שנבין, כשאתה אומר יריתי את הטיל למה אתה מתכוון.

       ת:אני, אני פשוט, בטלפון פשוט, צרחתי. צרחתי עליו בטלפון. אני, אני יותר השמעתי את עצמי אליו מאשר שמעתי אותו. וזה היה דבר לא נכון לעשות, כי התפקיד שלי, היה צריך קודם לשמוע, לעכל, להבין, לעבד, ולהעביר את זה לאן שצריך להעביר את זה הלאה. הוא לא ציפה לתגובה המאוד תוקפנית שלי. הייתי מאוד תוקפן אליו. אני אומר, כל זה במסגרת אלפי אנשים שפנו אלינו.

       ש:וכשאתה אומר שהיית מאוד תוקפני אליו,

       ת:מאוד."

       [עמ' 90 לפרוטוקול]

    9. התובע שחש מותקף על לא עוול בכפו, ניסה לקבל מענה ממנהלו, מר אבשלום בן יצחק, אולם הדבר היחיד שזכה לו היה לחץ מצד הנהלת אגד, על מנת שיבטל את תלונתו במשטרה כנגד נתבעת 2. התובע העיד על כך:

       "העד, מר וייסמן:כל, הטלפון לא הפסיק, לא הפסיק לצלצל. אתה תלך תבטל. אמרתי אני לא מבטל את התלונה.

       ש:100 אחוז. אתה טוען שאבשלום אמר לך לבטל את התלונה?

       ת:כן.

       ש:אוקיי. ואתה ביטלת את התלונה?

       ת:לא."

       [עמ' 37 שורות 1-6 לפרוטוקול]

    10. מר בן יצחק שהעיד מטעם נתבעת 1, טען כי זכרונו לא מאפשר לו לזכור את ההתרחשויות שאירעו באותה עת, כך שעדות התובע בעניין זה לא נסתרה:

        "ש:לא. הכל בסדר. אתה זוכר שעורך דין רונן משה דיבר איתה? לא. אוקיי. אתה זוכר שפלוני הגיש נגדה תלונה במשטרה?

        ת:תראה, בגדול אני זוכר שהיה לו איזה, סיפור עם איזו מלינה. אבל את הפרטים לא זוכר.

        ש:אתה התכוננת לדיון של היום?

        ת:מה זה התכוננתי? עברתי על,

        ש:רעננת קצת את הזיכרון לקראת הדיון?

        ת:ניסיתי לרענן. תראה, אני עברתי הרבה בשנים האחרונות. זה היה לפני 13 שנה. אני עברתי כל כך הרבה דברים, שאני גם ככה אני לא בחור שמי יודע מה עם איזה זיכרון, אבל אני לא זוכר הרבה דברים.

        ש:אוקיי.

        ת:לצערי הרב. פלוני, אני אוהב אותו, הוא בחור מקסים. הוא היה עובד מקסים. אני לא זוכר את רוב הפרטים."

        [עמ' 139 לפרוטוקול]

    11. ביום 5.8.2011 שבה נתבעת 2 לעמדת חלוקת הרב-קו וניסתה לעורר פרובוקציה תוך שהיא מטיחה בתובע עלבונות ונאצות, וגם הפעם, שמר התובע על איפוק.

    12. ארבעה ימים לאחר מכן, החל התובע לסבול משיתוק של פלג גוף שמאל.

16. לאור עובדות המקרה כמתואר לעיל, מתבקשות המסקנות הבאות:

    1. נתבעת 2, שתקפה את התובע בקללות ויריקות, ובהמשך הגישה כנגדו תלונת שווא למחלקת פניות הציבור באגד, אחראית ישירה לנזקים שנגרמו לו כתוצאה מכך. היא זו שהחלה את מסכת האירועים וללא תלונת השווא, יש להניח שהאירוע היה מסתיים באפן נקודתי ללא משקעים משמעותיים.

    2. נתבעת 1, המעסיקה של התובע, לא אמורה לתת לו גיבוי מוחלט כטענתו. אך בתוך אחת שמפעילה מחלקה לפניות הציבור שאמונה על בירור אותן תלונות, החובה עליה לברר את אותן תלונות בצורה יסודית ואובייקטיבית.

       החובה לברר את התלונה בצורה יסודית ואובייקטיבית, נובעת מחובת הזהירות המוטלת על נתבעת 1, בין היתר כלפי העובד, שהרי מסקנות שגויות של בירור תלונה, עלול להביא לתוצאה שגויה, ולעיתים קשה כלפיו. מכך חשש התובע ומכאן ההשפעה הקשה שהייתה עליו כתוצאה מאופן בירור תלונת נתבעת 2.

    3. עדותו של מר שרון שומר שמכה על חטא, ומעיד כי תקף את התובע בצעקות ונזיפות ללא כל בסיס, מדברת בעד עצמה.

    4. גם התנהגות הממונה הישיר על התובע, מר אבשלום בן יצחק, שדרש ממנו לבטל את תלונתו כנגד הנתבעת 2, תוך איום שיגרם לו נזק אם לא יעשה כן, היוותה הפרה של חובת הזהירות כלפיו.

    5. הסרטון המתעד את האירוע היה בידי נתבעת 1, ובירור יסודי והוגן של התלונה, היה מחייב מתן גיבוי לתובע אל מול נתבעת 2.

    6. על כן, גם נתבעת 1, כמי שהפרה את חובת הזהירות כלפי התובע, אחראית לנזקים שנגרמו לו כתוצאה מכך.

17. הן הנתבעת 1 והן הנתבעת 2 גרמו בהתנהגותן לנזקי התובע ועליהן לפצות אותו בגין נזקיו. אינני סבור כי ניתן לקבוע שחלקה של נתבעת מסוימת גבוה או נמוך מחלקה של הנתבעת האחרת ולכן אני קובע שהאחריות לנזקי התובע תחולק בין הנתבעות בצורה שווה.

    הנכות

18. כאמור לעיל, עם תביעתו, הגיש התובע חוות דעת ברפואה תעסוקתית, אך לא חוות דעת פסיכיאטרית או נוירולוגית.

19. בהמשך ההליך, הגישו הצדדים חוות דעת רפואיות בתחום הפסיכיאטרי. התובע הגיש חוות דעת של פרופ' פנחס סירוטה לפיה נותרה לו נכות בשיעור של 50% בגין הפרעה קונברסיבית שבאה לידי ביטוי בחולשת פלג גוף שמאל ו – 10% בגין ליקויי שפה ודיבור.

20. הנתבעת 1 הגישה את חוות דעתו של פרופ' אברהם פלד לפיה לא נותרה לתובע כל נכות. פרופ' פלד מציין בחוות דעתו כי התובע אובחן כמי שסובל מהפרעה קונברסיבית, שאין לה הסבר אורגני, אולם בפרק המסקנות קובע כי לא התרשם שמדובר במחלה פסיכיאטרית ולכן לא קבע כל נכות.

21. לנוכח הפערים בין חוות הדעת, מונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי, ד"ר קריצ'מן, אולם התובע נמנע מלפנות אליו, ללא כל סיבה מוצדקת. למעשה, התובע הכשיל במכוון את מינויו של ד"ר קריצ'מן, שבסופו של דבר לא יצא אל הפועל. ראו לענין זה החלטה מיום 28.9.2024.

22. תקנה 93(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט - 2018 קובע:

    "מבלי לגרוע מסמכויות בית המשפט לפי תקנות אלה, בעל דין שלא נענה לדרישה או הוראה של בית המשפט לפי פרק זה או שלא נענה במידה מספקת, ואי-ההיענות היתה בלא הצדק סביר, לא ייזקק בית המשפט להוכחה של עניין שבמומחיות מטעמו לעניין הנדון."

23. לפיכך, בהתאם להוראת תקנה 93(ב), חוות הדעת הרפואיות מטעם התובע לא תשמשנה לצורך קביעת נכותו.

24. הנתבעת הציעה בסיכומיה כי ייעשה שימוש בחוות דעתו של פרופ' מרק וייזר שהוגשה בהליך מקביל בתביעת אובדן כושר עבודה והוגשה בתיק זה ביום 2.6.2022 על ידי נתבעת 1. התובע התנגד בזמנו להגשת חוות הדעת וביום 28.8.2022 ניתנה החלטה לפיה חוות הדעת לא תחייב את הצדדים בתיק זה.

25. התוצאה של האמור לעיל יכולה הייתה להיות, כי התובע לא הוכיח שנותרה לו נכות נפשית כתוצאה מהאירועים נשוא התביעה, אולם מכיוון שהנתבעת 1 מסכימה לחישוב הנזק על בסיס 5% נכות רפואית – כך ייעשה. נתבעת 2 הצטרפה בסיכומיה לעמדת נתבעת 1.

    חישוב הנזק

26. התובע יליד X.X.1960, היה כבן 51 בעת התרחשות האירועים וכיום הוא בן כ- 65.5.

27. התובע הגיש תלושי שכר מעבודתו אצל הנתבעת 1 מהם עולה כי שכרו הממוצע בשנת 2011, עד חודש יולי 2011, עמד על 6,742 ש" ברוטו. סכום זה לאחר הצמדה להיום – 8,540 ₪.

28. כאמור לעיל, הבסיס לחישוב הנזק הוא נכות רפואית בשיעור של 5%, אולם הרושם הוא שנכותו התפקודית גבוהה מנכותו הרפואית ולמגבלותיו, לרבות חולשה של פלג הגוף השמאלי, השפעה מסוימת על כושר ההשתכרות שלו. על כן, אני קובע את נכותו התפקודית של התובע בשיעור של 15%.

29. על בסיס נתונים אלה, נזקו של התובע, לפי ראשי נזק הוא:

    • הפסדי שכר בעבר:

      הפסד זה יחולק לשתי תקופות:

      תקופת ההחלמה הראשונית בה התובע לא היה כשיר לעבודה כלל, עד סוף ינואר 2012 עת סיים את השיקום בבית לוינשטיין – 49,100 ₪ ובתוספת ריבית מאמצע תקופה – 78,800 ₪.

      תקופה שניה מיום 1.2.2012 ועד היום, לפי 15% נכות: 212,600 ₪, ובתוספת ריבית מאמצע תקופה: 280,750 ₪.

      סך כל הפסדי שכר בעבר: 359,550 ₪.

    • הפסד כושר השתכרות בעתיד:

      חישוב אקטוארי על בסיס נכות תפקודית בשיעור של 15%, בסיס שכר 8,540 ₪ ועד גיל 67: 22,500 ₪.

    • הפסדי פנסיה:

      לפי 12.5% מהפסדי השכר: 47,750 ₪.

    • עזרת צד ג' בעבר ולעתיד:

      התובע לא הביא ראיות על הוצאות שהיו לו בגין עזרת צג ג' בעבר, ואין בתצהירו כל פירוט אודות עזרה שקיבל מקרובי משפחה. על כן, בהתחשב בנכותו ומגבלותיו, אני פוסק לו פיצוי בגין ראש נזק זה באופן גלובאלי בסך 40,000 ₪ לעבר ולעתיד.

    • הוצאות, לרבות הוצאות רפואית ונסיעות:

      אין בתצהירו של התובע כל פירוט אודות הוצאות שהוציא בעקבות האירועים נשוא התביעה. יש לזכור כי מדובר בפגיעה שהוכרה על ידי המל"ל, ענף נפגעי עבודה והתובע זכאי להחזר הוצאותיו מהמל"ל.

      לכן, הפיצוי אותו אני פוסק בגין ראש נזק זה הוא עבור הוצאות שונות שיש להניח שהתובע הוציא מעבר לזכאות במל"ל, באופן גלובאלי: 3,000 ₪.

    • נזק לא ממוני:

      בראש נזק זה לקחתי בחשבון, מעבר לכאב והסבל והמגבלות התפקודיות כתוצאה מהנכות שנותרה, גם את תחושות ההשפלה והעלבון שהיו מנת חלקו של התובע, החל מאירוע התקיפה עצמו ובהמשך היחס שזכה לו ממנהליו אצל הנתבעת 1.

      הפיצוי אותו אני פוסק בראש נזק זה הוא 50,000 ₪.

30. נזקו של התובע על פי ראשי הנזק כמפורט לעיל: 522,800 ₪.

31. מסכום זה יש להפחית את תגמולי המל"ל בסך 414,347 ₪ בהתאם לחוות הדעת האקטוארית שהוגשה על ידי נתבעת 1.

32. במקרה זה, שרוב נזקו של התובע "נבלע" בתגמולי המל"ל, זכאי התובע לפיצוי משתי הנתבעות באופן הבא, בהתחשב בחלוקת האחריות השווה שנקבעה לעיל:

    • מהנתבעת 1 שהיא מעסיקתו לשעבר זכאי התובע למחצית מיתרת הנזק לאחר ניכוי המל"ל: 54,226 ₪.

    • מהנתבעת 2, זכאי התובע לפחות ל 1/4 מנזקו, על פי חלוקת האחריות דלעיל. כלומר, מחצית מרבע הנזק: 65,350 ₪.

      התוצאה

33. התוצאה היא כי התביעה מתקבלת.

34. הנתבעת 1 תשלם לתובע 54,226 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 12,800 ₪ כולל מע"מ.

35. הנתבעת 2 תשלם לתובע 65,350 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 15,422 ₪ כולל מע"מ.

    התשלומים יבוצעו בתוך 30 ימים מהיום.

     

    ניתן היום, י"א טבת תשפ"ו, 31 דצמבר 2025, בהעדר הצדדים.