שניר ואח' נ' מאור ואח'

החלטה

בקשה לדחיית התובענה או מחיקתה על הסף.

מדובר בתובענה על סך 50,491 ₪ שיסודה בחוזה שכירות, לפיו שכרה המבקשת מהמשיב בית מגורים.

על פי התביעה, איחרה המבקשת בפינוי המושכר והחזירה אותו כשהוא אינו נקי ובמצב לא תקין. בגין האיחור בפינוי המושכר, תיקונו וצביעתו, תובע המשיב את הסכום האמור לעיל.

המבקשת טוען כי יש לסלק את התביעה על הסף הואיל וחודשים מספר לפני הגשת תביעה זו הגיש המשיב תביעה אחרת נגד המבקשת בעילה של הפרת הסכם השכירות, וניתן פסק דין על פי התביעה. לפי תקנה 45 לתקסד"א כאשר עילה אחת מצמיחה מספר סעדים לא יוכל התובע לתבוע את סעדיו בשתי תביעות נפרדות אלא אם קיבל לכך היתר מבית המשפט. במקרה זה לא קיבל המשיב היתר כאמור.

המשיב טוען כי מדובר בשתי עילות תביעה נפרדות שכן התובענה הראשונה הייתה על פי שטר חוב שהוגש לביצוע בגין אי תשלום דמי שכירות לחודש 2/08, ואילו תביעה זו היא תביעה שעילתה בנזקים שגרמה המבקשת בעת פינוי המושכר.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה.

עילות התביעה שונות והמשיב היה רשאי לנקוט בשני ההליכים ללא צורך בקבלת רשות מבית המשפט.

התובענה הראשונה היא בעילה שטרית, על פי שטר חוב שמוגבל לסך של 6,440 ש"ח בלבד, ועניינה סכום קצוב של דמי שכירות שלא שולמו באחד מחודשי השכירות.

לעומת זאת, עילת התביעה שבכאן היא עילה נרחבת יותר בגין נזקים שנגרמו על ידי המבקשת, לטענת המשיב, בעת פינוי המושכר שלא על פי ההסכם.

אני מקבל את טענת המשיב לפיה עילת התביעה היא מכלול העובדות מהן צומח הסעד המבוקש. אין די בכך שמדובר בהסכם שכירות אחד העומד ביסוד שתי התביעות.

לא הרי תביעה לדמי שכירות כהרי תביעה כספית שעילתה בפינוי המושכר. לצורך תק' 45 יבדוק בית המשפט אם השאלה המהותית העולה בשתי התביעות היא שאלה זהה. (ראה אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהד' 7, עמ' 102). בנדון דידן, שאלה אחת היא שאלת חוב דמי השכירות לחודש 2/2008 ושאלה אחרת היא שאלת מועד פינוי המושכר ומצבו בסיום השכירות.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה לסילוק על הסף.

המבקשת תשלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ ומע"מ, תוך 30 יום.

ניתנה היום, ט"ז אדר תש"ע, 02 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: