ת"א 16725-03-14 זולצבך ואח' נ' אבנשפנגר

א. כללי

1. לפניי תובענה לפינוי ולסילוק יד ממקרקעין, ולהשבת החזקה בהם לידי התובעים.

   ב. רקע עובדתי

2. תובעת 1 היא בעלת הזכויות במשק מספר 46 במושב בית נקופה (להלן: משק התובעים). תובע 2 הוא בנה של תובעת 1, אשר מונה על ידה כ"בן ממשיך". הנתבע מחזיק במשק מספר 53 באותו מושב (להלן: משק הנתבע). שני המשקים גובלים זה בזה, באופן המתואר במוצג ת/2 שהוגש בהסכמה, ואשר הקטע הרלוונטי ממנו מובא להלן (משק התובעים הוא המסומן בכתום, ומשק הנתבע הוא המסומן בצהוב):

   

3. בגבולו הצפוני של משק הנתבע עוברת דרך גישה למשק התובעים. הדרך מצויה במפלס קרקע אשר חלק ממנו מסומן במוצג ת/2 בירוק, והוא גבוה יותר ממפלס הקרקע שעליה בנויים המבנים שבמשק הנתבע. בין המפלסים מפרידות מדרגות סלעים ("טרסות") וגדרות (ראו גם התשריט המפורט יותר שצורף להודעת הנתבע מיום 29.10.15, ויכונה להלן: התשריט). באותו מפלס של דרך הגישה, בקצה המערבי שלה ובסמוך לאזור ההשקה שבין משק התובעים למשק הנתבע, מצוי שטח לא גדול יחסית, בצורת משולש, שאותו כינו הצדדים "המפרצון" (ובהתאם הוא יכונה להלן: המפרצון). שטח זה, העומד בלב המחלוקת שנותרה בין הצדדים, מסומן בכחול על גבי ת/2 שהובא לעיל, ובמרכזו צורה של עיגול (ראו גם התמונה המסומנת א במוצג ת/3). הגדרה מדויקת יותר של המפרצון, שהיא המחייבת את הצדדים לצורך פסק הדין שכאן, מצויה בעמוד 5 לפרוטוקול שורה 23.

4. אין מחלוקת כי התובעים עשו שימוש במפלס הקרקע של דרך הגישה, לרבות במפרצון, במשך עשרות שנים, לצורך גישה למשקם ולצורך הפעילות בו.

5. במהלך חודש פברואר 2014 הציב הנתבע עמודי ברזל במפלס הקרקע של דרך הגישה, בשטח שעד אותה עת שימש את התובעים, וכן במפרצון. התובעים הסירו את העמודים, ואז הניח הנתבע ארבעה סלעים באותו מפלס קרקע, אחד מהם סמוך לכניסה לדרך הגישה, ושלושה בשטח המפרצון (מיקום הסלעים סומן בתשריט). ההתנהלות הנזכרת הביאה למעורבותה של משטרת ישראל בסכסוך, וכן להגשת הליכים הדדיים מכוח חוק מניעת הטרדה מאיימת התשס"ב-2001 (נספחים יא-יב לתצהיר תובע 2).

6. בעקבות הנחת הסלעים עתרו התובעים לסעד זמני, המורה לנתבע להשיב להם את החזקה בכל מפלס הקרקע שבו מצויים דרך הגישה והמפרצון ולסלק את הסלעים שהניח, וכן לצו המונע מן הנתבע לפלוש לשטח זה. מגעים שקיימו ביניהם הצדדים לא צלחו, ובדיון בבקשה לסעד זמני הגיעו הצדדים להסדר ביניים, שכלל הזזה קלה של שניים מהסלעים שהניח הנתבע בשטח המפרצון (עמודים 1-3 לפרוטוקול הדיון מיום 19.3.14).

   ג. טענות הצדדים

7. בכתב התביעה טענו התובעים כי הנתבע פעל באופן חד צדדי כדי לתפוס חזקה במפלס הקרקע של דרך הגישה והמפרצון שבו הם עושים שימוש מזה עשרות שנים, וכי הוא אינו רשאי לעשות כן. בין היתר טענו התובעים כי אבי הנתבע ויתר לטובת אבי תובע 2 על מפלס דרך הגישה, לרבות המפרצון, ובהקשר זה הפנו למסמך בכתב יד שצורף כנספח י לכתב התביעה (לתוכנו ולמהותו של מסמך זה אתייחס להלן). התובעים הוסיפו וטענו כי בשנת 2012 הודה הנתבע כי הוריו ויתרו על השטח הנזכר, וזאת במסגרת עתירה מינהלית שהגיש בעניין תוכנית המתאר החלה במקום (מ.י/במ/303, להלן: תוכנית המתאר). עוד טענו התובעים כי בכל מקרה לא היה הנתבע רשאי לנקוט את הצעדים שנקט בלא הליך משפטי. משכך, עתרו התובעים לחייב את הנתבע להשיב להם את החזקה במפלס דרך הגישה, לרבות במפרצון, וכן להימנע מלהפריע להם לעשות בו שימוש כפי שעשו לאורך השנים.