התובע עמד על כך שלא ניתן היה לבצע את העבודה כשהוא עומד על הקרקע אך מעבר לעדותו ולעדות חברו, אין באמת הסבר למה.
משכך, גם אם נקבע (ואכן נקבע במאזן המינימלי הנדרש) כי קיימת חבות מצד הנתבעת לאירוע התאונה, אשמו התורם ומעורבותו של התובע בתאונה (שעליה אין באמת לנתבעת שליטה) מביאים למסקנה שמדמי הנזק יש להפחית 30%.
שאלת הנזק
בסיס השכר לחישובי הנזק: רכיב זה הוא רכיב המצריך הוכחה. חישוב המל"ל ביחס לשכר הרבע שנתי הוא היחידי לו בסיס כלשהו בחומר הראיות (6,235 ₪ לחודש), התובע סיפר על איזו שיטת תשלום לפיה רוכזו משכורות הפועלים בהמחאה אחת שנפרעה ואז חולקו ביניהם הכספים, בחקירתו כבר לא ידע לספר דבר מה על השיק שצירף כנספח 7 לתצהירו ועל שיטת התשלום, כמה פועלים היו חולקים סכום כזה או אחר ובכלל ולבסוף בעמ' 14 כבר אישר שייתכן וקביעת המל"ל אכן משקפת את המציאות.
יש גם לזכור שמדובר בתושב שטחים, גם אם היה לו היתר כניסה, אין לו זכות קנויה לעבוד בישראל ולא פעם, גם לא פעמיים, נסגרים המעברים למשך ימים מה שפוגע ברצף העבודה.
משכך, הנני מעגל מעט כלפי מעלה את השכר שנקבע במל"ל (ובכך נותן ביטוי מסוים לרכיב שערוך לעבר ו"קידום" בעתיד) ומעמיד את בסיס השכר על 6,500 ₪.
הנכות הרפואית:
מטעם בית המשפט מונו שני מומחים, האחד ד"ר ראסם כנעאנה שמונה בתחום הפסיכיאטרי וקבע לתובע נכות בשיעור 7.5% קרי נכות ביניים אשר מעידה על הפרעה "מעט פחות מקלה" בין ס"ק 1-2 לתקנה 34(ב) לתקנות המל"ל.
המומחה השני הוא ד"ר אורן בן לולו שמונה בתחום האורתופדי והוא קבע לתובע נכות בגין כאב והפרעה תפקודית בברך שמאל בשיעור 10% וכן נכות בגין צלקת בשיעור 5%, סה"כ 14.5%.
הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחים על חוות דעתם, על פניהן חוות הדעת נראות מבוססות ולא מצאתי סיבה לסטות מהאמור בהן בכל הקשור לנכות הרפואית עקב התאונה.
הנכות התפקודית
התובע טען בתצהירו ובחקירתו כי מאז התאונה, כמעט ולא עבד וכי איננו מסוגל לבצע עבודות פיזיות המצריכות עמידה או הליכה וקשה לו, נוכח היעדר השכלה או מקצוע אחר, למצוא עבודה המתאימה למגבלותיו. התובע עותר לחישוב נזק על פי נכות תפקודית בשיעור 35% כאשר לעבר ההפסד ל-4 שנים הוא מלא או כמעט מלא.
הנתבעות בסיכומיהן מצביעות על הפער בין הנכות הרפואית בתחום האורתופדי (10%) לבין טענות התובע להיעדר יכולת להשתלב בשוק העבודה ומפנות לאחת משתי האפשרויות, או שהתובע עובד באופן לא מדווח או שהוא "ממתין" לסיום התביעה ולאחר מכן יחזור למעגל העבודה.
יש לומר כי שיעור נכותו הרפואית של התובע היכולה להשפיע על תפקודו אכן נמוך, מדובר בנכות "מלאה" של 10% ובעוד תרומה מינורית של הנכות הנפשית, בעיקר במישור של מוטיבציה.
כאשר נדרש להעריך את הנכות התפקודית על בסיס הנכויות הרפואיות הרלבנטיות, יש לקחת בחשבון את הרקע התעסוקתי של התובע, השכלתו, ניסיונו, נתוניו הספציפיים לרבות יכולתו בנתונים אלו למצוא עבודה קלה ומתאימה יותר ובנוסף לבחון את תפקודו או היעדר תפקודו מאז התאונה ועד היום, בנוסף יש לבחון את העניין גם לאור חובת הקטנת הנזק והראיות לניסיונותיו להקטינו או להשתקם ולחזור למעגל העבודה (ואין באמת ראיות כאלה).
בשים לב למכלול הנתונים ולאחר עיון בחוות הדעת בכלל ובזו של ד"ר בן לולו בפרט, נוכח ממצאים אובייקטיבים לרבות "דלדול ניכר בשריר הארבע ירך משמאל" לצד טווחי תנועה קרובים לנורמה הגעתי למסקנה לפיה יש להעריך את הנכות האורתופדית כמעט בכפל מזו הרפואית ולהוסיף רכיב מתון בגין זו הנפשית והנני מעמיד את הנכות התפקודית על 23%.
ומכאן לראשי הנזק, פסק הדין עוקב אחר סדר ראשי הנזק בסיכומי התובע וכל הסכומים מעוגלים ברמת אלף הש"ח:
הפסד שכר לעבר-אדם העובד עבודה פיזית ומקל וחומר כשמדובר בתושב שטחים שהאופציות לשיקום או לעבודה חלקית וקלה בתחומם אינן מזהירות, לא יכול לחזור לעבודה בהיקף סביר או בכלל כל עוד נכויותיו הרפואיות הזמניות גבוהות או אפילו גבוליות.
בין הצדדים אין באמת מחלוקת עמוקה בעניין הנכויות הזמניות שנקבעו במל"ל ואושרו ע"י המומחה ד"ר בן לולו, בנסיבות העניין מצאתי מקום לקבוע כי כל עוד הנכות הרפואית הזמנית עמדה על 30% או יותר, יש לפסוק לתובע הפסד מלא. מרגע שהנכות הרפואית הזמנית ירדה מ-30% יש לפסוק לתובע פיצוי בגובה הנכות התפקודית שנקבעה לעיל זאת לאחר תקופת הסתגלות בת 4 חודשים שיש לתת לו לשם מציאת עבודה בה ייפסק לו פיצוי בשיעור 50%. הבחירה בחישוב זה לעבר מאזנת ומשקללת גם את הטענות המנוגדות בעניין הפעלת תקנה 18 ע"י המל"ל שתביא להגדלת הניכוי בסופו של יום.
משכך מאמצע חודש ספטמבר 2017 בו ארעה התאונה ועד סוף חודש פברואר 2018 אז הסתיימה הנכות הרפואית הזמנית בשיעור 30% (וירדה ל-30%) יש לפסוק פיצוי מלא:
5.5 חודשיםX6,500=36,000 ₪.
לתקופת ההסתגלות: 4 חודשיםX50%X6500=13,000 ₪.
מחודש יולי 2018 ועד היום (42 חודשים) לפי הפסד של 23%:
42 חודשיםX23%X6,500=63,000 ₪
משכך הנני פוסק לתובע בגין הפסדי שכר לעבר סך של 112,000 ₪.
הפסדי השתכרות לעתיד-6,500 ש"חX202X23%=300,000 ₪ אותם אני פוסק לתובע.
הפסדי פנסיה/תנאים סוציאליים-אין מקום לעבור את הרף של 12.5%, גם כך עלו גמגומים מצד התובע ביחס לעבודה לא מדווחת, מדובר בסופו של יום בתושב שטחים שאין כרגע שום ראיה, גם לא וודאות שהופרשו, מופרשים או היו מופרשים לו סכומים גבוהים יותר, המציאות למעשה הפוכה.
משכך הנני פוסק בראש נזק זה (112,000+302,000)X12.5%=51,000 ₪.
כאב וסבל- פסיקת סכום הדומה לכפל הפיצוי על פלת"ד נראה סביר בנסיבות העניין והנני פוסק לתובע סך 74,000 ₪ להיום.
עזרת צד ג' לעבר ולעתיד-עיקרו של ראש נזק זה נוגע לעבר, אין בתיק בסיס להניח שתזדקק עזרה ובוודאי לא מסיבית בעתיד, כך או אחרת אין שום ראיה לעזרה בשכר ויש להעריך בראש נזק זה עזרת מיטיבים/בני משפחה.
ההערכה עומדת על כ-2000 ₪ בממוצע לחודש בחצי השנה הראשונה ומאז ולעתיד עוד סכום גלובלי
הנני פוסק לתובע בראש נזק זה סך 20,000 ₪.
הוצאות מכל סוג שהוא ו"ניידות מוגברת"-אתחיל בכך שיש לקבל את טענת הנתבעת לפיה בתיק כזה אין לפסוק "ניידות מוגברת", לא מדובר באדם המרותק לכיסא גלגלים, העושה שימוש בהליכון או בעל פגיעה משמעותית ביכולת הניידות שלו.
ביטוי להוצאות נסיעה מוגברות בחודשים הראשונים ובפרט בשל הצורך להגיע לישראל משטחי הרשות לרבות עלויות הוצאת היתרי הכניסה (לטיפולים, לביטוח לאומי וכיו"ב) בהחלט יינתן והקבלות שצורפו עולות על 30,000 ₪, מהפן המשפטי יש לתת ביטוי לטענת הנתבעת בדבר החובה להקטנת הנזק על דרך פניה למל"ל לקבלת שיפוי/השתתפות בהוצאות ומשכך הנני פוסק לתובע בראש נזק זה סך 26,000 ₪.
סך כל נזקי התובע שנפסקו לעיל מסתכמים ב-583,000 ₪.
מסך נזקי התובע יש לנכות בגין אשם תורם, כפי שפורט לעיל, 30% ולכן הפיצוי לפני ניכויי מל"ל עומד על 583,000X70%=408,000 ₪.
שאלת ניכויי המל"ל-נקודה זו היוותה, יש לומר, את אבן הנגף בדרך להשגת הסדר דיוני כלשהו לסיום התיק בהסדר.
הנתבעת עמדה על כך שהתובע צריך להגיש למל"ל את חוות הדעת של מומחי בית המשפט למצות את זכויותיו שם לרבות החמרת מצב ורק לאחר מכן ניתן יהיה לבחון את שווי התיק והאפשרות לסיימו שכן אם היה התובע עובר את רף ה-20% בנכויותיו הרפואיות ואם הייתה מופעלת תקנה 15 ברבע כפי שהופעלה בשעתו, היו תגמולי המל"ל עולים על 430,000 ₪ (הוגשה חוו"ד אקטוארית) ואז סיכון הנתבעות בתיק היה אחר לגמרי.
התובע מצדו מפנה לכך שפנה למל"ל, נקבעו לו נכויות, חלקן חופפות לאלו שנקבעו ע"י מומחה בית המשפט במישור האורתופדי ולמרות שלא הייתה שום חובה מצדו לערער על החלטת הוועדה מדרג ראשון, הגיש ערר, ביקש שתיפסק לו גם נכות נפשית ואכן נפסקה לו כזו אך זמנית לצד נכות צמיתה בגין הצלקת ובכך יצא דיו, והוא טוען שפעל בשקידה ראויה, בתום לב ואף מעבר למינימום בו הוא מחויב על פי הדין כדי שלא יבוצע בעניינו ניכוי רעיוני. התובע מפנה לכך שעל פי הפסיקה, לא מדובר במקרה של פער משמעותי שכן כל עוד הנכות במל"ל נמוכה מ-20% ומופעלת תקנה 15 כפי שהופעלה בעניינו, קיים מחסום ה-19% (כיום נכותו כולל תקנה 15 עומדת על 18.13%) ואם המל"ל היה מוסיף ומשקלל את הנכות שנקבעה ע"י מומחה בית המשפט במישור הנפשי, הייתה עולה הנכות לכ-21%, פער של 3% איננו לדעת התובע, מצדיק ניכוי רעיוני.
כאן יש לומר שלמחלוקת זו יש אכן משמעות רק אם המל"ל היה מאמץ במלואה את קביעת המומחה מטעם בית המשפט במישור הנפשי. לו היה לדוגמה המל"ל מקבל חלקית את חוות הדעת וקובע למשל נכות צמיתה נוספת בתחום הנפשי בשיעור 5% , לא היה לדבר שום משמעות שהיא.
הגם שבהחלט קיימת הרגשת אי נוחות מסירוב התובע לפנות שוב למל"ל, לא די בהרגשה זו כדי לנכות לו רעיונית סכומים ניכרים מהפיצוי וזאת נוכח הפסיקה הקובעת שאין לכפות על נפגע להמשיך ולהתדיין במסגרת וועדות המל"ל למיניהן (ע"א 727/87 שור נ' בן הרוש) ובעיקר נוכח העובדה שלא מדובר ב"החמרת מצב" אלא במצב שכבר עמד לפני וועדות המל"ל, הוכר על ידן ונקבע שהוא זמני. כאשר מעיינים בחוות דעתו של המומחה ד"ר כנעאנה ניתן להתרשם שהוא איננו סוקר תהליך של החמרה, אין התייחסות לסימפטומים חדשים או חמורים יותר מאלו שעמדו בשעתו לפני וועדות המל"ל והיות והתובע טרח בשעתו לערער ולהביא את טענותיו בעניין נכותו הנפשית לדיון בוועדות המל"ל, באופן סביר (גם במסגרת ערר) ובתום לב, יצא ידי חובתו ולו המינימלית על פי הדין הקיים.
משכך ינוכה סך 130,000 ₪ (תגמולי המל"ל בערכם להיום-מעוגל מעלה) ודי בכך.
סוף דבר
הנני מחייב את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך 278,000 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 20%+מע"מ, בצירוף הוצאות אגרה ונלוות בסך 1,200 ₪ ובצירוף כל העלויות בהן נשא התובע בגין חוות הדעת בתיק זה על פי קבלות שיציג לנתבעת באמצעות בא כוחה.
הסכומים ישולמו תוך 30 יום מיום שב"כ התובע יעביר לב"כ הנתבעת העתק קבלות וסיכום עלויות חוות דעת המומחים שאם לא כן, יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.
ניתן היום, י' טבת תשפ"ב, 14 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.
