טוקר נ' המוסד לביטוח לאומי סניף באר שבע

1.לפניי תביעת לשון הרע, במסגרתה עותר התובע לחייב את הנתבע לשלם לו פיצוי בסך של 100,000 ₪.

התביעה הוגשה בגין הטלת עיקול שהטיל הנתבע על סך 6,172 ₪, ב- 27 מוסדות ובהם בנקים, חברות ביטוח, חברות כרטיסי אשראי ועוד.

2.התובע, רופא במקצועו, עבד כשכיר בקופת חולים מאוחדת ובשירותי בריאות כללית וכן כעצמאי.

הנתבע שלח מעת לעת דרישות לתשלום דמי ביטוח לאומי בגין פעילותו של התובע כעצמאי. מדובר בדרישות שנשלחו בטעות, שכן התובע שילם את מקסימום תקרת דמי הביטוח כשכיר.

ביום 22.02.2016 נשלחה אל התובע דרישה לתשלום דמי ביטוח על סך 6,172 ₪ ורו"ח מטעם התובע פנה אל הנתבע מספר פעמים כדי לבטל את הדרישה. למרות זאת נשלחה דרישה נוספת ביום 23.05.2016. רו"ח רחמים מטעם התובע פנה שוב לנתבע במכתב מיום 16.06.2016, ולאחר מכן פנה ביום 24.06.2016 באמצעות המערכת הממוחשבת של הנתבע, בבקשה להימנע מפעולות אכיפה.

למרות האמור, ביום 03.07.2016 קיבל התובע פניות מבנק איגוד, בנק לאומי וקופת חולים מאוחדת לפיהן התקבלה הודעת עיקול מהמוסד לביטוח לאומי.

3.לטענת התובע, הודעת העיקול השגויה מהווה פרסום לשון הרע אשר נעשה גם במקום העבודה של התובע, בפני בנקים וקרנות עימם הוא נמצא בקשרים שוטפים ובפני שורה ארוכה של מחזיקים פוטנציאלים אחרים. התובע טוען כי בהודעת העיקול השגויה יש להשפילו בעניי הבריות והיא עלולה לעשותו מטרה לשנאה, לבוז וללעג מצדם. כן נטען כי הפרסום עלול לפגוע במשלח ידו ובמקצועו וכן לבזותו בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסות לו. לעניין זה טוען התובע כי במשך שנים צבר מוניטין ושם מעולה, לרבות בקופת החולים בה עבד באותה עת בתפקיד מרכזי ובכיר.

4.בכתב ההגנה נטען כי אין במשלוח צווי עיקול לצדדים שלישיים משום פרסום כהגדרתו בחוק איסור לשון הרע, ומכל מקום מדובר בפרסום מותר בהתאם לסעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע וכי עומדת לנתבע הגנת תום לב הקבועה בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע.

הנתבע מאשר כי בשל טעות אנוש לא נערך עדכון במערכות הנתבע, כי עדכון נתוני שכר ששלח ב"כ התובע לא עודכן במערכת הנתבע ולא נערך חישוב מתוקן, ולכן המערכת הוציאה עיקולים באופן ממוכן לגורמים הנזכרים בכתב התביעה.

הנתבע מאשר כי לא בוצע חישוב מתוקן של דמי הביטוח כפי שהיה אמור להתבצע בהתחשב בהכנסותיו של התובע שאכן עברו את תקרת דמי הביטוח הלאומי.