עתאמלה ואח' נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

1.בפני תביעה לתגמולי ביטוח נכסים (רכב).

2.התובע מס' 1 היה הבעלים של רכב מסוג ב מ וו מ"ר 5791516 (ת/3) (להלן: הרכב, ובעל הרכב, בהתאמה). אביו התובע מס' 2 (להלן: המבוטח), ביטח את הרכב אצל הנתבעת (ת/1).

3.אין מחלוקת בין הצדדים על כך שביום 17.8.2014, בעל הרכב קיבל הודעה מחברת "איתורן" לפיה הרכב נמצא במשחטת כלי רכב בטול כרם כשהוא מפורק (פס' 5 לכתב התביעה; פס' 3(ד) לכתב ההגנה). אין כיום מחלוקת על שמאותו של השמאי עזרא גינדי, בה נקבע כי הרכב הוא בגדר "אובדן כללי" (נספח ד' לכתב התביעה; פרוטוקול ע' 4 ש' 2-5; החלטה מיום 13.2.2018; הודעה מוסכמת מיום 14.2.2018).

4.התובעים טוענים כי הרכב נגנב מבעל הרכב. הנתבעת טענה כי האירוע בוים. הנתבעת טוענת לפטור מחובתו כמבטח, לפי סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, עקב מסירת עובדות כוזבות והכבדה על בירור התביעה.

נטל ההוכחה נוכח טענה למרמה בתביעת תגמולים בגין גניבה 

5.נוכח טענה בדבר תביעת מרמה בביטוח, הנטל מתחלק בין המבוטח והמבטח באופן הבא: הנטל להוכיח את קרות האירוע המוגדר בפוליסת הביטוח (גניבה, שריפה וכדומה) רובץ על כתפי המבוטח (ומובהר: הנטל כאן הוא להוכיח אך את התקיימות האירוע המוגדר, ולא שהאירוע המוגדר אירע שלא במסגרת מרמה); ואילו הנטל להוכיח מרמה רובץ על כתפי המבטח, במסגרת הנטל להוכיח התקיימותו של חריג על-פי הפוליסה (ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פס' 14, 20, 44 (5.10.2006)(להלן: ענין שלום גרשון)). בפסיקה לפני ענין שלום גרשון נדונה השאלה אם יש להבחין, בענין הנטל להוכיח מרמה או העדרו, בין סוגי אירועים ביטוחיים שונים. שכן, למשל, שריפה הנגרמת במכוון על ידי המבוטח היא עדיין שריפה, וניתן להוכיח שריפה בנפרד מהשאלה אם היא נגרמה במרמה; לעומת זאת, אדם אינו יכול לגנוב מעצמו, כך שלכאורה, בהוכחת אירוע גניבה טמונה, מניה וביה, הוכחה שידו של המבוטח לא היה במעל (שם, פס' 29). כבוד השופטת ע' ארבל בהסכמת חבריה להרכב בענין שלום גרשון, הכריעה בעד גישתו של כבוד הנשיא מ' שמגר ב-ע"א 1845/90 סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(5) 661 (1993), שאין מקום לעשות הבחנה בענין הנטל בין סוגי אירועים ביטוחיים שונים (פס' 28-29). כאשר מדובר באירוע ביטוחי מסוג גניבה, המבוטח עומד בנטל הרובץ עליו להוכיח את עצם קרות האירוע, אם הוא מוכיח גניבה לכאורה (במנותק משאלת מעורבותו בה), למשל בהגשת ראיות על כך שהתלונן במשטרה ובהגשת ממצאי חקירת המשטרה (פס' 44).

6.אקדים ואציין כי הגנת הנתבעת מפני התביעה שבפני, מבוססת על הטענה העובדתית לפיה נמצא בתוך הרכב במשחטת הרכב מפתח מקורי של הרכב. אולם הנתבעת לא הוכיחה טענה זו. הנתבעת לא העידה אלא חוקר ביטוח. הנתבעת הגישה באמצעות חוקר הביטוח דו"ח חוקר, ובו תמונות של מפתחות. כך צורפו לדו"ח מסמכים הנחזים כתוצאת בדיקת המפתח שנמסר לחוקר בידי בעל הרכב והמפתח שנמצא, על-פי הנטען, ברכב במשחטת הרכב. הבדיקה הנחזית מצביעה על כך שהמפתח שנמצא ברכב מקודד וזהה למפתח שמסר בעל הרכב, ועל כך שנתוני מד אוץ שבמפתח מצביעים על כך שהנסיעה האחרונה ברכב בוצעה באמצעות המפתח שנמצא בתוך הרכב. דא עקא, התובעים טענו, ובצדק, כי אין מדובר בראיות קבילות. החוקר אישר, כי הוא עצמו לא ראה את הרכב כלל, ולא ראה מפתח בתוך הרכב (ע' 18 ש' 30-31), וכי הוא לא ביצע כל בדיקה למפתחות (שם, ש' 26-27). הנתבעת – לא הגישה את המפתח הנטען שנמצא ברכב. הנתבעת לא הביאה לעדות את האדם אשר ביצע, לפי הנטען, את הבדיקה לשני המפתחות הנטענים, לשם הוכחה שהמפתח אשר נמצא על-פי הנטען ברכב היה מפתח תקין ומקודד.

הוכחת מקרה הביטוח

7.בעל הרכב העיד כי ביום הרלוונטי, יום 16.8.2014, התקשר אליו נציג חברת "איתורן" והודיע שיש קריאה מהרכב; כאשר בעל הרכב מסר לנציג שהרכב בבית, ביקש ממנו הנציג לבדוק. לטענת בעל הרכב, הוא ניגש לחניה ומצא כי הרכב אינו נמצא. נטען, כי כאשר שאל אותו הנציג אם המפתחות של הרכב בבית, הוא השיב שכן. לאחר מכן התקשר שוב נציג "איתורן" ומסר שלא מאתרים את הרכב, ו"ישר הגשתי תלונה במשטרה" (פרוטוקול ע' 10 ש' 13-16). התובעים הגישו אישור הגשת תלונה במשטרה על גניבת רכב (ת/7). כאמור, הרכב נמצא במשחטת רכב והוכרז כ"אובדן כללי". בכך, עמד המבוטח בנטל הרובץ על כתפיו להוכיח את קרות מקרה הביטוח (להבדיל מהנטל שעל המבטח להוכיח שידו של המבוטח היה במעל).