נרקיס זבורוף ואח' נ' פרלין ואח'

רקע

1. ברחוב שלום יהודה 32-36 בירושלים נרקם פרויקט פינוי בינוי, בו תומכים, בשלב זה, בעלי זכויות ב - 70 מתוך 72 בעלי דירות (התובעים כאן הם בעלים ב - 67 מתוך 72 הדירות; בעלים של שתי דירות נוספות הביעו נכונות עקרונית ובכתב התביעה נרשם כי יחתמו בקרוב; בהודעה מיום 6.3.25 התבקשה מחיקתה של נתבעת 5, משום שזו חתמה על הסכם לאחר הגשת התביעה; ביום 16.7.25 ניתן כנגד נתבעים 2-3 פסק דין בהעדר הגנה).

2. נתבעים 1-2, אחים, ירשו מאמם דירה הנמצאת במתחם (תת חלקה 10 חלקה 80 גוש 30116) (להלן – הנתבעים). בכתב הגנתם טוענים הנתבעים כי הם אינם מסרבים לחתום על ההסכם עליו חתמו יתר הדיירים, והם אינם מעוניינים לסכל את ההסכם, אלא דורשים תמורה בגין זכות קניינית שקיימת להם לטענתם מעבר לדירה עצמה. מדובר בחלל כלוא המצוי מתחת כניסה ג' במתחם, אותו מצא אביהם המנוח בשנת 1986 לערך, ואזיי סגר אותו בדלת על מנת שישמש כמחסן. לטענת הנתבעים, בין אביהם המנוח לבין יתר הדיירים בכניסה ג' הוסכם (בעל פה) כי בתמורה לשימושו בחלל הכלוא לצרכי איחסון, יספק האב לדיירי הכניסה שירות תחזוקה לטובת הבניין, ללא תמורה כספית, וכך היה. נטען שברבות השנים האב אף הציע לשכניו להפוך את השטח לקומת מחסנים לטובת כלל הדיירים, אך הם לא חפצו בכך בשל ההוצאה הכספית. נטען כי בהמשך המחסן שימש לצורך איחסון ציוד אינסטלציה עבור הנתבע 2. על רקע זה נטען כי הפרויקט יגרום לאבדן שליטתם בחלל הכלוא, דבר הפוגע באינטרסים הכלכליים של הנתבעים ומזכה אותם בשיפוי בגין כך, שיפוי שהיזם מסרב לו. עוד נטען כי מדובר בזיקת הנאה מכוח שנים, בהתאם להוראת סעיף 94 (א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969.

3. משלא הושגה הבנה בין הצדדים, נדונה התביעה ונשמעו הוכחות. בכלל כך העידה מטעם התובעים הגב' ענת יפת, חוקרת פרטית, שביקרה במתחם ותארה את הבניין, המחסן הנטען, והדירה הנדונה; מר אסף סטריקובסקי, מנהל הפרויקט בכיר בחברת "שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ" (להלן- שיכון ובינוי), אשר ליווה את הפרויקט מתחילתו, לאחר שהדיירים פרסמו מכרז בשנת 2021, מכרז בו זכתה שיכון ובינוי, ותאר הידברות שהתקיימה בין הצדדים, אך לא העלתה תוצאות משום שהדיירים טענו שמדובר בהשתלטות על שטח שלהם וסרבו לתמורה עודפת לנתבעים. מטעם נתבעים 1 ו 2 העיד הנתבע 1 אשר חזר על הטענות המופיעות בכתב ההגנה, כי אין מדובר בסירוב לחתום על הסכם פינוי בינוי, אלא דרישה הכרה בזכויותיו ובזכויות אחיו, נתבע 2, בטרם יחתמו על הסכם.

4. לאחר שנשמעו עדויות, סיכמו הצדדים טענותיהם ומכאן פסק הדין.

   דיון

5. הוראת סעיף 2(א) לחוק פינוי בינוי (עידוד מיזמי פינוי ובינוי), תשס"ו – 2006 קובעת:

   "הסכים רוב מיוחס מבין בעלי הדירות במקבץ לפינוי ובינוי לכרות עסקת פינוי ובינוי, ומצא בית המשפט כי בעל דירה באותו מקבץ מסרב סירוב בלתי סביר להעביר את זכויותיו לשם ביצוע העסקה או מתנה את הסכמתו לכך בתנאים בלתי סבירים (בחוק זה – בעל דירה מסרב), רשאי בית המשפט לפעול באחת מאלה –

   ....

   (2) לאשר את ביצוע העסקה וכן למנות עורך דין או רואה חשבון, שאינו בעל דירה במקבץ, שיהיה מוסמך, בהתאם להוראות בית המשפט, להתקשר בעסקה בשם בעל הדירה המסרב".

   אף שהנתבעים מציגים את עמדתם שלא כסירוב, אלא כדרישה לדון בזכויותיהם, בפועל נמנעים הם מלחתום ומדובר הלכה מעשה בדיירים סרבנים, כשעל הפרק השאלה האם מדובר בסירוב סביר, אם לאו.

6. לאחר שמיעת הראיות והטיעונים מסקנתי היא שמדובר בסירוב בלתי סביר וממילא זכאים התובעים לסעד המבוקש.