פלוני נ' אייל ד. אבן ושיש בע"מ ואח'

לפני תביעה לתשלום פיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע לטענתו בתאונת עבודה מיום 17.9.17 בעת שעבד כשכיר בשירותה של הנתבעת 1, עסק בחיתוך אבנים שכבר הוצמדו לקיר ולצורך כך עמד על ארון, הדיסק שאחז בידו החל "להשתולל" ואז גרם לחתך עמוק באזור ברך שמאל.

התובע יליד 8.4.1978 הגיש 2 תצהירים, האחד שלו והשני של חברו לעבודה מר פאדי חסאסנה.

שאלת הגרסה, החבות והאשם התורם

לגרסת התובע בתצהירו ובעדותו-חקירתו, הוא היה בעל ניסיון רב בעבודה עם דיסק ועבד עם כלי כזה כמעט מדי יום במשך שנים בחיתוך ועיצוב אבן, עם הדיסק הספציפי שהיה מעורב בתאונה עבד אולי כשבוע עובר לאירועה אם כי לא היה בטוח לחלוטין בהערכה זו (עמ' 2 לתמליל), זה המקום לציין שמעדותו של חברו מר פאדי חסאסנה היו לנתבעת מספר מכשירי דיסק לחיתוך.

התובע העיד כי הדיסק עבד באופן דומה במהלך כל השבוע עובר לתאונה ואפשר ללמוד מעדותו כי הסיבה בעטיה "השתולל" הדיסק איננה נעוצה בתקלה טכנית אלא בכך שלעיתים הדיסק "נתקע" בין שני משטחים (עמ' 10 לתמליל) וכל שטען הוא שהדיסק היה ללא מגן על החלק המסתובב-המסור. טענה על כך שהתלונן בעניין היעדר המגן עלתה רק בחקירתו (עמ' 3 לתמליל) זאת כשנשאל על כך במפורש, כבר עתה ייאמר שקשה לקבלה, זו טענה מהותית שהייתה צריכה להיטען כבר בתצהיר.

התובע התפתל לא מעט בחקירתו עת נשאל מדוע היה חייב לעבוד בכריעה על הארון על מנת לבצע את החיתוך כשעומת עם הטענה בדבר אפשרות לבצעו כשהוא עומד על הקרקע. לכאורה מבחינת הגבהים ורוחב/עומק אותו ארון, לכאורה נראה שהייתה אפשרות כזו ברם התובע עמד על כך שבנסיבות העניין לא הייתה אפשרות כזו. מדוע לא הייתה אפשרות כזו? על כך אין באמת תשובה שכן תמונות של הארון או לפחות תרשים אין בנמצא, היה קושי בהבנת תשובות התובע וגם המתורגמנית התקשתה לא מעט עת ניסתה להעביר ולתרגם את גרסתו בנקודה זו אך יש לציין כי העד מר חסאסנה העיד גם הוא שהתובע עבד בכריעה על הארון ושלא ניתן לבצע את העבודה בעמידה על הקרקע.

מר חסאסנה לא ראה את אירוע התאונה עצמה אך היה במרחק של מטרים ספורים והגיע לתובע מיד לאחר שנפגע. בנמצא יש גם דו"ח מד"א שמבסס את אירוע התאונה.

אם כך, ככל שהדברים נוגעים לגרסת התובע-יש לקבוע שהוכח שהוא עבד באותו יום עם דיסק לחיתוך אבן, עלה על ארון כדי לבצע חיתוך של אבן עודפת כלשהי, תוך כדי החיתוך נתפס הדיסק בין שתי אבנים (או בחריץ החיתוך עצמו), הדבר גרם להעברת כוח לגוף הדיסק ולידו של התובע ולכן זה איבד שליטה בדיסק ותוך כדי כך פגע הדיסק ברגלו השמאלית וגרם לפציעתו.

הוכח שהדיסק היה תקין אלא שלא היה לו מגן (ואין ראיה לסוג המגן שנדרש) וכך עבד עמו התובע לפחות כשבוע ימים לפני התאונה כשהוא לא מתלונן או מעיר או מבקש דבר מה בנוגע למגן.

כך גם הוכח שבעת התאונה לא היה במקום מפקח מטעם הנתבעת וכי התובע וחבריו הוסעו לאתר, קיבלו משימות לביצוע ועבדו לבד במהלך היום ולמעשה הנתבעת לא הביאה שום עדות שממנה ניתן להבין מה נעשה כדי למנוע תאונה שכזו, מה הודרך התובע ומה שגרת בדיקת תקינות ובטיחות כלי העבודה, במיוחד אלו שבהם טמון סיכון. כך גם לא הובאה עדות ביחס לעבודה הספציפית במהלכה נגרמה התאונה או ביחס לשיטת העבודה בכלל וזו בה בחר/ביצע התובע בפרט. יש לזכור שהשליטה על שיטת העבודה כמו גם בטיחות הכלים ותחזוקתם היא בידי הנתבעת ועליה הנטל להראות שברמה הקונקרטית נקטה ולו באמצעים סבירים להקטנת הסיכון (ולהזכיר-לא מדובר בסתם כלי ובסתם עבודה אלא בכלי מסוכן במיוחד). לא ניתן להגיע למסקנה שלנתבעת אין חבות במקרה הנדון כאן.

טרם קביעת שיעור החבות או האשם התורם יש לומר כי הגם שהפסיקה מחמירה עם המעביד, זה איננו מחויב בפיצוי עובדו באופן אוטומטי ועדיין על העובד לעמוד בהוכחת הפרת חובת הזהירות הקונקרטית (המושגית כלל איננה במחלוקת).