גרינברג ואח' נ' אס.או.קיי יזמות (1995) בע"מ

לפני תביעה כספית בסך של 500,000 ₪ בגין פיצוי מוסכם עקב איחור במסירת רכוש משותף של בניין שעבר שיפוץ וחיזוק לפי תמ"א 38.

רקע

1. ביום 24.11.13 נחתם הסכם בין התובעים, בעלי הדירות בבניין בתל-אביב, ולבין הנתבעת (להלן: "ההסכם"). לפי ההסכם התחייבה הנתבעת לשפץ את הבניין ולחזק אותו בתמורה לזכויות בנייה לשם בניית תשע יח' דיור נוספות. בנוסף נחתם בשנת 2017 הסכם ליווי פיננסי (להלן: "הסכם הליווי") בין התובעת, הנתבעת ושני גורמים ממנים שהוגדרו בהסכם הליווי כ"השותפות".

    

2. הצדדים חלוקים לגבי המועד בו החלה הנתבעת לבצע את העבודות, לגבי המועד בו היה עליה להשלים את בניית הרכוש המשותף, האם היה איחור מצד הנתבעת בהשלמת עבודות הרכוש המשותף ואם כן מאיזה סיבה והאם האחריות לכך היא על הנתבעת אם לאו והאם יש עילה לפיצוי התובעים בפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם.

    

3. בכתב התביעה שהגישו התובעים בחודש מרץ 2023, נטען בין היתר כי לפי סעיף 8.3 להסכם, היה על הנתבעת להתחיל בבנייה תוך 120 יום מקבלת היתר הבניה, אשר התקבל ביום 1.3.17; כי בהתאם לכך התחלת הבנייה הייתה אמורה להיות לא יאוחר מיום 1.7.17; כי לפי סעיף 8.15(א) להסכם, הנתבעת התחייבה להשלים את העבודות תוך 24 חודשים מהמועד שבו היא התחייבה להתחיל בבנייה; כי לכל המאוחר החלה הנתבעת בבנייה בתחילת ינואר 2018; כי בהתאם להסכם היה עליה להשלים הבנייה תוך 24 חודשים מהמועד בו התחייבה להתחיל בעבודות; כי לפי הידוע לתובעים ומבלי לטעת מסמרות, הבנייה החלה בחודש ינואר 2018; כי 24 חודשים ממועד זה מגיע לחודש ינואר 2020 (בכתב התביעה נרשם בטעות ינואר 2021); כי טופס 4 התקבל ביום 11.5.21 והודעת המפקח על סיום הבנייה התקבלה ביום 10.6.21; כי בהתאם לכך חל איחור של 14 חודשים לפחות בהשלמת הבנייה; כי לפי סעיף 8.15(ג) להסכם, איחור מעל 6 חודשים מעבר לתקופה המנויה בסעיף קטן ב', ייחשב כהפרה יסודית של ההסכם שתזכה את התובעים בכל הסעדים לפי ההסכם ולפי כל דין; כי לפי סעיף 18.3 להסכם, אם הנתבעת הפרה את ההסכם הפרה יסודית וההפרה לא תוקנה תוך 60 יום מדרישת התובעים, יהיה על הנתבעת לשלם פיצוי מוסכם בסך של 500,000 ₪ כתוצאה מהאיחור בהשלמת השיפוץ ו/או בבניית חלקי הרכוש המשותף.

    

4. הנתבעת בכתב הגנתה טוענת בין היתר את הטענות הבאות: אישור המפקח בדבר סיום העבודות ניתן ביום 10.6.21, אולם הרכוש המשותף נמסר כולו עוד לפני כן; מועד תחילת העבודות היה 29.4.18 ולא כפי שהציגו התובעים כאילו חל בחודש ינואר 2018; הרכוש המשותף נמסר ברובו לתובעים, עם מסירת הדירות, בחודשים יולי ואוגוסט 2020, למעט המעלית, אשר הופעלה באיחור של חודשיים לאחר מסירת הדירות, קרי ביום 2.11.20 (בכתב ההגנה בסעיף 7.4. נרשם בטעות 2.11.21) ולמעט החניון, שנמסר לשימוש בחודש מאי 2021; לפי סעיף 8.15 להסכם, איחור המזכה בפיצוי מוסכם הוא איחור של תשעה חודשים (שישה חודשים בתוספת גרייס 3 חודשים), אלא שמרבית הרכוש המשותף, כולל המעלית, נמסר בתוך התקופה האמורה, למעט החניון, אשר נמסר שלושה חודשים לאחר מכן; אין לפרש את ההסכם כמזכה בפיצוי מוסכם מלא, במקרה שרוב הרכוש המשותף נמסר בזמן; העיכוב במסירת המעלית נבע בשל עיכובים בפעולת מכון התקנים והעיכוב במסירת החניון נבע מהצורך להעתיק עמוד מתח גבוה על ידי חברת החשמל; בשני המקרים מדובר במניעות חיצוניות על רקע מגפת הקורונה ובנסיבות חריגות ובלתי צפויות שאינן בשליטת הנתבעת ועל כן ממילא נדחה מועד המסירה במקרה כזה וזאת לפי סעיפים 8.10 ו-8.15 להסכם; סעיף 18.3 להסכם מתנה את קבלת הפיצוי המוסכם בכך שנשלחה דרישה מוקדמת לתיקון ההפרה תוך 60 יום; התובעים לא שלחו דרישה כאמור ועל כן אין עילה לקבלת הפיצוי המוסכם; לפי הסכם נוסף שנחתם במסגרת הליווי הבנקאי, הוסכם בסעיף 4.7 כי עד קבלת אישור בכתב מאת הגורם המממן כי המשכנתא נרשמה לשביעות רצונו, לא תהיה הנתבעת רשאית להתחיל בביצוע עבודות בבניין; המשכנתא נרשמה ביום 15.1.18 והעבודות החלו כ-90 ימים לאחר מכן, בסוף חודש אפריל 2018 ובהתאם להתחייבות הנתבעת; דו"ח המפקח שהתובעים התייחסו אליו, לא מעיד על התחלת הבנייה, שכן לפני התחלת הבנייה ננקטו פעולות הכנה שונות בשטח והתובעים בזמן אמיתי לא חלקו על כך בכלל ולא טענו כי הבנייה החלה באיחור; לא הוגשה תביעה לאיחור במסירת הדירות על ידי מי מהתובעים; סעיף 8.15(ג) להסכם, אליו מפנים התובעים, מתייחס לאיחור במסירת הדירות ולא נוגע לרכוש המשותף; הטרמינולוגיה של התובעים המדברים על מסירת הרכוש המשותף זרה להסכם, הטרמינולוגיה הנכונה היא סיום ביצוע העבודות; בניית הרכוש המשותף הסתיימה במועד בכל מקרה, גם אם נמסרה לשימוש לאחר מכן ועל כן לצרכי הפיצוי המוסכם מה שרלוונטי זה סיום הבנייה ולא האפשרות לעשות שימוש ברכוש המשותף; לחילופין נטען להפחתת הפיצוי המוסכם לפי סעיף 15(א) לחוק החוזים תרופות.

    

5. במסגרת פרשת הראיות, נשמעו החקירות של המצהירים הבאים: מטעם התובעים – התובעת מס' 8, הגב' סיוון ברזניאק, אב התובעת מס' 15, מר ישראל ענב והתובע מס' 11, מר חנן זקס שכיהן כחבר ועד הבית; מטעם הנתבעת – הגב' שרון קטקו, הבעלים של הנתבעת. הצדדים סיכמו בכתב.

    

   דיון

   סעיפי ההסכם הרלוונטיים למחלוקת שבין הצדדים

6. תחילה אביא להלן את הסעיפים הרלוונטיים לתביעה מתוך שני ההסכמים ואשר הצדדים הפנו אליהם בטיעוניהם (הדגשה בקו תחתון של חלק מהוראות סעיף פלוני אינו במקור ובא להבליט את החלק הרלוונטי או הכי רלוונטי לתביעה באותו סעיף):

    

   סעיף 8.3 להסכם (לעניין מועד תחילת הבנייה ומועד סיומה) – קבע כי הנתבעת מתחייבת להתחיל בבנייה בתוך 120 יום ממועד קבלת היתר או אישור המפקחת על המקרקעין במידה ואישור כזה נדרש לפי המאוחר. עוד נקבע כי "היזם מתחייב להשלים את עבודות השיפוץ והבנייה על פי ההיתר, באופן אשר יתקבל טופס 4 לבניין בלבד וזאת תוך 24 חודשים ממועד תחילת הבנייה".

    

   סעיף 8.10 להסכם (לעניין תקופות שלא יימנו כאיחור) - קבע כך: "כל איחור בהשלמת ביצוע השיפוץ והעבודות הנובע מכוח עליון ולרבות מצב חירום במדינה ו/או השבתה כללית בענף הבניין ו/או בשל עיכוב מצד הרשויות ו/או חברת החשמל שאינו נובע ממעשה ו/או מחדל של היזם ו/או בשל מעשה או מחדל הנובע במי מהבעלים, לא היווה הפרה של הסכם זה ולא יימנה במסגרת התקופות המנויות לעיל, ובלבד: 8.10.1 – שהיזם יבצע כל פעולה הניתנת לביצוע בהתאם להוראות החוק; 8.10.2 – היזם ישוב לבצע את הבנייה והשיפוץ מיד לאחר שהנסיבות יאפשרו זאת וישלים את העבודות האמורות תוך איחור מעזרי ככל הניתן בנסיבות העניין".

    

   סעיף 8.15 א' להסכם (לעניין מועד תחילת העבודות וסיומן ולעניין מה ייחשב כסיום העבודות) – "היזם מתחייב להתחיל בעבודות בתוך 3 חודשים ממועד התקיימות התנאים המתלים. הודעה לנציגות המוכרים תימסר לפחות 14 ימים לפני תחילת העבודות. כמו כן, היזם מתחייב לבצע את העבודות ברציפות ולסיימן, כולל קבלת אישור טופס 4 ליחידות היזם מאת הרשות המקומית, כאשר כל מערכות הבניין פועלות, ולרבות המעלית, ובכל בהתאם להתחייבויות היזם עפ"י הסכם זה. כל זאת תוך 24 חודשים מן המועד שבו התחייב היזם להתחיל בביצוע העבודות, כאמור לעיל. לצרכי הסכם זה "מועד סיום העבודות" הנו המועד שבו אישר המפקח מטעם הבעלים ונציג היזם שהתקיימו כל התנאים שלהלן (במצטבר): היזם ביצע את כל העבודות על פי הסכם זה ונספחיו; היזם השלים את בניית דירותיו (למעט עבודות הפנים בדירות היזם); היזם פינה את כל הציוד, הפיגומים, כלי העבודה והעובדים משטח המקרקעין; הבניין והמקרקעין ולרבות החצר והמעברים נקיים ופנויים מכל שאריות ו/או פסולת בנייה".

    

   סעיף 8.15 ב' להסכם (לעניין גרייס לאיחור) – "מוסכם כי בכל מקרה איחור שאינו עולה על 90 יום בגמר הבנייה, כאמור לעיל, לא ייחשב כהפרת ההסכם מצד היזם והמוכרים לא יהיו זכאים לקבל פיצוי על כך".

    

   סעיף 8.15 ג' להסכם (לעניין כוח עליון וכו' פיצוי מוסכם על איחור ואיחור שייחשב הפרה יסודית) – "מבלי לגרוע מן האמור לעיל, מוסכם בין הצדדים כי באם לא ניתן יהיה להשלים את הבנייה ו/או את עבודות הפיתוח, מסיבה של הפסקת עבודה, הנובעת משבתיה ו/או השבתה בענף הבנייה ו/או בגין עיכובים אחרים, המהווים כח עליון, יידחו מועדי הביצוע כאמור לעיל למשך תקופה שבה הופסקה העבודה או נגרם העיכוב, מן הטעמים דלעיל. היה ומועד סיום הבניה יידחה לאחר כל מועדי ההארכה המוקנים ליזם כאמור לעיל (במצטבר), ישלם היזם לכל בעל דירה פיצוי מוסכם של 4,000 ₪ לחודש (וחלק יחסי בגין חלק מחודש) שיהיו צמודים למדד המחירים לצרכן החל מהמדד הידוע ביום חתימת הסכם זה ללא הוכחת נזק, לכל חודש מלא של איחור (להלן: "הפיצוי המוסכם"). אין בפיצוי המוסכם הנ"ל כדי לגרוע מכל סעד או זכות של בעלי הדירות בין עפ"י הוראות הסכם זה ובין עפ"י הוראות הדין. הפיצוי המוסכם ישולם בתום כל חודש של איחור בגין החודש החולף. איחור העולה על 6 חודשים (מעבר לתקופה המנויה בסעיף קטן ב' לעיל), יחשב כהפרה יסודית של ההסכם המזכה את הבעלים בכל הסעדים המוקנים להם לפי ההסכם ו/או הדין. להסרת ספק, המועדים הנקובים בהסכם זה לתקופת הבניה, לא יימנו, ככל שהעיכוב נובע מכח עליון ו/או מגורם אחר שאינו בשליטת היזם ו/או מחמת מעשה או מחדל של הבעלים ו/או מי מטעמם ואינו נגרם כתוצאה ממעשה ו/מחדל של היזם".

    

   סעיף 18.3 להסכם (לעניין הפיצוי המוסכם הנתבע בתביעה כאן) – "אם המוכרים או היזם יפרו את ההתחייבויות שלהם הפרה יסודית וההפרה לא תתוקן תוך 60 יום מדרישה, יהיה על הצד המפר (ובמקרה של המוכרים – על המוכר שהפר), לפצות הצד הנפגע בפיצוי קבוע ומוסכם מראש, בסכום בש"ח השווה ל- (500,000) ש"ח".

    

   סעיף 4.7 להסכם הליווי (לעניין תנאי מתלה לתחילת העבודות) – "חרף האמור בפסקה השישית בסעיף 15 להסכם התמ"א, אך מבלי לגרוע מיתר הוראות ההסכם ובפרט מבלי לגרוע מהיות הפקדת הערבות הנזכרת בסעיף 8.16 בהסכם התמ"א תנאי מוקדם להתחלת העבודות בבניין, מוסכם כי הבעלים יחתמו על מסמכי הליווי הפיננסי טרם הפקדת הערבות בהתאם להוראות סעיף 8.16 בהסכם התמ"א ובלבד שהמסמכים החתומים יוחזקו בנאמנות אצל ב"כ הבעלים ויעוברו לב"כ היזם לצורך רישום המשכנתא (כהגדרתה בסעיף 6.3 להלן) לטובת השותפות על היחידה הרישומית, אך ורק לאחר הפקדת הערבות כאמור בידי ב"כ הבעלים. לעניין זה מוסכם כי הערבות שתונפק כאמור תהיה ערבות מותנית ברישום המשכנתא בלבד וזאת בכפוף לכך שעד קבלת אישור בכתב מאת השותפות כי המשכנתא נרשמה לשביעות רצונה לא יהיה רשאי היזם להתחיל בביצוע העבודות בבניין. עוד מוסכם כי המסמכים שייחתמו על ידי בעלי הקרקע יוצגו שלא לשימוש לשותפות בטרם הנפקת הערבות המותנית, לצורך בדיקת החתימות והתאמתן לנדרש על ידי השותפות".

    

   המועד לפי ההסכם לתחילת העבודות ולסיומן

7. עיון בהוראות ההסכם מגלה הוראות סותרות לכאורה לגבי מועד תחילת ביצוע העבודות. סעיף 8.3 מדבר על 120 יום ממועד קבלת היתר או אישור המפקחת על המקרקעין ואילו סעיף 8.15 א' מדבר על 3 חודשים ממועד התקיימות התנאים המתלים. במילים "התנאים המתלים" הכוונה לאלה המפורטים בסעיף 7 להסכם שכותרתו "התנאים המתלים". לגבי משך הבנייה, שתי הוראות ההסכם המאזכרות אותו מדברות על 24 חודשים.

    

8. אם נחשב אפוא לפי סעיף 8.3, הרי בהינתן שההיתר ניתן ביום 1.3.17, היה על הנתבעת לסיים את העבודות ביום 1.7.19 (24 חודש מיום 1.7.17). מובהר בשולי הדברים כי את המילים "תחילת הבנייה" בסיפא של סעיף 8.3 יש לפרש כהמועד שבו התחייבה הנתבעת להתחיל בבנייה לפי הוראות ההסכם ולא המועד שבו החלה בבנייה בפועל, אחרת הסעיף מקנה לנתבעת רשות לאיחור ללא הגבלה בתחילת הבנייה וללא כל פיצוי, דבר שהנו כמובן בלתי סביר בעליל ולא יתכן כי זו הייתה כוונת הצדדים.

    

9. אם נחשב לעומת זאת, לפי סעיף 8.15 א' להסכם, מדובר ב-3 חודשים ממועד התקיימות התנאים המתלים, אשר אין חולק כי ביום חתימת הסכם הליווי, יום 6.12.17, התקיימו, כרשום בהסכם הליווי עצמו וכפי שהודתה קטקו בחקירתה. בהתאם לכך, מועד תחילת הבנייה צריך היה להיות 6.3.18 (שלושה חודשים לאחר 6.12.17), כפי שהתובעים טוענים בעצמם בעמ' 2 למטה לסיכומיהם.

    

10. הנתבעת טוענת כי בהינתן האמור בסעיף 4.7 להסכם הליווי ("...וזאת בכפוף לכך שעד קבלת אישור בכתב מאת השותפות כי המשכנתא נרשמה לשביעות רצונה לא יהיה רשאי היזם להתחיל בביצוע העבודות בבניין"), ובהינתן שרק ביום 15.1.18 נרשמה המשכנתא, ברור כי לא הייתה חייבת הנתבעת להתחיל בבנייה לפני 15.4.18 (3 חודשים לאחר מכן) ועל כן מועד סיום הבנייה היה 15.4.20.

     

11. התובעים טוענים שהאמור בהסכם המימון לא התכוון לשנות את הסכם התמ"א, וההסכמה בסעיף 4.7 לעניין אי התחלת העבודות, כל עוד לא נרשמה המשכנתא, חלה ביחסים שבין הנתבעת לגורמים הממנים בלבד.

     

12. אין בידי לקבל טענה זו. גם אם התנאי בסעיף 4.7, מהותו נבע מיחסים שבין הנתבעת לגורמים הממנים, כפי שהתובעים טוענים (ואין לי צורך להכריע בכך), עדיין הוא משפיע ישירות על יחסי הנתבעת והתובעים, שעה שהתנאי מונע מהנתבעת את התחלת הבנייה.

     

13. התובעים היו מודעים לתנאי זה והיו צד להסכם הליווי. לכן, ברור שלא יתכן כי מחד לא תוכל הנתבעת להתחיל בבנייה בשל התנאי האמור ומאידך כלפי התובעים, אם היא לא התחילה בבניה עד התקיימות התנאי, היא תיחשב כמי שהפרה את ההסכם.

     

14. מצב כזה אפשרי רק אם היה נרשם במפורש בהסכם הליווי כי התנאי לא חל ביחסי התובעים והנתבעת ולא יאפשר לנתבעת ביחסיה עם התובעים לטעון כי הייתה מניעה להתחלת הבנייה עקב התנאי האמור.

     

15. עם זאת, איני סבור כי הנתבעת הייתה רשאית להתחיל בבנייה 3 חודשים לאחר רישום המשכנתא, שכן אין לראות את התנאי בסעיף 4.7 להסכם הליווי ("...וזאת בכפוף לכך שעד קבלת אישור בכתב מאת השותפות כי המשכנתא נרשמה לשביעות רצונה לא יהיה רשאי היזם להתחיל בביצוע העבודות בבניין"), כתנאי מתלה, כמשמעות מילים אלה בסעיף 8.15 א', שכן המילים הנ"ל מתייחסות בבירור לתנאים המתלים שנקבעו בסעיף 7 להסכם ואשר התנאי שבסעיף 4.7, לא נכלל בו.

     

16. הוכחה ניצחת למסקנה זו עולה ממה שכתבו הצדדים בסעיף 4 ו- 4.4 להסכם הליווי, שם נרשם כי היזם/בעלי הקרקע (לפי העניין) מצהירים ומתחייבים בזאת (סעיף 4) כי התקיימו כל התנאים המתלים שבסעיף 7 להסכם והוא נכנס לתוקפו המלא ואינו מותנה עוד בתנאי כלשהו. לא בכדי שגם קטקו אישרה בחקירתה כי התקיימו כל התנאים המתלים במועד חתימת הסכם הליווי.

     

17. הרבה למעלה מן הדרוש אוסיף כי לא בכדי שלא החליטו הצדדים במסגרת הסכם הליווי לקבוע כי התנאי שבסעיף 4.7 ייחשב כחלק מהתנאים המתלים לפי סעיף 7 להסכם, שכן יש הבדל מהותי בין התנאים בסעיף 7 ולבין התנאי בסעיף 4.7.

     

18. הראשונים הם עקרוניים ומעמודי התווך של ההסכם, שאם לא מתקיימים, אין הסכם. השני אינו תנאי מתלה להסכם. הוא רק תנאי למועד תחילת ביצוע העבודות ומתייחס לדבר שיקרה בבירור (ככל שההסכם אכן יכנס לתוקף כמובן) ושרק מועד התקיימותו לא ברור (מועד רישום המשכנתא) וקובע כאמור כי תנאי לתחילת העבודות הוא רישום המשכנתא.

     

19. נוכח האמור לעיל, אין זה משנה אם יש לקבל או לא, את טענת התובעים, על כך שלפי המיילים של קטקו עצמה מ-14.1.18 ו-15.1.18 עולה כי הנתבעת ראתה במועד 15.1.18 מועד בו היא צריכה להתחיל בעבודות וכי בפועל גם החלו עבודות התארגנות כבר אז, או אם יש לקבל או לא את טענתם כי לוח הגאנט ששלח בעלה של קטקו עם מועד סיום עבודות 4.2.20 ומועד קבלת טופס 4 ליום 27.1.20 מעיד גם הוא על כך שהנתבעת ראתה את חודש ינואר 2018 כמועד תחילת העבודות ולא חודש אפריל 2018.

     

20. כך או אחרת, לפי הוראות ההסכמים שבין הצדדים, היה על הנתבעת להתחיל ולבצע את העבודות לכל המאוחר ביום 15.1.18 ואם החלה מאוחר יותר, אין לה להלין אלא על עצמה.

     

21. מכאן שהיה על הנתבעת לסיים את העבודות תוך 24 חודשים, קרי עד 15.1.20 ולאחר תקופת גרייס של 3 חודשים לפי סעיף 8.15 ב', ביום 15.4.20.

     

    האם הנתבעת השלימה את מה שנדרש ממנה כדי לא להיכנס לאיחור המזכה בפיצוי והמהווה גם הפרה יסודית של ההסכם

     

22. כפי שיפורט להלן, הוכח כי עבודות הבנייה ושאר ההתחייבויות שהיה על הנתבעת להשלים עד 15.4.20, הושלמו הרבה לאחר מועד זה.

     

23. מה הייתה צריכה הנתבעת להשלים כדי לא להיכנס לאיחור המזכה בפיצוי?

     

24. מהוראות ההסכם שאוזכרו בפתח פרק הדיון של פסק הדין, עולה בבירור כי סיום העבודות הוא לא רק סיום הבנייה של הבניין, וגם אז כל המערכות של הבניין לרבות המעלית צריכות לפעול כמובן, אלא גם הנפקת טופס 4 לבניין ולדירות היזם (כרשום בס' 8.3 להסכם) וגם כי "היזם ביצע את כל העבודות על פי הסכם זה ונספחיו; היזם השלים את בניית דירותיו (למעט עבודות הפנים בדירות היזם); היזם פינה את כל הציוד, הפיגומים, כלי העבודה והעובדים משטח המקרקעין; הבניין והמקרקעין ולרבות החצר והמעברים נקיים ופנויים מכל שאריות ו/או פסולת בנייה", כרשום בסעיף 8.15 א' ובנוסף כי המפקח מטעם התובעים ונציג הנתבעת אישרו בכתב כי הנ"ל נעשה, כרשום גם באותו סעיף.

     

25. הנתבעת עצמה אינה חולקת על כך שרק ביום 11.5.21 התקבל טופס 4 ורק ביום 10.6.21 ניתן אישור המפקח בדבר סיום העבודות.

     

26. משמע – ברור כי היה איחור משמעותי בהשלמת התחייבויות הנתבעת, שהשלמתן היה תנאי להימנע מלשלם פיצוי בגין איחור בהשלמת העבודות ו/או להיחשב כמי שמפירה את ההסכם בצורה יסודית.

     

27. במקום להשלים את ההתחייבויות עד יום 15.10.20 (מועד הכולל התחשבות בתקופת הגרייס ובתוספת חצי שנה) או לכל המאוחר עד יום 15.1.21 (המועד כולל התחשבות בתק' הגרייס ובתוספת חצי שנה), לו קיבלתי את גרסת הנתבעת בדבר תחילת העבודות ביום 15.4.18, ההתחייבויות הושלמו רק ביום 15.6.21.

     

28. נוכח כל האמור לעיל, גם אם נכונה טענת הנתבעת כי העבודות של הבניין הסתיימו עד סוף שנת 2020 תחילת שנת 2021 (ס' 16 לסיכומיה), אין בכך כדי לסייע לה.

     

29. זאת ועוד – הנתבעת עצמה מודה כי החניון נמסר לשימוש רק בחודש מאי 2021 וגם בכך די לכאורה כדי שהתובעים יהיו זכאים לפיצוי, אלא שבעניין זה טוענת הנתבעת כי האיחור נבע מכוח עליון, כפי שעוד יפורט בפרק הבא של פסק הדין.

     

    האם נוכח האיחור מגיע לתובעים את הפיצוי המוסכם הנזכר בסעיף 18.3 להסכם

    טענת הנתבעת לאבחנה בין "סיום הבנייה" ל"סיום העבודות"

     

30. טענת הנתבעת כאילו יש להבחין בין התיבה "סיום הבנייה" (שנזכר בסעיף 8.15 ג') או "גמר הבנייה" (שנזכר בסעיף 8.15 ב') ולבין התיבה "סיום העבודות" הנזכר בסעיף 8.15 א' דינה להידחות.

     

31. מדובר בטענה מלאכותית, שלא נתמכת בהוראות ההסכם. אין בהסכם הגדרה של התיבה "סיום הבנייה" או של "גמר הבנייה" ויש אמנם הגדרה של התיבה "מועד סיום העבודות" (ראה סעיף 8.15 א' שם מרשם "לצרכי הסכם זה "מועד סיום העבודות" הנו...").

     

32. עיון בהסכם מעלה כי נעשה אמנם שימוש במילים שונות כדי לתאר את העבודות שעל הנתבעת לבצע לפי ההסכם או כאשר הייתה התייחסות למועד השלמתן ("גמר הנייה", "סיום בנייה", מועד סיום העבודות", "העבודות", "עבודות הבנייה", "חיזוק ושיפוץ הבניין"), אולם תמיד לפי ההקשר, ברור שהכוונה לאותו דבר בדיוק, קרי כל העבודות שעל הנתבעת לבצע לפי ההסכם.

     

33. ברור שמדובר אפוא בשוני אקראי לחלוטין, שעיון בסעיפי ההסכם עצמם, מעלה בבירור כי נבע מסיבה פרוזאית של חוסר הקפדה על שימוש באותו מונח בדיוק, בכל פעם שרצו לתאר את העבודות שעל הנתבעת לבצע לפי ההסכם ו/או את מועד סיום העבודות ולא מתוך כוונה לתת משמעות שונה לכל אחד ואחד מהמונחים השונים.

     

34. ברור אפוא שגם לא הייתה כוונה כלשהי, כי השימוש השונה במונחים, יגרום לכך ש"מועד סיום העבודות", כפי שהוגדר בסעיף 8.15 א' להסכם, לא יהיה רלוונטי להפרה יסודית של ההסכם בסעיף 8.15 ג', רק בגלל ששם נעשה שימוש בביטוי "סיום הבנייה".

     

35. גם אין כל היגיון ו/או בסיס בהסכם לפרשנות השונה שנותנת הנתבעת בסעיף 8 פסקה שנייה לסיכומיה, לתיבה "מועד סיום העבודות" לעומת "סיום הבנייה". ההבחנה שהנתבעת עושה בין שני המונחים הנ"ל הנה כי המונח "סיום הבנייה" בסעיף 8.15 ג', לא מתייחס לסיום כל העבודות ממש, כמוגדר בסעיף 8.15א', אלא מתייחס להשלמת הבנייה בעיקרה לא כולל "השלמות וגימורים שטרם נעשו". לטענתה, לא הייתה כל כוונה לזכות בפיצוי עתק של 500,000 ₪ בגין אי השלמת "השלמות וגימורים בלבד".

     

36. ברור שהאבחנה שהנתבעת עושה כאמור לעיל לא נתמכת בכלל בהוראות ההסכם שלא מאזכרות אבחנה כזו. גם ההיגיון הטמון בפרשנות בעייתי ביותר. מי יקבע מה הם אותם ההשלמות והגימורים? היכן עובר הקו בין השלמת עיקר הבנייה, שעם השלמתה לא ניתן לתבוע את הפיצוי המוסכם ולבין השלמה כזו שאינה מספקת שכן ניתן בעטיה לתבוע את הפיצוי המוסכם?

     

37. זאת ועוד – הפרשנות של הנתבעת יוצרת הסדר שאינו מכר בענף הבנייה ולא בכדי שהנתבעת לא הפנתה לפסיקה שמאזכרת אבחנות מסוג זה. הטריגר לפיצוי עקב איחור בהשלמת עבודות בנייה מהסוג מושא התביעה הוא תמיד מבחן ברור ופשוט של סיום כל העבודות שהקבלן התחייב לבצע כולל קבלת טופס 4 היכן שנדרש ומסירת הדירות ו/או רכוש משותף לדיירים.

     

38. לא בכדי שהצדדים קבעו במפורש בסעיף 8.15 א' הגדרה של מועד סיום העבודות שאף כוללת אישור המפקח ונציג הנתבעת וברור לחלוטין כי השימוש במונח "סיום הבנייה" במקום "סיום העבודות" בסעיף 8.15 ג' לא נבע מרצון שלא להחיל את המסקנה של הפרה יסודית על אי עמידה בסיון העבודות כפי שהדבר מוגדר בסעיף 8.15 א'.

     

39. טענות הנתבעת גם נסתרות מסעיף 8.15 ג' עצמו אשר בתחילתו מכליל את עבודות הפיתוח לצד עבודות הבנייה עצמן ("מבלי לגרוע מן האמור לעיל, מוסכם בין הצדדים כי באם לא ניתן יהיה להשלים את הבנייה ו/או את עבודות הפיתוח, מסיבה של...), כך שברור כי גם הפיצוי המוסכם החודשי בסך 4,000 ₪ לכל בעל דירה, ישולם גם אם עבודות הבנייה הסתיימו אולם עבודות הפיתוח לא וכך גם ברור מהסעיף הנ"ל שהאיחור של מעל חצי שנה מעבר לתקופת הגרייס הנזכר בהמשך הסעיף, חל גם הוא לא רק על עבודות הבנייה של הבניין אלא גם של עבודות הפיתוח.

     

40. לפיכך, גם אין בסיס לטענה כאילו לא יתכן שהצדדים התכוונו לפסוק את הפיצוי המוסכם של 500,000 ₪ במצב שבו הבניין הושלם אבל נותר חצץ לא מפונה בשטח העבודות או כל דבר אחר מסוג זה.

     

41. להפך, הצדדים קבעו במפורש בסעיף 8.15 א' כי מועד סיום העבודות יכלול גם פינוי של "...כל הציוד, הפיגומים, כלי העבודה והעובדים משטח המקרקעין; הבניין והמקרקעין ולרבות החצר והמעברים נקיים ופנויים מכל שאריות ו/או פסולת בנייה".

     

    הטענה לפיה סעיף האיחור במעל חצי שנה מזכה רק בסעד הביטול

     

42. גם הטענה לפיה יש לפרש את ההפרה היסודית בשל איחור של חצי שנה מעל תקופת הגרייס הנזכר בסעיף 8.15 ג', כמזכה רק בביטול ההסכם, דינה להידחות מכל וכל וזאת שעה שהצדדים קבעו במפורש כי (ההדגשה בקו תחתון שלי) "איחור העולה על 6 חודשים (מעבר לתקופה המנויה בסעיף קטן ב' לעיל), יחשב כהפרה יסודית של ההסכם המזכה את הבעלים בכל הסעדים המוקנים להם לפי ההסכם ו/או הדין".

     

43. מאחר והשלמת הנדרש נעשה רק ביום 15.6.21 במקום עד 15.4.20 (שכולל כאמור התחשבות בתקופת הגרייס), ברור שגם היה איחור של מעבר לחצי שנה מעבר לתקופת הגרייס.

     

44. משלא השלימה הנתבעת את הנדרש, גם לא לאחר יישום תקופת הגרייס וחצי שנה נוספת, קרי עד 15.10.20 (וגם לא עד 15.1.21 לו קיבלתי את גרסת הנתבעת), ברור כי מדובר בהפרה יסודית של ההסכם לפי סעיף 8.15 ג'.

     

45. סעיף 18.3 להסכם קובע כאמור כי "אם המוכרים או היזם יפרו את ההתחייבויות שלהם הפרה יסודית וההפרה לא תתוקן תוך 60 יום מדרישה, יהיה על הצד המפר (ובמקרה של המוכרים – על המוכר שהפר), לפצות הצד הנפגע בפיצוי קבוע ומוסכם מראש, בסכום בש"ח השווה ל- (500,000) ש"ח".

     

    הטענה לפיה האיחור ביחס לחניון נבע מנסיבות של כוח עליון ו/או שלא באשמת או באחריות הנתבעת

     

46. כעת לטענת הנתבעת שלפיה התקיימו נסיבות של כוח עליון ביחס לחניון ו/או כי האיחור כאן לא נבע ממחדל או מעשה של הנתבעת.

     

47. כאן המקום להבהיר כי מהחומר שמונח לפני בית המשפט, מתוך ההתחייבויות של הנתבעת לפי ההסכם הנדרשות להסתיים עד 15.10.20 כדי שהנתבעת לא תחויב בפיצוי ולא תהיה חשופה להפרה יסודית של ההסכם, רק נושא החניון אכן הושלם באיחור.

     

48. עיון בתצהירי התובעים מגלה כי כל הטענות שהועלו שם לגבי עניינים אחרים, או שעניינם ליקויים בעבודות (כגון מיקום המזגנים במרפסת שירות כביסה ולא על הגג) או שאינם מבססים אי השלמת הנדרש (כגון הימצאות פועלים וכלי עבודה בבניין וזאת בהינתן כי לפי סעיף 18.5 א' ישנה הסתייגות לגבי עבודות הפנים בדירות היזם, אשר מטבע הדברים מצריכים קיומם של פועלים וכלי עבודה בבניין) או שמתייחסים למועדים המאוחרים מיום אישור המפקח ועל כן אינם יכולים לבסס דבר לפי גרסת התובעים עצמם (כגון אחסון חומרי בנייה על הגג על ידי הנתבעת בפברואר 2022 וכגון נושא כתבי האחריות של ספקים וקבלני משנה ביחס למערכות שהייתה התכתבות לגביה בשנת 2022 הרבה אחרי אישור המפקח).

     

49. האם האיחור בהשלמת החניון נבע מנסיבות של כוח עליון או שאינם באחריות הנתבעת ומצדיק הארכת משך הביצוע?

     

50. לעניין החניון נטען בתצהיר קטקו:

     

    

51. דא עקא, טענות אלה של הנתבעת לא יכולות לסייע לה. מההתכתבויות בנושא העתקת עמוד התאורה שעמד בכניסה לחניון המיועד, שצורפו כנספח 4 לתצהיר קטקו, עולה כי כבר בנובמבר 2018 נשלח חשבון מאת חברת חשמל לתשלום לצרכי העתקת העמוד ומעדות קטקו בעמ' 52 ש' 25 – 33, עולה כי היתר השינויים, אשר לטענת קטקו הזיז לפי בקשת הנתבעת את הכניסה לחניון למקום שבו הסתבר לנתבעת לאחר מכן כי יש את אותו עמוד תאורה, התקבל גם הוא באותה תקופה ממש.

     

52. ההתכתבות הבאה הראשונה שצורפה לתצהיר קטקו היא מדצמבר 2020. לא ברור מה קרה במשך שנתיים ומה עשתה הנתבעת מנובמבר 2018 עד דצמבר 2020 כדי לקדם את הנושא.

     

53. לפי ההתכתבויות מדצמבר 2020 עד אפריל 2021, עולה כי הנתבעת אמנם פעלה לקדם את הנושא אולם עובדה זו לא יכולה לסייע לה.

     

54. לבד מכך שלנוכח הפער של שנתיים, שלא ניתן להם הסבר כמפורט לעיל ואשר די בכך כדי לדחות את טענות הנתבעת, הרי שברמה העקרונית, לא ניתן לקבל כי מדובר בעניין שלא היה ידוע או צפוי או שלא ניתן היה לצפות אותו, מה גם שמדובר בעניינים שמטבעם אינם אמורים להיות מושלכים לפתחם של התובעים.

     

55. בכל פרויקט בנייה ידוע מראש כי הקבלן תלוי בגורמים נוספים כגון הרשות המקומית וחברת החשמל וכדומה. עוד ידוע לכל קבלן הפועל במדינת ישראל כי רשויות כאמור לא פועלות תמיד במהירות או תוך זמן סביר.

     

56. הנתבעת ידעה עוד בעת מועד ההתקשרות בהסכם כי בעתיד תאלץ לקבל מהגורמים הנ"ל אישורים כאלה ואחרים והייתה צריכה אפוא לקחת בחשבון שזמן התגובה של גורמים כאמור עשוי להיות איטי, עת קבעה בהסכם את משך הביצוע ואת תקופת הגרייס ואת התקופה הנוספת שהופכת את האיחור להפרה יסודית שמזכה בפיצוי משמעותי.

     

57. נוכח האמור לעיל, לא ניתן לומר כי עיכוב בטיפול של גורם חיצוני כאמור מהווה כוח עליון ודי בכך כדי לדחות את טענת הנתבעת בעניין זה.

     

58. זאת ועוד – בעדותה, טענה קטקו בעמוד 53 לפר' ש' 4 – 27, כי בעיית העמוד נוצרה כתוצאה מזה שהנתבעת החליטה לשנות את מיקום הכניסה לחניון לאחר שהסתבר לה כשעלתה לשטח כי המיקום לחניון לפי הכניסה המקורית עפ"י בקשת ההיתר הראשונה הוא צר יותר מאשר נדמה היה לפי המפות באתר המיפוי ובאתר העירייה וביקשה בהתאם לכך ובלית ברירה ככיבול, היתר שינויים לשנות את מיקום הכניסה לחניון למקום בו עמד עמוד התאורה וכדבריה:

     

    כב' הש' דלוגין: היתר השינויים היה לשנות מה?

    העדה, גב' קטקו: את המיקום של החניון, את הכניסה לחניון. מה שקרה זה שהייתה סתירה בתוכניות בין מה שמופיע גם באתר המיפוי וגם באתר העירייה ובכל התיעודים-לבין המצב בשטח. הצד שבו תכננו להיכנס עם החניון שבו לא היה עמוד-היה צר יותר פיזית בפועל. כשעלינו לשטח הבנו שיש פה בעיה,

    כב' הש' דלוגין: שאתם רוצים את זה בצד השני?

    העדה, גב' קטקו: כן. פנינו למרכז המיפוי הישראלי, קיבלנו תוכניות העברה,

    כב' הש' דלוגין: אוקיי בסדר.

    העדה, גב' קטקו: והעברנו, הרצנו תוכנית שינויים בקצב מטורף והעברנו את זה לשם.

    כב' הש' דלוגין: אז בקשת השינויים הייתה רק בנקודה הזו?

    העדה, גב' קטקו: לא, לא. מה שקרה זה שזה שינה, כמו שאמר מר עינב, האגף, וגם חנן, עינב לא, סליחה. חנן מעיד על זה,

    כב' הש' דלוגין: מה זה שינה עוד?

    העדה, גב' קטקו: זה שינה, הבניין בנוי מ-5 אגפים,

    כב' הש' דלוגין: נתחיל בסוף, מה זה שינה?

    העדה, גב' קטקו: זה הצר את שני האגפים שבצד הצר יותר, זה הצר. למזלנו היה שטח בגב הבניין שלא ניצלנו אותו,

    כב' הש' דלוגין: ויכולתם שם כאילו, הבנתי.

    העדה, גב' קטקו: ואנחנו שינינו, נתנו את הפיצוי לשם.

    כב' הש' דלוגין: הבנתי.

    העדה, גב' קטקו: כל הדבר הזה תוך כדי בנייה ותוך כדי זה שאנחנו עומדים ב-24 חודש למסירה.

    כב' הש' דלוגין: אוקיי.

     

59. ראשית, הנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות להוכחת הטענה האמורה של קטקו, שעלתה לראשונה במהלך עדותה. לא די בהצהרה בלבד של קטקו בעניין זה. היה צריך לצרף את המסמכים הרלוונטיים, כגון המפות המדוברות וכן חוות דעת של מודד או שמאי מקרקעין שיבסס את הטענה של קטקו בדבר ההבדל בין המפות לשטח ובדבר הכניסה הצרה יותר לחניון שהסתבר שקיימת לפי בקשת ההיתר המקורי.

     

60. אלא שגם לו הייתי מקבל את טענת קטקו כמוכחת, אין בכך כדי לסייע לנתבעת. העולה מעדותה של קטקו הוא כי לו בדקה הנתבעת בשטח את המגרש לפני חתימת ההסכם עם התובעים עוד בשנת 2013 או לכל המאוחר לפני הגשת הבקשה להיתר הראשון, במקום להסתמך אך ורק על המפות המדוברות שלטענת הקטקו בעדותה לא התאימו למצב בשטח, הייתה הנתבעת מגלה עוד לפני הגשת הבקשה להיתר הראשון, כי יש למקם את הכניסה לחניון מלכתחילה במקום שבו בסופו של דבר הוא מוקם במסגרת הבקשה להיתר השינויים ואז כל הנושא היה מתעורר הרבה קודם לכן וניתן היה להגיע למצב של הסרת עמוד התאורה, חרף העיכוב מצד העירייה, הרבה לפני חודש אפריל 2021.

     

61. נוכח כל האמור לעיל, עולה כי כל הנושא הוא באשמת הנתבעת. הנתבעת התרשלה כשנמנעה מלהשוות את המפות לשטח עוד בשלב שלפני הגשת הבקשה ליתר הראשון ולאחר מכן השתהתה, גם לאחר שהתקבל היתר השינויים, וזאת למשך כשנתיים, מ-2018 עד סוף 2020, בהם לא הוכיחה הנתבעת מה עשתה אם בכלל כדי לקדם את הנושא.

     

62. לפיכך, הנתבעת לא יכולה לזכות להארכת משך ביצוע בטענה כי הנושא עוכב על ידי העירייה למשך שנה וחצי מדצמבר 2020 עד אפריל 2021, גם לו קבעתי כי עיכוב זה הנו בגדר נסיבות של כוח עליון.

     

    טענת הנתבעת להפחתת הפיצוי המוסכם

     

63. כעת לטענת הנתבעת שלפיה יש להפחית את הפיצוי. טענה מסוג זה הנטל להוכיח אותה רובץ על כתפי הנתבעת כמובן.

     

64. עליה להוכיח כי הפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה.

     

65. ההפרה כאן היא העמדת החניון לשימוש התובעים בחודש מאי 2021 במקום עד 15.10.20.

     

66. הנתבעת לא הביאה ראיות כלשהן כדי להוכיח כי פיצוי של 500,000 ₪ לכל התובעים יחד, 17 במספר, עבור חוסר אפשרות להשתמש בחניון למשך כ-7 חודשים, הוא ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לצפות בעת כריתת החוזה שייגרם לתובעים עקב הפרה מסוג זה.

     

67. בתצהיר קטקו אין אפילו התייחסות לעניין זה, לא כל שכן הבאת ראיות ונימוקים המסבירים מדוע יש פה מצב של "ללא כל יחס סביר". יכולה הייתה הנתבעת וצריכה הייתה להביא ראיות על אפשרויות חניה אחרות בסמוך לבניין, או ברחובות הסמוכים לבניין או בחניון ציבורי קרוב לבניין ככל שקיים תוך ציון המרחב שלו מהבניין, מה עלויות החנייה ברחוב ו/או בחניון כזה וכן הייתה צריכה, מעבר להוכחת הנזק הממוני הנ"ל, להתייחס ולאמוד גם את הנזק הלא ממוני שמטבע הדברים מתלווה להעדר אפשרות להחנות בחניון הבניין למשך 7 חודשים והצורך תחת זאת לחפש חניה ברחוב או בחניון ציבורי.

     

68. לא רק שהנתבעת לא עשתה דבר מן האמור לעיל, אלא שבמכתב קטקו מיום 13.12.20 בנושא העתקת עמוד התאורה, שנשלח לגיסה, מר אבי קטקו, בשל העובדה שכיהן בתפקיד מנהל תכנון עירוני ותאגידים בחטיבת תנכון ארגוני ומערכות מידע באגף תכנון ותאגידים בעיריית ת"א, כתבה לו דברים המעידים על כך שהנזק שנגרם הוא לא בטל בשישים וכך כתבה בהקשר זה: "העיכוב הנ"ל, מעבר לפגיעה המהותית באיכות חיי בעלי הדירות בניין בפרט וברחוב בו קיימת מצוקת חניה אקוטית בכלל, חושף אותנו להפרה של התחייבויותינו כלפי בעלי הדירות הקיימים והרוכשים החדשים כשבחוזים מסירת חניה מהווה חלק בלתי נפרד ותנאי למסירת החזקה".

     

69. משלא הביאה הנתבעת ראיות וטענות מפורטות בנושא הפחתת הפיצוי והסתפקה בטענה לאקונית בכתב ההגנה ובהמשך בסיכומיה, דין הטענה להידחות.

     

    טענת הנתבעת כי לא נשלחה דרישה לתקן את ההפרה

70. כזכור, סעיף 18.3 קובע (ההדגשה בקו שלי): "אם המוכרים או היזם יפרו את ההתחייבויות שלהם הפרה יסודית וההפרה לא תתוקן תוך 60 יום מדרישה, יהיה על הצד המפר (ובמקרה של המוכרים – על המוכר שהפר), לפצות הצד הנפגע בפיצוי קבוע ומוסכם מראש, בסכום בש"ח השווה ל- (500,000) ש"ח".

     

71. הנתבעת טענה בסעיף 30 לכתב ההגנה, כי לא נשלחה דרישה לתיקון ההפרה היסודית לפי הסעיף הנ"ל וכי עקב כך אין עילה לתבוע את הפיצוי המוסכם. על טענה זו חזרה קטקו בתצהירה בסעיף 18.

     

72. אלא שהנתבעת בחרה לזנוח טענה זו, שעה שלא הזכירה את הטענה ולו במילה במסגרת סיכומיה.

     

73. אעיר כי האמור בדף הכותרת של סיכומי הנתבעת, כי "מפאת קוצר היריעה תתמקד הנתבעת בעיקרי הדברים בלבד. עם זאת מובהר כי הנתבעת עומדת על כי יתר טענותיה כפי שפורטו בכתב ההגנה שהוגש מטעמה", לא יכול להוות תחליף לאזכור הטענה האמורה בסיכומים.

     

74. חובה היה על הנתבעת להזכיר את הטענה בסיכומים, ובפרט שאם כטענתה בחרה להתמקד בעיקרי הדברים, נדמה שהטענה המדוברת לא יכולה להיחשב טענת לוואי או לוויין של טענה אחרת שכן הועלתה בסיכומים, אלא טענה מהותית מרכזית, שלא לדבר על כך שההבהרה הנזכרת לעיל נעשתה בדף הכותרת, שאינו נכלל באותם 5 עמודי סיכומים שבית המשפט הקצה לסיכומי הנתבעת (כמו גם לסיכומי התובעים כמובן).

     

75. הרבה למעלה מן לא בכדי כנראה שהנתבעת לא ראתה בטענה זו כטענה מרכזית ובחרה שלא להזכיר אותו ולו במילה בסיכומיה, חרף אזכורה בכתב ההגנה ובתצהיר, שכן על רקע טענות הנתבעת בתיק זה ביחס לשאלת האיחור, הסיכוי שבזמן אמת הייתה פועלת לתיקון ההפרה לו קיבלה דרישה מהתובעים, נמות ביותר. הרבה יותר סביר להניח כי הייתה דוחה את הטענה וטוענת שאין כלל איחור.

     

76. ואם לא די בכך, גם לו הייתה פועלת לתיקון ההפרה, הסיכוי שהייתה מצליחה לתקן את ההפרה, גם הוא נמוך ביותר וזאת בהינתן שההפרה היסודית התגבשה כאמור ביום 15.10.20 ואילו גם כאשר החלה הנתבעת בחודש דצמבר 2020 לפעול להסרת עמוד התאורה, לקח כשבעה חודשים עד שניתן אישור המפקח לסיום העבודות בחודש יוני 2021, כך שלו קיבלה מכתב דרישה לתיקון ההפרה ביום 15.10.20 והייתה פועלת מיד בנושא, הסיכוי הייתה מצליחה תוך 60 יום להביא להסרת עמוד התאורה ולסלול את הדרך להבאת החניון לשמישות ולמתן טופס 4 ומתן אישור המפקח לסיום העבודות, נמוך ביותר, אם לא שואף לאפס.

     

    סוף דבר

77. אשר על כן, התביעה מתקבלת במלואה. הנתבעת תשלם לתובעים 500,000 ₪ בצירוף ריבית שקלית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד 30 יום מהיום, שאם עד אז לא ישולם הסכום הנ"ל, יצטרפו לו גם דמי פיגורים לפי החוק הנ"ל מהיום ה-31 עד התשלום בפועל.

     

78. בנסיבות תשלם הנתבעת לתובעים גם את אגרות המשפט בצירוף ריבית שקלית ודמי פיגורים כמפורט לעיל ולגבי המחצית השנייה של האגרה מיום תשלומה כמובן.

     

79. כן תשלם הנתבעת בהינתן התוצאה והסכום שנפסק, כמו גם נוכח משך ההליך והיקף ההליכים שהתנהלו, כמו גם היקף הטיעונים ומסמכים, שכר טרחת עו"ד ריאלי וסביר בסך של 75,000 ₪.

     

80. כל הסכומים שנפסקו ישולמו תוך 30 יום מהיום, פגרות בתי המשפט מכל סוג במניין.

     

    ניתן היום, בט"ו אלול תשפ"ה, 08 ספטמבר 2025.