מ' ואח' נ' דיין ואח'

לפני תביעה כספית לתשלום סך 400,000 ₪. כנגד הנתבעים 1-2 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה והתביעה כנגד נתבע 3 עומדת על 208,400 ₪.

לגרסת התובעים מפי התובע 1 , הם התקשרו עם הנתבע 1 לצורך הסדרת השתלת כליה מתורם חי שתבוצע בחו"ל עבור התובעת 2, התשלום בוצע דרך הנתבעת 2 שהיא חברה בע"מ השייכת לנתבע 1.

בנסיבות הרפואיות שנוצרו, לא הייתה לתובעים (קרי לתובעת 2) ברירה והם נאלצו לחפש תורם כליה במימון פרטי, הצדדים נפגשו בחודש ספטמבר 2012 וסוכם כי התובעת 2 תעבור השתלה בקוסטה ריקה ואילו הנתבע 1 יהיה זכאי לקבלת תשלום בסך 175,000 דולר לפי שער של 4 ₪ לדולר. תנאי התשלום היו 500,000 ₪ בשלב הראשון ו-50,000 דולר בשלב השני (עלות כרטיסים, שכר מנתח וכיו"ב).

הנתבע 1 הגיע לאחר הפגישה למשרדו של התובע 1, קיבל 3 שיקים בסכום כולל של 500,000 ₪ ללא רישום שם מוטב (זאת לבקשת הנתבע 1), כנגד התשלום נמסרה קבלה של הנתבעת 2, אין חולק כי השיקים שמסרו התובעים נפרעו.

הטיסה לקוסטה ריקה נקבעה ליום 17.10.12 אך לטענת הנתבע 1 ההשתלה בוטלה עקב מעצרו של הרופא בקוסטה ריקה והוא ביקש מן התובעים להמתין ע"מ שיאתר ויסדיר השתלה אחרת ברם עד לתחילת שנת 2014 לא נעשה דבר ואז פנו התובעים לנתבע 1, ביקשו את השבת כספם והנתבע הסכים לכך ומסר להם שיק ביטחון של חברת ורדימון טלבוקס תוך מתן הבטחה כי את התמורה יחזיר בהקדם ב-2 עד 3 תשלומים.

כיומיים לאחר הפגישה הגיע עוזרו של הנתבע 1 ומסר לתובעים סך 100,000 ₪ במזומן.

על פי הנטען, הנתבע 3 אותו הכיר התובע 1 שנים רבות, הבטיח לסייע בגביית היתרה ובאמצע שנת 2014 מסר הנתבע 1 לנתבע 3 שתי המחאות ע"ס 250,000 ₪ המשוכות על שם החברה לפיתוח השומרון, האחת ז.פ. דצמבר 2014 והשניה ז.פ. 1.5.15, אחת מהם הוחלפה בשתי המחאות של חברת ורידמון הנ"ל ע"ס 125,000 ₪ כל אחת ברם אלו חוללו עת הוצגו לפירעון. גם השיק לביטחון הופקד וחולל. בסופו של יום, יתרת חובו של נתבע 1 לא הוחזרה וההמחאות שהוגשו לפירעון חזרו היות והחשבון הוגבל.

התובע טוען כי ביקש מהנתבע 3 את ההמחאה הנוספת מחשבון החברה לפיתוח השומרון שכן הניח שהמחאה זו היא המחאה טובה בעלת כיסוי אך אז טען הנתבע 3 כי ההמחאה נלקחה ע"י להב 433 במסגרת חקירת שחיתות במפלגת ישראל ביתנו.

התובע טוען כיום כי פנה ובדק במשטרה וגילה כי הנתבע 3 לא נחקר במסגרת אותה פרשה ולא נתפש שיק שנמשך מחשבון החברה לפיתוח השומרון.

מטעם התובעים העיד גם הנתבע 1 שאישר כי היה חייב לתובעים השבה של 500,000 ₪, בשלב מסוים פגש בתובע 1 ובנתבע 3 אשר הוצג כמי שיכול לקדם אינטרס של הנתבע 1 הנוגע לקבלת כספים המגיעים לו מהחברה לפיתוח השומרון. הנתבע 1 טוען כי הנתבע 3 אמר לו בנוכחות התובע 1 כי היות והתובע 1 חייב כספים לנתבע 3 הרי חובו של הנתבע 1 לתובע הוא למעשה כספים המגיעים לנתבע 3, על פי הנטען,התובע אישר בשלב מאוחר יותר כי נתבע 3 מוסמך לקבל עבורו כספים ועם קבלת ההמחאות מהחברה לפיתוח השומרון, נמסרו לנתבע 3 שתי המחאות ע"ס 250,000 ₪ כל אחת. היות וההמחאות היו דחויות, ביקש הנתבע 3 ריבית והיה מגיע מדי כמה חודשים ונוטל אלפי שקלים על חשבון הריביות.

הנתבע 1 מאשר שהנתבע 3 החזיר לו המחאה אחת בלבד על סך 250,000 ₪ וקיבל תמורתה המחאות לביטחון כאשר הנתבע 1 טוען (ללא בסיס ראייתי) כי הנתבע 3 קיבל בסופו של דבר את מלוא תמורתה בשיקים של צדדי ג' ובהעברות במזומן.

הנתבע 1 טוען בתצהירו כי אין לו יריבות כלפי התובעים היות והם הציגו את הנתבע 3 כמוסמך לקבלת הכספים והכספים אכן נמסרו לו בדמות שתי ההמחאות, זו ששולמה וזו שנפדתה אצל החלפן.