1.תביעה לפיצוי בגין נזק גוף, שעניינה בטענה לרשלנות רפואית של הנתבעת. אין מחלוקת כי בבדיקת CT אותה היה על הנתבעת לפענח, בדיקה מיום 2.4.2019, יש ממצאים המצביעים, בבירור על גידול שפשט כבר בעמוד השדרה של התובע, גידול 'שאכל' מספר חוליות בגבו.


וכמו שרואים בצילום ממוחשב שנערך על ידי הנתבעת הנוגע למספר חיתוכים :

2.אי גילוי הממצאים בבדיקת ה- CT, הוביל לאיחור של למעלה מתשעה חודשים באבחון הגידול הממאיר, ולנזקים כתוצאה מכך. טענת הנתבעת היא כי על אף הממצאים האמורים אין מדובר ברשלנות, וגם אם מדובר ברשלנות אין לפצות את התובע בגין הנזקים להם הוא טוען.
נתונים כלליים
3.התובע, יליד 1953, מעשן כבד, הופנה על ידי רופא המשפחה לבדיקת CT אצל הנתבעת, שהיא חברה העוסקת במתן שירותי בדיקות דימות, לאחר שסבל מדלקת ריאות בחודש פברואר 2019, שטופלה באמצעות אנטיביוטיקה, ומאחר שסבל עדיין מקוצר נשימה ומכאבים מקרינים לכתף שמאל.
4.הבדיקה נעשתה על ידי הנתבעת ביום 2.4.2019 ובפענוח הרופאה הרדיולוגית נכתב :
"סיבת ההפניה: מעקב לאחר דלקת ריאות.
שינויים אמפיזמטותיים צנטרילובולאריים ותת-פלאורליים על פני שתי הריאות.
מספר בלוטות לימפה זעירות במדיאסטינום בקוטר עד 9 מ"מ.
תפליט פלאורלי מינימלי מצד ימין.
שינויים פיברוטיים ניכרים בשתי האונות העליונות, בעיקר בפסגות.
כעת לא זוהה תסנין אלבאורלי על פני שתי הריאות.
בסריקת הבטן העליונה – שני האדרנלים תקינים.
שינויים טרשתיים באאורטה החזית והבטנית.
לסיכום: כמתואר.
לא זוהה תסנין ריאתי".
5.אין מחלוקת, כאמור, שבמועד הבדיקה כבר ניתן היה לאבחן או לכל הפחות להתריע על ממצאים נוספים שהיו בריאותיו של התובע – גוש סרטני שכבר 'נגס' במספר חוליות גביות.
נוכח הממצא הברור התובע טען כי אי הגילוי של ממצאי הסרטן מהווה רשלנות. הנתבעת מנגד טענה כי על אף קיומם של הממצאים, לא הייתה רשלנות ולא היתה חריגה מרפואה סבירה, בין היתר נוכח מספר הטיות קוגניטיביות הקיימות בכל הנוגע לתחום הרדיולוגיה, תוך מתן דוגמאות, בסיכומים, מתוך משחק גילוי דמות – "איפה אפי" – "where is Waldo" או מתוך "הציור השבועי לילד" שמפורסם בעיתון ידיעות אחרונות. כך התייחסה לעובדה שאין לבחון בדיקות הדמיה בצורה רטרוספקטיבית – "חוכמת הבדיעבד"; לא כל אי גילוי מהווה רשלנות ויש צורך להוכיח כי מדובר בחריגה מהפרקטיקה הרפואית המקובלת – בבדיקה הדמייתית יכולים להיות הרבה ממצאים מצד אחד ואין אפשרות לראות את כולם, בין היתר נוכח "שביעות רצון מממצא שנמצא בבדיקה" שלעתים גורם לבודק להתעלם מהמשך הבדיקה או מממצאים אחרים כמו גם העובדה שלא חייבים להיות ממצאים בכל הדמיה; עוד הפנתה הנתבעת לכך שישנה חשיבות להפניה על ידי הרופא המטפל, במיוחד מקום בו הייתה הפנייה ספציפית ללא חשד מקדים של הרופא המפנה לשלילת גידול.
6.לאחר שבחנתי טענות הצדדים לרבות הטענות להטיות הקוגניטיביות אליהן הפנתה הנתבעת בכל הנוגע לתביעות רשלנות רפואית הנוגעות לתחום הרדיולוגיה שהובאו על ידי מומחי הנתבעת, מצאתי כי במקרה זה יש לייחס רשלנות לנתבעת באי גילוי הממצא שניכר בצורה די ברורה וחד משמעית.
7.טרם נבחן הנימוקים לקביעה האמורה יש לציין כי לאחר שמיעת הראיות, הגשת סיכומי התובע, ובמסגרת הגשת סיכומי הנתבעת, צרפה הנתבעת שמונה צרופות באנגלית (יצוין שגם בסיכומיה ציטטה רבות מאותן צרופות, ובאנגלית).
התובע ביקש להוציא את אותן צרופות מאחר שמדובר במאמרים רפואיים שאינם מוזכרים ברשימת הספרות של המומחים מטעם הנתבעת, בנוסף מאחר שלתובע לא הייתה אפשרות לעיין בהם ומאחר שלא התאפשרה חקירת מומחי מי מהצדדים על הצרופות.
הנתבעת השיבה כי מדובר במאמרים רפואיים-משפטיים ואין מדובר במאמרים רפואיים גרידא, מטרת המאמרים לבסס טענות שאינן ברפואה, המאמרים עוסקים בהטיות הנוגעות לרדיולוגיים (הטיות שגם הועלו במסגרת שמיעת העדויות והבאת הראיות) ולכן מותר השימוש במאמרים. על כן התבקש בית המשפט לעיין במאמרים ולקבוע כי אינם עוסקים בעניינים רפואיים אלא בהטיות של ניתוח מידע הנוגעות לרדיולוגים.
נוכח טענות הנתבעת, התבקשה האחרונה, ככל שהיא עומדת על בקשתה לצירוף להגיש הצרופות מתורגמות. התרגום הוגש במהלך פגרת בתי המשפט (31.7.2025). לאחר הגשת התרגום הוגשה תגובת התובע, בה שב התובע והתנגד לצירוף הנספחים.
התובע הבהיר כי מרבית המצורף הם מאמרים רפואיים, ועל כן אין מקום לצרפם בשלב זה. עוד פרט התובע שנספח 1 הינו כתב עת רפואי משפטי; נספח 2 הינו כתב עת רפואי של רדיולוגים הכולל גם מידע רפואי (שישה משבעת עורכי המאמר הם דוקטורים לרפואה); נספח 3 (שאינו תואם את התרגום שצורף) הוא מהמחלקה לפסיכולוגיה ושניים מכותביו הם ד"ר לרפואה; נספח 4 הוא מאמר משפטי המביא הלכות של בית משפט בנברסקה – ומדובר בפסיקה זרה הצריכה להיתמך בחוות דעת מומחה לדין הזר; נספח 5 זהו פסק דין אמריקאי, שגם הוא צריך להיתמך בחוות דעת מתאימה; נספח 6 זהו כתב עת רפואי של הפקולטה לרדיולוגים; נספח 7 הוא פסק דין קנדי משנת 2014; ונספח 8 הוא פסק דין אמריקאי משנת 1983.
8.אין מחלוקת כי אין לצרף ראיות חדשות לסיכומים (ע"א 202/70 אליהו נ' יחזקאלי פ"ד כה (2) 425 (1971); ע"א 210/84 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' אריה חברה לביטוח בע"מ פ"ד מא (2) 667 (1987); פר"ק (מחוזי ת"א) 32333-06-19 ליאור דגן מנהל מיוחד נ' שאול וולפשטיין בע"מ (9.2.2021) ועוד רבים).
בנוסף אין מחלוקת שרשימת אסמכתאות רפואיות צריכה להיות מצורפת לחוות דעת רפואית שמוגשת מטעם צד (תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט- 2018, תקנה 87 (ז): "חוות דעת המוגשת לבית המשפט לפי תקנה זו תיערך לפי סעיף 24 לפקודת הראיות ותצורף רשימת האסמכתאות שהמומחה מסתמך עליהן; אסמכתאות שלא ניתן לאתרן בנקיטת אמצעים סבירים, יצורפו לחוות הדעת").
לא ניתן להגיש מאמרים שלא באמצעות חוות דעת (בין אם חוות דעת שצורפה לכתבי הטענות או שהוגשה מאוחר יותר כחוות דעת משלימה - ראו רע"א 2142/15 עזבון המנוחה אירנה משרקי ז"ל נ' MERCK SHARP AND DOHME (Israel 1996) Ltd. , (13.7.2015)). על כן, בית המשפט ייטה שלא להידרש לספרות רפואית המוגשת לו, ככל שהאמור בה לא נתמך בחוות דעת מומחה, שהרי מדובר בנושא מובהק שבמומחיות, ואין להוכיחו אלא באמצעות עד מומחה שניתן לחקרו על חוות דעתו (ראו בע"א 2142/15 הנ"ל; רע"א 9607/10 עצמון נ' חיפה כימקלים בע"מ (1.3.2011); רע"א (מחוזי חי') 69356-01-19 פלוני נ' עירית קרית מוצקין (1.2.2019); ועוד).
9.כאמור, הנתבעת סבורה כי אין מדובר במאמרים רפואיים. אולם לאחר שבחנתי הנספחים מצאתי כי מרביתם מאמרים רפואיים, אותם, כאמור, יש לצרף כנספחים לחוות דעת שהוגשו ועליהם יכולים הצדדים לחקור במסגרת ישיבת ההוכחות. ראו רק כדוגמה נספחים 2, 3, 6.
אשר לצרופות האחרות – פסקי דין (אמריקאיים וקנדי), ככל שמדובר במשפט משווה - צורפו פסק דין מקנדה משנת 2014 (לפני יותר מעשור) ופסק דין משנות ה- 80 (לפני למעלה מארבעים ! שנה), ופסק דין אחד מבית משפט מדינתי בנברסקה, כשלא ברור האם זהו הדין הנוהג הכללי אם לאו, ומה ההשפעה על בית משפט זה, אם בכלל. כידוע ידיעה שיפוטית קיימת רק ביחס לדין המקומי ולא לדין הזר. גם אם אין חובה לצרף חוות דעת לדין הזר לצורך הוכחת דין משווה (להבדיל מהסתמכות על דין זר, ראו כדוגמה רע"א 3924/01 Hess Form Licht Companyנ' הנדסת חשמל כללית בע"מ (10.2.2002);; ע"א 357/67 גייגר נ' גייגר (1967); ת"א (מחוזי מרכז) 70704-12-20 קראוס נ' רובוגרופ טאק בע"מ (16.10.2022) , הרי שהיה לכל הפחות מקום לציין כי זהו הדין הנוהג ולצרף פסקי דין מהעת האחרונה או מבתי משפט שאינם מדינתיים בערכאה ראשונה.
10.ועדיין, על אף כלל האמור, בחנתי את כלל הצרופות ומצאתי כי לא היה בהם דבר שיש בו להוסיף או לשנות מהראיות שנשמעו לפניי. ראשית, רובם דנים בהטיות הקוגניטיביות שנשמעו על ידי מומחית הנתבעת, ובעיקרם מבוססים על הגיונם של דברים; שנית, גם אם ניתן למצוא בחלק מהמאמרים גישה לפיה, טעויות קורות בתחום ההדמייה ואין בכך רשלנות – בחינת רשלנות נעשית לפי הדין הישראלי; שלישית, במקרה שלפנינו, חוות הדעת, העדויות, וכלל הראיות מלמדות, כאמור, כי מדובר במקרה בו כשלה הנתבעת באי אבחון הגידול בבדיקת ה- CT, והממצאים היו כאלו שחייבו גילוי הגידול, גם על פי רוב המאמרים שצורפו על ידי הנתבעת לסיכומים. במקרה שלפנינו אי איתור הממצא הנוגע להרס החוליות על ידי הגידול (להבדיל אולי מהממצא ברקמה הרכה הנוגע לגידול עצמו) נגרם תוך סטייה מפרקטיקה רדיולוגית סבירה (ראו והשוו לסעיפים 30-31 לסיכומי הנתבעת).
מאחר שיש להתייחס, בראש ובראשונה, לראיות שכן הוגשו כהלכה, ובעיקר לחוות דעת הצדדים ולעדויות המומחים, נבחן אותן, ובמסגרת זו גם נתייחס להטיות הקוגניטיביות המצויינות על ידי הנתבעת.
ההטיות הקוגניטיביות, חוות דעת המומחים מטעם הצדדים ועדותם של המומחים
חריגה מפרקטיקה מקובלת אל מול חכמת הבדיעבד
11.התובע הגיש שתי חוות דעת שנערכו על ידי ד"ר דושניצקי, מומחה ברדיולוגיה אבחנתית. האחת מספטמבר 2021, וחוות דעת משלימה מיום 29.5.2023 (שנערכה בתגובה לחוות דעת מומחי הנתבעת (כפי שיפורט להלן)).
על פי חוות דעתו של מומחה התובע, ד"ר דושינצקי בבדיקת ה- CT ניתן להבחין בשני סימנים בולטים להימצאות ממצא מחשיד לסרטן בבדיקת הדימות של התובע – גוש רקמה שהיה מקום לחשוד בו כגוש סרטני, ופגיעה בחוליות שמצריכה המשך בירור מאחר שמלמדת על גידול –
"גוש רקמה רכה בדופן החזה השמאלי העליון המדיאלי, פארא ורטברלי, אשר ממדיו המוערכים הינם כ- 15*35 מ"מ. בצמוד לגוש נראית פגיעה בחוליות T2-T4 ורושם של דחיקת הקנה לימין ממצא זה טיבו אינו ברור אך הפגיעה בחוליות מכוונת לגידול. לאור הממצא הנ"ל היה מקום להשלים הבדיקה באמצעות בדיקתCT עם חומר ניגוד, MRI חזה או PET CT על מנת לאפיין את הממצא. חשוב להבין שממצא זה צריך היה להיות ברור לבודק גם בזמן אמת, הן לאור גודלו ובוודאי שלאור הממצאים התומכים הנוספים של פגיעה בחוליות ודחיקת הקנה" (כל ההדגשות אינן במקור אלא אם צויין אחרת – צ.ג.פ).
12.המומחית מטעם הנתבעת, ד"ר שלמון, מומחית ברדיולוגיה אבחנתית, בחוות דעתה מיום 1.3.2023 הפנתה תחילה כי הרדיולוגית כוונה לבירור הדמייתי בשאלה של דלקת ריאות ותסנין. המומחית חיוותה דעתה שמאחר ש"הגידול היה צמוד לדופן בית החזה, וגבולותיו אינם מוגדרים היטב, קשה היה לאתרו לנוכח מיקומו הייחודי וטיבו ההדמיתי" במיוחד מאחר שמדובר במי שעישן – או אז יש שינויים פיברוטיים המקשים על איתור גידולי ריאה, ובנוסף מדובר בבדיקה ללא חומר ניגוד המגביל את היכולת להפריד בין רקמות סמוכות.
המומחית ציינה כי בספרות הרפואית בחנו מתי יש נגעים ריאתיים שהוחמצו ב- CT (עמ' 25-26 לחוות הדעת). המאפיינים הבולטים היו "ממדים קטנים של התהליך (הסרטני –צ.ג.פ), סמיכות למבנים אנטומים כגון כלי דם, גבולות שאינם מוגדרים היטב וחוסר התבלטות ביחס למבנים אנטומים סמוכים לעיטים (צ.ל לעיתים) בנוכחות שינויים לאחר שחפת בעבר או הצטלקויות ראתיות, אשר תרמו לאבחון כושל... במחקר אחר... CT במינון נמוך נכשל בדרך כלל בזיהוי של גידולים קטנים הממוקמים בסמיכות לשינוי ריאתי ארכיטקטוני בנוכחות פטולוגיות ראתיות...". מקור נוסף לפרשנות לא מדויקת הוא "מנגנון 'שביעות הרצון של החיפוש'" כלומר, התמקדות בשאלת ההפנייה והבדיקה, וזיהוי פטולוגיה המסבירה את המצב הרפואי שבעניינו הייתה ההפניה.
נוכח האמור חיוותה דעתה המומחית כי במקרה של התובע היו גורמים שהקשו על זיהוי הממצא כגידול : (1) ההפניה כוונה לבדיקה אם נותר תסנין ריאתי (2) ההדמיה הייתה ללא חומר ניגוד (3) מיקום הגידול היקפי ומוסווה בין מבנים אנטומיים – בין קנה הנשימה לבין אבי העורקים (4) הגידול בעל גבולות שאינם מוגדרים ובסמוך לפלאורה מצולקת עם מיסוך של פטולוגיה פיברוטית בפסגות.
המומחית הבהירה כי לו הייתה הפנייה לבדיקה עם חומר ניגוד סביר להניח כי היה מתגלה הגידול, אולם ההחלטה על הפנייה ללא חומר ניגוד הייתה של הרופא המפנה המטפל. מאחר שההפניה הייתה למעקב אחר תסנין ריאתי ווידוא נסיגה של התסנין הגיוני להעריך ללא חומר ניגוד. הממצא שנמצא התאים לרקע הרפואי ולסיבת ההפניה.
המומחית מתרכזת בגוש שברקמה, "כאשר הרקמה שמצויה בסמוך יכולה להיות שינויים צלקתיים, בנוסף חשוב להעלות כי קיימים שינויים פיברוטיים והרס ארכיטקטוני בפסגות הריאות דו"צ. יתכן וכוונתו של ד"ר דושניצקי להציג את הגוש המסתתר בסמיכות אל אבי העורקים, באספקט המדיאלי, כלומר בין אבי העורקים לעמוד השדרה, אך בשל חוסר הזרקת חומר ניגודי בבדיקה הנוכחית, קיים קושי להפריד בין רקמות שונות. ד"ר דושניצקי אינו משקף את 'הרדיולוג הסביר' או 'הממוצע' משום שבדק את המקרה לאחר שידע את התוצאה מראש, וזוהי חוכמה שבדיעבד".
בכל הנוגע להרס החוליות בסמוך לגוש, כאן קבעה המומחית כי אכן קיימת אי סדירות של חוליה הסמוכה לעיבוי הרקמתי. אך לטעמה מדובר בשינויים "עדינים בשלב זה ובהעדר חשד גבוה לחיפוש תהליך אגרסיבי קיים קושי בהערכה של הרס גרמי זה" (עמ' 30 לחוות הדעת).
13.ד"ר דושניצקי, בחוות דעתו המשלימה, מבהיר, כי גם אם סבורה ד"ר שלמון כי איתור הגוש אינו חד משמעי נוכח מיקומו (והוא סבור כי לא כך הוא הדבר), הרי ש"הנגעים הליטיים שנראו היטב בחוליות הגביות הגבוהות היו צריכים למשוך את תשומת לב המפענח לבחון את שדות הריאה הסמוכים כדי לוודא כי אין מדובר בתהליך ריאתי/רקמתי אחר הגורם לפגיעה בחוליות".
ד"ר דושניצקי מצרף את תמונת הנגעים הליטיים מתוך בדיקת ה- CT, תמונה ממוחשבת – המחברת את כלל החיתוכים – תמונה שנערכה על ידי הנתבעת, תמונה הנמצאת בדיסק חיתוכי ה- CT של הנתבעת.

למעשה טוען המומחה, כי גם אם הגידול היה צמוד לדופן בית החזה, ועל כן כגוש רקמה קשה להבחינו או לאבחנו, כטענת מומחית הנתבעת, הרי שלא ניתן להתעלם מהכרסום בגופי החוליות על ידי הנגע הרקמתי. משהחוליות – העצמות – נאכלו – היה מקום לבחון את המקום, לאתר את הממצא, ולכל הפחות לשלוח לבדיקה עם חומר ניגוד.
במצב דברים כזה, של נגעים ליטיים בחוליות הגב עצמן, כשהחוליות 'נאכלו' על ידי הגידול, אף אין צורך בהזרקת חומר ניגוד. המומחה גם הפנה שכל בדיקות הסקר לאיתור מוקדם של סרטן נעשות ללא חומר ניגוד. במקרה זה, הדגיש המומחה, ניתן היה לאתר את הממצא החשוד הן ברקמה הצמודה לדופן בית החזה – בין היתר בשל אי הסימטריות בין שתי פסגות הריאות, אך אפילו לא היה מתגלה הגידול בתוך הרקמה רכה, עדיין 'הנגיסה' בשלוש חוליות מלמדת על הימצאו הברור של הגידול, או לכל הפחות על הצורך לבצע בדיקה.
המומחה דוחה את טענות ד"ר שלמון כי הנגעים מצויים רק בחוליה אחת וזאת מאחר שניתן לראות את הנגעים הפוקליים בשלוש חוליות כפי שניכר היטב בצילום הנ"ל.
בנוסף מדגיש המומחה, כי דווקא מאחר שמדובר במי שמעשן, ויש לגביו חשד וסיכון לממצא, הרי שצפויים אצל אדם כזה שינויים רקמתיים, פיברוטיים ואמפיזמטיים. וככל שמוקשה לערוך בדיקה ולאבחן במקרה כזה היה על המפענח להמליץ על בדיקה נוספת עם חומר ניגוד. על אחת כמה וכמה כשגם לפי חוות דעתה של ד"ר שלמון ניתן לראות אי סדירות קורטיקלית בחוליה הסמוכה לעיבוי, וזאת אפילו אם לא היו אותם נגעים בחוליות שאי אפשר להתעלם מהם.
14.לסיכום חוות דעת הצדדים – כפי שהוגשו – על פי ד"ר דושניצקי, מומחה התובע, היה על הרדיולוגית מטעם הנתבעת לאתר את הגידול שנצפה כרקמה רכה מעל קשת האאורטה – בין היתר נוכח חוסר הסימטריות, ואולם, גם אם לטענת מומחית הנתבעת, ד"ר שלמון, אי גילוי הגידול עצמו (כרקמה רכה עודפת) אינו מהווה חריגה מפרקטיקה מקובלת – הרי שההרס הניכר בחוליות עמוד השדרה – אי גילויו הוא רשלנות ברורה.
ד"ר דושניצקי חזר על עמדתו זו בעדותו.
15.והנה, ד"ר שלמון, בעדותה, למעשה הסכימה כי היה מקום לזהות את ההרס בחוליות עמוד השדרה. להבדיל מגילוי הרקמה הרכה הנוספת (שלגביה טענה בחוות הדעת כי ניתן היה 'לפספס' ממצא זה, מאחר שהיא סמוכה לצלקות קיימות אצל מעשן כבד, וקיים קושי להפריד בין רקמות שונות), היא השיבה כי במקרה זה בו היה גם הרס לעצם ולא רק נזק לרקמת הריאה היה צריך לכל הפחות, ובצורה חד-משמעית, להתריע על ממצא אפשרי (בעמ' 30-31 ; 32; 36 לפרוטוקול):
"כב' הש' גרדשטיין-פפקין: פה גם רואים,
העדה, ד"ר שלמון: נכון, בזה באמת רואים את הרס עצם, זה נכון.
כב' הש' גרדשטיין-פפקין: אבל גם פה וגם פה?
העדה, ד"ר שלמון: נכון זה הרס עצם שאפשר לראות גם (לא ברור)
כב' הש' גרדשטיין-פפקין: וגם בחתך האנכי?
העדה, ד"ר שלמון: גם (לא ברור)נכון. לגבי הפרנכימה הריאתית לגבי הריאה עצמה,
כב' הש' גרדשטיין-פפקין: מה לגבי זה? זה מה שאמרת שיש פה את, אני מצביעה לך,
העדה, ד"ר שלמון: יש כאן תוספת רקמה, כן. אין כאן גוש עגול שאפשר למדוד אותו כ-3 ס"מ יש כאן תוספת רקמה שאנחנו רואים שהיא מתחברת גם לפסגה של הריאה.
כב' הש' גרדשטיין-פפקין: ז"א אבל שעל זה לא היית, רק עם זה בלי ההרס, בטח עם ההרס.
העדה, ד"ר שלמון: את זה בלי ההרס לא הייתי קוראת לזה גוש. לא הייתי קוראת לזה גוש.
עו"ד הרוש: בלי הרס, אבל יש הרס.
העדה, ד"ר שלמון: נכון, יש הרס.
כב' הש' גרדשטיין-פפקין: אז ז"א שעם ההרס כן צריך להמשיך בירור?
העדה, ד"ר שלמון: כן.
....
העדה, ד"ר שלמון: הגבול עצמו של התהליך פה הוא גבול סקלרוטי, שזה לפעמים יכול לאפיין תהליכים שהם לא ממאירים בהכרח.
כב' הש' גרדשטיין-פפקין: אוקיי. היה צריך לבדוק?
העדה, ד"ר שלמון: נכון, כן.
כב' הש' גרדשטיין-פפקין: חד משמעית?
העדה, ד"ר שלמון: לדעתי כן.
...
כב' הש' גרדשטיין-פפקין: מה זה אם היא הייתה רואה? היא הייתה צריכה לראות או לא הייתה צריכה לראות?
העדה, ד"ר שלמון: היא הייתה צריכה לראות כן. אבל הנזק הפרנכימטי ז"א הנזק הריאתי עצמו לאתר פה תהליך מאוד מאוד קשה וזה ברמת של הרדיולוג הסביר היא מאוד פחותה, אני לא יודעת כמה הרדיולוגים היו רואים את זה..."
16.אמרו אם כן, נזק כזה של הרס חוליות, שניתן לראותו גם על ידי הדיוט, אינו נלמד רק בבחינה בדיעבד (הטיה קוגניטיבית אליה מפנה הנתבעת בסיכומיה – ראו נספח 1 לסיכומיה אליו מפנה הנתבעת החל מסעיף 7 לסיכומים, והשוו אל המקרה המתואר בנספח 5 לסיכומי הנתבעת, סיכומיה סעיף 30) אלא מהווה חריגה ברורה מפרקטיקה מקובלת.
וזאת עוד יש להדגיש, לפי עדות מומחית הנתבעת אין מדובר בחתך בודד בסריקת ה- CT שבה אותרו הממצאים. חתכי בדיקות העצם מונים 50-100 צילומים-חתכים מתוך 200-500 חתכי בדיקת ה- CT. מדובר באחוז נכבד מאותם צילומים. אין מדובר בחיתוך אחד בודד מתוך מאות צילומים כטענת הנתבעת. הדבר גם נלמד בצורה חד משמעית מחיתוך ממוחשב שנעשה על ידי הנתבעת שמאחד את כלל חיתוכי ה- CT (התמונה שהובאה מעלה). גם אם החיתוך הממוחשב האמור אינו חיתוך אמת של הצילום, עדיין גם הוא כמו גם עשרות חיתוכים ותמונות אחרות מלמדים על הרס חוליות גביות כתוצאה מהסרטן שפגע בעמוד השדרה. הדבר ניכר הן בהרס המשמעותי לחוליות הגביות והן בשינוי הצבע בשל תהליך הרס העצם.
17.לעניין זה יצויין, כי גם פרופ' פלד, מומחה ברפואה פנימית מחלות ריאה ואונקולוגיה שהגיש גם הוא חוות דעת מטעם הנתבעת, קבע בחוות דעתו, כי אכן בפענוח בדיקת ה–CT מיום 2.4.2019 הוחמץ הגוש הפארא-וואבראלי ובשל כך התעכב הטיפול בתובע ומחלתו אובחנה עם מעורבות לעמוד השדרה עם נזקים נוירולוגיים. אולם, מדובר בגוש המדורג כ- T4 ואין מדובר במחלה גרורתית, אלא מחלה מקומית איזורית שטופלה כראוי. המומחה הבהיר בחוות דעתו כי בהסתכלות בדיעבד על הממצא של 4/2019 ניתן היה לאתר כבר אז את הגוש. אולם הגוש הוסווה על ידי השינויים הפיברוטיים הריאתיים. על פי המומחה לו היה מאובחן אז, סביר שהיה מטופל בטיפול אונקולוגי זהה לזה שטופל בשנת 2020. עוד הבהיר המומחה כי הנזק הנוירולוגי אמנם היה מופחת אך ללא שינוי בסיכוי ההישרדות. המומחה הבהיר בחוות דעתו כי הממצאים הללו הם חכמת הבדיעבד.
אף הוא, בחקירתו, אישר כי היה מקום לאתר את הממצאים הברורים כבר במועד הבדיקה ב- 2019, בעיקר נוכח הנגעים הליטיים בחוליות הגביות – כרסום החוליות הגביות על ידי הסרטן. וכך העיד (עמ' 12 לפרוטוקול), ובזמן אמת, ולא 'כחכמת הבדיעבד':
"העד, פרופ' פלד: עקרונית אמורים היו לדווח על הממצא הזה בזמן אמת, זה גם מה שנרשם בחו"ד.
...
"כב' הש' גרדשטיין-פפקין: האם בזמן אמת היה צריך לגלות אותו זה משהו אחר מאשר ראו אותו רק בגלל שידעו על קיומו וחיפשו אותו ספציפית.
העד, פרופ' פלד: נכון, ז"א ואני ארחיב ברשותך, פעמים רבות יש הדמיות שהן מורכבות לצפייה. ז"א כשיש שינויים פיברוטיים, כשיש, גם מאוד חשוב להבין מה סיבת ההפניה לבדיקות ההדמיה, אני הייתי מצפה ממומחה נגיד ממומחה טוב שישים לב לממצאים האלו.
כב' הש' גרדשטיין-פפקין: כבר ב-2019?
העד, פרופ' פלד: כבר ב-2019".
יצויין, כי במהלך העדות התנגד תחילה ב"כ הנתבעת לעדותו זו של פרופ' פלד בטענו כי המומחה אינו רדיולוג (עמ' 11 לפרוטוקול מיום 19.1.2025), אולם משעה שהמומחה עצמו התייחס לכך בחוות דעתו, והנתבעת הסתמכה על חוות דעתו כאילו הגוש הסרטני ניתן לראותו רק בדיעבד, לא ברורה היתה ההתנגדות לשאלות על קביעות אלו של פרופ' פלד בחוות דעתו.
18.זה המקום לציין כי גם מומחה התובע בתחום הנוירולוגי, שהגיש חוות דעת הנוגעת לנזק שנגרם כתוצאה מהאיחור באבחון (ולא הוגשה חוות דעת נגדית לעניין זה), חיווה דעתו כי היה איחור באבחון והיה מקום לאבחן את הגוש הסרטני כבר בהדמיה באפריל 2019. גם בעדותו הבהיר פרופ' רפופורט כי היה צריך לאתר את הממצא, הבולט, שכבר באפריל 2019 'נגס' בחוליות הגביות.
19.נוכח האמור, במקרה בולט בו היה מקום לאתר את הממצא נוכח הרס מספר חוליות גביות, אי איתור הממצאים מהווה רשלנות, ואין מדובר בראייה בדיעבד או בטעות זניחה בשיקול דעת רפואי.
20.בשולי דברים אלו מצאתי לדחות גם את טענת הנתבעת לפיה היה על התובע להוכיח את הפרקטיקה השגויה בה נהגה הרדיולוגית בפספוס הממצא (סעיף 37 לסיכומי הנתבעת, נספח 6 לסיכומיה). ראשית, כאמור, מדובר בממצא בולט שהיה על הרדיולוגית לאתר. שנית, הרדיולוגית עצמה לא הגיעה למתן עדות. כיצד נלמד על הפרקטיקה הנוהגת אצל הנתבעת, ככל שהיא עצמה לא נתנה כל נתונים לעניין זה.
חשיבות ההפנייה ו-"שביעות רצון מממצא שנמצא בבדיקה"
21.ההפניה בגינה בוצעה בדיקת ה- CT אצל הנתבעת הייתה : "בירור". האנמנזה ותלונות התובע היו: "כחודש אחרי דלקת ריאות שטופל ברוליד וזינט – תסנין ב-2 הבסיסים – עבר צילום ביקורת: ללא שינוי. ברקע עישון כבד, כאבים כאביים בכתף שמאל, קוצר נשימה מדי פעם" (ראו עמ' 364 לתיקי מוצגי התובע, וההפניה שצורפה בסעיף 49.1.1 לסיכומי הנתבעת).
22.טענת הנתבעת היא כי בשל ההפניה מהרופא המטפל שביקש לבצע מעקב לאחר דלקת ריאות, הרי שמדובר בהטיה קוגניטיבית של הרדיולוגית, שבדקה את מה שנתבקש ממנה לעשות ולא מעבר לכך, ועל כן, גם אם קיימים ממצאים נוספים, ובשל "שביעות רצון מהממצא" הנוגע לדלקת הריאות בה חלה התובע לפני הבדיקה, לא נבחנו שאר הנתונים, ועל כן אין מדובר ברשלנות (ראו גם מאמר שצורף כנספח 3 לסיכומים הנוגע לשביעות רצון רדיולוגים מממצא שנמצא).
אין בדעתי לקבל טענה זו ממספר טעמים.
23.בראש ובראשונה, מבחינה עובדתית ההפניה נקטה בלשון כללית – "בירור". בניגוד לטיעוני הנתבעת, לא נכתב כי מדובר במעקב לאחר דלקת ריאות. כפי שאף אישרה מומחית הנתבעת בעדותה (ראו בעמ' 34 – 35 לפרוטוקול) :
"עו"ד הרוש: שמקורה מקור לגידול. אז את מסכימה איתי שהשאלה הקלינית היא מאוד רחבה?
העדה, ד"ר שלמון: מאוד רחבה, כן.
כב' הש' גרדשטיין-פפקין: ז"א שזה לאו דווקא תסנין?
העדה, ד"ר שלמון: כן, אבל הסיפור הקליני הוא הרבה פעמים מכוון כאן זה שהוא טופל בטיפול אנטיביוטי אחרי,
כב' הש' גרדשטיין-פפקין: אבל זה היה השורה הראשונה, אבל אחר כך כתוב דברים אחרים?
העדה, ד"ר שלמון: נכון, נכון.
כב' הש' גרדשטיין-פפקין: כתוב עישון כבד.
העדה, ד"ר שלמון: כן.
כב' הש' גרדשטיין-פפקין: כתוב כאבים,
העדה, ד"ר שלמון: כן, בצד שמאל כן.
כב' הש' גרדשטיין-פפקין: ז"א שהבירור כי ד"ר דושניצקי אמר פה בעדות שבירור זה אומר גם לדברים כאלה.
העדה, ד"ר שלמון: בירור זה רחב לרוב הם שולחים את החולים שוב (לא ברור) הקליני לרוב הם שולחים חולים לראות בעצם מה המצב של תסנין אם הוא כן נספג לא נספג אם הוא עבר אחרי טיפול אנטיביוטי. זה לרוב המקרים האלה שהם נשלחים.
כב' הש' גרדשטיין-פפקין: כי ד"ר דושניצקי אמר אחרת, הוא אמר ברגע ששולחים לבירור רחב זה גם כשזה לא עובר,
העדה, ד"ר שלמון: תראו הבדיקה נעשתה אם באמת היו חושבים כאן על תהליך גידולי אם הייתה איזושהי מחשבה ולו הקטנה ביותר של תהליך גידולי הפרוטוקול היה עם חומר ניגוד נקודה. פה זה היה בדיקה ללא חומר ניגוד. שזו בדיקה שהיא פחותה באופן מהותי ולא מיועדת לחיפוש גידולי.
כך שלמעשה, ההפנייה נקטה בלשון רחבה "בירור" ולא מעקב.
שנית, הרדיולוגית בפענוח כתבה שמטרת הבירור הוא מעקב לאחר דלקת ריאות, וייתכן שגם סברה כך, אך עצם מחשבתה זו לא באה לידי ביטוי בהפניה. העדות לעניין זה באה רק מפיה של ד"ר שלמון, מומחית הנתבעת. למעשה, זו הנחה וסברה של ד"ר שלמון של מה סברה הרדיולוגית המפענחת, מבלי לקבל לכך התייחסות מגוף ראשון, של הרדיולוגית עצמה
ייתכן והרדיולוגית כתבה את שכתבה בשל העובדה כי בעברו של התובע דלקת ריאות ועדיין נמשכים התסמינים.
מנגד, ד"ר דושניצקי סבר כי מקום בו לאחר תקופה לא נעלמים תסמינים נשימתיים, אצל מעשן כבד, וקיימים גם תסמינים נוספים, ככאבים (לתובע היו בצד שמאל) – דווקא הבירור נדרש לשלילת גידול. משמע, על הרדיולוגית המפענחת היה לחפש האמור (ראו עמ' 2 -3 לפרוטוקול מיום 5.1.25).
והנה, הרדיולוגית עצמה, שאין ספק שלא פענחה נכון את הבדיקה, לא הגישה תצהיר ולא הגיעה למתן עדות. הלכה ידועה היא כי צד הנמנע מהבאת עד רלבנטי יפעל הדבר לחובתו. נדמה שאין ספק כי הרדיולוגית היא העד המרכזי שהיה אמור לבוא להעיד מה סברה, מה היו שיקוליה ועוד.
24.לא זו אף זו, לו סברה הרדיולוגית כי יש משמעות להפניה כמו גם לאנמנזה, הרי שעל פי בדיקתה היא לא מצאה תסנינים ריאתיים (קרי לא נמצא אפילו ממצא אחד המסביר את המצב הקליני (השוו נספח 5 לסיכומי הנתבעת, סעיף 30 לסיכומי הנתבעת ובניגוד לסעיף 50 לסיכומי הנתבעת).הכיצד, אם כן, יש להסביר את כלל התופעות, התסמינים והתלונות בגינן ממשיך התובע להתלונן על קוצר נשימה, על כאבים בצד שמאל, אצל מי שמעשן כבד? מדוע אם כן הופנה לבדיקת CT ???
נהפוך הוא. לו הייתה הרדיולוגית בוחנת כפי שמצופה ממנה היה לעשות, תוך שימת לב לאנמנזה, היה נמצא הגידול שבגינו סבל התובע מקשיי נשימה ומכאבים בשכמה ובגב.
25.ולחלופי חלופין, אפילו לא היתה מונחת לפני הרדיולוגית אנמנזה שאותה היה לבחון, התברר מהעדויות, לרבות עדות מומחית הנתבעת, כי הרדיולוגים מחוייבים לבחון את כל החתכים שלפניהם, גם אם נמצאו ממצאים המצדיקים את האנמנזה. כפי שהעידה ד"ר שלמון "אנחנו מתייחסים להכל" (עמ' 36 לפרוטוקול) :
"עו"ד הרוש: את בחו"ד שלך כתבת שהרדיולוגית כוונה בשאלת הבדיקה והגבילה את עצמה לשאלת הבדיקה. כבר ראינו שזה לא ככה והיא כתבה גם בפענוח של הבדיקה שבסריקת הבטן האדרנליים תקינים אז מראש אני יודע להגיד שהיא לא כיוונה את עצמה, הגבילה את עצמה רק בתסנין אחרת היא לא הייתה מדווחת.
העדה, ד"ר שלמון: אנחנו מתייחסים להכל.
עו"ד הרוש: אתם מתייחסים להכל?
העדה, ד"ר שלמון: אנחנו מתייחסים להכל, משתדלים להתייחס להכל.
עו"ד הרוש: אז גם להרס הגרמי הזה היו צריכים להתייחס?
העדה, ד"ר שלמון: חד משמעית אמרתי שכן, היה צריך להתייחס, אם היא הייתה רואה כן. אני בטוחה שאם היא הייתה רואה היא גם הייתה מתייחסת זה לא מחוסר רצון שלה להתייחס כי הפענוח היה מפורט, היא פירטה בפענוח היא לא הזניחה. אתה מרגיש זלזול של פענוח, יש אנשים שאתה מרגיש בהם זלזול של פענוח שהם ואני מזהה אותם ואני בחיים לא אגן על דברים שאני לא מאמינה בהם, לא היה זלזול בפענוח".
ככל שהייתה הרדיולוגית בוחנת את הצילומים כנדרש ממנה, הרי שנוכח הממצאים הברורים של כרסום בעצמות השלד והנגעים הליטיים בחוליות, היה עליה להתייחס לממצאים אלו, או לכל הפחות להורות על המשך בירור, כך גם לפי מומחית הנתבעת.
26.משכך נלמד, כי אין לקבל את טענת הנתבעת להתבססות על ההפניה – משההפניה הייתה כללית. אין לקבל טענה ל"שביעות רצון מהממצא" משלא נמצא כל ממצא המצדיק את התלונות. והרדיולוגית לא התייחסה לממצא של הרס שלוש חוליות גביות. ממצא בולט וחריג שהיה מקום לאתרו.
חשש מהטלת אחריות מוגברת על רדיולוגים
27.הנתבעת טענה כי הטלת אחריות בגין החמצת איתור ממצא יכולה להביא להטלת אחריות מוגברת על רדיולוגים ממספר סיבות. ראשית, מאחר שעבודת הרדיולוג היא בדיקה חזותית, ומאחר שבדיעבד ניתן לאתר את הממצאים – יטה בית המשפט להטיל אחריות על הרדיולוג. שתיים, הנובעת מכך שמדובר בבדיקה חזותית – מדובר בממד אחד מיני רבים. בניגוד לתחום הרפואה ההדמייתית - בפני רופא מטפל קלינאי – יש מספר ממדים – גם תלונות מפי המטופל על בעיות קליניות, גם יכולת להתרשם מהמטופל עצמו, וגם בדיקות אובייקטיביות אחרות. שלוש, רדיולוג חי בעולם אי ודאות - אינו יכול לדעת אם עליו למצוא ממצא או איזה ממצא עליו לחפש. ארבע, מה שרדיולוג אחד ימצא לאו דווקא ימצא רדיולוג אחר. חמש, לרדיולוג יש מאות חיתוכים והסיכוי שלא למצוא ממצא אחד כלשהו הוא רב.
28.מצאתי כי אפילו, אולי, ובאופן כללי יש לאבחן את תחום הרדיולוגיה מתחומי רפואה אחרים, כטענת הנתבעת (ואיני קובעת לעניין זה כל מסמרות), הרי שבמקרה שלפנינו בו הממצא הינו ברור וחד משמעי, הנמצא במספר רב של חיתוכים, ניכר לרדיולוגים רבים, מסביר את התלונות הקליניות שהובאו על ידי המטופל כמו גם בהפניה, הרי שיש לדחות טענות אלו.
מעבר לכך, טענות הנתבעת לפיהן יכולה להיות מוטלת אחריות מוגברת על רדיולוגים להבדיל מרופאים קלינאים אחרים, לא נסמכה על שום ראיה כזו או אחרת, אלא מהווה טענה שנטענה בסיכומי הנתבעת ללא כל מחקר מתאים (ממילא גם לא הועלתה באיזושהי חוות דעת מתאימה). ויש להוסיף, גם על פי האמור בסיכומי הנתבעת אין די פסקי דין בתחום הרשלנות הרפואית הנוגעים לתחום הרדיולוגיה. מנתון זה שהובא על ידי הנתבעת עולה דבר והיפוכו. ככל שמוטלת אחריות מוגברת על רדיולוגים סביר היה למצוא פסיקה ישראלית לעניין זה.
29.אשר לשאר הטענות הכלליות הנוגעות ל'חכמה בדיעבד' – הדבר נדון בהרחבה ותוך בחינת המקרה לגופו. במקרה שלפנינו, גם אליבא דמומחי הנתבעת היה על הרדיולוגית לאתר הממצא בעת פענוח הבדיקה, נוכח הממצא הברור של נגיסה בחוליות השלד. ממצא שאי גילויו מהווה חריגה מפרקטיקה רפואית.
30.אשר לטענת הנתבעת לכך שממד החזותי עומד לבדו לפני הרדיולוג, הרי שלרדיולוג יש גם את ההפניה מאת הרופא ואת התסמינים בגינם הופנה המטופל. בענייננו, על אף האנמנזה – כאבים, קוצר נשימה שלא חלף על אף טיפול באנטיביוטיקה, עישון כבד במשך שנים – לא ניתנה כל התייחסות לאמור, ואי מציאת תסנינים למעשה לא הסבירה את כל האמור.
31.וזאת יש להדגיש בעניין זה, אין מדובר באינסוף אפשרויות נסתרות (כדוגמה שהובאה על ידי הנתבעת של "הציור השבועי לילד", כשכל פעם יתכן עצם נסתר אחר). על הרדיולוג, שהינו רופא מומחה, שמכיר את הצורה האנטומית של המבנה אותו עליו לבדוק, לאתר חריגה מאותו מבנה מוכר לו. האם האיבר נראה תקין או לאו. האם יש חריגה מצורתו הטבעית של האיבר. זוהי עבודתו של הרדיולוג. זה מקצועו.
32.למעשה המקרה שלפנינו הוא כזה, שמדובר בממצא חריג, ברור, שמצדיק את התסמינים הקליניים שבגינם יצאה ההפניה (בניגוד לממצא הנדיר שתואר בנספח 8 לסיכומי הנתבעת סעיף 44 לסיכומים).
לא בכדי העידה מומחית הנתבעת, ד"ר שלמון, מומחית הנתבעת, כי בדיקת ה- CT הועברה למספר מומחים על ידי הנתבעת, טרם העברתה לד"ר שלמון, ושאר מומחים מטעם הנתבעת שבחנו את ה- CT מצאו פתולוגיה בבדיקה (ראו עמ' 32 לפרוטוקול; כפי שאפילו תואר במאמר 6 שצורף לסיכומים ראו סעיף 41 לסיכומי הנתבעת, ראו גם בפסק הדין שצורף כנספח 7 לסיכומי הנתבעת).
33.נוכח כלל האמור, אני סבורה כי הוכחה רשלנות של הנתבעת.
בנסיבות הספציפיות של מקרה זה, סבורה אני כי ניתן היה לייתר את הדיון בשאלת החבות ולמקד הדיון בשאלת הנזק.
נזק
34.התובע יליד X.X.1953, בן 72.5 כיום.
התובע חשמלאי, ועובר לגילוי מחלתו עבד וניהל את החברה המשפחתית.
35.מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של פרופ' רפופורט, מומחה בתחום הנוירו-כירורגי. המומחה הבהיר מה נזקיו של התובע בתחום זה נוכח האיחור באבחון הסרטן. לא הוגשה חוות דעת נגדית מטעם הנתבעת הנוגעת לנזקיו הנוירולוגיים של התובע. ישנה התייחסות של פרופ' פלד מטעם הנתבעת, בתחום האונקולוגי (הדנה באפשרויות הטיפוליות הניתוחיות מבחינה אונקולוגית) שני המומחים נחקרו על חוות דעתם.
36.בכל הנוגע לנזקיו הנוירולוגיים של התובע, ועל פי חוות דעתו של פרופ' רפופורט, ביום 2.4.2019 בוצעה בדיקת הדימות CT שבה כאמור לא אובחן הגידול על אף שהיה ניתן לאבחנו, ועל אף שניכר הרס חלקי של החוליות וקנה הנשימה התחתון היה דחוק ימינה. באותה עת לא סבל התובע מחסרים נוירולוגיים.
ביום 19.1.2020, באיחור של 9 חודשים, התקבל התובע עם קוצר נשימה, חום, כאבי גב חזקים ותחושת זרם ללא יכולת להזיז את הרגליים. בהמשך גם חוסר יכולת במתן שתן. בבדיקת CT שבוצעה שם נמצא הגוש הגדול בחוליות עם הרס שלהן תוך חדירה לתוך תעלת השדרה ולחץ חמור על השק הטקלי. נצפתה פרפלגיה מלאה מגובה T4 ומטה.
ההחמרה שניכרה בהדמייה מינואר 2020 מלמדת מעבר להרס חוליות גם על שבר של חוליה (T3) וגם חדירה לתוך תעלת השדרה עם לחץ חמור על השק הטקלי וגלישה אחורית של חוליה אחת על אחרת. החמרה זו באה לידי ביטוי בפרפלגיה ולכן גם נותח בצורה דחופה.
במסגרת הניתוח הדחוף, נכרת גוף החוליה של T3-T5, עם הכנסת כלוב, וקיבוע אחורי. לאחר הניתוח נשאר התובע משותק, אך בהמשך ב- 18.3.2020, היה שיפור נוירולוגי נוכח טיפולים שעבר ויכול היה לעמוד על רגל ימין, התובע לאחר שיפור במצבו אף שלט בצואה והיה לפני גמילה מקטטר.
בפברואר 2021, נרשם שיפור והתובע הלך באמצעות הליכון. סבל מספסטיות ברגליים וכאבים נוירופתיים. היתה גם הגבלה צווארית בשל הקיבוע. בספטמבר 2021 אושפז לאחר שהתמוטט. אובחן היפודרנליזם. קרוב לוודאי משני לטיפול אימונואונקולוגי.
אליבא דפרופ' רפופורט, לו בוצע פענוח נכון של הדמיית ה- CT, היה ניתן להקרין את הגידול ולהמשיך בכימותרפיה ללא צורך בהתערבות ניתוחית (ההדגשה במקור, עמ' 4 חוות הדעת).
כך גם, לו פוענח נכון דימות ה- CT היה נמנע המשך הרס החוליות הגביות והיתה נמנעת התפתחות הפרפלגיה הפתאומית והצורך בטיפול ניתוחי דחוף וקשה.
כיום בשל האיחור באבחון, נדרש התובע לבצע ניתוח רחב היקף. כך גם בשל האיחור באבחון הגידול הסרטני – הגידול פרץ לעבר חוליות עמוד השדרה, ההרס של החוליות הגביות המשיך עד כדי התפתחות פרפלגיה פתאומית וצורך בניתוח דחוף וקשה.
המומחה קבע כי לתובע נותרה נכות לצמיתות בשיעור ניכר. 50% בשל פרפרזיס ברמה בינונית (סעיף 29(2)(ב) לתקנות המל"ל); 20% בגין שליטה חלקית במתן שתן (סעיף 23(2)(א)(III) לתקנות המל"ל); 40% בגין שליטה חלקית על השוער (סעיף 15 (6) מותאם לתקנות המל"ל); 20% בגין צלקת נרחבת בגב עליון עם סיכון להתרופפות העור (סעיף 75 (1)(ג) לתקנות המל"ל); 10% בשל קיבוע ארוך של החוליות הגביות עד לחוליות הצוואר (סעיף 37(6)(ב)לתקנות המל"ל). משוקלל 82.72% נכות.
על פי חוות הדעת התובע זקוק לעזרה בלבוש וברחצה, עליו להמשיך בטיפולי פיזיוטרפיה, ריפוי בעיסוק, טיפול פסיכולוגי. כמו כן עליו להיות במעקב נוירולוגי רציף.
37.כאמור פרופ' רפופורט נחקר על חוות דעתו. במסגרת עדותו אישר המומחה כי למרות שקבע בחוות דעתו כי סביר שלו היו מאבחנים נכונה בשנת 2019 התובע היה נזקק להקרנות ולכימותרפיה ללא צורך בהתערבות ניתוחית, הרי ייתכן שהתובע היה נזקק גם לניתוח אך בהיקף שונה (עמ' 32 לפרוטוקול מיום 5.1.2025). המומחה הבהיר כי אמנם היה הרס לשלוש חוליות אולם מדובר היה בחלק צדדי של החוליה שהיתה נגועה בגידול ולא היו לו כל תסמינים נוירולוגיים ב- 2019. לא כאלו שהפריעו לו ליציבה ובוודאי לא כאלו שגרמו לו לפראפרזיס (חולשה נוירולוגית ברגליים).
על פי המומחה, ככל שהיה נדרש ניתוח (שהרי העיד כי היתה גם אפשרות טיפולית ללא ניתוח) מדובר היה בניתוח יחסית קל (עם כל ההסתייגויות והסיכונים שקיימים בכל ניתוח בהרדמה מלאה), שהינו אף קל יותר מניתוח של שבר דחיסה בגב (עמ' 36 לפרוטוקול), ניתוח שהיה גורם לאי כושר של כשבועיים. המומחה לא יכול היה לענות אם התובע היה מאובחן במועד, בשנת 2019, ואם היה נדרש רק להקרנה ולכימותרפיה מה משך הזמן שהיה נגרם אי כושר, והשיב כי בכלליות מדובר בימים עד שבועות בודדים.
פרופ' פלד, מטעם הנתבעת, אף הוא סבר כי לו התובע היה מנותח כבר בשנת 2019 היקף הניתוח היה קטן. אולם לדידו, בכל מקרה היה נגרם לתובע נזק נוירולוגי כזה או אחר. לדידו, אמנם לא היה נדרש קיבוע אך כן היה צריך לנקות את החוליות ואת שולי הגידול על מנת שלא ישנה (עמ' 23 לפרוטוקול).
38.אשר לתוחלת חייו של התובע – על פי חוות דעת ד"ר סטנובקי מטעם הנתבעת – מומחה ברפואה פנימית ובקרדיולוגיה, מאחר שהתובע סובל ממחלת ריאות כרונית COPD עם פגיעה קשה בריאות, ומאחר שהפסיק לעשן, לפי טענתו, עישון כבד, רק לאחר 50 שנות עישון, תוחלת חייו עד גיל 75. המומחה לא נחקר על חוות דעתו.
הפסד השתכרות לעבר ולעתיד
39.שכרו הממוצע של התובע, על פי הראיות (עמ' 499 לראיות התובע) הוא כ- 26,500 ₪ לחודש (לאחר הפחתה של כ- 76,000 ₪ - ראו עדותו של רו"ח עמוס דורון), מוצמד להיום שכר של – 31,250 ש"ח.
כאמור, נכותו הרפואית של התובע היא בשיעור של 82.72% משוקללת.
40.אליבא התובע, מאז ניתוח החירום בינואר 2020 חדל לחלוטין לעבוד, ובנו נטל את ניהול החברה לידיו. לטענתו, אין מדובר בבחירה חופשית שלא למשוך שכר, אלא בחוסר יכולת ממשי לעבוד, נוכח נכותו הנוירולוגית הקשה, אובדן השליטה על סוגרים והקיבוע הארוך בעמוד השדרה.
התובע מציין כי גם רואה החשבון מטעמו העיד כי הוא אינו מצוי עוד בענייני החברה, וכי כל בני המשפחה המצוינים בדוחות החברה קיבלו שכר בפועל (פרוטוקול מיום 19.1.25 עמ' 3). לשיטתו, טענת הנתבעת כי מדובר בהסדר פנימי בלבד אינה מתיישבת עם הראיות. בהתאם לכך, חישב את הפסדיו ממאי 2020 (תקופת החלמה לאחר הניתוח או הטיפולים שהיה צריך אותם לו היה מאובחן כראוי) ועד אפריל 2025 בסך של 1,776,490 ₪.
41.הנתבעת טענה מנגד שלא הוכח כי התובע חדל לעבוד בפועל. התובע נותר בעל מניות יחיד, דירקטור ומורשה חתימה בחברה, ואף חתום על מסמכים רשמיים, חוזים ודוחות כספיים. עוד נטען כי החברה המשיכה להרוויח גם לאחר מחלתו, ואף הרחיבה את סיווגיה הקבלניים.
לשיטתה, החלטתו של התובע שלא למשוך שכר היא בחירה כלכלית מודעת, שנועדה אולי להיטיב עם בני משפחתו או עם שיקולי מס, ואין בה כדי ללמד על הפסד אמיתי. הנתבעת מוסיפה כי לא הובאו עדים רלוונטיים – כגון בנו של התובע או אשתו – שיכלו להעיד על מידת מעורבותו בפועל. לפיכך, לשיטתה, לכל היותר עומד ההפסד לעבר על כ־136,000 ₪ בלבד.
בנוסף, לא ייתכן שהתובע משתכר רק מהגמלאות הנמוכות של הביטוח הלאומי בעוד שרמת חייו גבוהה ביותר, כפי שהיתה עובר לניתוח. לא ייתכן שהחברה עברה לבנו של התובע, שלא העיד, ובניו של התובע לא ידאגו להוריהם.
כפי שעובר לשנת 2020 התובע עבד בעבודה לא פיזית בחברה, גם כיום הוא אינו עובד בעבודה פיזית שם.
42.לאחר ששקלתי טענות הצדדים מצאתי כי יש מן האמת בכל אחת מהן.
מחד גיסא, מצבו של התובע בכי רע בכל הנוגע ליכולת התניידותו ומצבו הנוירולוגי תוצאת האיחור באבחנה.
אני סבורה כי גם אם צודקת הנתבעת בטענתה שלו הסרטן היה מאובחן בשנת 2019 הייתה נשארת לתובע נכות נוירולוגית (בניגוד לעדותו של פרופ' רפופורט ונציין שחוות דעת נגדית נוירולוגית לא הוגשה מטעם הנתבעת), היא הייתה זניחה ונמוכה ביחס לנכות שנותרה תוצאת האיחור באבחון.
נוכח נכותו הרפואית המשמעותית של התובע, מקובלת עליי עדותו, כי קשה לו מאוד לבצע את תפקידו הקודם בחברה – כבעלים יחיד בה. במיוחד כשמדובר בחברה קבלנית לעבודות חשמל בכל הארץ (ראו סעיף 33 לתצהיר עליו לא נחקר התובע).
מאידך גיסא, לא שוכנעתי כי התובע אינו יכול לעבוד כלל. במיוחד יפים הדברים נוכח המסמכים הרפואיים שצורפו מהם עולה כי על אף הקושי בהליכה והעובדה שהוא נאלץ להסתייע בעזרי הליכה (בהליכון וסדים, ראו עדות פרופ' רפופורט) הרי שהוא יכול לנהוג באופן עצמאי (עדותו בעמ' 58 לפרוטוקול); כי בעייתו בכל הנוגע לשליטה על סוגרים אינה במשך כל היום אלא בעיקר בשעות הלילה (התובע הגיע גם לבית המשפט ללא צורך באמצעים נגד הרטבה על אף ששהה בבית המשפט זמן לא מבוטל, ראו גם עדותו בעמ' 58) (נכות זו היא בשיעור של 40% ו- 20%).
עוד התברר כי מדי פעם התובע גם מגיע למקום עבודתו, לא מדי יום, אך כן מפעם לפעם (עמ' 58-59 לפרוטוקול). התובע אף משוחח עם ספקים.
בנוסף, עד היום, שנים לאחר הניתוח, לא הועברו המניות של החברה שבידי התובע לבנו; בנו של התובע אף לא התייצב ליתן עדות בכל הנוגע לתפקידיו של התובע בחברה; בנוסף, התובע לא התפטר מתפקידו כדירקטור בחברה, הוא עדיין מורשה חתימה; לא הובאו עוד עדים ממקום העבודה ללמד כי התובע לא שב בכלל לתפקד בחברה, ולו בצורה חלקית.
לכל אלו יש להוסיף כי לחברה סיווגים קבלניים על שם התובע. בשנת 2023 (מספר שנים לאחר הניתוח) התווסף סיווג קבלני נוסף על שמו של התובע בלבד. ראו מפנקס הקבלנים שהוגש לתיק בית המשפט.
בין אם מדובר ברישום שנעשה על שם התובע אך התובע אינו עובד בפועל אלא מפקח בלבד, ובין אם מסיבה אחרת, הרי שנוכח האמור לא ניתן להעתר לבקשת התובע לפסוק לו אי כושר מלא תוצאת האיחור באבחון.
התובע לא נתן כל הסבר לרישומו בפנקס הקבלנים – ולהוספת הסיווג הקבלני הנוסף על שמו של התובע בלבד בשנת 2023, כשלכאורה כבר אינו עובד בחברה מספר שנים. יודגש, כי המסמכים והסיכומים מטעם הנתבעת הוגשו, ולאחריהם הוגשו בקשה ומסמכים נוספים, ולא הוגשה כל התייחסות מטעם התובע לעניין זה. גם בקשה להגשת סיכומי תשובה לעניין זה לא הוגשה. אין ספק, כי להצהרות המוגשות לרשויות, במיוחד הצהרות שיש בצידן אפשרות ותועלת כלכליות, יש משמעות.
43.נוכח כל האמור, מצאתי לפסוק לתובע אובדן שכר בשיעור של 50% מהכנסותיו. עד גיל 73, בהתחשב במצב בריאותו עובר למחלתו. לעובדה שחלה ב- COPD במשך שנים. לעובדה שחלה בסרטן ללא קשר לרשלנות. מנגד, שינוי הסיווג ברישום הקבלנים, נעשה כשהתובע בן 70, קרי יש לו יכולת השתכרות, אך תוחלת חייו עד לגיל 75, והלוואי ועד 120.
מיוני 2020 ועד אוקטובר 2025 - לעבר סך של מיליון ₪. בצירוף ריבית ממחצית התקופה – סך של 1,076,250 ₪. ולעתיד – עד גיל 73 – סך נוסף של 93,750 ₪. סך הכל בגין אובדן השתכרות – 1,170,000 ש"ח.
זה המקום לציין, כי התובע תחילה טען שיש להשיב לו הלוואות בעלים שנתן לחברה. אך הסתבר תוך כדי הדיון כי הלוואות הבעלים הוחזרו לתובע במלואן (ראו עמ' 42 לפרוטוקול מיום 5.1.25; ובעמ' 51 לפרוטוקול; עמ' 4-5 לעדותו של רו"ח דורון בדיון מיום 19.1.25).
עוד יצויין, כי מצאתי לדחות טענות הנתבעת המתייחסות לעברו הרפואי של התובע (תאונות דרכים קודמות ועוד) מאחר שהתובע השתכר במומו כפי שהשתכר, וניהל החברה בהצלחה על אף התסמינים מהם סבל לאחר תאונות הדרכים שעבר.
הוצאות רפואיות, פרא־רפואיות ושיקומיות
44.התובע טוען כי נגרמו לו הוצאות ניכרות בגין טיפולי פיזיותרפיה, רכישת קנאביס רפואי, החלפת אבזרי ניידות (כיסא גלגלים, קביים), מוצרים מתכלים (כגון חיתולים) ועלות מוגברת של כביסה וייבוש. הוא מבקש פיצוי כולל של 250,000 ₪, ומצרף קבלות חלקיות בלבד, בטענה שחלק מההוצאות לא תועדו.
45.לטענת הנתבעת, כל ההוצאות מכוסות במסגרת סל הבריאות, ולא הוכח כי נגרמו הוצאות חריגות. באשר לקנאביס רפואי – לא הוגשה הבקשה למשרד הבריאות, ולא הוכח כי השימוש בו נובע מהאירוע נשוא התביעה ולא ממצבו הרפואי הקודם. לשיטתה, בהיעדר ראיות מספקות, אין מקום לפסוק פיצוי משמעותי.
46.לאחר שעיינתי בכל הצרופות (לרבות הקבלות שכן צורפו עמ' 484-497 לתצהיר התובע), בנכותו הנוירולוגית של התובע, לרבות בשליטה החלקית בסוגרים (בעיקר בלילות), מאחר שמדובר בכ- 60 חודשים (בכל הנוגע לעבר) ושנתיים לעתיד, מצאתי לפסוק בגין ראש נזק זה סך של 75,000 ש"ח. הסכום הינו לעבר ולעתיד, בכל הנוגע לעבר כולל הפרשי ריבית והצמדה.
הוצאות ניידות וחניה
47.התובע טוען כי בשל מגבלותיו אינו מסוגל לנהוג למרחקים ארוכים, ובני משפחתו נדרשו לנסיעות רבות ולחניה ממושכת, במיוחד בתקופת האשפוז והשיקום בתל השומר. הוא מבקש פיצוי כולל של 300,000 ₪ לעבר ולעתיד.
48.לטענת הנתבעת, התובע נוהג ברכב בעצמו, ולא הוכח כי נדרש לרכב מיוחד או לשירותי תחבורה חריגים. לא הוצגו נתונים אובייקטיביים (כגון קילומטראז' או הוצאות דלק וחניה בפועל). לפיכך, לשיטתה, אם ייפסק פיצוי – יש להעמידו על סכום סמלי בלבד.
49.לתובע פרפרזיס ברמה בינונית ועבר קיבוע בגב. משכך, אין ספק כי מצבו של התובע מצדיק ניידות מוגברת. התובע נדרש להיעזר ברכב לכל יציאה, בין אם הוא עושה כן או באמצעות צדדים שלישיים. לא בכדי התובע זוכה לקצבת ניידות מהמל"ל. נוכח הזמן שחלף מאז הניתוח ועד תוחלת חייו של התובע בגיל 75, מצאתי לפסוק סך של 100,000 ש"ח.
עזרת צד ג' וסיעוד
50.התובע טוען כי נזקק למטפל בשכר בתקופת השיקום (כ־60,000 ₪), ניתנו גם שירותי רפואה ביתית (חברת "צבר"), כן נזקק התובע לעזרת בני משפחה בתקופת האשפוז ולאחריה. בנוסף, לטענתו, מאז ועד היום הוא נזקק לעזרה מתמשכת מצד בני משפחתו, בסך של כ־5,000 ₪ לחודש, בשל נכותו הנוירולוגית, היעדר שליטה על סוגרים והקיבוע הארוך בעמוד השדרה. סך הכל מבוקש פיצוי של 472,329 ₪.
51.לטענת הנתבעת, לא הובאה כל ראיה לעזרת צד שלישי חריגה מעבר למקובל במשפחה. התובע עצמאי בפעולות היומיום (ADL) כך כבר בשחרורו מבית החולים, אינו משתמש בחיתול, לכל הפחות לא במהלך היום, ונוהג ברכב. לשיטתה, אם ייפסק פיצוי – יש להעמידו על סכום גלובלי מצומצם בלבד, המשקף את תקופת האשפוז והשיקום בלבד.
52.מצאתי כי התובע עמד בנטל להוכיח, בראיות, צורך מוגבר בעיקר בתקופה הסמוכה לניתוח והצורך בשיקום מורכב ביותר שנפל בעיקר על כתפי המשפחה ואף נשכר מטפל בשכר לתקופה זו.
גם לאחר מכן, ועל פי התיעוד הרפואי, נזקק התובע לסיוע לא פשוט, הגם שמצבו הלך והשתפר.
זה המקום לציין כי ניכר הצורך בעזרה, גם בזמן עדותו. אמנם התובע יכול היה להעיד ולנהל ענייניו, אך עדיין נזקק לעזרה.
נוכח האמור, מצאתי לפסוק בגין תקופת האשפוז סך של 75,000 ₪ (סכום עבור עזרה בשכר ועזרת בני משפחה, הסכום כולל הפרשי הצמדה וריבית עד היום). מאז ועד למתן פסק דין – 54 חודשים סכום של כ- 81,000 ש"ח (כ- 1500 ש"ח לחודש), ולעתיד סכום נוסף של 45,000 ₪.
נוכח האמור מצאתי לפסוק סך של 201,000 ש"ח.
נזק לא ממוני (כאב וסבל)
53.התובע מבקש פיצוי בסך של 700,000 ₪, בהתחשב בנסיבותיו הקשות: ניתוח חירום ממושך ומסוכן, תקופת אשפוז ושיקום ארוכה, נכות נוירולוגית קשה המחייבת שימוש בכיסא גלגלים ובהליכון, אובדן שליטה על סוגרים, והפגיעה הקשה באורח חייו וביכולתו ליהנות מחיי משפחה וחברה. לטענתו, אילו אובחן במועד – היה נותר ללא נכות נוירולוגית כלל.
54.לטענת הנתבעת, האיחור באבחון לא קיצר את תוחלת חייו של התובע, והכאב והסבל נגרמו בעיקר בשל מצבו הרפואי הקודם (עישון כבד, COPD, תאונות דרכים קודמות). לפיכך, יש להעמיד את הפיצוי על 250,000 ₪ בלבד, בהתאם לפסיקה במקרים דומים.
55.לאחר ששקלתי טענות הצדדים, ונוכח הניתוח המורכב אותו נאלץ התובע לעבור, השיקום הקשה, שעבר ועודנו עובר, מצבו הנוירולוגי שאינו פשוט ומגבלותיו תוצאת האיחור באבחון מצאתי לפסוק בראש נזק זה סך של 500,000 ש"ח.
ניכויי מל"ל
56.הנתבעת הגישה חוות דעת אקטוארית שלא נסתרה, ממנה עולה כי יש לנכות (בהתחשב בתוחלת חיים של 75) סך של כ - 881,000 ש"ח.
סוף דבר
57.על הנתבעת לפצות את התובע בסך של 2,046,000 ש"ח מסכום זה יש לנכות סך של כ- 881,000 ש"ח.
58.לאחר שעיינתי בצרופות הנוגעות לסכום הוצאות המשפט, מצאתי כי בנוסף לאמור תישא הנתבעת בהוצאות משפט בסך של 50,000 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% בצירוף מע"מ.
ניתן היום, כ"ט תשרי תשפ"ו, 21 אוקטובר 2025, בהעדר הצדדים.
